פסק דין
השאלות שבמחלוקת, בתמצית
1. התובע, רואה חשבון ועורך דין בהשכלתו, הכיר את הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") בשנת 1975 במסגרת לימודי חשבונאות וכלכלה באוניברסיטת תל-אביב ומאז הפכו לחברים קרובים. לא זו אף זו, ולמעשה אין על כך מחלוקת (וארחיב בהמשך), התובע העניק לנתבע, לבני משפחתו ולקבוצת החברות שבשליטת הנתבע (הנתבעות 3-12) שירותים מקצועיים שונים, הן בתחום ראיית החשבון, הן בתחום הייעוץ המשפטי וכן ייעוץ אישי בתחומים שונים, בעיקר בתחום עסקיו של הנתבע– תחום הצמיגים. בין השניים מעולם לא נחתם הסכם אשר הסדיר את מערכת היחסים; התמורה עבור שירותי התובע נקבעה על ידו כשכר שנתי, ששולם בפריסה ל-12 תשלומים; שכר זה התעדכן עם השנים על פי דרישתו, ללא חקירה או דרישה או מחאה כלשהי מצד הנתבע. שכרו השנתי האחרון של התובע עמד על סך של 600,000 ₪.
2. בשנת 2012 עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, כאשר כל אחד מהצדדים טוען לסיבות אחרות שהובילו למשבר. כך או כך, אין מחלוקת שבחודשים יולי-אוגוסט 2012 התנהלו שיחות צורמות בין הצדדים; ביום 18.8.2012 שלח הנתבע לתובע מייל המכונה על ידי הצדדים "מייל הצער לי" (ראו נספח 19 לתצהיר התובע, כך גם יכונה להלן), בסופו מציין הנתבע, בין היתר: "צער לי שאבדתי אותך"; ביום 15.10.12 שלח הנתבע, בשם קבוצת החברות (הנתבעות 3-12) מכתב המוכתר במילים "סיום מינוי" (כך יכונה להלן, ראו נספח 21 לתצהיר התובע). מכתב זה נפתח במילים: "בהמשך לשיחתנו ולמען הסדר הטוב, הריני להודיעך כי החל מיום 1.9.12 כל יפוי כוח שניתן לך הינו בטל...".
3. ביום 7.9.2015 הוגשה התביעה שבפניי, אשר הוגשה כנגד 12 הנתבעים המפורטים מעלה, ובכללם הנתבע; אשתו רשל, הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") וכן החברות שבשליטת הנתבע (להלן: "החברות"). סכום התביעה הועמד על סך של 7,500,000 ₪, תוך שמצוין שסכום זה הינו "לצורכי אגרה בלבד". סכום זה כולל בחובו דרישה לתשלום "פיצויי קיום" ל- 16 שנה קדימה, בסכום של 6,400,000 ₪; לחלופין, "פיצוי ראוי" בגין סיום היחסים שנמשכו 31 "שנות העסקה" בסך של 1,550,000 ₪; לחלופין, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בת 3 שנים; ויתרת התשלום החוזי עבור השירותים שניתנו בשנת 2012, בסכום של 137,299 ₪. בכתב ההגנה שהוגש נטען בין היתר שמדובר בתביעה מופרכת, מוגזמת ומנופחת, שהוגשה ממניעים פסולים, ויש לדחותה במלואה.
4. במסגרת פסק דין זה עליי להידרש למספר שאלות עובדתיות ומשפטיות. יהא על בית המשפט לעמוד על השירותים שניתנו ועל ההסכם (בעל-פה) שנכרת בין הצדדים; מבחינה עובדתית יהא עליי להכריע בשאלת הסיבה לסיום היחסים, וכנגזרת האם מי מהצדדים פעל בחוסר תום לב עת הובאו היחסים המסחריים לסיום; יהא עליי להידרש לשאלת הפיצוי, אם בכלל, לו זכאי התובע בגין סיום היחסים המסחריים בין הצדדים (שגררו כמובן את סיום היחסים החבריים ביניהם); יהא עליי להידרש לשאלת הוצאות ההליך, בין היתר לאחר בחינת התנהלות הצדדים בהליך המשפטי שהוגש.
