פסק דין
1. העותר עתר כי בית המשפט יורה כי המשיבה 2 (להלן: "אפל העולמית"), חברה המאוגדת במדינת קליפורניה שבארצות-הברית, חייבת להירשם כחברת חוץ בישראל כדי שאפשר יהיה להמציא לה כתבי בית דין בישראל.
2. מקורה של העתירה בתביעה שהגיש העותר להגיש בין היתר נגד אפל העולמית (ת.א. (שלום ת"א) 51243-06-17 לילוב נ' Apple Inc ואח', להלן: "התביעה בבית-משפט השלום"). בתביעה זו טען העותר כי אפל העולמית חייבה את כרטיס האשראי שלו שלא כדין בתשלום סכום של 77,420₪ בגין רכישות שביצע בנו ששיחק במכשיר האייפון באפליקציה של משחק ה-Clash Royal . לגישתו, אפל העולמית אחראית למעשה מרמה שבוצע נגדו, והוא ביקש שהיא תפצה אותו בגין נזקיו.
העותר ביקש למסור את כתב התביעה בתביעה בבית-משפט השלום לידי הנתבעת – אפל העולמית. בעתירה הוא פירט את המאמצים שנעשו על-ידיו למסירת כתב התביעה לידיה. בכלל זה ביקש העותר להכיר בהמצאה לאפל ישראל בע"מ (להלן: "אפל ישראל"), חברה המוחזקת בשרשור על ידי אפל העולמית, כהמצאה לאפל העולמית. העותר ניסה למסור את כתב התביעה למשרדי אפל ישראל, אולם נציג אפל ישראל סירב לקבל את המסמכים. לגישתו של העותר, הניסיון של מסירת המסמכים ותגובתם של עובדי אפל ישראל הם דוגמא לקושי שניצב בפני תושבי ישראל לקבל מענה מאפל העולמית.
3. טענת העותר מבוססת על הוראת ס' 346 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") הקובע כי "חברת חוץ לא תקיים בישראל מקום עסקים, ובכלל זה משרד להעברת מניות או לרישום מניות, אלא אם כן נרשמה כחברת חוץ לפי הוראות סעיף זה ושילמה את אגרות הרישום והפרסום שקבע השר לפי סעיף זה." לגישת העותר, אפל העולמית מקיימת מקום עסקים בישראל, ואילו היא הייתה נרשמת כחברת חוץ, ניתן היה למסור לידיה בישראל כתבי תביעה ללא קושי. העתירה הוגשה הן כנגד אפל העולמית עצמה והן כנגד המשיב 1 (להלן: "רשם החברות" או "הרשם"). העותר טען כי היה על הרשם לחייב את אפל העולמית להירשם בישראל, וכי על בית המשפט להורות לו לעשות כן.
תמצית טענות הצדדים
טענות העותר
3. העותר התייחס לאפשרויות שונות להמצאת כתבי בית-דין לאפל העולמית. בכלל זה הוא התייחס לאפשרות למסור את כתב התביעה לאפל ישראל - אפשרות שהעותר ניסה אותה כאמור בתביעה בבית-משפט השלום. כמו-כן התייחס העותר לאפשרות שיש למי שמבקש לתבוע את אפל העולמית (או כל חברה זרה אחרת) לבקש היתר המצאה מחוץ לתחום מכוח אחת מתקנות המשנה של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). לגישתו של העותר, אפשרות כזו היא יקרה ומימושה עלול לארוך זמן רב מאוד ולהיות כרוך בהליכים מרובים. העותר הדגים זאת באמצעות הליך אחר שניהל בא-כוחו מול חברת אמזון.
בשל הקושי הכרוך באפשרויות אלה, פנה העותר לסעיף 346 לחוק החברות המחייב חברת חוץ להירשם בישראל אם יש לה בישראל "מקום עסקים". העותר טען כי על רשם החברות לאכוף את הוראת הסעיף ולהורות על רישומה של אפל העולמית כחברת חוץ בישראל. לשיטתו של העותר, הסעיף נוגע גם לתאגידים זרים שיש להם פעילות משמעותית בישראל, שכן הוא נועד להגן על תושבי ישראל ולספק להם נגישות לתאגידים בינלאומיים המעדיפים להכביד עליהם ולהקשות על יצירת קשר עמם.
