לאור זאת, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת התביעה הראשונה. בהמשך לכך, ולנוכח הסכמות הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי ביום 17.7.2019 על דחייתה של התביעה הראשונה, מבלי לעשות צו להוצאות.
6. לאחר מכן, ביום 27.6.2019, הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, אשר במסגרתה העלו טענות בדבר אופן סגירת החשבונות (להבדיל מטענות בדבר עצם ההחלטה של הבנק להקפיא או לסגור את חשבונותיהם – שאלה אשר הוכרעה כבר בתביעה הראשונה). בתוך כך, עתרו המבקשים לכך שחשבונותיהם ייסגרו בדרך של משיכת הכספים במזומן או באמצעות העברת תשלומים לצדדים שלישיים, ובכלל זה לעורכי דינם בארצות הברית המייצגים אותם בהליכים המתנהלים בעניינם אל מול הרשויות האמריקאיות. לטענת המבקשים, סגירת חשבונותיהם באחת מן הדרכים המוצעות תפיג את חששו של הבנק הכרוך בהמשך החזקת החשבונות וניהולם, וכן תביא לצמצום הפגיעה במבקשים ובעסקיהם. עוד נטען כי העברת תשלום לשם ייצוג משפטי הוא תשלום מותר על-פי הדין האמריקאי. כמו כן, טענו המבקשים כי הבנק אינו רשאי לפגוע בזכותם החוקתית לקניין ולעכב תחת ידיו את כספיהם, בהיעדר כל הוראת חוק או החלטה שיפוטית בנדון, וכי עם סגירת חשבונותיהם – על הבנק לשחרר את הכספים השייכים למבקשים ולמסרם לידיהם.
הבנק מצדו התנגד לסגירת החשבונות בדרכים המוצעות על-ידי המבקשים וטען כי הדרך האפשרית היחידה לשחרור הכספים היא באמצעות העברתם לחשבונות המנוהלים בבנק אחר ומצויים בבעלות המבקשים. מאחר שבנקים אחרים אליהם פנו המבקשים סירבו לדבריהם לפתוח חשבונות עבורם, טען הבנק כי אין באפשרותו לשחרר את הכספים לידי המבקשים, וכי הם יועברו לזכות המבקשים בחשבון מעבר המנוהל אצלו, אשר יאפשר צבירת ריבית, וזאת עד למתן החלטה אחרת או עד להסרת הסנקציה אשר הוטלה על המבקשים. עוד הבהיר הבנק כי הסעד המבוקש משמעו ניסיון לעקוף את הקביעות אשר הוכרעו במסגרת התביעה הראשונה, וזאת באמצעות הוצאת כספים לידי גורמים העלולים להיות מעורבים בפעילות זיו והחברות בדרום סודן אשר בעטיה הוכללו ברשימה השחורה.
7. בפסק דינו מיום 2.10.2019 דחה בית המשפט המחוזי את המרצת הפתיחה של המבקשים במלואה, וקבע כי שחרור הכספים, אם לידי המבקשים עצמם ואם לידי צדדים שלישיים, אינו אלא ניסיון לעקוף את ההחלטה בבקשה למתן צו מניעה, אשר הפכה חלוטה במסגרת התביעה הראשונה. בתוך כך, שב בית המשפט המחוזי והפנה להנמקה אשר עמדה ביסוד ההחלטה בבקשה למתן צו מניעה וביסוד ההחלטה בבקשת רשות הערעור, לפיה הקפאת החשבונות נובעת מן הצורך של הבנק למלא אחר חובותיו הרגולטוריות ולהגן על עצמו ועל הציבור הנזקק לשירותיו. בית המשפט המחוזי הבהיר כי הרציונל לעניין סגירת החשבונות זהה לרציונל המונח בבסיס ההחלטה בדבר הקפאת החשבונות במובן זה שהבנק לא יכבד כל הוראה בנקאית מטעם המבקשים, ולא כל שכן הוראה שעניינה שחרור הכספים או ביצוע תשלומים באמצעותם. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי "שחרור הכספים חוטא למטרת הליך ההקפאה וסגירת החשבונות, וריקון החשבונות מן הכספים ירוקן מתוכן את כל מטרת הליך ההכרזה והעומד מאחוריו". משכך, נקבע כי הבנק פועל בהתאם לדין ואינו רשאי לאפשר כל פעילות בחשבונות, גם לא על דרך משיכת הכספים המצויים בהם בעת סגירת החשבונות, וכי שחרור הכספים יתאפשר רק ככל שזיו והחברות יוסרו מהרשימה השחורה או בהינתן החלטה שיפוטית אחרת.