5. עינינו הרואות, תיק זה אינו כה מורכב מבחינה עובדתית או משפטית, אך מורכב הוא מבחינה אנושית. יחסי חברות שהיו שזורים במתן שירותים ותשלום לאורך שנים הגיעו לסיומם בטונים צורמים ובהגשת תביעה משפטית בסכום לא מבוטל של 7.5 מיליון ₪. כבר זה המקום לציין (ויש לכך חשיבות בהמשך) שעוד במסגרת כתב התביעה בחר התובע לייחס לנתבע מעשים פסולים ובלתי חוקיים במהלך עסקיו (ראו סעיפים 21-23 לכתב התביעה; סעיפים 46-89 לתצהיר התובע); וכן התנהגות בלתי מוסרית כלפי אשתו, הנתבעת (ראו סעיף 13 לכתב התביעה וסעיפים 30-32 לתצהיר התובע). האם היה מקום לכך? מהם גבולות המותר במסגרת טיעון משפטי? גם לסוגיה זו אדרש להלן, וראשית לטענות הצדדים, בתמצית.
טענות התובע
6. בכתב התביעה נטען כאמור כי התובע והנתבע הכירו בשנת 1975 במסגרת לימודי חשבונאות וכלכלה באוניברסיטת תל-אביב והפכו לחברים קרובים. לאביו של התובע היה באותן שנים משרד בשם "אריה כהן, רואי חשבון", ולימים הקשר החברותי העמיק ולבקשת הנתבע החל התובע להעניק את שירותיו המקצועיים לקבוצת החברות השייכת לנתבע, כמו גם לנתבע ולנתבעת באופן אישי, זאת החל משנת 1981.
7. בכתב התביעה ובתצהיר מגולל התובע מערכת יחסים ארוכה וצמודה, כאשר במישור המקצועי נטען למעשה שהתובע היה "יד ימינו" של הנתבע; כי האחרון נעזר בו בכל סוגיה, בכל "צעד ושעל", הן בהיבט המקצועי והן בהיבט האישי. יחסים אלו באו לידי ביטוי בבילויים משותפים, נסיעות משותפות, ארוחות משפחתיות וכו'. התובע טוען כי הנתבע כינה את החברות ביניהם "חתונה קתולית" ואמר כי יתגרש מרעייתו הרבה לפני שקשריו עם התובע יסתיימו, ראו סעיף 26 לתצהירו. בין היתר משתף התובע את הקורא (ודוק, מכיוון שמדובר בתביעה מסחרית "רגילה" מדובר בהליך פומבי הפתוח לעיניי כל) בתלונותיו של הנתבע שהופנו להורי אשתו (ראו סעיף 28 לתצהיר); בסודות הנתבע ותחושותיו כלפי הנתבעת, ובכלל זה במערכות היחסים שהיו לו כביכול עם נשים אחרות (ראו סעיפים 27-32 לתצהיר).
8. התובע מציין כי בשל אינטנסיביות הקשר בינו לבין התובע, ומאחר וברמה המקצועית נתן שירותים בהיקף של 24/7, נאלץ הוא לצמצם את עסקיו האחרים והקדיש את זמנו לנתבעים ולעסקיהם (ראו סעיפים 38-40 לתצהיר). התובע מציין בסעיף 42 לתצהירו שבשל החברות בין הצדדים נמנע מלדרוש שכר ריאלי עבור עבודתו והעמיד את דרישתו (בשנה האחרונה) על סך של 600,000 ₪, סכום שאינו משקף את כמות העבודה שהושקעה בפועל ומהווה רק 50% מהתמורה הראויה. התובע מציין כי לאור מהות ועומק הקשרים בינו לבין הנתבע, כמו גם להבטחות החזרות ונשנות כי מדובר ב"חתונה קתולית" (ראו סעיף 45 לתצהיר), לא היה צורך לעגן את ההסכמות בכתב.
