בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 13518-03-15 אפל נ' צ'רני ואח'
בקשות 11 ו־47
לפני כבוד השופט דורון חסדאי
המבקשים/הנתבעים
1. מיכאל צ'רנוי
ע"י ב"כ עו"ד ירון קוסטליץ
2. זאב רום
ע"י ב"כ עו"ד זוהר לנדה
נגד
המשיב/התובע
דוד אפל
ע"י ב"כ עו"ד ישראל שלו
פסק דין
רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר
1. לפניי שתי בקשות לסילוק התובענה על הסף.
°
בקשה מס' 11
2. בבקשה זו נטען על ידי הנתבע 1 מר מיכאל צ'רנוי (להלן: "המבקש") – כי דין התובענה להידחות על הסף מכמה טעמים:
א. מן הטעם של התיישנות. לטענת המבקש, התביעה עוסקת בעניינים שאירעו בראשית המאה, נידונו בערכאות לפני עשור והדיון בהן התמצה לפני שנים, וכל העובדות
--- סוף עמוד 2 ---
הנטענות על ידי המשיב היו ידועות לו לכל המאוחר בשלהי שנת 2001, אז גם העלה לראשונה את עילת התביעה כטענת הגנה מהותית (טענת קיזוז) במסגרת התנגדות לביצוע שטר שהוגשה ללשכת ההוצל"פ ונדונה בבית משפט השלום, וכך גם נשנתה עילת התביעה על ידי המשיב במסגרת הליכים שונים שנזכרים בכתב התביעה טרם חודש מרץ 2008
(ר' בהרחבה פרקים ג–ד לבקשה, סעיפים 11–108).
ב. מן הטעם של שיהוי קיצוני, לפי שפעולותיו של המשיב מלמדות כי הוא זנח את זכות התביעה אשר לפי טענתו עמדה לו שנים רבות לאחר המועד שבו לפי שיטתו בכתב התביעה כבר היו בידיו כל המסמכים שלטענתו לא יכול היה להגיש את התביעה בהעדרם (בחודש מרץ 2008) והוא נזכר להגיש את התביעה רק בחודש מרץ 2015, לאחר שמונה לו מנהל מיוחד בהליכי פש"ר.
ג. מן הטעם שהילוכו של המשיב נגוע בחוסר תום לב קיצוני שעה שלא היסס להסתיר מבית משפט זה הליך שהתקיים בבית המשפט העליון בינו לבין המבקש, אשר נוגע ישירות לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א 1178/03 אלומיניום החזקות נ' אפל, במסגרתו נקבע על ידי בית המשפט העליון ביחס לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי כי הוא אינו מחייב את המבקש (ר' סעיף 5 לנספח 2 לבקשה) (לעניין הטענות מושא ס"ק ב–ג לעיל, ר' בהרחבה פרקים ה–ו לבקשה, סעיפים 109–134).
ד. לפי שממסמך ההבנות שנחתם בין המשיב לבין הנתבע 2 (זאב רום) ביום 25.4.01 (נספח 17 לכתב התביעה), עולה בבירור כי לשיטת המשיב עצמו אין כל יריבות בינו לבין המבקש בנוגע לדרישתו לקבלת עמלה בגין עסקת מובילטל (ר' בהרחבה פרק ז לבקשה, סעיפים 135–139).
בקשה מס' 47
3. בבקשה זו, שהוגשה על ידי הנתבע 2 מר זאב רום (להלן: "המבקש 2"), נטען כי דין התובענה להיות מסולקת על הסף מחמת הטעמים כדלקמן:
א. בשל התיישנות עילות התביעה (ר' בהרחבה פרק ג לבקשה, סעיפים 17–61).
ב. בשל העדר עילה. עוד נטען כי המשיב אינו זכאי לסעד של מתן חשבונות
(ר' בהרחבה פרק ד לבקשה, סעיפים 62–79).
ג. בשל מעשה בית דין (ר' בהרחבה פרק ה לבקשה, סעיפים 80–86).
תשובת המשיב
4. בתגובתו המאוחדת לבקשות ציין התובע מר דוד אפל (להלן: "המשיב") בראשית הדברים כי בקשת המבקש 2 לא נתמכה בתצהיר, הגם שכללה טענות עובדתיות מובהקות, ומטעם זה יש לדחותה על הסף (ר' בהרחבה פרק ב לתגובה, סעיפים 16–25).
