פסקי דין

תא (ת"א) 6310-09-19 גיל בלוטרייך נ' אלכס שניידר

07 אוקטובר 2019
הדפסה
המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 6310-09-19 בלוטרייך נ' שניידר ואח' תיק חיצוני: לפני כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא המבקשים 1. גיל בלוטרייך 2 Blutrich holding Inc. ע"י ב"כ עוה"ד גיא גיסין ו/או יואל פרייליך ו/או עומר ארמה ו/או אורן שהרבני מגיסין ושות' עורכי דין מרחוב הברזל 38B, תל אביב 69710 טל': 03-7467777; פקס: 03-7467700 -נגד- המשיבים 1. אלכס שניידר 2. JE Fininvest Corporation ע"י ב"כ עו"ד ד.קלגסבלד ושות' מדרך מנחם בגין 7, רמת גן 5268102 טל': 03-6110700; פקס: 03-6110707

החלטה

1. לפניי בקשה למתן צו מניעה שהוגשה על ידי מר גיל בלוטרייך (להלן: "בלוטרייך" או "המבקש") וחברת Blutrich Holding Inc., חברה זרה המאוגדת בקנדה (להלן: "המבקשת"), כנגד מר אלכס שניידר (להלן: "שניידר" או "המשיב") וחברת JE Fininvest Corporation (להלן: "המשיבה", ו-"הבקשה").
במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט לאסור על המשיבים לנקוט בכל פעולה ו/או עסקה המנוגדת להוראות הסכם השליטה המשותפת בין הצדדים מיום 19.10.2016 ביחס לחברת מישורים השקעות נדל"ן בע"מ (להלן: "מישורים" או "החברה", ו-"הסכם השליטה המשותפת"). בפרט, ביקש המבקש ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להגדיל את אחזקותיו בחברה ו/או לממן בכל דרך שהיא לצדדים שלישיים רכישה של אחזקות נוספות בחברה אלא בכפוף לתנאי הסכם השליטה המשותפת, וכן ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להגיע עם בעלי מניות אחרים בחברה להסכמות בדבר שיתוף פעולה או בדבר אופן ההצבעה במוסדות החברה. נוסף על כך, ביקש המבקש כי יינתן צו ארעי עד לקיום דיון בבקשה.
2. ביום 12.9.19 בעקבות נתונים נוספים שהוצגו לבית המשפט ניתן על ידי צו ארעי לפיו המשיב אינו רשאי להוציא לפועל או לפעול בהתאם להסכם שנוגד את הסכם השליטה המשותפת וזאת עד לדיון שנקבע בבקשה לצו מניעה זמני.
3. בדיון שנערך בפניי ביום 22.9.19 מיקדו הצדדים את גדר המחלוקת ביניהם לשאלת חוקיות ביטול הסכם השליטה המשותפת על ידי המשיב, שכן מקום בו ההסכם בוטל כדין הרי שאין כל מניעה להשלים את עסקת רכישת מניות הראל וכריתת הסכם השליטה בין שניידר ללפידות ומכאן גם לקבלת הבקשה. מחלוקת זו, מעלה שתי תתי-שאלות עיקריות: הראשונה, האם הסכם השליטה המשותפת הופר על ידי המבקש, בלוטרייך, טרם שליחת הודעת הביטול, אם לאו. השנייה, אף אם הופר ההסכם, האם הייתה למשיב, שניידר, אפשרות לפי הסכם השליטה המשותפת להודיע על ביטולו מבלי לפנות לבורר.
יודגש כי בשלב זה של ההליך אינני נדרש להכריע בשאלות אלו מעבר לרף הדרוש למתן סעדים זמניים וממילא סוגיות אלו ובפרט הרקע להן טרם התבררו במלואן שעה שלא הוצגו בפני בית המשפט מלוא ראיות הצדדים. בכלל זאת, אינני בא לקבוע ממצאים בדבר תום הלב של הצדדים בסכסוך ביניהם והטענות ההדדיות שהועלו בדבר פנייה לצדדים שלישיים בניסיון לרכוש מניות נוספות בחברה. אלו סוגיות שיידונו ויתבררו, אם בכלל, בהמשך הדרך.
כל שאני נדרש להכריע בו בשלב זה הוא האם קיימת הצדקה למתן צווים זמניים. כפי שיפורט להלן לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקש למתן צווים בשלב זה.
רקע – השתלשלות האירועים
4. חברת מישורים הינה חברה ציבורים הרשומה למסחר בישראל ובקנדה, ועוסקת בנדל"ן ומלונאות בארה"ב, קנדה וישראל.
5. המבקש, בלוטרייך, הוא מייסד החברה ומי שהיה בעל השליטה היחיד בה עד לשנת 2016. מניותיו של בלוטרייך בחברה מוחזקות באמצעות המבקשת 2. בלוטרייך משמש כמנהל העסקים הראשי בחברה ועד לשנת 2019 כיהן כדירקטור בחברה (ואף כיו"ר דירקטוריון החברה).
6. המשיב, שניידר, הוא איש עסקים ישראלי-קנדי העוסק בתחום הנדל"ן, והוא בעל שליטה בחברה מאז שנת 2016, יחד עם המבקש, מכוח הסכם השליטה המשותפת. שניידר אינו מכהן בתפקיד רשמי בחברה.
7. בשנת 2016 נערכה עסקת מכירת מניות מהמבקש למשיבים, במסגרתה רכש המשיב חלק ממניות המבקש בסכום של 45.2 מיליון ש"ח, בעקבותיה הגיעו המבקש והמשיב לשיעור אחזקה דומה בחברה, של כ-37% כל אחד. במסגרת עסקת המכירה נחתם ביניהם הסכם השליטה המשותפת, אשר בעקבותיו הוגדרו שני הצדדים כבעלי השליטה במשותף בחברה.
הסכם השליטה המשותפת בחברה נועד להבטיח את השליטה בחברה כנכס משוף של הצדדים, את פרמיית השליטה שניתן לקבל בעבור מניותיהם, וכן להגן על מכשירי השליטה בחברה עבור שני הצדדים, דוגמת: מינוי הדירקטורים בחברה; הסכם הניהול של המבקש באמצעותו הוא מעניק שירותי פיתוח עסקי לחברה וכיוצא באלה.
8. בשנת 2018 התגלע סכסוך בין הצדדים בחברה, בעקבותיו ביום 30.8.2019, שלח שניידר לבלוטרייך הודעה על ביטול הסכם השליטה המשותף (להלן: "הודעת הביטול").
כפי שצוין הצדדים חלוקים באשר לחוקיות ביטול ההסכם על ידי שניידר וכן בדבר נסיבות הסכסוך בין הצדדים וטענות להפרות הדדיות של הסכם השליטה המשותפת הועלו על ידי הצדדים.
