22. בכל הנוגע למסגרת הדיונית של בקשה לסעד זמני, מן המפורסמות הוא, כי על מנת לקבל סעד זמני יש לעמוד בשלושה תנאים עיקריים. הראשון, על המבקש להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. השני, על המבקש לבוא לבית הדין בניקיון כפיים ולא להשתהות בהגשת הבקשה. השלישי, על המבקש להראות כי מאזן הנוחות לטובתו, כלומר כי מידת הנזק העשוי להיגרם לו מאי נתינת הצו, חמורה יותר מהנזק שיגרם לצד האחר. בין התנאי הראשון והשלישי קיימת מעין "מקבילית מוחות", קרי, ככל שאנו מגיעים למסקנה כי סיכויי התביעה גבוהים יותר, בחינת מאזן הנוחות תהא פחות נוקשה.
23. דיון בבקשה לסעד זמני אינו דיון לגופו של עניין, וכל הקביעות שלהלן הן קביעות לכאוריות בלבד, לצורך הכרעה במתן הסעד הזמני בלבד.
24. לאחר ששקלנו את כלל טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין הבקשה כנגד המשיבות 1 ו-2 להימחק על הסף.
25. טרם נבאר את טעמינו לכך נעיר שתי הערות:
הערה ראשונה- תניית הבוררות עליה מטיל עו"ד שחר אנושי את יהבו (ע' 4 ש' 9-11; ע' 26 ש' 3-4) אינה רלוונטית בכל הנוגע ליחסי עובד- מעסיק; וליתר דיוק, בכל הנוגע למיצוי זכויותיה של המבקשת, בכובעה כעובדת, בבית הדין לעבודה. לגבי תניה זו, בכל הנוגע ליחסים שבין המבקשת לבין יתר בעלי מניות ובכלל זה בהיבט הזיכיון, הרי שבית הדין לא יביע את עמדתו ביחס אליה.
הערה שניה – לגבי טענת עו"ד אנושי שלפיה המבקשת לא הודיעה לו בחודש חמישי להריונה כי היא בהריון, הרי שברק העיד כי כבר ביום 30.10.2019 ידע כי המבקשת בהיריון (ע' 10 ש' 6-9); ובחקירתה הנגדית טענה המבקשת כי הודיעה לשחר אנושי על כך ביום 23.9.2019 (ע' 12 ש' 32; ע' 13 ש' 1-3) עת נכח במשרדו ברח' שאול המלך 4 תל אביב (ע' 13 ש' 4-5). לא נעלם מעינינו טענת עו"ד שחר אנושי כי הוא עבר למשרדו החדש הממוקם ברחוב מנחם בגין 144 תל אביב כבר בחודש אפריל 2018 (ע' 23 ש' 24-27), אך התרשמנו כי עו"ד אנושי ידע לכאורה על דבר הריונה.
26. נפנה אפוא לבחון את שני הסעדים המבוקשים בבקשה כדלקמן:
המבקשת טרם פוטרה מג'פניקה קריות ולכן מדובר בבקשה מוקדמת
27. ראשית, המבקשת עודנה עובדת של ג'פניקה קריות (חלופת ווטסאפים שצורפה לתגובת ג'פניקה קריות; דבריו של עו"ד שחר אנושי המפנה לפרוטוקול דיון מיום 18.11.2019 בתיק 13150-05-19 במסגרתו הוצגה המבקשת כמנהלת מסעדה (ע' 1 ש' 18-20); דבריו של ב"כ המבקשת, שלפיו "גם אחרי שקיבלה את ההודעה ביום 30.10 המשיכה עבודתה כרגיל" (ע' 2 ש' 19-20).
28. שנית, ברק טען בפנינו כי לא פיטר את המבקשת ואף אין לו סמכות לעשות כן (ע' 10 ש' 30-33); והמבקשת אישרה בחקירתה הנגדית, כי ברק אמר לה כי הסכם הזיכיון עומד להסתיים, אך היא זו שהבינה מכך שהיא מפוטרת, הגם שברק לא אמר לה את המילה "מפוטרת" במפורש (ע' 17 ש' 8-15; ע' 17 ש' 24-33). מכל מקום הוברר בחקירתה הנגדית של המבקשת, כי בזמן אמת, סברה המבקשת, כי אם אין לה זיכיון היא לא תוכל לעבוד בג'פניקה קריות (ע' 18 ש' 1-7); וציפתה כי יציעו לה להיות שכירה אצל הזכיין החדש (ע' 18 ש' 19-26). לכך נוסיף, כי עו"ד שחר אנושי העיד בפנינו, כי קארין לא אמרה לו שהיא עוזבת את המסעדה ואת החברה (ע' 23 ש' 17-20).
