פ ס ק ד י ן
א. מבוא ופירוט ההליכים בתיק
1. מונחות לפנינו תביעות הדדיות שהוגשו בין התובע בתביעה העיקרית, שהינו הנתבע בתביעה שכנגד – מר עואד סלים (להלן: "התובע", ביחס לשתי התביעות), לבין הנתבעת בתביעה העיקרית, שהינה התובעת בתביעה שכנגד –
°
--- סוף עמוד 2 ---
חברת רקיע הנדסה ותשתית (1994) בע"מ (להלן: "הנתבעת", ביחס לשתי התביעות). הנתבעת היא חברה שעוסקת בניהול חוזים הנדסיים בתחום הבניה והתשתיות. התובע הועסק בנתבעת בתפקיד של מנהל תביעות הנדסיות, החל מיום 1.2.2007 ועד ליום 14.12.2009, מועד שבו הוא פוטר מעבודתו.
2. במסגרת כתב התביעה בהליך העיקרי, התובע טען כי בהתאם לתנאי העסקה שסוכמו בין הצדדים, על הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים: תשלום הפרשי שכר הכוללים הפרשי הצמדה וריבית בסך 799,905 ₪, וכן תשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 24,337 ₪. מנגד, הנתבעת הכחישה את זכאותו של התובע לסכומים שנתבעים על ידו. במסגרת כתב התביעה שכנגד שהוגש על ידה, היא עתרה לחיוב התובע בסך של 210,8690 ₪ בגין סכומים שהוא נותר חייב לה, כך לטענתה.
3. לאחר שהוגשו כתבי הטענות, נערכו מספר דיונים מוקדמים לפני כב' הרשמת מירי שי וכב' הרשמת דרוקר (כתוארה אז), בהם אף הוסדר הליך גילוי המסמכים. בין לבין, הצדדים ניסו להגיע להסכמות, ואף פנו להליך גישור – שלא צלח. לאחר מכן, ביום 19.8.2018 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, ביום 11.10.2018 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, וביום 29.11.2018 הוגש תצהיר מטעם התובע בתביעה שכנגד.
4. ביום 12.3.2019 התקיים לפנינו דיון ההוכחות. מטעם התובע העיד הוא עצמו וכן רואה החשבון מר אליאס בח'ית (להלן: "רו"ח בח'ית"). מטעם הנתבעת העיד מר אסף מורג – הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן: "אסף"), וכן רואה החשבון מר עמוס דורון (להלן: "רו"ח דורון"). לאחר מכן סיכמו הצדדים בכתב והתיק הופנה לכתיבת פסק דין.
ב. התשתית העובדתית
5. השתלשלות העניינים וכן התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת היא מועטה יחסית, ותפורט להלן בקצרה. הנתבעת היא חברה העוסקת בניהול חוזים הנדסיים בתחום הבניה והתשתיות, ומתמחה בבדיקת פרויקטים קבלניים גדולים וניהול שוטף של התקשרויות בין חברות. כאמור לעיל, התובע עבד בתפקיד של מנהל תביעות הנדסיות בנתבעת.
6. בין התובע לנתבעת נערך הסכם עבודה, במסגרתו הוסכם כי ביום 1.2.2007 הוא יחל בעבודתו אצל הנתבעת, בתמורה לשכר ברוטו של 14,000 ₪ (להלן:
--- סוף עמוד 3 ---
"הסכם 2007"). כמו כן, סוכמה בין הצדדים תמורה נוספת בגין מכירת שירותי הנתבעת. כמו כן, נקבע כי עבור שנת העבודה הראשונה, התובע יהיה זכאי לתמורה בסך 24,000 ₪ ובונוסים.
7. לשיטת התובע, במהלך השנים הוא פעל כדי לגייס פרויקטים גדולים לנתבעת. כמו כן, בין הצדדים התנהל משא-ומתן והוחלפו מסמכים, בעניין המתווה המתאים להכנסת התובע כשותף בנתבעת (להלן: "טיוטת הסכם 2008"). בהמשך, ולאחר שנוצרו חילוקי דעות רבים בין הצדדים בנוגע להבנות, תשלומים ואופן ביצוע ההסכמות, החליטה הנתבעת ביום 14.12.2009 לפטר את התובע באופן מיידי.
