פסק דין
1. התובע הועסק כאיש שיווק ומכירות בנתבעת מס' 1 במשך 8.5 חודשים עד שפוטר.
הסוגיה המרכזית המתעוררת בהליך זה היא האם התובע זכאי להפרשי שכר ולעמלות בגין מעורבותו במכירת דירות בפרויקט של חברת "אזורים" ברמת גן.
מחלוקת שניה היא בנושא נסיבות פיטוריו של התובע ואם נעשו כדין או שהתובע זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
עוד מתעוררות השאלות הבאות: האם התובע זכאי לפיצויים בגין פגמים שנפלו בתלושי השכר שנמסרו לו ובגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה וכן אם מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב אישי של מנהלי הנתבעת מס' 1 (הנתבעים מס' 2-3).
2. רקע עובדתי
א. הנתבעת מס' 1 (להלן - הנתבעת) היא חברה העוסקת בתחום שיווק וייעוץ בנדל"ן. נתבעים מס' 2-3 הם בעלי מניות בנתבעת ומנהליה (להלן - אלקבץ ובוארון).
ב. הנתבעת התקשרה עם חברת "אזורים" בהסכם לשיווק פרויקט שניהלה "אזורים" במתחם "עלית" ברמת גן (להלן - הפרויקט).
ג. הנתבעת העסיקה את התובע כאיש שיווק ומכירות בפרויקט מיום 15.10.12 ועד ליום 4.7.13.
ד. תפקידו של התובע היה לאתר רוכשים פוטנציאליים, להציג בפניהם את הפרויקט, לשווקו וללוותם עד שלב החתימה על הסכם הרכישה עם "אזורים" וביצוע התשלום הראשון.
ה. לצורך שיווק הדירות הנתבעת התקשרה גם עם מתווכים אשר שיווקו את הפרויקט במקביל לנתבעת. מתווכים אלה קיבלו עמלות מהנתבעת בגין דירות שהיו מעורבים במכירתן.
ו. בשלב מסוים, במועד שנוי במחלוקת, הנתבעת העבירה לתובע נוסח חוזה עבודה אשר לא נחתם על ידי הצדדים, בשל חוסר הסכמה על תוכנו (לטענת התובע, מספר חודשים לאחר תחילת עבודתו ואילו לטענת הנתבעים - עם תחילת עבודתו של התובע).
ז. למרות שהצדדים חלוקים בשאלה מה היה השכר המוסכם, אין חולק שלתובע שולם שכר בסיס (תלושי שכר צורפו כנספח ו' לתצהיר התובע) וכן שולמו לו עמלות בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין מכירת כל דירה (כנגד חשבוניות שהתובע הציג - נספח ד' לתצהיר התובע).
במהלך עבודתו שולמו לתובע בגין עמלות 33,000 ₪.
ח. התובע פוטר בשלהי חודש יוני 2013 ועבודתו הסתיימה ביום 4.7.13.
ט. להשלמת התמונה העובדתית, יצויין שבסופו של דבר ההתקשרות בין הנתבעת ל"אזורים" הופסקה והפרויקט לא יצא אל הפועל. בהמשך, הנתבעת תבעה את "אזורים" בקשר לסכומים שהגיעו לה לטענתה בגין שיווק הפרויקט והליך זה הסתיים בפשרה.
3. בשתי ישיבות הוכחות נשמעו עדויות התובע ועדיו - מר תומאס מימון, ששימש במועדים הרלוונטיים מנהל מכירות ב"אזורים" (להלן- מימון) ומר רוני חורש ששימש כאיש כספים ב"אזורים" (להלן - חורש). מטעם הנתבעים נשמעו עדויותיהם של אלקבץ ובוארון וכן העידו מר קובי הלפרין ששימש כמתווך בפרויקט (להלן - הלפרין) ומתווך נוסף בשם לירן סלע.
4. לאחר הגשת התביעה הנתבעת שילמה 8,937 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות, ומדובר בסכום העולה על זה שנתבע (נתבעו פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות - 6610 ₪ ופיצוי בגין הפסד מס 1157 ₪). כלומר, הדיון ברכיב תביעה זה התייתר.
5. להלן תמצית טענות הצדדים:
א. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו על רקע דרישתו לעגן את תנאי עבודתו בחוזה מסודר, מבלי שנערך לו שימוע כדין. בהקשר זה נתבעו גם פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב בדבר תנאי עבודתו.
