החלטה
1. בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה ר' ברקאי) בה"פ 60053-06-19 מיום 2.10.2019 (להלן: פסק הדין). בפסק הדין נדחתה תביעת המבקשים לאפשר את סגירת חשבונותיהם המנוהלים אצל המשיב על דרך של משיכת הכספים במזומן או של העברת תשלומים לצדדים שלישיים.
רקע והליכים קודמים
2. המבקש 1 (להלן: זיו) הוא איש עסקים ישראלי אשר פועל בדרום סודן באמצעות חברות המצויות בבעלותו ובשליטתו, הן המבקשות 6-3. בבעלותם של זיו והחברות שבשליטתו חמישה חשבונות המנוהלים בבנק לאומי לישראל בע"מ, הוא המשיב (להלן בהתאמה: החשבונות ו-הבנק). המבקשת 2 היא רעייתו של זיו, השותפה לאחד מן החשבונות.
3. ביום 14.12.2018 הכריז המשרד לפיקוח נכסים זרים במשרד האוצר האמריקאי על הכללתם של זיו ושל המבקשות 3, 4 ו-6 (להלן: החברות) ב"רשימה השחורה" של גופים החשודים בהלבנת הון או במימון טרור (SDN – Specially Designated Nationals and Blocked Persons List; להלן: הרשימה השחורה). נוכח הכללת זיו והחברות ברשימה השחורה, הודיע הבנק למבקשים על כוונתו להקפיא את חשבונותיהם המנוהלים אצלו, עד לסגירתם לאלתר ביום 31.12.2019.
4. בעקבות כך, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי, בגדרה עתרו לסעד הצהרתי המורה כי הבנק אינו רשאי לסגור או להקפיא את חשבונותיהם מבלי שניתנה החלטה שיפוטית ובהיעדר בסיס ראייתי מוצק לכך שאכן הם ביצעו פעולות העולות כדי הלבנת הון או מימון טרור (ת"א 34897-03-19; להלן: התביעה הראשונה). בד בבד עם הגשת התביעה הראשונה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני המורה לבנק להימנע מהקפאת החשבונות עד למתן פסק דין במסגרת התביעה האמורה. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.3.2019 (להלן: ההחלטה בבקשה למתן צו מניעה).
5. על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהחלטה מיום 14.5.2019 הוריתי על דחיית בקשת רשות הערעור, תוך שקבעתי, בין היתר, כי הכללתם של זיו והחברות ברשימה השחורה מקימה תשתית סבירה לחשד כי חשבונותיהם משמשים לביצוע פעולות בלתי חוקיות של הלבנת הון או מימון טרור וכי משכך נראה כי סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים (ראו: רע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל (14.5.2019); להלן: ההחלטה בבקשת רשות הערעור). עוד עמדתי במסגרת החלטה זו על שיקולי מאזן הנוחות, וקבעתי כי אף הם אינם נוטים לטובת המבקשים.
לאור זאת, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת התביעה הראשונה. בהמשך לכך, ולנוכח הסכמות הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי ביום 17.7.2019 על דחייתה של התביעה הראשונה, מבלי לעשות צו להוצאות.
6. לאחר מכן, ביום 27.6.2019, הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, אשר במסגרתה העלו טענות בדבר אופן סגירת החשבונות (להבדיל מטענות בדבר עצם ההחלטה של הבנק להקפיא או לסגור את חשבונותיהם – שאלה אשר הוכרעה כבר בתביעה הראשונה). בתוך כך, עתרו המבקשים לכך שחשבונותיהם ייסגרו בדרך של משיכת הכספים במזומן או באמצעות העברת תשלומים לצדדים שלישיים, ובכלל זה לעורכי דינם בארצות הברית המייצגים אותם בהליכים המתנהלים בעניינם אל מול הרשויות האמריקאיות. לטענת המבקשים, סגירת חשבונותיהם באחת מן הדרכים המוצעות תפיג את חששו של הבנק הכרוך בהמשך החזקת החשבונות וניהולם, וכן תביא לצמצום הפגיעה במבקשים ובעסקיהם. עוד נטען כי העברת תשלום לשם ייצוג משפטי הוא תשלום מותר על-פי הדין האמריקאי. כמו כן, טענו המבקשים כי הבנק אינו רשאי לפגוע בזכותם החוקתית לקניין ולעכב תחת ידיו את כספיהם, בהיעדר כל הוראת חוק או החלטה שיפוטית בנדון, וכי עם סגירת חשבונותיהם – על הבנק לשחרר את הכספים השייכים למבקשים ולמסרם לידיהם.
