הפרשי שכר עבודה וגמול שעות נוספות:
31. התובע טוען כי החל מחודש פברואר 2012 (עם שובו מחופשה בחו"ל), סוכם כי בגין עבודתו במסעדת סופלאקי יקבל שכר חודשי בסך 7000 ₪ נטו. עם זאת, לטענתו, הנתבעים הפרו את ההסכמה הנ"ל ויצרו רכיבי שכר פיקטיביים בתלוש השכר שהביאו לפגיעה בו, לרבות פגיעה בזכותו לגמול שעות נוספות.
לטענתו, בחודש ספטמבר 2012 סוכם בין הצדדים כי שכרו יעמוד על 8000 ₪ נטו החל מחודש אוקטובר 2012, והנתבעים הפרו גם את הסכמה זו ביצירת רכיבים פיקטיביים בתלוש השכר שהביאו לפגיעה משמעותית בזכויותיו.
לטענתו, הנתבעים גם לא שילמו לו את שכרו בגין חודש 12/13.
לטענתו, בגין תקופת העבודה בחודשים 2/12 עד דצמבר 2013, הוא זכאי להפרשי שכר עבודה וגמול שעות נוספות בסך 57,886 ₪.
32. מנגד, הנתבעים טוענים כי עם מעברו של התובע לבר הסופלאקי, לא חל כל שינוי בשכרו והוא המשיך לקבל שכר שעתי באותו הסכום. לטענתם, רק החל מחודש 9/12 סוכם עם התובע כי ישולם לו שכר חודשי גלובלי. לטענתם, בחודשים בהם שולם לתובע שכר חודשי גלובלי, שולמה לו מדי חודש תוספת גלובלית לשכרו בסך 4145 ₪, וזאת בגין עבודתו בימי המנוחה השבועית ובשעות נוספות. לטענתם, טענתו של התובע בדבר הכללת רכיבים פיקטיביים נטענה ללא כל ביסוס עובדתי. לטענתם, התובע לא קיבל שכר עבור חודש 12/13 שכן לא עבד בחודש זה.
לטענתם, לאור האמור הרי שהתובע לא זכאי לכל תשלום בגין הפרשי שכר עבודה וגמול שעות נוספות.
33. לעניין שכר עבודתו של התובע-הצדדים לא הביאו בפני בית הדין ראיות לגבי השכר ששולם לתובע בטרם הזמנים הרלוונטיים לתביעה (לפני מעברו למסעדת הסופלאקי). עולה מהראיות כי לא נחתם עם התובע חוזה עבודה והוא לא קיבל כל הודעה לגבי תנאי עבודתו.
34. למעשה, ניתן ללמוד על שכר עבודתו של התובע רק בהתאם לתלושי השכר שהומצאו לתיק, וזאת לגבי תקופת העבודה שבמחלוקת (חודשים 2/12- 11/13).
35. בהתאם לתצהיר שהוגש מטעם הנתבעים (תצהירו של מר גינדי), נטען כי בתקופת העבודה 2/12 - 7/12 שכרו של התובע שולם לפי שכר יסוד שעתי של 21 ₪ נטו בצירוף תוספת גלובלית של 9 ₪ נטו שכונתה "שעות נוספות 150%".
לטענתם, התוספת הגלובלית הנ"ל שולמה בגין כל שעות העבודה של התובע באותו חודש, בין אם מדובר בשעה רגילה או שעה נוספת. לטענתם, תוספת זו באה למעשה לכסות את תשלום השכר שהגיע לתובע בגין גמול שעות נוספות, מנוחה שבועית וחגים.
לטענתם, התוספת הזו שולמה כדי "להימנע מהחישוב המסורבל מדי חודש של שעות עבודתו של התובע בשעות נוספות, במנוחה שבועית ובחגים, ומחישוב הגמול של 125%, 150%, 175% ו-200% בגין כל אחת משעות עבודה אלו" (סע' 9 לתצהיר מר גינדי).