8. כתוצאה מפיטוריו של התובע, הוסכם בין הצדדים ביום 13.1.2010 על מנגנון להסדרת התשלומים ההדדיים (להלן: "הסכם 2010"). בהמשך, החלו דיונים ביניהם ועלו חילוקי דעות רבים בנוגע לתשלומים ולהסכמים שצריכים לחול על שני הצדדים, ובסופו של דבר הם לא הצליחו להגיע להסכמות. מכאן התביעות שלפנינו.
ג. טענות הצדדים
ג.1. טענות הצדדים בכתב התביעה וכתב ההגנה
9. טענות התובע – התובע טוען כי בינו לבין הנתבעת נחתם הסכם העסקה שבו הוסכם, בין היתר, כי החל מיום 1.2.2007 הוא יתחיל לעבוד בנתבעת. לשיטתו, במסגרת הסכם 2007 הובטחו לו התנאים הבאים: משכורת חודשית בסך 14,000 ₪ בתוספת בונוסים. כמו כן, הוסכם על מנגנון של קבלת בונוסים שמתבסס על אחוזים מהתקבולים שיגיעו מאת לקוחות שהתובע יגייס ו/או מפרויקטים של לקוחות קיימים. זאת ועוד, הוסכם כי לאחר שנת עבודה הנתבעת תידון בדרך תגמולו של התובע מרווחיה של הנתבעת, מבלי לגרוע מתנאי שכר הבסיס שכללו רכב צמוד, טלפון נייד, בונוסים ואפשרות השתלבותו של התובע כשותף ובעל מניות בנתבעת.
10. התובע טוען כי אלמלא התנאים הללו ואפשרות שילובו כבעל מניות בנתבעת, הוא לא היה עוזב את החברה הקודמת שבה עבד, וחותם על הסכם 2007. כמו כן, התובע טוען כי במשך כל תקופת העסקתו בנתבעת הוא עבד עבורה במסירות ובנאמנות, ולשם הצלחתה. כל זאת, כאשר הוא הסתמך על
--- סוף עמוד 4 ---
הבטחותיה בדבר השתלבותו כבעל מניות בנתבעת. כמו כן, הוא טוען שעקב השקעתו הרבה אף גדלו הכנסותיה של הנתבעת בצורה ניכרת.
11. התובע ממשיך ומפרט, כי לאחר כשנה שבה הוא עבד בנתבעת, הצדדים החלו במשא-ומתן בדבר השתתפותו ברווחיה של הנתבעת, כפי שסוכם קודם לכן. בין הצדדים הוחלפו טיוטת חוזה להכנסת התובע כשותף וכבעל מניות בנתבעת, וכן דוא"לים בדבר הסכמות ושינויים. הגם שאותו הסכם (טיוטת הסכם 2008) לא נחתם בסופו של דבר, התובע טוען כי ההסכם קוים בהתנהגות, ובהתאם למנגנון שנקבע לשיתופו ברווחי הנתבעת.
12. עוד טוען התובע, כי הנתבעת הסכימה להכיר בחובה כלפיו בשיעור של 20% מתקבוליה לשנים מסוימות. יחד עם זאת, היא לא שילמה לו את התמריץ השנתי, שלו היא התחייבה על פי הסכם העסקה המקורי, וכפועל יוצא של שינוי תנאי ההעסקה המוסכמים על הצדדים. זאת ועוד, הוא טוען שהנתבעת התחמקה מהתחייבויותיה הנוספות כלפיו, וסירבה לשלם לו את חלקו בגין הרווחים שלה בשנת 2009, וזאת על אף שהוא המשיך בכל זאת לגייס לנתבעת עבודות נוספות בסך של מאות אלפי שקלים.