הבנק מצדו התנגד לסגירת החשבונות בדרכים המוצעות על-ידי המבקשים וטען כי הדרך האפשרית היחידה לשחרור הכספים היא באמצעות העברתם לחשבונות המנוהלים בבנק אחר ומצויים בבעלות המבקשים. מאחר שבנקים אחרים אליהם פנו המבקשים סירבו לדבריהם לפתוח חשבונות עבורם, טען הבנק כי אין באפשרותו לשחרר את הכספים לידי המבקשים, וכי הם יועברו לזכות המבקשים בחשבון מעבר המנוהל אצלו, אשר יאפשר צבירת ריבית, וזאת עד למתן החלטה אחרת או עד להסרת הסנקציה אשר הוטלה על המבקשים. עוד הבהיר הבנק כי הסעד המבוקש משמעו ניסיון לעקוף את הקביעות אשר הוכרעו במסגרת התביעה הראשונה, וזאת באמצעות הוצאת כספים לידי גורמים העלולים להיות מעורבים בפעילות זיו והחברות בדרום סודן אשר בעטיה הוכללו ברשימה השחורה.
7. בפסק דינו מיום 2.10.2019 דחה בית המשפט המחוזי את המרצת הפתיחה של המבקשים במלואה, וקבע כי שחרור הכספים, אם לידי המבקשים עצמם ואם לידי צדדים שלישיים, אינו אלא ניסיון לעקוף את ההחלטה בבקשה למתן צו מניעה, אשר הפכה חלוטה במסגרת התביעה הראשונה. בתוך כך, שב בית המשפט המחוזי והפנה להנמקה אשר עמדה ביסוד ההחלטה בבקשה למתן צו מניעה וביסוד ההחלטה בבקשת רשות הערעור, לפיה הקפאת החשבונות נובעת מן הצורך של הבנק למלא אחר חובותיו הרגולטוריות ולהגן על עצמו ועל הציבור הנזקק לשירותיו. בית המשפט המחוזי הבהיר כי הרציונל לעניין סגירת החשבונות זהה לרציונל המונח בבסיס ההחלטה בדבר הקפאת החשבונות במובן זה שהבנק לא יכבד כל הוראה בנקאית מטעם המבקשים, ולא כל שכן הוראה שעניינה שחרור הכספים או ביצוע תשלומים באמצעותם. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי "שחרור הכספים חוטא למטרת הליך ההקפאה וסגירת החשבונות, וריקון החשבונות מן הכספים ירוקן מתוכן את כל מטרת הליך ההכרזה והעומד מאחוריו". משכך, נקבע כי הבנק פועל בהתאם לדין ואינו רשאי לאפשר כל פעילות בחשבונות, גם לא על דרך משיכת הכספים המצויים בהם בעת סגירת החשבונות, וכי שחרור הכספים יתאפשר רק ככל שזיו והחברות יוסרו מהרשימה השחורה או בהינתן החלטה שיפוטית אחרת.
8. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין האמור, ובצדו הגישו בקשה לסעד זמני בערעור, היא הבקשה שלפניי. במסגרת הבקשה לסעד זמני, ביקשו המבקשים להורות לבנק לבצע העברות כספים מחשבונותיהם אך לשם תשלום לעורכי דין בישראל לצורך ייצוגם המשפטי בערעור דנן וכן העברת סכומי כסף נוספים לעורכי הדין בארצות הברית המייצגים את זיו והחברות במסגרת ההליכים המתנהלים אל מול הרשויות האמריקאיות.
9. להשלמת התמונה, יצוין כי במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי הגיעו המבקשים והבנק להסכמה כי ישוחרר סכום בסך של עד 300,000 דולר מן החשבונות אשר יועברו לעורכי דינם בארצות הברית בעבור ייצוגם המשפטי של זיו והחברות בהליכים המתנהלים אל מול הרשויות האמריקאיות – הסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 17.7.2019. ואולם, מאחר שלטענת המבקשים טרם הועבר סך של 200,000 דולר מתוך הסכום האמור, הם הגישו לבית המשפט המחוזי ביום 8.10.2019 בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: הליך הביזיון). עוד יש להעיר כי ביום 28.11.2019 וביום 17.12.2019 ניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי החלטות בהליך הביזיון, בהן נקבע כי על הבנק להשלים העברתם של 300,000 דולר לטובת ייצוגם המשפטי של המבקשים בהליכים המתנהלים אל מול הרשויות האמריקאיות.
