פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1. האם חברותו של אדם בעמותה עשויה לפקוע בשל כך שחלפה תקופה ממושכת שבה לא פעל במסגרתה, גם אם תקנון העמותה אינו כולל הוראה בעניין? כמו כן, מהם כללי ההתיישנות החלים על הליך שנסב על בירור מעמדו של אדם כחבר בעמותה? שאלות אלה, ואחרות הכרוכות בהן, התעוררו במסגרת הערעור שבפנינו.
תחום המחלוקת: הכללים החלים על חברות בעמותות ועל התדיינות בעניינן
2. השאלה שבה התמקד הערעור דנן היא לכאורה שאלה נקודתית: מיהם האנשים שלהם מעמד של חברים בעמותת "ישיבת בית אורות", המפעילה ישיבת הסדר שנושאת אותו שם ופועלת באזור הר הזיתים בירושלים (להלן בהתאמה: העמותה ו-הישיבה). אולם, למעשה, הסוגיות שהועלו על-ידי הצדדים לצורך מענה עליה – בכל הנוגע לכללים החלים על חברות בעמותה והפסקתה ועל היבטים דיוניים הנוגעים לבירור שאלות מסוג זה – הן בעלות השלכות פוטנציאליות גם על התנהלותן של עמותות אחרות.
3. במישור המהותי, טענותיהם של הצדדים התמקדו בהוראותיהם של חוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות) והתקנון המצוי הקבוע בתוספת הראשונה לו. במישור הדיוני, טענותיהם נסבו בעיקר על השלכותיהם האפשריות של דיני ההתיישנות על בירור המחלוקות ביניהם, ובכלל זה כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות).
רקע כללי על העמותה
4. אפתח ברקע עובדתי קצר. העמותה נוסדה ונרשמה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. בין מטרותיה נמנו, בין השאר, "הוראה, מחקר והפצת תנ"ך ויהדות". באותה עת העמותה אימצה את התקנון המצוי שבתוספת הראשונה לחוק העמותות. יוער כי במהלך השנים הוכנס שינוי בתקנון העמותה (להלן גם: התקנון), אך זה אינו נוגע לענייננו. סעיף 1 לתקנון, שעוסק בדרכי קבלת חברים לעמותה, קובע כך:
"(א) מייסדי העמותה הנם חברים בה מיום רישום העמותה בפנקס העמותות.
(ב) אדם החפץ להיות חבר העמותה יגיש לועד בקשה בלשון זו:
...
(ג) ההחלטה בדבר קבלת המבקש כחבר העמותה או אי קבלתו נתונה בידי הועד; סירב הועד לקבל את המבקש, רשאי הוא לערור על הסירוב לפני האסיפה הכללית הקרובה".
אם כן, ועד העמותה (להלן: הוועד) הוא שמחליט ברגיל על קבלת חברים, אך האסיפה הכללית של העמותה (להלן: האסיפה הכללית) מוסמכת להחליט בעררים על סירובו לקבל אדם כחבר.
5. סעיף 3 לתקנון, שהוא בעל רלוונטיות רבה להמשך הדיון, עוסק בהפסקת החברות בעמותה וזו לשונו:
"(א) החברות בעמותה פוקעת –
(1) במות החבר, ובחבר שהוא תאגיד - בגמר פירוקו;
(2) בפרישתו מן העמותה; הודעת פרישה בכתב תינתן לועד שלושים יום מראש;
(3) בהוצאתו מן העמותה.
(ב) האסיפה הכללית רשאית, לפי הצעת הועד, להחליט על הוצאת חבר מן העמותה מאחד הטעמים הבאים:
(1) החבר לא שילם לעמותה את המגיע לה ממנו;
(2) החבר לא קיים את הוראות התקנון או החלטה של האסיפה הכללית;
(3) החבר פועל בניגוד למטרות העמותה;
(4) החבר הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כחבר עמותה.
(ג) לא יציע הועד לאסיפה כללית להוציא חבר מן העמותה אלא לאחר שנתן לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו לפניו, ולא יציע מהטעמים האמורים בתקנת משנה (ב)(1), (2) או (3) אלא לאחר שהתרה בחבר ונתן לו זמן סביר לתיקון המעוות".
התקנון מסדיר אפוא את אופן הפרישה או ההוצאה של חבר מן העמותה. בכלל זה, התקנון קובע כי חבר המבקש לפרוש מן העמותה אמור להודיע על כך בכתב, וכן מורה על קיומו של הליך שימוע טרם קבלת החלטה בדבר הוצאתו של חבר מהעמותה.
