פסק-דין
השופט א' ברק: שמעון בנדל ז"ל (להלן - המנוח) נפטר ביום .4.1.76בנו, דורון בנדל (להלן - דורון), ביקש צו לקיום צוואה, עליה חתם המנוח ביום .2.2.75לבקשה זו התנגדו עוזי בנדל (להלן - עוזי), בנו של המנוח, וכן נכדיו של המנוח, נעמה בנדל (להלן - נעמה) ועמירם בנדל (להלן - עמירם), ילדיו של גדעון בנדל ז"ל (להלן - גדעון), בנו של המנוח, אשר נפטר לפניו. נעמה ועמירם היו מיוצגים על-ידי אמם, שולמית בנדל (להלן - שולמית). בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' שילה) החליט לקיים את הצוואה. על כך מערערת שולמית בשם ילדיה (ע"א 851/79) ועוזי (ע"א 160/80). החלטנו לשמוע את שני הערעורים במאוחד.
.2בתחילת שנות השבעים התערער מצבו הגופני והנפשי של המנוח. נראה שתרמו לכך שני אסונות, אשר פקדו אותו, והם, מות בנו גדעון ז"ל ופטירת אשתו. המנוח החל שותה לשכרה, והזניח את עצמו. היחסים בין המנוח לבין עוזי הורעו, והמנוח האשים את עוזי בכך שהוא היכה אותו וגרם נזק לדירתו. בצוואה, שעשה המנוח ביום 12.10.70, הדיר את עוזי מהירושה, והתבטא כלפיו בחריפות. עם זאת הורה, כי בניו של עוזי יירשו את חלקו. בצוואה שנייה, שעשה המנוח ביום 8.11.71, הדיר גם את בניו של עוזי מהירושה. בשתי הצוואות האמורות זכו הן בניו של גדעון ז"ל והן דורון לחלקים בירושה.
.3ביום 1.3.73אושפז המנוח בבית החולים הפסיכיאטרי גהה. עם קבלתו אובחנו אצלו "הפרעות קשות בהתמצאות במקום, בזמן ובנסיבות, בחרדה ואי שקט, לעיתים דיבור לא לענין בגלל המצב הבילבולי. הזיכרון הרחוק שמור, הזיכרון הקרוב פגוע". ביום 30.3.73שוחרר המנוח מבית החולים, ובסיכום המחלה נקבע, כי אצל המנוח קיים "תהליך דמנטיבי ארטרוסקלרוטי מתקדם אצל זקן בן 75עם הפרעות בהתמצאות מצבי בילבול ולאביליות אמוציונלית". עם שחרורו חזר המנוח לביתו. הגב' דביטש, עובדת לשכת השיקום של משרד הביטחון, אשר טיפלה בענייני המנוח על-פי זכויותיו כאב שכול, ביקרה, אותו בסמוך לשובו הביתה ומצאה אותו שיכור, כשהוא במצב של תת-תזונה ותת-דיור.
.4ביום 10.5.73הוכנס המנוח לבית-אבות "בעת השלושה". בבית-אבות זה שלוש מחלקות: מחלקה לעצמאיים, מחלקה לתשושים (הזקוקים לעזרה חלקית) ומחלקה סיעודית (לאנשים הזקוקים לעזרה מלאה). המנוח הוכנס למחלקת התשושים. בעת שהותו בבית האבות נבדק המנוח פעמים מספר על-ידי רופאי המוסד. אחת הבדיקות נערכה ב-13.8.74, ולאחריה כתב הרופא הבודק, ד"ר דלוש, כי המנוח "מדבר עם הבנה והוא אחראי עבור מעשיו ומסוגל לחתום על מסמכים". בעדותו בבית המשפט הוסיף ד"ר דלוש, כי המנוח היה מסוגל אותה עת לחתום על צוואה. לדעתו, היה המנוח נתון ב"מצבי בילבול חולפים, זאת אומרת לעתים הוא בענינים לעתים הוא לא בענינים". ד"ר דלוש