לצורך הבנת טענה זו, מפנה מר גינדי בתצהירו לתלוש השכר לחודש יוני 2012, ממנו עולה כי התובע עבד 221 שעות. נטען כי בחודש זה שולם לתובע שכר יסוד ("משכורת") בסך 4641 ₪ נטו (221*21), וכן תוספת גלובלית של 1989 ₪ נטו (221*9).
36. דא עקא, עיון בשאר התלושים הרלוונטיים לתקופה 2/12- 7/12, לא תואם לטענת הנתבעים. כך, בהתאם לתלוש השכר לחודש 2/12 עבד התובע 81 שעות עבודה. לכן לפי טענת הנתבעים הרי שהיה אמור להיות משולם לו שכר יסוד ("משכורת") בסך 1701 ₪ (81*21), אך עולה מהתלוש כי שולם לו הסך של 1815 ₪, קרי לפי שכר יסוד גבוה יותר (24.05 ₪).
בהתאם לטענת הנתבעים הרי שבגין "רכיב שעות נוספות 150%" היה צריך להיות משולם לו הסך של 729 ₪ (81*9), אך שולם לו בגין רכיב זה הסך של 809.94 ₪ קרי תוספת גלובלית של 9.98 ₪ לשעה ולא 9 ₪ לשעה.
כך, גם בחודש 3/12 אין כל התאמה לטענת הנתבעים- בהתאם לתלוש השכר עבד התובע בחודש זה 227 שעות. לכן לפי טענת הנתבעים הרי שהיה אמור להיות משולם לו שכר יסוד של 4767 ₪(227*21), אך עולה מתלוש השכר כי שולם לו הסך של 5503.57 ₪, קרי לפי שכר יסוד גבוה יותר (24.24 ₪). בגין רכיב "שעות נוספות 150%" היה צריך להיות משולם לו הסך של 2043 ₪(227*9), אך שולם לו בגין רכיב זה הסך של 2944.87 ₪ קרי תוספת גלובלית של 12.97 ₪ לשעה ולא 9 ₪ לשעה.
כך, בחודש 4/12 – שולם לתובע שכר יסוד של 30 ₪ נטו בגין 122 שעות עבודה. עיון בתלוש גם מלמד כי בחודש זה לא שולמה כלל תוספת גלובלית.
כך, גם בחודשים 5/12 ו-7/12 אין התאמה בין טענת הנתבעים לגבי שכר היסוד השעתי שהיה צריך להיות משולם (21 ₪), לבין שכר יסוד השעתי ששולם בפועל. אין גם התאמה בין טענת הנתבעים לגבי התוספת הגלובלית שהייתה צריכה להיות משולמת (9 ₪), לבין מה ששולם בפועל.
יצוין כי גם לא ברורה כלל טענת הנתבעים בסיכומים מטעמם, שלא הוכחה אף בראשית ראיה, לפיה שכר שעתי של 21 ₪ נטו מהווה כביכול 29 ₪ ברוטו (סע' 16 לסיכומים).
37. יוצא אפוא, כי עיון בתלושים מלמד על סרבול רבתי שיצרה אגאדיר בחישוב שכר עבודתו של התובע בתקופה הנ"ל (2/12-7/12), כך שלא ניתן ללמוד בכלל מה היה השכר השעתי ששולם לו ומהי התוספת הגלובלית שכביכול שולמה לו.
יתרה מזאת, בתלוש השכר לחודש 4/12 לא מופיע כאמור כל תשלום תוספת גלובלית, אלא שכר שעתי גלובלי בסך 30 ₪ נטו בגין כל שעות העבודה. למעשה, ניתן ללמוד מתלוש השכר הנ"ל כי השכר השעתי שסוכם עם התובע ושולם לו לפיו, היה גלובלי וללא כל הפרדה אמיתית בין שכר יסוד לתוספת גלובלית כלשהי.
יש לציין כי הטענה בדבר תוספת גלובלית ששולמה כביכול לתובע גם בתקופה הנ"ל בה שולם לו לפי תעריף שעתי (21 ₪ שכר בסיס+9 ₪ תוספת גלובלית), לא צוינה כלל בכתב ההגנה, אלא גרסה זו הועלתה על ידי הנתבעים רק בשלב מאוחר יותר.
