26. ביום 22.12.2016 הודיעה הנתבעת לתובעת כי נעשה רישום העמסה של המכולות על האנייה (מספר הזמנה 10179735#, ההודעה צורפה כנספח כ' לתצהירי התובעת).
27. ביום 3.1.2017 שלח הנתבע מייל לבני בקשר להזמנה חדשה, מספר 9231, בשם לקוח חדש. בסעיף 4 למייל נכתב:
"אנא הסבר מיהו בדיוק בני ברהאם זוראני גולאמי. אמרת לי ששמך בני קרלסון" (סעיף 4 למייל מיום 3.1.2017, ת/23) [ההדגשה לא במקור – ס.מ.]
28. ביום 5.1.2017 הודיע בני לתובעת כי עקב שינויים שערכה חברת הספנות, נעשים ניסיונות לאתר אנייה אחרת (ההתכתבות צורפה כנספח כ"א לתצהירי התובעת).
29. במקביל, שלח הנתבע מייל נוסף לבני ביום 5.1.2017 (בקשר להזמנה 9207) בו נכתבו הדברים הבאים:
"אנו מודאגים מאד באשר לכוונתך לקיים את התחייבויותיך.
אתה בוודאי מודע לכך שהיה סיכון של ממש שלא תצליח לשלוח את הסחורה בשמיני לינואר בשל העבודה שכמעט אף אחד לא עובד בשבוע הזה.
בנוסף לא שלח לנו אפילו תמונה של הלוגו המוצע.
אני צריך שתודיע לי מהו התאריך בו אתה מתחייב לשלוח את הסחורה, אחרת נאלץ לבטל את העסקה ולהתחיל בהליכים להחזרת כספו של הלקוח שנשלח אליך כפיקדון.
לא נקבל פקודות נוספות עד למשלוח ההזמנה של סטרימליין" (מייל מיום 5.1.2017, ת/24)
30. ביום 8.1.2017 הודיעה הנתבעת לתובעת כי המכולות יישלחו על גבי אנייה בשם PETKUM היוצאת ביום 29.1.2017 מנמל טאלין באסטוניה ואמורה להגיע לנמל חיפה (דרך Bremerhaven) ביום 23.2.2017. מספר ההזמנה 19528421196. המובילה SEAGOLINE (ההודעה צורפה כנספח כ"ב לתצהירי התובעת).
31. הפעם לא פנתה גב' עירית ברוך לחברת ההובלה seagoline לשם קבלת אישור להטענת המכולות (כפי שעשתה לחברת searates).
32. במייל של הנתבע לבני מיום 10.1.2017 (בקשר להזמנה 9231) נכתבו הדברים הבאים:
"תשומת לבך לכך שהאיחור בתשלום של גרוס נובע מעצבנות מהצד הזה שהקונה לא יקבל את הסחורה והכסף יאבד.
אנא הבן שזו תוצאה של ניסיון רע בעבר עם חברות מסחר ובתי חרושת ברוסיה.
....
אני מעמיד את שמי הטוב והמוניטין שלי בסיכון בכך שאני מאמין לך ובהתבסס על הניסיון שלנו עם סטרימליין אני באמת מודאג.
הלקוח שלנו, גרוס, אמר שישלח את הכסף מחר" (מייל מיום 10.1.2017, ת/25)
33. בין 12-19.1.2017 הוחלפו מיילים בין הנתבעת (על-ידי גב' עירית ברוך) לבין בני ובינה לבין התובעת ביחס לקבלת דוגמא ללוגו שהוזמן על לוחות העץ מושא הזמנה 9208. ביום 18.1.2017 הועבר צילום של לוחות עם לוגו וביום 19.1.2017 אושר הלוגו על-ידי התובעת (חילופי המיילים צורפו כנספח כ"ג לתצהירי התובעת).
34. במקביל, המשיך הנתבע להתכתב עם בני בקשר להזמנה 9239. במייל מיום 16.1.2017 כתב :
"אני מוצא זאת קשה למכור את המוצרים שלך בביטחון.
חווינו מקרים רבים בהם כסף הלך לאיבוד ברוסיה בגלל הדרישה לשלם מקדמה של 50% או יותר. קונים לא מבקשים ממני ערבות אישית, אותה כמובן איני יכול לתת.
עליך לתת לי תשובות לשאלותיי. איך אתה עונה לקונה שמבקש בטוחה שתשלח את הסחורה? ....." (ת/26) [ההדגשה לא במקור – ס.מ.]
35. ומייל נוסף של הנתבע לבני מאותו יום:
"אנו לא מבינים מדוע אינך מקבל L/C [letter of credit – ס.מ.] בבקשה הבהר.
אילו בטחונות אתה מציע ללקוח שמשלם מראש 50% אבל אינו מקבל את הסחורה בהתאם לחוזה" (מייל מיום 16.1.2017, ת/20) [ההדגשה לא במקור – ס.מ.]
