פסק דין
תביעה לסעד הצהרתי בגדריה התבקש בית המשפט להצהיר על ביטול הודעות חיוב בסך כולל (קרן) של 662,226 ₪, ששלחה הנתבעת לתובעת בגין המכס החל על טובין שייבאה התובעת, בהתאם לפירוט הבא:
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
1. התובעת עוסקת ביבוא מקביל ובמכירה של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, בין היתר ממדינות השוק האירופי המשותף. יבוא מקביל פירושו יבוא לישראל של טובין מתוצרתם של יצרנים בחו"ל, אשר יש להם סוכן מורשה בלעדי בישראל. התובעת אינה רוכשת את הטובין מהיצרן עצמו, שכן זה כבול בהסכם בלעדיות עם הסוכן המורשה, אלא מספק הרוכש את הטובין מהיצרן, או מספק הרוכש את הטובין מספק אחר (שאינו היצרן).
2. בשנים 2009-2012 ייבאה התובעת לישראל את מוצרי החשמל המפורטים לעיל. התובעת רכשה את המוצרים מחברה אנגלית בשם Woodhall Refrigeration LTD. (להלן: "וודהול"), וכן מספקים בבלגיה.
3. התובעת הגישה לנתבעת, בגין כל משלוח תעודת תנועה EUR-1 (להלן: "תעודת תנועה") הנדרשת בהתאם להסכם הסחר של מדינת ישראל עם הקהיליה האירופאית (להלן: "הסכם הסחר"), לשם קבלת העדפת מכס (נספח א' לתצהיר מנהל התובעת – להלן: "ברוכים"). נוכח האמור זכתה התובעת להעדפת מכס בגין יבוא הטובין.
4. לאחר שהתובעת קיבלה את הטובין לחזקתה, פנתה הנתבעת לרשויות המכס הזרות (באנגליה ובבלגיה) בבקשה לבדיקת אימות מדינת מקור הטובין הנ"ל (להלן: "מדינת המקור"). רשויות המכס בבריטניה השיבו, ביחס ל – 10 רשימונים, כהאי לישנא:
"Our enquiries have established that the exporter holds no evidence to support the claim to preference. The goods therefore, do not qualify for preferential treatment"
אין מחלוקת בין הצדדים כי תשובה דומה (דהיינו, כי אין אפשרות לאמת שמדינת המקור הינה מדינה שהיא צד להסכם הסחר – להלן: "מדינת קהילה") התקבלה גם מרשויות המכס בבלגיה, ביחס לשני רשימונים.
5. לפיכך, הוציאה הנתבעת לתובעת הודעות חיוב הנידונות. התובעת שילמה את חלק המס תחת מחאה ובגין חלקו הפקידה ערבויות בנקאיות, ובמקביל הגישה תביעה זו.
טענות הצדדים
6. התובעת טוענת כי צירפה לרשימוני היבוא תעודות תנועה כדין, בהתאם להסכם הסחר, ועל כן לא היה מקום להוציא כנגדה את הודעות החיוב. עוד טוענת התובעת כי הטובין שייבאה הינם טובין הזהים לחלוטין לטובין המיובאים על ידי הסוכן המורשה בישראל של היצרנים הנידונים, ואין למעשה מחלוקת על כך שמדינת המקור הינה מדינת קהילה, ואף הנתבעת אינה חולקת על כך. לכן, לא היתה כל הצדקה עניינית לבטל את העדפת המכס.
לחילופין טוענת התובעת כי היא עומדת בתנאי הפטור הקבוע בסעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק מיסים עקיפים").
7. מנגד, הנתבעת טוענת כי פנתה אל רשויות המכס באנגליה בבקשה לאמת את תעודות התנועה, ואלה הודיעו כי התעודות נבדקו ונמצא כי הטובין מושא התעודות אינם עונים על כללי המקור. על כן העדפת המכס בוטלה, ונשלחו לתובעת הודעות חיוב בגינם. פעולה זו נעשתה כדין, וריבה של התובעת אינה עם הנתבעת אלא עם רשויות המכס הזרות. היה והתובעת תשכנע רשויות אלה בדבר מקור הטובין ויתקבל מסמך מאמת, הרי שהודעות החיוב תבוטלנה, ולא – אין בסיס להענקת העדפת המכס. כן כפרה הנתבעת בתחולת הפטור הקבוע בחוק מיסים עקיפים על התובעת.
