השאלות שמתעוררות בעתירה
14. אילו הייתה העתירה נדונה לגופה (וכפי שיובהר להלן, אני סבורה כי אין מקום לעשות כן), היה מקום לבחון במסגרתה מספר שאלות. ראשית, היה מקום לבחון מהי הפרשנות הנכונה למונח "מקום עסקים" בס' 346 הנ"ל לחוק החברות. אפשרות אחת היא כי מדובר רק במקום פיזי בו מקיימת החברה עסקים. אפשרות נוספת היא כי די בהיקף מסוים של ביצוע עסקים בישראל גם ללא "מקום" פיזי, כדי לאפשר קביעה לפיה יש לחברה מקום עסקים. האפשרות הפרשנית הזו לפיה מקום עסקים בישראל קיים ביחס לחברה המקיימת דרגה מסוימת של פעילות עסקית בישראל הועלתה על-ידי הרשם בתגובתו. אפשרות שלישית היא כי בתקופה הנוכחית ולאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, די ב"מקום" ברשת האינטרנט שניתן לראותו כ"מקום" בישראל. אפשרות זו – אף שלא נטענה מפורשות על-ידי העותר ולא הובהרה על-ידיו עד תום, היא האפשרות הנובעת מגישתו בעתירה.
הבחירה בין האפשרויות האמורות צריכה הייתה להביא בחשבון את כל הכלים הפרשניים המקובלים בפסיקה ובכלל זה את לשון החוק (המכוונת לפרשנות הראשונה) אך גם את ההיסטוריה החקיקתית, את תכלית החקיקה וכיו"ב שיקולים. היה מקום לבחון האם רצוי לפרש את החוק באופן לו טוען העותר, וגם אם התשובה היא חיובית – היה מקום להכריע בשאלה האם הפרשנות הרצויה היא אפשרית במסגרת הדין המצוי; האם בית-המשפט יכול לפרש את החוק באופן הזה – או שיש להותיר את השינוי הנדרש לאור ההתפתחות הטכנולוגית – למחוקק.
15. תהיה אשר תהיה ההגדרה שתיבחר, היה מקום לבחון את השאלה האם לאפל העולמית יש "מקום עסקים" בישראל. אם מדובר בהגדרה הראשונה, היה מקום לבחון האם יש "מקום" פיזי בו מקיימת אפל העולמית עסקים בישראל; אם ההגדרה השנייה היא ההגדרה המתאימה, היה מקום לבחון את היקף פעילותה של אפל העולמית בישראל ואת ההשלכה של היקף הפעילות על השאלה הפרשנית; ואם ההגדרה השלישית היא זו בה יש לבחור – היה מקום לבחון מהו "מקום עסקים" בישראל בהתאם להגדרה זו, והאם לאור פעילותה של אפל העולמית ברשת האינטרנט ניתן לקבוע כי היא מקיימת את ההגדרה של "מקום עסקים" בישראל.
העותר טען בהקשר זה שתי טענות חלופיות – כי אפל העולמית מקיימת מקום עסקים פיזי בישראל (לאור מספר אינדיקציות אליהן הוא הפנה); ולחלופין כי יש לפרש את המונח "מקום עסקים" בפרשנות התואמת את העידן המודרני של האינטרנט שבו אין עוד משמעות לגבולות גיאוגרפיים. כאמור, העותר לא הרחיב את הדיבור ביחס ליישום הפרשנות האמורה על נסיבות המקרה דנן.
16. גם לו היה נקבע כי לאפל העולמית אכן יש מקום עסקים בישראל, היה מקום להוסיף ולבחון את השאלה האם הרשם מוסמך להורות לה להירשם בישראל כחברת חוץ; וגם אם עומדת לו סמכות כזו – היה מקום לבחון את היקף הביקורת השיפוטית על החלטתו שלא לעשות כן בעת הנוכחית, והאם מדובר בהחלטה שעל בית-המשפט להתערב בה בהיותה בלתי-סבירה בעליל, כפי שהעותר טוען.
ואולם, אני סבורה כי אין מקום לדון בטענות הללו לגופן, וזאת מאחר שלטעמי העותר נהג בחוסר תום-לב ובהעדר ניקיון כפיים המצדיק את סילוקה של העתירה על הסף, כמו גם מאחר שהוא לא מסר את העתירה לידיה של אפל העולמית ולא איפשר לה להתגונן מפניה.
להלן נפרט את הטעמים לקביעות אלה.
זכותה של אפל העולמית להיות צד לעתירה
17. תקנות בתי-משפט המנהליים מחייבות לצרף כמשיב בעתירה את מי שעלול להיפגע מקבלתה. בהקשר זה מורה תקנה 6(א) כי:
"המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה".