4. העותר טען כי חוק החברות אינו מגדיר מהו "מקום עסקים", אולם לגישתו יש לפרש את המושג לאור התפתחות הזמנים. הוא התייחס לעידן האינטרנט ולכוחה של הרשת, וציין כי ישנם תאגידים רב-לאומיים רבי עוצמה שאפל העולמית היא אחת מהם, ש"השתלטו על כל פיסת נדל"ן באינטרנט... ושולטים בדורסניות ובכוחנות על חופש המידע, ועל חופש הגלישה באינטרנט ומחוץ לאינטרנט" (ס' 10 לסיכומים). לגישת העותר, אין היום משמעות של ממש למיקום הגיאוגרפי של מקום עסקים. בני-אדם, תאגידים וודאי שתאגידי ענק יכולים להיות בכל מקום וזמן באמצעות רשת האינטרנט. לכן יש לפרש את המונח "מקום עסקים" בצורה מהותית ולא טכנית ופורמלית. לגישת העותר, כך עשו בתי-משפט בעבר בהקשרים דומים.
העותר הדגיש כי בעידן הנוכחי אין משמעות לגבולות הגיאוגרפיים. המסחר הבינלאומי מתנהל ישירות בין הצרכן הקטן לבין התאגיד הרב-לאומי, ולכן בלא אכיפה של סעיף 346 לחוק החברות, לא יוכל הצרכן לעמוד על זכויותיו. אפל העולמית היא תאגיד זר המקיים באופן מסיבי עסקים בישראל, מעסיק מאות עובדים בישראל ויש לו בישראל מרכז פיתוח מהגדולים בעולם. לאפל העולמית יש כוח והשפעה רבים על חיינו, ולא יעלה על הדעת –כך נטען - שלאזרחי ישראל לא תהיה זכות ליצור קשר עם תאגיד ענק כזה.
העותר הוסיף – לשיטתו למעלה מן הצורך - כי יש לראות את אפל העולמית גם כמי שמקיימת מקום עסקים פיזי בישראל, והוא הפנה למגוון אינדיקציות המעידות לטעמו על עניין זה.
5. כאמור, העותר ביקש לתקוף את החלטתו של רשם החברות שלא לאכוף על אפל העולמית את הוראות ס' 346 הנ"ל ולחייבה להירשם בישראל. לגישתו, התנהלותו האמורה של רשם החברות היא התנהלות בלתי-סבירה באופן קיצוני המחייבת את התערבות בית-המשפט, שכן היא פוגעת באחת הזכויות הבסיסיות ביותר - הזכות להליך הוגן. הרשות המנהלית חייבת להגן על זכותו הטבועה של האזרח להליך הוגן נגד מי שמספק שירותים בישראל. ודאי שאלה הם פני הדברים כאשר מדובר בתאגיד רב-לאומי המספק שירות למיליוני ישראלים בלא שיש להם אפשרות להתמודד נגדו ולהגן על זכויותיהם.
לגישת העותר, המשמעות של קבלת עמדת הרשם היא כי כל החוקים שנועדו להגן על הצרכנים בישראל יחולו רק על עוסקים שפעלו פיזית בישראל. העותר טען עוד כי הרשם בחר ב"צד החזק", ולא דאג לאיזון זכויות הצרכנים מול אלה של אפל העולמית. אופן הפעולה של הרשם מנציח - כך נטען - את פערי הכוחות בין האזרח לבין תאגיד-על.
העותר השיב להודעה שהוגשה על-ידי אפל ישראל במסגרת ההליך. לטענתו ההודעה הוגשה בחוסר תום-לב ובכוונת מכוון בשלב מתקדם ביותר של ההליך. ההודעה – כך נטען – שומטת את הקרקע תחת כל טענה להפרדה בין אפל העולמית ואפל ישראל, שכן עולה ממנה שאפל ישראל מתגייסת להגנה על אפל העולמית וטוענת לעיוותי דין שונים הנגרמים לה.
עמדת רשם החברות
6. רשם החברות השיב לעתירה וטען כי יש לדחות אותה. לטענתו העותר לא הרים את הנטל שהוטל עליו, ולא הוכיח כי מתקיימים תנאי סעיף 346 המחייבים את רישומה של אפל העולמית כחברת חוץ זרה בישראל. לגישתו, השאלה האם אפל העולמית מקיימת מקום עסקים בישראל היא שאלה עובדתית שיש לבחון אותה במסגרת של הליך אזרחי (ולא מנהלי) שאפל העולמית תהיה צד לו.
7. הרשם טען כי תכלית סעיף 346 היא לאפשר המצאת כתבי בית-דין לחברה זרה המקיימת מקום עסקים בישראל. תכלית זו עולה גם מסעיף 349א(ב) המתייחס לגריעת חברת חוץ מהמרשם כשהיא מפסיקה לקיים מקום עסקים בישראל. הרשם ציין כי אין מניעה לחברת חוץ לבצע עסקים בישראל, ולא לכל חברה המבצעת עסקים בישראל, יש בהכרח "מקום עסקים" בישראל.