--- סוף עמוד 3 ---
5. לטענת המשיב, נוכח התנהגות המבקשים שהטעו אותו והציגו לו מצגים שקריים בנוגע להשתכללות עסקת מובילטל, הם אינם זכאים לחסות תחת הגנת ההתיישנות. המשיב מפנה לסעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "החוק") בנוסחו הקודם, וטוען כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת שהמבקשים פעלו בתרמית ובהונאה שבעטיין נגרם לו נזק ממוני משמעותי, ולפיכך מכוח הוראת סעיף 7 ולפי שכוח התביעה התגבש אצלו רק בסוף חודש מרץ 2008, יש מקום לקבוע כי התביעה לא התיישנה (ר' בהרחבה סעיפים 6–12 וסעיפים 37–65). המשיב אף התייחס לתיקון שחל בסעיף 7 לחוק ההתיישנות ביום 28.7.15, ולטענתו הוא חל על התביעה דנן (ר' בהרחבה סעיפים 66–85).
6. המשיב בדעה כי טענות המבקשים, ובפרט ביחס לטענת ההתיישנות, כרוכות בבירור עובדתי מורכב ולכן אין להכריע בהן כטענות סף (ר' ההרחבה סעיפים 31–36). מעבר לכך, לשיטת המשיב התביעה דנן לא התיישנה, הן מכוח הוראת סעיף 7 לחוק הן מכוח הוראת סעיף 8 לחוק, הדן בהתיישנות שלא מדעת (ר' בהרחבה סעיפים 86–93). עוד טוען המשיב כי בענייננו חל סעיף 89 לפקודת הנזיקין, ולדבריו הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתנהלות המבקש 2 שהפר התחייבותו המפורשת לפעול לגביית כספי העמלה המגיעים לשניהם מהמבקש תוך שהוא מטעה ומסתיר מפניו את דבר קיומה של העסקה – טרם התגבש במלואו, וכך הם פני הדברים ביחס למבקש (ר' בהרחבה סעיפים 98–104).
7. עוד טען המשיב כי בכל מקרה, עילת התביעה כנגד המבקש 2 לא התיישנה, ראשית בשל הודאתו המפורשת של המבקש 2 בזכות התביעה שלו במסגרת התביעה אשר הגיש המבקש 2 כנגד המשיב ביום 14.5.09 בת"א 1536/09 (ר' נספח 19 לכתב התביעה), וכן לאור טענת המבקש 2 במסגרת ההליך השטרי שהתקיים בבית המשפט המחוזי, כי הוא לא קיבל כספים בגין עסקת מובילטל, ולפיכך ברור כי מרוץ ההתיישנות בקשר עם התביעה כנגדו לקבלת מחצית הכספים שהתקבלו בידיו, יתחיל רק מהמועד שבו התקבלו בידיו כספים או במועד שבו ייחשפו הכספים שהתקבלו בידיו
(ר' בהרחבה סעיפים 105–108).
8. המשיב אף טען כי המבקשים מנועים מלהעלות טענת התיישנות כנגדו נוכח הליך הבוררות שנוהל ביניהם לאחרונה (ר' בהרחבה סעיפים 94–97).
9. לשיטת המשיב, דין טענת השיהוי שהועלתה להידחות (ר' בהרחבה סעיפים 109–116). כך אף לדבריו טענות המבקשים בדבר העדר יריבות או העדר עילה, הן טענות מופרכות הנסתמכות על פרשנות מטעה של מסמך ההבנות (ר' בהרחבה סעיפים 117–123). עוד התייחס המשיב לטענת המבקש 2 בקשר עם התביעה למתן חשבונות, ולדבריו בינו לבין המבקש 2 שררה מערכת יחסים של שותפות (ר' בהרחבה סעיפים 124–126). המשיב אף התייחס לטענת המבקש 2 בדבר מעשה בית דין ולטענת המבקש בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט (ר' בהרחבה סעיפים 127–128 וסעיפים 129–130 בהתאמה).
--- סוף עמוד 4 ---
תגובת המבקש
10. המבקש בתגובתו בדעה כי המשיב בתשובתו מתעלם מטענותיו ומעובדות יסוד שאינן שנויות במחלוקת. לדבריו, לא נמצא בתשובת המשיב מענה כלשהו לכך שלפי עדויותיו שלו בבתי המשפט, כל העובדות שלטענתו מזכות אותו בקבלת עמלה מהמבקש בגין עסקת מובילטל היו ידועות לו לכל המאוחר בשנת 2002. לשיטת המבקש, טענות המשיב אף אינן מתיישבות עם עדותו בבית המשפט המחוזי במסגרת בש"א 22193/01 מיום 8.4.02 (נספח 9 לבקשה). המבקש שב על טענתו כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף מחמת התיישנות,וכן לפי שהיא נגועה בשיהוי קיצוני עקב כך שהמשיב נהג בחוסר תום לב בשים לב אף למסמך ההבנות מיום 25.4.01 (ר' בהרחבה סעיפים 1–15).
