פסקי דין

סעש (ת"א) 46873-03-16 חאזם חסין – אשרף את רעד

31 מרץ 2019
הדפסה
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 46873-03-16 31 מרץ 2019 לפני: כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה נציג ציבור (עובדים) מר חיים בצלאל התובע והנתבע שכנגד 1. חאזם חסין ע"י ב"כ: עו"ד ליאור הוד - הנתבעים והתובעים שכנגד 1. אשרף את רעד, שותפות כללית ח.פ. 540225000 2. רעד מוראד 3. אשרף בלעום ע"י ב"כ: עו"ד ישי ביינרט ועו"ד ארז נענה

פסק דין

1. לפנינו תביעתו של מר חאזם חסין (להלן – התובע), נגד אשרף את רעד שותפות כללית (להלן – הנתבעת), מר רעד מוראד (להלן – הנתבע 2) ומר אשרף בלעום (להלן – הנתבע 3) (להלן יחד – הנתבעים), בגין הפרשי שכר מינימום, הפרשי שעות נוספות, הפרשות לקרן השתלמות, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, הודעה מוקדמת, החזר הוצאות נסיעה, הלנת פיצויי פיטורים, הלנת שכר ועבירות על חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר).
2. על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
2.1 התובע תושב שכם, נושא תעודת זהות פלסטינית, הועסק על ידי הנתבעת כפועל בניין ושיפוצים, מחודש פברואר 2010 עד פברואר 2014, כאשר בין הצדדים נטושה מחלוקת האם הייתה הפסקת עבודה בין החודשים מרץ 2013 ל – יולי 2013 (כולל).
2.2 הנתבעים 2 - 3 הם השותפים בנתבעת.
2.3 הנתבעת הנפיקה לתובע היתר עבודה וכניסה לישראל.
2.4 תשלומים עבור שכר העבודה וזכויות סוציאליות לתובע הועברו על ידי הנתבעת למשרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה אגף מדור תשלומים (להלן – מדור תשלומים) מידי חודש בהתאם להוראות הסכם 1968 (סעיף 19 בפרק י"ג) והוראות החוק ליישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ה-1994. על יחסי העבודה בין הצדדים בתקופה הרלוונטית חלות הוראות צו ההרחבה בענף הבניין לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957 (י"פ 6120, פורסם ביום 11.8.2010), וכן הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים (י"פ 6369, פורסם ביום 30.1.2012) (להלן יחד – צווי ההרחבה בענף הבנייה).
3. טענות התובע –
3.1 התובע, תושב שכם, הועסק על ידי הנתבעת לפחות 10 שעות ביום (החל מ 06:30 – 07:00 עד 16:00 – 17:00), חמישה ימים בשבוע, למעט שבת וחג.
3.2 התובע הועסק אצל הנתבעת החל מפברואר 2010 ועד שפוטר בחודש פברואר 2014.
3.3 הנתונים המופיעים בתלושי השכר שקיבל התובע הינם כוזבים. על פי תלושי השכר עבד רק 795 ימים בעוד שעבד בפועל כ – 1,049 ימים, כלומר לא דווחו 280 ימים, כ- 27% מכלל ימי העבודה.
3.4 החל מאוגוסט 2010 חל על העסקתו של התובע צו ההרחבה בענף הבנייה, לפיו עד ינואר 2013 היה זכאי לשכר מינימום חודשי של פועל בדרגה 1, שעלה בהדרגה מ – 4,350 ₪ ל – 5000 ₪, והחל מפברואר 2013 היה זכאי לשכר מינימום של פועל בדרגה 2 (לאחר שצבר שלוש שנות ניסיון) בסך 5,145 ₪.
3.5 התובע זכאי להפרשי שכר מינימום בסך 35,284 ₪, ולכל הפחות 26,417 בגין ימי העבודה המדווחים (נספח 3 לכתב התביעה המתוקן). במסגרת הסיכומים טען התובע כי הינו זכאי להפרשי שכר מינימום בסך 37,773 ₪, ולמצער בסך 27,234 ₪ בגין ימים מדווחים בלבד.
3.6 התובע זכאי לתשלום שכר עבור שעות נוספות בסך 44,791 ₪, סכום אשר הועמד לצרכי אגרה בלבד (נספח 4 לכתב התביעה המתוקן). עד יולי 2010, זכאי לשעות נוספות ככל שחרג ממשרה מלאה בת 186 שעות, והחל מחודש אוגוסט 2010, עת חל צו ההרחבה בענף הבניין, זכאי לשעות נוספות ככל שחרג ממשרה מלאה בת 182 שעות. התובע עבד כ – 220 שעות בחודש (10 שעות ביום, 50 בשבוע לכל הפחות). כלומר, עד יולי 2010 עבד התובע 34 שעות נוספות בחודש (1.6 ביום), והחל מחודש אוגוסט 2010 עבד 38 שעות נוספות בחודש (1.75 ביום). בסיכומים הוסיף וטען כי אף על פי גרסת הנתבעים, לפיה שעות העבודה המקובלות שלהם הן 07:00 – 16:00 יוצא כי הינו זכאי לשכר שעות נוספות בסך 17,020 ₪, ואף לפי ימים מדווחים בלבד זכאי מר חסון לשכר שעות נוספות בסך 12,425 ₪.