רקע כללי על הסכסוך בעמותה
6. אומר כבר עתה – והדברים יפורטו בהמשך – כי הסכסוך שבפנינו ניטש בין שתי קבוצות הקשורות בעמותה ומכוון לשליטה בה. כל אחת מקבוצות אלה מזהה אנשים אחרים כבעלי חברות תקפה בעמותה. קבוצת המשיבים מזוהה עם מייסדי העמותה. קבוצת המערערים כוללת בעיקרו של דבר את מי שהצטרפו לעמותה בשלבים מאוחרים יותר. לטענתם, רבים מהמשיבים חדלו למעשה להיות חברים בעמותה.
7. הצדדים אינם רואים עין בעין ביחס להיבטים רבים הנוגעים להמשך דרכה ופעילותה של העמותה. בין היתר, הם חלוקים ביחס לשאלת המשך כהונתו של המשיב 10 כראש הישיבה, וכן ביחס ל"איחוד" הישיבה עם ישיבת הסדר אחרת בגוש עציון שאותה מפעילה עמותת "תורה בציון – אור עולם".
8. בשלב זה, ראוי ליתן את הדעת לזיקות השונות של כלל הצדדים לעמותה שבנדון. המשיבים 6-3 וכן המשיבים 9-8 היו בין מייסדי העמותה, ובהתאם לכך היו חברים בה מיום רישומה (לפי סעיף 1(א) לתקנון). ברבות השנים התקבלו לעמותה חברים נוספים בעקבות החלטות של האסיפה הכללית ושל הוועד. הצדדים חלוקים באשר לתוקפן של חלק מהחלטות אלו. מטענותיהם עלו הנתונים הבאים:
המשיבים 1, 2, 7 ו-11 וכן המערער 2 התקבלו כחברים בעמותה בעקבות החלטותיה של האסיפה הכללית בשלוש התכנסויות שונות שנערכו ביום 13.6.1995, ביום 25.2.1996 וביום 15.12.2003. יוער כי בהתכנסות האחרונה מבין השלוש הוחלט פעם נוספת על קבלתו של המשיב 3 כחבר בעמותה, אשר נמנה כאמור עם מייסדיה. יצוין עוד כי המשיב 2 הוא חבר ועדת הביקורת של העמותה, ואילו המערער 2 כיהן כיושב-ראש הוועד במשך למעלה מ-15 שנים.
המערערים 1 ו-5 התקבלו כחברים בעמותה בעקבות החלטת הוועד מיום 3.11.2011. יצוין כי המערער 1 שימש כמנכ"ל העמותה בתקופה שבה התגלע הסכסוך בין הצדדים, בשלהי שנת 2014. ביום 25.1.2015 קיבל ועד העמותה החדש שמינו המשיבים החלטה על פיטוריו של המערער 1 מתפקיד זה. תוקפה של החלטה זו שנוי במחלוקת – ותלוי בין השאר בתשובה שיש לתת לשאלה מי היו החברים בעמותה ובמוסדותיה באותה עת. למען הסדר הטוב, יצוין כי עניין זה אינו עומד להכרעה בגדרו של הערעור שבפנינו. עוד יוער כי במהלך הדיון בפנינו מסר בא-כוח המערערים כי המערער 5, ששמו אליסף ורמן (להלן: ורמן), ביקש להפסיק את ייצוגו בהליך. על כן, החל משלב הסיכומים של ההליך דנן הוא הוגדר על-ידם משיב פורמלי. אף המשיבים לא מיקדו את טענותיהם בשאלת חברותו של ורמן.
המערערים 4-3 התקבלו כחברים בעמותה בעקבות החלטת הוועד מיום 10.4.2014, וביום 21.5.2014 החליטה האסיפה הכללית למנותם לחברים בוועד, לצד המערער 2.
המערערים 11-6 התקבלו כחברים בעמותה בעקבות החלטת הוועד מיום 1.12.2014.
למען שלמות התמונה, יצוין כי המשיבים 10, 12 ו-13 אינם חברים בעמותה אך מונו לכהן בה ובישיבה המופעלת על-ידה בתפקידי ניהול שונים. כן יצוין כי המשיב 14 פרש מן העמותה בשנת 2016, ואף הודיע כי אין לו עניין בהליך דנן או בתוצאותיו, וכי המשיב 15 פרש מהעמותה בשנת 2014. פסק דיני לא יעסוק אפוא בעניינם של משיבים אלה.