בעתירה הנוכחית התבקש בית המשפט כאמור להורות לרשם החברות לדרוש מאפל העולמית להירשם בישראל כחברת חוץ. קבלת העתירה עלולה לכן לפגוע בזכויותיה של אפל העולמית. העותר היה מודע לכך, ולכן צירף מלכתחילה את אפל העולמית כמשיבה לעתירתו. משעשה כן – היה עליו לדאוג למסור את העתירה לידיה של אפל העולמית כדי לאפשר לה להשיב לה ולהגן על זכויותיה.
העתירה לא נמסרה לידי אפל העולמית
18. חרף האמור לעיל, העותר לא פעל כנדרש ולא מסר את העתירה לידיה של אפל העולמית. בהתאם לתקנה 35(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000) (להלן: "תקנות בתי משפט מנהליים") היה על העותר לבצע מסירה כדין של כתב העתירה בסמוך להגשתה (ביום 12.8.2018). מובן כי כל עוד לא התקבלה גישתו של העותר בעתירה דנן, ולא נקבע כי אפל העולמית חייבת להירשם בישראל כחברת חוץ – היה על העותר לפעול באמצעים העומדים לרשותו: הגשת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום בהתאם להוראת תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי או המצאה למי שהוא מורשה בהנהלת עסקים מטעם אפל העולמית בישראל.
אני סבורה כי העותר לא עשה כן ולא מסר את העתירה כדין לידיה של אפל העולמית:
• העותר לא הוכיח בהקשר זה את עמדתו לפיה אפל ישראל מהווה מורשה למסירת כתבי בית דין מטעם אפל העולמית;
• הוא ניסה לעקוף את הצורך לעשות כן במסגרת הליך התביעה בבית-משפט השלום;
• והוא עצמו העלה טענות מהן נובע כי הוא אינו סבור שניתן למסור כתבי בית-דין לאפל העולמית באמצעות אפל ישראל.
העניינים הללו יפורטו להלן.
לא הוכחה מסירה לאפל העולמית באמצעות אפל ישראל –
19. בתגובתו להודעה שהגישה אפל ישראל, טען העותר כי הוא המציא את העתירה לידי אפל ישראל, וכי המצאה זו כמוה כהמצאה לאפל העולמית. למצער – כך הוא טען - מדובר בהמצאה באמצעות מורשה בהנהלת עסקים בהתאם לתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי (ר' את תגובת העותר להודעה מטעם אפל ישראל מיום 15.8.2019). לכן, לטענתו, דבר ההליך הובא לידיעת אפל העולמית כבר ביום 30.5.2019 - אז הומצאו המסמכים לבאי-כוחה אפל ישראל. לשיטתו, משאפל העולמית נמנעה מלהגיש כל התייחסות מצידה להליך, יש לראותה כמי שוויתרה על זכותה לעשות כן.
אינני מקבלת את הטענה. העותר לא ביקש מבית-המשפט במהלך הדיון בעתירה לקבוע כי המסירה לאפל ישראל מהווה מסירה כדין למורשה מטעמה של אפל העולמית ולכן די בה לאור תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת חרף העובדה שהוא היה מודע לכך שאפל ישראל איננה רואה עצמה כמורשה לקבלת כתבי בי-דין מטעמה של אפל העולמית.
העותר היה מודע לכך הן לאור ההליך של התביעה בבית-משפט השלום,והן לאור עמדתה של אפל ישראל בהליך הנוכחי. כך, ביום 16.8.2018 ובסמוך לאחר הגשת העתירה, ניסה העותר למסור אותה לידי באי-כוחה של אפל ישראל עבור אפל העולמית. העתירה הוחזרה על-ידי באי-כוחה של אפל ישראל לידי העותר, ובמקביל הם הגישו הודעה לבית-המשפט בה הובהר כי הם אינם מייצגים את אפל העולמית בהליך הנוכחי; הם אינם משמשים כתובת להמצאת כתבי בי-דין עבורה; ואינם מוסמכים לקבל בשמה כתבי טענות. העותר התעלם מהודעה זו והוסיף לשלוח לבאי-כוחה של אפל ישראל מסמכים שונים הקשורים להליך.