11. במסגרת סעיפים 17–22 סקר המבקש את המסגרת המשפטית הנוגעת לטענת התיישנות המועלית כטענת סף. בגדרי סעיפים 23–27 התייחס לקיומה של התיישנות בפועל בענייננו ובמסגרת סעיפים 28–66 התייחס לאי־תחולתו של החריג המוסדר בסעיף 8 לחוק ההתיישנות ולדבריו כל העובדות המהוות את עילת התביעה היו בידי המשיב עוד לפני חודש מרץ 2008. באשר לחריג הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, הרחיב המבקש במסגרת סעיפים 67–73, ולעניין החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק ההתיישנות פירט עמדתו בסעיפים 74–84. באשר לטענת השיהוי, זו קיבלה התייחסות המבקש במסגרת סעיפים 85–106. המבקש חזר על טענתו כי קיים חוסר תום לב בהגשת התביעה (ר' סעיפים 107–109) וכי לא קיימת יריבות בינו לבין המשיב (ר' סעיפים 111–114).
תגובת המבקש 2
12. המבקש 2 בדעה כי עיון בתגובת המשיב מלמד שהוא עושה הכול על מנת להסיט את הדיון למחוזות לא קשורים על מנת להעלים את העובדה הפשוטה כי הוא התקשר במסמך ההבנות שנכרת בינו לבין המבקש 2 ביום 25.4.01, אשר קובע מפורשות כי הוא – המשיב – אינו זכאי לכספים מהמבקש, ומכאן כי תביעתו נגד המבקש 2 אין לה על מה שתסמוך (ר' סעיפים 1–8). כן נטען על ידי המבקש 2 כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף בהעדר עילה ומפאת מעשה בית דין (ר' בהרחבה פרק ב לבקשה, סעיפים 17–31).
13. המבקש 2 אף טוען כי קיימות ראיות למכביר המצביעות על כך שהתביעה התיישנה עוד בשנת 2013 וזאת מקום בו המשיב מודה בעצמו בשלל תצהירים ועדויות כי עילת התביעה קמה לו עוד בשנת 2001, ומכל מקום הוא היה מודע לכך העובדות לכל המאוחר בשנים 2006–2007
(ר' בהרחבה פרק ד לתגובה, סעיפים 39–56).
14. המבקש 2 בדעה כי יש מקום לסלק את התובענה בהעדר עילה אף ביחס לסעד של מתן חשבונות שנתבקש. לשיטתו הצדדים התקשרו במערכת הסכמית אשר אינה מקימה, לכשעצמה, מערכת יחסית של שותפות, וממילא ההסכם שנחתם ביניהם ביום 22.9.00 אינו תקף שעה שחתמו על מסמך ההבנות המאוחר (ר' בהרחבה פרק ג לתגובה, סעיפים 32–38).
--- סוף עמוד 5 ---
15. ברקע הדברים, החלטת בית המשפט מיום 5.3.17 בבקשה מס' 1, במסגרתה נתבקש בית המשפט לפטור את המשיב מתשלום אגרה. כבר במסגרת הדיון באותה בקשה העלו המבקשים בין היתר את טענת ההתיישנות. באותה החלטה באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להכריע בטענת זו (או בטענת השיהוי), במסגרת הבקשה לפטור מתשלום אגרה. כך בסעיף 32 להחלטה נקבע, בין היתר, כי:
...אין להבין מהחלטה זו כי טענות המשיבים בדבר התיישנות התובענה הינן נטולות ממש או כי דינן להידחות לגופן. משמעות ההחלטה דנן הינה, כי במסגרת הבקשה לפטור מאגרה לא מצאתי לנכון להכריע בטענת הסף של התיישנות. פתוחה כמובן למשיבים הדרך להגיש בקשה סדורה נתמכת בתצהיר (על פי שיקול דעתם) לדחיית התובענה מפאת התיישנות.
16. ביום 25.2.19 התקיים דיון בבקשות. הצדדים הגיעו לכלל הסכמה כי פרוטוקול הדיון בבקשה לפטור מאגרה מיום 12.7.16 יהווה חלק בלתי נפרד מהדיון בבקשות דנן מס' 11 ו־47.
המבקש נחקר על ידי ב"כ המשיב (ר' בהרחבה עמודים 2–16 לפרוטוקול), לאחריו נחקר המשיב
(ר' בהרחבה עמודים 17–46 לפרוטוקול). ביום 28.5.19 התקיימה ישיבה במסגרתה סיכמו הצדדים טיעוניהם על־פה. הפרוטוקול המתומלל הוטמע לתיק בית המשפט אך ביום 25.7.19.
