3860. בנוסף לעינוים הפיזיים, נטען בכתב התביעה כי אנשי הנתבעת, נקטו כלפי התובע, בעינויים נפשיים, שכללו: השפלות וביזויים, וכן הטלת אימה ופחד מתמיד, מכך שהוא עומד להירצח, כפי שנרצחו אסירים אחרים.
נז.2 תצהירי התובע
נז.1.2 תצהיר התובע, 21.6.04
--- סוף עמוד 193 ---
3861. התצהיר הראשון שהגיש התובע, הוא ביום 21.6.04 (ת/589 בערבית + תרגום לעברית – ת/589א).
בתצהיר נכתב כי תאריך המעצר הוא 28.01.2000. תאריך השחרור, 14.04.2002.
3862. התובע כותב בתצהירו, כי הרש"פ האשימה אותו, שיש לו תעודת זהות ישראלית, שהשב"כ נתן לו, וכי הוא עזר למדינת ישראל נגד המחבלים, וכן היו אומרים לו, שהיה משתף פעולה עם ישראל.
3863. התובע מספר בתצהיר הנ"ל כי הוא נחקר על ידי מנגנונים רבים של הרש"פ (התנזים, הביטחון המסכל, אלמחבראת כללי פלסטיני), כאשר במשך כל החקירות היה קשור והחקירות לוו בעינויים. השוטרים הפלסטינאים שהיו מכים אותו הם אלה: נופייה אלהדמי, בסאם אלסחארנאי, ג'האד. המפקד שלהם גם היה נותן לו מכות.
3864. בתצהיר הראשון האמור, מספר התובע, כי בזמן שהיה בכלא, ראה עצור ושמו "אבו עמאר אלדג'לה", ואחר ששמו "מוסה אל רג'וב". אנשי הרש"פ הוציאו אותם מהתא, עם רובה מסוג "קלאשניקוב", והוא לא יודע מה קרה להם אחר כך.
3865. פעם אחרת ראה שהתנזים הביאו ארבעים משתפי פעולה, ולאחר כמה שעות הוציאו אותם מהתאים, ואחר כך הם שמעו, שהם נהרגו על ידי התנזים ואנשי הרשות.
3866. האסירים ראו בטלוויזיה ששלושה אסירים נהרגו על ידי התנזים והמשטרה של הרשות באלזאהרייה, והסוהרים אמרו להם שהם מתכוונים להרוג שלושה אסירים כל יום.
3867. עוד נכתב בתצהיר הנ"ל, כי אנשי הרש"פ שרפו את הבית ואת הרכב של התובע, על ידי זריקת בקבוקי מולוטוב.
נז.2.2 תצהיר התשובה לשאלון הנתבעת מיום 07.01.2009
--- סוף עמוד 194 ---
3868. התצהיר השני שהגיש התובע, ביום 7.1.09, הוא תצהיר תשובה לשאלון הנתבעת (ת/590). בתצהיר נכתב כי לתובע יש ת"ז ישראלית. מוצאו מכפר ..., בנפת חברון. מי שעזר לרש"פ להכניס את התובע למקום בו הם היו מסוגלים לחטוף אותו, הוא "עימד מחמוד אל גנימת", שמוצאו מכפר ....
3869. כעת, מצוי התובע, כבר שמונה חודשים (מתוך שלוש שנים שנשפט) במאסר כלא בישראל, בגין גניבת רכב. התובע מקבל בכלא, תרופות פסיכיאטריות.
3870. בתצהיר הנ"ל מספר התובע, כי האנשים שהיכו אותו בכלא, היו שייכים לארגון "אמין אל ווקאי" (הביטחון המסכל) של הרש"פ. הקצין שהיה אחראי על העינויים בדהריה, שמו היה "סעד רג'וב". התובע חושב שמקורו מהעיירה דורא. גם אנשים של המשטרה הפלסטינית השתתפו בעינויים שלו.