עקיפת הצורך להוכיח את תנאי תקנה 482(א) בתביעה בבית-משפט השלום -
20. זאת ועוד -, השאלה האם אפל ישראל היא מורשה בהנהלת עסקים מטעמה של אפל העולמית, התעוררה בהליך התביעה בבית-משפט השלום באופן מפורש. בתביעה האמורה פעל העותר באופן שונה מזה בו הוא פעל בעתירה דנן, והגיש לבית-המשפט בקשה שכותרתה "בקשה להכרה בתקפות ההמצאה". בבקשה זו (נספח ד' לעתירה), הוא טען בין היתר כי ההמצאה לאפל ישראל הינה המצאה כדין לאפל העולמית. העותר צירף לעתירתו גם את תגובתה של אפל לבקשתו האמורה שהוגשה בתביעה בבית-משפט השלום (נספח ה' לעתירה); את התשובה לתגובה (נספח ו' לעתירה); את הבקשה שהגישה אפל ישראל למחיקת סעיפים מהתגובה לתשובה ואת החלטתו של הרשם הבכיר א' כהן בבקשה זו מיום 8.11.2017 (נספח ז' לעתירה, להלן: "החלטת הרשם").
21. בהחלטת הרשם נקבע כי הבקשה להכיר בתוקף ההמצאה נמחקת תוך חיובו של העותר בהוצאותיה של אפל ישראל. זאת בין היתר מאחר שבמסגרת התגובה לבקשה העלה העותר (הוא התובע באותו הליך) טענות רבות שלא נתמכו בתצהיר, ואף צירף מסמכים רבים שאינם בעברית בלא שצירף תרגום נוטריוני שלהם. בהחלטת הרשם, איפשר הרשם לעותר לשוב ולהגיש בקשה נוספת שאליה יצורף תצהיר התומך בכל העובדות הנטענות, וכן תרגום נוטריוני כדין לשפה העברית לכל המסמכים שאינם בעברית. כן נקבע כי העותר יגיש עותק פיזי של כל אחת ואחת מהאסמכתאות המשפטיות הרבות אליהן הוא הפנה.
העותר לא הבהיר בעתירה האם אכן הוגשה על-ידיו בקשה נוספת הנוגעת למסירה לאפל העולמית כאמור בהחלטת הרשם. מהאמור בעמדתה של אפל ישראל עולה כי העותר אכן חזר והגיש את הבקשה פעם נוספת במסגרת התביעה בבית-משפט השלום, אלא שהוא חזר בו ממנה וביקש למחוק אותה. דבר קיומה של בקשה זו לא צוין בעתירה.
22. ככל שהיה צורך לברר את שאלת מעמדה של אפל ישראל כמורשה מטעם אפל העולמית, היה על העותר לעשות כן במסגרת התביעה בבית-משפט השלום. כפי שהובהר – הוא ניסה לעשות זאת ומטעמיו שלו חזר בו מכך - יתכן שלאור הדרישות שפורטו בהחלטת הרשם שהעותר היה חייב לעמוד בהן במסגרת בקשה נוספת שתוגש על-ידיו. העותר לא הבהיר בעתירה מדוע הוא לא מיצה, במסגרת התביעה בבית-משפט השלום, את הניסיון להוכיח כי המסירה לאפל ישראל כמוה כמסירה לאפל העולמית וכי חלים תנאי תקנה 482(א). כאמור, הוא לא הבהיר מה עלה בגורלה של הבקשה שהרשם הורה לו להגיש, והאם בקשה כזו הוגשה, ואם כן – האם היא נדונה.
התנהלות זו מעוררת קושי משמעותי. כפי שהובהר, אפל העולמית היא צד לעתירה והיה על העותר להמציא לידיה את העתירה כדי לאפשר לה להגיב לאמור בה. העותר – שלא מיצה בבית-משפט השלום את האפשרות לבירור היותה של אפל ישראל כתובת למסירת כתבי בי-דין עבור אפל העולמית, אינו יכול "לעקוף" את הצורך בבירור זה באמצעות ההליך הנוכחי.
התנהלותו האמורה של העותר – כפי שהיא פורטה לעיל, איננה עונה לדרישות תום-הלב וניקיון הכפיים החלות על מי שמגיש עתירה מנהלית. זאת הן לאור העובדה שהעותר לא מסר מידע מלא אודות ההליך בבית-משפט השלום ככל שהוא מתייחס לשאלת המסירה, והן מאחר שאין סיבה טובה לכך שהעותר לא מיצה את ההליך בבית-משפט השלום.