9. ביום 26.12.2018 נחתם בין הצדדים הסכם במסגרתו העניק המבקש למשיב אופציה לרכוש את מניותיו בחברה בתוך שלושה חודשים, במחיר של 11.5 ש"ח למניה. בנוסף, הצדדים ויתרו על טענותיו האחד כנגד משנהו עד לאותו מועד (להלן: "הסכם האופציה" או "הסכם דצמבר 2018"). לקראת פקיעת הסכם האופציה, ניתנה למשיב ארכה נוספת בת 90 יום למימוש האופציה, שלא מומשה לבסוף.
10. ביום 11.9.19 הוגשה כאמור בקשת המבקשים למתן סעדים זמניים. עוד באותו היום ניתנה על ידי החלטה לפיה אין מקום ליתן צו ארעי שכן לא הועמדה בפני בית המשפט תשתית עובדתית מספקת.
למחרת היום, 12.9.19, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיון מחדש בבקשה (להלן: "הבקשה לעיון מחדש") וזאת בהתבסס על דיווח מידי של החברה לבורסה לניירות ערך בתל אביב מאותו היום בדבר השלמת עסקה לרכישת חלקה של חברת הראל קרנות נאמנות והראל קופות גמל (להלן: "הראל") בחברה על ידי שניידר וכן מר שולם לפידות (להלן: "לפידות"), אשר הודיעו כי החל ממועד הרכישה יש לראות בהם כמחזיקים יחד (נספח 1 לבקשה לעיון מחדש). בעקבות זאת, הגיעו המשיב ולפידות להחזקה של 45% ממניות החברה.
בהחלטתי מיום 12.9.19 קבעתי כי דיווח זה היווה שינוי נסיבות אשר הצדיק מתן צו ארעי מוגבל לפיו המשיב אינו רשאי להוציא לפועל או לפעול בהתאם להסכם נוגד להסכם השליטה המשותפת וזאת עד לדיון שנקבע בבקשה לצו מניעה זמני (סעיף ג' ברישא הבקשה לעיון מחדש).
11. ביום 22.9.2019 התקיים בפניי דיון בבקשה למתן צו מניעה בו העלו הצדדים טענותיהם בנדון. במסגרת הדיון הסכימו הצדדים כי בית המשפט יקבע מועדים קרובים (במהלך חודש אוקטובר) לקיום דיון הוכחות בתיק העיקרי.
טענות הצדדים
תמצית טענות המבקש
12. המבקש גורס כי המשיב מעוניין לקפח את זכויותיו כבעל מניות בחברה ולפגוע באינטרסים המוגנים בהסכם השליטה המשותפת, ובראשם – ההגנה על יכולת השליטה ופרמיית השליטה.
13. המבקש טוען כי הבסיס לבקשתו בשמועות משוק ההון, לפיהן שניידר מתכנן מהלך השתלטות על החברה אשר מורכב מהודעה על ביטול הסכם השליטה ובמקביל – רכישה (בעצמו או באמצעות צד שלישי) של בלוק המניות של הראל בחברה באופן שתיווצר לשניידר דבוקת שליטה בשיעור של כ-45% באסיפה הכללית של החברה, אשר תרוקן מתוכן את השליטה המשותפת של המבקש בחברה.
לפיכך, כצעד מנע על מנת לחסום ניסיון השתלטות על החברה של המשיב, הרואה עצמו "משוחרר" מהתחייבויותיו שבהסכם השליטה, מציין המבקש כי הוא הגיש הצעה להראל לרכוש את מניותיה, תוך שהוא מבהיר כי בכוונתו לאפשר למשיב את זכות ההצטרפות המובטחת לו בהתאם להסכם השליטה המשותפת. על פי עמדת המבקש, הראל לא הגיבה להצעתו, משום שעל שולחנה עמדה עסקה שהיא כבר בגדר מעשה עשוי.
14. כעולה מהבקשה לעיון מחדש, לא זו בלבד שהמשיב הגדיל את אחזקותיו בחברה בניגוד להסכם השליטה המשותפת, אלא שהוא הגיע להסכם עם שותף חדש, לפידות, והודיע לחברה כי החל ממועד רכישת מניות הראל בחברה יש לראות בשניידר ולפידות כמחזיקים ביחד. המבקש טוען, כי מדובר היה בעסקה שנרקמה מראש, ואילו הודעת הביטול באה רק לאחר ששניידר למעשה השלים את העסקה דנא.
15. המבקש מצביע על כך שבהסכם השליטה המשותפת קיימים שורת מנגנונים שתכליתם לשמור על עיקרון השוויון שעליו הוא מבוסס, לרבות הגבלות על עבירות מניות. בין היתר, נקבע בהסכם כי קיימת חובה לתת זכות הצטרפות לכל קניית מניות, נאסר על מי מהצדדים להגיע להסכם שליטה ו/או הצבעה עם בעלי מניות אחרים, הוסכם על זכות סירוב ראשונה, הוסכם על זכות מכירה משותפת, סוכם מנגנון למינוי הדירקטורים בחברה ובחברה הבת, נקבע מנגנון קבלת החלטות באסיפה הכללית של החברה וכן מנגנון ליישוב מחלוקות בין הצדדים.
כמו כן, נקבע כי מכירת מניות מעבר לכמות מניות חופשיות טעונה חתימה של הצד הרוכש על הסכם במסגרתו יתחייב להוראות הסכם השליטה המשותפת. לגישתו של המבקש, תכלית ההסדר האחרון ברורה – נאסר על צד כלשהו להגיע להסכמי שליטה על מנת שלא לעקוף את עיקרון השליטה המשותפת באמצעות צדדים שלישיים שירכשו מניות ויתאמו מהלכים עם אחד הצדדים כנגד צד אחר.
16. המבקש גורס כי הודעת הביטול של שניידר נשלחה שלא כדין ובלא היפרדות בפועל בין הצדדים, באופן שמעלה את החשד כי בכוונת מר שניידר לנסות ולנשל את המבקש מנכס השליטה המשותף ולהעבירו לידיו הבלעדיות. לשיטת המבקש, עיון בהסכם השליטה המשותפת, מעלה כי לאף צד אין זכות לבטלו חד צדדית, אלא במקרים מוגדרים – ירידה של מי מהצדדים לאחזקה הנמוכה מ-15%; הסכמה בכתב של שני הצדדים; או החלטת בורר.
17. המבקש מפרט כי מכתב הביטול מיום 30.8.2019 מלמד כי לעמדת המשיב היו הפרות יסודיות של הסכם השליטה המשותפת. המבקש מתייחס בבקשתו לטענות המשיב בהקשר זה.