9. לקראת סופה של שנת 2014 פנו חלק מהמשיבים לוועד בבקשה לכנס אסיפה כללית, שהנושאים על סדר יומה יהיו "החלפת ועד העמותה" ו"עצירת הדחתו של ראש הישיבה הרב דניאל איזק [המשיב 10 – ד' ב' א']". המערערים 4-2, בכובעם כחברי ועד, דחו את הבקשה בטענה כי הפונים לא השתתפו באסיפות הכלליות שקיימה העמותה במשך שנים רבות, אינם רשומים כחברים בה, ולכן אין בכוחם לקרוא לכינוסה של האסיפה הכללית. בסמוך לכך, קבוצה זו מטעם המשיבים פעלה לזמן את חברי העמותה לאסיפה כללית באופן עצמאי. מנגד, מטעם המערערים נמסר מראש שהם לא יכירו בתוקף החלטותיה של אסיפה זו. ביום 8.1.2015 התקיימה האסיפה האמורה, והוחלט בה על מינוי ועד חדש לעמותה שיורכב משלושה חברים (המשיבים 3 ו-9, וכן – באותה עת – הרב בנימין אלון ז"ל, שנמנה עם קבוצת המשיבים) ועל הותרתו של המשיב 10 בתפקידו.
ההתדיינות בין הצדדים
10. המחלוקות בין הצדדים, אשר אין זה המקום להציגן במלואן, הגיעו לשיאן בחודשים שקדמו להגשתו של ההליך מושא הערעור דנן. הן אף הולידו מספר התדיינויות נוספות קודם להליך הנוכחי. לצורך המשך הדיון, די בכך שאפרט כי ביום 3.3.2015 – כחודש לפני שהוגשה התובענה מושא הערעור דנן – הגישו המשיבים בקשה למתן סעדים זמניים נגד המערערים 4-1, לפי הגדרתם כדי "למנוע את קריסתה של העמותה" (ה"פ 8304-03-15, השופט מ' בר-עם). ביום 18.3.2015, בתום הדיון שהתקיים בבקשה זו, בית המשפט המחוזי הורה על מחיקתה נוכח ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים. יוער כי על אף שהתובענה מושא הערעור נוהלה בהליך שמספרו שונה – כמפורט בפסקה 11 להלן – בקשות שונות הנוגעות אליה נקלטו באופן טכני במסגרת ההליך שהוצג לעיל.
11. ביום 16.4.2015 הגישו המשיבים את התובענה מושא ערעור זה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובמסגרתה ביקשו שיינתן סעד הצהרתי באשר לזהותם של החברים בעמותה (ה"פ 25362-04-15, השופט א' רון). בית המשפט המחוזי התבקש להצהיר על כך שהמשיבים 1, 9-3 ו-11 (אשר יכונו מעתה ואילך המשיבים) עודם חברים בעמותה, חרף טענות המערערים כי הם אינם זכאים עוד למעמד זה. טענתם הבסיסית של המשיבים הייתה שחברותם בעמותה לא פקעה, שכן לא התקיימו התנאים הקבועים לכך בתקנון. בית המשפט המחוזי התבקש להצהיר גם על כך שהמערערים כולם, למעט המערער 2, אינם חברים בעמותה וזאת על רקע פגמים נטענים בדרך צירופם אליה. עיקרם של פגמים אלו, על-פי הנטען, בזיוף ההחלטות על קבלתם של המערערים 1 ו-5-3 כחברים לעמותה וכן בזיוף בקשות ההצטרפות לעמותה של המערערים 11-6.
12. ורמן והמערערים 11-6 לא התייצבו להליך שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי (אך בהמשך, כאמור, הגישו יחד עם המערערים 4-1 את הערעור שבפנינו). מנגד, המערערים 4-1 טענו כי המשיבים אינם עוד חברים בעמותה לאחר שמסרו בעבר הודעות פרישה בכתב, שלא נשמרו בארכיון העמותה. ממילא, נטען כי המשיבים לא היו פעילים בעמותה שנים רבות, לא הביעו בה עניין ולא פיקחו על פעילותה, ולכן יש לראותם כמי שלמעשה פרשו ממנה על דרך של התנהגות. בהקשר זה עמדו מערערים אלו על כך שחלק מן המשיבים אף הודו כי לא היו פעילים בעמותה במשך שנים רבות. בנוסף, נטען כי מלכתחילה אין להכיר בהחלטה לקבל את המשיבים 1, 3, 7 ו-11 כחברים בעמותה, שכן זו התקבלה באסיפה הכללית בניגוד לאמור ברישא של סעיף 1(ג) לתקנון (הקובע כי הוועד הוא שיכריע בבקשה לקבלת חבר). עם זאת, דומה כי המערערים לא השליכו יהבם על טענה זו בפנינו.