חוסר ניקיון כפיים מצדיק כידוע סילוק של העתירה. בהלכה בפסוקה בקבע בהקשר זה כי "אחד ממבחני הסף במשפט המנהלי עניינו במידת ניקיון כפיו של עותר ובשאלה האם ראוי ליתן לו את הסעד המבוקש בשים לב להתנהגותו במשפט ובאשר לעניינים הקשורים בו... כך למשל, העותר לסעד נדרש לפרוש לפני בית-המשפט את מלוא התשתית הצריכה לעניין. הסתרה של מידע רלוונטי, כמו הליכים קודמים שנדונו לפני ערכאות שיפוטיות, או אי-פרישת מלוא יריעת המחלוקת, עלולה להיחשב כאי-ניקיון כפיים המצדיק דחיית העתירה על הסף" (ר' עע"מ 876/17 אוחיון נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז (3.5.2019), והפסיקה המובאת שם).
23. יתרה מכך, בעתירה דנן העותר אף לא הגיש בקשה דומה לזו שהוגשה על ידיו במסגרת התביעה בבית-משפט השלום, ולא עתר כי בית-המשפט יקבע כי ההמצאה לאפל ישראל כמוה כהמצאה לאפל העולמית. עמדתו של העותר ביחס למסירה לאפל ישראל והטענה כי די בה, הובעה על ידיו רק בתגובה להודעה מטעמה של אפל ישראל. גם בהתנהלות זו יש טעם לפגם, והיא אף מעוררת חשש ל-forum shopping. כך או אחרת – אין מקום בנסיבות אלה ובהעדר כל דיון לגופו של עניין בהקשר זה, לקבוע במסגרת העתירה הנוכחית כי בוצעה מסירה כדין לידי אפל העולמית.
גם לגישת העותר לא בוצעה מסירה לאפל העולמית –
24. מעבר לכל האמור, אני סבורה כי מכלל טענותיו של העותר עולה כי גם הוא עצמו אינו סבור שאפל ישראל אכן משמשת כתובת למסירת כתבי בי-דין עבור אפל העולמית או מורשה שלה. מסקנה זו נובעת מהאמור בעתירתו עצמה, בה שם העותר את הדגש על הטענה לפיה קיים קושי משמעותי במסירת כתבי בי-דין לאפל העולמית – קושי שהוא המצדיק לגישתו את חיובה של אפל העולמית להירשם כחברת חוץ בישראל. לגישתו של העותר, הקושי הזה אינו מתרפא במקרה דנן באמצעות החלופות האחרות להמצאה שהן מסובכות ומאיינות את אפשרותו של האזרח לתבוע חברות חוץ.
אילו אכן הייתה לעותר אפשרות למסור כתבי בי-דין לאפל ישראל עבור אפל העולמית – לא היה הקושי האמור קיים. יוער למעלה מן הצורך כי יתכן שכאשר מדובר בחברה שיש לה מורשה לקבלת כתבי בי-דין בישראל, האופן בו יש לבחון את החלטת הרשם שלא לחייבה להירשם כחברת חוץ הוא שונה, ומידת הביקורת על החלטה כאמור היא שונה (מאחר שביחס לחברה כזו – אין קושי משמעותי להמצאת כתבי בי-דין בתוך מדינת ישראל).
25. כך או כך - אני סבורה כי אין לאפשר לעותר לאחוז במקל בשני קצותיו: מחד גיסא – לטעון כי לאזרח הישראלי יש קושי בלתי-מבוטל להמציא מסמכים לאפל העולמית ולכן על הרשם לחייבה ברישום בארץ כחברת חוץ; ומאידך גיסא – לטעון כי במסגרת ההליך דנן העתירה הובאה לידיעתה של אפל העולמית רק משום שהיא נמסרה (ללא קושי) לבאי-כוחה של אפל ישראל בישראל.
לכן, במסירת העתירה לידיה של אפל ישראל – אין די, שכן העותר לא הוכיח כי אפל ישראל היא מורשה לקבלת כתבי בית דין עבור אפל העולמית. המסקנה היא כי חרף חובתו לעשות כן, העותר לא מסר את העתירה לידיה של אפל העולמית.
לא ניתן לדון בעתירה מאחר שהיא לא נמסרה לאפל העולמית
26. כלל ידוע בפסיקה הוא כי אין להידרש לעתירה, אלא אם כן צורף אליה כמשיב מי שעלול להיפגע מקבלתה (ראו והשוו בג"ץ 702/05 בצרה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (03.06.2007)( להלן: "בג"צ בצרה"); בג"צ 353/67 "אגד" בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד כ"ב(1) 332, 336; עת"מ (מינהליים נצ') 55468-11-10 עיריית נצרת עילית נ' נ.ע. מעלות שער העיר בע"מ (13.03.2011)). תקנה 6(ב) לתקנות בתי משפט מנהליים קובעת כי בית המשפט רשאי, בכל אחד משלבי הדיון, להורות על מחיקת העתירה אם לא צורף משיב ראוי.