הטענה הראשונה התייחסה, כך על פי המבקש, להדחת המשרד המייעץ מתפקיד היועץ המשפטי של החברה. לעניין זה טוען המבקש כי ההחלטה לסיים את ההתקשרות עם המשרד המייעץ התקבלה על ידי הדירקטוריון. הטענה השנייה התייחסה למינוי הדירקטור הבלתי תלוי, כאשר לפי המבקש כי אין כל התחייבות בהסכם השליטה המשותפת הנוגע למינוי דירקטור בלתי תלוי בהמלצת הדירקטוריון.
הטענה השלישית התייחסה למינוי הדח"צים באסיפה הכללית, כאשר לטענת המבקש המינוי נעשה ביוזמה עצמאית של הדירקטוריון ולא של המבקש, ככל הנראה לאור רצונו של הדירקטוריון להגביר את אי התלות שלו בבעלי השליטה. בכל מקרה המבקש הצביע תחת מחאה בעד מינוי הדח"צית מטעם המשיב, אך בעלי מניות המיעוט מהציבור הצביעו בהתאם להמלצת דירקטוריון החברה.
הטענה הרביעית התייחסה לאי תשלום חוב של 100 אלף דולרים של המבקש למשיב. בנוגע לחוב האמור נטען כי לשני הצדדים אחזקות בחברה המהוות שליטה משותפת ששוויה, ובכלל זה פרמיית שליטה, מוערך בכ-260 מיליון ש"ח. בנסיבות אלה, לא ייתכן, לגישתו, כי חוב בלתי נפרע של 100 אלף דולרים יהווה עילה לביטול הסכם השליטה המשותפת וניכוס השליטה לצד אחד בלבד.
18. המבקש מציין, כי המשיב דחה פניות חוזרות ונשנות מצדו, אף עובר להודעת הביטול, להעביר את הסכסוך ביניהם לבוררות, בהתאם למנגנונים המחייבים לבירור מחלוקות בהסכם השליטה המשותפת וכן סירב לכל אפשרות להוביל להיפרדות בין הצדדים. לפי המבקש המשיב סירב לעשות כן, ללא כל עילה מוצדקת. המבקש אף הציע כי לבורר שימונה תהיה סמכות להוביל להפרדה בין הצדדים, אולם גם לכך סירב המשיב, עת טען כי אין כל סכסוך בין הצדדים.
19. המבקש מוסיף כי כאשר צד מבטל הסכם מסחרי, על כל צד להשיב לשני את שקיבל במסגרת ההסכם. בענייננו, המשיב קיבל בהסכם השליטה המשותפת חלק מהשליטה שהייתה נתונה לפני כן למבקש באופן בלעדי, ועתה הוא מנכס אותה לעצמו. לפי המבקש המשיב סירב לכל הצעה, לרבות הצעתו לרכוש את מניות המשיבים בשווי העולה על הסכום ששילמו עבורן לכתחילה תוך קבלת תשואה גבוהה על השקעתם. כלומר, לשיטת המבקש המשיב מעוניין בביטול והשתלטות, ולא ביטול והשבה כנדרש.
20. המבקש טוען כי אף אחד מן הצדדים, בייחוד לא המבקש עצמו, לא היה נכנס לכתחילה לעסקה של מכירת מניות למשיב (כפי שנעשה בשנת 2016), שבעקבותיה הפכו הצדדים לבעלי שליטה משותפת, אילו ידעו כי נכס השליטה המשותפת עלול להילקח על ידי אחד מהצדדים באמצעות ביטול חד צדדי של ההסכם.
21. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, לעמדת המבקש הצו הזמני שומר על המצב הקיים בחברה, שאותו מי שמבקש לשנות הוא דווקא המשיב. מתן הצו הזמני אף עולה בקנה אחד עם ציפיות הצדדים. המבקש סבור שההסכם בוטל באופן חד צדדי וללא זכות שבדין, ואם המשיב ישלים את ביצוע העסקה שדווחה, ייגרמו למבקש נזקים בלתי הפיכים, וכך גם לחברה.
המבקש טוען כי במידה שלא יינתן צו מניעה זמני, הרי שהדבר ירוקן מתוכן את נכסי השליטה של המבקש, בעוד שהמשיב לא ייפגעו כלל אם יישמר הסטטוס קוו בחברה, עד להכרעה בתובענה ויישום ההיפרדות בין הצדדים.
טענות המבקש ביחס למינוי דירקטורים חיצוניים לדירקטוריון החברה
22. בהתאם להוראות הסכם ההצבעה, טוען המבקש כי לכל אחד מהצדדים קיימת אפשרות להמליץ על מועמד אחד לתפקיד הדירקטור החיצוני בחברה, עבור שני המושבים. המשיב ביקש להמליץ ולמנות דח"צית, אך זאת מבלי שסיפק למבקש מידע על אותה דח"צית ומדוע הוא מעוניין למנותה, וזאת על אף שהוא מחויב לעשות כן בהתאם להוראות הסכם השליטה המשותפת.
בנסיבות אלה, טוען המבקש כי הוא חשש שיעשה שימוש גם בדירקטורים החיצוניים ככלי לצבירת כוח בדירקטוריון ולשם השרשרת הסכסוך במוסדות החברה. לכן, הציע המבקש למשיב כי בעלי השליטה לא יציעו מועמד מטעמם לכהן כחד"צים בסבב הנוכחי, ברוח השוויון שבבסיס הסכם השליטה המשותפת. עמדה זו תאמה גם את עמדת הדירקטוריון שאף ביקש להגדיל את מספר הדירקטורים הבלתי תלויים בחברה משניים לשלושה.
המבקש טען כי המשיב דחה הצעה זו ודרש כי המבקש יתמוך במועמדת מטעמו, ואף התנגד להמלצת הדירקטוריון להרחיב את מצבת הדירקטורים הבלתי תלויים נוכח הפגיעה שיש בכך בעיקרון השוויון, וזאת על אף שלעמדתו אין לכך כל עיגון בהסכם השליטה המשותפת.
23. בסופו של דבר, הצביע המבקש, תחת מחאה, עבור המועמדת שהציע המשיב, וכן נמנע מלהציע מועמדת מטעמו לתפקיד. אולם, בעלי מניות המיעוט של החברה קיבלו את המלצת הדירקטוריון למנות דירקטור בלתי תלוי וכן את שתי המועמדות לתפקיד הדח"צ שהומלצו על ידי הדירקטוריון, כך שלמעשה נכון למועד זה בחברה מכהנים 7 דירקטורים.
