--- סוף עמוד 62 ---
ביטוח בשעה שהרכב היה נהוג בידי נהג ותיק, חברת הביטוח לא תהיה מודעת לכך שעומדת לה הזכות לשלם תגמולים מופחתים.
87. מחוות דעתם של חבריי עולה כי שניהם מסכימים שתכנון מראש של מבוטח, המוסר מידע שגוי לגבי גילו של נהג מסוים במטרה ליהנות מפרמיה מוזלת (כנגד קבלת כיסוי ביטוחי חלקי), עולה כדי כוונת מרמה. כפי שציינתי לעיל, אף אני סבור כן, אולם ספק רב בעיניי עד כמה סייג המרמה מהווה פתרון אפקטיבי למצבים מעין אלו. זאת, משום שהקושי הראייתי שיעמוד בפני חברות הביטוח להוכיח מרמה מצדו של המבוטח בעת כריתת חוזה הביטוח, יוביל הלכה למעשה להחלה כמעט אוטומטית של ההסדר המזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח מופחתים. כפי שציינה חברתי, הסדר זה לא נועד לאפשר מלכתחילה התנהלות מפרה מצד המבוטח, אך חוששני כי זו תהיה תוצאתו.
88. גישתו של חברי, השופט גרוסקופף, המבקשת לחייב את חברת הביטוח בתשלום תגמולים מופחתים במצבים שבהם המבוטח הפר את מגבלת הגיל, מתרחקת מגבולות דיני החוזים ומתקרבת למודל של מעין 'אחריות מיוחדת', המטילה על צד לחוזה חובות המנוגדות ללשון החוזה; המנוגדות לציפיותיהם החוזיות של הצדדים; המנוגדות לאופן הקצאת הסיכונים על ידי הצדדים; והמתעלמות מהאופן בו נקבעה התמורה החוזית על ידי הצדדים.
אם מקלפים את השכבות ובוחנים את ליבת גישתו של חברי, התמונה המתקבלת היא זו: כאשר חברת ביטוח כורתת חוזה עם מבוטח ומקנה לו כיסוי ביטוחי הכולל מגבלת גיל, הדין כופה עליה לכרות "חוזה רעיוני" עם כל הנהגים הצעירים שינהגו ברכב, וזאת מבלי ששולמה לה תמורה עבור כך, ומבלי שנתאפשר לה לשקלל את הסיכון שהיא תיחשף אליו בגין "חוזי רפאים" אלו שנכפו עליה. כפי שהסברתי באריכות בפסק דיני, גישה זו מעוררת קושי משפטי ניכר, והיא אף טומנת בחובה השלכות רוחב פוטנציאליות בעלות השפעה שלילית על שוק הביטוח. מטעמים אלו, אני סבור כי יש להותיר את פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי על כנם, ולדחות את הערעור.
89. סוף דבר: נקודת המוצא לדיוננו היא קיומו של חוזה בין חברת הביטוח למבוטח; חוזה זה כולל מגבלת גיל שנוספה לפוליסה לבחירתו של המבוטח; וכנגד
--- סוף עמוד 63 ---
מגבלה זו זכה המבוטח להנחה במחיר הפרמיה. זוהי נקודת ההתחלה, ולטעמי זוהי גם נקודת הסיום.
עם זאת, בסופו של יום נותרה דעתי במיעוט, ושני חבריי הכריעו כי יש להשיב את הדיון לבית משפט השלום על מנת שיקבע ממצאים בשאלת קיומה של "כוונת מרמה". דא עקא, כפי שתואר לעיל, תפישותיהם של חבריי בעניין זה אינן זהות, וקיימים ביניהם ניואנסים לגבי טיבו של סייג המרמה והיקף התפרשותו. בנסיבות אלו, למען יקַל על הערכאות הדיוניות ליישם את פסק דיננו, אצרף את דעתי במישור האופרטיבי לדעתה של חברתי, השופטת ברק-ארז, ככל שהדבר נוגע לבירור תחולתו של סייג המרמה.