9. בסעיפים 46-90 מפרט התובע את הסיבות אשר הובילו, בסופו של יום, לסיום היחסים בין הצדדים. התובע טוען, בסעיף 52 לתצהירו, כי : "...עם הזמן הסתבר לי שג'וזף ורשל ביצעו פעולות לא חוקיות, אותן הסתירו ממני וזאת למרות שלאלה היתה עלולה להיות השפעה הרסנית על קבוצת החברות". כך בין היתר טוען התובע כי גילה פריצה במערכת הנהלת החשבונות, פריצה שאפשרה הפקת חשבוניות מס שלא על פי סדר כרונולוגי (ראו סעיפים 54-64 לתצהיר); כך, מתאר התובע מחלוקת בינו לבין הנתבע בנוגע להקמת רשת בשם "צ'ק-אפ", מחלוקת שהקימה את כעסו של הנתבע עליו (ראו סעיפים 65-73 לתצהיר); כך מתאר התובע, בסעיפים 74-84 לתצהיר, הליך משפטי שניהל הנתבע כנגד אחותו, במסגרתו נודע לתובע שהנתבע והנתבעת גנבו 20-30 מיליון דולר (כך ממש) מהוריה של הנתבעת (ראו גם נספחים 12-14 לתצהיר התובע). לשיטת התובע דבר זה נודע לו רק בחודש אפריל 2012 או בסמוך לכך (סעיף 82 לתצהיר). בסעיפים 85-89 מתאר התובע מעורבות פסולה לכאורה של הנתבע בחברת קש בשם אוקסברידג', וטוען כי בעת שהעיר באוזניו של הנתבע כי פעילות זו חייבת להיפסק, התרגז הנתבע וביקש ממנו שיחדל מלהתערב ושלא יאמר דבר לאיש.
10. "צבר המקרים שפורט לעיל והביקורת שהבעתי ביחס לשפל העסקי, החוקי והמוסרי אליו התדרדרו ג'וזף ורשל, גרמו ככל הנראה לג'וזף לתהות מדוע עליו להמשיך ולהעסיק אותי, אם אינני משתף פעולה עם התנהלותו" (התובע בסעיף 90 לתצהירו). על רקע זה טוען התובע שהנתבע החל להעלות דרישות ולבקש פירוט בדבר הרכב השכר השנתי אותו הוא מקבל. דרישות אלו הופנו הן ע"י הנתבע והן ע"י אנשים מטעמו (סעיפים 93-94 לתצהיר). התובע מציין כי לא היה יכול לפרט בפניי הגורמים האחרים את הרכב השכר, בין היתר בשל צנעת הפרט.
11. בסעיפים 95-99 לתצהיר מתאר התובע פגישה שנערכה בינו לבין הנתבע ביום 29.7.2012. באותה פגישה סירב הנתבע לחתום על פרטיכלים לעניין מינוי רואה חשבון בטענה כי ברצונו לשנות את זכויות החתימה וכן חזר על בקשתו לקבל פירוט מדויק של שכר טרחת התובע, מחולק לפי סוג העבודות שבוצעו, שעות העבודה ותעריפים של השירותים שניתנו לכל אחד מהנתבעים. התובע מציין כי לאחר פגישה זו, ועל אף שהפרטיכלים לא נחתמו, ביקש הוא לבצע מספר פעולות שנדרשו בענייני החברות, ראו סעיפים 100-101 לתצהיר וכן נספחים 16-17.
