דיון
- לא ברור לביהמ"ש כיצד יכולה לסבור יורו-מאני, כי ניזוקה כדי הסך של 2.8 מיליון ₪. יורו-מאני לאורך שנים רבות לא טרחה לשלם חובותיה לדויטש. כיצד הינה מהינה לטעון כי ניתן היה לסיים את החוב בתשלום הסך של 700,000 ₪, שהינו כזכור חישוב אריתמטי בלבד לתקופה של 7 שנים לאחור (תקופת ההתיישנות). יורו-מאני איננה משלמת את חובה וסבורה, כי די בחישוב אריתמטי כדי להעמיד את שיעור החוב על הסך של 700,000 ₪. נדמה, כי טענה שכזו מוטב לה לולא נטענה, בכל הקשור עם קרן החוב. משלא ידוע מהו בסיס החוב, כיצד ניתן לערוך חשבון בדבר הנזק שנגרם ליורו-מאני? אמנם, שיעור הנזק הנטען לכאורה ע"י דויטש בבקשה לפירוק יורו-מאני עומד על 3.5 מיליון ₪, והפחתת הסך של 700,000 ₪ מסכום זה מעמידה את החוב העודף על 2.8 מיליון ₪, אך כיצד ניתן להגיע לסכום זה ללא עריכת חשבון הקרן כאמור?
אפילו אלך לקראת יורו-מאני, לא למדתי מחומר הראיות כי דויטש/בני משפחתו, מוכנים היו להפחית את שיעור החוב לשיעור חוב כלשהו לנוכח מערכת היחסים העכורה בעבר. כאן המקום לציין, כי דויטש הגיע להסכם פשרה עם עגיב ויורו-מאני לאחר מתן פסה"ד בתביעתו, הסכם פשרה שהעמיד בתמצית את שיעור החוב על 1.7 מיליון ₪ (ר' הסכם הפשרה מתאריך 8.12.2011, נספח 38 לתצהיר אביבי). מתוך סכום זה 100,000 ₪ שולמו בשיק בתאריך 8.11.11, סכום נוסף בסך 300,000 ₪ אמור היה להשתלם במעמד חתימת ההסכם, והסך האחרון של 1.3 מיליון ₪ לא יאוחר מ- 31.7.12. ככל שההסכם יופר, סכום החוב נכון ליום 1.8.12 יעמוד על 2.4 מיליון ₪, בניכוי הסכומים ששולמו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית. ככל שסכומים אלה לא ישולמו עד למתן פס"ד בביהמ"ש העליון בע"א 7899/11 א. לוי נ' עו"ד קאופמן, יסתכם החוב בפשרה בסך של 3 מיליון ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
נוכח הסכם זה, לא יכול להיות חולק כי יורו-מאני, כמו גם עגיב, מכירים בחובם לדויטש. לטעמי, גם לא יכול להיות חולק, כי לוי מודעת לקיומו של חוב זה, לכל הפחות משנת 2007 (ר' לעניין זה עדות מר לוי עמ' 153 מול 23; נ/3 שהינו מכתב שכתב מר אביבי למר לוי עוד קודם לחתימת הסכם העקרונות המציין בין היתר חוב למר דויטש שאינו משולם סך של 2,000 דולר לחודש מזה מספר שנים; ר' כמו כן עמ' 168 מול שורה 27 בו מודה מר לוי כי הפקיד את מלוא התמורה עוד ב-14.7.2009 כולל החוב לדויטש). במצב דברים זה, לוי ערה לכך שכחלק מתשלום החלק השני בתמורה (1.1 מיליון $), צריכים המוכרים לשלם חובות עבר לדויטש. לו שולמו בעת חתימת הסכם הפשרה סך של 1.7 מיליון ₪, אזי ניתן היה לחסוך את כל יתר סכום החוב. במצב דברים זה, לכאורה סביר כי מאחר ולא הועברו לפחות 1.7 מיליון ₪ לכיסוי חובות דויטש, אזי כל סכום מעבר לסכום זה אותו יאלצו לשלם יורו-מאני, ת נדרשת לוי לשאת בו. אלא שלוי שילמה בחסר, בנקודת זמן זו, סך של כ-1.1 מיליון ש"ח ₪ בלבד (ר' סעיף 63 לעיל) היינו ביתרת התמורה לתשלום לא היה די כדי לשלם לדויטש את החוב המוסכם בפשרה. מכאן, שהסכם הפשרה היה מופר בכל מקרה ע"י המוכרים ויורו-מאני גם לו שולמה יתרת התמורה בפועל ולכן אין לדבר על פיצוי עתה.