העדפת מכס בגין יבוא טובין מהקהיליה האירופאית– הדין והפסיקה
8. רבות כבר נכתב על כללי העדפת המכס, בהתאם להסכם הסחר מיום 20.11.1995, אשר נכנס לתוקף ביום 1.6.2000 (כתבי אמנה 1304, כרך 44, נוסח בעברית של ההסכם מצוי באתר משרד המסחר והתעשיה – להלן: "הסכם הסחר" ).
לענייננו, חשוב פרוטוקול מס' 4 בדבר הגדרת המושג "מוצרי מקור" ושיטות לשיתוף פעולה מינהלי, מיום 24.1.2006, המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם הסחר (להלן: "הפרוטוקול"), והמתקן את הפרוטוקול שקדם לו – אם כי ההוראות הרלוונטיות לענייננו לא השתנו.
לב ליבן של הוראות הפרוטוקול הינם בדרכי ההוכחה כי מדינת המקור של טובין היא מדינת קהילה. תכלית ההוראות הינה לוודא שאין ניצול לרעה של הסכם הסחר על ידי יצואנים ויבואנים, באמצעות קבלת העדפת מכס בגין מוצרים שלא יוצרו במדינות שאינן מדינת קהילה (ודוגמא לניצול לרעה מסוג זה ראה גזר דיני בת.פ. (ראשל"צ) 2319/09 מ"י נ' גוטקס מודלס בע"מ (12.7.2011).
9. הסכם הסחר, לרבות הפרוטוקול, נקלטו למשפט הפנימי של מדינת ישראל באמצעות סעיף 17 לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשע"ב – 2012 (צו עדכני הותקן ב – 2017 אך הוא אינו חל בענייננו – להלן: "צו תעריף המכס").
הוראה זו קובעת כי טובין שחל עליהם הסכם הסחר יהיו, ככלל, פטורים ממכס (למעט חריגים), ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 14 לצו.
ובסעיף 14 לצו תעריף המכס נקבע באופן מפורש כי:
"(א) על טובין שסיווגם באחד הפרקים 1 עד 97, שחל עליהם הסכם סחר, יחולו ההוראות המפורטות בסעיפים 16 עד 23, בכפוף לזכאות להעדפה בשיעורי מכס לגבי הטובין, לפי הוראות הסכם הסחר הנוגע.
(ב) מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א) לא יחולו שיעורי המכס בהתאם לסעיפים 16 עד 23 על טובין, אלא אם כן הוגש לרשות המכס אחד מאלה, לפי העניין:
(1) מסמך העדפה מארצות האיחוד האירופי, ארצות מצטרפות, ארצות אפט"א, הרפובליקה של טורקיה (להלן – טורקיה), והממלכה ההאשמית של ירדן (להלן – ירדן) לא יאוחר משעת התרת רשימון היבוא שבו נרשמו מוצרים אלה; מסמך כאמור לא יתקבל לאחר תום ארבעה חדשים ממועד הנפקתו כאמור בהסכמי הסחר; בפסקה זו, "מסמך העדפה" – תעודת תנועה EUR1 למעט מירדן או תעודת תנועה "EUR-MED", תעודת מקור שאושרה בידי לשכת המסחר והתעשיה של ירדן או חשבונית הצהרה כאמור בהסכמים;
10. הנה כי כן, על פי צו תעריף המכס, העדפת מכס ביבוא טובין ממדינת קהילה תינתן אך ורק אם היבואן הציג מסמך העדפה מאחד משני הסוגים המפורטים לעיל, אשר תעודת תנועה היא אחת מהם (הוראות אלה קולטות למעשה לדין הפנימי את סעיף 16 לפרוטוקול).
מסמך העדפה זה הוא העילה למתן הפטור ממכס, והוא מהווה מסמך קונסטיטוטיבי למתן הפטור הנ"ל. בהיעדר מסמך העדפה תקף ומאומת - לא יינתן פטור ממכס בהתאם לצו תעריף המכס, גם אם הוכיח היבואן באותות ובמופתים, ובניסים ונפלאות, כי מקורם של הטובין הינו באחת מהמדינות שהינן צד להסכם הסחר.