3.7 התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בסך 7,557 ₪, בגין 33 ימי חופשה שצבר בשלוש השנים האחרונות פלוס השנה השוטפת, לפי סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951. היות שאין לתת אמון בדיווח למת"ש על נתוני ההעסקה, לא ניתן להסתמך על דיווח ימי החופשה. על פי צו ההרחבה בענף הבניין זכאי ל – 6 ימי חופשה בשנת העסקתו השניה (222 ₪ * 6), 8 ימי חופשה בשנה השלישית (222 ₪ * 8), 9 ימי חופשה בשנה הרביעית (231 ₪ * 9) ו – 10 ימי חופשה בשנה האחרונה (237 ₪ * 10). לפי תלושי השכר ניצל 61 ימי חופשה בתשלום, על אף שהיה זכאי ל – 33 בלבד.
3.8 התובע זכאי, לפי צו ההרחבה, לדמי חגים בסך 8,887 ₪ בגין 40 ימי חגים שחלו בתקופת עבודתו ובהם לא הועסק ולא נעדר בסמוך אליהם (נספח 5 לכתב התביעה המתוקן). במסגרת הסיכומים טען כי הינו זכאי ל אותם 40 ימים, אולם בשווי 237 ₪ ליום, סה"כ 9,480 ₪.
3.9 התובע זכאי לקרן השתלמות בסך 1,608 ₪, היות שעל פי צו ההרחבה החל מחודש פברואר 2013 ועד תום העסקתו בפברואר 2014, היה זכאי להפרשות מעביד חודשיות לקרן השתלמות בגובה 2.5%, לפי שכר חודשי בסך 5,145 ₪ .
3.10 על פי הנטען בסיכומים, התובע זכאי להשלמת הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 6,692 ₪. היות שהוא זכאי להפרשי שכר מינימום בסך 37,773 ₪ וגמול השתלמות בסך 1,608 ₪, סה"כ 39,381 ₪, מהם זכאי להשלמת הפרשות בשיעור 6% לפנסיה ו – 6% לפיצויים – סה"כ 2,363 ₪. בנוסף זכאי להשלמה בסך 1,966 ₪ שלא הופרש בחודשים 11/2011 ו – 12/2013 בהם לא הופקו תלושי שכר. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים.
אף לפי הדיווח למדור תשלומים, זכאי להשלמת הפרשות בסך 5,470 ₪ [(הפרשי שכר מינימום בסך 27,234 ₪ + גמל להשתלמות בסך 1,608 ₪) * 6% * 2] + 1,966 ₪.
3.11 התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בסך 8,704 ₪. הפרשות המעסיק אינן מכסות את מלוא הפיצויים נוכח הלנת חלק מן ההפרשות להן היה זכאי. לאור האמור, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 20,580 ₪ (מכפלת שנות עבודתו במשכורת אחרונה), בניכוי הפרשות בפועל בסך 11,876 ₪.
בסיכומיו טען כי סכום ההשלמה הוא 9,320 ₪.
3.12 התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך 5,145 ₪ שכן פוטר באמצע פברואר 2014 לאחר שהלין בפני הנתבעת על הלנת זכויותיו משך מספר חודשים, ולפיכך זכאי ל– 30 ימי הודעה מוקדמת לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א –2001.
3.13 התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסך 16,667 ₪ בגין 1,049 ימי עבודה. על פי צווי ההרחבה, זכאי היה התובע ל – 22.7 ₪ ליום, סה"כ 23,812 ₪ בניכוי מה ששולם על פי תלושי השכר בסך 7,145 ₪. למצער, לפי הדיווחים למדור תשלומים, זכאי להשלמת החזר הוצאות נסיעה בסך 10,357 ₪ שכן בגין 771 ימי העבודה המדווחים זכאי היה להחזר בסך 17,502 ₪ בעוד שלפי תלושי השכר קיבל החזר בסך 7,145 ₪ בלבד).
3.14 לפי צו ההרחבה בענף הבניין, התובע זכאי לדמי הבראה בסך 4,344 ₪. 5,944 ₪, עבור 8 ימי הבראה בגין כל אחת משנות עבודתו האחרונות, 371 ₪ ליום בשנת 2012, ו – 374 ₪ ליום בשנת 2013, בניכוי סך כולל של 1,600 ₪ ששולם לו לאורך תקופת העבודה (במאי 2012 ובדצמבר 2013).
