ג. נזק מאי מימוש תחנת הדלק
- טענה יורו-מאני, כי בעצם אי התנגדות לוי לביטול ההסכם והתעלמותה מהודעות הביטול שנשלחו לה בספטמבר 2008 ובאפריל 2009, עת הוגשה תביעת הביטול על ידי יורו-מאני, נמנעה מיורו-מאני האפשרות לממש את הנכס ולמנף אותו באופן שהסב לה נזק של 4.2 מיליון ₪ לכל הפחות.
לוי מצידה טענה, כי הינה זכאית לאכוף את הסכם המכר, מה גם שיורו-מאני אינה מסוגלת למנף את הנכס, ולא נראתה כל עסקה שנמנעה בפועל.
- משקבעתי לעיל שדינה של התביעה לאכיפת הסכם העקרונות והעברת הזכויות בתחנה ללוי להתקבל, אין כל מקום לדיון בנזקים תיאורטיים שנגרמו לכאורה ליורו-מאני בשל עמידת לוי על אי ביטול ההסכם ומינוף התחנה.
ד. הנזק בשל אובדן הזכות להיוון מוקדם מול רמ"י
- טענה יורו-מאני כי בשל הפרת ההסכם ע"י לוי נמנע ממנה להוון את דמי החכירה במקרקעין לאור החלטת מועצת מקרקעי ישראל בסכום העומד על 2,943,544 ₪, כעולה מחוות דעתו של רו"ח אדרי (נ/8) שלא נסתרה. יורו-מאני הדגישה, כי בעת חתימת הסכם המכר בדצמ' 2006 עמד חוזה החכירה מול רמ"י בתוקף עד ראשית שנת 2012. יורו-מאני היתה זכאית להוון את זכויות החכירה במקרקעין בהיוון מוקדם טרם פקיעת החוזה וזאת בהטבה ניכרת. בתאריך 28.11.06 הוציא מנהל מקרקעי ישראל נוהל מס' 31.71 בנושא חכירה בקרקע למטרות תעשיה, מסחר, מלונאות, משרדים ותחנות דלק (נספח 101 לתצהיר אביבי – נוהל יובל חכירה) ולפיו יכלו יורו-מאני ויתר המוכרים להוון את זכויותיהם בהיוון מוקדם. סכום דמי ההיוון שנדרשו לצורך היוון הזכויות ל- 49 שנים בעת כריתת הסכם המכר עמד על 473,637 ₪. יורו-מאני טענה, כי למרות העובדה ולפיה אמור היה הסכום להשתלם כחלק מהתשלום הראשון בתמורה, הפרותיה של לוי את ההסכמים, לא אפשרו הסדרת הרישומים בממ"י כמו גם הסרת עיקולים והמשכנתאות כפי שנדרש ע"י רמ"י, וכך נוצר מצב ולפיו חוזה החכירה הסתיים בראשית 2012 ועמו פגה הזכות למימוש נוהל יובל החכירה. כיום עולה, כי סך דמי ההיוון נכון ל- 22.12.14 (נספח 103 לאביבי) עומד על 3,417,181 ₪ ובהפחתת שיעור דמי ההיוון הקודמים בסך 473,637 ₪, מעמיד את הנזק בפועל על 2,943,544 ₪.
- לוי מצידה טענה שהסכום להיוון שולם במסגרת התשלום הראשון ע"ס 400,000 דולר שהופקד בידי עו"ד שלו ונותרו בידיו כ- 200,000 דולר לפחות לאחר התשלום לרשויות המס לביצוע ההיוון. מעבר לכך, לא ניתן היה לבצע את ההיוון באותה עת לאור הסכסוך עם דויטש שאף הוא הינו חלק מבעלי התחנה, לנוכח חריגות הבניה בנכס, כפי שהצהיר עליהם גם אביבי עצמו (ר' תצהיר שצורף בתביעת הבנק למסחר – ת/34, המציין בסעיף 91 כי "קיימים סכסוכים כספיים בין השותפים למקרקעין עליהם בנויה התחנה לבין מר צבי דויטש... סכסוכים אלה גרמו להעדר שיתוף פעולה בין השותפים, מנעו קידום מצב תחנת הדלק, קבלת היתרי בניה מעיריית תל אביב, היוון תשלום דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל...") ומעבר לכל אלה, כפי שהעיד עו"ד שלו, המנהל התנגד להיוון לאור החובות שהיו, כך גם לא ניתן היה להוון בשל השעבודים והעיקולים שרבצו על המקרקעין (ר' דברי עוה"ד שלו, עמ' 209-210 לפרו' נט המשפט, שם מבהיר כי היה קושי בביצוע ההיוון לנוכח שעבודים ועיקולים על המקרקעין, כמו גם חובות דמי חכירה וכי הסך של 120,000 דולר "לא הספיק לכלום"). ולבסוף ציינה כי חווה"ד שהגיש מומחה יורו-מאני הינה תאורטית בלבד.