דיון והכרעה:
15. התובע העיד בעצמו. כן העיד מטעמו מר רסים מורדוב- עבד תחילה במסעדת/מזנון סופלאקי ולאחר מכן באגאדיר ראשל"צ (להלן: "מר מורדוב").
16. מטעם הנתבעים העידו: מר טרבלוס בעצמו; כן העיד מטעמם מר ירון גינדי (להלן: "מר גינדי")- סמנכ"ל הכספים של רשת המסעדות של אגאדיר (להלן: "רשת אגאדיר").
כמו כן, ביקשו הנתבעים להזמין לעדות מטעמם את מר עידן חביב- עבד בשנים 2013-2010 כעוזר מנהל במסעדת אגאדיר ת"א (לאחר מכן עבר למסעדה אחרת ברשת אגאדיר; להלן: "מר חביב").
17. להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד.
נסיבות סיום עבודתו של התובע:
18. טענות הצדדים לגבי סיום עבודתו של התובע פורטו לעיל.
19. כאמור, בתחילת שנת 2012 פתחה אגאדיר ת"א מסעדה/מזנון בשם "סופלאקי בר", הממוקמת בסמיכות למסעדה הראשית בנמל ת"א.
בחודש 2/12 החל התובע את עבודתו בסופלאקי.
הצדדים חלוקים כאמור לגבי תפקידו של התובע בסופלאקי- התובע טוען כי שימש כמנהל הסופלאקי לכל דבר ועניין, ואילו הנתבעים טוענים כי התובע לא היה מנהל הבר אלא עובד מטבח/דלפק כפי שהיה קודם לכן, אשר נתבקש כביכול לעשות מספר פעולות נוספות (אחראי על עמדת הקופה, הזמנת סחורה ותפעול המקום).
20. לעניין זה, מצאתי לקבל את גרסת התובע כי שימש בפועל כמנהל הבר. גרסתו של התובע נתמכה באמור בתצהירו של מר מורדוב, שם צוין כדלקמן (סע' 4 לתצהיר):
"אבישי היה מנהל המסעדה וכולנו היינו כפופים לו ולהוראותיו. אדגיש ואציין שאבישי אף ערך לי את ראיון העבודה וקיבל אותי בעבודה".
גרסה זו לא נסתרה גם בעדותו שהייתה מהימנה עלי (עמ' 31 לפרוטוקול).
אינני מקבלת את טענת הנתבעים, לפיה תנאי עבודתו של התובע לא השתנו כביכול לאחר המעבר למסעדת סופלאקי. הנתבעים מציינים בעצמם כי במסגרת תפקידו בסופלאקי היה התובע אחראי, בין היתר, על עמדת הקופה, על הזמנת הסחורה ותפעול הבר, כך שדי בדברים הללו כדי להבין כי לא מדובר באותו תפקיד שמילא קודם לכן באגאדיר ת"א (כגריל מן בלבד).
21. עם זאת, יצוין כי עולה בבירור מהראיות כי הפעילות בבר הסופלאקי הייתה מינורית לעומת הפעילות באגאדיר ת"א וכללה מחזור יומי נמוך, והתובע היה אחראי בדר"כ על 3-2 עובדים בלבד שעבדו בבר (ראו עדות התובע- עמ' 7 לפרוטוקול). מר טרבלוס ציין בתצהירו לעניין זה, כי מנהל מסעדה ברשת אגאדיר הנו מנהל רב סמכויות האחראי על 80-70 עובדים, בעל סמכות לקבלם לעבודה, לפטרם, אחראי על ניהול מלאי המסעדה, כספיה ולקוחותיה, ולכן לטענתו, תפקידו של התובע לא היה בגדר מנהל (סע' 20 לתצהירו).
התובע הודה בעצמו בעדותו, כי תפקידו בבר כמנהל לא דומה לתפקיד רגיל של מנהל ברשת אגאדיר (עמ' 7 לפרוטוקול):
"ש. בעיניים של איתן לא היית מנהל מסעדה שדומה לאגאדיר?
ת. נכון, זה יותר קטן מלנהל מסעדה של 40 עובדים".
לכן, מכך עולה כי תפקידו של התובע כמנהל הבר היה מצומצם יותר מהתפקיד שמילאו מנהלי המסעדות האחרות ברשת אגאדיר.
22. כאמור, עולה מחומר הראיות כי בחודש אוקטובר 2013 נסגרה סופלאקי עקב הפסדים כלכליים.
התובע טען כי עם סגירת סופלאקי, חזר לעבודתו במסעדת "אגאדיר ת"א" וביצע עבודות כלליות עד לשיבוצו לתפקיד קבוע.
