בית הדין הארצי לעבודה
ע"ע 26328-09-14
ניתן ביום 03 דצמבר 2019
1. הראל חברה לביטוח בע"מ
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
3. כלל חברה לביטוח בע"מ
4. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
המערערות
–
1. מירב תותי אשבל
2. עדנה אילון
3. יורשי המנוחה יעל גבאי ז"ל –
א. צדוק גבריאל גבאי
ב. תקוה שושני
ג. אסתר לוי
ד. שלמה חי גבאי
4. נירית אשבל
מדינת ישראל – רשות שוק ההון
המשיבים
מתייצבת בהליך
לפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט אילן סופר
נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' יודפת הראל-בוכריס
בשם המערערות 1 ו-2 – עו"ד ברק טל, עו"ד עידו חיטמן
בשם המערערות 3 ו-4 – עו"ד בעז בן צור, עו"ד אלעד פלג
בשם המשיבים – עו"ד רמי בביאן
בשם מדינת ישראל-רשות שוק ההון – עו"ד דנה מנחה
פסק דין
סגן הנשיאה אילן איטח
1. האם בפוליסות ביטוח מנהלים שהנפיקו המערערות עד לשנת 2000 ישנה הפליה מגדרית פסולה? אם כן – האם נכון להיעתר לבקשת המשיבות לאשר כתובענה ייצוגית את התובענה שהגישו נגד המערערות בגין אותה הפליה?
2. שאלות אלו, העומדות בלב ההליך דנן, הגיעו לפתחנו[1] במסגרת ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי ירושלים (הנשיאה (בדימוס) דיתה פרוז'ינין ונציג הציבור מר נוריאל ממליה; תע"א 2409/08, תע"א 1744/08, תע"א 1743/08, תע"א 1742/08; [פורסם בנבו] החלטה מיום 17.8.14), שבמסגרתה התקבלה בקשת המשיבות 1 – 4 לאשר כתובענה ייצוגית את התובענה שהגישו נגד המערערות, שבבסיסה טענת ההפליה האמורה.
3. יצוין כבר עתה כי למרבה הצער, במהלך ניהול הליך הערעור בבית דין זה, ביום 29.5.16, נפטרה המשיבה 3, גב' יעל גבאי ז"ל. בהחלטת בית הדין מיום 4.4.17 נקבע כי בנעליה יבואו יורשיה לפי צו - אחיה ואחיותיה ששמם מפורט בכותרת (להלן יחד – היורשים). בשים לב לכך שהיורשים באו בנעלי המשיבה 3 ולאור מהות ההליך, נכנה מעתה ואילך גם את כלל המשיבים וגם את המשיבות ה"מקוריות" (המשיבות 1, 2 ו-4) "המשיבות".
4. נפתח ברקע כללי שיסייע בהבנת השתלשלות העניינים וטענות הצדדים.
--- סוף עמוד 5 ---
א. רקע כללי
רקע קצר על ביטוח מנהלים
5. ביטוח מנהלים הוא אחד מאפיקי החיסכון הפנסיוני, שמטרתו תשלום קצבה חודשית בהגיע המבוטח לגיל פרישה (פנסיה) (להלן – רכיב הגמלה). לצד החיסכון הפנסיוני המבוטח רוכש גם כיסוי ביטוחי לסיכון מוות (להלן – רכיב הריסק), שנועד, ככלל, להעניק תשלום חד-פעמי למוטבי המבוטח במקרה שהלה נפטר בטרם הגיעו לגיל פרישה. בהתאם, הפרמיה המשולמת בפוליסות ביטוח מנהלים מיועדת לשתי מטרות עיקריות: פיצוי למוטבים במקרה של פטירת המבוטח לפני הגיעו לגיל פרישה ותשלום גמלה חודשית למבוטח שהגיע לגיל פרישה. הסיכונים שמשקפים כיסויים ביטוחיים אלה לחברות הביטוח הם הפוכים: בעוד שרכיב הגמלה משקף סיכון להתארכות החיים של המבוטח לאחר גיל הפרישה והתעריף שלו נגזר מתוחלת החיים הממוצעת, הרי שרכיב הריסק משקף סיכון להתקצרות החיים של המבוטח לפני גיל פרישה (בתקופת העבודה) והתעריף שלו נגזר משיעור התמותה הממוצע בגילאי העבודה. המבוטח בביטוח מנהלים יכול להוסיף כיסוי ביטוחי נוסף – אובדן כושר עבודה (להלן – רכיב אכ"ע).