38. יצוין כי אינני מקבלת את טענת התובע כי בתקופה הנ"ל (7/12-2/12) סוכם עמו על תשלום שכר גלובלי של 7000 ₪ נטו לחודש. טענתו זו נטענה ללא כל הוכחה בצידה ואינה מתיישבת עם הרישום בתלושי השכר. עם זאת, כאמור, אינני מקבלת גם את טענת הנתבעים בדבר תשלום תוספת גלובלית עלומה שלא הוכחה, ואף נסתרה כאמור לאחר עיון בתלוש השכר לחודש 4/12.
39. עולה מהראיות כי החל מחודש 8/12 שולם לתובע שכר לפי תעריף חודשי. בחודשים 8/12 9/12 שולם לתובע שכר חודשי גלובלי בסך 7000 ₪ נטו. בחודשים 10-12 שולם לתובע שכר חודשי גלובלי של 8000 ₪ נטו. יודגש כי בחודשים אלה לא שולם לתובע כל תוספת גלובלית נפרדת בגין שעות נוספות/שבתים חגים.
40. עוד עולה מחומר הראיות כי החל מחודש ינואר 2013 המשיך התובע לקבל שכר חודשי של כ- 8000 ₪ נטו (בקירוב), אך החל ממועד זה בוצע הפרדה בין שכר יסוד (ברוטו) של 5400 ₪ ו"תוספת גלובלית" (ברוטו) של 4145 ₪.
41. לדידי, ברור כי אין ליתן כל תוקף להפרדה המלאכותית שנעשתה בתלושי השכר החל מחודש ינואר 2013. תלושי השכר לחודשים אוגוסט עד דצמבר 2012 מלמדים בבירור כי סוכם עם התובע על שכר חודשי גלובלי הכולל בחובו תשלום שעות נוספות. אין ליתן תוקף להפרדה המלאכותית שנעשתה בתלושי השכר החל מחודש ינואר 2013, שלא תואמת להסכמות שלפיהן פעלו הצדדים עוד קודם לכן. ראו לעניין זה עדות מר איתן טרבלוס כי סיכם עם התובע את תנאי השכר (עמ' 17 לפרוטוקול), אך כשנשאל מה היו התנאים התחמק ממתן תשובה ברורה והפנה לתלושים, תוך שלפתע טען כי אינו זוכר את הפרטים (עמ' 17 לפרוטוקול). ראו עדות גינדי כי מחודש ינואר 2013 החלה אגאדיר לשלם לפי שכר גלובלי חודשי (עמ' 25 לפרוטוקול), בעוד עולה כאמור מהתלושים כי התובע קיבל שכר חודשי גלובלי כבר 5 חודשים קודם לכן.
42. אם כן, ראינו לעיל כי בעניינו של התובע, גם בתקופת העבודה בה שולם לו לפי תעריף שעתי וגם בתקופת העבודה בה שולם לפי תעריף חודשי, הוכח כי סוכם עמו על תשלום גלובלי, הכולל בחובו תשלום בגין שעות נוספות/שבתות /חגים (לעניין זה ראו לדוג' תלושי שכר לחודש 5/13 ותלוש שכר לחודש 6/13 המלמדים על תשלום שכר נטו של 8000 ₪ כאשר בחודש מאי עבד 308 שעות ובחודש יוני 232 שעות). הרישום בדבר "שעות נוספות 150%" ו-"תשלום גלובלי" הנו למעשה רישום פיקטיבי שנועד על מנת לעקוף את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
43. סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע כי עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום שעות נוספות, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד. להלן האמור בסעיף:
"עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951- רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לעניין זה על ידי שר העבודה והרווחה".
44. לאור האמור לעיל, הרי שיש לראות בשכר ששולם לתובע כשכר רגיל בלבד.
45. יודגש- בענייננו כאמור הוכח כי לא היה מדובר בתוספת גלובלית אמיתית בגין שעות נוספות, שכן במקרה הספציפי הוכח כי בחודשים מסוימים שולם לתובע ללא כל הפרדה בין שכר יסוד לתוספת גלובלית, ולכן מכך ניתן היה ללמוד בבירור כי מדובר בתוספת פיקטיבית.