טענות המבקש ביחס לסכסוך בין הצדדים
24. המבקש מפרט לגבי נסיבות הסכסוך בין הצדדים ומעלה טענות שונות ביחס להתנהלותו של המשיב, אשר נטענו בהרחבה גם בכתב התביעה. טענות המבקש נוגעות בין היתר לטענה לפיה המשיב ביקש להנזיל את נכסיו הפרטיים באמצעות החברה, מהלך שהמבקש התנגד לו, משום שמדובר לגישתו בנכסים שאינם איכותיים ושאינם מתאימים לפרופיל הסיכון של החברה. לפי המבקש סירובו הצית את הסכסוך בניהם, אשר מצא את ביטויו בחלופת מכתבים בין הצדדים במהלך נובמבר 2018, במסגרתם הועלו טענות הדדיות בין הצדדים בדבר התנהלותם בחברה. טענותיו של המשיב, כפי שציין המבקש, התמקדו בחוסר שביעות רצונו של מר שניידר מתמחור השקעתו, שכן מרבית טענותיו הופנה אל שווי הנכסים וכן כי עסקת ההקצאה שנערכה בשנת 2015 לא אושרה כדין ובעקבותיה מונתה ועדה מיוחדת בחברה (טענות המבקש לקיפוח זכויותיו על ידי המשיב, פרק ג' לבקשה למתן צו מניעה).
25. המבקש טוען לעניין הסכם האופציה כי המשיב הפר את הסכם האופציה שנועד להסדיר את ההיפרדות ביניהם. בהקשר זה מפרט המבקש כי הצעת המשיב לממש את האופציה באמצעות נכסים היתה מתווה שלא ניתן לקבלו שכן מדובר בנכסים ממושכנים לשיטתו. לפי המבקש הסכם האופציה היה מצג שווא מצד המשיב באשר לכוונותיו לסיים את הסכסוך בין הצדדים, שכן המשיב הודיע כי אין לו כוונה או עניין לממש את האופציה. במקביל לכך, סירב המשיב להצעה הפוכה מצד המבקש, לפיה ירכוש המבקש את מניותיו בסך של 11.5 ש"ח למניה. המבקש סבור כי בסירוב זה יש כדי להמחיש את חוסר תום ליבו של המשיב.
26. המבקש מוסיף כי מזה שנים רבות הוא קשור בהסכם ניהול עם החברה שבאמצעותו הוא מעניק לה שירותי פיתוח עסקי. המבקש מציין כי פעילות זו הביאה למישורים רווחים משמעותיים בנכסי הנדל"ן שלה (להלן: "הסכם הניהול"). כך, המבקש טוען כי הוא הרוח החיה בחברה, הוגדר כ-"איש המפתח" בה והוא זה שאחראי על השגת מרבית העסקאות שהחברה מבצעת.
27. לאור הסכסוך עם המשיב טוען המבקש כי החליט למנות במקומו דירקטור חליף, וזאת לשם הפחתת המתיחות בחברה. לפי המבקש שינוי זה נוצל מיד על ידי המשיב לשם ביטול הסכם הניהול, וזאת בהתבסס על עמדת היועץ המשפטי של החברה אשר נטען כי הוא מייצג את המשיב גם בענייניו הפרטיים (משרד מטרי, מאירי ושות', להלן: "המשרד המייעץ"), לפיה עקב התפטרות המבקש מהדירקטוריון פקע תוקף הסכם הניהול.
לעמדת המבקש, הסכם הניהול איננו תלוי כלל בשאלה האם הוא משמש כדירקטור אם לאו, וחוות הדעת הקובעת אחרת, לגישתו, היא מוטה וחסרת בסיס, וממילא הוגשה למטרה זרה – פגיעה ישירה במבקש ומקור הפרנסה השוטף שלו.
28. בנסיבות אלה, פנה המבקש לדירקטוריון ודחה את הטענות על בטלות ההסכם, ואף ביקש לקבל הבהרות ביחס למהות וטיב הקשרים בין המשיב לבין משרד עורכי הדין, וכן בדרישה לשקול שלא להמשיך לקבל ייעוץ מהמשרד המייעץ בסיטואציה הנוכחית. בנסיבות אלה, ציין המבקש כי החברה פנתה לקבלת ייעוץ משפטי ממשרד חלופי – הרצוג, פוקס, נאמן ושות', אשר קבע כי אין ממש בטענות על ביטול הסכם הניהול. בעקבות אירועים אלה, הפסיקה החברה את ההתקשרות עם המשרד המייעץ.
29. המבקש אף טוען לקיפוח זכויותיו בחברת בת של החברה, סקיילין (להלן: "סקייליין"), עת נעצר תשלום שכרו, נסגרה תיבת הדואר האלקטרוני שלו, ולמעשה נעשו מהלכים על ידי המשיב, כך לטענת המבקש, כדי לדחוק אותו החוצה מהפעילות בחברת סקייליין. המבקש אף ציין כי המשיב עשה כן בעבר במאבק שליטה אחר.
תמצית טענות המשיב
30. לפי המשיב אין מחלוקת בין הצדדים על כך שרכש את מניותיו בחברה בפרמיה המשקפת את העובדה כי קיבל לידיו שליטה משותפת בחברה, וכי הצדדים חתמו על הסכם השליטה המשותפת שתכליתו להבטיח כי השליטה בחברה תהיה בכל רובד אפשרי במשותף בידי הצדדים, שווה בשווה.
31. המשיב טוען, כי בעקבות אי סדרים שהתגלו בסקייליין, המבקש הגיע למסקנה כי אינו מעוניין עוד בשליטה משותפת בחברה, בין היתר משום שסבר, כך לעמדת המשיב, כי המשיב מהווה גורם מפריע בחברה. המשיב סבור כי החל מאותו מועד, ניסה המבקש באמצעים שונים ללחוץ על המשיב לקנות ממנו או למכור לו את מניותיו בחברה. במקביל לחתימה על הסכם האופציה בדצמבר 2018, החליטה ועדה מיוחדת של הדירקטוריון להגיש נגד המבקש תביעה כספית בשל עבירה לכאורה על הוראות דיני ניירות הערך.
בנסיבות אלה, טוען המשיב, כי המבקש החליט להפר את הסכם השליטה המשותפת הפרה חד משמעית, מתוכננת ומכוונת אשר נועדה לפגוע בכוח השליטה של המשיב בחברה ולהביא אותו לבטל את ההסכם. לשיטת המשיב הסעד המבוקש בתביעה דנא משרת את מטרת המבקש מלכתחילה – לגרום למשיב לרכוש את מניותיו בחברה.
32. המשיב מדגיש כי הוראות הסכם השליטה המשותפת נועדו לשמר את נכס השליטה המשותף לשני הצדדים וכי עיון בהוראות הסכם השליטה המשותפת מעלה כי הצדדים עשו מאמץ רב על מנת להבטיח כי החברה תתנהל באופן שבו הדירקטורים, לרבות הדירקטורים החיצונים, יהיו הדירקטורים שהוצעו על ידי כל אחד מהצדדים, שווה בשווה.