6. מבחינה אמפירית, ואין על כך חולק, תוחלת החיים של נשים היא ארוכה יותר ושיעור התמותה שלהן בגילאי העבודה נמוך יותר. במצב דברים זה, ניתן היה לצפות, לכאורה, כך לפי טענת המשיבות, כי הבדלים אלה בין גברים לנשים יקבלו ביטוי לא רק ברכיב הגמלה (באמצעות קביעת מקדם גמלה גבוה יותר לנשים) אלא גם ברכיב הריסק (באמצעות קביעת תעריף נמוך יותר לנשים), אלא שלא כך היה לגבי תעריף הריסק (והצדדים חלוקים בטעמים לכך).
עד לשנת 2000 חושב התעריף של רכיב הריסק בפוליסות ביטוח מנהלים לפי לוח תמותה[2] 1949-1952A שאין בו הבחנה בין גברים לנשים. ההבחנה בין נשים לגברים קיבלה ביטוי רק ברכיב הגמלה, שלשם תמחורו נעשה שימוש בלוח תמותה A(55)f&m שלמעשה כלל שני לוחות: אחד לנשים ואחד לגברים.
כלומר, בתמחור רכיב הריסק לא נלקח בחשבון שיעור התמותה הנמוך של נשים בגילאי העבודה (ביחס לגברים בגילאים אלה) והתעריף שהן שילמו ברכיב זה היה זהה לתעריף ששילמו גברים. לעומת זאת, ברכיב הגמלה כן נלקחה בחשבון תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים (ביחס לגברים). כפועל יוצא מכך, גבר
--- סוף עמוד 6 ---
ואישה שפרשו באותו גיל ועם אותם שיעורי חיסכון, יזכו לקצבאות חודשיות בשיעורים שונים – האישה בשיעורים פחותים[3].
דיון בוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת
7. מצב דברים זה גרם ל"חוסר נוחות" בקרב גורמים שונים ואלה הביאו אותו, בין השאר, לשולחנה של כנסת ישראל. וכך, ביום 25.1.2000 התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת (להלן – הוועדה או ועדת הכנסת) שבמסגרתו נדון, בין היתר, הנושא שלפנינו (להלן – הדיון בוועדה או הדיון בוועדת הכנסת). בדיון השתתפו, לבד מחברות כנסת, גורמים ממשרדי ממשלה שונים ובהם משרד האוצר – הפיקוח על הביטוח, גורמים מהמגזר העסקי – התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ (להלן – ההתאחדות), התאחדות התעשיינים וגורמים נוספים. בפתח הדיון הוצגה תמונת המצב נכון לאותה העת, תוך הבחנה, לעניין הפתרון הרצוי, בין פוליסות קיימות לפוליסות חדשות, אך תוך אמירה ברורה שהמצב אינו נראה בעין יפה ויש לפעול לתיקונו. לקראת תום הדיון אמר מר משה וינרב מטעם ההתאחדות: "אני מוכן... להעביר לחברות הביטוח ולומר להם שועדת הכנסת מבקשת... מהחברות [חברות הביטוח – א.א.] שכל התעריפים החדשים שהם יגישו מעתה ואילך, תהיה בהם הבחנה בין נשים ובין גברים" והוסיף כי "אנחנו לא יכולים לכפות... כפייה זה הגבל עסקי. אני יכול לבוא ולומר שנוכחנו [כך במקור – א.א.] בישיבת הוועדה וזו בקשה חד-משמעית של הוועדה". מר שחר כרובי, מטעם המפקח על הביטוח במשרד האוצר (להלן – המפקח על הביטוח או המפקח), אמר כי לא זו בלבד שיינתנו אישורים לחברות ביטוח שיגישו תכניות ביטוח שיכללו שינוי כאמור – שתופיע בהן הבחנה בין נשים לגברים גם בתעריף רכיב הריסק, אלא שהמפקח אף מעודד זאת.
