דמי נסיעות:
65. התובע טוען כי היה זכאי להחזר הוצאות נסיעה בשיעור 25 ₪ לכל יום עבודה. בהתאם לתחשיב שצורף לכתב התביעה, עתר התובע להפרשי דמי נסיעות בסך 6271 ₪.
66. מנגד, הנתבעים טוענים כי לתובע שולמו דמי נסיעות כדין, בהתאם לקבוע בצו ההרחבה הכללי בעניין זה.
67. כידוע, זכותו של העובד לדמי נסיעה מעוגנת בצו הרחבה כללי במשק, בדבר השתתפות מעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה. בהתאם לקבוע בצו ההרחבה, שיעור ההשתתפות הוא בהתאם לעלויות התחבורה הציבורית ובכפוף לתקרה שנקבעה. בסעיף 4 לצו ההרחבה נקבע כי :
"הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר הנסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה".
68. לדידי, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו בעניין זה להוכיח את זכאותו להפרשי דמי נסיעה. גם אם חלה הפחתה בשיעור החזר הוצאות הנסיעה וזאת החל מחודש 11/12, הרי שהתובע לא הוכיח אף בראשית ראיה כי מדובר בתשלום הנמוך יותר מעלות כרטיס חופשי חודשי.
69. לפיכך, תביעתו ברכיב זה נדחית.
הפרשות לפנסיה:
70. התובע טוען כי הופרש לו לפנסיה בשנת 2012 בשיעורים נמוכים יותר מהמתחייב בצו ההרחבה, כאשר בעוד הדין מחייב הפרשה כוללת של 12.5% מהשכר, הופרש לו שיעור מצטבר של 10% בלבד. לטענתו, הוא זכאי לפיצוי בסכום מצטבר של 5227 ₪.
71. מנגד הנתבעים טוענים כי שולם לתובע הביטוח הפנסיוני מדי חודש בחודשו, בשיעורים הקבועים בדין ובהתאם לצו ההרחבה.
72. עיון בתלושי השכר לשנת 2012 מלמדים כי הצדק עם התובע ואכן הופרשו לו בשנה זו הפרשות לפנסיה (הפרשות מעביד) לפי שיעור 3.33%, בעוד לפי צו ההרחבה הרי שבשנת 2012 היה על אגאדיר להפריש לפי שיעור 4.16%. כמו כן, עיון בתלושים מלמד כי ב"שכר המבוטח", ממנו הופרשו כספים לפנסיה, לא נכללו חלק מרכיבי השכר שהיו צריכים להיכלל. ויודגש מר גינדי הודה בחקירתו כי ההפרשות לפנסיה כוללות גם את רכיבי השכר שהוגדרו כתופסת גלובלית (עמ' 29 לפרוטוקול).
73. לאור האמור, בגין שנת 2012 זכאי התובע להפרשי תגמולים כדלקמן:
פברואר 2012- השכר המבוטח היה צריך להיות 3746.08 ₪. בגין חודש זה היה זכאי התובע להפרשות לתגמולים בסך 155.83 ₪. לכן התובע זכאי ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 67.74 ₪.
מרץ 2012: השכר המבוטח היה צריך להיות 10,773.97 ₪. בגין חודש זה היה זכאי התובע להפרשות לתגמולים בסך 448.19 ₪.לכן התובע זכאי ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 207.73 ₪.
אפריל 2012: השכר המבוטח הוא 4100.46 ₪. בגין חודש זה היה זכאי התובע להפרשות לתגמולים בסך 170.58 ₪. לכן התובע זכאי ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 34.03 ₪.
מאי 2012: השכר המבוטח היה צריך להיות 8900.18 ₪. בגין חודש זה היה זכאי התובע להפרשות לתגמולים בסך 370.24 ₪. לכן התובע זכאי ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 176.39 ₪.
יוני 2012: השכר המבוטח היה צריך להיות 7576.39 ₪. בגין חודש זה היה זכאי התובע להפרשות לתגמולים בסך 315.17 ₪. לכן התובע זכאי ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 149.3 ₪.
יולי 2012: השכר המבוטח היה צריך להיות 7411.59 ₪. בגין חודש זה היה זכאי התובע לתגמולים בסך 308.32 ₪. לכן התובע זכאי ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 145.45 ₪.
אוגוסט 2012- בהתאם לתחשיב התובע שלא נסתר (החל מתאריך זה שולם לתובע משכורת חודשית), השכר המבוטח בחודש זה היה צריך להיות 8335 ₪. התובע היה זכאי להפרשות לתגמולים בסך 346.73 ₪. לכן התובע זכאי ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 94.16 ₪.
ספטמבר 2012: השכר המבוטח בחודש זה היה צריך להיות 8335 ₪. התובע היה זכאי להפרשות לתגמולים בסך 346.73 ₪. לכן התובע זכאי ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 93.49 ₪.
אוקטובר 2012 - דצמבר 2012: בהתאם לתחשיב התובע שלא נסתר, השכר המבוטח בחודשים אלה היה צריך להיות 9795 ₪. בכל אחד משלושת החודשים היה זכאי התובע להפרשות לתגמולים בסך 407.47 ₪. לכן התובע זכאי ליתרת הפרשות לתגמולים בגין שלושת החודשים בסך 321.96 ₪.
74. עולה מתלושי השכר כי בגין שנת 2013 הופרש לתובע כדין בהתאם לשיעורים הקבועים בצו ההרחבה (5%). בהתאם לתחשיב התובע שלא נסתר לגבי השכר הקובע בחודשים אלה, הרי שהוא זכאי להפרשי תגמולים בגין שנה זו בסך 402 ₪.
כאמור, לא התקבלה טענת התובע כי עבד בחודש דצמבר 2013, ולכן הוא לא זכאי להפרשות לתגמולים בגין חודש זה.
75. לאור כל האמור לעיל, סך הכל זכאי התובע ליתרת הפרשות לתגמולים בסך 1692 ₪.