בתוך כך מציין המשיב את התחייבות הצדדים להפעיל את כוח ההצבעה שלהם באופן שיגשים את הוראות ההסכם וכן כי נקבע בהסכם שאם מועמד של מי מהצדדים לתפקיד דירקטור לא מאושר כנדרש בהוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), אזי נשמרת ועומדת זכותו של הצד שהציע למנותו להציע מועמד אחר תחתיו.
33. המשיב מתחיל ומציין כי המבקש, בלוטרייך, הוא שהפר את הוראות הסכם השליטה המשותפת. לגישת המשיב, המבקש ביקש להפר את האיזון במינוי הדירקטורים שנקבע בהסכם השליטה המשותפת על מנת לגרום למשיב לרכוש את מניותיו, הן באמצעות סיכול מינוי הדח"צ שהומלץ על ידו והן באמצעות מינוי דירקטור שביעי.
34. המשיב מפרט כי באוגוסט 2019 כיהנו בחברה 6 דירקטורים – שני דירקטורים לכל אחד מהצדדים ושני דירקטורים חיצוניים, שכהונתם עמדה להסתיים. המשיב טוען כי יו"ר הדירקטוריון, אשר מונה על ידי המבקש, הציע שתי מועמדות לתפקיד הדירקטוריות החיצוניות, ומועמד נוסף לתפקיד הדירקטור הבלתי תלוי. חרף מספר התראות שנשלחו אל המבקש, ובניגוד לטענותיו בבקשה לצו מניעה זמני, טוען המשיב כי המבקש הצביע בעד מינוי כל אחד מהדירקטורים החיצוניים, באופן שהותיר בפועל את הבחירה בידי בעלי מניות המיעוט, אשר העדיפו את שתי המועמדות מטעם יו"ר הדירקטוריון ולא את המועמדת המומלצת על ידי המשיב. כמו כן, הצביע המבקש בעד מינוי הדירקטור הבלתי תלוי, שהפך לדירקטור השביעי במספר.
המשיב מוסיף כי זמן קצר לאחר מכן, מונו שתי הדירקטוריות החיצוניות החדשות יחד עם הדירקטור הבלתי תלוי, מר גיורא ענבר, לוועדת הביקורת זאת במקום הדירקטור מטעמו של המשיב שכיהן כחבר בוועדת הביקורת עובר לשינוי זה. תוצאה זו היא חשובה, לגישת המשיב, משום שוועדת הביקורת של הדירקטוריון תהא אמונה על ניהול ההליך המשפטי נגד המבקש, ובכלל זה על קבלת כלל ההחלטות המהותיות בקשר עם ניהול הליך זה ואילו כעת כל החברים בוועדת הביקורת יהיו דירקטורים שנבחרו בתמיכתו של המבקש.
35. המשיב גורס כי חרף הצעתו של המבקש שהצדדים יימנעו מהצגת מועמדים לדח"צים וישאירו את העניין לבחירת הדירקטוריון, או לחלופין יעבירו את ההכרעה בעניין ל-Voting Mediator הצעה זו אינה עולה בקנה אחד עם הזכויות המוקנות בהסכם. כך לעמדת המשיב, Voting Mediator איננו רשאי לשלול זכויות הקיימות לצדדים על פי הסכם השליטה המשותפת, אלא רק יכול להנחות את הצדדים כיצד להצביע בסוגיות שעל סדר יום האסיפה הכללית שלא הוסדרו בהסכם.
36. לטענת המשיב, כל הפעולות האמורות עולות כדי הפרה חד משמעית, מתוכננת ומכוונת של ההסכמים בין הצדדים, לרבות הסכם השליטה המשותפת. משעמדו בפני האסיפה הכללית שלוש מועמדות לכהונה כדירקטורית חיצונית בחברה, היה על המבקש להצביע בעד המועמדת שהוצעה על ידי המשיב ובעד אחת המועמדות האחרות בלבד.
משעה שלא נהג כך, הרי שלא עמד בחובותיו להפעיל את כוח ההצבעה שלו לטובת מינוי המועמדת מטעם המשיב, וזאת על אף שהמשיב פנה אליו בהתראות כי בהצבעה כאמור יש כדי להפר את הוראות הסכם השליטה המשותפת. המשיב אף מדגיש, כי גם הצבעתו של המבקש בעד מינוי דירקטור בלתי תלוי בחברה מהווה הפרה יסודית של הסכם השליטה המשותפת. המשיב מוסיף כי התנהלות זו היוותה גם הפרה של הסכם דצמבר 2018. כתוצאה מהפרות אלה, הודיע המשיב על ביטול ההסכמים.
37. אשר לבקשה לסעדים זמניים ולכתב התביעה, המשיב סבור כי טענות המבקש מבוססות על הסברה כי הסכם השליטה המשותפת עומד בתוקף, אולם לשיטתו המבקש הפר כאמור את ההסכם ועל כן ביטולו נעשה כדין. לפיכך, ככל שההסכם אינו בר תוקף, הרי שאין הצדקה ליתן צו מניעה זמני.
המשיב מציין גם כי המבקש לא העלה אף לא טיעון אחד בכתבי טענותיו או במכתבים שהוחלפו בין הצדדים מדוע הצבעתו איננה מהווה הפרה של הסכם השליטה המשותפת. הטענה ביחס להמלצת הדירקטוריון איננה יכולה, לשיטת המשיב, לפטור את המבקש מחובותיו במישור החוזי.
אשר לטענות המבקש כי המשיב לא היה רשאי לבטל את ההסכם, המשיב טוען כי זכות הביטול עקב הפרה היא סעד עצמי המצוי ביסודותיהם של דיני החוזים, וניתן לשלול אותה אך ורק אם ישנה הוראה מפורשת על כך בהסכם שבין הצדדים, ולא כך בעניינו. המשיב הוסיף והדגיש כי תניית הבוררות משנה אך ורק את הפורום לבירור המחלוקת האם הביטול נעשה כדין, ואין לראות בהוראות הבוררות כדי לשלול את זכות הביטול עקב הפרה. זכות הביטול היא סעד עצמי, ואין צורך בקביעה של בורר כדי לעשות כן.
38. המשיב מציין כי טענת התובעים בבקשה לעיון מחדש לפיה המשיב ניהל מו"מ מתקדם עם הראל, בעצמו או באמצעות אחרים, בטרם הודיע על ביטול ההסכם איננה מעידה על פגם שנפל בהתנהלותו, שכן אין הגבלה על רכישת מניות (זולת מתן האפשרות למבקש להשתתף ולרכוש 50% מהמניות הנרכשות).