בעניין זה ר' ע"א (י-ם) 56448-06-14 קומסקו בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ (12.5.2015) אשר אושר על ידי בית המשפט העליון ברע"א 4193/15 קומסקו בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות המסים אגף המכס (27.3.2016), שם חזרו בתי המשפט על דבריו הברורים של כב' השופט י' עמית בעת שבתו בבית המשפט המחוזי בת.א. (חי') 960/02 קליאופטרה בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ (2.8.2007), בפיסקות 10-11, כדלקמן:
"מדינת היבוא מעניקה פטור ממכס בהתבסס על תעודות התנועה. פועל יוצא מכך, שכאשר תעודות התנועה נפסלות על ידי רשויות המכס במדינה המייצאת, אין לערער ואין להרהר אחר הפסילה, ובמקרה כזה, רשאית הנתבעת לבטל את הפטור ממכס ולהוציא הודעת חיוב. לשון אחר, תעודות התנועה הן מעין מסמך 'קונסטיטוטיבי' המקים את זכותה של התובעת לקבלת פטור ממכס. משנפסלו התעודות, הדרך העומדת בפני התובעת היא לשכנע את רשויות המכס באיטליה להחזיר את 'חותם הכשרות' לתעודות אלו. כל עוד הדבר לא נעשה, הראיות שהביאה התובעת להוכחת מקור הסחורה אינן מעלות ואינן מורידות. הטעם לדבר הוא, שעל פי הוראות הסכם הסחר, רשויות המכס במדינה המייצאת הם המוסמכים לבחון ולהחליט אם הסחורה עומדת בכללי המקור. כללי המקור הם סבוכים ומורכבים ומפנים לתהליך הייצור ולייבוא חומרי הגלם של הסחורה. השאלה אם הסחורה עומדת באותם כללים אמורה, ככלל, להיבחן ולהיחקר בשטחה של המדינה המייצאת, שלה הכלים והמנגנון לאפשר חקירה מסוג זה, והיא שיכולה לדרוש מהיצרן או הספק הפועל משטחה, את הראיות הנדרשות להוכחת מקור הסחורה. הנחת המוצא היא, שלמדינה המייצאת יש דווקא אינטרס לעודד את היצרנים/יצואנים שבתחומה, ולא את גביית מיסי היבוא במדינה המייבאת. לכן, יש להניח שפסילה של תעודות תנועה בדיעבד, תיעשה על ידי רשויות המכס במדינה המייצאת בזהירות ולאחר שיקול דעת ובדיקה נאותה"
ב"כ המלומדים של התובעת ציינו בדברי סיכומיהם כי הנתבעת אינה סבורה שהטובין מושא התובענה הינם מזוייפים, והוא מפנה בעניין זה לדבריו של ב"כ הנתבעת בחקירתו הנגדית את ברוכים בעמ' 15 ש' 26-29.
דא עקא, אין באמון זה, גם אם הוא קיים, כדי להביא לקבלת הפטור ממכס מכח צו תעריף המכס. היעדר זיוף לחוד ומתן פטור ממכס לחוד. גם אם הנתבעת מאמינה באופן מוחלט כי מדינת המקור של טובין שייבא היבואן הינה מדינת קהילה, הרי שללא תעודת תנועה שאומתה על ידי רשות המכס הזרה, אין הנתבעת רשאית לתת את הפטור ואם ניתן - היא רשאית לבטלו בדיעבד.
כאמור לעיל, תעודת התנועה היא העילה והמסמך הקונסטיטוטיבי לקבלת הפטור המכסי, ורק היא. כך קובע צו תעריף המכס, וכך קובע הפרוטוקול.
יצויין כי מסקנה זו אינה ייחודית רק לבתי המשפט בישראל. גם בתי המשפט באירופה חזרו וקבעו פעמים רבות כי רשות המכס במדינת היבוא חייבת להסתמך על ממצאיה של רשות המכס במדינת היצוא ולחייב את הטובין במס מקום שתעודת התנועה לא תוּקפה. בעניין זה ר' Timothy Lyons, EC Customs Law (Oxford University Press), בעמ' 236-238 והפסיקה האירופית המצוטטת שם.
בשים לב להדדיות שבה יש ליישם את הסכם הסחר– כך חובה אף על בית משפט זה להכריע.
11. התובעת טענה כי בפסק הדין בעניין ע"א 655/99 יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ פ"ד נ"ה (5) 577 (2001) בית המשפט העליון קבע כי ניתן להוכיח את מדינת המקור באמצעים חילופיים, ובכך להתגבר על החובה להוכיח את מדינת המקור רק באמצעות מסמכי ההעדפה.