8. ואמנם בעקבות הדיון בוועדה ובו ביום נשלח מכתב מטעם ההתאחדות ומטעם איגוד חברות הביטוח בישראל אל "מנהלי אגפים לביטוח חיים", שעניינו "'קיפוח נשים בביטוח מנהלים' – דיווח מישיבת ועדת הכנסת...". במכתב נמסר כך:
"...
1.4 הטענה המרכזית שבתלונה היתה שחברות הביטוח עורכות אבחנה בתעריפים ובכופלים בין גברים לנשים כאשר מדובר בחישוב גימלא, בשל תוחלת חיים ארוכה יותר של נשים. אך,
--- סוף עמוד 7 ---
אינן עושות אבחנה בתעריפי סיכון המוות לנשים למרות הסתברות התמותה הנמוכה יותר לנשים בגילאים רבים.
...
3. החלטות
.3.1 ועדת הכנסת מבקשת מכל חברות הביטוח שבכל תעריף חדש לסיכון מוות שיוגש מעתה ואילך לאישור הפיקוח ו/או יפורסם לציבור תעשה אבחנה בין תעריפי נשים לתעריפי גברים.
...
.3.3 ועדת הכנסת מבינה את הקשיים שביישום שינויים על פוליסות קיימות, ולכן אם יתקיים האמור בסעיף .3.1 הועדה נוטה שלא להתערב לגבי תעריפים בפוליסות קיימות.
.3.4 על ההתאחדות להביא לידיעת חברות הביטוח את בקשת הועדה." (הדגשה בקו תחתון במקור - א.א.)
9. בעקבות מכתב זה ובהתאם לאמור בו, שינו חברות הביטוח בתחילת שנות ה-2000 את רכיב הריסק – תחילה שונו התעריפים ולאחר מכן, בעקבות שינוי חקיקה, נוספו לוחות תמותה עדכניים המבחינים בין גברים לנשים (להלן – תכניות הביטוח החדשות). שינוי זה, המתייחס לתכניות הביטוח החדשות בלבד, קיבל את אישור המפקח על הביטוח. אם כן, תכניות הביטוח החדשות כוללות כיום הבחנה בין גברים לנשים הן לעניין תעריף רכיב הריסק והן לעניין מקדמי הגמלה ברכיב הגמלה. לעומת זאת, בפוליסות ביטוח המנהלים העומדות במוקד ההליך דנן (להלן – הפוליסות הרלוונטיות), שהונפקו לכל המאוחר עד לשנת 2000, לא נערך השינוי האמור. יצוין כי בפוליסות הרלוונטיות, מבוטחים שהגיעו לגיל פרישה היו רשאים לבחור למשוך את כספי החיסכון באופן הוני חד פעמי במקום לקבל קצבה חודשית. עוד יצוין כי אין מחלוקת שביחס לכספי חיסכון הנמשכים במשיכה הונית חד פעמית, אין כל הבדל בין גברים לנשים.
עניין ליברמן
10. על רקע הדברים הללו, הוגשו בחודש פברואר 2000 לבית הדין האזורי תל אביב כמה תובענות נגד מספר חברות ביטוח (ובהן המערערות 2 ו-3) ולצדן בקשות לאישורן כתובענה ייצוגית (ע"ב 2314/00 ליברמן – כלל חברה לביטוח בע"מ; להלן – עניין ליברמן). בתובענות ובבקשות לאישורן נטען, בדומה לנטען בענייננו, כי דמי הביטוח המשולמים על ידי נשים בביטוחי מנהלים הם מופרזים, לאור שיעורי התמותה הנמוכים בהרבה של נשים ביחס לגברים וכי הותרת המצב על כנו מהווה הפליה פסולה.
11. ביום 10.1.2002 ניתן תוקף של פסק דין להודעה מוסכמת שהגישו הצדדים בעניין ליברמן, שאלה עיקריה:
--- סוף עמוד 8 ---
"הצדדים מתכבדים להודיע לבית הדין הנכבד, כי הגיעו להסכמה בדבר מחיקת התובענות והבקשות לאישורן כתביעה ייצוגית, וזאת, בין היתר, מהטעמים הבאים:
א. העניינים שאמורים היו להידון במסגרת התובענות, ובפרט הטענה לאפליית נשים בביטוחי מנהלים, התבררו – עוד לפני הגשת התובענות – בפני ועדה לקידום מעמד האשה בכנסת, בדיון בו השתתפו נציגי ציבור ונציגי אגף הפיקוח על הביטוח.