39. באשר לסיכויי התביעה העיקרית, המשיב גורס כי סיכוייה אפסיים, בין היתר משום שלשיטת המשיב, אין כל מבוי סתום בחברה שהרי אין החלטה שהיא לא הצליחה לקבל. זאת ועוד נטען כי על פי תנאי הסכם השליטה המשותפת בידי המבקש האפשרות לפנות לבורר בכל עת שיחפוץ, בין אם המשיב מסכימים לכך ובין אם לאו, ואילו המבקש בחר, נכון למועד הגשת הבקשה, שלא לממש אופציה זו.
40. מכל מקום, עמדת המשיב היא שביטול הסכם השליטה המשותפת לא מעביר את השליטה לידיו, אלא רק מפקיע את החיובים שהצדדים נטלו על עצמם מכוחו וממילא מכל מאבק שליטה שייווצר – ירוויח הציבור שמחיר מנייתו יעלה. עוד לעניין זה, המשיב הוסיף כי לא ניתן לקבוע תנאים בדיעבד למימוש זכות הביטול.
41. לעניין השיקולים למתן סעדים זמניים, המשיב מסב את תשומת הלב לכך שבעוד הסעד הסופי המבוקש בכתב התביעה הוא היפרדות בין הצדדים תוך שבית המשפט יורה על הליך תחרותי שבסיומו אחד מהצדדים ירכוש את מניות השני, הרי שהסעד המבוקש בגדרי הסעד הזמני הוא אכיפה זמנית של הסכם השליטה המשותפת כאשר מדובר בסעדים המנוגדים האחד למשנהו. המשיב מדגיש כי בתביעה לא התבקש סעד של אכיפת הסכם השליטה המשותפת, אף לא כסעד חלופי (ותביעה לקבלת סעד מעין זה גם לא הוגשה בבוררות).
מכאן, נטען כי הבקשה לסעד זמני עומדת בניגוד לדין, שהרי הסעד הזמני אינו עולה בקנה אחד עם הסעד הסופי בתובענה ואי מתן הסעד הזמני למעשה לא יפגע כלל בניהול ההליך או בסעד הסופי שהוא קיום הליך תחרותי שבסיומו אחד מהצדדים ירכוש את מניותיו של השני.
42. לגבי מאזן הנוחות טוען המשיב כי טענת המבקש כאילו מתן הסעד הזמני ושמירה על המצב הקיים בחברה לא יזיקו למשיב, הרי שמצב זה מבוסס כולו על הפרת הוראות הסכם השליטה המשותפת על ידי המבקש. יתר על כן, המבקש לא פירט מה הם הנזקים הבלתי הפיכים שייגרמו לו מקום בו בית המשפט לא ייענה לבקשה למתן סעדים זמניים. מנגד, אם יינתנו סעדים זמניים, המשיב ימצא את עצמו לאורך תקופת ניהול ההליך המשפטי במצב הנוגד את הוראות הסכם השליטה המשותפת.
תגובת המבקש לתשובת המשיב
43. בתגובתו, מדגיש המבקש כי שניידר איננו מכחיש כי המהלך שביצע הוא השתלטות עוינת, וכל טענותיו לפיהן המבקש הפר את הסכם השליטה המשותפת אינן יכולת להכשיר מהלך לביצוע השתלטות עוינת על הנכס המשותף. המבקש אף גורס כי המשיב איננו מכחיש את העובדה שרכישת בלוק המניות של הראל, לצד ההתקשרות עם לפידות נועדה על מנת להוציא מהמבקש את חלקו בנכס המשותף, להעבירו לידיהם ולקבל שליטה אפקטיבית בחברה.
המבקש מחדד ומוסיף כי המשיב רקם את מהלך ההשתלטות העוינת עובר להודעת הביטול, קרי נהג בחוסר תום לב ורק לאחר שביסס פוזיציה להשתלטות על החברה, הודיע על ביטול ההסכם לשם הכשרת אותה השתלטות עוינת. נוסף על כך, המבקש מציין כי המשיב סירב למסור מתי בדיוק החל המשא ומתן לקראת גיבוש הסכם השליטה האלטרנטיבי עם לפידות.
44. המבקש מציין כי המהלך למינוי הדח"צים והדירקטור הבלתי תלוי לא הפר את השוויון בשליטה בחברה, שכן אף לא אחד מבין הדירקטורים החיצוניים שמונו וכן הדירקטור הבלתי תלוי לא הוצעו על ידי המבקש. לעניין הדירקטור הבלתי תלוי, המבקש מדגיש כי אין בהסכם השליטה המשותפת כל התייחסות לאפשרות שכזו וממילא אין בתמיכה במינוי כאמור כדי להוות הפרה שלו.
45. המבקש טוען כי חרף טענות המשיב, דרישת המבקש להיפרדות לא באה במטרה שהמשיב ירכוש את מניותיו. כך גם הסכם האופציה מדצמבר 2018 לא מעיד על מטרה זו, שכן יש בו ויתור הדדי על טענות כמו גם ויתור של המבקש על עמדות ופוזיציות שונות בחברה. יתרה מזאת, המבקש מציע לקנות את מניות המשיב, או לחילופין לקבוע מנגנון BMBY בין הצדדים, אלא שהמשיב טוען ביחס לכל הצעותיו אלה כי אין סכסוך בין הצדדים.
46. לפי המבקש המשיב הוא שהפר את הסכם השליטה המשותפת, ומכאן כאמור צמחה בקשתו זו.
דיון והכרעה
רקע נורמטיבי – התנאים למתן סעד זמני
47. מטרת הסעד הזמני להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת הבקשה, מצב אשר עלול להשתנות ככל ולא יינתן הסעד הזמני המבוקש, באופן שיאפשר מימוש פסק דין לטובת הזוכה הפוטנציאלי והבטחת ביצוע יעיל של פסק הדין (ראו למשל רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.2007); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 859-861 (מהד' 12, 2015) (להלן: "גורן")).
48. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), שכותרתה "בקשה לסעד זמני", נקבעו שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להידרש לבקשה למתן סעדים זמניים:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".
אם כן, וכפי שהותווה בפסיקה לא אחת, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים עיקריים: (1) סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים, ו-(2) האם מאזן הנוחות, דהיינו הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני למול הנזק שייגרם למשיב בעקבות מתן הסעד הזמני, נוטה לצדו של המבקש.
בין שני תנאים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", לפיו ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לצדו של המבקש את הסעד הזמני כך ניתן להקל יותר בדרישות סיכויי התביעה, ולהיפך. כאשר נהוג לראות במאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פסקה 15 וההפניות שם (3.12.2018) (להלן: "עניין בבלפור"); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' יצחק דהן עו"ד, פסקה 17 (26.4.2017); רע"א 972/15 אבו סמרה נ' עו"ד אלכס סקלר, פסקה 13 (17.2.2015); גורן, עמ' 864).
