902. מכל מקום, סמכויות המעצר של הנתבעת, ביחס למעשי התובעים, נבחנות באופן פורמאלי על פי הסכם הביניים והסמכויות שהועברו אליה מכוחו; השאלה הרלבנטית היא האם העברת אינפורמציה בדבר פעילי טרור למודיעין הישראלי מוגדרת כעבירה בהתאם לתחיקת הביטחון?
תקנות ההגנה (שעת חרום), 1945, קובעות בסעיף 144, את הדברים הבאים:
"144. כח להשיג ידיעות
1) כל אדם – לאחר שקיבל הוראה על-כך מאת מושל מחוז או מפקד צבאי, או בשמם – ימציא או יראה לאותם רשות או אדם, שיהיו עשויים להינקב בהוראה, כל אותם ידיעות או חפץ שברשותו, שהם ידיעות או חפץ, שבהם סבור האדם הנותן את ההוראה כי מן הנחוץ או המועיל – לטובת שלומו של
--- סוף עמוד 72 ---
הציבור, ההגנה או קיומו של הסדר ציבורי – לקבלם או לבחנם, ואם מפר אדם כל-שהוא כל הוראה כזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה".
903. הוראה זהה קיימת גם בסעיף 224 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע- 2009, בזו הלשון:
"אדם שאינו מציית להוראה שניתנה בידי רשות מרשויות צה"ל או מטעמה להמציא או להראות ידיעות או חפצים שברשותו לרשות או לאדם המפורטים בהוראה – ייאשם בעבירה על צו זה".
כלומר: העברת אינפורמציה לפי דרישת המפקד הצבאי (בענייננו: מדינת ישראל הנכנסת בנעלי המושל או מי מטעמה), הינה חובה על פי תחיקת הביטחון.
904. ייאמר עוד כי אותה אינפורמציה אמורה הייתה לשמש לצורך שמירת הסטטוס קוו הביטחוני באזור (משום שמשמעותה היא סיכול פעולותיהם של פעילי טרור). על כן, אי ביצוע של האמור בחיקוק הינה עבירה ביטחונית בהגדרתה.
עבירות אלו הינן עבירות על תחיקת הביטחון. אלא, שבהתאם לקביעות המשפטיות שבהחלטה זו (ראה בעניין זה פיסקה 335 לעיל), מעשה שאינו נקוב בתוספת השלישית לצו בדבר הוראות הביטחון, איננו נחשב כעבירה ביטחונית כל עוד הוא איננו מערב בתוכו אלמנט לאומני ביטחוני.
905. אולם, מעשים המתבצעים לשם סיכול פעולות של גורמי טרור הינם בהגדרה "עבירות ביטחוניות", מפני שגם מי שפועל כדי לפגוע, וגם מי שפועל כדי למנוע פגיעה בביטחון האזור, משמעות מעשיו היא ביטחונית מובהקת. האלמנט הביטחוני קיים בכל מקרה כאשר ישנה כוונת מכוון לפעול בעד או נגד מדינת ישראל.
"עבריין ביטחוני" כזה, יישפט על ידי ערכאה ישראלית, מתוקף סמכותה הביטחונית המכרעת (סעיף XIII 2(א) להסכם הביניים, שכותרתו "ביטחון" (security), ומתוקף סעיף 10(ו) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009) הקובע כי ישראל הינה בעלת סמכות שיפוט, גם באזור A ביחס