13. המערערים 4-1 אף העלו טענות סף הנוגעות להתיישנות תביעתם של המשיבים, לשיהוי שדבק בהגשתה, וכן לכך שהמשיבים מנועים ומושתקים מלהעלות טענותיהם לנוכח הזמן שחלף. המערערים 4-1 טענו עוד כי עקב העיתוי שבו הוגשה התובענה נגרם להם נזק ראייתי ונפגעה יכולתם להוכיח טענותיהם בנוגע לאי-חברותם של המשיבים בעמותה. לצד זאת, טענה מרכזית שהעלו במישור הראייתי הייתה כי בסוף שנת 2004, במסגרת בדיקה שהתבצעה ביוזמת רשם העמותות, התבקשה העמותה להעביר רשימה עדכנית של חבריה. ברשימה שנערכה על-ידי מנהלה האדמיניסטרטיבי של העמותה באותה עת, עמיחי ברוורמן, נרשמו שבעה חברים, שרק שלושה מהם נמנים עם קבוצת המשיבים (המשיבים 2, 3 ו-11). בהמשך לכך, נטען כי העמותה לא השיגה על נתונים אלו שנכתבו בטיוטת דו"ח הבדיקה שהועברה אליה והם פורסמו לבסוף ביום 23.8.2005 במסגרת הדו"ח הסופי מטעם רשם העמותות (להלן: דו"ח רשם העמותות).
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
14. ביום 6.11.2017 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו. בית המשפט המחוזי קבע, בעיקרו של דבר, כי מעמדם של המשיבים כחברים בעמותה מעולם לא פקע לפי הוראותיו של תקנון העמותה, הגם שמרביתם לא פעלו במסגרתה במשך שנים רבות.
15. תחילה, בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבים אכן התקבלו כחברים בעמותה (כמפורט בפסקה 8 שלעיל). בכלל זה, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם של המערערים 4-1 בנוגע לכך שהאסיפה הכללית לא הייתה מוסמכת להורות על קבלתם של חברים לעמותה, בהתחשב בכך שהיא האחראית למינוי חברי הוועד (סעיף 26 לחוק העמותות) וממילא בעלת "המילה האחרונה" בערר המוגש על סירובו של הוועד לקבל חבר לעמותה (סעיף 1(ג) לתקנון).
16. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לאורך תקופה ממושכת – החל מסוף שנות התשעים של המאה הקודמת ועד שנת 2014 לערך – פעילותם של מרבית המשיבים בזיקה לעמותה הייתה דלה ביותר. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי אמנם אין ליתן לדו"ח רשם העמותות תוקף מחייב לעניין זהותם של חברי העמותה, אולם כי במישור הראייתי יש ביכולתו לחזק את המסקנה שרבים מהמשיבים לא היו חברים פעילים בעמותה בחלק מהשנים מושא הדיון. לצד זאת, נקבע כי ניתן לראות בהפניית המערערים 4-1 לדו"ח רשם העמותות כהודאה מצדם ביחס לחברותם בעמותה של אלו מהמשיבים ששמם צוין בו (דהיינו, המשיב 2 – אשר ממילא לא נטען כנגד חברותו בעמותה – והמשיבים 3 ו-11).
17. הגם שבית המשפט המחוזי קיבל את טענותיהם של המערערים 4-1 בכל הנוגע לאי-מעורבותם של המשיבים בפעילות העמותה במשך תקופה ארוכה, הוא דחה את הטענות שהועלו בכל הנוגע לפקיעת חברותם בה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח שהמשיבים הודיעו בעבר על פרישתם בכתב, וכי פרישה טעונה הודעה בכתב כך שאינה יכולה להתבצע על דרך של התנהגות בלבד. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלא קיימת בחוק העמותות או בתקנון קביעה – מפורשת או משתמעת – שלפיה אי-פעילות תוכל להוביל לפקיעת חברות בעמותה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף לא רצוי להכיר בעילה כזו לפקיעת חברות, נוכח אי הוודאות שהיא עלולה ליצור ביחס לחברי עמותות רבים שהתנהלותם "רדומה".
18. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענות הסף שהעלו המערערים 4-1 בדבר התיישנות ושיהוי. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי דחה את הטענה שיש להחיל על הליך כמו זה שנקטו המשיבים להכרה בחברותם בעמותה את דיני ההתיישנות. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, ההליך שבו נקטו המשיבים היה למעשה "מיותר" מבחינה משפטית, שכן מעמדם שמור להם ממילא מכוח הדין. בית המשפט המחוזי הוסיף כי מסקנה זו מתחייבת אף לאורם של שיקולי מדיניות, על מנת שלא לתמרץ חברי עמותות לפנות חדשות לבקרים לבית המשפט בבקשה למתן סעד הצהרתי בדבר מעמדם ולו למען הסר ספק. למעלה מן הצורך, בית המשפט המחוזי העיר כי לו סבר שחל כאן חוק ההתיישנות הרי שהמשיבים היו מתקשים להתבסס על כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 8 לחוק זה, מאחר שלא פעלו לבירור מעמדם בעמותה ודרכי פעילותה לאורך השנים.