עם זאת, אפשרות תשלום "גמול שעות נוספות גלובלי" הוכרה בפסיקה כלגיטימית במקרים מתאימים ובכפוף לתנאים מסוימים. להלן נראה כי גם אם היינו רואים בתשלום זה כתוספת אמיתית, הרי שהיא כלל לא עומדת בתנאים שנקבעו בבית הדין הארצי לעניין זה.
46. בפסק הדין בעניין אוריאל ברד (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, מיום 28.2.17) פירט בית הדין הארצי את התנאים בהם תוכר אפשרות תשלום זו:
"המסגרת הרעיונית החולשת על השימוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל, והתנאים שנפרט להלן נועדו להבטיח זאת. תשלום שעות נוספות גלובלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של היקף השעות הנוספות. ההכרה הפסיקתית בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקיפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה. מבלי להתיימר למצות נציין כי התנאים המרכזיים הם: ראשית, צורת תשלום זו- ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן- צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי 'בממוצע וכמכלול- מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה' (מתוך דברי השופטת דוידוב בע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ[פורסם בנבו] (18.12.11) (להלן: עניין פיודור). למותר לציין כי אם יסתבר בנסיבות עניין קונקרטי כי הגמול אינו הוגן, שכן סדר הגודל של השעות הנוספות הנדרשות בפועל עולה על ההנ;חות של הגמול הגלובלי, כי אז לא יינתן לו תוקף משפטי, ותחשיב הגמול יבוצע על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר כפי שתוקן בתיקון 24. שלישית, המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, וזאת על מנת שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם ועל מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות העניין. חובת המעקב נדרשה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ומשנחקק תיקון 24 הרי שמנגנון המעקב צריך לעמוד באמות המידה שהותוו בו לרבות עריכת חובת רישום היקף השעות הנוספות בפנקס ובתלוש השכר, כפי שהותווה בתיקון 24. רביעית, ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובלי. בדרך זו מוגשמים ערכים של שקיפות ובהירות בנוגע לשיעורו. מפאת הפרדה זו גמול שעות נוספות גלובלי אינו נתפס באיסור הקבוע בסעיף 5 לחוק הגנת השכר (ראו פיסקה 3 בעניין אלון). חמישית, כל אחד מהסכומים הנפרדים- קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובלי- צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן. במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי לעיל מגמול השעות הנוספות הגלובלי, לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום. כמו כן, אין בתשלום שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את המעסיק מתשלום תוספות שכר אחרות שהוא חב בהן בהתאם לכל דין".
47. בענייננו, התנאים הנ"ל כלל לא מתקיימים. ראשית, הנתבעים לא הציגו כל ראיה לכך שהוסכם עם התובע על תשלום גמול גלובלי כלשהו בגין שעות נוספות. שנית, לא הוצג כל תחשיב ממנו ניתן ללמוד כי מדובר בתמורה שוות ערך לזו המגיעה לתובע מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה. שלישית, הגם שעולה מחומר הראיות כי אגאדיר ניהלה דו"ח נוכחות לגבי שעות עבודתו של התובע, דו"חות הנוכחות לא הומצאו לתיק כך שלא ניתן לבחון את צורת תשלום זו. רביעית, ראינו כי בחלק מהחודשים אין כל הבחנה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות, ובתלושים שקיימת הבחנה כלל לא ברור לפי אלו קריטריונים שולם הרכיב של התוספת הגלובלית. חמישית, בהיעדר נתונים לגבי שעות עבודתו של התובע, לא ניתן לדעת האם התשלום ששולם לו עומד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום. ראו לעניין זה עדות גינדי כי הקריטריונים לפיהם שולם תשלום חודשי גלובלי נעשו כביכול לפי 240 שעות עבודה מקסימליות (טענה שנטענה בעלמא מבלי לצרף כל תחשיב לכך-עמ' 27 לפרוטוקול). זאת בעוד ראינו בחלק מהתלושים כי התובע עבד הרבה יותר שעות (ראו לדוג' תלוש 5/13- 308 שעות).