בנושא השכר, נטען שסוכם עם התובע שכר יסוד בסך 7,500 ₪ והחל מחודש פברואר 2013 סוכם שהשכר יעמוד על 9,000 ₪. כיוון שסכומים אלה לא שולמו לתובע, נתבעו הפרשי שכר בסך 13,593 ₪. בהקשר זה נטען עוד שתלושי השכר שהונפקו לתובע לא שיקפו נכונה את שכרו והרכיבים שפורטו בתלושי השכר היו פיקטיביים.
עוד טען התובע שהוא זכאי לעמלות מכירה מסך כל המכירות שביצעה הנתבעת, כולל העסקאות שהושלמו לאחר סיום עבודתו ואשר יצאו אל הפועל בעקבות עבודת השיווק שביצע. ברכיב זה נתבעו 72,000 ₪, אך בתצהירו (סעיף 25), התובע צמצם את התביעה ל – 58,000 ₪.
בנוגע לאלקבץ ולבוארון – נטען שיש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולחייב אותם בהתחייבויות החברה, בשים לב לחוסר תום לבם ולהפרות הדין בכל הנוגע לתשלום זכויותיו ולאופן בו הוא פוטר מעבודתו.
ב. לטענת הנתבעים, התובע הועסק על ידי הנתבעת ואין כל הצדקה להרמת מסך ההתאגדות ולחיובם האישי של אלקבץ ושל בוארון.
הנתבעים הוסיפו וטענו שהתובע פוטר מעבודתו על רקע פנייה שביצע לאחר המתווכים ששיווק את הפרויקט, במסגרתה דרש חלק מעמלת התיווך ששולמה למתווך, קובי הלפרין. בהקשר זה נטען כי לתובע נערך שימוע כדין והטענות הוצגו בפניו.
במחלוקת לגבי תנאי העבודה, נטען שיש לראות בטיוטת חוזה העבודה שהועברה לתובע עם קבלתו לעבודה, כהודעה על תנאי עבודה. הוכחשו טענות התובע לגבי הסכמות על העלאת שכר ונטען שהשכר שיקף את התמורה המגיעה לתובע, בהתאם לשעות עבודתו בפועל. בהקשר זה גם נטען שתלושי השכר נערכו כדין.
בנושא התביעה לעמלות, נטען שהתובע אינו זכאי לעמלות נוספות, מעבר לאלה ששולמו לו. זאת מאחר שהתובע זכאי רק לעמלות ממכירות שהסתיימו בעסקה תקפה בתיווכו, והוא אינו זכאי לעמלות בגין עסקאות שיצאו על הפועל באמצעות מתווכים אחרים או שהשתכללו לאחר סיום עבודתו.
דיון והכרעה
6. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה יש לקבל את התביעה באופן חלקי וכי התובע זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ולהפרשי שכר, כפי שיפורט בסעיפים הבאים.
נסיבות פיטורי התובע
7. כאמור, בנושא זה גרסת התובע היא שהוא פוטר מהעבודה מבלי שנערך לו שימוע כדין, ועל רקע דרישתו להסדיר את תנאי עבודתו בחוזה.
על פי גרסת התובע, הנתבעת העבירה לו נוסח חוזה עבודה, אך הוא סירב לחתום עליו והעביר את השגותיו לאמור בו. בנוסף, למרות שסוכם שבחודש פברואר 2013 ששכרו יעלה, הנתבעת סירבה לכלול הסכמה זו בחוזה. גם בהמשך, הערותיו של התובע לחוזה לא זכו להתייחסות. לאור דרישתו החוזרת בעניין, אמר לו בוארון: "זה החוזה את רוצה תחתום עליו, אם לא, תקח את הדברים שלך ותעוף מפה", התובע השיב שהוא מעוניין לשנות מספר פרטים בחוזה ובתגובה צעק עליו בוארון - "אתה מפוטר, תעוף מפה עכשיו". בהמשך גם נשלח מסרון בו בוארון הודיע לתובע שהוא מפוטר. התובע פנה לאלקבץ ושיתף אותו באירוע וזה השיב: "אל תדאג אתה לא מפוטר, אתה מכיר את הקריזות של קובי, תן לי לדבר איתו ונדבר בערב". התובע לא שוחח עם אלקבץ או בוארון והמשיך להגיע לעבודה. בחלוף שלושה ימים מהאירוע אלקבץ מסר לתובע שעבודתו תגיע לסיומה, כיוון ש"אין מה לעשות קובי מתעקש לפטר אותך" ובסופו של דבר סוכם כי התובע ימשיך לעבוד עד ליום 4.7.13 (סעיפים 14-17 לתצהיר התובע).