בכל הכבוד הראוי, איני סבור כי בימינו זהו הדין. פסק הדין אינו מתייחס כלל להוראות הסכם הסחר והפרוטוקול, ולהוראות צו תעריף המכס דהאי עידנא הקובעות את מסמכי ההעדפה כ – alter ego של קבלת הפטור ממכס ביבוא טובין ממדינות הקהיליה האירופאית. נראה כי הפטור ממכס שנידון שם כלל לא היה מכח הוראות מערכת הנורמות הנידונה בענייננו והא ראיה – שאין בפסק הדין כל התייחסות להוראות הפרוטוקול והוראות צו תעריף המכס.
נראה לי כי לא ניתן לגזור גזירה שווה משם לכאן, ומכל מקום סבורני כי הוראות סעיף 14 לצו תעריף המכס הן ברורות וחד משמעיות, ויש לפעול על פיהן ובהתאם להן בלבד.
12. הפרוטוקול קובע מספר הוראות ביחס למסמכי ההעדפה. לענייננו חשובה הוראת סעיף 33 הקובעת כדלקמן:
"אימות הוכחות מקור
1. אימות בדיעבד של הוכחות מקור יתבצע באקראי או בכל עת שלרשויות המכס של המדינה המייבאת יהיו ספקות סבירים ביחס לאמיתות המסמכים האמורים, למעמד המקור של המוצרים הנוגעים בדבר או למילוי אחר הדרישות האחרות של פרוטוקול זה.
2. למטרות יישום הוראות ס"ק 1, רשויות המכס של המדינה המייבאת יחזירו את תעודת התנועה EUR.1 או EUR-MED, ואת החשבונית, אם הוגשה, הצהרת החשבונית או הצהרת החשבונית EUR-MED, או עותק של מסמכים אלה, לרשויות המכס של המדינה המייצאת וימסרו, מקום שמתאים, את הנימוקים לבירור. כל מסמך וכל מידע אשר הושגו ויש בהם רמיזה לכך שהמידע שנמסר בהוכחות המקור אינו נכון יועבר בתמיכה בבקשת האימות.
3. האימות יתבצע ע"י רשויות המכס של המדינה המייצאת. למטרה זו, תהיה להן הזכות לבקש כל ראיה ולבצע כל ביקורת בחשבונות היצואן או כל בדיקה אחרת שתיראה להן מתאימה.
4. החליטו רשויות המכס של המדינה המייבאת להשעות את הענקתו של יחס מועדף למוצרים הנוגעים בדבר בעודם ממתינים לתוצאות האימות, הן יציעו לשחרר את המוצרים לידי היבואן בכפוף לכל אמצעי זהירות שייחשבו לנחוצים.
5. רשויות המכס המבקשות את האימות יקבלו הודעה על תוצאות אימות זה בתוך עשרה חודשים לכל היותר. על התוצאות האלה לציין בבירור אם המסמכים הם אמיתיים ואם המוצרים הנוגעים בדבר יכולים להיחשב כמוצרים שמקורם בקהילה, בישראל או באחת המדינות האחרות הנזכרות בסעיפים 3 ו-4 וממלאים אחר הדרישות האחרות של פרוטוקול זה.
6. אם במקרים של ספק סביר אין תשובה בתוך עשרה חודשים מתאריך הבקשה לאימות, או אם התשובה אינה מכילה מידע מספיק לשם קביעת אמיתותו של המסמך שבו מדובר או מקורם האמיתי של המוצרים, רשויות המכס המבקשות, למעט במקרה של כוח עליון או בנסיבות חריגות, יסרבו לאשר זכאות ליחס מועדף."
(הדגשות שלי – ר.א.)
כמו כן, הוראת סעיף 29 לפרוטוקול קובעת:
"שימור הוכחת מקור ומסמכים תומכים
1. היצואן המגיש בקשה להנפקת תעודת תנועה EUR.1 או EUR-MED ישמור לפחות שלוש שנים את המסמכים הנזכרים בס"ק 17 (3).
2. היצואן העורך הצהרת חשבונית או הצהרת חשבונית EUR-MED ישמור לפחות שלוש שנים עותק של הצהרת חשבונית זו וכן את המסמכים המאוזכרים בסעיף 22 (5).