הרשם הוסיף כי אין בפסיקה הגדרה ברורה לשאלה מהו "מקום עסקים". לגישתו, יש להבחין בין ניהול או ביצוע עסקים בישראל לבין קיומו של "מקום עסקים". הרישום של חברת חוץ בישראל מכוח סעיף 346 חל – כך נטען – רק במצב האחרון. הרשם הדגיש כי התפתחות הטכנולוגיה והמרחב הווירטואלי הקלו על חברות גלובליות לנהל עסקים בישראל, אך ציין כי אין בכך כדי לשנות את תכלית החקיקה או להצדיק פרשנות אחרת שלה.
8. הרשם התייחס לפרשנות אותה מבקש העותר להחיל. הוא טען כי פרשנות זו גוזרת נטל בירוקרטי כבד על חברות חוץ המקיימות עסקים בישראל, ולכן עלולה להרתיע אותן מעשיית עסקים בארץ. הוא אף ציין כי ניהול עסקים בישראל כפוף בפני עצמו לדינים שונים שלשם הגשמת תכליתם לא נדרש רישומה של חברת החוץ מכוח סעיף 346.
עוד הבהיר הרשם כי גם כשחברה אינה נרשמת כחברת חוץ, ניתן להמציא אליה כתבי בי-דין באמצעים אחרים. בכלל זה ניתן לבצע המצאה מחוץ לתחום באמצעות שימוש בתקנה 500(7א) לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו מהווה מענה לצורך בהמצאת כתבי בי-דין לחברות חוץ בעלות פעילות גלובלית באינטרנט, כשהעילה מבוססת על הנזק שנגרם לתובע. כן ניתן להמציא כתבי בית-דין לחברת חוץ על-ידי המצאה למורשה בהנהלת עסקים בישראל מכוח תקנה 482(א). הרשם הדגיש שבתי-המשפט בישראל קנו סמכות בכל הנוגע לחברות הפועלות באינטרנט ואשר אינן מאוגדות בישראל. לכן, לא ניתן לקבוע כי התובעים מנועים מהגשת תביעות נגד חברות כאלה.
9. בהתייחס לאפל העולמית, נטען כי זו חברה הרשומה בארה"ב וכי יש לה פעילות בעלת אופי רב-לאומי. לפי דוח K10 שלה, היא מאוגדת בקליפורניה ושם מצויה הנהלתה הראשית. אפל העולמית משווקת מוצרים באינטרנט. חיפוש במנועי חיפוש פומביים מעלה כי אפל העולמית לא נרשמה כחברת חוץ במדינות אחרות.
לכן, לטענת הרשם, לא ברור שמתקיימים לגבי אפל העולמית התנאים לפי חוק החברות בנוגע לרישום כחברת חוץ והיא גם לא פנתה וביקשה רישום שכזה. הרשם הדגיש כי החובה לרישום חברת חוץ מוטלת על החברה, ולרשם עצמו אין אמצעים לבירור מנהלי על כל המשתמע מכך. עוד הוסיף הרשם וציין כי לגישתו אין זה ראוי כי תתקבל החלטה ביחס לאפל העולמית מבלי שבוצעה לה המצאה ומבלי שניתנה לה הזדמנות להשיב לטענות העותר.
הרשם הוסיף כי ניסיון העבר מלמד שחברות דומות לאפל העולמית הסכימו שכתובת החברה-הבת שלהן בישראל תשמש כתובת למשלוח כתבי בית-דין עבור החברה-האם. הסכמה כזו ממלאת את התכלית המרכזית של הרישום של חברת חוץ. לבסוף ציין הרשם כי התנהלותו בסוגיית רישומה של אפל כחברת חוץ זרה שלה מקום עסקים בישראל מצויה בלב מתחם הסבירות, ולא מצדיקה לכן את התערבות בית המשפט.
הודעת אפל ישראל
10. אפל העולמית לא השיבה לעתירה. אולם, לאחר שהעותר מסר את העתירה ואת החלטת בית-המשפט לעניין הסיכומים לידיה של אפל ישראל, מסרה האחרונה ביום 1.8.2019 את עמדתה ביחס אליה. לדברי אפל ישראל, העותר לא ביצע מסירה לאפל העולמית שכן אפל ישראל אינה כתובת למסירה כתבי בית-דין עבורה. לכן יש לקבוע כי לא בוצעה מסירה לאפל העולמית למרות שהיא משיבה בעתירה, ויש לדחות את העתירה מטעם זה. לא יתכן שהשאלה האם לאפל העולמית יש מקום עסקים בישראל תוכרע ללא קבלת עמדתה.