8. גרסת הנתבעים שונה לחלוטין. על פי גרסה זו, התובע פוטר מעבודתו על רקע פנייתו לאחד מהמתווכים שעבדו בשיתוף פעולה עם הנתבעת (קובי הלפרין) ודרישתו לקבל ממנו עמלה בגין מכירה שלא ביצע. לאחר שהעניין חזר על עצמו והתובע דרש ממתווך נוסף עמלה, הוא פוטר מעבודתו. לטענת הנתבעים, הלפרין התלונן על כך בפני חברו, סמנכ"ל הנדסה בחברת אזורים (מר יוסי שלו), ובכך התובע גרם לנתבעת נזק תדמיתי.
על רקע זה, כך לגרסת הנתבעים, לתובע נערכו שני שימועים, האחד ביום 16.5.13 במסגרתו הוא הוזהר, אך חזר לסורו. ביום 17.6.13 נערך לתובע שימוע נוסף ולאחריו הוא פוטר (סעיפים 15-16 לתצהיר בוארון ועדותו בעמוד 41 לפרוטוקול, שורות 1-30, עמוד 42 שורות 8-32, סעיפים 15-16 לתצהיר אלקבץ).
9. כמתואר לעיל, הסיבות לפיטורי התובע הוצגו בתצהירי הנתבעים והם חזרו עליהן גם בחקירתם הנגדית בבית הדין. בנוסף, הנתבעים הציגו תמליל שיחה שנערכה בין אלקבץ, בוארון והלפרין ובה נשמעו הדברים הבאים:
"קובי"(הלפרין) "הוא בא אלי.. אומר לי 'תשמע אחי, מכרת כל כך הרבה דירות, מגיע לי חלק הכסף' ...אמרתי לו 'מי אתה?'. מי אתה, כאילו מה אתה קשור, מה, אה, כאילו מה אתה קשור, מה, אה, כאילו מה. לא מתבייש"
(נספח 7 לתצהיר בוארון, עמוד 17 שורות 5-11, ר' כל השיחה בעניין עמוד 16 לתמליל שורות 25-27, עמוד 17 שורות 1-14).
הלפרין התייצב להעיד בבית הדין ועדותו תומכת בגרסת הנתבעים בנושא. כלומר, שהתובע פנה אליו וביקש לקבל עמלה בגין מכירת הדירות שנעשתה בתיווכו, ובלשונו של הלפרין - "לצ'פר" את התובע. הלפרין הבהיר שפנה לסמנכ"ל אזורים, שהוא חברו וקבל על התנהגות התובע (עמוד 30 לפרוטוקול שורה 6 עד עמוד 31 שורה 7, עמוד 33 שורות 5-6 ובשורות 17-19).
10. התובע הכחיש שפנה להלפרין בכובעו כמתווך, להבדיל מכובעו כרוכש (עמוד 22 לפרוטוקול, שורה 24 עד עמוד 23 שורה 2) וחזר על הטענה לפיה הוא פוטר על רקע אי הסכמה לגבי נוסח חוזה העבודה (עמוד 23 שורות 15-32, עמוד 24 שורות 2-10).
11. במחלוקת בין הצדדים לגבי הסיבות לפיטורי התובע, מקובלת עלינו גרסת הנתבעים. בעניין זה, עדותם של אלקבץ ובוארון היתה עקבית והיא מתיישבת עם עדותו של הלפרין ותמליל השיחה שצורף.
אמנם התובע צודק בכך שבין הצדדים היתה מחלוקת לגבי נוסח חוזה העבודה, אולם לא עניין זה הוא שהביא לפיטוריו. על פי גרסת התובע עצמו (סעיף 13 לתצהירו), הנושא שב ונדון כבר בחודש מאי 2013. היינו, הצדדים נדברו בנושא עוד קודם לכן, חודשים רבים לפני שהתובע פוטר. על כן מבחינת לוח הזמנים, גרסת התובע אינה משכנעת.