36. ביום 30.1.2017 העביר הנתבע לתובעת במייל עותק משטר מטען של חמש מכולות לפי ההזמנה הראשונה (9207). עוד הודיע כי שטר מטען עבור המכולה השישית יישלח בהמשך. שטר מטען נוסף המתייחס למכולה אחת אכן נשלח. דא עקא, מספר המכולה המופיע בו (52795209562) זהה למספר המכולה הראשונה המופיעה באישור של חמשת המכולות (המייל בצירוף שטרי המטען צורף כנספח כ"ד לתצהירי התובעת). כן הודיעה הנתבעת לתובעת כי העבירה את שטרי המטען לבדיקת עמיל המכס, מר אמיר רוזנבאום (ת/4).
37. במייל מיום 7.2.2017 דרש בני מהנתבעת כי התובעת תבצע את יתרת התשלום עבור הזמנה 9207. בו ביום ביקשה הנתבעת (על-ידי גב' עירית ברוך) מהתובעת כי תשלם את המחצית השנייה של ההזמנה הראשונה 9207 (המייל צורף כנספח כ"ה לתצהירי התובעת). במייל נוסף מאותו יום ביקשה הנתבעת מהתובעת לעכב את התשלום עד שתקבל העתקי דוקומנטים עבור משלוח זה (נספח כ"ו לתצהירי התובעת). במייל מיום 8.2.2017 חזרה הנתבעת על הנחייתה כי אין להעביר את יתרת התשלום בגין הזמנה 9208 עד לקבלת העתקי דוקומנטים (המייל צורף כנספח כ"ז לתצהירי התובעת).
38. במייל מיום 7.2.2017 הודיע הנתבע לבני כי בנק התובעת יאפשר תשלום רק לאחר שיראה העתק שלם ונכון של שטרי המטען (ת/8). ביום 9.2.2017 שלח בני לנתבעת העתק רשימת מטען ומסמך E1. עוד נכתב כי הביטוח מכוסה על-ידי Seagoline (מובילה פנים אירופאית מקבוצת Maersk) וכי אלה כל המסמכים שברשותו. במענה השיבה לו עירית כי רשימת המטען שנשלחה אינה מקובלת בארץ. עוד פרשה את הפרטים הנדרשים ברשימת מטען (מספר מכולה ופירוט של הסחורה באותה מכולה לרבות כמות, נפח, משקל ומספר אריזות) (ת/6). במייל מיום 8.2.2017 לבני ציין הנתבע כי התובעת מוכנה לשלם את יתרת התמורה בגין הזמנה 9207, אולם היא לא יכולה לעשות כן עד שיתקבל סט מלא של המסמכים המקוריים הכוללים ראיה לכך שהסחורה סומנה כראוי. עוד נכתב: "הן אנחנו והן הבנקים כאן עומדים על כך. אנא הגב במידי". עוד צוין כי אם האנייה תגיע לישראל לפני המסמכים, לא ניתן יהיה לשחרר את המכולות וכי כל העלויות הכרוכות בכך יונחו לפתחו (ת/7).
39. במקביל, שלח הנתבע לבני ביום 8.2.2017 מייל בקשר ללקוח אחר (בירמן), שהתעקש על תשלום מלוא התמורה כנגד שחרור הסחורה, תנאי לו לא הסכים בני:
"הלקוח ברמן מסכים לביצוע העסקה רק בתנאי אמון לפיהם התשלום יבוצע כנגד שחרור הסחורה. אנחנו יכולים לומר לכם שמשמעות מדיניות התשלום שלכם היא שרוב הקונים האחרים יפסיקו להזמין. בנוסף, השיטה של כפיית הקונים לשלוח לך מזומן בשלושה חלקים, כל פעם לחשבון אחר, היא פשוט חשודה ובלתי מקובלת." (ת/27) [ההדגשה לא במקור – ס.מ.]
40. במייל מיום 12.2.2017 השיב הנתבע לדברי בני כי כל היבואנים דורשים תנאי תשלום דומים לאלה שדרש כדלקמן: "זה לא נכון, יש לנו שלושה ספקים שמספקים לנו 100% מזומן כנגד דוקומנטים ללא תשלום מקדמה" (ת/16).
41. ביום 12.2.2017 הודיעה הנתבעת לתובעת כי עליה לשלם את המחצית השנייה של ההזמנה הראשונה - 9207 (המייל צורף כנספח כ"ח לתצהירי התובעת).
42 . ביום 14.2.2017 העבירה התובעת 19,500 אירו, ביום 15.2.2017 העבירה התובעת 19,978 אירו וביום 16.2.2017 העבירה התובעת 19,500 אירו. סך הכל 58,978 אירו. כל הכספים הועברו לחשבון הבנק השני, על שם EUROPLY OU / BENNY BAHRAM ZOORANI GHOLAMY (אישור המעיד על ביצוע ההעברות הבנקאיות צורף כנספח כ"ט לתצהירי התובעת). במייל לבני מיום 15.2.2017 ציין הנתבע כי בשיחתם הטלפונית אמר בני שהמסמכים המקוריים נשלחו באמצעות captain's mail. בני התבקש לפרט איזה מסמכים נשלחו ואיזה מסמכים מתכוון בני לשלוח באמצעות שליח, אם בכלל (ת/6).