49. בתוך כך, בבחינת נזקו של המבקש שיקול מרכזי שעל בית המשפט לקחת בחשבון הוא אופי הנזק הנטען. לעניין זה, נדרש בית המשפט לבחון האם הנזקים הנטענים על ידי מי מהצדדים הם נזקים כספיים שהם ברי פיצוי מטבעם, או שמא מדובר בנזקים בלתי הפיכים (קרי, שאינם ממוניים גרידא). ככל שמדובר בנזק כספי טהור ובר פיצוי, ייטה בית המשפט שלא למהר ולהתערב בדרך של מתן צו. מנגד, כאשר הנזק הוא בלתי הפיך, שכן פיצוי כספי (אם כלל ניתן יהיה להיפרע מן המשיב במקרה הצורך) לא יספק פיצוי הולם, הנטייה תגבר לתת סעד זמני (עניין בבלפור, פסקה 25; ה"מ 440/79 מיקלוש נ' גולן גלובוס פרודקשנס בע"מ, פ"ד לה(2) 645 (1979)).
כמו כן, בבחינה האם יש מקום ליתן סעד זמני, על בית המשפט לוודא כי הסעד הזמני ישרת את הסעד המבוקש בתביעה העיקרית. ככל שהסעד הזמני המבוקש משרת את ההליך העיקרי, בית המשפט יטה לתתו, ואילו מקום בו הסעד הזמני איננו משרת את הסעד המבוקש בהליך העיקרי, אין מקום למתן הסעד הזמני (בע"מ 1594/17 פלונית נ' פלונית (26.7.2017); ע"א 3603/95 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ ,מט(5) 423 (1996); גורן, עמ' 872).
50. לצד אלו, על בית המשפט לשקול שיקולים שבצדק וביושר, האם הבקשה הוגשה בתום לב או בשיהוי, האם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש (תקנה 362(ב)(2) לתקנות; גורן, עמ' 864-866).
51. לאור האמור לעיל, אפנה עתה לבחינת השאלות העומדות על מנת להכריע בבקשה לסעד
זמני – האם קיים קשר בין הסעד המבוקש כעת לבין הסעדים המבוקשים בהליך העיקרי, והאם מקבילית הכוחות נוטה לצדו של המבקש או המשיב.
כפי שיפורט להלן מצאתי כי אין מקום בענייננו להיעתר לסעד הזמני המבוקש בשלב זה.
מן הכלל את הפרט
52. כפי שעולה מכתבי הטענות של הצדדים, כמו גם בדיון שהתקיים בפניי, המחלוקת שעומדת ביסוד הבקשה לסעד זמני דנן היא פרשנות הסכם השליטה המשותפת בין הצדדים ותוקפו – האם הסכם השליטה המשותפת עודנו תקף, או שמא בוטל כדין כטענת המשיבים.
53. באשר לסיכויי התביעה, אתחיל ואציין מחד גיסא כי אינני סבור שתביעת התובע הינה תביעת סרק. עסקינן במערכת יחסים עסקית בין צדדים שמזה תקופה מעלים טענות שונות זה כלפי התנהלות האחר, באופן שהוביל סופו של דבר לאובדן האמון בין הצדדים. מאידך גיסא, איני יכול להתעלם מטענות המשיב לפיהן עמדה לו זכות לכאורה לבטל את הסכם השליטה המשותפת. לפי המשיב המבקש הצביע כאמור גם בעד המועמדות שהוצעו על ידי יו"ר הדירקטוריון לכהן כדח"ציות בדירקטוריון וכן בעד מינוי דירקטור שביעי, בלתי תלוי – וזאת בניגוד להסכם השליטה המשותפת.
54. מעיון בהסכם השליטה המשותפת עולה כי ההסכם נועד לשרת מטרה מרכזית אחת, יצירת יחסים שוויוניים בין הצדדים שמרכיבים את קבוצת השליטה לכל אורך הדרך ובכל ועניין, כאשר יוער ויובהר, שמדובר בהסכם מפורט, מקיף וכוללני.
בפרט, קובע הסכם השליטה המשותפת את הרכב דירקטוריון החברה כך שיימנה שישה דירקטורים סך הכול. לפי ההסכם הן המבקש והן המשיב זכאים למנות שני דירקטורים כל אחד ואילו השניים הנותרים הם דירקטורים חיצוניים שלכל אחת מהצדדים יש זכות להמליץ על אחד מהם מטעמו (ובמקרה שמועמד אינו מתמנה, הזכות חוזרת לאותו הצד להמליץ על מועמד אחר) (נספח 1 לבקשה). זו הנוסחה ואין בילתה. כל ניסיון לתת לנוסחה דנא פרשנות אחרת, אינו עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם המפורשת.
55. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, סבורני כי על פניו אינני יכול לשלול על הסף את טענת המשיב לפיה המבקש הפר את התחייבותו בכל הנוגע להצבעה בדבר מינוי חברי דירקטוריון.
אין מחלוקת כי המבקש הצביע בעד מינוי כל אחת מהמועמדות לתפקיד הדח"צית בחברה (לרבות המועמדת שהוצעה מטעם המשיב), כאשר לפי הסכם השליטה המשותפת על המבקש להצביע מניותיו לטובת המועמדת מטעם המשיב. אף אין מחלוקת כי המבקש הצביע בעד מינוי הדירקטור הבלתי תלוי. עוד אין מחלוקת כי בידי המבקש הייתה האפשרות להצביע כמצוות ההסכם – דהיינו, בעד המועמדות שהוצעה על ידי המשיב ובעד אחת מהמועמדות שהוצעו על ידי יו"ר הדירקטוריון; וכן להצביע נגד מינויו של הדירקטור הבלתי תלוי.
זאת ועוד, כפי שעולה מכתבי הטענות, בא כוח המשיב, עו"ד קלגסבלד, התריע מפני שינוי מצב זה שאינו מוסכם על מרשו בשתי הזדמנויות (נספחים 17 ו-19 לתשובה לבקשה), ואף הבהיר כי השינוי האמור עולה כדי הפרה יסודית של הסכם השליטה המשותפת. מכתבו השני לא נענה על ידי המבקש. קרי, היה מודע לכך שהמשיב רואה במצב כהפרה של ההסכם ביניהם.
56. יצוין כי אף אם אקבל את טענות המבקש באשר להצבעתו בעד המועמדת מטעם המשיב, הרי שמינוי הדירקטור הבלתי תלוי הוא סוגיה נוספת שלכאורה עומדת גם היא בסתירה לכוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם השליטה המשותפת. הוספת דירקטור שביעי ובלתי תלוי בחברה אינה מוגדרת בהסכם בין הצדדים ויש בה כדי לפגום בעיקרון השוויון אותו קבעו הצדדים. כוונת הצדדים לכתחילה היא שתהיה מערכת שוויונית, ושינוי במערכת זו היה חייב לבוא בהסכמת הצדדים, ורק אם הם מסכימים לכך, ולא כך בענייננו.