3.15 כמו כן, נטען כי התובע זכאי לפיצוי בסך 40,000 ₪ בגין עגמת נפש, היות שהנתבעים הפרו ברגל גסה ובכוונת מכוון שרשרת זכויות מגן בסיסיות של התובע משך למעלה מארבע שנים.
3.16 במסגרת הסיכומים טען לראשונה התובע, כי לא נמסרה לו הודעה לעובד על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 (להלן – חוק הודעה לעובד), ולפיכך מוטל על הנתבעת נטל ההוכחה בעניינים שבמחלוקת שחלה עליהם חובת ההודעה, לרבות הקטיעה ברצף ההעסקה.
3.17 לסיכומי התובע צורף תחשיב הלנת שכר בסך 230,091 ₪.
4. טענות הנתבעים –
4.1 התובע עבד שלוש שנים לא רצופות, מפברואר 2010 עד פברואר 2013, והחל מאוגוסט 2013 עד פברואר 2014. בין החודשים מרץ – יולי 2013 התובע לא עבד אצל הנתבעת כלל. כאשר שב התובע לעבודה באוגוסט 2013, הגיעו הצדדים להסכמה לגבי העבר ושולמו לו כספים בהתאם.
4.2 בפברואר 2014, ביקש התובע לבטל את אישור הכניסה שלו, באמצעות הנתבעת. התובע נטש את מקום העבודה, ללא הודעה מוקדמת, לאחר שגרם נזק אדיר לנתבעת בכך שניסה לשכנע עובדים נוספים לעזוב את מקום העבודה ולעבור עמו לקבלן בשם מר שחר שפינר, ממנו קיבלה הנתבעת עבודות בניה במשך עשרות שנים. הנתבעת נותרה במחסור קשה של עובדים, והפסיקה לקבל עבודות ממר שפינר מאחר שהתובע יחד עם עובדים אחרים עבר לעבוד אצלו והם ביצעו עבורו את העבודות במישרין. בעיקר מדובר בשלושה פרויקטים שאמורה הייתה הנתבעת להתחיל עבור מר שפינר אשר לא בוצעו עקב הפגיעה בקשר העסקי עמו.
4.3 תלושי שכרו של התובע הינם מסמך רשמי מחייב ומשקפים את היקף המועדים בהם עבד. ימי העבודה המדווחים בתלושים הם ימי העבודה הנכונים והקובעים.
4.4 שכרם של העובדים המתגוררים בשטחים בבניין מפוקח על ידי לשכת התעסוקה, השכר מופקד בלשכת התעסוקה וכל ההפרשות מבוצעות על פי חוק, כמפורט בתלושי השכר. שכר המינימום בתלושים עודכן ככל שהיה צריך לעדכנו בהתאם לחוק ובפיקוח משרד התעסוקה. כפי המפורט בתלושי השכר, התובע קיבל הפרשות לפיצויים, חלף השתלמות, חופשה שנתית, פנסיה, היטל השוואה, דמי נסיעות ודמי הבראה בנוסף על התשלומים המתחייבים בחוק. כך גם פיצויי פיטורים שהתובע לא זכאי להם לאחר שנטש את עבודתו מופקדים מראש בלשכת התעסוקה. היות שהתובע קיבל אותם שלא כדין, הוא נדרש להשיבם לנתבעת.
4.5 אשר לנסיעות, התובע קיבל תשלום הוצאות נסיעה כמפורט בתלושי השכר, הנתבעת הסיעה את התובע ממקום העבודה עד המחסום ובמקרים מסוימים אף עד לביתו, התובע לא הוציא סכום כלשהו על נסיעות כלל. במסגרת הסיכומים נוספה הטענה כי התובע לא הגיש חוות דעת או תעודת עובד ציבור בנדון, וכי עלות הנסיעה היא 5 ₪ לכל כיוון וסה"כ 10 ₪ ליום ולא כנטען, כלומר עבור 680 ימי עבודה (לא כולל פברואר עד אוגוסט 2013) סה"כ זכאי להחזר הוצאות בסך של 6,800 ₪, בעוד שכבר קיבל סה"כ 7,345 ₪ בגין רכיב זה.
4.6 שעות עבודתו של התובע היו מסודרות, הוא לא הועסק שעות נוספות וקיבל את מלוא שכרו. התובע עבד בין 07:00 – 16:00, 5 ימים בשבוע. לתובע היו הפסקות קפה (בין 07:00 – 07:15; בין 14:00 – 14:15), אוכל (בין 11:00 – 11:30) ותפילה (10 דק'). כמו כן, בחודש הרמדאן עבד התובע בין 07:00 – 14:00 ואף על פי כן, קיבל שכר יום עבודה מלא. במסגרת הסיכומים טענה הנתבעת כי התובע הועסק עד השעה 15:30, שכן בשעה זו הייתה ההסעה למחסום יוצאת מהאתר, וכן כי הייתה לו הפסקה בת 45 דק' לאוכל, ושתי הפסקות לתפילה, סה"כ שעה וחצי הפסקות ביום לפחות.
