לטעמי, ניתן להקביל את התנייה בדוגמה לעיל למגבלת הגיל העומדת לדיון בערעור שלפנינו. בשני המקרים, המבוטח יכול לבחור אם לרכוש פוליסה יקרה עם כיסוי ביטוחי מלא, או להסתפק בפוליסה זולה ו"רזה" יותר ולטול על עצמו את הסיכון להיוותר ללא כיסוי ביטוחי. ההיזקקות להגדרתו של "מקרה הביטוח" בפוליסה היא כמובן חשובה ואף נדרשת, אך אין היא חזות הכל, ואין בה לבדה כדי להכריע אם תניית פטור מהווה 'החמרת סיכון' או אם היא מתייחסת לסיכון חדש שלא כוסה בפוליסה מלכתחילה. לשון אחר: העובדה שתניית פטור אינה שלובה בתוך הגדרתו של "מקרה הביטוח", אלא מופיעה בנפרד (ובמודגש בהתאם להוראות הדין), אינה הופכת אותה לתנייה "מחמירת סיכון". על אחת כמה וכמה כאשר היה זה המבוטח שביקש להוסיף תנייה זו כנגד הוזלת הפוליסה.
--- סוף עמוד 55 ---
77. "אדישותה" של חברת הביטוח והתייקרות תעריפי הביטוח: חברי סבור כי החלת הלכת סלוצקי בתנאים של שוק תחרותי לגבי פוליסות ביטוח רכב, לא אמורה להוביל להתייקרות בתעריפי הביטוח. זאת, משום שגם בהינתן עלייה בתוחלת הנזק (בגין הענקת כיסוי חלקי לנהגים צעירים), חבותה של חברת הביטוח היא לשלם תגמולי ביטוח יחסיים בלבד, שעלותם מבחינת חברת הביטוח "שקולה" לעלות הכיסוי המלא הניתן לנהגים העומדים במגבלת הגיל. לכן, חברת הביטוח אמורה להישאר "אדישה" בין מצב של מתן פיצוי מלא לנהג ותיק לבין מצב של מתן פיצוי חלקי לנהג צעיר. לטעמי, ניתוחו של חברי בדבר "אדישותה" של חברת הביטוח מעורר קושי ואינו יכול להתקבל. אסביר.
78. לפי גישתו של חברי (כמו גם לגישתה של חברתי), מבוטח שרכש פוליסה עם מגבלת גיל ואִפשר לבנו הצעיר לנהוג ברכב, ובאותו הזמן התרחש מקרה הביטוח – אזי מדובר בהחמרת סיכון והמבוטח יהיה זכאי לתגמולי ביטוח מופחתים; לעומת זאת, אם המבוטח אִפשר לבנו הצעיר לנהוג ברכב, אולם בהמשך, בעת התרחשות מקרה הביטוח, הרכב היה נהוג בידי נהג ותיק – המבוטח יהיה זכאי לתגמולי ביטוח מלאים.
כעת נשוב ונעמיד לנגד עינינו את לשונו של סעיף 18 לחוק, ובפרט סעיף 18(ג):
תוצאות של החמרת הסיכון
18. (א) תוך שלושים ימים מהיום שנמסרה למבטח הודעה על שינוי מהותי או מהיום שנודע לו עליו בדרך אחרת, לפי המוקדם יותר, וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, רשאי המבטח לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח.
(ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה; לא ביטל המבטח את החוזה, רואים אותו כמסכים להמשך קיומו על אף השינוי.