12. יש לציין שבחקירתו הנגדית של בוארון, הוא ציין שתחילה התובע פנה למתווך אחר (ג'קי דרעי) ודרש ממנו לקבל עמלת תיווך מעסקה שנסגרה באמצעות דרעי, הוא הוזהר בנושא ורק בהמשך ולאחר שהתובע פנה גם להלפרין, התובע פוטר מעבודתו (עמוד 41 לפרוטוקול, שורות 1-30 עמוד 42 שורות 8-32).
איננו סבורים שעניין זה פוגע במהימנות גרסתם של הנתבעים וזאת מאחר שטענתם הבסיסית והמרכזית הוצגה באופן עיקבי ונתמכה בעדויות ובראיות מטעמם. על כן העובדה שזהותו של המתווך הנוסף (דרעי) לא צוינה או העובדה שבוארון טעה ככל הנראה בסדר הדברים, אינה פוגעת בגרסה הכללית ובתמונה העולה ממכלול הראיות בנושא.
13. לסיכום האמור לעיל, מתקבלת גרסת הנתבעים לפיה התובע פנה למתווך וביקש לקבל ממנו עמלה, אף שהעסקה לא השתכללה באמצעות התובע אלא באמצעות המתווך. לנתבעת נגרם נזק תדמיתי במיוחד מול "אזורים" ששכרה את שירותיה וסמנכ"ל אזורים (מר יוסי שלו) הביע את מורת רוחו מכך בפני הנתבעים (סעיף 16 לתצהיר בוארון, סעיף 16 לתצהיר אלקבץ, עמוד 17 לתמליל שורות 12-13).
על רקע זה התובע פוטר ומדובר בפיטורים מסיבה מוצדקת. עם זאת, כפי שיפורט להלן, הליך פיטוריו של התובע לא נעשה כדין.
14. על פי גרסת הנתבעים בתצהיריהם, לתובע נערכו שני שימועים: ביום 16.5.13 וביום 17.6.13. הנתבעים לא פירטו מה היה תוכנו של השימוע ואף לא הבהירו מי ערך את השימוע (סעיף 16 לתצהיר אלקבץ, סעיף 16 לתצהיר בוארון). בחקירתם הנגדית בבית הדין, התברר שקוים שימוע אחד, על ידי אלקבץ (עדות אלקבץ בעמוד 39 לפרוטוקול, שורות 10-11, עדות בוארון בעמוד 40, שורות 26-32). גרסתם של הנתבעים היתה דלה ובלתי עקבית ומשום כך גם לא משכנעת. לא למותר לציין, כי למעט עדויות בלתי משכנעות בעל פה, אין כל ראיה אובייקטיבית לעריכת שימוע לתובע (כגון מכתב הזמנה לשימוע, פרוטוקול או תיעוד אחר על קיומן של הפגישות או תוכנן). בנסיבות אלה, נדחית גרסתם של הנתבעים בנושא עריכת שימוע ונקבע שהתובע פוטר מבלי שהנתבעים ערכו לתובע שימוע לפני פיטוריו.
15. בגין פיטורים שלא כדין נתבעו פיצויים בסך 18,000 ₪. בנסיבות העניין, מאחר שמחד גיסא לא נערך לתובע שימוע כדין, ומאידך גיסא - התובע פוטר מסיבה מוצדקת, וכן בשים לב לתקופת העבודה (8.5 חודשים), על הנתבעת לפצות את התובע בפיצוי בגובה משכורת אחת, בסך 7,500 ₪ (בהתאם להכרעה בנושא גובה שכרו של התובע, שתפורט במסגרת הדיון בתביעה להפרשי שכר).
הודעה בכתב על תנאי העסקה
16. לטענת התובע, לא נמסרה לו הודעה בכתב בדבר תנאי עבודתו ועל כן נתבעו פיצויים בסך 15,000 ₪, בגין הפרת סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 (להלן – החוק). בהקשר זה נטען כי בעטיה של המחלוקת בעניין תנאי העבודה, התובע פוטר מעבודתו (סעיפים 38-39 לתצהיר התובע).
לטענת הנתבעים, נוסח החוזה שהועבר לתובע עם תחילת עבודתו היווה למעשה הודעה לעובד ושיקף את תנאי ההתקשרות (סעיף 6 לתצהיר אלקבץ ועדותו בעמוד 34 לפרוטוקול, שורות 14-19). אף שהחוזה לא נחתם, יש לראות בו כהודעה לעובד בעניין תנאי ההעסקה.
