מי שנגוע בעניין אישי לא אמור להשתתף בהצבעה (למרות שדירקטור יכול להצביע אם רוב הדירקטוריון נגוע ואז נדרשת גם החלטת האסיפה הכללית ובעל מניות יכול להצביע כשהוא נגוע בעניין אישי אם יצהיר על כך), אבל מה לגבי "ענין אישי שלילי" – מצב בו הציפיה היא שדירקטור או בעל מניות יצביע נגד ההחלטה כי הוא מסוכסך עם מי שיש לו בה עניין אישי?
חוק החברות הישראלי מגדיר "ענין אישי" באופן רחב למדי ובית המשפט העליון אף קבע שמדובר "בהגדרה פתוחה הצופה פני עתיד ואשר נועדה להתמלא תוכן ממקרה למקרה", כאשר הרשיע בשנת 2005 את שלמה אייזנברג בעבירות פליליות של קבלת דבר במירמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, בעבירות על פי חוק ניירות ערך ובעבירות נוספות מכיוון שבעת הצבעה בחברה ציבורית בה שלט לא גילה שחלק מן המניות שסיווג כמניות שאינן נגועות בעניין אישי היו נגועות בעניין אישי, וכך אישר עסקה באופן בלתי חוקי.
במקרים אחרים בחברות ציבוריות נקבע שעניין אישי יכול להיווצר גם כאשר אין לאדם עניין כי העסקה תאושר אלא להיפך: כאשר בעל מניות, בדרך כלל בעל מניות מיעוט בחברה, יש לו עניין שהעסקה לא תאושר – למשל במקרה של סכסוך בעלי מניות בו הוא באופן קבוע מצביע נגד עמדת בעל השליטה ומכיוון שמדובר בחברה ציבורית קיימים מקרים בהם נדרש רוב מיוחד מבין אלה שאינם נגועים בעניין אישי. במקרים כאלה הורה לעתים בית המשפט כי אותו בעל מניות מיעוט אינו רשאי כלל להצביע.
במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה בספטמבר, 2023, הלך בית המשפט מספר צעדים קדימה (ואולי יש לומר שהוא שעט קדימה ללא הבחנה תוך שהוא רומס את דיני החברות ואת עקרון אי התערבות בית המשפט בשיקול דעת מוסדות החברה הפרטית כאשר אין משקיעים מהציבור העלולים להיפגע), וקבע שהכלל חל לא רק בחברות ציבוריות אלא גם בחברות פרטיות ולא רק על בעלי מניות (שנדרשים, כאמור, להצהיר על עניינם האישי ואז רשאים להצביע ובחברה ציבורית גם לעתים קולם שלהם הוא הקובע, בשל דרישת הרוב הלא נגוע) אלא גם על דירקטורים. אותו מקרה עסק בחברה פרטית המוחזקת על ידי שני בעלי מניות בחלקים שווים ושהתנהלה כמעין שותפות ובשל סכסוך בין בעלי המניות בית המשפט כבר הפעיל את כוחו למניעת קיפוח ונתן הוראות לניהול החברה. מכיוון שמדובר בסכסוך בעלי מניות בחברה פרטית המנוהלת כמעין שותפות יכול היה בית המשפט פשוט לתת הוראות נוספות לניהול החברה (כפי שגם עשה לבסוף) ופסק הדין כלל לא נדרש לניתוח הסוגיה כך שכל פסק הדין הינו אימרת אגב לא רלוונטי.
לסיכום, כשבעל מניות אומר "לא", לעתים עשוי בית המשפט בחברה ציבורית לקבוע שאותו בעל מניות אמר "לא" משיקולים זרים או, כפי שהגדירה זאת יפה כב' השופטת מיכל אגמון-גונן (שצוטטה בהסכמה על ידי בית המשפט העליון): אי התערבות מצד בית המשפט במצבים מעין אלה עלולה להוביל לאישור עסקאות גרועות עם בעל מניות מיעוט שהוא סחטן (ושוב, כי בחברה ציבורית במקרים מסוימים רק קולות בעלי המניות שאינם נגועים נספרים ואז בעל מניות קטנטן עשוי להיהפך בפועל לבעל השליטה לצורך אותה הצבעה). שיקולים אלה לאו דווקא מתקיימים בחברה פרטית, ודווקא בחברת המתנהלת כמעין שותפות, כאשר הפסיקה מאפשרת לבעל מניות כזה להיות סחטן ולדרוש את פירוק החברה מכל סיבה, אין כל סיבה לאפשר התערבות גסה זו של בית המשפט בניהול החברה. עם זאת, בוודאי עד שהנושא יובהר בבית המשפט העליון, חשוב לקבל ייעוץ שוטף מעורך דין בעל מומחיות בתחום בכל מקרה של סכסוך בעלי מניות שעלול לגרום לויכוחים בנושא יכולת בעל מניות או דירקטור להצביע.