29. שלישית, עו"ד שחר אנושי העיד בפנינו כי "קארין לא זומנה לשיחת שימוע וגם לא פוטרה" (ע' 23 ש' 15-16).
30. רביעית, מפניית ג'פניקה קריות לממונה על חוק עבודת נשים מיום 26.12.2019 עולה, מיניה וביה, כי נכון להיום, המבקשת עובדת בג'פניקה קריות, ומבוקש לאשר פיטוריה, קרי פיטורים הצופים פני עתיד. בד בבד הוברר, כי זמירה קריות אינה מעוניינת להעסיק את המבקשת אצלה (ע' 3 ש' 9-11; ש' 25-26; ע' 4 ש' 1-5ע' 22 ש' 4-13).
31. חמישית, מחד גיסא, המבקשת טוענת כי פוטרה ביום 30.10.2019 ופיטוריה יכנסו לתוקף ביום 1.1.2020 (סע' 34 לתצהירה; ע' 11 ש' 20-23) ולפיכך אף דרשה פיצויי פיטורין ותשלום בגין אי הודעה מוקדמת, אך בד בבד טענה מאידך גיסא, בפנינו, כי "הכוונה שלא נעשה לי שימוע בעניין ולא ידעתי שאני עומדת לפני פיטורים" (שם, ש' 24-27) ובהמשך כי "ללא הודעה מוקדמת מבחינתי זה ללא הודעה מוקדמת. אחרי חופשת לידה ואחרי שצריכים לתת לי את החודשיים שלאחר תום חופשת הלידה ואז עוד חודש הודעה מוקדמת... (ע' 12 ש' 5-9). כלומר אף מנקודת מבטה, היא הגישה בקשה לצו מניעה תיאורטי כנגד פיטוריה בתום חופשת הלידה (ע' 11 ש' 28-33; ע' 12 ש' 1-4). בזיקה לכך יודגש, כי אם אכן פוטרה ביום 30.10.2019, מדוע הוגשה הבקשה לבית הדין לעבודה ביום 11.12.2019, כששה שבועות לאחר מועד פיטוריה, בשיהוי כה רב (ע' 26 ש' 1)?
32. שישית, במסגרת הדיון העלו המשיבות לראשונה טענות אודות מקצעיותה של המבקשת, כמו גם טענות בדבר חוסר נקיון כפיים של המבקשת, שכן האחרונה לא עדכנה את הגורמים הרלוונטיים אודות מסעדה איטלקית שפתחה לפני שנתיים בקיסריה, דבר שהביא לירידה ברווחים של ג'פניקה קריות (ע' 9 ש' 20-32; ע' 13 ש' 6-25; ע' 16 ש' 15- 33; ע' 17 ש' 1-6; ע' 18 ש' 32-33; ע' 19 ש' 1-4; ע' 23 ש' 28-31). המבקשת מצדה עמדה על כך שהודיעה לכולם (ע' 13 ש' 26-33; ע' 14 ש' 1-12) וכי הרווחים לא ירדו (ע' 14 ש' 20-25). בדומה, טענת המבקשת לראשונה בדיון, שלפיה עת גילו המשיבות שהמבקשת בהריון, הם רקמו קנוניה שלפיה יודיעו על סיום הזיכיון ואז יחליפו את הזיכיון לחברת ראי (ע' 24 ש' 24-28). טענות אלה מזקיקות בירור ראייתי, אך נוכח העובדה שהמבקשת טרם פוטרה ונעשתה פנייה לממונה כאמור, אין אנו נדרשים להכריע בטענות אלה.
33. ואחרון והחשוב ביותר- בדיון בפנינו טען עו"ד אנושי – "כמו שאמרתי המשיבה 1 והמשיבה 2 יכבדו את החוק וינהגו לפי החלטת הממונה. יאפשר לפטר, נעשה שימוע ונפטר. לא יאשר לפטר, לא נפטר. עד החלטת הממונה תמשיך לקבל את שכרה מהמעסיק שלה. לשאלת בית הדין היא תקבל שכר מהמשיבה 1... כשאני אומר שהמשיבה 1 תמשיך לשלם משכורת, אז אומרים לי היא חדלת פרעון. למה ההתעקשות לצו מניעה? (ע' 26 ש' 13-18).