48. לסיכום, לאור כל האמור לעיל יש לקבוע כי התוספת הגלובלית ששולמה לתובע מהווה חלק בלתי נפרד משכר היסוד ששולם לו.
49. למעשה, אין חולק לגבי שעות עבודתו של התובע, וזאת בהתאם למופיע בתלושי השכר.
לעניין זה, מתקבל תחשיב התובע (שלא נסתר) לגבי הפרשי שעות נוספות בתקופת העבודה בה שולם לו לפי שכר חודשי גלובלי (8/12- 11/13)- בהתאם לתקופת עבודה זו, זכאי התובע להפרשי שעות נוספות בסך 40,274.5 ₪.
יצוין כי לגבי התקופה הנ"ל לא מצאתי כי התובע הוכיח זכאותו להפרשי שכר עבודה אחרים (ראו חודשים אוגוסט 12, ספטמבר 12, נובמבר 12, דצמבר 12 בהם עתר התובע לתשלום מעבר לגמול השעות הנוספות שלא שולם לו).
50. לגבי תקופת העבודה פברואר 2012- יולי 2012 (בה שולם לו לפי תעריף שעתי)- יש לחשב את גמול השעות הנוספות לפי השכר ששולם לתובע בפועל:
פברואר 2012- שולם לתובע בפועל שכר בסך 3746.08. בהתאם לשעות עבודתו בחודש זה (81 שעות), הרי השכר השעתי ששולם לו עומד על 46.24 ₪. התובע עתר להפרשי גמול שעות נוספות לפי תעריף 44.8 ₪ ואין להעניק לו יותר משתבע. לכן התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין חודש זה בסך 392 ₪.
מרץ 2012- התובע לא עתר לגמול שעות נוספות בגין חודש זה.
אפריל 2012- התובע לא עתר לגמול שעות נוספות בגין חודש זה ולא הוכיח כי זכאי להפרשי שכר עבודה.
מאי 2012- שולם לתובע בפועל שכר בסך 8900.18 ₪. בהתאם לשעות עבודתו בחודש זה (253 שעות), הרי השכר השעתי ששולם לו עומד על 35.17 ₪. לכן התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין חודש זה בסך 3078 ₪.
יוני 2012- שולם לתובע בפועל שכר בסך 7576.39 ₪. בהתאם לשעות עבודתו בחודש זה (221 שעות), הרי השכר השעתי ששולם לו עומד על 34.28 ₪. לכן התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין חודש זה בסך 1500 ₪.
יולי 2012- שולם לתובע בפועל שכר בסך 7411.59 ₪. בהתאם לשעות עבודתו בחודש זה (217 שעות), הרי השכר השעתי ששולם לו עומד על 34.15 ₪. לכן התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין חודש זה בסך 1323 ₪.
סה"כ בגין התקופה 2/12 – 7/12 זכאי התובע לגמול שעות נוספות בסך 6293 ₪.
51. בגין כל תקופת העבודה בגינה עתר התובע (2/12 – 11/13), זכאי התובע לגמול שעות נוספות בסך 46,567.5 ₪.
52. לדידי התובע לא הוכיח כי עבד בחודש דצמבר 2013 ולכן הוא לא זכאי לשכר עבודה בגין חודש זה. לעניין זה ראוי להפנות למכתב ההתראה מיום 2.9.14 ששלח ב"כ התובע דאז, שם לא נטען דבר לגבי תשלום שכר עבודה שלא שולם כביכול בגין חודש דצמבר 2013.
חופשה שנתית:
53. התובע טוען כי על פי הנקוב בתלוש השכר לחודש 2/12, במועד זה עמדו לזכותו 19.92 ימי חופשה. לכן, לטענתו, במועד בו פוטר (דצמבר 2013) עמדו לזכותו 55.67 ימי חופשה והוא היה זכאי לפדיונם בשיעור 23,381 ₪.