במסגרת זו, נבחנו מכלול ההיבטים הקשורים בביטוח המנהלים, לרבות ההיבטים הציבוריים והתחשיבים האקטואריים הצריכים לעניין.
ב. בעקבות הדיון המליצה ועדת הכנסת לנציגי הפיקוח על הביטוח ולחברות הביטוח על עריכת שינויים בתמחור ביטוחי מנהלים.
ג. המשיבות הוציאו פוליסות ביטוח חדשות, שאושרו על ידי המפקחת על הביטוח בעקבות ההמלצות הנ"ל.
ד. ....שינויים אלה נתנו ביטוי הולם למכלול השיקולים הרלבנטיים והביאו להכרה בקושי לקבל את התביעות לגופן. ממילא, יש בשינויים אלה, כשלעצמם, כדי לייתר את התובענות דנא.
ה. במסגרת הסדר זה הכירו המבקשות בקושי המשפטי לאשר את הבקשות שהגישו להכיר בתובענות כבתביעה ייצוגית, וזאת נוכח משקלם המצטבר של טיעוני המשיבות, ובפרט:
(1) העובדה שמדובר בפוליסות ביטוח אשר נערכו טרם חקיקתו של פרק התובענות הייצוגיות בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, שהינו פרוספקטיבי והעובדה שבאחת מן התובענות מצויה תניית בוררות...
(2) הגדרתה של הקבוצה המיוצגת הינה סבוכה, מורכבת, ומצריכה בחינה פרטנית בעניינה של כל אחת מהמבוטחות על נסיבותיה ומאפייניה האישיים. משכך, קיים קושי בהגדרת 'קבוצה' ובוודאי קבוצה הומוגנית, הנדרשת לצורך אישור תביעה ייצוגית.
(3) במקרה דנא קיים קושי ניכר בתביעה רטרואקטיבית של זכויות, שכן תביעה שכזו מתערבת בשיקולי התמחור הפנימיים והיא עלולה לפגוע בקבוצות אוכלוסיה שונות, לרבות אוכלוסיות שונות של נשים בעלות מאפיינים חיתומיים יחודיים.
..."
עוד כתבו הצדדים לעניין ליברמן כי המשיבות שם (חברות הביטוח) נאותו "לשאת בהוצאות המבקשות ובשכר הטרחה של" באי-כוחן, ביקשו ליתן להסכמתם תוקף של פסק דין ולהורות, בהתאם להסכמה, על מחיקת התובענות והבקשות לאישורן ללא צו להוצאות. כאמור, כך נעשה בפסק דין מיום 10.1.2002.
יצוין כי באותו המועד טרם נחקק חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות או החוק), וחלק ניכר מטענות הנתבעות עסק בשאלה אם התובענה שם עומדת בתנאי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (שמכוחה הוגשו בעבר תובענות ייצוגיות מסוימות).
--- סוף עמוד 9 ---
בג"ץ פידלמן
12. בטרם נפרוש את העובדות הרלוונטיות למקרה שלפנינו ואת השתלשלות העניינים בו, נתייחס בפירוט-מה לפסק הדין בבג"ץ פידלמן[4]. זאת בשל המשקל שניתן לו בטענות הצדדים, בין היתר על רקע ההסתמכות עליו בהחלטה מושא הערעור, ועל מנת שטענות הצדדים ופסיקת בית הדין האזורי בהתייחס אליו תהיינה ברורות. כן נביא בתמצית קווים כלליים על עולם התובענות הייצוגיות.