43. ביום 19.2.2017 הודיע עמיל המכס, ליאור רוזנבאום, מסוכנות TransWorld כי קיבל את המעטפה ששלח לו בני וכי במעטפה לא היו שטרי מטען מקוריים אלא חשבונות ספק בלבד (המייל צורף כנספח ל' לתצהירי התובעת, עדות התובעת ע' 32, ש' 33-34).
44. ביום 22.2.2017 פנה הנתבע לבני במייל בו מסר לו כי חברת Maersk/Seagoline הודיעה לנתבעת שאין לה כל ידע ביחס למכולות שנשלחו לכאורה לתובעת (ת/9).
45. ביום 23.2.2017 פנה הנתבע למנהל Europlywood במייל בו נכתב כי הזמנה 9207 הייתה אמורה להגיע לחיפה בימים אלה וכי מחברת Seagoline ו-Maersk נמסר שהעתק שטרי המטען שהומצאו לנתבעת מזויפים. משכך, הנתבעת מבקשת לדעת בדחיפות מה קורה.
46. בתשובתו מיום 26.2.2017 הודיע מנהל חברת Europlywood כי צר לו אולם נראה כי מאן דהוא השתמש בשם וכתובת החברה על מנת להציע הצעות ולגבות כספים. עוד ציין כי מעולם לא שמע את השם בני קרלסון או בני בהראם. כן הפנה מנהל Europlywood את הנתבעת למאגר נתונים בו ניתן לעמוד על מעללי אותו אדם. מנהל Europlywood הוסיף כי המחירים שגבה בני נמוכים מאד יחסית לאלה שיכולה להציע החברה, כי עסקות מעין אלה מזיקות מאד לחברה וכי החברה תיאות לסייע בכל דרך אפשרית. כן הציע לפנות למשטרה ולאינטרפול (ת/10). במייל נוסף מיום 28.2.2017 אישר מנהל Europlywood כי חשבונות הבנק אליהם הועברו כספי התובעת אינם חשבונות של החברה (ת/11).
47. ביום 28.2.2017 פנה הנתבע לשגרירות אסטוניה בתל אביב. במענה הופנה הנתבע למשרד עו"ד באסטוניה שיוכל לתת סיוע משפטי לפתרון הבעיה. כן נשלחו לנתבע פרטי המשטרה האסטונית והוצע לנתבע לפנות לשגרירות ישראל בהלסינקי, המייצגת את האינטרסים של חברות ישראליות באסטוניה (ת/12). הנתבע נסע לאסטוניה, פנה לשגרירות אסטוניה בישראל ואיתר עו"ד מקומי, וייקו ויסילט. בעקבות פעולותיו של הנתבע נתפש בני, נשפט וישב בבית הסוהר (ע' 62, ש' 28-29).
48. לבסוף יצוין כי היו עוד שתי חברות שהזמינו לוחות עץ מבני, אשר הציג עצמו כנציג חברת Europlywood, באמצעות הנתבעת. שתי החברות שילמו מחצית התמורה בגין הסחורה שהזמינו. גם לחברות אלה לא סופקה הסחורה. אחת החברות תבעה את הנתבעת והתיק הסתיים בפשרה (טימבר - חברת מסחר ויבוא עצים בע"מ) והשנייה לא תבעה את הנתבעת (מרכז הפורמייקה) ע' 58, ש' 18, ש' 10)).
ב – כתב התביעה
49. לטענת התובעת נכרת בינה לבין הנתבע הסכם לפיו התחייב הנתבע לספק לתובעת לוחות עץ בכמות, מחיר, מועדים ותנאים שפורטו בהזמנות 9207 ו-9208. ההסכמים נכרתו על בסיס מצגים שיצר הנתבע בפני התובעת. הנתבע הפר את ההסכמים. משכך זכאית התובעת לפיצויים.
50. לחלופין, יש לקבוע כי בין התובעת לבין הנתבע נכרת הסכם מכללא מכוחו התחייב הנתבע כנגד תשלום התמורה להבטיח את אספקת לוחות העץ ומסירתם לידי התובעת. במסגרת הסכם זה התחייב הנתבע לערוך את כל הבדיקות הנדרשות והנחוצות להבטחת אספקת לוחות העץ לתובעת. הנתבע הפר הסכם זה.
51. הנתבע הציג בפני התובעת מצגי שווא בדבר אמינות הספקית, זהות בעל חשבון הבנק ואמינות ההעברה הבנקאית. מצגים אלה הוצגו בפני התובעת במטרה להטעותה ולרמותה, בכוונה להוציא ממנה כספים במרמה ובידיעה כי לא תסופק סחורה.