מנגד, הנתבעים טוענים כי עם סגירת סופלאקי הוצע לתובע לחזור לעבודתו במסעדת אגאדיר ת"א, אך התובע סירב לעשות זאת והודיע כי אינו מעוניין לעבוד יותר. לטענתם, בסמוך לכך טס התובע לחו"ל ולא הגיע לעבודתו. לטענתם, משלא התייצב לעבודתו שילמה לו אגאדיר את משכורתו על חשבון ימי החופשה.
23. לעניין זה, מצאתי לקבל את גרסתו של התובע כי המשיך לעבוד באגאדיר ת"א, לאחר סגירת בר הסופלאקי. גרסתו זו נתמכה גם בתצהירו של מר מורדוב (סע' 6 לתצהירו), אשר חזר על הגרסה הנ"ל גם בעדותו שלא נסתרה (עמ' 31 לפרוטוקול):
"סגרו את הסופלאקי הייתי חודש בערך בלי עבודה, והייתי כל הזמן בקשר עם התובע והוא היה באותה תקופה עובד בנמל, ביקשתי ממנו לסדר לי, והוא סידר אותי באגאדיר ראשון לציון..".
מנגד, מר טרבלוס סתר למעשה את האמור בתצהירו (לפיו התובע סירב כביכול לשוב לעבודה), והציג בעדותו לראשונה גרסה תמוהה, לפיה התובע אכן הגיע מדי יום למסעדה אך עשה זאת כביכול כדי לדבר עם החברים שלו (עמ' 15 לפרוטוקול):
"לשאלת בית הדין- לא יודע אם יש דו"חות נוכחות, לדעתי אין כי הוא לא עבד. הוא טוען שכן. הוא אולי בא לשבת ולדבר עם החברים שלו, אבל בפועל לא עבד. הוא לא לבש בגדי עבודה, או נעלי עבודה או כובע..לא היה לו תפקיד והוא לא היה בסידור עבודה. ודאי שהציעו לו תפקיד ספציפי הציעו לו לחזור לעבודה.
היה תפקיד פנוי, תמיד אנו צריכים, גם היום אני מוכן לקבל אותו לעבודה.
ש. אז למה אתה אומר שהוא בא לשבת עם המלצרים ולא לעבוד?
ת. כי היו לו שם חברות וחברים והוא בא לבקר אותם אבל לא לעבוד.
..
ש. נכחת בנמל אחרי סגירת הבר?
ת. כן. תדירות- אחת או פעמיים בשבוע.
ש. אז לא ראית שהוא צחק עם המלצריות?
ת. הוא היה שם, ראיתי אותו יושב בחוץ, לא עובד.
ש. כמה זמן זה נמשך?
ת. אני לא יודע.
ש. כמה פעמים ראית אותו?
ת. לא זוכר.
לשאלת בית הדין- הוא לא ביקש חופשה בתקופה הזאת".
ברור כי אינני מקבלת גרסה כבושה ותמוהה זו, שלא נתמכת בכל ראיה.
יצוין כי גרסת הנתבעים בעניין זה כלל לא הייתה הגיונית- על פי גרסת הנתבעים, לאור היעדרותו של התובע ועל מנת שלא לפגוע בשכרו, שולם לו כביכול בגין תקופה זו על חשבון ימי החופשה. כך, במכתב התגובה (תגובה למכתב התראה מיום 2.9.14), ששלחה ב"כ הנתבעים לב"כ התובע דאז, צוין כי בתקופת ההיעדרות שהה התובע כביכול בחו"ל:
"בתאריך 13.10.13 נסגר הבר עקב אילוצים כספיים ורוב עובדי הבר שבו להמשך עבודה במסעדה. למרשך הוצע לחזור לעבוד במסעדה והוא בחר שלא להמשיך בעבודתו וטען: 'זה לא בשבילי אינני רוצה לעבוד יותר' ולמיטב ידיעתה של מרשתי טס לחו"ל. בהגינותה, המשיכה מרשתי לשלם לעובד שכר מלא עד בחודשים אוקטובר-נובמבר 2013 על חשבון חופשה שנתית, וזאת על מנת לוודא כי מרשך גמר אומר בדעתו לא לשוב לעבודה גם לאחר שובו מחו"ל".