אפל ישראל ציינה כי העותר הגיש בקשה בתביעה בבית-משפט השלום להכרה באפל ישראל ככתובת למסירת כתבי בית דין עבור אפל העולמית. מלכתחילה נדחתה הבקשה מטעמים טכניים ולעותר ניתנה אפשרות להגישה שוב. העותר עשה כן אך לאחר מכן ביקש למחוק את הבקשה וזו נמחקה. העותר לא ציין עובדות אלה בעתירה בחוסר-ניקיון כפיים המצדיק כשלעצמו את מחיקתה של העתירה.
11. אפל ישראל הוסיפה כי אין לקבל את טענתו המרכזית של העותר לפיה יש קושי לבצע מסירה לידיה של אפל העולמית, בין היתר משום שבעבר נעשתה מסירה לחברה זו מספר פעמים בדרכים שנקבעו לכך בחוק.
עוד הוסיפה אפל ישראל כי אם תיבחן העתירה לגופה, יהיה מקום לקבוע האם לרשם החברות בכלל יש סמכות לכפות על חברת חוץ להירשם בישראל. זאת כאשר בניגוד למקרים אחרים, החוק קובע רק מסלול של רישום ביוזמת החברה. כן יהיה מקום לקבוע כי הפרשנות הנכונה למונח "מקום עסקים" היא מקום פיזי המצוי בישראל שאנשי החברה נמצאים בו. לגופו של עניין נטען כי לא הוכח שיש לאפל העולמית פעילות משל עצמה בישראל – סניפים, משרדים או שהיא מוכרת מוצרים בישראל. טענות העותר בהקשר זה נוגעות לאפל ישראל שהיא חברה ישראלית.
דיון
12. סעיף 1 לחוק החברות מגדיר מהי "חברת חוץ" וקובע כי מדובר ב"תאגיד, למעט שותפות, שהתאגד מחוץ לישראל". אין חולק כי אפל העולמית היא חברת חוץ כהגדרתה בחוק. סעיף 346 לחוק קובע חובת רישום של חברת חוץ בישראל שלה "מקום עסקים" בישראל. הסעיף נועד כדי להבטיח את קיומו של מען להמצאת כתבי בי-דין בישראל לחברת חוץ שיש לה בישראל מקום עסקים. כך נאמר בדברי ההסבר להצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995 בעמ' 117:
"בפרק זה אין חידושים מפליגים. הפרק אינו מתערב בדינים המהותיים החלים על חברת חוץ, ולפיכך יחולו עליה דיני מקום התאגדותה. זאת לאור הוראותיו של המשפט הבינלאומי הפרטי. ההצעה מסתפקת בדרישה כי החברה תקים משרד עסקים בישראל, שישמש כתובתה לכל דבר וענין, לרבות לצורך המצאת כתבי בי-דין".
13. לתובע המבקש לתבוע חברת חוץ בישראל יש מספר אפשרויות ביחס למסירת כתבי בי-דין לחברה הנתבעת -
האפשרות הראשונה קיימת כאשר החברה נרשמה כחברת חוץ בישראל בהתאם להוראת סעיף 346 הנ"ל. במקרה כזה יכול התובע למסור לחברה את כתבי בי-הדין לכתובת שבה היא נרשמה בישראל, ומסירתם לכתובת זו תיחשב כמסירה תקפה.
האפשרות השנייה היא לבצע מסירה לחברת חוץ באמצעות שימוש באחת מתקנות המשנה של תקנה 500 לתקנות סדר-הדין האזרחי שעניינה בהמצאה מחוץ לתחום השיפוט. תקנה זו עברה שינויים הנובעים משינוי העיתים, מכניסתם של מוצרים רבים שיוצרו בחו"ל למסחר בישראל, ומהנזקים האפשריים שמוצרים כאלה יכולים לגרום. בפרט מעגנת היום התקנה בס"ק 7א את האפשרות לבצע מסירה לנתבע זר העוסק במסחר בינלאומי או במתן שירותים בינלאומיים בתובענה שעילתה נזק שנגרם בישראל.
האפשרות השלישית קיימת כאשר לחברת חוץ יש "מורשה בהנהלת עסקים" בישראל, כהגדרתו של מונח זה בתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי. מורשה כזה יכול להיות – בנסיבות המתאימות – חברה-בת, סוכן או כל גורם אחר העומד בדרישות התקנה והפסיקה לגביה. המצאה למורשה בהנהלת עסקים מכוח התקנה, מהווה חלופה להמצאה מחוץ למדינה. יצוין כי אפשרות שלישית זו עתידה להיוותר על כנה גם לאחר שתקנות סדר הדין האזרחי החדשות ייכנסו לתוקפן. כך, תקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 קובעת כי כאשר "התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו".