בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 47856-02-15 מור נ' הראל חברה
לפני:
כבוד השופט עדי סומך
התובע:
אלי מור ת.ז. xxxxxxxxx
נ ג ד
הנתבעת:
הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ 520004078
בשם התובע:
עו"ד דרור כהן
בשם הנתבעת:
עו"ד ענת לנגר
פסק דין
תוכן עניינים
עמוד
1. מעשה שהיה כך היה ............................................................................. 4
2. קשת היריעה ומיהות טענות הצדדים ...................................................... 4
2.1 דחיית הכיסוי הביטוחי..........................................................................5
--- סוף עמוד 2 ---
3. דיון ומסקנות ...........................................................................................6
מחצית ראשונה – הדין הביטוחי – מחלוקת לצד פתרון
3.1 מסגרת הדיון: "כלל ההזדמנות הראשונה"...............................................7
3.2 מהכלל אל הפרט....................................................................................11
3.3 נטלי ההוכחה.........................................................................................12
3.4 קרות מקרה הביטוח – הפריצה לבית התובע.............................................12
3.5 התנאים להקלת סיכוני הפריצה – האמנם?...............................................13
4. דיון "תנאים להקלת הסיכון".....................................................................14
4.1 על הנזק ואמדנו – הוכחה או הפרזה? ......................................................18
4.2 מהכלל אל הפרט ....................................................................................20
4.3 על שני שעונים וצמיד אחד משובץ יהלומים................................................23
4.4 חקירה נוספת – ניתוק מגע.......................................................................24
4.5 הוכחת פריטי הגניבה – האמנם?...............................................................29
מחצית שניה – לשון הרע ושקר במפגיע – האמנם?
4.6 אירועי הדיבה – חלק כללי...................................................................... 36
4.7 אירוע ראשון: החוקר קלדס – התובע.......................................................36
4.8 אירוע שני מכתב הדחייה.........................................................................37
4.9 דיון והכרעה – אירוע דיבה......................................................................38
4.10 אירוע ראשון – שיחת טלפון: התובע – החוקר קלדס
4.11 העדר עילה ...................................................................................38
4.12 מעבר לנדרש.................................................................................40
5. על תחושות ורגשות – מכתב הדחייה כלשון הרע או שקר במפגיע, האמנם?..45
5.1 שקר במפגיע - האומנם.........................................................................47
5.2 על אומדן הנזק והפיצוי המוכח .............................................................48
--- סוף עמוד 3 ---
6. ריבית מיוחדת והוצאות משפט
6.1 ריבית מיוחדת....................................................................................52
6.2 הוצאות משפט – אמת או חובה?...........................................................53
מעשה שהיה כך היה...
1. ביום 22.6.2014 יצא התובע את ביתו אשר ברחוב ויצמן בתל אביב, נעל דלתו וסר לעיסוקיו. בשעות הצהריים של אותו יום שבו התובע ורעייתו לביתם, וגילו כי זה נפרץ. כספת ובה תכולה רבה נעקרה ונלקחה מהבית.
°
°
--- סוף עמוד 4 ---
°
°
°
2. משפנה התובע לנתבעת, חברת הביטוח אשר ביטחה את תכולת ביתו מפני גניבה, הוא נתקל בחומה בצורה. סמני שאלה שנותרו עמומים בנוגע למספר פריטים יקרי ערך מתוך מכלול הרכוש שנגנב, ואי שיתוף פעולה עמה, הם שהובילו לשיטתה, לדחיית הכיסוי הביטוחי והשיפוי הכספי בגין הגניבה.
°
°
3. בין לבין וכחלק מבירור האירוע הביטוחי, שכרה הנתבעת את שירותיו של חוקר פרטי בשם אייל קלדס (שיקרא לצורך העניין: "החוקר קלדס") לבירור אותנטיות הגניבה. על דעת התובע, פעל זה כלפיו במזיד בכדי להכפיש את שמו ולעלוב בו ברבים בעת שביצע חקירה זו.
°
°
4. על שום אלה , תוך שהוא עומד על זכותו לפיצוי , הגיש התובע תביעתו זו והעמידה על סך כולל של 260,000 ₪ כנגד הנתבעת.
°
קשת היריעה בהרחבה ומיהות טענות הצדדים
5. התובע הינו מי שהיה מבוטח אצל הנתבעת במועד הפריצה לביתו בפוליסה לביטוח למבנה ולתכולה מסוג "אדירה כסף" לתקופה מיום 01.05.2014 ועד ליום 30.05.2015.
קודם לכך היה התובע מבוטח ברצף אצל הנתבעת בגין אותם סיכונים וזאת החל
משנת 2008 אשר חודש מידי שנה עד להתרחשות הפריצה לביתו.
6. קודם לפריצה הנדונה ביום 22.06.2014, נפרץ ביתו של התובע בשנת 2006 (להלן : "הפריצה הראשונה"), אז הוא פוצה בידי חברת הביטוח הפניקס שביטחה אותה עת את תכולת הבית בביטוח דומה לזה שהיה לתובע אצל הנתבעת.
7. משדיווח התובע לנתבעת על אירוע הפריצה מיום 22.06.2014, החלה זו בחקירת המקרה ולשם כך נפגש התובע בסמוך לפריצה בביתו עם החוקר קלדס. במקביל שלחה הנתבעת לבית התובע שמאי רכוש אשר אמד את הרכוש שנטען כי נגנב ביחד עם הכספת אותו העמיד התובע כרכוש אשר נאמד בידי סוקר הנתבעת בשנת 2008. רכוש זה כלל פריטים רבים דוגמת: תכשיטי זהב רגילים ועם יהלומים, כסף מזומן, מטבעות זהב ,שעונים ומכשירים אלקטרוניים שונים והם אשר לטענת התובע אוחסנו בכספת אשר נגנבה מביתו על תכולתה כאשר לשיטתו הוא זכאי לפיצוי מלא בגינה.
--- סוף עמוד 5 ---
דחיית הכיסוי הביטוחי:
8. לימים דחתה הנתבעת את תביעתו של התובע לפיצוי. הנתבעת גיבשה את עמדתה בעניין זה לאחר חקירה שמצאה לטענתה, כי בגין פריטים מסויימים יקרי ערך שולם לתובע פיצוי במסגרת הפריצה הראשונה באמצעות חברת הפניקס ועל כן ניסיונו של התובע לקבל פיצוי זהה בפעם השנייה, תוך העלמת נתון זה, נתפס מצביע על הפרזה וכמרמה שאינם מזכים בפיצוי כספי.
9. עדות לחיזוק הדברים מצאה הנתבעת בשיתוף הפעולה המוגבל שבין החוקר קלדס מטעמה לתובע, אשר פסק כליל עם התגלה החשד שעלה בחקירת הנתבעת אודות אותם פריטים וסירובו של התובע לפגוש שוב באותו חוקר בכדי להסיר חשד זה, ולתת הסבר הדברים.
10. התובע אשר שלל מכל וכל את טענות הנתבעת בעניין זה כלפיו, והטעים כי שיתף עמה פעולה לכל אורך הדרך, טוען כיום כי הוא מוחזק כבן ערובה בידי הנתבעת וקורבן להתנהלות חסרת תום לב שלה, בעת שהיא מחזיקה בידיה כספים ששייכים לו ומסרבת לשלמם. התובע לא שלל את העובדה כי סירב לפגוש פעם נוספת בחוקר הנתבעת אך הוא נימק זאת בהתנהגותו הנלוזה כלפיו, פגיעה בכבודו ובשמו הטוב בפני אחרים במהלך ביצוע החקירה ומשכך, הוא נאות להמשיך קשר עמו אך ורק באמצעות הדואר האלקטרוני, דבר שלא היה מקובל על הנתבעת, אך מעיד שאין שחר לאותו נתק או חוסר שיתוף פעולה עימה.
11. באשר לטענת הנתבעת בדבר הפרזת הנזק הנוגעת לאותם פריטים מסוימים יקרי הערך שנטען כי התובע פוצה בגינם בעבר, נטען בידי התובע כי מדובר בטענה חסרת שחר ומשוללת כל יסוד והראייה היא שבשנת 2008 , במועד תחילת ההתקשרות הבטוחית עם הנתבעת, הגיע סוקר מטעם הנתבעת לביתו אשר בחן במו עיניו את אותם פריטים שנגנבו עתה, לרבות את הפריטים יקרי הערך שבמחלוקת ומצאם שרירים וקיימים. בפגישותיו עם שמאי הנתבעת הטעים התובע כי לאחר הפריצה הראשונה הוא רכש פריטים זהים לאלו שנגנבו ממנו בשנת 2006 ואלו אשר עמדו לנגד עיני החוקר קלדס הם אשר נגנבו בסופו של יום במסגרת הפריצה הנוכחית.
