הפסיקה עמדה על כך שמאחורי הכלל הנ"ל עומד "טעם כפול" –
"האחד, שאין לפגוע בזכויותיו של אדם מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את עניינו בפני בית המשפט; והשני, שמי שעלול להיפגע ייטיב מכל אדם אחר להציג את עניינו" (ר' בג"צ בצרה, פסקה 6).
לכן נקבע כי אי-קיום החובה לצרף כמשיב את כל מי שעלול להיפגע מהעתירה – עלול להקים עילה לסילוק העתירה על הסף (ר' בר"מ 1469/12 מנואל קונסבלר נ. עמותת תושבים למען נווה צדק, ובג"ץ 1901/04 לנדאו נ. עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403,415) (1994) וגם את החלטתי בעת"מ (מינהליים ת"א) 28209-12-11 המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אויר בישראל מלר"ז נ' איגודן תשתיות איכות סביבה (10.07.2013)). נראה כי דין דומה צריך לחול מקום שבו צורף משיב לעתירה, אולם העותר לא מסר לו את העתירה ולא איפשר לו להגיב לאמור בה ולהגן על זכויותיו.
27. אכן, בית-המשפט קבע כי ישנם מקרים בהם עתירה לא תימחק, כאשר צירוף כל הצדדים שעלולים להיפגע מהעתירה כרוך במשאבים רבים באופן שעלול לסכל את הגשתה (ר' בג"צ בצרה, פס' 6). באותו ענין דובר במקרה בו היקף הנפגעים הפוטנציאלים הציב קשיים טכניים וכלכליים, ולכן נקבע כי עמידה על צירוף כל המשיבים הראויים הייתה מסכלת את האפשרות להגיש את העתירה.
המקרה דנן הוא שונה. הדרישה לצרף את אפל העולמית ולמסור לה את העתירה איננה מכבידה במידה כזו שעלולה לסכל את הגשת העתירה. לכן, היה על העותר לוודא כי העתירה תימסר לידיה כתנאי לכך שהעתירה תידון לגופה.
לטעמי, העותר אינו יכול "להרים את עצמו בשרוכי נעליו", היינו להימנע ממסירת מסמכי העתירה לידיה של אפל העולמית בעתירה שעניינה בחובתה להירשם כדין בישראל, על-סמך הטענה כי אפל העולמית חייבת להירשם כדין בישראל. לצורך בחינת טענה זו – על ההיבטים העובדתיים והמהותיים הכרוכים בה, נדרשת נוכחותה של אפל העולמית, שזכאית להשיב לעתירה לגופה ולהעלות את טענותיה, שכן קבלת טענותיו של העותר באשר לחובת הרישום החלה על אפל העולמית בישראל, משמעה פגיעה בזכויותיה.
אין די בכך שהעתירה נמסרה לרשם וכי הוא השיב לה
28. אינני סבורה כי ניתן לדון בעתירה לגופה הגם שהרשם השיב לה לגופה. אפל העולמית – ולא הרשם - תיטיב להציג את טענותיה העובדתיות והמשפטיות. האינטרס של הרשם ביחס לשאלות שונות שעשויות היו להתעורר במסגרת דיון בעתירה עשוי להיות שונה מזה של אפל העולמית. זאת בין היתר בהתייחס להיקף הסמכות של הרשם, האפשרות שלו לכפות את חברה להירשם כחברת חוץ והמקרים בהם מוצדק יהיה לעשות כן. מובן גם כי ככל שהדבר נוגע לשאלות העובדתיות ביחס להיקף העסקים של אפל העולמית בישראל והשאלה האם יש לה "מקום עסקים" בישראל, לאפל העולמית יש מידע רב ואמין יותר מאשר לרשם.
לכן, אין די בכך שהעתירה נמסרה לרשם וכי הוא השיב לה, ולא ניתן לדון בעתירה בלא מסירה שלה לידיה של אפל העולמית וקבלת תשובה מטעמה לאמור בה. משהעותר לא עשה כן, לא ביצע מסירה לאפל העולמית וביקש לדון בעתירה בלא בירור של השאלה האם אפל ישראל משמשת מורשה לקבלת כתבי בית דין מטעמה (תוך ניסיון לעקוף את הצורך לערוך בירור כזה במסגרת התביעה האזרחית בבית-משפט השלום), אני סבורה כי יש למחוק את העתירה.
29. סיכומו של דבר – מכל הטעמים שלעיל, אני סבורה כי דין העתירה להימחק – זאת הן משום שהעותר לא ביצע מסירה של העתירה לידי אפל העולמית; הן משום שהוא לא מסר מידע מלא אודות ניסיונו לברר בתביעה בבית-משפט השלום את מעמדה של אפל ישראל ככתובת למסירת כתבי בי-דין לאפל העולמית; והן משום שהוא לא מיצה את הבירור בבית-משפט השלום בהקשר זה.
לכן, העתירה נמחקת.
אני מחייבת את העותר בהוצאותיו של הרשם וכן בהוצאותיה של אפל ישראל בסך של 5,000 ₪ כל אחד.
ניתן היום, ה' אלול תשע"ט, 05 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
רות רונן