הבקשה דנן
10. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שכן בית המשפט המחוזי התעלם בפסק דינו מן הפגיעה המהותית בזכותם החוקתית של המבקשים לקניין. בתוך כך, נטען כי אין כל הוראה בדין המתירה לבנק להמשיך ולתפוס בכספים השייכים ללקוח ולמנוע את שחרורם, וכי בעשותו זאת הבנק מעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים מובהק. עוד טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש, תישלל מהם זכות הגישה לערכאות, וכן תימָנַע מהם האפשרות להוסיף ולפעול מול הרשויות האמריקאיות לשם הסרתם של זיו והחברות מהרשימה השחורה. לטענת המבקשים, במצב כזה המבקשים עלולים להגיע לכדי קריסה כלכלית, כך שההכרעה בערעור תהפוך לתיאורטית. לעומת זאת, כך נטען, העברות הכספים המבוקשות כלל אינן כרוכות בסיכון עבור הבנק, וזאת לנוכח ההיתר הקיים בדין האמריקאי לבצע העברות כספים המיועדים לשם ייצוג משפטי בהליכים המתנהלים בעניינם. כמו כן, לטענת המבקשים, העברת תשלומים למשרד עורכי דין בישראל עבור ייצוגם המשפטי במסגרת הערעור דנן אינה מצריכה כל העברה דרך בנקים קורספונדנטים מחוץ לישראל, ומשכך כלל אינן כרוכות בחשיפת הבנק לסיכון בזירה הבינלאומית.
11. הבנק, מצדו, מתנגד למתן הסעד הזמני המבוקש בערעור. לטענת הבנק, סיכויי הערעור נמוכים, וזאת נוכח הכללתם של זיו והחברות ברשימה השחורה, אשר לטענת הבנק מעלה כשלעצמה חשש סביר לפעילות בלתי חוקית בחשבונות בתחום הלבנת הון ומימון טרור, ומשכך מצדיקה את הקפאתם של אלה, מבלי שתתאפשר בהם כל פעילות. בתוך כך סומך הבנק ידיו על קביעת בית המשפט המחוזי כי תביעתם הנוכחית של המבקשים מתייחסת למרבית השאלות אשר הוכרעו זה מכבר בתביעה הראשונה, וכי הקפאת החשבונות אשר אושרה במסגרת תביעה זו משמעה לא רק הפסקת מתן שירות בנקאי למבקשים אלא גם הקפאת האפשרות למשיכת הכספים אשר נותרו בחשבונות.
עוד טוען הבנק כי אף שיקולים של מאזן הנוחות מטים את הכף לטובתו, ובכלל זה מפנה, בין היתר, להחלטה בבקשת רשות הערעור אשר, במסגרת בחינת סבירות החלטתו להקפיא את החשבונות, עמדה על חשיפתו של הבנק וכלל הציבור הנזקק לשירותיו לסנקציות כלכליות ולסיכונים משפטיים ניכרים. לטענת הבנק, כל העברת כספים נוספת מן החשבונות תאיין הלכה למעשה את הקביעה האמורה בדבר הקפאת החשבונות, ומשכך החלטתו שלא לאפשר כל פעילות בהם היא החלטה סבירה ואף מתחייבת נוכח הסיכונים אליהם ייחשף אם יאפשר למבקשים לבצע העברות כספים כמבוקש. כמו כן, נטען כי יש לדחות את טענת המבקשים לפיה אי-מתן הסעד הזמני המבוקש יפגע בזכות הגישה שלהם לערכאות, וזאת בפרט לאור ההסכמה אשר ניתנה מצד הבנק לפנים משורת הדין, לאפשר העברת כספים מן החשבונות לצורך ייצוגם של המבקשים בהליכים המתנהלים בארצות הברית. ביחס להפנייתם של המבקשים לדין האמריקאי, טוען הבנק כי הפנייתם זו של המבקשים אינה מתיישבת עם הטענה אשר העלו במסגרת התביעה הראשונה, לפיה הוראות הדין האמריקאי אינן חלות על גופים ישראלים. עוד מבהיר הבנק כי הסעד הזמני המבוקש הוא במהותו צו עשה להורות על ביצוע העברות כספים מן החשבונות המוקפאים, וכי הבקשה דנן אינה באה בגדר המקרים הנדירים המצדיקים מתן סעד זמני המשנה את מצב הדברים הקיים.
דיון והכרעה
12. במסגרת הבקשה דנן, מבוקשים, הלכה למעשה, שני סעדים עיקריים: (1) להורות לבנק לשחרר סכומי כסף נוספים מחשבונותיהם של המבקשים, מעבר לסכום של 300,000 דולר כפי שהוסכם בהליך קמא, לשם ייצוגם המשפטי של זיו והחברות בהליכים המתנהלים אל מול הרשויות האמריקאיות; (2) להורות לבנק לשחרר כספים עבור ייצוגם המשפטי של המבקשים בערעור דנן.