בשולי הדברים, אבהיר כי לא נעלמה מעיני טענת המבקש, לפיה תכלית מינוים של דירקטורים חיצוניים בחברה היא הגנה על בעלי מניות המיעוט בחברה, וכי מן הראוי כי מועמדים אלה ייקבעו שלא בהמלצת בעל השליטה. דא עקא, טענה זו איננה רלוונטית בענייננו, שכן ענייננו הוא בהסכם שנכרת בין שני הצדדים ושהוראותיו אינן נוגדות את הדין בהקשר זה (מקום בו אין בהסכם כדי לשלול את העובדה שבעלי מניות המיעוט הם אלה שצריכים לאשר את המינוי).
57. אם אסכם נקודה זו, אינני סבור כי בשלב זה סיכויי התביעה יש בהם כדי להטות את הכף לטובת מתן הסעדים הזמניים המבוקשים בשלב זה. יתרה מזאת, וכפי שאפרט להלן אינני סבור כי מאזן הנוחות בנסיבות המקרה דנן מצדיק אף הוא את מתן הסעדים המבוקשים.
מאזן הנוחות
58. במסגרת ההליך העיקרי עותר המבקש לקיומו של הליך היפרדות אשר בסיומו ירכוש מי מהצדדים את מניותיו של אחר בחברה, כאשר עד להשלמת ההיפרדות מתבקש בית המשפט לקבוע שהסכם השליטה עודנו בתוקף. כאמור בכתב התביעה עותר המבקש לסעדים הבאים:
"א. להורות, בין היתר מכוח סעיף 191 לחוק החברות, או מכוח סמכותו המוקנית לפירוק שותפות, כי על הצדדים להיפרד באחזקותיהם בחברה, באמצעות הליך היפרדות, אשר ייקבע על ידי בית המשפט ויתנהל על פי הוראותיו, בין בדרך של BMBY, מכרז או בכל הליך תחרותי אשר יקבע בית המשפט הנכבד, אשר בסיומו אחד מהצדדים ירכוש את מניותיו של השני.
ב. להורות כי עד ליישום מנגנון ההיפרדות בין הצדדים, הרי שהסכם השליטה המשותפת יוותר בתוקפו וכי להודעת ה'ביטול' המיומרת של הנתבע אין תוקף [...]".
לעומת זאת, בבקשה למתן סעדים זמניים, עותר המבקש למספר סעדים, שהעיקרי שבהם הוא מתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להגדיל את אחזקותיהם בחברה בעצמם ו/או לממן בכל דרך שהיא לצדדים שלישיים רכישה של אחזקות נוספות בחברה אלא בכפוף לתנאי הסכם הרכישה המשותפת, וכן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להגיע עם בעלי מניות אחרים בחברה להסכמות בדבר שיתוף פעולה או בדבר אופן ההצבעה במוסדות החברה.
59. מעיון בטענות הצדדים ומהסעדים המבוקשים בהליך עולה כי המבקש מנסה למנוע הפסד כספי כתוצאה מאובדן פרמיית השליטה מצדו. אינני סבור כי בנסיבות המקרה דנן היעתרות לבקשה למתן הסעד הזמני, אשר ימנע מהמשיב לעשות שימוש במניות שרכש מהראל ולפעול לפי הסכם השליטה החדש עם מר לפידות, הינה הכרחית ומוצדקת לצורך מתן הסעד המבוקש בהליך העיקרי (מקום בו המבקש יוכיח את תביעתו). ככל שהמבקש יוכיח תביעתו והצדדים יהיו מצויים בהליך לרכישת מניות זה של השני, הרי שכלל השיקולים יילקחו בחשבון בקביעת המחיר – לרבות פרמיית השליטה שהיתה מיוחסת למבקש. על פניו, די בטעם זה, על מנת להורות על דחיית הבקשה לסעד זמני.
60. זאת ועוד, בנסיבות המקרה שלפניי, הדירקטוריון כבר החל לפעול בהרכבו החדש, העסקה בין המשיב לבין הראל הושלמה ודווחה לציבור וכך גם העובדה שיש לראות במשיב ובלפידות כמי שמחזיקים ביחד במניות לפי חוק ניירות ערך (נספח 1 לבקשה לעיון מחדש). למעשה, המבקש עותר לבטל או לעכב עסקה לרכישת מניות שכבר הושלמה, התמורה בגינה שולמה והיא דווחה לציבור המשקיעים בדיווח מידי.
בבחינת האינטרסים השונים אשר מצויים בנסיבות אלה האחד מול השני, האינטרס של המבקש טמון רובו ככולו בנזקים כספיים, שהם מטבעם ברי פיצוי, כאשר מנגד עומדים האינטרסים של המשיבים, ואף של ציבור המשקיעים בחברה (שיכול שהסתמכו על השינויים בחברה וביצעו עסקאות בעקבות כך). בנוסף, יש לקחת בחשבון גם את העובדה שהראל, שמעורבת גם היא בעסקה, היא חברה ציבורית, וכי נוסף על כך הסעד המבוקש משפיע על צד שלישי שלא צורף להליך – לפידות, שעל פי הדיווח, שילם סכום משמעותי של 10 מיליון שקלים בגין מניות הראל, אך הוא לא צורף להליך דנא.
61. לצד זאת, יש להדגיש כי מהנתונים שהוצגו בפניי עד כה הנזקים שעלולים להיגרם למבקש הם נזקים כספיים ברי פיצוי והמבקש לא הצביע על נזקים בלתי הפיכים אשר הוא חשוף אליהם בשלב זה. יובהר ויודגש כי היה ויתברר בהמשך כי בתקופת הביניים שעד להכרעה בהליך העיקרי פועלים המשיבים באופן אשר עלול לפגוע באופן ממשי בזכויות המבקש בחברה, בהתנהלות החברה, בממשל התאגידי שלה, או בכל דרך אחרת באופן שיקים למבקש נזקים שאינם בלתי הפיכים הרי שבאפשרות המבקש להגיש עתירה מתאימה לבית המשפט.
62. נוכח האפשרות העקרונית הניצבת בפני התובע לתבוע פיצוי כספי חלף צווי המניעה, בבחינת האינטרסים וכל השיקולים המפורטים לעיל סבורני כי שיקולי מאזן הנוחות אינם נוטים לטובתו של המבקש.
סוף דבר
63. הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.
64. אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסכום כולל של
30,000 ש"ח.
65. המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ח' תשרי תש"פ, 07 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.

1
2עמוד הבא