52. לחלופין, יש לקבוע כי בנסיבות העניין הפר הנתבע את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי התובעת. הנתבע היה מעורב בכל השלבים של ההזמנות, הוא שהכין את ההזמנות, הציג את המחירים והתנאים, עדכן את התובעת בדבר התקדמות ההזמנות והוא זה שהיה אמור לספק לתובעת את המסמכים הנדרשים לצורך שחרור הסחורה בנמל חיפה. הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בכך שלא ערך את כל הבדיקות הנדרשות של הספקית ושטרי המטען והורה לתובעת לבצע תשלום על בסיס מסמכים מזויפים.
53. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד. טוענת התובעת כי בנסיבות העניין יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע, בין אם מכוח אחריותו הישירה למחדלי הנתבעת ובין אם מכוח אחריותו המשותפת עם הנתבעת.
54. הפיצויים הנתבעים:
א. השבה – סך הכל שילמה התובעת 117,956 אירו עבור ההזמנה הראשונה, 9207, ו-29,415 אירו כמקדמה בגין ההזמנה השנייה, 9208. סך הכל שילמה התובעת 147,371 אירו המהווים 609,379 ₪. התובעת זכאים כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישיבו לה סכומים אלה.
ב. מניעת רווח – הרווח הנקי שהיה צפוי לתובעת ממכירת לוחות העץ בהזמנה הראשונה, 9207, לחברת דניה סיבוס וחברת סולל בונה הינו 40 ₪ למ"ר. התובעת הקטינה את נזקה על ידי רכישת לוחות עץ מהשוק המקומי במחיר של 50 ₪ למ"ר (רווח של 22 ₪ למ"ר בלבד). משכך, זכאית התובעת לפיצוי בסך 18 ₪ * 222 מ"ק (המהווים 14,874 מ"ר) – 267,732 ₪.
הרווח הנקי הצפוי ממכירת לוחות העץ בהזמנה השנייה, 9208, לחברת אלומלייט (ישראל) בע"מ הנו 29 ₪ למ"ר. משכך, זכאית התובעת לפיצוי בסך 29 * 111 מ"ק (המהווים 7,437 מ"ר) – 215,673 ₪.
ג. סך הכול עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בסכום כולל של – 1,092,784 ₪ = 609,379 ₪ + 483,405 ₪.
ג - ההליך
55. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר עלי אסדי, מנהל התובעת, ורואה החשבון מר יחיא אסמאעיל, מנהל הכספים של התובעת. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע.
56. ביום 6.1.2019 נשמעו עדי התובעת. ביום 2.4.2019 נשמעה עדותו של הנתבע.
הצדדים סכמו טענותיהם, והגיעה עת ההכרעה.
ד - טענות הצדדים
ד.1 - טענות התובעת
57. הנתבע אחראי באופן אישי לנזקי התובעת:
א. הנתבע פעל בלא שתהא הפרדה בינו לבין הנתבעת. הנתבע החל בפעילותו העסקית לפני הקמת הנתבעת, הוא מנהל את הנתבעת מביתו, הנתבע ואשתו הם בעלי המניות בנתבעת ואין בנתבעת עובדים נוספים לנתבע. מכל אלה עולה כי הנתבעת אינה חברה בעלת מוניטין עצמאי אלא כלי עסקי בלבד בה השתמש הנתבע לניהול עסקיו, יחד עם חברות אחרות שבבעלותו / שליטתו.
ב. אף אין בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת בכדי לכרסם במסקנה כי יש להטיל על הנתבע אחריות לנזקי התובעת. ראשית, ההתקשרות העסקית הייתה בין התובעת לבין הנתבע באופן אישי. שנית, יש הצדקה להרמת מסך ההתאגדות מכוח העילות הקבועות בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
58. הנתבע לא נתן לתובעת שירותי תיווך, אלא הצדדים התקשרו בהסכם מכר. מסקנה זו מבוססת על מאפייניה הצורניים והמהותיים של העסקה, כפי שיפורט להלן:
א. בכל הטפסים עליהם החתים הנתבע את לקוחותיו לא תאר הנתבע עצמו או את הנתבעת כמתווכים, כפי שניתן היה לצפות לו ראה עצמו הנתבע כמתווך.
ב. במכתבי ההמלצה שצורפו כנספח א' לתצהירו של הנתבע לא ציינו הממליצים כי ראו בנתבע או בנתבעת נותני שירות תיווך. המילים מתווך או שירותי תיווך לא הוזכרו במכתבים. בהקשר זה מפנה התובעת לכך שהנתבע אישר בחקירתו כי מכתבי ההמלצה הוצאו לבקשתו וחלקם אף נוסחו על ידו.
ג. אם היה הנתבע מתווך, ניתן היה לצפות כי הגדרת השירות תעוגן במסגרת הסכם שיכרות עם לקוחותיו. זאת לא עשה.