17. התנצלותי על העיכוב במתן ההחלטה.
18. תחילה תידון טענת ההתיישנות, ולאחריה ידון בית המשפט ביתר טענות המבקשים.
הכרעה בטענת ההתיישנות כטענת סף
19. המשיב טען בין היתר כמפורט מעלה, כי הדיון בטענות ההתיישנות כרוך בבירור עובדתי מורכב ולכן אין מקום להכריע בהן כטענת סף (ר' סעיף 6 לעיל).
20. בע"א 2919/07 הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (פורסם בנבו, 19.9.10) נפסק ברורות בעניין זה, באורח המתאים כאן, בין היתר, כי:
איני מקבל טענת המשיבים כי יש לדחות את הדיון בטענת ההתיישנות ולשלבו בדיון בתיק גופו. מקום בו ההכרעה בטענת הסף של ההתיישנות עשויה להביא לסיום ההתדיינות בתביעה, ובכך לחסוך מהצדדים ומבית המשפט משאבים ניכרים, שומא על בית המשפט לדון בשאלת ההתיישנות כטענה מקדמית (ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עירית הרצליה ([פורסם בנבו], 11.6.09), סעיף 2 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה).
כאמור, מקום בו מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, נקודת המוצא היא שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות. כאשר הבירור העובדתי-ראייתי בתביעה גופה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות, שאלת ההתיישנות לא תידון כטענת סף (השוו רע"א 7372/09 Siberia Airlines נ' עיזבון המנוח אלכסנדר גריגורייביך ז"ל ([פורסם בנבו], 23.2.2010).
(ר' גם: ע"א 7680/13 פרי נ' שרותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 11.2.15)).
21. כך גם נפסק בע"א 4683/16 חברת החשמל לישראל נ' עזבון אשר כהן ז"ל (פורסם בנבו, 23.1.19), והדברים כוחם יפה אף בענייננו אנו, בין היתר כי:
--- סוף עמוד 6 ---
מקום בו ההכרעה בטענת סף של התיישנות עשויה להביא לסיום ההתדיינות בתביעה, ובכך לחסוך מהצדדים ומבית המשפט משאבים ניכרים, טוב יעשה בית המשפט אם ידון בשאלת ההתיישנות כטענה מקדמית (ע"א 2919/07 הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82, 110 (2010) (להלן: עניין גיא-ליפל)). אף רשאי בית המשפט לקיים מעין "משפט זוטא" קצר על מנת ללבן עובדה כזו או אחרת, על מנת להכריע בשאלת ההתיישנות. לא כך, כאשר ההכרעה בשאלת ההתיישנות כרוכה בבירור עובדתי מורכב, שאז ראוי להכריע בסוגיית ההתיישנות יחד עם ההכרעה בתובענה גופה (השוו רע"א 4329/14 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ברעד [פורסם בנבו] (27.1.2015)). לדידי, זה המקרה שלפנינו.
22. לא מצאתי טעם של ממש בטענה זו, אשר מכוחו יש להימנע מלהידרש לבקשת המבקשים לסילוקה של התובענה על הסף מחמת התיישנות, כטענה מקדמית, וזאת על רקע הדיון שהתקיים בתיק זה במסגרת הבקשה לפטור מאגרה (בקשה מס' 1) ויתר ההליכים שהתקיימו בין הצדדים בעבר, כמפורט לעיל וכפי שיפורט להלן, אשר הביאו לכך שלפני בית המשפט נפרשה בצורה מהירה וקלה מסכת עובדתית מפורטת וסדורה. כך למשל הובאו לפני בית המשפט פרוטוקולי הדיונים בהתנגדות (בש"א 22193/01) ובת"א 1178/03, כתבי טענות ותצהירי עדות.
כתב התביעה בקצירת האומר
23. ביחס למבקש, נטען בין היתר כי הוא הפר את התחייבותו – החוזית בעל פה, ואשר אף מצאה ביטוי בכתב – לשלם עמלה למשיב בגין עסקת מובילטל בסך 37.5 מיליון דולר, עבור תיווכו ופועלו בעסקה למכירת חברת מובילטל אשר הייתה בבעלות המבקש (ר' למשל סעיפים 93–97).
24. ביחס למבקש 2, הרי שנטען כלפיו כי הוא הפר את ההסכם לשתוף פעולה ולחלוקה שווה של העמלות שתתקבלנה בגין פועלם המשותף שלו ושל המשיב בעסקת מובילטל (ר' סעיפים 98 – 103).