עם זאת, עולה מחומר הראיות כי התובע טס לחו"ל רק ביום 15.12.13 (ראו דו"ח כניסות ויציאות לחו"ל שצורף בהסכמת הצדדים לאחר הדיון - צורף לסיכומי התובע),קרי מעל לחודשיים לאחר סגירת הסופלאקי(!). לכן, בניגוד לגרסת אגאדיר שהוצגה במכתב הנ"ל, הרי שלא היה צריך להמתין לשובו של התובע מחו"ל שכן במהלך החודשיים הנ"ל שהה בישראל (וכאמור גם מר טרבלוס הודה כי התובע אף שהה במסעדה). לכן, לא ברור כלל על בסיס מה החליטה אגאדיר לשלם לתובע תמורת חופשה בתקופה זו, הגם שאין חולק כי התובע לא ביקש בעצמו כל חופשה.
הדעת נותנת כי כאשר עובד מסרב לשוב לעבודה, הרי שהמעסיק צריך להעמידו על כך שהופסקה עבודתו ולעשות לו גמר חשבון כמקובל (ובטח לא לאפשר לו לשבת במסעדה עם חברים ללא כל מעש). בענייננו הנתבעים לא הודיעו לתובע על הפסקת עבודתו ולא נעשה גמר חשבון, ולכן התנהלות זו מעידה על כך שהתובע המשיך את עבודתו כרגיל.
יצוין כי התובע בעדותו ציין במפורש כי בתקופה זו מר חביב תיאם עמו משמרות בעבודה (עמ' 10 לפרוטוקול). מר חביב בעדותו לא סתר גרסה זו והתרשמתי כי בעיקר התחמק ממתן תשובה ברורה לעניין זה (עמ' 20 לפרוטוקול):
"לא זוכר תאריכים. היה או לא היה, עבד או לא עבד, לא זוכר, היו כל מיני קטעים".
לאור האמור, מתקבלת לעניין זה גרסת התובע כי המשיך לעבוד במסעדת אגאדיר ת"א לאחר סגירת בר הסופלאקי.
24. בהתאם לגרסתו של התובע המקובלת עליי, לאחר שובו למסעדת אגאדיר ת"א (עם סגירת בר הסופלאקי), ביצע תחילה עבודות כלליות ומגוונות עד לשיבוצו לתפקיד קבוע (סע' 26 לתצהיר תובע).
25. אשר לאירועים שחלו לאחר מכן, הציג התובע גרסה שאינה קוהרנטית ואינה מעוררת אמון. במכתב ההתראה מיום 2.9.14 ששלח בא כוחו דאז, צוין כי במקביל לסגירת בר הסופלאקי הוצעה לתובע הצעה לעבור לעבוד לסניף אחר והתובע סירב לכך ומשכך התפטר:
"..עקב סגירת הסניף בחודש אוקטובר 2013, הופסקה עבודתו של מרשי. בשנתיים האחרונות עבד מרשי כמנהל הסניף. במקביל, הוצעה למרשי הצעה לעבור לסניף אחר ולעבוד כטבח ולא כמנהל. מרשי סירב, ומשכך התפטר בדין פיטורים".
עינינו הרואות כי בהתאם לגרסה הראשונית שהציג התובע במכתב זה, הרי שהוא התפטר לאחר שהוצע לו לעבור לתפקיד אחר. הגרסה לפיה גילה בפתאומיות ביום 9.12.13 על פיטוריו כאשר קיבל את מעטפת השכר עבור חודש נובמבר 2013, הועלתה על ידו רק בשלב מאוחר יותר.
לעניין זה, יש להפנות לעדותו של מר חביב, אשר שימש כאמור בזמנים הרלוונטיים כעוזר מנהל של מסעדת אגאדיר ת"א, אשר חיזק את גרסת הנתבעים כי אכן הוצע לתובע לעבוד בתפקיד אחר והוא שמע על כך גם מהתובע עצמו (עמ' 20 לפרוטוקול).
התובע צירף לתצהירו קבלה בדבר רכישת כרטיס טיסה לחו"ל (נספח י"ג לתצהירו). עיון בראיה זו מלמד כי כרטיס הטיסה נרכש ביום 9.12.13. יש קושי רב לקבל את הגרסה לפיה גילה על פיטוריו ביום 9.12.13 ומיד רכש כביכול כרטיס טיסה לחו"ל באותו יום. זאת גם לא נטען בתצהירו . לדידי, רכישת הכרטיס באותו היום דווקא מחזקת את המסקנה כי הטיסה לחו"ל תוכננה מראש, ללא כל קשר להתנהלות אגאדיר. ויודגש כי מדובר בשהייה של מספר חודשים בחו"ל, ולכן ברור כי לא מדובר בהחלטה שניתן לעשות "מהרגע להרגע".