12. אלו בתמצית טענות הצדדים ואלו אשר בעיקרן עמדו בלב המחלוקת. את תביעתו זו השית התובע על שני ראשי נזק ואלה הם: האחד, על סך 160,000 ₪ בגין שווי הרכוש
--- סוף עמוד 6 ---
המלא לפי דו"ח סוקר הנתבעת משנת 2008 שנגנבו מביתו והשני על סך 100,000 ₪ בגין שני אירועי לשון הרע ושקר במפגיע אשר לטענתו עוולה בו הנתבעת באמצעות החוקר קלדס ובגינם הוא זכאי לפיצוי ממנה ללא הוכחת נזק.
13. ביום 30.01.2019 התקיים דיון הוכחות במעמדם בין היתר של התובע, שני עדיו לתקרית לשון הרע, חוקר הנתבעת, והשמאי מטעמה. הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב והותירו את פתרון המחלוקת וחריצת הדין לפתחו של בית המשפט.
דיון ומסקנות
14. תביעה זו נארגה מיסודות עובדתיים ומשפטיים המספרים סיפור במעט מורכב: ראשיתו בהתקשרות חוזית רגילה שבין מבוטח לחברת ביטוח, המשכו באירוע גניבה וחקר בצידו, וסופו בדחיית הכיסוי הביטוחי ודרישתו של התובע לשפותו בגין הרכוש שנגנב מביתו נגזרת הכיסוי הביטוחי שרכש, אלא שבין לבין עוולה חדשה באה לעולם אשר חיה ברגיל בעולם המופשט של דיני לשון הרע, מרחק שנות אור מהדין הביטוחי הקלאסי, עד כי המפגש המקרי בין השתיים מחייב את ניתוח האירועים לכדי פירוק גורמי המשוואה למרכיביה. בהתאם לכך ידון תחילה הפן הביטוחי במחצית הראשונה של פסק דין זה, ולאחריו במובחן אך לא במנותק ממנו, במסגרת המחצית השנייה, ידון הפן הדיבתי. כך תהא מלאכת הניתוח הדיוני כתובה על פי מידותיו הראויות לו לדיון, באופן אשר יתאים לתכלית בירור התביעה כולה. ועתה בהרחבה:
מחצית ראשונה- הדין הביטוחי- מחלוקת לצד פתרון
מסגרת הדיון : "כלל ההזדמנות הראשונה"
15.
נטען לאירוע פריצה לדירה, במהלכו נגנבו פריטי תכולה ותכשיטים.
א. מבדיקתנו עולה כי לא הוכח התרחשות מקרה ביטוח מכוסה בפוליסה, בנוסף לכך, לא הוכח גובה הנזק.
ב. בנוסף לכך, מבדיקתנו עולה כי קיים חשד לפיו בעבר כבר נתבעו, והתקבל פיצוי בגין מספר פריטים הנתבעים בתביעה זו, כמו כן עולה חשד להפרזה בהיקף הנזק. התנהלות זו מהווה ניסיון לקבלת תגמולי ביטוח שלא כדין, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981, בגינו פטורה חברתנו מחבות.
ג. בנוסף, היעדר שיתוף הפעולה עם המומחים מטעמנו הינו בניגוד לתנאי הפוליסה והחוק ומהווה הכשלה של בירור חבות חברתנו, בהתאם לסעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981, בגינה פטורה חברתנו מחבות.
ד. בהתאם למכלול הטענות, אנו דוחים את התביעה.
ביום 16.11.2014 הוצא על ידי הנתבעת מכתב לתובע בדבר דחיית הכיסוי הביטוחי בגין הפריצה הנדונה לביתו, ובו פירוט הנימוקים שהביאו אותה לטענתה לשלילת הפיצוי כולו מאת התובע. וכך נכתב במכתב:
16.
17.
--- סוף עמוד 7 ---
18. מכתב זה הוצא לתובע לאחר שהנתבעת ביררה את החבות הביטוחית שלה על מורכבותה ומצאה לדחות אותה. הדין מורה כי נימוקי מכתב הדחייה של חברת הביטוח במסגרת
16. מכתב זה הוצא לתובע לאחר שהנתבעת ביררה את החבות הביטוחית שלה על מורכבותה ומצאה לדחות אותה. הדין מורה כי נימוקי מכתב הדחייה של חברת הביטוח במסגרת דחייתה את הכיסוי הביטוחי מחייבים את חברת הביטוח, ומשתיקים אותה מלהעלות טענות מאוחרות למעט במקרים חריגים שאינם מענייננו.