13. בבג"ץ פידלמן הובאו להכרעת בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, שתי עתירות שעניינן אחד – תביעה להשוואת שיעורי פנסיית השארים המשתלמים לאלמנים של מי שהיו חברות בקרן פנסיה מסוימת (מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ; להלן – מבטחים) לשיעורי פנסיית השארים המשתלמים על ידי אותה קרן לאלמנות של מי שהיו חבריה. בעתירה האחת (להלן – עתירת אלחנתי) נתקף סעיף 19 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן – חוק ההבראה), שהורה על ביטול חוק השוואת זכויות פנסיה לאלמן ולאלמנה, התשס"א-2000 (להלן – חוק השוואת זכויות). ביטול חוק זה החזיר לתוקפו את אי השוויון ששרר בשיעורי פנסיית השארים המשתלמים לאלמנים לאלה המשתלמים לאלמנות בקרנות הפנסיה הוותיקות, ובהן מבטחים. העתירה האחרת (להלן – עתירת פידלמן[5]) הופנתה נגד פסק דינו של בית דין זה[6], שבו נקבע כי תקנה 35 לתקנות מבטחים מפלה שלא כדין בין אלמנים לאלמנות ולפיכך דינה בטלות. עוד נקבעה בעניין פידלמן בארצי בטלותה של הוראה הכלולה בתקנון האחיד שהכין המפקח על הביטוח (להלן – התקנון האחיד), הדומה להוראת תקנה 35 האמורה. יצוין כי לעניין הסעד הוחל עקרון הבטלות היחסית ומועד בטלות ההוראות הרלוונטיות הושעה למשך שנה ממתן פסק הדין, על מנת ליתן לנוגעים בדבר שהות לבחון מחדש את הנושא. עוד נקבע כי אין בביטול תקנה 35 האמורה כדי לאיין פעולות שנעשו מכוחה בעבר.
14. במוקד הדיון בעניין פידלמן בארצי עמדו שתי הוראות בתקנות מבטחים. האחת בנוגע לזכאות לפנסיית שארים של אלמן או אלמנה שבני זוגם נפטרו לפני גיל פרישה, בהיותם עמיתים פעילים בקרן, והאחרת בנוגע לזכאות לפנסיית שארים של אלמנה או אלמן שבני זוגם נפטרו לאחר גיל פרישה, כשהם זכאים לפנסיית
--- סוף עמוד 10 ---
זקנה מן הקרן. אשר לעניין הראשון קבעה תקנה 31(ד) לתקנות מבטחים כי "אלמן של פנסיונרית יקבל פנסיה בשיעור 50% מפנסית אלמנה...". אשר לעניין השני נקבע בתקנה 35(ג) כי "אלמן יקבל פנסיה בשיעור של 50% מהפנסיה שהיתה מקבלת אלמנה...". כלומר, על פי תקנות אלה, שיעור פנסיית השארים שזכאי לה האלמן עומדת על מחצית משיעור פנסיית השארים שזכאית לה האלמנה[7]. תקנות אלה היו רלוונטיות אף לעתירה הנוספת שנדונה בבית המשפט העליון, מאחר ש"חקיקת סעיף 19 לחוק ההבראה אשר ביטל את חוק השוואת הזכויות החזיר לתקנות אלה את תוקפן המחייב והקובע בכל הנוגע לתשלום פנסיית שארים לאלמנים"[8]. יצוין כי עד לחודש יולי 1972, על פי תקנות קרנות הפנסיה הוותיקות, לא היה אלמן של פנסיונרית או עמיתה פעילה זכאי לפנסיית שארים כלל וכי תקנוני קרנות הפנסיה החדשות קובעים שיעור פנסיה שווה לאלמנים ולאלמנות.
15. התקנון האחיד של קרנות הפנסיה הוותיקות, שהוכן על ידי המפקח על הביטוח ונכנס לתוקפו ביום 1.10.2003, אימץ לעניין פנסיית השארים של אלמנים ואלמנות את ההסדרים שנקבעו בתקנוני הקרנות, דוגמת תקנות 31 ו-35 לתקנות מבטחים. כך, בסעיף 19 לתקנון האחיד נקבע כי אלמנת פנסיונר תקבל קצבה בשיעור 60% מקצבתו האחרונה ואילו אלמן פנסיונרית יקבל קצבה בשיעור 30% מקצבתה האחרונה. ובסעיף 23 לתקנון האחיד נקבע כי אלמנת "מבוטח פעיל" תקבל קצבה בשיעור 40% משכרו הקובע ואילו אלמן "מבוטחת פעילה" יקבל קצבה בשיעור 20% משכרה הקובע[9].