13. עוד הוא מוסיף, כי ביטוי נוסף לביצועו של ההסכם, עולה מהעובדה שהנתבעת העבירה לו סכום מקדמה על חשבון החוב הכולל בשנת 2008, באמצעות העברה בנקאית. התובע אף טוען שחרף ניסיונות רבים לבוא בדין-ודברים עם הנתבעת בקשר לחלקו בתקבולים מאת לקוחותיה, היא המשיכה להתחמק מתשלום חלקו של התובע ומאז לא שילמה לו דבר. אשר לפיטוריו, התובע טוען כי הנתבעת החליטה לפטר אותו באופן מיידי וללא מתן של הודעה מוקדמת.
14. כמו כן, התובע טוען שבמסגרת הסכם שנערך בין הצדדים בנוגע למנגנון התשלומים שעל הנתבעת להעביר לידיו (הסכם 2010), שהוא מסמך חד-צדדי שנוסח על ידי הנתבעת, ניסתה הנתבעת להתחמק מתשלומים שאותם היא חייבת לו בהתאם לסיכום הקודם שהיה ביניהם (טיוטת הסכם 2008). זאת ועוד, התובע טוען שהוא אולץ להסכים שהמפרעות שניתנו לו בעד חלקו בהכנסות הנתבעת, ייחשבו כהלוואה, ונקבע כי עליו להחזיר את "ההלוואה" – שלמעשה איננה הלוואה כלל ועיקר.
--- סוף עמוד 5 ---
15. ביחס לכך, התובע טוען כי מעולם לא ניתנה לו הלוואה, ועל כן הכנסת סעיף זה להסכם 2010 מהווה הטעיה לכל דבר ועניין, ואין לראות בחתימתו על כך כהסכמה של ממש. התובע ממשיך וטוען, כי העלאת הדרישה להשבת "הלוואה" כביכול, באה מצידה של הנתבעת לאור שיקולי נטל מס, שכן בעת מתן המקדמה לא הוכר התשלום במסגרת תלוש השכר של התובע.
16. טענות הנתבעת – ביחס למקצועיות ולתרומה של התובע במהלך עבודתו אצלה, הנתבעת טוענת כי התובע אמנם היה עובד מוכשר ובעל ניסיון מסוים בתכנון כבישים, אך לא היה לו ידע בתחום ניהול חוזים הנדסיים, שהוא תחום עיסוקה העיקרי של הנתבעת. לשיטתה, את התחום הזה הוא למד כל-כולו אך ורק אצל הנתבעת. כמו כן, הנתבעת מכחישה כי התובע הוא זה שגרם לגידול בהכנסות הנתבעת, ולשיטתה התובע גם לא הביא כל הוכחה לכך.
17. כמו כן, הנתבעת טוענת כי ההסכמות שבין הצדדים מתייחסות אך ורק לגבי שהוסכם עליו במפורש, קרי – הסיכום שנעשה עם התובע עת פוטר, בשנת 2010. נוסף על כן, הנתבעת מכחישה כי קיימה בהתנהגותה את ההסכם משנת 2008. הנתבעת אף טוענת כי התובע מנסה לדרוש סכומים שאינם מגיעים לו, ומנגד – שהוא מסרב להחזיר סכומים שהוא חייב לה.
18. לשיטתה של הנתבעת, התובע דורש כיום לקבל 20% מתקבוליה של הנתבעת לשנים 2008-2009, בעוד שבטיוטת הסכם שבין הצדדים ואשר לא נחתמה (טיוטת הסכם 2008), ושעליה הוא מבסס את טענותיו, דובר על 20% מרווחיה של הנתבעת (רווח לאחר הוצאות). גם לגבי סכום זה, טוענת הנתבעת שדובר רק לגבי חלק מהרווח, ולא לגבי כולו. יתירה מכך, הנתבעת טוענת כי המדובר על הרווח בשנת 2009 בלבד, ולא על רווחים שנוצרו בשנת 2008.
