נז.3 עדות התובע בבית המשפט
3879. עדות התובע נשמעה בבית המשפט ביום 2.10.14 (עמ' 1352 לפרוטוקול). בעדותו, סיפר התובע, כי את תעודת הזהות הישראלית שלו קיבל עוד בשנת 1994.
--- סוף עמוד 196 ---
3880. בעדות מספר התובע, כי הוא נעצר על ידי הרש"פ, ונכנס לכלא, ביום 28.01.2001.
הוא השתחרר כאשר נכנס הצבא הישראלי. התובע ציין בעדותו כי יש סתירה בתאריכי השחרור שלו, והם נקובים כתאריכים שונים, בכמה מקומות. היום הנכון לשחרורו הוא 14.04.02, שהיה יום חמישי בשבוע.
3881. בתגובה לשאלת ב"כ הנתבעת, ענה התובע כי אין זה נכון שהוא הגיע למשרד של ארגון "אמין אל ווקאי", ביום 16.01.2001, מפני שקיבל הזמנה להתייצב אצלם, וכי מעצרו היה, כאשר נחטף. הוא היה גר ברמלה, והלך למשפחה שלו, שהיו גרים בכפר... ובכפר .... אז, חטפו אותו מצומת..., בכניסה לכפר .... עטפו אותו בשמיכה. רכבו של התובע, שהיה איתו, נשאר שם, ונשרף.
3882. התובע העיד, כי ביום חטיפתו, הוא יום 28.01.01, לקחו אותו לבית מעצר קטן, בחלחול, בו שהו עוד כ- 40 אנשים. בבית המעצר חלחול היה התובע כשבועיים ימים, והוא עונה שם, קשות. מבית המעצר בחלחול זוכר התובע אדם אחד, שאמר שקוראים לו "אבו הודייה", על אף שהתובע סבור כי אין זה שמו האמיתי.
3883. לאחר השבועיים בחלחול, העבירו את התובע לעיר חברון, למספר ימים. הוא נשאר עם עיניים קשורות, והסתפק בכך שאמרו לו שהוא בחברון. גם שם עבר התובע חקירות, שכללו מכות קשות, שבעקבותיהם סיפר התובע כל מה שחוקריו ביקשו לשמוע. למרות זאת, הם אמרו לו שנשאר עוד משהו שלא סיפר, והמשיכו לענות אותו.
3884. התובע זכר שמות או כינויים של אנשים שחקרו אותו, כאשר היה בכלא חברון, והם: "אבו מג'הד" ו"אבו טהא". אותם אנשים נשלחו מיריחו לחברון, כדי לחוקרו בלי שיכיר אותם. הוא ידע שהם במקור מיריחו, כי הם אמרו לו בחקירה, שבאו בשבילו מיריחו לחברון.
3885. בהמשך עדותו, סיפר התובע, כי לאחר 10-12 ימים בכלא בחברון, לא היה התובע מסוגל לעמוד יותר על הרגליים, מרוב העינויים שעבר. אמרו לו, שישלחו אותו לכלא דהרייה, כדי ששם יומר את האמת.
--- סוף עמוד 197 ---
3886. התובע אכן נשלח לכלא דהרייה, ושם נשאר עד השחרור שלו. כאשר היה בדהרייה, חקר אותו קצין בשם "סעד רג'וב", שהיה בן דוד של ג'יבריל רג'וב. על המדים שלו היה כתוב שמו, והוא אמר לו שהוא קצין, שבא במיוחד כדי לסיים את החקירה שלו, של התובע. אותו אדם חקר ועינה את התובע. התובע ציין, כי כאשר היה בדהריה, הצלב האדום באו כל שבועיים לחפש אותו.