3. רשויות המכס של המדינה המייצאת המנפיקות תעודות תנועה EUR.1 או EUR-MED ישמרו לפחות שלוש שנים את טופס הבקשה הנזכר בסעיף 17 (2).
4. רשויות המכס של המדינה המייבאת ישמרו לפחות שלוש שנים את תעודות התנועה EUR.1 ו-EUR-MED ואת הצהרות החשבונית או הצהרות החשבונית EUR-MED שהוגשו להם."
13. הנה כי כן, שילובן של הוראות אלה מביא לכלל מסקנה כי המנגנון שנקבע בפרוטוקול הינו כדלקמן:
א. רשות המכס במדינת היבוא רשאית לבצע הליך של אימות בדיעבד (דהיינו, לאחר שאושרה העדפת המכס והטובין התקבלו אצל היבואן), את תעודת התנועה שהציג לה היבואן, וזאת על מנת לאמת את מדינת המקור. הליך אימות בדיעבד יתבצע באקראי או במקרים בהם מתעורר ספק סביר בדבר מדינת המקור (או כשירותם של מסמכי ההעדפה).
ב. בדיקת האימות של רשות המכס במדינת היבוא תתבצע מול רשות המכס של מדינת היצוא בלבד, והיא אינה רשאית לפנות במישרין ליצואן. רק רשות המכס במדינת היצוא רשאית לפנות אל היצואן לצורך עריכת הבדיקה.
ג. רשות המכס במדינת היבוא רשאית לשלול את העדפת המכס מהיבואן בהתבסס על תשובת רשות המכס במדינת היצוא.
ד. על רשות המכס במדינת היצוא להשיב תשובתה לרשות המכס במדינת היבוא תוך 10 חודשים מיום הפניה. תשובה לפיה מדינת המקור לא אומתה - תביא לביטול העדפת המכס שניתנה, למעט במקרים חריגים של כח עליון. גם תשובה לפיה אין מספיק מידע לאמת את מדינת המקור או אי מתן תשובה כלשהי בפרק הזמן הנ"ל משמען כי מדינת המקור לא אומתה.
ה. על היצואן, וכן על רשות המכס במדינת היצוא, לשמור את תעודות התנועה למשך תקופה של 3 שנים.
14. סבורני, כי על הנתבעת להקפיד על קיומו של מנגנון זה באופן דווקני. המנגנון מקנה כח רב לנתבעת במספר אספקטים. הראשון שבהם הינו הכח לקיים בדיקת אימות באשר למדינת המקור של טובין שיובאו בעבר, ואינם "מוטלים לפנינו".
השני - הינו ההסתמכות המוחלטת על תשובת רשות המכס הזרה, במדינת היצוא, כבסיס לשלילת העדפת המכס, ללא שהנתבעת חייבת – ולמעשה אף אינה רשאית - לקיים בדיקה עצמאית מטעמה (מעבר לפניה לרשות המכס במדינת היצוא) באשר למקור הטובין (ור' פרשת קליאופטרה הנ"ל, בפיסקה 18).
מסכים אנוכי עם הנתבעת כי במקרה של תשובה שלילית מרשות המכס של מדינת היצוא באשר למדינת המקור (או תשובה לפיה מדינת המקור לא אומתה, או היעדר תשובה) - ריבו של היבואן אינו עימה אלא עם רשות המכס במדינת היצוא. אותה היבואן צריך לשכנע שמדינת המקור היא מדינת קהילה, ולא את הנתבעת. כך נקבע בעניין קליאופטרה וכן בעניין קומסקו.
15. מאידך, על פי הפרוטוקול חובת שמירת מסמכי ההעדפה הינה ל – 3 שנים בלבד. אל לה לנתבעת ליצור מצב לפיה פנייתה לרשות המכס במדינת היצוא תגיע במועד שבו כבר אין על היצואן חובת שמירת מסמכים. אם כך יקרה – לא תוכל רשות המכס במדינת היצוא לאמת את מדינת המקור מול היצואן. והרי על פי הפרוטוקול, אף תשובת "לא הוכח" מביאה לתוצאה – ייתכן הכרחית, אם כי איני מביע בכך דעה - של שלילת העדפת המכס. זוהי תוצאה קשה ביותר שיש להימנע ממנה ככל שניתן, על מנת שלא לסכל את הליך האימות בדיעבד, ולהעמיד את היבואן בפני שוקת שבורה.
