החלטה
1. שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) בת"א 25192-09-14 וה"פ 40259-03-14 מיום 24.12.2018. בגדרו של פסק הדין חויבו המבקשים בע"א 964/17 (להלן: המבקשים או ברנשטיין) בפיצויים בסך של כ-11.5 מיליון ₪ לטובת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) ובשכר טרחת עורך דין עבור המשיבים ועבור המשיב 6; וכן בוטלו ארבעה חוזים שנכרתו בין המבקשת בע"א 947/17 (להלן: ורד) לבין המשיבים למכירת מגרשים בפרדס חנה, והושתו על ורד פיצויים והוצאות.
2. ואלו עיקרי העובדות הצריכות לעניין. משפחת גוטמן היא משפחה צרפתית עתירת נכסים בישראל ובצרפת. המקרקעין הנוגעים לענייננו היו רשומים בתקופה הרלוונטית על שם דוד, הבן הבכור למשפחת גוטמן, ועל שם המשיבה 1, חברה שבבעלות בני המשפחה (להלן: החברה). בשנות השמונים של המאה הקודמת, שכרה המשפחה את שירותיו של יוסף ברנשטיין ׁ(להלן: יוסף) לצורך ניהול נכסיה בישראל. בשנת 1997, בנו של יוסף, יעקב, החל לעבוד לצד אביו והפך מעורב אף הוא בניהול עסקי גוטמן. יעקב ויוסף זכו לאמון מלא מצד משפחת גוטמן, שהתבטא בין היתר בהרשאת החתימה שניתנה להם בחשבון העסקי של החברה ובמינויו של יעקב לדירקטור בחברה ב-2008.
3. לפי האמור בפסק הדין, ברנשטיין ניצלו את האמון שניתן בהם כדי לשכנע את המשיבים, בטענות כזב, למכור מקרקעין בבעלותם בכפר יונה, ובהמשך בפרדס חנה. מכירת הנכסים נעשתה בשיתוף עם המתווך שמריה אלרז, אביה של ורד, מאחורי גבם של המשיבים. במשך עשרות שנים, ברנשטיין ושמריה מכרו את הנכסים בסכומים גבוהים מאלה שהוצגו בפני המשיבים, ונטלו את ההפרש לעצמם. בין יתר העסקאות שנעשו בנכסי גוטמן בפרדס חנה, נמכרו 11 נכסים לשמריה ולילדיו – ורד ואחיה חגאי – ובהם גם ארבעת הנכסים שבמוקד בקשה זו. המשיב 5 ייצג את המשיבים במכירת הנכסים בפרדס חנה וכיהן כמנהל עיזבונה של מריה גוטמן, אם המשפחה, יחד עם המשיב 2.
4. בית משפט קמא חייב את יוסף, יעקב ושמריה, ביחד ולחוד, בפיצויים בסך 11,372,232.48 ₪ בגין תרמית, גזל, הפרת חובות אמונים ועשיית עושר ולא במשפט. כמו כן, חויבו המבקשים בפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 400,000 ₪ ובשכר טרחה עבור המשיבים (600,000 ₪) ועבור המשיב 6, שייצג את החברה במכירת מגרשי פרדס חנה (200,000 ₪). עוד נקבע כי ורד ואחיה "רכשו את המגרשים תוך שהם מודעים היטב לכך שהם רוכשים אותם 'בהזדמנות', בנסיבות המהוות ניגוד עניינים והפרת חובות נאמנות". אשר על כן, נפסק כי חוזי המכר במסגרתם נמכרו המגרשים לשמריה, לורד ולחגאי יבוטלו (למעט מגרש אחד שכבר נמכר לצד שלישי ובגינו נקבע שחגאי יפצה את המשיבים), וכי ורד תשלם למשיבים, יחד ולחוד עם חגאי, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪, שכר טרחה בסך 100,000 ₪ והוצאות משפט.
במסגרת שתי הבקשות דנן, התבקשנו לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
5. המבקשים טענו, בין היתר, כי סכום הפיצוי הנדרש אינו מצוי בכיסם, כך שגבייתו תחייב נקיטת הליכים משפטיים קשים ובלתי הפיכים. ביחס ליוסף נטען גם כי ביצוע פסק הדין עלול להרע את מצבו הבריאותי הרעוע ממילא. כמו כן, המבקשים טענו כי ישנו חשש שהמשיבים לא יוכלו להשיב את הפיצוי אם יידרשו לכך על ידי ערכאת הערעור, נוכח הליכי הפירוק בהם מצויה החברה ונוכח השעבודים שהוטלו על חלק ניכר מנכסיו של דוד בצרפת.
ורד טענה כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לשיטתה, דחיית הבקשה תאפשר למשיבים למכור את המגרשים לצדדים שלישיים כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ויתייתר הדיון בערעור. זאת, בעוד שקבלת הבקשה לא תגרום כל נזק למשיבים, שכן אין בכוונתה למכור את המגרשים.
