פיצוי בגין אי מסירת הודעה על פי חוק הודעה לעובד:
83. התובע טוען כי הנתבעים לא ערכו וממילא לא מסרו לו בתחילת עבודתו או במהלכה, הודעה בהתאם לקבוע בדין. על כן עותר התובע לפיצוי בסך 15,000 ₪.
84. מנגד הנתבעים טוענים כי לאורך כל תקופת עבודתו ידע התובע את תנאי עבודתו.
85. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תדס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") קובע:
"מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו...הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה- הודעה על תנאי עבודה)".
86. סעיף 2 לחוק קובע את העניינים עליהם יש לתת פירוט בדבר תנאי העבודה, כגון זהות המעסיק, תאריך תחילת העבודה, תיאור עיקרי התפקיד, סך התשלומים המשולמים לעובד כשכר עבודה, אורכו של יום עבודה רגיל, ועוד.
87. סעיף 4 לחוק קובע כי כאשר חל שינוי בתנאי העבודה של העובד, ימסור המעסיק הודעה על כך לעובד בתוך שלושים יום.
88. בענייננו, עולה מהראיות כי עם תחילת עבודתו, לא קיבל התובע כל הודעה בדבר תנאי עבודתו העונה על דרישות החוק. כמו כן, גם כאשר שונו תנאי העסקתו במהלך תקופת עבודתו, לא קיבל על כך הודעה כדין.
89. יצוין כי מר גינדי העיד בחקירתו כי הכין בעצמו "מאות הודעות לעובד" שנמסרו לעובדי רשת אגאדיר (עמ' 26-25 לפרוטוקול). עם זאת, אגאדיר בחרה שלא להציג כל הודעה כזו בפני בית הדין ויש בכך כדי לפעול כנגדה.
90. סעיף 5 (ב) לחוק הודעה לעובד קובע כי בית הדין רשאי לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק:
"(1)מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן- פיצויים לדוגמא).
(2)פיצויים לדוגמא כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 15,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר..".
91. לאחר שנתתי דעתי להפרות מצד אגאדיר, מצאתי לפסוק כי התובע זכאי לפיצוי בגובה 5000₪ בגין רכיב זה.
הרמת מסך כנגד נתבעים 3 ו-4:
92. התובע טען כי הנתבעים 3 ו-4, והנתבע 4 (מר טרבלוס) במיוחד, הם אלה שאחראים באופן אישי לכל המעשים והמחדלים המפרים כמפורט בתביעה, תוך שימוש באישיותן המשפטית הנפרדת של אגאדיר ת"א ואגאדיר ראשל"צ ותחת מעטה מסך ההתאגדות שלהן. לכן, לטענתו, יש להרים את מסך ההתאגדות כנגד הנתבעים 3 ו-4 ולחייב אותם ביחד ולחוד בתשלום כל התשלומים המגיעים לתובע.
93. מנגד הנתבעים טוענים כי מעולם לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעים 3-4 ולכן יש לדחות את התביעה כנגדם בהיעדר יריבות. כמו כן, לטענתם, ברור כי לא מתקיימים התנאים להרמת מסך בהתאם לקבוע בדין.
94. לדידי, אין בנסיבות המקרה דנן כדי להצדיק הרמת מסך וייחוס החובות לנתבעים 3 ו-4.
95. כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקה, נקודת המוצא היא הכלל לפיו יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שהינו עיקרון יסוד בדיני התאגידים. החריג לכך, בדמות הכלל בדבר הרמת מסך, נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן, כדי לתת מענה לניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטל על עצמו תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה (ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין נ' G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, מיום 31.10.11).
96. העיגון החוקי מצוי בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שזהו נוסחו כיום:
"בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2)לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב)בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.
(ג)בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).
(ד)בסעיף זה ובסעיף 7 "בית המשפט"- בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה".
97. תיקון 3 לחוק החברות, במסגרתו חוקק בשנת 2005 סעיף 6 בנוסחו דהיום, צמצם את העילות בהן ניתן יהיה להרים את מסך ההתאגדות נגד בעלי המניות בתאגיד, והוא מחייב את בית הדין לנקוט במשנה זהירות, בטרם יטיל חובות של חברה על בעלי מניות בה.
98. אמנם קבענו כי אגאדיר פעלה שלא כדין בתשלום זכויותיו של התובע, תוך אי עריכת רישומים כנדרש על פי דין, ובהנפקת תלושי שכר שלא ניתן להבין מהם כלל על מתכונת העסקתו האמיתית.
עם זאת, לא הוכח כי הדבר נעשה על מנת להונות את התובע. לא נראה כי הונחה תשתית עובדתית מספקת המצדיקה נקיטה בדוקטרינה זו. לא נראה כי ניתן לייחס לבעלי המניות התנהגות שיש בה משום שימוש לרעה האישיות המוגבלת של אגאדיר. יש גם לציין כי במקרה דנן לא נראה כי יש חשש כלשהו לפיו אגאדיר לא תוכל לעמוד בתשלומים שייפסקו לזכות התובע.
99. לאור האמור, טענת התובע להרמת מסך ולחיוב הנתבעים 3 ו-4, נדחית.