חברי, השופט גרוסקופף, סבור כי פרשנותה של השופטת ברק-ארז לסייג המרמה היא מרחיבה מדי. לגישתו, "לחברת הביטוח אין לא זכות, ולא אינטרס מוגן, שהורים ירכשו בעבור בנם הצעיר ביטוח מקיף המכסה באופן מלא את חבותו", ולכן "החלטתם שלא לרכוש ביטוח נוסף בעבור הבן, ולהסתפק בכיסוי חלקי, איננה יכולה
--- סוף עמוד 61 ---
להוות 'כוונת מרמה' השוללת את הכיסוי הביטוחי באופן מוחלט". נאמן לגישתו בדבר "אדישותה" של חברת הביטוח, חברי מוסיף כי "הימנעות ממסירת הודעה לחברת הביטוח לפיה מעת לעת נוהג אדם שגילו או הוותק שלו נמוכים מההגבלה אינה צפויה, כמובהר, לגרום לנזק כלשהו לחברת הביטוח (שהרי חבותה תצומצם בהתאם). אם כך, מה הטעם להפעיל סנקציה כה חמורה בגין הפרת חובת הדיווח?". עם זאת, חברי אינו שולל את תחולתו של סייג המרמה, אלא מצמצם אותו למצבים מובהקים של מרמה כדוגמת המקרים הבאים: כאשר לאחר התרחשות מקרה הביטוח, המבוטח נמנע מלמסור לחברת הביטוח כי נהג הרכב היה נהג צעיר, וזאת במטרה לגבות דמי ביטוח מלאים; או כאשר לפני כריתת חוזה הביטוח, המבוטח מוסר במכוון מידע מטעה בנוגע לגיל או לוותק של אדם מסוים, מתוך מטרה להשיג בעבורו ביטוח בתנאים שאינם משקפים את הסיכון הנשקף ממנו.
86. אכן, כדברי חברי, לחברת הביטוח אין זכות שהורים ירכשו ביטוח עבור בנם הצעיר. על כך איש לא יחלוק. ברם, לטעמי יש להסתכל על הדברים במהופך: לא שאלת זכותה של חברת הביטוח לחייב מבוטח לרכוש כיסוי ביטוחי היא העומדת לדיון; אלא שאלת זכותו של המבוטח לקבל תגמולי ביטוח בגין סיכון שהוצא במפורש מגדרי הפוליסה, זו השאלה העומדת להכרעתנו. למקרא חוות דעתו של חברי, עשוי להתקבל הרושם כי נתעמעמה העובדה הפשוטה שאנו מצויים בתוך דל"ת אמותיו של חוזה, הכולל תנייה מפורשת שנקבעה לבקשת המבוטח, ושבעבורה הוא זכה להנחה במחיר הפרמיה. התרחקותו של חברי מתחום דיני החוזים, נשקפת אפוא היטב מדבריו אלו בנוגע לסייג המרמה.
זאת ועוד. הנחתו של חברי כי הימנעות המבוטח ממסירת הודעה לחברת הביטוח בדבר החמרת הסיכון, לא צפויה לגרום נזק כלשהו לחברת הביטוח, היא שגויה. הטעם לכך כפול: ראשית, לפי סעיף 18(א) לחוק, זוהי חובתו החוקית של המבוטח למסור הודעה לחברת הביטוח על אודות שינוי מהותי שהביא להחמרת הסיכון, והודעה זו מקנה לחברת הביטוח את הזכות לבטל את חוזה הביטוח. מכאן, שהימנעות המבוטח מלמסור הודעה כנדרש, שוללת מחברת הביטוח את זכות הביטול המוקנית לה בחוק. שנית, וכפי שהוסבר לעיל, על מנת להותיר את חברת הביטוח "אדישה", זכותה לשלם תגמולי ביטוח מופחתים מתגבשת כבר במועד החמרת הסיכון, ללא תלות בשאלת גילו של הנהג במועד התרחשות עתידית של מקרה הביטוח. לכן, אם המבוטח לא ימסור לחברת הביטוח הודעה על החמרת הסיכון, ובהמשך יתרחש מקרה