6. המשיבים טענו כי המבקשים הציגו תמונה חלקית ומטעה של מצבם הפיננסי והאדירו את הנזק הצפוי להם מביצוע פסק הדין. בנוסף, המשיבים כפרו בחששות שהעלו המבקשים ביחס ליכולת של דוד ושל החברה לעמוד בהשבת הפיצוי במקרה הצורך, וטענו כי נכסיהם עולים בכמה סדרי גודל על סכומי הפיצוי שנפסקו. ולבסוף, נטען שהערעור מכוון ברובו כנגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית משפט קמא, ועל כן סיכוייו נמוכים. עם זאת, חרף התנגדותם העקרונית, המשיבים הסכימו למנות נאמן מטעמם שיחזיק בכספים עד להכרעה בערעור.
המשיב 6 טען כי אין לעכב את תשלום שכר הטרחה שנפסק לטובתו. ראשית, הערעור לא מכוון כנגד הקביעות שנוגעות אליו, ולכן אין לצפות שהחיוב ישתנה בעקבותיו. שנית, לא הוכח כי המבקשים יתקשו לשלם את הסכום שנפסק לטובתו (200,000 ₪) או כי קיים ספק ביחס לסולבנטיות שלו. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית.
7. הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוא שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין מושא הערעור ולא תמנע מהזוכה בה ליהנות מפרותיו, למעט במקרים חריגים (ראו, למשל, ע"א 3799/17 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' עיריית ירושלים, בפסקה 4 (3.10.2017); ע"א 6359/14 קרויס נ' פרידמן, בפסקה 10 (16.11.2014)). הנטל על המבקש להראות כי סיכויי הזכייה בערעור ומאזן הנוחות נוטים לטובתו. זאת בייחוד כאשר עסקינן בסעד כספי, שכן, לרוב, ביצוע פסק הדין אינו נחשב לבלתי הפיך (ראו, למשל, ע"א 4768/15 בן דב נ' רייכבך-סגל, בפסקה 18 (8.10.2015); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון, בפסקה 5 (11.8.2013); ע"א 7196/13 שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ נ' בית שערי מגדל אשקלון (2003) בע"מ, בפסקה 8 (4.12.2013); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 182 (2002)).
8. מבלי לקבוע מסמרות לגבי סיכויי הערעור, נראה כי המבקשים מלינים בעיקר על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. מכל מקום, השיקול המרכזי בכגון דא הוא מאזן הנוחות (ע"א 1017/19 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' סוקול, בפסקה 3 והאסמכתאות שם (7.3.2019)). המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית של ממש להוכחת הנזקים החמורים שייגרמו להם, וממילא לא הרימו את הנטל המוגבר הנדרש לשם עיכוב ביצוע פסק דין כספי. עם זאת, אין חולק כי מדובר בסכום נכבד, ונוכח החשש שעוררו המבקשים בדבר יכולתם להיפרע מהחברה ומדוד, ולנוכח הסכמת המשיבים, אני מורה על הפקדת סכומי הפיצויים שנפסקו לזכות המשיבים בידי נאמן שימונה בהסכמת הצדדים. באופן זה, יתאיין החשש מפני אינסולבנטיות אפשרית של המשיבים. ככל שהצדדים לא יגיעו לכלל הסכמה בנוגע לזהות הנאמן – יופקדו הכספים בקופת בית משפט זה תוך 30 יום מהיום.
9. הבקשה לעיכוב תשלום שכר טרחתו של המשיב 6 – דינה להידחות. ראשית, הערעור כלל לא נסב על כך. אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה הערעור על סוגיית התרמית מכיל בחובו ערעור על התרשלותו של פינקלשטיין באי-גילויה של התרמית (טענה שאף לא הופיעה בבקשה המקורית, אלא רק בתשובת המבקשים לתגובתו של המשיב 6). שנית ועיקר, לא הוכח שמאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים בכל הנוגע לסעד זה כשלעצמו. הסכום המדובר (200,000 ₪) אינו גבוה באופן שצפוי לגרום למבקשים נזק בלתי סביר, ולא נטענו טענות ביחס ליכולתו של פינקלשטיין להשיב את הפיצוי במידת הצורך.
10. אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין באופן חלקי, כך שהסכום שנפסק לטובת המשיבים, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 12,372,232.48 ₪, יופקד בנאמנות עד להכרעה בערעור וזאת תוך 30 ימים מיום מתן החלטה זו.
אשר לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידי ורד, הרי שלאור הצהרת המשיבים כי אין בכוונתם לפעול בניגוד לאמנה המשפחתית ולאור הסכמתם שלא למכור את המגרשים, אני מורה על איסור דיספוזיציה בארבעת המגרשים הנדונים עד להכרעה בערעור.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ה' בניסן התשע"ט (10.4.2019).
ש ו פ ט