לעניין זה יש להפנות לאמור בעדותו של התובע , אשר בניגוד לראיות בתיק, העיד כי הכרטיס נרכש כביכול ביום 10.12.13 (עמ' 7 לפרוטוקול). נראה כי התובע ידע על הבעייתיות בגרסה הנ"ל ולכן בחר "לשפץ" אותה.
יצוין כי התובע גם לא טרח להעיד מטעמו גורם כלשהו מהנהלת החשבונות של אגאדיר, הגם שבעדותו (להבדיל מתצהירו) אף ציין שם ספציפי עמו כביכול דיבר (עמ' 9 לפרוטוקול).
לאור האמור, אינני מקבלת לעניין זה את גרסת התובע כי גילה כביכול על פיטוריו ביום 9.12.13. מצאתי את גרסה זו כלא מהימנה.
26. עולה מהראיות כי ביום 14.12.13 טס התובע לחו"ל וחזר ארצה לאחר כשלושה חודשים ביום 10.3.14 (ראו דו"ח כניסות ויציאות לחו"ל שצורף כאמור לסיכומי התובע).
27. התובע טען בתצהירו כי בשל העובדה שנותר ללא פרנסה, ביקש ממר טרבלוס לשבצו בחזרה לעבודה, אולם כל שהוצע לו הוא לחזור לתפקיד של עובד מטבח בתנאים ובשכר נמוכים מאלה שקיבל, ולכן סירב לכך.
מנגד, הנתבעים טענו כי לאחר ששב התובע מחו"ל, הוצע לו לעבוד במסעדת אגאדיר ראשל"צ והתובע קיבל את ההצעה והתייצב במסעדה. עם זאת, לטענתם, לאחר יום עבודה אחד נעלמו עקבותיו מבלי שהודיע על כך לאיש.
28. אם כן, למעשה אין חולק כי עם שובו של התובע מחו"ל, הוצעה לו הצעת עבודה קונקרטית. עולה מחומר הראיות כי ביום 11.6.14 התייצב התובע במסעדת אגאדיר ראשל"צ (נספח א' לתצהיר טרבלוס- דו"ח שעות נוכחות לחודש זה).
התובע העיד בחקירתו כי בניגוד לטענת הנתבעים, הרי שלא עבד ביום זה אלא הגיע לשם לצורך בחינת הצעת העבודה שהוצעה לו, ולבסוף החליט שלא להיענות לה (עמ' 10-9 לפרוטוקול). יצוין כי אני נוטה לקבל גרסה זו, שכן הנתבעים אף לא טענו כי שולם לתובע בגין שעות העבודה הנ"ל.
יצוין כי בתצהירו ציין התובע כי הוצע לו לעבוד בתור עובד מטבח (סע' 34 לתצהירו), ואילו בחקירתו העיד כי הוצעו לו דווקא תפקידים אחרים (עמ' 10 לפרוטוקול):
"ש. איזה תפקיד הציעו לך?
ת. להיות מלצר, ברמן, פיקולו".
בין אם מדובר בהצעת עבודה אחת (ואז התובע הציג למעשה שתי גרסאות סותרות: בתצהיר טען כאמור כי הוצע לו להיות עובד מטבח ובעדותו טען כי הוצע לו להיות מלצר), ובין אם מדובר בשתי הצעות עבודה שונות שהוצעו לו על ידי הנתבעים, הרי שכלל ידוע הוא כי כשמדובר ב'נסיבות' שבידי המעסיק לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה- יהא זכאי העובד להתפטר בדין פיטורים (דב"ע לה/3-15 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונס רוסקיס (1975)).
בענייננו, התובע לא הציג כל ראיה לפיה התרה בנתבעים כי בכוונתו להתפטר בדין פיטורים, ככל שלא יוצע לו תפקיד התואם לתפקיד אחר שמילא קודם לכן.
29. עולה מחומר הראיות כי ביום 16.6.14 טס התובע שוב לחו"ל למשך כחודש ימים ושב ביום 23.7.14. עם שובו ארצה פנה התובע לנתבעים וביקש כי ישולמו לו פיצויי פיטורים אך מר טרבלוס טען בפניו כי הוא לא זכאי לכך (ראו לעניין זה גם עדות מר טרבלוס-עמ' 16 לפרוטוקול).
30. לאור האמור לעיל, משנדחתה טענת התובע כי פוטר כביכול ביום 9.12.13, ומשעולה כאמור מחומר הראיות כי התובע גם לא התפטר בדין מפוטר, הרי שיש לדחות את תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים (מעבר למה שהופרש לקרן הפנסיה). משכך, תביעתו ברכיב זה נדחית.