12. בסעיפים 102-105 לתצהיר מתייחס התובע לפגישה שנערכה ביום 16.8.2012, במהלכה אמר התובע לנתבע כי הוא חושד שברצונו לנעוץ סכין בגבו בדרך של סיום ההתקשרות. לטענת התובע הנתבע הכחיש טענות אלו, התנצל בפני התובע והבהיר כי ימשיך להעסיקו בשכר של 600,000 ₪ לשנה. עם זאת וחרף הבטחה זו, שלח הנתבע בליל 18.8.2012 בשעה 1:30 שלח את "מייל הצער לי" . במייל זה מציין הנתבע, בין היתר: "צער לי שאתה חושב ששכחתי את החברות של כמעט 40 שנה... צער לי שאתה מסוגל לחשוב ולאמר לי שאני מכניס לך סכין גדול בגב!... צער לי שאתה חושב שאני חושש שתחזיק אותי מהביצים... צער לי לשמוע שמי שעמד 24 שעות לצידי היה רו"ח בלבד...צער לי ששפטת אותי לא נכון... צער לי שאיבדתי אותך (אין לך מושג כמה)...צער לי שזה הכישלון הגדול שלנו". הנתבע חותם על מייל זה באילו המילים: "בצער גדול מחברך היחיד לחיים: Joseph".
13. התובע ממשיך ומפרט כי ביום 19.8.2012 סירב לחתום על דו"ח מחזור צמיגים, מכיוון שלא ניתן לו מינוי כרו"ח, כך גם סירב ביום 20.8.2012 לסייע בהנפקת אישור מס במקור, מאותו נימוק ממש. ביום 22.8.2012 הודיע הנתבע לתובע (כך לשיטתו) כי הוחלט על העברת הטיפול בהכנת דו"חות הביקורת של הנתבעים לרואה חשבון אחר וכי עבודת חשבות השכר תישאר אצלו; ביום 3.10.2012 שלח הנתבע מכתב לתובע (נספח 20 לתצהירו) ובו נדרש התובע להשיב מכתב הוראות אישי של הנתבע שהופקד בידיו; ביום 15.10.2012 שלח הנתבע לתובע את מכתב סיום המינוי.
14. במישור המשפטי טוען התובע כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים הופר על ידי הנתבעים ולא היתה כל סיבה מוצדקת להבאת היחסים לידי סיום, כל זאת כשהובטחה לו "חתונה קתולית" וציפייתו היתה כי היחסים המסחריים ימשכו עד פרישתו (ומכיוון שבתביעה נדרש פיצוי עבור 16 שנה קדימה, יש להניח כי זהו מועד הפרישה המשוער). התובע טוען כי בנסיבות כפי שתוארו לעיל, אין מנוס מהמסקנה שהפסקת ההתקשרות נוגדת את תקנת הציבור, חסרת תום לב ומתוך כוונה להתנקם בתובע ולגדוע את מטה לחמו היחיד. בעניין זה מציין התובע שאכן הפסקת ההתקשרות הובילה לסגירת משרד רואי החשבון, ראו נספח 23 לתצהירו. כן טוען התובע כי במועד הפסקת ההתקשרות נותר חוב כספי בסך של 108,568 ₪ בתוספת מע"מ בגין יתרת שכרו בגין השירותים שקיבלו עד למועד הפסקתם.
15. התובע מפנה את תביעתו כנגד הנתבעים באופן אישי וכנגד קבוצת החברות. לשיטתו, יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברות ולייחס לנתבעים 1-2 את חובות החברות בשל השירותים האישיים שהוענקו להם; מאחר והנתבע הפר באופן אישי התחייבויות כלפי התובע וכי הנתבעת הייתה מעורבת בניהול החברות, ובין היתר הייתה הוגת רעיון רשת צ'ק אפ ושותפה למנגנוני העברת כספים. אציין כי בקשת הנתבעת למחוק את התביעה על הסף כנגדה נדחתה, וראו החלטתי מיום 8.8.2017. בגין כל האמור הוגשה תביעה על סך של 7.5 מיליון ₪, וראו המרכיבים שפורטו בסעיף 3 לעיל.