19. עוד מציינת הנתבעת, כי גם תקבולי שנת 2009 כוללים כספים ששולמו לנתבעת עבור עבודות שבוצעו בשנים קודמות, שבהן התובע לא עבד בנתבעת. לכן, ממילא לא הובטחו לו אחוזי רווח מופחתים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע מבקש להתייחס רק אל הנספח לטיוטת ההסכם שהוא עצמו צירף, כאילו רק בו מתמצות הסכמות הצדדים, ולא בטיוטת ההסכם עצמו. אולם, התובע מתייחס לנספח כאילו הוא ההסכם כולו.
20. הנתבעת אף טוענת כי גם טיוטת הסכם 2008 קובעת את הכלל של 20% מהרווחים, וכל זה רק לאחר כיסוי ההוצאות. כלל זה נועד "לכסות" את
--- סוף עמוד 6 ---
המקרים שבהם שני השותפים עובדים יחד על פרויקט מתחילתו ועד סופו, נושאים ביחד בעלויותיו וסיכוניו, ומחלקים ביניהם את פירותיו. הנתבעת ממשיכה וטוענת כי מעולם לא נידונה בין הצדדים אפשרות אחרת לחישוב החלק של התובע ברווחי הנתבעת, למעט חישוב לפי חלקו של כל אחד בתקבולים המשותפים, ובהפחתת הוצאות הנתבעת בתקופת העבודה המשותפת.
21. לשיטתה של הנתבעת, הנספח להסכם ענה על השאלה כיצד יש לחשב את הסכומים, אולם גם הוא יצר קשר ברור בין חלקו של התובע בתקבולים לבין חלקו בהוצאות ובסיכונים של אותם פרויקטים. כל זאת, בהתאם למידת השותפות שלו בהוצאות. זאת ועוד, לאחר שהצדדים הבינו כמה יישאר לכל צד, כך הם יכלו לחלק ביניהם את הסכום שנותר להסכמתם, כאמור לעיל – 80% לנתבעת ו-20% לתובע.
22. הנתבעת אף מציינת כי למעשה, התובע מנסה לטעון כי ההסכם על חלוקה של 20:80, שהיא ליבת ההסכם לטענתה של הנתבעת, כלל אינה קיימת. הנתבעת גם טוענת כי התובע מתנהג בחוסר תום-לב כאשר מנסה לטעון כי הוא זכאי ל"תקבולים" על פי הנספח להסכם, מבלי להיות חייב לשאת בהוצאות שנדרשו לשם יצירת התקבולים, כפי שבפועל דורשת הטיוטה.
23. הנתבעת מעירה עוד, כי גרסתו של התובע מבוססת על היגיון כלכלי מעוות, שבמסגרתו הנתבעת היא זו שתישא בכל ההוצאות שלה עצמה, ואילו התובע למעשה צריך להיות שותף להכנסות בלבד, בין אם אלה יוצרות רווחים לנתבעת ובין אם הן קטנות מההוצאות ויוצרות הפסדים לנתבעת. לשיטתה של הנתבעת, התובע מבסס את תביעתו על התפיסה שהוא השותף הבכיר בחברה, אשר מקבל אחוזים מתקבוליה, לפני בעליה של הנתבעת (אסף), וגם אם בעלי הנתבעת בעצמו לא יקבל דבר.
24. הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי מטרתה של התביעה היא בעצם לפטור את התובע מהחובה להחזיר לה את ההלוואה שהוא קיבל ממנה, בצירוף פירותיה, ומטרתה אף למנוע מהנתבעת לקבל קבלה על אותם סכומים שמגיעים לתובע לפי ההסכם. זאת, מכיוון שהוצאת קבלה שכזאת על ידי התובע, תחזיר אליו את נטל המס שבו הוא חייב לפי דין, ושאותו הוא הצליח עד היום להטיל על הנתבעת (לעניין זה נעיר כבר עתה, כי איננו סבורים שיש מקום כי בית הדין
--- סוף עמוד 7 ---
יעניק סעד כזה או אחר, בהינתן היעדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה להכריע בנושא כגון דא).
