כך לדוגמא, בעמ' 62 לפרוטוקול, אמר התובע כדלקמן:
"ת. כבוד השופט אני מתחנן לך. אני חולה נפש, אני מבקש שיתנו לי לדבר, אני רוצה להגיד שתי מילים רק אפילו אם יהיה לי מעצר
--- סוף עמוד 85 ---
עולם... שמו לי חבל על הצוואר. אמרו לי ללכת על ארבע. כאשר אני צריך להשתין (העד מדגים).
ש. למה לא כתבת את כל זה בתצהיר?
ת. אני לוקח כדורים. אני נרדם. אני חולה נפש. לא נזכר בכל. עכשיו נזכרתי תוך כדי העדות".
959. היה מצופה, לדעת הנתבעת, שעניין זה יעלה לפחות באחד מן התצהירים שמסר התובע. אולם, כאמור, לטענת הנתבעת, מדובר בעד בעל זיכרון סלקטיבי, אשר נזכר בדברים רק שנים רבות לאחר שקרו, במקום במועד המוקדם ביותר, שבו העלה את הדברים על הכתב, קרי: או בעת מסירת סיפור המעשה לבא כוחו, ואז נוסח כתב התביעה, או למצער, בעת הגשת התצהירים, ולא ביום עדותו בבית המשפט.
960. במסגרת התשובות לשאלון, טענה הנתבעת כי התובע זה שוחרר בערבות. התובע טוען, לעומת זאת, כי אין מדובר בערבות, אלא בשוחד שנתן לשני עובדים, ב"כוח 17". אולם, טוענת הנתבעת, התובע נמנע מלהביא לעדות את אחת מנשותיו, שתעיד כי היא נתנה שטרות כסף, לאותם שני עובדים בכוח 17.
גם לגבי חיפוש, שהתובע טען שאנשי הרש"פ ערכו אצלו בביתו, טוענים ב"כ הרש"פ, כי התובע לא טרח להביא על כך עדים מבני משפחתו.
961. דוגמא נוספת לסתירות שבעדות התובע, לטענת הנתבעת, היא גרסת הרכב: התובע ציין בעדותו, שרכבו נגנב, ואישר את האמור בעדותו. אולם, לאחר מכן הבהיר התובע בעצמו, שלמעשה, רכבו מעולם לא נגנב.
כ.8 תשובת התובע לטענות הנתבעת
962. ב"כ התובע, הגיב על דברי הנתבעת בטענה שכליאתו של התובע הייתה בלתי חוקית מחמת מספר טעמים:
--- סוף עמוד 86 ---
ראשית, התובע נחטף שלא כדין מתחומי העיר ירושלים;
שנית, התובע קיבל תעודת זהות ישראלית בשנת 1994 וכישראלי אסור היה לנתבעת לעצור את התובע אפילו אם היה בתחום שיפוטה;
שלישית, מעשים שעשה התובע בתחומי איו"ש עוד טרם הקמתה של הנתבעת, ובכלל כך כל פעולות הסיוע למדינת ישראל, היו פעולות חוקיות ואסור היה לנתבעת להפכן בדיעבד לפעולות אסורות;
רביעית, לא היו אסמכתאות חוקיות לכליאת התובע, אפילו לא לשיטת הנתבעת.
963. התובע העיד כי הוא שוחרר לאחר ששילם שוחד. הנתבעת קראה לכסף זה "ערבות" אולם היא לא הציגה אסמכתא לשחרור התובע על ידי בית משפט או גוף אחר ששחרר את התובע לאחר שקיבל את אותה "ערבות".