ביטוי לחובה זו המוטלת על הנתבעת נמצא בהוראות מסמך ההבהרות שפירסמה הקהילה האירופית Explanatory notes concerning the Pan-Euro Mediterranean protocols on Rules of Origin, OJ C 83, 17.4.2007, שם נקבע ביחס לסעיף 33 כי:
"No country shall be obliged to answer a request for subsequent verification, as provide for in Article 33, received more than three years after the date of issue of a movement certificate EUR1 or EUR-MED or the date of making out an invoice declaration or an invoice declaration EUR-MED"
היינו, בהתאם לדברי הסבר אלה, אין חובה על רשות המכס במדינת היצוא להשיב לפניית רשות המכס במדינת היבוא, אם הפניה הגיעה 3 שנים לאחר תאריך תעודת התנועה. זוהי, כאמור תוצאה קשה שכן – כמבואר לעיל, אי מתן מענה פירושו - שלילת ההעדפה.
16. לפיכך, על הנתבעת לפעול כרשות מנהלית סבירה ולדאוג לכך שבקשתה לרשות המכס במדינת היצוא לקיים אימות בדיעבד, תגיע לרשות המכס במדינת היצוא זמן סביר לפני חלוף תקופת שלוש השנים, על מנת שיהיה סיפק בידי רשות המכס במדינת היצוא לפנות ליצואן לצורך ביצוע אימות מדינת המקור. בעיני, זוהי התוצאה ההכרחית משילוב הוראות סעיפים 29 ו – 33 לפרוטוקול.
ככל שהנתבעת לא תפעל כך, המסקנה עלולה להיות שהיא לא פעלה על פי כלל המהירות הראויה החל על כל רשות מינהלית באשר היא, וגרמה לכך שהיבואן שינה את מצבו לרעה. לעניין זה ר' סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א – 1981:
"הסמכה או חיוב לעשות דבר, בלי קביעת זמן לעשייתו – משמעם שיש סמכות או חובה לעשותו במהירות ראויה ולעשותו מזמן לזמן כפי שנדרש לפי הנסיבות"
ועל חובת קבלת ההחלטה במהירות הראויה נאמר:
"החובה לפעול במהירות ראויה היא מן המושכלות הראשונים של מינהל תקין" היא נובעת מן החובה של כל עובד הציבור, במעמדו כנאמן הציבור, לפעול בהגינות וביעילות. לכן, בית המשפט עשוי להטיל חובה זו על עובד הציבור אף בלי להיסמך על סעיף 11 לחוק הפרשנות. מכל מקום, סעיף זה מקיף כמעט א כל הפעילות המינהלית. הוא חל על כל סמכות מינהלית, בין סמכות חובה ובין סמכות רשות"
(י' זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב', מהדורה שניה, עמ' 1098)
נראה לי כי במקרים מסוג זה, הנתבעת תהיה רשאית לשקול את הפעלתו של החריג הקבוע בסעיף 33(6) סיפא לפרוטוקול, ולקבוע כי פניה מאוחרת שגרמה להיעדר קיום אפשרות בדיקת נאותות באשר למדינת המקור, הינה נסיבה חריגה המצדיקה מתן העדפת מכס.
ככל שלא תעשה כן, עשויה החלטת הנתבעת לשלול את העדפת המכס להיחשב כהחלטה שחרגה ממתחם הסבירות, ובית המשפט עשוי יהיה להתערב בהחלטה זו.
יודגש עוד, כי על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה שלא ניתן להפעיל את כלל הנסיבות החריגות במקרים בהם רשות המכס במדינת היצוא מסרו תשובה פוזיטיבית לפיה נמצא כי מדינת המקור אינה מדינת קהילה. נראה כי כלל הנסיבות החריגות יופעל רק במקרים בהם רשות המכס במדינת היצוא מסרה תשובה מסוג "לא הוכח" או לא מסרה תשובה כלל תוך 10 חודשים מיום הפניה אליה, מקום שמועד הפניה היה גבולי.
עוד אציין שמובן מאליו שעל התובעת מוטל הנטל להוכיח כי בנסיבות העניין החלטת הנתבעת להוציא את הודעות הגרעון חרגה ממתחם הסבירות, זאת נוכח הוראת סעיף 239א לפקודת המכס [נוסח חדש], ובעניין זה ר' פרשת קליאופטרה הנ"ל, בפיסקה 13.