פסק דין
ערעור לפי חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן – חוק שיקים ללא כיסוי).
הערעור
1. המערערת היא חברה העוסקת בייבוא בעלי חיים מאוסטרליה והיא מנהלת את חשבון הבנק שלה אצל המשיב. מחזורה העסקי גדול ועומד על כ- 350 מיליון ₪ בשנה ועם זאת אין לחשבון מסגרת אשראי מאושרת.
2. ביום 23.2.18 הוציא המשיב הודעה בדבר הגבלת חשבון הבנק של המערערת. בהודעה צוינו עשרה שיקים. המערערת הגישה עקב כך הודעת ערעור וביקשה להחריג שיקים אלו ממניין השיקים מושא ההגבלה (להלן –הודעת הערעור המקורית). בהמשך התרתי תיקון הבקשה באופן שתכלול שיקים נוספים שאף אותם ביקשה המערערת להחריג מהמניין. שיקים אלו סורבו בין התאריכים 1.4.18 ועד 5.6.18 (להלן –הודעת הערעור המתוקנת).
טיעוני הצדדים ביחס להודעת הערעור המקורית
(הערה: ההתייחסות לשיקים בפסק הדין תהא בהתאם למספור בטבלאות שפירטה המערערת בשתי הבקשות).
3. ביחס לשיקים 1-8 נטען כי הם סורבו בשל עיקול שהוטל על חשבונה. המערערת טוענת כי אמנם לא הייתה אותה עת יתרת זכות לפירעון השיקים, אך הדבר נבע מכך שנציגי הבנק סירבו לאפשר לה להפקיד כספים בתקופת העיקול. כן טוענת היא כי פקידת הבנק הבטיחה לחשב מטעמה כי שיקים אלו לא יובאו בחשבון לאחר הסרת העיקול, אשר אכן הוסר.
4. ביחס לשיק מס' 9 טוענת המערערת כי הוא חולל בניגוד להסכמה עם הבנק, לפיה אם סכום השיק מופקד למחרת יום הצגת השיק, אזי הבנק יכבד את השיק. ביחס לשיק מס' 10 (על סך 1.5 מיליון ₪) טוענת המערערת כי דאגה להפקדת סכומים לצורך פירעונו, אך בשל כך שמדובר היה ביום שישי בשבוע "לא דאג הבנק לבדוק כי הכספים אכן הגיע לחשבון".
5. המשיב טוען ביחס לשיקים 1-8 כי הם סורבו בשל היעדר כיסוי מספיק ומחדלה של המערערת להפקיד כספים בחשבון ולא בשל העיקול. המשיב הכחיש הבטחה כלשהי לביטול הבאת שיקים אלו במניין וטען כי המערערת הייתה מודעת לכך שהוא אינו מקבל את התנהגותה.
6. ביחס לשיק מס' 9 טוען הבנק כי בחשבון לא הייתה יתרת זכות מספיקה וכי לא הובטח מעולם למערערת כי שיקים יפרעו באם תמורתם תופקד למחרת היום. המשיב טוען בעניין זה כי לא הובאה כל ראיה בדבר התנהגות דומה בעבר ממנה יכולה הייתה המערערת לפתח ציפייה סבירה כי כך יקרה גם במקרה זה. ביחס לשיק מס' 10 בבקשה המקורית טוען הבנק כי לא היה כיסוי מספיק ביום הצגת השיק לפירעון. ביחס לטענה בדבר טעות הקשורה לכך שההצגה הייתה ביום שישי בשבוע, טוען המשיב כי מדובר היה ביום חמישי ולא שישי, ובכל מקרה לא היה כיסוי לפירעון השיק.
טיעוני הצדדים ביחס להודעת הערעור המתוקנת
7. בהודעת הערעור המתוקנת טענה המערערת כי מאז ההגבלה מושא הודעת הערעור המקורית היא "איבדה עניין" בחשבון זה והיא "מחסלת" את פעילותה בו. לגופו של עניין טענה המערערת ביחס לשיק מס' 1 כי היא העבירה סכום לפירעונו ביום בו "הופיע בחשבון" ואף הודיעה על כך לבנק. ביחס לשיקים מס' 2,3 טוענת המערערת כי הודיעה לבנק שבכוונתה לבטלם למרות שהייתה בחשבון יתרת זכות, אך הבנק החשיב השיקים ככאלו שסורבו. ביחס לשיק מס' 4 (ע"ס 1,200,000 ₪) נטען כי הוסכם עם הספק (וככל הנראה הכוונה לאוחז השיק) על ביטולו וביום הצגתו הייתה יתרת זכות של 1,400,796 ₪. המערערת טוענת כי לא היה מקום להחשיב שיק זה כשיק שסורב. ביחס לשיקים 5,7 טוענת המערערת כי ביום "הופעת" השיקים (כלשונה) הייתה יתרת זכות מספיקה לפירעונם ובכל מקרה, על פי המוסכם עם הבנק גם אם ביום הערך לא הייתה יתרה מספקת, הוא היה מכבד השיק אם הייתה מופקדת התמורה ביום ההצגה. המערערת טענה ביחס לשיק מס' 7 כי הוא סורב בשל חתימה בלתי תקינה והוא הובא במניין שלא כדין ובניגוד למוסכם (סעיף 6.5 להודעה המתוקנת).
8. המשיב טוען בעניין שיק מס' 1 כי הוא סורב כדין שכן לא הייתה יתרת זכות מספקת במועד הרלוונטי. המשיב מודה שהמערערת אכן העבירה סכום לפירעונו ביום המחרת, אך טוען שאין בכך לאפשר את פירעונו לאור הוראת הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), תשנ"ב-1992, ולאור כך שמעולם לא הובטח למערערת כי שיקים יפרעו אם תופקד תמורתם למחרת. ביחס לשיקים 2,3 נטען כי לא הייתה יתרת זכות בעת הצגתם לפירעון ולנושא ביטולם אין נפקות לאור הוראות החוק. כן נטען שלא צורף תצהיר מטעם האוחז בשיק בדבר הסכמתו לביטול או כי טעה בהצגתו, ובכל מקרה טעותו של צד ג' אינה עילה לגריעה לפי חוק שיקים ללא כיסוי. ביחס לשיקים 7 4,5,6 נטען כי לא הייתה ביום הצגתם יתרה מספיקה לפירעון. ביחס לשיק מס' 7 צוין כי הוא לא סורב בשל חתימה לא תקינה, אלא בשל היעדר כיסוי. נטען כי בנספח אליו הפנתה המערערת מופיע שיק אחר (סעיף 22 לתגובה המתוקנת) ואף הוא סורב כדין בשל היעדר כיסוי מספיק.
הדיון בערעור וההליכים
9. הערעור נקבע לשמיעה ביום 10.12.18 אך המצהיר מטעם המערערת לא התייצב. כמו כן לא הופיע לדיון עו"ד המכיר את התיק. עם זאת הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה המשיב יוותר על חקירת המצהיר ללא הודאה באמיתות הטענות, וכי הצדדים יסכמו בכתב. המערערת לא הגישה סיכומיה במועד ולאחר התראה, דחיתי את הערעור. לבקשת המערערת ביטלתי בהמשך את פסק הדין והצדדים הגישו סיכומים בכתב. בסיכומיהם, שבו הצדדים על הטיעונים בכתבי הטענות והפנו לפסיקה תומכת.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
10. חוק שיקים ללא כיסוי בא להתמודד עם תופעת השיקים החוזרים, שיש שראו בה "מכת מדינה" (ראו: יצחק עמית, חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981, הפרקליט מ"ד (1998), 449 (להלן – עמית) ; רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חברה לבניין ועבודות אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל (23.12.07); רע"א 7435/05 אלכסנדר סגל נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (26.10.05)). החוק מטיל סנקציות שונות על מושכי שיקים ללא כיסוי ובהן הסנקציה הרלוונטית לענייננו והיא הגבלת החשבון בשל החזרת עשרה שיקים בתוך תקופה של שנה. יצוין בעניין זה כי המשיב בערעור על הבאת שיק במניין ההגבלה הוא הבנק בו מנוהל חשבונו של המערער, אך בצד יחסיו המסחריים עם בעל החשבון – המערער, עליו למלא בהליך הערעור תפקיד ציבורי השומר על אינטרס הכלל, תוך התעלמות מהאינטרס העסקי-אישי שלו (עמית, בעמ' 453).
11. החוק מעניק בידי בעל החשבון מספר עילות לפנות לבית המשפט בבקשה לגרוע שיק פלוני ממניין השיקים מושא ההגבלה. לענייננו רלוונטיות העילות הבאות:
10(א) (1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;
(2) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;
(3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;
12. יצוין כי במסגרת העילה לפי סעיף (3) הנ"ל על בעל החשבון לשכנע כי היה לו יסוד סביר להניח שלבנק קיימת חובה לפרוע את השיק. יסוד סביר זה יכול לנבוע משתי אפשרויות שונות, האחת שקיימת בחשבון יתרה מספיקה והשנייה מכוח הסכם כלשהו עם הבנק. יודגש כי היסוד הסביר מתייחס ללקוח הספציפי ולא לאדם הסביר (עמית, בעמ' 466). מכאן, שמדובר אמנם בבחינה סובייקטיבית של הלקוח המסוים, אך ברי שאמונתו בחובת הבנק לפרוע את השיק צריכה להיות סבירה. בכך קיים גם מימד אובייקטיבי בבדיקה. כן חשוב להדגיש כי המועד הרלוונטי בו יש לבחון את סבירות אמונתו של הלקוח הוא מועד פירעון השיק ולא מועד משיכתו (עמית, בעמ' 468). הדבר מקים חובה מתמשכת של הלקוח לדאוג ליתרה מספקת ממועד המשיכה ועד הפירעון.
מן הכלל אל הפרט
התייחסות לטיעון בהודעת הערעור המקורית
שיקים 1-8
13. ביחס לשיקים אלו טוענת המערערת כי השיקים חוללו בשל עיקול שהיה מוטל על חשבונה אותה עת. בעניין זה יש לשאול "בהנחה שהעיקול לא היה בא לעולם, האם היה הבנק מסרב את השיקים. תשובה חיובית תביא לכך, שהשיק יחשב כשיק שסורב על פי ההגדרה הכללית של 'שיק שסורב' – ולא תחול הגנת 60 הימים" (עמית, בעמ' 465). אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת הצגת שיקים אלו לא הייתה יתרת זכות לפירעונם, כך שבדין נכללו השיקים ברשימת ההגבלה.
14. אכן, המערערת טענה כי הבנק מנע ממנה להפקיד כספים בעת תקופת העיקול ואלמלא עשה כן היה בידה להפקיד כספים לצורך פירעון השיקים. המשיב לא אישר טענה זו שהיא טענה עובדתית מובהקת אשר היה על המערערת להוכיח בראיות ברורות. המערערת לא עשתה דבר לצורך הוכחת הטענה. כך, נטען בהודעת הערעור כי "כאשר אורגן של החברה" פנה להפקיד כספים "סרבו בבנק" לקבלם. מדובר בטענה בעלמא ללא כל ביסוס וללא כל ניסיון להוכיחה. המערערת לא חשפה מיהו אותו "אורגן" מטעמה ומיהו שסרב בבנק לקבל הכספים. המצהיר שתצהירו צורף לערעור לא גילה אף הוא את שם "האורגן" וממילא שלא הוגש תצהיר מטעמו. לכך יש להוסיף שלא צורף כל מכתב ובו טרוניה על התנהלות הבנק כנטען, כאשר הדעת נותנת שלו היה המשיב מסרב לקבל כספים כאשר הם נדרשים לפירעון שיקים, היה הדבר מוצא ביטויו בכתובים.
15. גם הטענה בדבר הבטחה של פקידת הבנק כי שיקים אלו לא יובאו במניין, לא הוכחה כלל ועיקר. לא נטען מיהי הפקידה שמסרה "הבטחה" זו ואף חשב החברה, אשר נטען כי בפניו נמסרה, לא הובא לעדות ולא הוגש תצהיר מטעמו. אציין גם כי בסעיף 8.7 להודעת הערעור נטען כי המערערת סמכה על הבטחה זו ואלמלא עשתה כן הייתה דואגת להפקיד כספים בחשבון והרי טענה זו סותרת מיני ובי את הטענה לפיה המשיב מנע ממנה להפקיד כספים בזמן תקופת העיקול.
סיכומו של דבר, שטענה עובדתית זו לא הוכחה ואין עילה לגריעת שיקים אלו.
שיק מס' 9
16. המערערת טוענת בעניין זה כי היה לה יסוד סביר להניח שהבנק יכבד שיק זה בשל כך שהיה "מקובל" שאם ביום ההפקדה לא קיימת יתרה מספקת, וזו מופקדת ביום המחרת, השיק מכובד. המשיב מכחיש כל הסכמה או נוהג כאמור וטוען כי ביום הצגת השיק לפירעון לא הייתה יתרה מספיקה בחשבון.