ד. גם מבחינה מהותית אין השירותים שסיפק הנתבע לתובעת בגדר שירותי תיווך. המתווך אינו צד להסכם ותפקידו מסתיים עם שכלול ההסכם בין הצדדים, שאז עוברת האחריות לביצועו לצדדים עצמם. המתווך אינו מעורב בביצוע ההסכם ואין לו אחריות בכל הנוגע לאי כיבודו. בענייננו, לא כך היה. הנתבע לא מסר לתובעת את זהות החברה ממנה הוזמנו לוחות העץ ואת דרכי ההתקשרות עמה. הנתבע היה הכתובת לכל פניות התובעת בקשר להזמנות והוא דאג כי הוא יהיה ערוץ ההתקשרות הבלעדי בין התובעת לבין החברה ממנה הוזמנה הסחורה בכל הקשור להזמנות. תפקידו של הנתבע לא הסתיים עם ביצוע ההזמנות. הנתבע ומזכירתו היו מעורבים בפרטי הביצוע, נתנו הוראות תשלום, עדכנו את התובעת לגבי מועדי המשלוחים ועיכובים, העבירו לתובעת את דרישות הספק, הורו לתובעת להחליף חשבון הבנק אליו הופקדו הכספים בהתאם לדרישת הספק, עצרו תשלומים וחידשו אותם, עקבו אחר שטרי המטען והיו בקשר עם עמיל המכס. השירותים שנתן הנתבע נמשכו עד מועד האספקה.
ו. אף הנתבע הגדיר את השירות שנתן כשירות אספקת עץ ולא שירות תיווך. הנתבע אישר כי הצלחת או כישלון השירות תלוי במבחן התוצאה - אספקת או אי אספקת הסחורה.
ז. מלבד טענה כללית וסתמית בדבר מתן שירותי תיווך, לא הובאה כל ראיה או עדות התומכת בטענה זו. הטענה הועלתה במטרה לכרסם במסקנה כי הנתבע התחייב באופן אישי לספק לתובעת לוחות עץ בהתאם להזמנותיה, ניסיון להטיל את האחריות לכישלון העסקה על חברה מחו"ל שאינה צד להסכם ותוך ניסיון להתנער מאחריותו שלו.
59. הצדדים להסכם הם התובעת והנתבע:
א. לא נכרת כל הסכם בין התובעת לבין חברת Europlywood, שאמורה הייתה לספק את לוחות העץ לתובעת. העדר הסכם שומט את היסוד תחת טענת הנתבע כי היה מתווך בלבד, כמו גם טענתו כי נכרת הסכם בין התובעת לבין ספקית לוחות העץ.
ב. תפקידו של הנתבע היה לאתר חברה בחו"ל שתספק את לוחות העץ על פי מפרט שמסרה התובעת. הנתבע איתר את חברת Europlywood. בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים חברת Europlywood היא החברה באמצעותה היה על הנתבע לספק את לוחות העץ לתובעת.
ג. הנתבע לא פרט כיצד איתר את החברה, מתי פנה אליה לראשונה ובאיזה אופן, מהי הצעת המחיר שקיבל ואיזה הסכם נכרת בינו לבינה ביחס להזמנות התובעת. ממוצג ת/3 עולה כי הנתבע פנה במייל, אולם לא ברור לאן. התשובה שהתקבלה ביום 17.11.2016 הייתה מכתובת מייל b2b@best1shop.one. יש להניח כי פניית הנתבע הייתה למייל זה – ממנו התקבלה תשובה. לאחר מכן הייתה שרשרת התכתבויות בין הנתבע לבין בעל מייל זה. במיילים מיום 18.11.2016 ומיום 20.11.2016 ביקש הנתבע מידע על החברה, כתובתה, האם היא סוכנת או יצרנית, האם יש לה אתר אינטרנט ועוד. במענה מיום 20.11.2016 נמסר לנתבע אתר החברה ודרכי ההתקשרות עמה. מכאן עולה כי פנייתו הראשונה של הנתבע לא הייתה דרך אתר חברת Europlywood אלא למייל אנונימי שלא ברורה זהותו. השתלשלות דברים זו עומדת בסתירה לעדות הנתבע בסעיף 10 לתצהירו, לפיה השתלט עבריין כלשהו על דרכי ההתקשרות של חברת Europlywood.
ד. אף יש לדחות את טענת הנתבע כי פנה למייל המופיע באתר חברת Europlywood, באשר באתר החברה (www.europlywood.com) לא מופיע המייל b2b@best1shop.one.
ה. אשר על כן, יש לקבוע כי הנתבע פנה מלכתחילה אל גורם אנונימי בצורה רשלנית וחובבנית ולא פנה לחברת Europlywood. משכך, לא נכרת מעולם הסכם בין התובעת לבין חברת Europlywood. החברה לא התחייבה מעולם לספק לתובעת עץ ולא חתמה על טופס ההזמנה. למעשה, לא הייתה כל התקשרות בין התובעת לבין החברה. משכך, לא נתן הנתבע כל שירותי תיווך בין התובעת לבין חברת Europlywood.