17. מהראיות עולה שנוסח חוזה עבודה הועבר לתובע עם תחילת עבודתו, אך זה לא נחתם. החוזה שהועבר לתובע לא היה מקובל עליו והוא הוסיף הערות ותיקונים. הנתבעת, מצידה, לא קיבלה את הערותיו.
אף שהצדדים לא הגיעו להסכמות מלאות בעניין תנאי העסקתו של התובע, ניתן לראות בחוזה את הבסיס להתקשרות הצדדים ואת תנאי העבודה, לשיטתו של המעסיק. מבחינה זו, המטרה של החוק הושגה, שכן התובע היה מודע לתנאי העבודה ולנושאים המרכזיים הקשורים לעבודתו. בנוסף, בפועל, הצדדים נהגו על פי עקרונות טיוטת החוזה. כך למשל, גם לשיטת התובע שכר היסוד שצוין בחוזה (7,500 ₪) היה שכר הבסיס של התובע במרבית תקופת העסקתו. בנסיבות אלה, למרות שלא נמסרה לתובע הודעה בהתאם להוראות החוק ובשים לב לכך ששאלת הפיצוי הכספי נתונה לשיקול דעת בית הדין, איננו סבורים שמדובר בנסיבות המצדיקות פסיקת פיצויים בגין הפרת החוק. לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.
הפרשי שכר ותלושי שכר
18. לטענת התובע, הוא זכאי להפרשי שכר כיוון שתחילה סוכם עימו על שכר עבודה של 7,500 ₪ לחודש ובהמשך, החל מחודש פברואר 2013 סוכם עימו על שכר חודשי בסך 9,000 ₪ (סעיפים 11-12 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית התובע העיד שבמהלך חודש פברואר 2013 נועד עם אלקבץ בבית קפה סמוך למשרדי המכירות ("ארקפה") ואלקבץ הסכים לבקשתו להעלאת שכרו. בהמשך, כאשר דרש לקבל את השכר שהובטח לו, הוא פוטר מעבודתו (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 29-18; עמוד 25 שורות 32-33, עמוד 26 שורה 6, שורות 21-30).
עוד נטען שתלושי השכר של התובע נערכו באופן שלא שיקף נכונה את שכרו. כך לדוגמה, בהתאם לנוסח חוזה העבודה שהנתבעת העבירה לתובע, הוא היה זכאי לגמול גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות בסך 1,500 ₪. בפועל, רכיב זה לא שולם לתובע באופן קבוע, הוא השתנה מחודש לחודש ובהמשך הנתבעת הפסיקה את תשלום השעות הנוספות הגלובליות. גם שכר הבסיס ששולם לתובע השתנה מדי חודש. בנוסף, החל מחודש אפריל 2013 קיבל 1,000 ₪ כדמי נסיעות, בעוד שבחודשים קודמים רכיב זה עמד על סך של 256 ש"ח.
על יסוד טענות אלה נתבעו הפרשי שכר בסך 13,593 ₪ ופיצויים בגין פגמים שנפלו בתלוש השכר בסך 10,000 ₪ (סעיפים 31-37 לתצהיר התובע).
19. לטענת הנתבעים, תנאי עבודתו של התובע סוכמו בחוזה שהועבר לידיו ודרישתו לשינוי התנאים שנקבעו בו לא היתה מקובלת עליהם (סעיף 6 לתצהיר אלקבץ, סעיף 6 לתצהיר בוארון).
בתשובה לטענות התובע לגבי השיעור המשתנה של שכר היסוד, נטען ששכרו של התובע שולם בהתאם להיקף עבודתו בפועל (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 4-33).
20. כפי שצוין לעיל, הצדדים לא הגיעו להסכמות לגבי תוכנו של חוזה העבודה שהוחלף בין הצדדים. עם זאת, אין חולק שתחילה סוכם שכר יסוד בסך 7,500 ₪ והמחלוקת בין הצדדים היא בשתי נקודות – האם סוכמה העלאה בשכר במהלך חודש פברואר 2013 והאם התובע נעדר מהעבודה, כך שהשכר ששולם לו שיקף את עבודתו בפועל.