54. מנגד, הנתבעים טוענים כי בהתאם לתלושי השכר, אגאדיר שילמה לתובע את כל ימי החופשה להם היה זכאי.
55. בסיום העבודה זכאי עובד לפדיון חופשה בגין שלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום העבודה, בנוסף לזכאותו לימי החופשה בשנה השוטפת (ע"ע (ארצי) 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה, מיום 8.10.06).
56. עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה, בו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי חופשה ששולמו ותאריך תשלום.
57. ההלכה הפסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה הוא על המעביד:
"מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215 (1972). דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ' מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584 (1997)).
58. עולה מהראיות כי אגאדיר לא ניהלה פנקס חופשה כדין.
עם זאת, אין חולק כי נכון לתאריך 2/12 עמדו לזכות התובע 19.92 ימי חופשה, וזאת בהתאם ליתרה המופיעה בתלוש השכר לחודש פברואר 2012.
59. בהתאם לתלוש שכר זה, עולה כי באותו חודש ניצל כביכול התובע 11 ימי חופשה ושולמו לו בגינם 2816 ₪ לפי תעריף של 256 ₪ ליום.
60. לעניין זה, לאור העובדה שאין חולק כי בחודש דצמבר 2011 טס התובע לחו"ל לחופשה ללא תשלום ושב רק בחודש 2/12 לעבודה, ולאור הרישום בתלוש שכר זה כי עבד באותו חודש 81 שעות בלבד, הרי שאינני מקבלת את טענת התובע כי מדובר כביכול ברישום פיקטיבי בעניין ימי החופשה. לכן, לעניין זה מצאתי את תלוש השכר לחודש זה כאותנטי ולפיו שולם לתובע בגין חודש זה בגין 11 ימי חופשה, ולכן נכון לתחילת חודש זה נותרו לתובע 8.92 ימי חופשה.
61. בהתאם לוותק של התובע באגאדיר, בשנת 2012 צבר התובע 14.67 ימי חופשה בפועל (18 ימי חופשה לפי שבוע עבודה של 6 ימים הם 16 ימי חופשה בפועל והתובע עבד בשנה זו 11 חודשים).
בשנת 2013 צבר התובע 16.5 ימי חופשה בפועל (21 ימי חופשה לפי שבוע עבודה של 6 ימים הם 18 ימי חופשה בפועל והתובע עבד בשנה זו 11 חודשים).
62. לאור זאת, בגין התקופה פברואר 2012- נובמבר 2013 עמדו לזכות התובע 40.09 ימי חופשה.
63. כאמור לעיל, לא הוכח כי בחודשים אוקטובר נובמבר 2013 שהה התובע בחופשה, ולכן אינני מקבלת את טענת הנתבעים בדבר ניצול ימי חופשה בחודשים אלה. ויודגש, עיון בתלושי השכר מלמד כי בחודשים הנ"ל קיבל התובע את שכרו כרגיל, ואף לא נרשם ברכיבי השכר כי שולמו לו כביכול דמי חופשה. לכן, לא ניתן להסתמך על הרישום בדבר ניצול ימי חופשה שאין לו כל תימוכין (אותו רישום בתחתית התלוש בדבר ניצול כביכול של ימי חופשה).
לעניין זה, יש להפנות לעדותו של מר גינדי לגבי תלוש השכר לחודש 11/13, שציין בעצמו כי התובע עבד כרגיל בחודש זה (עמ' 25 לפרוטוקול). קרי אפילו הגורם שהיה אחראי על הכנת התלושים, לא הבין מתלוש זה כי שולמו כביכול לתובע דמי חופשה בגין אותו חודש, דבר המלמד על מופרכות הטענה.
64. בהתאם לשכר עליו הסתמך התובע בתביעתו לגמול שעות נוספות, הרי שהשכר הברוטו אשר שולם לו עמד על 9795 ₪. לכן לפי 26 ימי עבודה, ערך יום חופשה עמד על 376.73 ₪. משכך, בגין 40.09 ימי חופשה, זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 15,103 ₪.