4.7 התובע אינו זכאי לפיצויי הלנה היות שלא הייתה הלנה ולא התקיימו דרישות הדין לפסיקת הלנה.
4.8 נוסף על כך, אין כל בסיס משפטי או עילה לתביעה כנגד הנתבע 2 והנתבע 3, ואין מולם כל יריבות.
5. טענות הנתבעת בתביעה שכנגד –
5.1 בגין נטישת הנתבעת ללא הודעה מוקדמת, אבדן הרווחים שנגרם לנתבעת והפרת חובות נאמנותו של התובע כעובד, זכאית הנתבעת לפיצוי בסך 30,000 ₪;
5.2 בגין הפרת אותן חובות נאמנות, נטישת העבודה, מעבר לעבודה ישירות עם מר שפינר אשר חדל לעבוד עם הנתבעת יחד עם עובדים נוספים של הנתבעת אותם שכנע, וגזלת מקור פרנסתה של הנתבעת, על התובע לשלם לנתבעת פיצויי בגין נזקים, אבדן רווח והחזר הוצאות בסך 200,000 ₪.
5.3 התובע נדרש להשיב את פיצויי הפיטורים שקיבל בסך של 11,437.52 ₪, היות שהוא שעזב את מקום העבודה.
6. טענות התובע בתביעה שכנגד –
6.1 התביעה שכנגד נסובה על תוצאות התפטרותו של התובע כביכול, ולפיכך קורסת היות שהתובע פוטר. המסקנה היותר סבירה, אשר נטענה בסיכומי התובע, היא כי התובע פוטר על רקע ירידה צפויה בפעילות עקב הפסקת שיתוף הפעולה עם מר שפינר, ולא להיפך.
6.2 התובע הינו פועל בניין שכיר פשוט, לא ניהל ואינו מנהל עסקים פרטיים או קשר עסקי כלשהו עם לקוחות הנתבעת, ואף לא תיווך למעסיקו הנוכחי או לצד ג' במישרין או בעקיפין, עסקאות או לקוחות.
6.3 התובע לא ניסה לשכנע עובדים לנטוש את הנתבעת, ולמיטב ידיעתו מלבדו ומלבד עובד נוסף שפוטר יחד איתו לא הועסקו על ידי מר שפינר עובדים נוספים של הנתבעת.
6.4 מעבר לכך, דינה של התביעה שכנגד סילוק על הסף בשל היעדר פירוט של עובדות, עילות וסעדים. הנזק, ההוצאות ואבדן הרווחים נעדרים מסוימות ונתבעו בעלמא, ללא תימוכין. לא הוצגו חוזים בין הנתבעת למר שפינר, ואף לא פירוט פשוט של הפרויקטים והרווחים שאבדו כביכול והסבר כיצד נאמד הנזק.
6.5 מר שפינר העסיק את התובע משנת 2014 עד שנת 2016 בתפקיד שהצריך כישורים טריוויאליים בלבד (לשון הסיכומים), ושכרו היה כשל פועל בניין בדרג הנמוך בהתאם. נוכח אופי תפקידו, אף אם היה מתפטר ביוזמתו, לא בגללו היו חדלים הנתבעים לקבל עבודות ממר שפינר. מר שפינר לא רכש יתרון מיוחד בהעסקת התובע דווקא ולא היה מתקשה למצוא פועל אחר שיבצע את תפקידו. כמו כן, אף לאחר סיום העסקתו של התובע אצל מר שפינר, שב לעבוד עם קבלני משנה ואף על פי כן לא חזר לספק עבודות לנתבעים.
7. ביום 27.5.18 נערך בפנינו דיון הוכחות, במסגרתו העיד התובע מטעמו; ומטעם הנתבעים הנתבע 2, מר רעד מוראד, מר שחר שפינר (להלן – מר שפינר) ומר קשקוש עבד אל כרים (להלן – מר עבד אל כרים).
8. ואלו השאלות הטעונות הכרעה:
8.1 היקף העסקתו של התובע וזכאותו לתשלום שעות נוספות והפרשי שכר.
8.2 סיום יחסי העבודה בין הצדדים וזכאותו של התובע בהתאם להשלמת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.
8.3 זכאות התובע לזכויות סוציאליות כדמי הבראה, חופשה, חגים, השלמת הפרשות לפנסיה, החזר הוצאות נסיעה, הפרשה לקרן השתלמות ופיצויים בגין עגמת נפש.
8.4 האם זכאים הנתבעים לפיצוי בגין הפסקת עבודת התובע.

1
234עמוד הבא