21. בנושא הראשון – העלאת השכר - טענת התובע לפיה הוא סיכם עם אלקבץ בחודש פברואר 2013 ששכרו יועמד על 9,000 ₪ היא טענה בעל פה אשר לא קיבלה כל ביטוי בכתב והיא אינה מתיישבת עם טיוטת החוזה שהועברה לידיו. אמנם התובע הוסיף על גבי טיוטת ההסכם "משכורת בסיס שנקבעה 9000 ₪" (נספח 1 לתצהיר אלקבץ), אך בפועל הנתבעים לא קיבלו את ההערה, כלומר לא הסכימו לבקשת התובע.
למעט עדות התובע בעל פה, בדבר הפגישה עם אלקבץ שבה הסכים להעלאת השכר, אין כל אינדיקציה לכך שהצדדים פעלו על פי הסכמה זו. מעיון בתלושי השכר עולה שלמעט בחודש מאי 2013 (בו שולם לתובע סך של 8,000 ₪ כשכר ועוד 1,000 ₪ כדמי נסיעות), שכרו של התובע מעולם לא עמד על 9,000 ₪.
לאור המפורט לעיל, נדחית טענת התובע לפיה החל מחודש פברואר 2013 הוא זכאי לשכר יסוד של 9,000 ₪.
22. להלן הסכומים ששולמו לתובע בפועל, כעולה מתלושי השכר שהוצגו (תלושי שכר צורפו כנספח ו' לתצהיר התובע):
נובמבר 2012 שכר יסוד - 7,244 ₪; שעות נוספות – 1,500 ₪;
דצמבר 2012 שכר יסוד - 6,114 ₪; שעות נוספות - 1200 ₪;
ינואר 2013 שכר יסוד - 6,774 ₪; שעות נוספות - 1500 ₪;
פברואר 2013 שכר יסוד – 6,400 ₪; שעות נוספות - 1,000 ₪.
בחודשים אלה שולם לתובע גם החזר הוצאות נסיעה בסך 256 ₪ מדי חודש.
מחודש מרץ 2013 חדלה הנתבעת לשלם לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות ושילמה לתובע שכר יסוד שהשתנה מחודש לחודש:
3/13 – 6,429 ₪
4/13 – 7,637 ₪
5/13 8,000 ₪
6/13 – 6,909 ₪
החל מחודש אפריל 2013 מדי חודש שולמו לתובע דמי נסיעות בסך 1,000 ₪.
בחודש יולי 2013 עבד התובע ארבעה ימים (עד יום 4.7.13) ובגינם שולם לו שכר יסוד בסך 1,091 ₪.
23. לטענת הנתבעים, חלו שינויים בהיקף שעות עבודתו של התובע בפועל. טיעון זה אינו מתיישב עם העולה מתלושי השכר, לפיו בחודשים פברואר - יוני 2013 התובע עבד בהיקף זהה (החל מחודש פברואר 2013 צוין בתלושי השכר כי התובע עבד 20 ימי עבודה ו-180 שעות). לכאורה, לפחות בחודשים אלה, לא היה אמור להיות הבדל בשכר ששולם לתובע. בנוסף, הסבר זה מטעם הנתבעים לא פורט בתצהיריהם, אלא עלה בחקירתם הנגדית. כלומר, מדובר בהסבר מאוחר, מעבר לכך שאינו מתיישב עם הנתונים שבתלושי השכר.
