3871. בגלל העינויים, היה התובע מתעלף, והיו לוקחים אותו לטיפול רפואי, כאשר הוא לא ידע לאן לקחו אותו. עם זאת, ידוע לתובע, כי 2-3 פעמים לקחו אותו לבית חולים "אל הללי" בחברון.
נז.3.2 תצהיר התובע, מיום 16.3.11
3872. התצהיר השלישי שהגיש התובע הוא מיום 16.3.11 (ת/591 בערבית + תרגום לעברית ת/591א). בתצהירו זה מספר התובע כי בכלא דהריה היו מבקרים אותו בני משפחתו, אחת לשבועיים, בימי חמישי בשבוע. בכלא דהריה לא היה עורך דין, וגם לא תמיד אפשרו לצלב האדום לבקר אותם.
3873. עוד כותב התובע בתצהירו, כי לא נתנו להם תרופות או טיפול רפואי, ולא היה תיק רפואי. פעם כאשר כאבה לו השן, לקחו ממנו כסף בתמורה, לכך שייקחו אותו לרופא, לשוטר שלקח אותו, ולו נאלץ התובע לשלם סכום כסף מכיסו הפרטי; קוראים לו: "נג'יב שואמרה".
3874. התובע הצהיר כי הוא מכיר אדם בשם "ג.ע.", שהיה עימו בכלא בחברון ובכלא דהרייה, בערך 22 חודשים.
--- סוף עמוד 195 ---
3875. הצבא הישראלי נכנס לכלא של הרש"פ, בשעת בוקר מוקדמת, ושחרר אותו, ביחד עם ג.ע. ו-כ.ז., ועוד אסירים. לקחו אותם לגוש עציון, ומשם לבית מלון בתל אביב. שאלו אותם שאלות אודות חקירתם אצל הרש"פ, ונתנו להם כסף. הוא ואותו אדם בשם כ.ז. היו חודש בבית מלון בתל אביב.
נז.4.2 תצהיר אשת התובע, פ.פ., מיום 04.11.2014
3876. בנוסף לתצהירים של התובע, הוגש מטעם התובע תצהיר של אשתו, פ.פ., מיום 4.11.04 (ת/618).
בתצהירה היא כותבת, כי בשנת 2000 (ללא ציון תאריך מדויק) הלך בעלה – התובע – עם אדם בשם "עימאד מחמוד גנימאת", מכפר .... כאשר לא חזר בעלה הביתה, היא הלכה לביתו של עימאד גנימאת הנ"ל, ושאלה אותו מדוע בעלה סמיח, התובע, לא חזר הביתה. הוא ענה לה, כי בעלה נעצר בידי ארגון "אמין אל ווקאי", ונלקח לחלחול.
3877. בהמשך התצהיר של אשת התובע, היא מספרת, כי כאשר שמעה את דברי עימאד גנימאת הנ"ל, היא הגיעה, בסביבות השעה 23:00 בלילה, למבנה של ארגון "אמין אל ווקאי" בחלחול, ושאלה את השומר, היכן בעלה. הוא השיב לה, כי אינו מכיר אדם בשם זה. הבניין היה שקט, אבל היא שמעה את הזעקות של בעלה, ואנחות של אדם מוכה. המצהירה סיפרה כי היא לא ראתה את בעלה בבית הכלא, אבל, שמעה את הקול שלו. לאחר שהחלה לצעוק ולבכות, יצא אדם ואמר לה שסמיח אצלם, ועוד מעט ישחררו אותו, ואמרו לה ללכת.
3878. עוד הוסיפה המצהירה, כי כאשר בעלה – התובע – יצא מהכלא, הוא לא היה במצב שהיה כאשר עצרו אותו. הוא הפך לאדם אחר, כל הזמן הוא עצבני.