התובעת והנתבעים 3,2,1 - קפל מיכאל, קפל חגי, אריה ממן - הגיעו להסכמי גישור/פשרה במסגרת הליך גישור שהתקיים בפני כב' השופט (בדימוס) משה רביד.
ביום 19.10.2015 ניתן תוקף של פסק דין להסכמי הגישור/הפשרה.
התובעת והנתבע מס' 8 – משרד עורכי הדין גורניצקי ושות' – הגיעו אף הם להסדר פשרה בהליך של גישור שהתנהל בפני כב' השופט (בדימוס) משה רביד, והגישו הודעה לבית המשפט על פיה התבקש בית המשפט לדחות את התביעה נגד נתבע זה.
ביום 10/3/2016 ניתן תוקף של פסק דין להסכם גישור זה.
מכאן, שנותרה התביעה נגד הנתבעים רבקה דנהם, משה שמחה מור, יובל מור ו- ורד מור יבדל"א - יורשיהם של יהודה ורות מור ז"ל ונגד מדינת ישראל.
בכתב הגנתם ובמהלך הדיון, טענו הנתבעים 4 ו-5 בין השאר:
- לתובעת לא נמכרו זכויות במקרקעין אלא מניות בחברת ברטורא בע"מ.
--- סוף עמוד 3 ---
- בעת מכירת המניות, ידעה התובעת את מלוא העובדות הקשורות למקרקעי גבעת אהוד; שהזכויות הנטענות של חברת ברטורא/יהודה מור במקרקעין טרם הוסדרו; שכל שיש בידי חברת ברטורא בע"מ הוא "הסכם הרשאה לתכנון", שאינו מקנה זכויות במקרקעין, כל עוד לא הושלמו הליכי התכנון והאישורים להקצאת המקרקעין; ושאין כל וודאות שהמקרקעין יוקצו לחברת ברטורא בע"מ, ובכלל.
- מחיר המכירה שיקף את הסיכון שנטלה על עצמה התובעת במודע, שהזכויות הנטענות של חברת ברטורא בע"מ/יהודה מור במקרקעין אלו, טרם הוסדרו; וכי יכול ולא תתממש האפשרות שהתובעת תקבל את הבעלות והחזקה במקרקעין אלו.
לטענת התובעת, בעת ביצוע "עסקת המכר", היא הסתמכה על מסמכים שהוצאו על ידי מדינת ישראל, בהם נאמר כי מדובר "בקרקע פרטית בניהול ממשלתי".
לטענת הנתבעת – מדינת ישראל – בעת ביצוע "עסקת המכר", היה נהיר לכל הצדדים - חברת ברטורא בע"מ, יהודה מור והתובעת - שמדובר במקרקעין בבעלות מדינת ישראל; שלחברת ברטורא בע"מ ויהודה מור אין ולא הייתה זכות קניינית בהם; וכי כל שקיבלה חברת ברטורא בע"מ הוא "הסכם הרשאה לתכנון" המקרקעין, שאינו מקנה זכויות קניין כלשהן במקרקעין ואין בו כל התחייבות שעם סיום הליכי התכנון וקבלת האישורים הממשלתיים יוקצו המקרקעין לבנייה. לטענתה, היה ברור ונהיר לכל הצדדים, שגם אם יוקצו המקרקעין לבנייה עם השלמת הליכי התכנון והבנייה וקבלת האישורים הממשלתיים המאפשרים זאת, אין כל התחייבות שהמקרקעין יימסרו/יוקצו לחברת ברטורא בע"מ ולא לאחרים.