17. תולדת הדין האמור מקורה בשתי הנחיות המפקח על הביטוח- האחת מיום 9.12.1998 והשנייה מיום 29.5.02.
18. ההנחיה הראשונה משנת 1998 קבעה כי:
"כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".
19. ההנחיה השנייה משנת 2002 הרחיבה את ההנחיה הראשונה, ובה נקבע כך:
"חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה".
20. הנחיות אלו קיבלו מעמד נורמטיבי מחייב במרוצת השנים במסגרת פסק הדין בעניין אסולין שם נכתבו בהקשר להן, בין היתר הדברים הבאים :
"ההלכה הנוהגת בבתי המשפט כיום הינה לאפשר מתן תוקף להנחיות הללו של המפקח על הביטוח אשר משקפות את המדיניות המשפטית הרצויה בדבר הגנה על מבוטחים וצמצום אי השוויון בינם לבין חברות הביטוח. בנוסף, הנחיות המפקח על הביטוח, עולות בקנה אחד עם
--- סוף עמוד 8 ---
עקרונות היעילות המשפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרס עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית המשפט כנגדה." (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין, פיסקה 3 (4.5.06)).
21. פסק הדין בעניין אסולין שהיווה אבן המסד בסוגיה עקרונית זו, פתח צוהר לפסיקות נוספות שבאו לאחריו (רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אייש ואח', (8.7.14); רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ, (22.7.14) ; רע"א 3863/15 רחמני נ'Liberty Mutual Insurance Europe Limited, פסקה 36 (9.11.2015)), במסגרתן הוטמעו בהרחבה הסיבות הבסיסיות להחלת עקרון ההזדמנות הראשונה שחל על חברת הביטוח כאשר נטען בהן, בתמצות ובין היתר, כי הטעם הנעוץ בהנחיות הנ"ל נובע בין השאר מזכות המבוטח לוודאות ביטוחית שמטרתה בסופו של יום לאפשר לו לשקול את צעדיו בהתאם בין לתביעה ובין לפשרה ככל שתהא רלוונטית, וזאת כאשר חזית המריבה מונחת במלואה לפניו וכאשר עומדים לפניו טעמיה הסופיים של חברת הביטוח לדחיית תביעתו הביטוחית. יפים לעניין זה דברים שכתב כ"ה (בדימוס) זילברטל בפסק הדין בעניין אייש:
" בהיעדר הכוונה או פירוט במכתב הדחייה לא ניתן להגשים את מטרת הנחיות המפקח, וביניהן, הרצון לאפשר לתובע להתמודד עם טענות המבטחת או לשקול את צעדיו הבאים. ההנחיה מבטאת מגמה ברורה ומבורכת של הגנה על ציבור המבוטחים מפני מצב של פערי מידע באשר לעמדתה האמיתית והמפורטת של חברת הביטוח, כדי לאפשר בחינת אופן ההתמודדות עימה. הנחיית המפקח אף תורמת, ולו בעקיפין, למניעת הגשת הליכי סרק לבית המשפט, שכן תובע פוטנציאלי היודע מראש מה הן טענות המבטחת יכול לשקול בצורה מושכלת האם יש מקום להגשת תובענה על-ידו, על כל ההוצאות והסיכונים הכרוכים בהגשת תובענה שסיכוייה אינם טובים. סבורני, כי תוצאה אחרת מזו שאליה הגיע בית משפט קמא עלולה לרוקן מתוכן את הנחיות המפקח, שכן ניתן יהיה לפרשן באופן שדי בהצגתו של מעין "נימוק על",
--- סוף עמוד 9 ---
כללי וסתמי, שתחת כנפיו יכולים להימצא ערב רב של נימוקים, שכלל לא נדרש להביאם לידיעת התובע או צד ג'. מצב דברים זה אינו שונה ממצב הדברים שהנחיית המפקח בקשה למנוע - מצבים בהם לתובע אין כל יכולת להעריך או להתמודד עם עמדת המבטחת." (רע"א 2121/14 אליהו נ' אייש, פיסקה 10, (8.7.14)).