24. לאור אי בהירות זו, שהנתבעים לא השכילו לנמק ולהסביר, ובהתחשב בכך שלא הוצג רישום של שעות עבודתו של התובע, נדחית טענת הנתבעים לפיה השכר ששולם לתובע בפועל משקף את שעות עבודתו בפועל ומאחר שלא השלים עבודה מלאה, לא שולם לו השכר המלא. על כן התביעה להפרשי שכר מתקבלת, בהתאם לעולה מתלושי השכר, כדלקמן:
בחודש 11/12 שולם לתובע שכר יסוד בסך 7,244 ₪, על כן הוא זכאי להפרש של 256 ₪ (7,500 פחות 7,244 ₪);
בחודש 12/12 שולם לתובע שכר יסוד בסך 6,114 ₪, כלומר התובע זכאי להפרשי שכר בסך 1,386 ₪;
בחודש 1/13 שולם לתובע שכר יסוד בסך 6,774 ₪, כלומר הוא זכאי להפרשים בסך 726 ₪;
בחודש 2/13 שולם לתובע שכר יסוד בסך 6,400 ₪, כלומר הוא זכאי להפרשי שכר בסך 1,100 ₪;
בחודש 3/13 שולם לתובע שכר יסוד בסך 6,429 ₪, כלומר הוא זכאי להפרשי שכר בסך 1,071 ₪;
בחודש 6/13 שולם לתובע שכר יסוד בסך 6,909 ₪, כלומר הוא זכאי להפרשי שכר בסך 591 ₪;
בחודש 7/13, בו התובע עבד עד יום 4.7.13 (ארבעה ימים), שולמו לתובע 1,091 ₪ כשכר יסוד, בעוד שהיה זכאי ל – 1,364 ש"ח ₪ (22 /7,500 ₪ X 4 ימי עבודה). כלומר, התובע זכאי להפרשי שכר בסך 273 ₪.
בסך הכל התובע זכאי להפרשי שכר בסך 5,403 ₪.
25. התובע הוסיף וטען שהתלושים כללו רכיבים פיקטיביים. התובע הפנה לכך שבחלק מהחודשים לא שולם לו גמול עבודה בשעות נוספות והסכום ששולם לו ברכיב זה, לא שיקף 35 שעות נוספות, כמפורט בחוזה העבודה. בנוסף, העלאת החזר הוצאות הנסיעה ל – 1,000 ₪ בחודש היתה מסווה להעלאת השכר ל – 9,000 ₪ כפי שהוסכם עם הנתבעים (סעיפים 31-34 לתצהיר התובע).
אין בידינו לקבל טיעון זה של התובע. אמנם נקבע שהתובע זכאי להפרשי שכר והשאלה כיצד חושב הגמול ששולם לו בגין עבודה בשעות נוספות נותרה לא ברורה, אך אין בכך להביא בהכרח למסקנה לפיה הרכיבים שפורטו בתלושי שכרו היו פיקטיביים. טענת התובע בעניין זה מושתתת על גרסתו שנדחתה, לפיה הובטח לו ששכרו יועמד על 9,000 ₪. כיוון שהטענה נדחתה, יש לדחות גם את הטענה לפיה הנתבעת פיצלה את רכיבי שכרו של התובע באופן פיקטיבי.
26. זאת ועוד, התובע העיד שלרוב הוא לא עבד בשעות נוספות ולגרסתו עבד בשעות 10:00-18:00 "ולפעמים גם יותר" (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 23). עדות זו לפיה מעת לעת התובע נדרש לעבוד בשעות נוספות, מתיישבת עם תשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות לתובע. גם עניין זה אינו מתיישב עם הטענה כי מדובר היה ברכיב פיקטיבי בתלוש השכר.
טיעונו של התובע לגבי מהותו של רכיב השעות הנוספות גם אינו מתיישב עם חישוביו שלו את הפרשי השכר (סעיף 35 לתצהירו), שם התובע התייחס רק לשכר היסוד כאל השכר החוזי המוסכם. מסיבה זו, גם אם הנתבעים לא הסבירו מדוע בשלב מסוים הופסק תשלום בגין שעות נוספות לתובע, אין בכך להפוך את הרכיב ששולם בחלק מהחודשים, לרכיב שכר רגיל או לרישום פיקטיבי בתלוש השכר.
27. אשר לרכיב החזר ההוצאות – על פי עדות הנתבעים שלא נסתרה, התובע עבד מחוץ למשרדי המכירות (סעיף 8 לתצהיר אלקבץ, סעיף 8 לתצהיר בוארון). בנסיבות אלה, תשלום החזר הוצאות נסיעה בסך 1,000 ₪ יכול להוות תמורה ריאלית ברכיב זה. עוד יש להזכיר, שהחזר הוצאות כשלעצמו, הינו רכיב של החזר הוצאות שהמעסיק מחוייב לשלם על פי הדין. העובדה שהמעסיק בחר בנסיבות מסויימות לשלם יותר מכפי המינימום הקבוע בצו ההרחבה, אינה הופכת אוטומטית את התשלום לפיקטיבי. מכל מקום, עניין זה לא הוכח בהליך זה.
28. לאור כל המפורט לעיל, נדחית התביעה לפיצויים מכח סעיף 26 א' (ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958.