34. נוכח כללם של דברים, נדמה, כי בעת הזו, הבקשה שבפנינו היא בקשה מוקדמת והסעד הראשון המבוקש במסגרתה הוא סעד תיאורטי שאין לתתו. שכן ממילא ג'פניקה הודיעה, כי לא פיטרה את המבקשת והיא מבקשת לפסוע בדרך שנקבעה בחוק – פנייה לממונה על מנת שתאשר את פיטוריה. ממילא כל עוד לא ינתן היתר, ג'פניקה קריות תמשיך לשלם למבקשת את שכרה וליתן לה את כל זכויותיה המגיעות לה על פי דין כעובדת.
35. לא נעלם מעינינו טענת ב"כ המבקשת בסיכומי התשובה (ע' 27 ש' 10-17), שלפיה טענת עו"ד אנושי מיתממת, שכן המשיבה 1 הגיעה לסוף דרכה לפי שיטתן של המשיבות 1 ו-2. אין יותר מקורות הכנסה ולא יהיו. המטרה היא אחת ויחידה, היא לגרום לכך שהמשיבה 1 תכנס להליכי פירוק והמבקשת לא תוכל להתפרנס, יש לה רק התחייבויות כלפי הנושים שלה, ספקים, נותני שירותים" (ע' 27 ש' 11-15). טענה זו לא הועלתה כלל בבקשה לסעדים זמניים ולמעשה חותרת תחת הסעד הראשון המבוקש על ידי המבקשת.
בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בסכסוך בין בעלי המניות וליתן את הסעד השני המבוקש
36. ודוק, המבקשת חובשת שני כובעים – כובע אחד כעובדת וכובע שני כבעלת מניות (ע' 2 ש' 18). יוער, כי המבקשת אינה דירקטורית בג'פניקה קריות (ע' 4 ש' 16; ע' 15 ש' 18-19).
37. אכן, המבקשת מעוניינת בעיקר בסיום העסקתה בכבוד, אך בד בבד טענה בפנינו כי "אני לא רוצה להפסיק לעבוד אלא להמשיך ולהחזיק בזיכיון" (ע' 12 ש' 28-31); "אני לא האמנתי למשמע אוזני שאני נשארת בלי עבודה ובלי מפעל החיים שלי" (ע' 17 ש' 13-14).
38. ברם, בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לכפות יחסי זיכיון בין שתי חברות, שכן הסמכות בעניין זה נתונה לבית המשפט האזרחי.
39. דומה כי אף המבקשת היתה ערה לכך וביום 23.12.2019 הגישה בקשה ותביעה באותו עניין בדיוק המקופלת בתוכה אותו סעד לבית המשפט השלום בתל אביב. דא עקא, כי הדבר נודע לנו אך בתחילת הדיון, מפי בא כוחה של ג'פניקה.
40. לא נעלמו מעינינו נימוקיו של ב"כ המבקשת לדרך הילוכה של המבקשת, ובלשונו: "כאשר אנו ראינו שאנחנו מיטלטלים ממקום למקום ולא מצליחים לקבע סעד, לא נותר לנו אלא לעתור לבית משפט השלום למתן צו מניעה זמני להעברת הזיכיון מג'פניקה קריות לחברה חדשה שהוקמה ב- 18.12 שנקראת סושי זמירה קריות. אני סבור שאין המדובר בסעדים זהים משום שכאן המבקשת היא עובדת לכל דבר ועניין" (ע' 2 ש' 28-33; ע' 3 ש' 1-5). נימוקיו אינם משכנעים כלל ועיקר, בפרט עקב דבריו שנאמרו בהמשך ש"לאור המצב הקיים שנכפה על המבקשת לא ניתן יהיה למנוע את פיטורי המבקשת כפי שאנו מבקשים בבקשה מטעמנו ללא התערבות אף במישור היחסים העסקיים של המשיבה 2 עם המשיבה 1 ועם החברה החדשה שהוקדמה זמירה קריות" (ע' 3 ש' 12-15; ש' 27-30).
41. יוצא אפוא, כי בעת הזו שתי ערכאות במחוז תל אביב – בית הדין לעבודה, מזה, ובית המשפט השלום, מזה, נדרשים לדון באותו סעד בדיוק, הוא הסעד השני. קשה להלום התנהלות שכזו, שהיא עלולה לעלות כדי ניסיון פסול ל'פורום שופינג'. אמנם המבקשת הודיעה הן בבקשה לסעד זמני שבפנינו והן בכתב התביעה (סע' 25 ו-39 בהתאמה) כי בכוונתה לפנות לבית המשפט השלום בתביעה כספית (ע' 3 ש' 14-16), אך באותה נקודת זמן לא עשתה כן. מכל מקום, קשה לראות כיצד ניתן ליתן סעד בעניין, עת בעלי המניות האחרים בג'פניקה קריות או בג'פניקה אינם מבקשים להאריך את הזיכיון (ע' 15 ש' 20-23) ועת זמירה קריות, הזכיינית החדשה, אינה צד להליך שבפנינו.
