כמו כן כתב המצהיר כי הצלב האדום ביקר את התובע במהלך מעצרו. התובע הוברח מן המעצר בעודו מחכה למשפטו כאשר פלש הצבא הישראלי לחברון ולכלא דהרייה.
נספח ד/2 לתצהירו של קימרי הינו צו מעצר, מיום 3.3.01, שבכותרתו מס' תביעה 2001/79, אשר הוצא על ידי "התביעה בביטחון המדינה", בעיר חברון. משך המעצר נקבע עד החלטת בית משפט (מעצר עד תום ההליכים). עילת המעצר, כפי שנכתבה בצו, הינה "עבירה ביטחונית".
882. יצוין כי איש הנתבעת, מוחמד קמרי העיד בפניי ביום 10.9.15 והוא טען בעדותו כי לא הוא היה זה שחקר את התובע דנן, ומעבר לכך לא פירט אודותיו.
יט.6 מסמכים רפואיים
883. בחוות דעת פסיכודאגנוסטית מטעם מנשה כהן, מיום 06.05.09 (ת/387), נכתב כי: "... הנ"ל פגוע פיזית ונפשית מהעינויים והתעללות בזמן היותו במעצר אצל
--- סוף עמוד 67 ---
הרשות. נמצא בדיכאון עמוק וסובל מהפרעה פוסט טראומטית חמורה בכל הקטגוריות...".
בחוות הדעת הפסיכיאטרית, כתב (ת/448) ד"ר אורי ברודסקי, ביום 18.08.09, ביחס לתובע זה "...ראיתי אדם אשר היה נורמטיבי, ללא בעיות נפשיות או בריאותיות, שנחשף לאירוע טראומטי ביותר, ובעקבות כך פיתח תסמונת בתר חבלתית בינונית...אני ממליץ על נכות נפשית בשיעור של 75%...".
יט.7 טענות הנתבעת
884. התובע העיד בבית המשפט כי בידיו ת.ז. ישראלית, אותה קיבל בשנת 1994 (עמ' 1005). במסגרת תצהיר תשובות לשאלון, הודתה הנתבעת כי תובע זה נעצר על ידה פעם אחת, ביום 18.4.01, בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל.
885. התובע אישר בעדותו כי הוא מעולם לא התגורר בכפר יאטא; זאת, בניגוד לכתב התביעה, שם נכתב כי התובע נעצר בכפר יאטא.
886. התובע הגיש תצהיר נוסף, בשנת 2012, ובו, לטענת הנתבעת, הוסיף עובדות נוספות, שלא נכללו בתצהיריו הראשונים, כאשר טען שזכרונו נפגע. מטעם זה, מבקשת הנתבעת שלא לשעות לתצהירו זה, כלל.
887. בתצהירו, ת/446, משנת 2008, ציין התובע כי ילדיו נפגעו מהמעצר, כי למדו ב..., ואילו במהלך עדותו, הכחיש את הדברים. הנתבעת מסיקה מכך שהדברים שמסר בערבית ותורגמו לעברית, אינם נכונים.
888. הנתבעת טוענת כי אין בידיה מסמכים הנוגעים לתובע זה, מפני שאלו נעלמו, עם פלישת צה"ל בשנת 2002.
מכל מקום, לנוכח עדותו של התובע בבית משפט, כי חקירתו ומעצרו נבעו מטענת הנתבעת כי הוא שיתף פעולה עם ישראל, עמדתה המשפטית של הנתבעת, היא כי מעצרו של תובע זה, היה כדין.
--- סוף עמוד 68 ---