כידוע, חוזה משמש מכשיר להקצאת סיכונים וסיכויים שהוגדרו ועוצבו על ידי הצדדים. ככלל, כאשר בדיעבד לאחר כריתת החוזה, מתממש סיכוי (או סיכון) שלא הוקצה על ידי הצדדים ושלא נצפה על ידם, הרי שהפירות (או הנזק) הנובעים מכך הם אכן בגדר windfall (ראו:Andrew Kull Mistake, Frustration and the Windfall Principle of Contract Remedies 73 HASTINGS L.J. 1, 6 (1991) ). לעומת זאת, כאשר סיכון מסוים נלקח בחשבון על ידי הצדדים במסגרת החוזה והם בחרו להקצותו לאחד הצדדים, והסיכון התממש, אזי אין מדובר ב-windfall, כי אם בתוצאה שהתממשה בתוך גדרי ציפיותיהם החוזיות של הצדדים.
אדגים תחילה בעזרת סיטואציה טריוויאלית הלקוחה מדיני החוזים "הרגילים": ראובן ושמעון, כל אחד בנפרד, נכנסים לסוכנות להשכרת רכב ומשלמים עבור רכב שכור למשך שבוע ימים. שניהם משלמים סכום זהה. בתום השבוע, שניהם מחזירים את כלי הרכב לסוכנות ההשכרה. ראובן "ניצל" את הרכב עד תום ונסע אלפי קילומטרים, ואילו שמעון הותיר את הרכב בחניה ולא השתמש בו כלל. אין חולק כי מבחינת חברת ההשכרה, הרווח שלה מהחוזה עם שמעון גדול בהרבה מהרווח שלה מהחוזה עם ראובן, בשל פערים בבלאי של שני הרכבים. אך האם משמעות הדבר היא כי הרווח של חברת ההשכרה מהחוזה עם שמעון הוא בגדר windfall? התשובה לכך שלילית. ראובן ושמעון שילמו עבור מוצר מוגדר ומוסכם – רכב שכור לשבוע – וקיבלו אותו. היתה זו בחירה שלהם כיצד להשתמש במוצר שקיבלו. מטבע הדברים, אילו שמעון ידע מלכתחילה שהוא כלל לא צפוי להשתמש ברכב, הוא לא היה שוכר אותו. היה זה סיכון שהוא נטל על עצמו במסגרת ההתקשרות החוזית, כשם שחברת ההשכרה נטלה על עצמה את הסיכון שראובן ינהג ברכב אלפי קילומטרים. במצב המתואר, איש לא זכה ב-windfall, אלא מדובר בהתממשות (או אי-התממשות) של סיכונים שנלקחו על ידי הצדדים בחשבון בעת כריתת החוזה (ואף ניתן להניח כי כאשר חברת ההשכרה קובעת את תעריף דמי השכירות, היא משקללת סוגים שונים של שוכרים, כאלה שינהגו מעט וכאלה שינהגו הרבה).
72. כך בחוזה רגיל, וכך בחוזה ביטוח. ניעזר תחילה בדוגמה דומה לזו שהובאה לעיל: ראובן ושמעון, כל אחד בנפרד, רוכשים ביטוח רכב ומשלמים פרמיה זהה.
--- סוף עמוד 51 ---
ראובן נוהג ברכבו מדי יום ביומו, מבוקר עד ליל, ממטולה ועד אילת ובחזרה, והוא אף נדרש להפעיל במשך השנה את הביטוח מספר פעמים בשל התרחשות מקרי ביטוח. שמעון, לעומתו, הותיר את רכבו בחנייה במשך כל השנה. אין חולק כי חברת הביטוח הרוויחה מהחוזה עם שמעון הרבה יותר מאשר החוזה עם ראובן (שהוא מן הסתם חוזה הפסד עבורה). אך רווח זה אינו בגדר windfall עבור חברת הביטוח, כשם שתגמולי הביטוח שקיבל ראובן אינם בגדר windfall עבורו. ראובן ושמעון רכשו מוצר – ביטוח רכב לשנה – וקיבלו אותו. החלטתו של שמעון לא לעשות שימוש ברכב ולהותירו בחניה, היתה בחירה שלו, והעובדה שבדיעבד מדובר עבורו בחוזה הפסד, אין פירושה כי חברת הביטוח זכתה ב-windfall (נוסיף, כי בדומה לחברת ההשכרה, חברת הביטוח מן הסתם לוקחת בחשבון כי ישנם נהגים שנוסעים הרבה וישנם נהגים שנוסעים מעט, ובהתאם לכך מחושבת הפרמיה הבסיסית שמשלם כל נהג). (לדוגמאות נוספות מתחום דיני החוזים הרגילים ומתחום חוזי הביטוח, ראו Christine Hurt The Windfall Myth 8 GEO. J.L. & PUB. POL'Y 339 (2010)).