42. זאת ועוד. טענותיה של המבקשת במהלך הדיון בפנינ,ו לגבי דרך הילוכם הן של ברק והן של עו"ד אנושי במערכת היחסים הכוללת מעוררת מספר שאלות; כך, בין היתר, האם עו"ד שחר אנושי הסב את תשומת לבה של המבקשת לתום תקופת הזיכיון (ע' 20 ש' 19-30; ע' 21 ש' 4-9), האם פרק הזמן שהודיע ברק לבעלי המניות אודות תקופת הצינון הינה מספקת (ע' 8 ש' 23-32; ע' 9 ש' 1-8) , מהו המועד שהיה על ברק להודיע לבעלי המניות (ע' 9 ש' 33; ע' 10 ש' 1-5), אם הזיכיון הסתיים ביום 11.8.2019 כיצד המסעדה המשיכה לעבוד? (ע' 21 ש' 10-19). כך גם טענותיו של ב"כ המבקשת בדבר היותו של עו"ד שחר אנושי בניגוד עניינים (ע' 21 ש' 27-32; ע' 22 ש' 1-3). מאליו יובן כי טענות אלה אין מקומן להתברר בבית הדין לעבודה.
43. טרם סיום נציין, כי תשובותיהם של שלושת העדים במספר הקשרים מעוררות, למצער, תמיהה.
תשובתו של ברק בכל הנוגע לכתובתן של ארבע החברות היתה חמקמקה (ע' 7 ש' 23-25). לגבי הסכם הזיכיון טען כי "אני לא מכיר את ההסכם, אבל אני מאשר שיש הסכם" ( ע' 8 ש' 6). כך גם טענתו שאינו מכיר את מכתב חברת לאנדורה, שכן נורית היא בעלת זכות החתימה בשם החברה (ע' 9 ש' 1-3).
המבקשת טענה בפנינו, כי "לא ידעתי בכלל שיש הסכם זיכיון. באותו יום ב- 12.8.13. חתמתי על הסכם מכר שמכרו לי 10% ממניות החברה.... לא כפו עליי...אני לא ידעתי שיש הסכם זיכיון. אני לא ידעתי על מה חתמתי."( ע' 17 ש' 16-23).
עו"ד שחר אנושי טען מחד גיסא בתצהירו כי היה מנהל את ג'פניקה קריות מטעם בעלת השליטה (סע' 6 לתצהירו), אך מאידך גיסא, טען בפנינו, כי "אני מנהל רק במה שקשור בהליכים משפטיים, בקבלת היתרים להעסקת עובדים זרים ואולי מעט מאוד הליכים חשבוניים" (ע' 19 ש' 8-10). בהמשך טען כי "אני לא עשיתי שום דבר שקשור לניהול מסעדה. לא התעסקתי עם טבחים ברמה יומית של התפקוד או שיבוץ עובדים לעבודה, או מי יקבל שכר או מי יפוטר. כשהדבר הגיע לכדי הליך משפטי או מכתב דרישה, נכנסתי לתמונה" (ע' 19 ש' 20-23; ע' 20 ש' 1-10). בזיקה לכך התרשמנו, כי טענותיו של עו"ד שחר אנושי לגבי העדר כל קשר של ברק לג'פניקה מוקשות (ע' 19 ש' 15-19; 24-26; ע' 20 ש' 1-2 ש' 11-14).
44. בשים לב לכללם של דברים, בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בסכסוך בין בעלי המניות ובכל הנוגע להעברת הזיכיון; וממילא אינו יכול ליתן את הסעד השני המבוקש.
45. אשר על כן, הבקשה כנגד המשיבות 1 ו-2 נמחקת בזאת. על המבקשת לשאת בהוצאות המשיבות, כך שתשתלם לכל אחת מהן סך של 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.
46. נוכח כלל האמור לעיל, בית הדין שוקל למחוק את התביעה, שכן מדובר בתביעה מוקדמת שטרם התגבשו רכיביה, בפרט שנעשתה פנייה לממונה, מחד, ומבוקשים במסגרתה גם סעדים שבית הדין לעבודה אינו יכול לתתם, מאידך. המבקשת תודיע עמדתה לבית הדין עד ליום 6.1.2020.
47. לעיוני ביום 7.1.2020.
ניתנה היום, ב' טבת תש"פ, (30 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אידה שפירא דורון יפת, שופט נציג ציבור (עובדים)
מר משה בן דוד