--- סוף עמוד 57 ---
80. הנה כי כן, ההסדר של החמרת סיכון הוא בבחינת שטר ששוברו בצדו: מחד גיסא, המבוטח זוכה בכיסוי ביטוחי אף שהסיכון המקורי שבּוּטח היה פחות חמור; ומאידך גיסא, משעה שהוחמר הסיכון, המבוטח יהיה זכאי לתגמולי ביטוח מופחתים בלבד, וזוהי תרופתה של חברת הביטוח ל"הרחבת" הכיסוי הביטוחי.
לכן, אם נאחז בגישה כי אי עמידה במגבלת גיל מהווה החמרת סיכון, אזי לשיטת חברי השופט גרוסקופף, על מנת להותיר את חברות הביטוח "אדישות", עלינו לקבוע כי משעה שהוחמר הסיכון, גם נהג ותיק יזכה לתגמולי ביטוח מופחתים בהתרחש מקרה ביטוח. תוצאה זו מתבקשת גם לנוכח לשונו של סעיף 18(ג) לחוק. מסופקני אם לכך כיוון חברי, ודומה כי הדברים ממחישים את הקושי האינהרנטי הטמון בגישה המסווגת אי עמידה במגבלת גיל כהחמרת סיכון.
81. נקודה זו מחברת אותנו להערכתו של חברי, ולפיה החלת ההסדר של החמרת הסיכון על מקרים של אי עמידה במגבלת גיל, כלל לא צפויה להוביל להתייקרות תעריפי הביטוח. לטעמי, הערכה זו של חברי היא בגדר משאלת לב, וזאת מטעם נוסף המשקיף על הדברים מזווית אחרת.
כפי שכתבתי בפסק דיני, מהמסמך מטעם רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון עולה כי במצב דהיום, חברות הביטוח מניחות שהן פטורות מתשלום דמי ביטוח במקרים שבהם הופרה מגבלת הגיל. לכן, אם חברות הביטוח תאלצנה לשלם תגמולי ביטוח, ולו חלקיים, בגין סיכונים שלא נלקחו על ידן בחשבון מלכתחילה, הרי שבהכרח הוצאותיהן תגדלנה (דומה כי אף חברי מכיר בכך שזוהי תוצאה אפשרית, אלא שלגישתו, "עלות" זו תנגוס רק ברווחיהן של חברות הביטוח, ובתנאים של שוק תחרותי הדבר אינו אמור להוביל להתייקרות של הפוליסות). חשוב לציין כי התזה של חברי והטיעונים שהוא מעלה נגד עמדתה של רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, לא נטענו על ידי המערער, וממילא לא ניתנה למשיבים הזדמנות להתייחס אליהן. דומה אפוא כי גם חברי יסכים שהניתוח שהציג מבוסס על תמונה חלקית ועל הנחות שלא נתלבנו כדבעי, לרבות בנוגע לאופן קביעת תעריפי הביטוח, לתנאי השוק ולהתנהגותו הצפויה של השוק. במצב דברים זה, כמענה לחברי, אף אני ארשה לעצמי, בזהירות המתבקשת, להניח הנחות בנוגע לאופן תמחור תעריפי הביטוח ותגובתו הצפויה של השוק.
--- סוף עמוד 58 ---
82. כפי שהוסבר במסמך מטעם רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון, נוסחת תעריף הביטוח מורכבת על פי רוב משלושה רכיבים: א. פרמיית סיכון – תוחלת הנזק המחושבת כמכפלה של שכיחות הנזק וחומרתו; ב. רכיב העמסה – רווח של חברת הביטוח והוצאות קבועות ומשתנות (כגון שיווק, שכר, עמלות וכיו"ב); ג. רכיב אי ודאות – עבור סטיות בלתי צפויות.