60. בין התובעת לבין הנתבע נכרת הסכם לאספקת לוחות עץ:
א. בין התובעת לנתבע נכרת הסכם, במסגרתו רכשה התובעת מהנתבע לוחות עץ כנגד תשלום תמורה. הנתבע התחייב לספק לתובעת את לוחות העץ בהתאם להזמנות עליהן חתמה ובהתאם לתנאים הקבועים בהסכם.
ב. אף הנתבע ראה את הזמנת העבודה כהסכם שנכרת בין הצדדים. לעניין זה מפנה התובעת למייל מיום 17.3.2016 ובו תרגום הזמנה מספר 8998.
ג. אף מתחלופת המיילים בין הנתבע לבין הגורם האנונימי בחו"ל עולה כי הנתבע ראה עצמו כספק עץ ללקוחותיו בארץ, לרבות התובעת. לעניין זה הפנתה התובעת להתייחסות הנתבע ללקוחותיו כאל "הקונים שלנו" כמו גם התייחסותו לספקים כאל "הספקים שלנו" (סעיף 46 לסיכומי התובעת).
61. לנתבע אחריות חוזית מוחלטת. אי אספקת לוחות העץ שהזמינה התובעת מהווה הפרה של ההסכם המזכה את התובעת בכל הסעדים הקבועים בחוק התרופות.
62. היחסים בין הנתבע לבין ספקי העץ מחו"ל הם יחסי שליחות ו/או סוכנות ו/או ייצוג, שאינם מעניינה של התובעת. מעמדו זה של הנתבע עולה מטפסי ההזמנה שהוכנו על ידו ושימשו כנוסח אחיד עבור כל לקוחותיו. בטפסים אלה צוין כי הנתבע ו/או הנתבעת הנם "סוכנים". גם במכתבי ההמלצה התייחסו הלקוחות אל הנתבע כאל נציגם בארץ, סוכנם, יבואן ומוכר עץ בשוק המקומי. ספקיות העץ אף שילמו לנתבע עמלה בגין שירותיו. נוכח הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות") יש לראות את הנתבע כשלוחו של ספק לוחות העץ. בנסיבות העניין יש לראות את הנתבע כמי שפעל תוך חריגה מהרשאה שנתן לו הספק, שכן הציג עצמו כנציג של חברת Europlywood בעוד בפועל לא נכרת כל הסכם בינו לבינה. בנסיבות אלה, בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק השליחות (שליחות נחזית) חב הנתבע באופן אישי.
63. יש לדחות את טענת הנתבעים לתניית פטור בשולי טופס ההזמנה. התניה אינה תואמת את התנהגות הצדדים בפועל. הסתמכות הנתבע על תניית הפטור עולה כדי מעילה ביחסי האמון שבין הצדדים. זאת ועוד, משלא נערכה התקשרות עם חברת Europlywood אין לתניה כל תחולה. ועוד, יש לראות בתניית הפטור חוזה אחיד כמשמעותו בסעיף 1 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"). בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק חוזים אחידים חזקה כי התנייה הנה תנייה מקפחת בחוזה אחיד. משכך, דינה בטלות (סעיף 5 לחוק החוזים האחידים).
64. הנתבע התרשל:
א. לא זו בלבד שהנתבע הפר את התחייבותו החוזית לספק לתובעת לוחות עץ בהתאם להזמנותיה, הוא התנהל בצורה רשלנית. מחדלו של הנתבע מלנקוט אמצעי זהירות סבירים גרם לתובעת לנזקים כבדים.
ב. הנתבע פנה למייל אקראי בחו"ל שלא ברור מקורו - b2b@best1shop.one ומי עומד מאחוריו, אם בכלל. טענת הנתבע כי השיג מייל זה מאתר Europlywood התגלתה כשקרית.
ג. הנתבע לא דאג לאמת את הנתונים שהעביר אליו הגורם האנונימי שעמד מאחורי המייל באתר חברת Europlywood או במשרדיה.
ד. היה על הנתבע לחשוד עת נשלח אליו מייל שאינו מופיע באתר החברה וסיומתו אינה תואמת את שם החברה.
ה. במהלך החודשים בהם התכתבו הנתבע ומזכירתו עם בני היה על הנתבע להבין כי מדובר בנוכל. התנהלותו של בני אף עוררה בנתבע חשד בפועל. למרות זאת לא נקט הנתבע באמצעי זהירות כלשהם ואף לא טרח לעדכן את התובעת.
