טיעונו של חברי בדבר "אדישות" חברת הביטוח, מבוסס על ההנחה כי תוחלת הנזק העודפת של נהג צעיר, שקולה לחלקיות הפיצוי שישולם למבוטח בהתרחש מקרה ביטוח, ולכן הענקת כיסוי חלקי לנהג צעיר לא אמורה להעלות או להוריד מבחינתה של חברת הביטוח. אחד הקשיים בטיעון זה טמון בכך שהוא מתעלם מהרכיב השלישי ממנו מורכבת נוסחת תעריף הביטוח – רכיב אי הוודאות. במילים אחרות: הנחתו של חברי, ולפיה אם נחיל את גישת הכיסוי החלקי פרמיית הסיכון לא תשתנה, אינה מחייבת את המסקנה כי תעריפי הביטוח לא ישתנו. זאת, משום שפרמיית הסיכון היא רק אחד הרכיבים שמהם נגזרים תעריפי הביטוח. רוצה לומר, ששינוי בפרמיית הסיכון אינו תנאי הכרחי להתייקרות תעריפי הביטוח, ושינויים ביתר הרכיבים – רכיב ההעמסה ורכיב אי הוודאות – עשויים גם הם להוביל להתייקרות. ואכן, כפי שיוסבר להלן, החלת גישת הכיסוי החלקי צפויה להשפיע על רכיב אי הוודאות של חברת הביטוח, מה שעשוי להוביל להתייקרות בתעריפי הביטוח.
83. אחד הפרמטרים שחברת הביטוח נדרשת לבחון בעת קביעת תעריפי הביטוח הוא ממוצע הסיכון. אסביר בעזרת סוגיית גיל הנהג: כאשר חברת הביטוח קובעת כי פרמיה של נהג ותיק תעמוד על סך של 800 ₪ ופרמיה של נהג צעיר תעמוד על סך של 1,000 ₪ (בהתאם לדוגמה המספרית של חברי), חברת הביטוח לוקחת בחשבון את התפלגות גילאי הנהגים בקרב קבוצת המבוטחים. דהיינו, לצורך הדוגמה, כאשר חברת הביטוח מתמחרת את תעריף ביטוחי הרכב, היא מניחה כי 80% מהנהגים המבוטחים הם ותיקים ו-20% הם צעירים. תמהיל זה של גילאי המבוטחים משקף את ממוצע הסיכון לו חשופה חברת הביטוח בגין פרמטר זה של גיל הנהג.
שינוי של ממוצע הסיכון, פירושו שינוי בחשיפה של חברת הביטוח להסתברות התרחשותם של מקרי ביטוח. ככל שאחוז הנהגים הצעירים המבוטחים יגדל על חשבון הנהגים הוותיקים המבוטחים, ממוצע הסיכון של חברת הביטוח יעלה, מה שיוביל בתורו להתייקרות הפרמיות (ראו אצל ולר בעמ' 49-48, המציין כי תופעה של "נשירת
--- סוף עמוד 59 ---
מבוטחים נמוכי סיכון מקבוצת המבוטחים", תוביל להאמרת הפרמיות בהתאם לעלייה בממוצע הסיכון של הקבוצה (יצויין כי דבריו של ולר נאמרו במסגרת התייחסותו לתופעה של "ברירה שלילית" (adverse selection) ולתופעת ה"היפרדות", העלולות להתרחש במצבים של א-סימטריה במידע)).
נדגים: נניח כי חברת ביטוח מבטחת מיליון נהגים שהתפלגות הגילאים שלהם היא נורמלית (80% ותיקים ו-20% צעירים). כעת נפנה לחברת הביטוח ונציע לה להחליף את כל הנהגים הוותיקים שלה בנהגים צעירים, כך ש-100% ממבוטחיה יהיו נהגים צעירים, וכל נהג ישלם פרמיה של נהג צעיר בסך 1,000 ₪. האם חברת הביטוח תישאר אדישה להצעה זו? התשובה לכך שלילית. הסיבה לכך היא שככל שאחוז הנהגים הצעירים מקרב הנהגים המבוטחים יגדל, וככל שהסטייה מההתפלגות הנורמלית תהיה משמעותית יותר, ממוצע הסיכון של חברת הביטוח יגדל, וחברת הביטוח תהיה חשופה ליותר מקרי ביטוח בפרק זמן נתון. עצם העובדה שכל מבוטחיה ישלמו פרמיה יקרה של נהג צעיר, לא בהכרח תאיין את הסיכון הנוסף שאליו תיחשף חברת הביטוח בעקבות העלייה בממוצע הסיכון. במילים אחרות, הנחה בדבר התפלגות גילי הנהגים המבוטחים היא אחד הפרמטרים שעל בסיסם נקבע מלכתחילה שיעור הפרמיה; וככל שחוסר הוודאות לגבי התפלגות זו יגבר, כך יקשה על חברת הביטוח להעריך את ממוצע הסיכון שאליו היא חשופה. חוסר ודאות זה יילקח על ידה בחשבון בעת קביעת מחירי הביטוח, מה שצפוי להוביל לייקור של הפרמיות המשולמות על ידי כלל הנהגים.