אומר כבר בפתח הדברים כי אני סבורה שיש לקבל את הבקשה אך בהתייחס לסעד השני המבוקש, ולדחותה ביחס לסעד הראשון.
13. במסגרת הסעד הזמני הראשון לו עותרים המבקשים, מבוקש להורות על שחרור סכומי כסף נוספים, בנוסף ל-300,000 דולר המוסכמים, לטובת ייצוגם המשפטי של זיו והחברות אל מול הרשויות האמריקאיות. סעד זה חופף לחלק מן הסעד הסופי המבוקש בערעור, כפי שעולה בבירור מהודעת הערעור שהגישו המבקשים, והוא מהווה "צו עשה" המשנה את המצב הקיים. כידוע, בית משפט זה יימנע, ככלל, ממתן סעד כאמור, באשר הטענות בעניינו יתבררו לעומקן במסגרת הערעור עצמו (ראו והשוו: ע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5) 608, 614 (1997); ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ארנברג, פסקה 6 (19.6.2012); ע"א 361/11 עזאם נ' המועצה המקומית גוש חלב, פסקה 11 (30.12.2012); ע"א 4190/19 המוסד לביטוח לאומי נ' ברגרזון, פסקה 20 (21.7.2019)). אמנם, הקושי בו מצויים המבקשים למימון ייצוגם המשפטי בארצות הברית מובן, ומשכך בהחלטה מיום 5.11.2019 הוריתי כי הערעור יישמע בהקדם. כמו כן, יש להניח כי העברת הסכום של 300,000 דולר אותו הסכים הבנק להעביר לטובת ייצוגם המשפטי של המבקשים אל מול הרשויות האמריקאיות יוכל לתת מענה ולו חלקי לקושי האמור, וזאת עד להכרעה בערעור לאחר בירור טענות המבקשים לגופן.
14. אשר לסעד השני, בגדרו עותרים המבקשים כי בית משפט זה יורה לבנק לשחרר עבורם כספים לצורך ייצוגם המשפטי בערעור דנן, אני סבורה כי יש לקבלו, הכול כמפורט להלן.
העברת כספים עבור ייצוג משפטי בערעור דנן
15. כידוע, בבקשה למתן סעד זמני בערעור, על המבקש להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר ככלל יינתן מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו למשל: ע"א 7007/16 איי. איי. איתמר השקעות בע"מ נ' באראט אחזקות ונכסים בע"מ, פסקה 10 (25.10.2016); ע"א 7375/16 זכרנקו נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (15.11.2016); ע"א 6213/19 קול נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 10-9 (7.10.2019)).
בענייננו, לא ראיתי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, וזאת מאחר ששיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף באופן ברור לטובת היעתרות לבקשה בכל הנוגע לשחרור כספים עבור ייצוגם המשפטי של המבקשים במסגרת הערעור דנן.
16. לטענת המבקשים, מניעת האפשרות לממן את ייצוגם המשפטי בערעור דנן עלולה לפגוע בזכות הגישה שלהם לערכאות. ואולם, ספק בעיניי אם פגיעה באפשרות לממן ייצוג משפטי עולה כדי פגיעה בליבתה של זכות הגישה לערכאות, שכן דלתות בית המשפט פתוחות בפני המבקשים, והם אף עשויים להיות זכאים לייצוג משפטי במסגרת הסיוע המשפטי (ראו והשוו: סעיף 2 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972; בג"ץ 25/19 אברג'יל נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פסקה 6 (30.1.2019); בש"א 9102/18 לוי נ' זר, פסקה 6 (11.3.2019); יורם רבין "זכות הגישה לערכאות – מזכות רגילה לזכות חוקתית" המשפט ה 217 (2001); כן, השוו לעניין הבטחת ייצוג משפטי הולם בהליכים פליליים: רע"פ 1047/12 רובינשטיין נ' מדינת ישראל, פסקה י"ב (11.3.2012); בש"פ 7235/18 שם טוב נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (23.10.2018); מ"ת (מחוזי ת"א) 25091-07-15 רשות המיסים נ' לוי, פסקה 14 (21.12.2015)). עם זאת, ברור כי שחרור הכספים לצורך ייצוג משפטי של המבקשים בערעור יאפשר להם לבחור את עורכי דינם, ויעמיק את תחושתם כי היה להם יומם בבית המשפט וכי הם מיצו את האמצעים העומדים לרשותם על-מנת להשיג על החלטת הבנק ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מכאן, כי הפגיעה האפשרית במבקשים אם לא יינתן הסעד המבוקש – הגם שאינה פגיעה בליבת זכות הגישה לערכאות – היא עדיין פגיעה מסוימת בהיבטים הפריפריאליים שלה.