25. ביחס לפיטוריו של התובע טוענת הנתבעת, כי התובע קיבל דמי הודעה מוקדמת מופחתים על פי הסכמת הצדדים כיוון שהוא קיבל סכומים אחרים לפנים משורת הדין, כגון שחרור הפרשות סוציאליות ורכב, מבלי לעמוד על דרישת החזר ההלוואה לאלתר. ביחס להלוואה שקיבל מהנתבעת, טוענת הנתבעת כי התובע אישר בכתב כי הוא קיבל הלוואה מהנתבעת. יחד עם זאת, היתה הסכמה בין הצדדים כי ההלוואה תוחזר באמצעות קיזוז מסכומים שיגיעו לתובע בעתיד, ומתוך התחשבות במצבו הכלכלי.
ג.2. טענות הצדדים בכתב התביעה שכנגד וכתב ההגנה שכנגד
26. טענות הנתבעת בכתב התביעה שכנגד – הנתבעת טוענת כי במהלך מערכת היחסים שבין הצדדים, הם ניסו לסכם את הדרוש על מנת להכניס את התובע לשותפות עם הנתבעת, ונקבע כי הם ימשיכו במשא-ומתן, ובמקביל הוסכם גם על העלאת שכרו של התובע. בהמשך, אף נרשמה טיוטה להסכם לתשלום של 20% מרווחי הפרויקטים ואחוזים מופחתים מרווחיהם של פרויקטים שהיו בתהליך ביצוע באותה עת (טיוטת הסכם 2008). טיוטה זו לא נחתמה בסופו של דבר בגלל חילוקי דעות על נושאים רבים.
27. לשיטתה של הנתבעת, רק לאחר שהתובע הפעיל עליה לחץ רב, בטענה כי הוא נמצא על סף קריסה כלכלית, הוא קיבל מהנתבעת סכום נוסף מעבר להלוואה שניתנה לו, על חשבון רווחים צפויים. זאת ועוד, הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי בין הצדדים היו מחלוקות שרק גברו עם הזמן. עיקרן של המחלוקות נסב סביב הערכות שונות של הצדדים על שווי תרומתו של התובע לנתבעת, וסביב סירובו העקבי לשאת בכל עלות או סיכון שהוא, הנוגעים לשותפות המוצעת שבין הצדדים, כולל אי הסכמתו לשלם את עלויות המס בגין המניות שאותן ביקש לקבל בחינם.
28. מחלוקות נוספות התמקדו בסירובו של התובע לשאת בכל סיכון שהוא, הנובע מהמעבר ממעמד של שכיר למעמד של בעלים-שותף, ולגבי דרישתו לקבל זכויות הצבעה של 50% בנושאים שונים, על אף שחלקו במניות לא אמור היה לעלות על 20%. לגישת הנתבעת, היא לא יכולה היתה להסכים לדרישות אלה.
--- סוף עמוד 8 ---
על כן, משלא מצאו הצדדים הסדר שיגשר על המחלוקות ועל אף מאמצים גדולים למציאת פתרון, הנתבעת פיטרה את התובע.
29. עוד טוענת הנתבעת, כי הצדדים ערכו ביניהם הסכם אשר תיקן את הודעת הפיטורים של התובע, בהתאם להערות של התובע עצמו, ומתוך כוונה לסיים את עבודת התובע, וגם למזער את הפגיעה בו (הסכם 2010). כמו כן, הנתבעת טוענת שהיא העבירה לתובע את רכבה של הנתבעת שבו הוא השתמש, מבלי לחייבו בתשלום הראשון בגינו, ותוך כדי שהיא נושאת בתשלומים בגין הרכב עד תום תקופת החכירה שלו. בהמשך אף שוחררו לו באופן מיידי קרן ההשתלמות וההפרשות לקופת גמל, כדי שיוכל להעבירן לחברה אחרת ולשמור על רצף ביטוחי.