בעניין שלפנינו המנוח היה בגיר, שלא הוכרז כפסול דין, אך הטענה היא, כי המנוח "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה".
.9הגבלת כשרות זו, הנובעת מחוסר היכולת להבחין בטיבה של צוואה, אין עניינה בסטטוס של המצווה אלא במצבו הנפשי והגופני בשעת עריכת הצוואה. סטטוס של קטינות או פסלות מביא לבטלות הצוואה, גם אם הקטין או פסול הדין ידעו להבחין בטיבה של צוואה. ואילו בענייננו הצוואה תהא בטלה, רק אם יוכח - בעדות רפואית או אחרת - כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. נטל השכנוע בעניין זה מוטל על הטוען לחוסר כשרות זו (ראה: ע"א 190/68 [1]). חומר הראיות צריך להתייחס למועד עריכת הצוואה. על כן תקפה צוואה, שנעשתה בתקופה, שבה ידע המנוח להבחין בטיבה, גם אם לפני כן ולאחר מכן השתנה המצב (lucidum intervalum) (ראה: הצעת חוק הירושה (משרד המשפטים, תשי"ב) 75).
.10"לא ידע להבחין בטיבה של צוואה" מהו? ביטוי זה לא הוגדר על-ידי המחוקק, ואין זה רצוי, כי אנו נקבע בו מסמרות. המחוקק קבע אך הנחיה כללית, אשר מטרתה לבחון, אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ותוצאותיהם. בהקשר זה ניתן לקחת בחשבון את מודעתו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, את ידיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו, ואת מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו (ראה:
ע"א 88/53 [2]; rd 3,london) williams, law relating to wills) .w.j) 160( 1967,. Edהמשקל, שיינתן לשיקולים אלה ואחרים, הוא דבר המשתנה מעניין לעניין, על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
.11על רקע עקרונות אלה יש לבחון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו. כפי שראינו, יש בחומר הרפואי כדי להצביע על מצבו של המנוח, לפני שערך את הצוואה (בעיקר במרס 1973וב-13.8.74) ועל מצבו זמן מה לאחר שערך אותה, ולאחר שעבר למחלקה הסיעודית. חומר רפואי זה אינו נותן תמונה ברורה על מצבו של המנוח, שעה שערך את הצוואה. אך היו לפני הערכאה הראשונה מספר עדויות באשר למצבו של המנוח בשעה זו. העידה מלכה יבלון, שהיא אחות אחראית על מחלקת התשושים, בה שהה המנוח בעת עריכת הצוואה. היא הכירה את המנוח מאז .1975בתצהיר, שהגישה לבית המשפט, ציינה הגברת יבלון - אשר הייתה גם עדת קיום לצוואתו של המנוח - כי בתוקף תפקידה כאחות אחראית היא בדקה את תיקו הרפואי של המנוח, בטרם חתם על צוואתו, ורק לאחר ששוכנעה, שהמנוח כשיר מבחינה בריאותית לחתום על הצוואה, הסכימה לשמש כעדה לצוואה. בעדותה בבית המשפט - שהייתה מהימנה על הערכאה הראשונה - הוסיפה גב' יבלון, כי עד ליום, שבו עזב המנוח את מחלקת התשושים, הוא היה צלול בדעתו. בדעה דומה היה הנוטריון הציבורי, אשר בפניו חתם המנוח על ייפוי כוח, ביום שחתם על הצוואה. הנוטריון העיד, כי "לאור העובדה שאימתתי את חתימתו, לפי דעתי הוא היה בצלילות דעת, אחרת לא הייתי מאמת את המסמך".