ו. מתחלופת המיילים עולה כי בשלב מסוים החלה התנהלותו של בני לעורר בנתבע דאגות כבדים ביחס ליכולתו לעמוד בלוחות הזמנים המוסכמים (מייל מיום 15.12.2016, ת/21). בשלב מסוים אף קונן בליבו של הנתבע ספק האם עומד מולו אדם אמתי (ת/22) והתעוררו ספקות לגבי זהותו (מייל מיום 3.1.2017, ת/23). במייל מיום 5.1.2017 הביע הנתבע דאגה עמוקה כלפי יכולתו של בני לקיים את התחייבויותיו על פי ההסכם (ת/24). כך גם במייל מיום 10.1.2017 (ת/25).
ז. למרות זאת נמנע הנתבע מעריכת בדיקה יסודית לגבי זהות האדם עמו הוא מתכתב, לא טרח ליצור קשר עם החברה או הדרג הניהולי הבכיר שלה, לא נסע לאסטוניה כדי לעמוד מקרוב על התקדמות העסקה, לא ביקש הוכחות שיפיגו את חששותיו ולא עצר את התקדמות העסקה עד לקבלת תשובות מספקות.
ח. הנתבע נמנע מלשתף את התובעת ונציגיה בחששותיו במשך חודשים ונמנע מלהזהיר אותה. במקום זאת נתן הנתבע לתובעת הוראות תשלום.
ט. משהחליף בני את חשבון הבנק אליו יש להפקיד את הכספים התריע הבנק של התובעת כי מדובר בחשבון של אדם פרטי והתובעת מסרה זאת לנתבע. בשלב זה היה על הנתבע לבדוק את פשר השינוי ולעמוד על זהות בעל החשבון.
י. במייל מיום 7.2.2017 (נספח כ"ו לתצהירי התובעת) ביקש הנתבע מהתובעת לעכב את תשלום המחצית השנייה של הזמנה 9207 עד לבדיקת הדוקומנטים של המטען. כך גם במייל מיום 8.2.2017 (נספח כ"ז לתצהיר התובעת). הנתבע אישר כי לא ניתן לשחרר את המטען אלא עם מסמכים מקוריים. כך גם הודיע הנתבע לבני במייל מיום 8.2.2017 (ת/7). למרות שלא התקבל שטר המטען המקורי אלא העתקו בלבד, אישר הנתבע את התשלום החשבונות הנותרים בגין הזמנה 9207 והתובעת פעלה בהתאם להוראותיו.
יא. הנתבע היה מודע לסיכון בתנאי התשלום לפיהם משולמת מקדמה בשיעור מחצית מסכום העסקה במזומן (מייל מיום 16.1.2017, ת/20). למרות זאת, לא הזהיר את התובעת בדבר סיכונים אלה.
יב. כל אלה מעידים על רשלנות חמורה וחוסר זהירות משווע מצד הנתבע. התנהלות זו של הנתבע גרמה לתובעת נזק כספי כבד.
65. אשר על כן, יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויי השבה בסך 609,379 ₪ וכן פיצויי קיום בסך 483,405 ₪. סך הכל – 1,092,784 ₪.
ד.2 - טענות הנתבעים
66. הנתבעת תווכה בין התובעת לבין ספקי עץ בחו"ל – וזאת בלבד. התובעת פנתה אל הנתבעת בבקשה שתתווך עבורה בעסקה לאספקת לוחות עץ. הנתבעת תיווכה עבור התובעת בשתי עסקות קודמות, לשביעות רצונה המלא של התובעת.
67. התובעת אף הייתה מודעת לכך שזוהי מערכת היחסים בין הצדדים, כעולה מהזמנת העבודה אותה אישרה התובעת בחתימתה. לעניין זה מפנים הנתבעים לתניית הפטור לפיה אין הנתבעת אחראית בגין אי מילוי החוזה על-ידי מי מהצדדים. ההסכם לאספקת הזמנות 9207 ו-9208 נכרת בין התובעת לבין חברת Europlywood והנתבעת לא הייתה צד לו.
68. על מעמדה של הנתבעת כמתווכת ניתן ללמוד אף מהעובדה כי התובעת לא העבירה כל כספים לנתבעת.
69. התובעת לא הוכיחה את היסוד הנפשי הנדרש כתנאי להוכחת ביצוע עוולה מצד מי מהנתבעים.
70. הנזק שנגרם לתובעת לא ארע בשל רשלנות הנתבע או הנתבעת. התובעת נפלה קורבן למתחזה המוכר לשלטונות מדינת אסטוניה. לאחר בדיקה מתברר כי מדובר בעבריין מקומי אשר השתלט על דרכי ההתקשרות עם הספק במדינת אסטוניה (חברת Europlywood), עשה שימוש בשמו של הספק ובצע תרמית במסגרתה הועברו לידיו כספי התמורה בעד לוחות העץ – שלא סופקו. כאשר התגלתה התרמית נסע הנתבע באופן מידי לאסטוניה לספק עמו התקשרה התובעת וזהותו נגנבה על-ידי המתחזה (חברת Europlywood). התובעת סירבה לשתף פעולה עם הנתבעים בניסיונותיהם להתחקות אחר המתחזה, סירבה להגיש תלונה רשמית כנגדו או לנקוט בהליכים משפטיים. רק ביום 6.3.2018 נאותה התובעת לחתום על ייפוי כוח המסמיך את עורך הדין המקומי שאיתר הנתבע, Veiko Viisileht, לייצגה. מאמצי הנתבע הביאו לפתיחת הליכים משפטיים נגד החשוד, העמדתו לדין והרשעתו במעשי מרמה (ההרשעה ופסק הדין מתורגמים באישור אפוסטיל צורפו כנספח י' לסיכומי הנתבעים).