17. נקודת המוצא היא כי ביום הצגת השיק בחשבון לא הייתה יתרת מספיקה לפירעונו. לאור כך, על המערערת להוכיח כי למרות היעדר יתרה בחשבון, הייתה על הבנק חובה לכבדו. כידוע, אין די בתקווה או ציפייה שהבנק יכבד את השיק, אלא יש להוכיח כי היה ללקוח יסוד סביר להניח שלבנק קיימת חובה משפטית לפרוע את השיק (עמית, בעמ' 470). כאמור, הבחינה היא סובייקטיבית באופייה, היינו על המערער המסוים לשכנע כי האמין על בסיס מסכת עובדות מסוימת כי לבנק תהא חובה לפרוע את השיק. בהיעדר הסבר בדבר מערך השיקולים שהיו למערער, המסקנה המתחייבת היא כי לא הוכח קיומו של יסוד סביר שלבנק חובה משפטית לפרוע את השיקים.
18. המערערת לא הוכיחה (ולמעשה לא עשתה כל ניסיון ממשי לשם כך) כי הייתה קיימת הסכמה מחייבת עם הבנק בעניין זה. לא נטען עם מי הושגה ההסכמה ומה היו פרטיה המדויקים. כן לא הוכח אף שהדבר היה "מקובל" עד כדי שהתנהגותו הקודמת של הבנק יצרה אצל המערערת יסוד סביר להניח שלבנק הייתה חובה לנהוג על פי נוהג זה. אכן, נטען בהודעת הערעור המתוקנת כי היו מקרים בהם המשיב כיבד שיקים על בסיס הסכמה זו (סעיף 6.4) ואולם, הטיעון לא לווה בהסבר ופירוט בדבר היתרה שהייתה במועד ההפקדה וכיוצב' פרטים נדרשים. בכל מקרה, לא די בשלושה מקרים כדי להוכיח קיומו של נוהג ובוודאי שלא ניתן לבסס עליהם צפייה סבירה בדבר חובה (להבדיל מתקווה) שכך ינהג הבנק גם בעתיד. כן אציין כי אל מול מקרים ספורים אלו, קיימים מקרים בהם נהג הבנק הפוך (והרי אלו המקרים מושא הערעור) ולא הובהר מדוע לא היה במקרים אלו להמחיש היטב למערערת כי אין לבנק חובה לכבד שיקים ללא כיסוי מספיק ביום הצגתם לפירעון.
הטענה ביחס לשיק זה נדחית אפוא.
שיק מס' 10
19. המערערת טוענת כי דאגה להפקדת סכומים לצורך פירעון השיק, אך בשל כך שמדובר היה ביום שישי הבנק לא ידע זאת. טענה זו נסתרת עובדתית לאור כך שהשיק הוצג לפירעון ביום 22.2.18 (אשר היה יום חמישי בשבוע) וביום זה הייתה יתרת הזכות בחשבון בלתי מספיקה לצורך פירעון השיק שסכומו היה 1.5 מיליון ₪ (היו חסרים כ- 150,000 ₪). המערערת אכן הפקידה למחרת היום סכום שהיה בו להביא ליתרת זכות מספיקה, אך היה זה למחרת היום, כאשר המועד הקובע הוא יום הצגת השיק לפירעון וביום זה, כאמור, לא הייתה יתרה מספיקה. למעלה מהדרוש אדגיש גם שלא הוכח, כאמור, הסכם או "נוהג" שהיה בו לטעת יסוד סביר אצל המערערת כי לבנק חובה במקרה זה לכבד השיק חרף היעדר כיסוי.
אין עילה אפוא לביטול הבאתו במניין של שיק זה.
התייחסות להודעת הערעור המתוקנת
(הערה: בבקשה זו הטענות אינן ביחס לכל עשרת השיקים שברשימה)
שיק מס' 1
20. המערערת טוענת כי השיק הופיע ביום 6.6.18 ובאותו יום הועבר סכום מספיק לפירעונו. טענה זו אינה נכונה עובדתית שכן מדפי החשבון עולה שהשיק הוצג לפירעון ביום 5.6.18 וביום זה לא הייתה יתרת זכות מספיקה. אכן, המערערת הפקידה למחרת סכום שהיה בו כדי להביא לפירעון השיק, ואולם המועד הקובע הוא, כאמור, יום ההצגה לפירעון ולא מאוחר יותר. ושוב, לא הוכח הסכם או "נוהג" שהיה בו לטעת יסוד סביר אצל המערערת כי לבנק חובה במקרה זה לכבד השיק חרף היעדר כיסוי.