טענות הנתבעים
16. בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילת תביעה אישית; השתק ומניעות; מאחר ולשיטת הנתבעים הוצע לתובע להמשיך וליתן את שירותי החשבות לקבוצת החברות, אולם התובע בחר ביודעין לנטוש את המו"מ לעניין העסקתו; מאחר והמדובר בתביעה חסרת עילה למטרה פסולה. עוד טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה לגופה מאחר וזו מהווה ניסיון להתעשר ללא עילה ובחוסר תום לב; היות והמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית שהוגשה מטעמים פסולים של התובע; מאחר וכתב התביעה לוקה בכשלים מהותיים ויסודיים.
17. הנתבעים מכחישים את טענות התובע לפיהן נעשו פעולות פסולות כלשהן בחברות. הנתבעים מכחישים את טענת התובע לפיה היה עליו לתת יעוץ שאינו תואם את הדין ומציינים כי התובע מעולם לא התריע על "פעולות" עלומות שנטענו בתביעה ושלא התרחשו מעולם. הנתבעים מציינים כי לא הייתה התחייבות להעסקתו של התובע עד אין סוף וזוהי אמונה של התובע בלבד; כי התובע סיפק או יכול היה לספק שירותים לאחרים וכי ידוע לנתבעים שכך עשה התובע ולא הסתמך על הנתבעים כהכנסתו היחידה.
18. לטענת הנתבעים, שירותי התובע ניתנו אמנם באופן רצוף אך מתחדש כל שנה ושנה מחדש בהחלטת דירקטוריון החברות כפי שנהוג בחברות עסקיות ואין מדובר בהעסקה כלשהי המקנה פיצויים בשל הפסקתה או זכות להודעה מוקדמת.
19. באשר לסיבות להפסקת ההתקשרות טוענים הנתבעים כי החברות בחנו בשנת 2012 את מצבת הוצאותיהן וביקשו מהתובע הסברים על הרכב שכר טרחתו. לשיטתן, התובע התעלם מפניות חוזרות ונשנות בנושא זה. חרף שכר הטרחה הגבוה החברות היו מעוניינות להמשיך ולהעסיק את התובע אך האחרון הקשה על פעילות החברות וסירב לחתום על מסמכים בתואנות שונות תוך גרימת נזק לחברות באופן שנוגד את חובות האמון והמקצועיות שלו. כך למשל ביום 16.8.2012 נשאל התובע שוב אם העביר את פירוט שכר טרחתו וענה בצעקות כי "מעולם לא נתתי ולא אתן" (ראו סעיף 5ז לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע; סעיף 5ז' לתצהיר הגב' עו"ד חן קריצ'בסקי (להלן: "חן"), שהייתה באותה עת היועצת המשפטית הפנימית בחברות ועוזרת מנכ"ל).
20. לטענת הנתבעים כל זכויות התובע שולמו כדין ועל פי המוסכם בין הצדדים וכי אין סיבה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אישית את הנתבעים 1-2, כאשר פעולות הראשון נעשו במסגרת תפקידו כאורגן של החברות והשנייה לא שימשה בתפקיד כלשהו בחברות.
21. הנתבעים דוחים את רכיבי התביעה- הודעה מוקדמת ופיצוי פיטורים מאחר ולא מתקיימים יחסי עובד ומעביד, בין היתר, מאחר והדרישות הן מעל לגיל הפרישה עת בה התובע בן 62 שנה. הנתבעים טוענים כי לא ניתן לטעון ל"חתונה קתולית" ואין הסכם שלא ניתן להביאו לסיומו; בנסיבות המקרה נטען כי התובע הוא שהפר את ההסכם וחוסר תום הלב הינו נחלתו ולא נחלת הנתבעים או מי מהם. הנתבעים טוענים כי לתובע ניתנה הצעה להמשיך ולשמש בתפקיד החשב אך הוא בחר "לשבור את הכלים" ואין לו אלא להלין על עצמו, ובנסיבות כאלו גם אין מקום לפסוק פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
הליכי הביניים, העדויות והסיכומים