71. הפרשה הסבה נזק רב לנתבעת (פגיעה במוניטין וההליכים המשפטיים המנוהלים כנגדה). בהגשת התביעה עוולה התובעת כלפי הנתבעת. התובעת הגדילה לעשות ולאחר אירוע התרמית פנתה לנתבעת לצורך ביצוע עסקה רביעית מהספק הסיני ממנו בוצעה הזמנה 9142 (SUMEC). לאחר מספר ימים הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול ההזמנה. בדיעבד התברר לנתבעת כי התובעת יצרה קשר עם הספק הסיני וביצעה ממנו הזמנה זהה להזמנה אותה ביטלה אצל הנתבעת. מדובר בהתנהלות חסרת תום לב, תוך גזלת עמלת התיווך של הנתבעת. יתר על כן, התנהלות זו מלמדת על כך שגם התובעת ידעה כי הנתבעת אינה מהווה נציגה של הספקים בחו"ל אלא מתווכת בלבד.
72. כתב התביעה מהווה הוצאת לשון הרע במסווה של כתב טענות, הוא מונע משיקולים פסולים וחסרי תום לב שביסודם רצונה של התובעת להסב נזק לנתבעים. הנתבעים מפנים לכך ששני סוחרים נוספים אשר בצעו הזמנות מ- Europlywood באמצעות הנתבעת (בירמן ומרכז הפורמייקה, שילמו יחד כ-150,000 אירו) לא נקטו בהליכים נגד הנתבעים (אחת מהם הגישה תביעה נגד הנתבעת בלבד, שסולקה מיד בפשרה).
73. אין כל יריבות בין התובעת לבין הנתבע. התביעה נגד הנתבע הוגשה כחלק מאמצעי לחץ פסול ועל מנת להלך אימים על הנתבע בניסיון להוציא ממנו כספים בניגוד להוראות הדין. הנתבע הנו מנהל הנתבעת. לא הוכחה כל תרמית מצדו או כל יסוד אחר המבסס הרמת מסך וחיובו באופן אישי. שירותי התיווך ניתנו על-ידי הנתבעת שהנה אישיות משפטית נפרדת מהנתבע.
74. יש לזקוף לחובת התובעת את אי העדת פקיד הבנק אשר לטענתה התריע בפניה כי החשבון אליו היא מעבירה את הכספים הנו בבעלות אדם פרטי (החשבון בלטביה), כמו גם את אי העדתו של עמיל המכס אשר לטענת מנהל התובעת התריע בפניו שיש תקלה.
75. נציגי התובעת חשדו בעסקה ולפיכך אין להם להלין אלא על עצמם על כי לא עצרו את העסקה. לעניין זה הפנו הנתבעים בתמלול השיחה מיום 22.7.2017: ראדי: " .... הוא רימה את מיקי ... ואנחנו אמרנו למיקי לא פעם, ולא פעמיים שיש פה משהו מסריח, גם לעירית אמרנו שיש פה משהו ...". כשנשאל מדוע המשיך להעביר כספים אמר שמיקי "אמר לי זה הכל בסדר ותמשיך, וזה ידיד טוב שלי" (ע' 4 לתמלול השיחה מיום 22.7.2017). ובהמשך: "הוא שותף אתם ובגלל זה הוא אמר תמשיכו תמשיכו" (ע' 5 לתמלול).
ה – גדר הפלוגתאות
76. המחלוקת העיקרית הנטושה בין הצדדים היא בשאלה האם נכרת ביניהם הסכם ומה מעמדו של כל אחד מהצדדים להסכם זה. לטענת התובעת, נכרת בינה לבין הנתבעת הסכם, כאשר מעמד הנתבעת הוא של ספק. לטענת הנתבעת, ההסכם שנכרת הוא בין התובעת לבין חברת Europlywood, כאשר הנתבעת תווכה בין הצדדים בלבד.
77. בסיכומיה, הוסיפה התובעת טענה חלופית לפיה גם אם אין לראות בנתבעת ספק, הרי יש לראותה כשלוחתה של הספק (חברת Europlywood). משחרגה הנתבעת מהיקף השליחות, יש לחייבה באופן אישי בחיובי הספק - השולח.
78. הדיון יתקדם באופן הבא:
א. הגדרת הנתבעת – ספקית, סוכנת, שלוחה או מתווכת?
ב. חובות הנתבעת כלפי התובעת.
ג. האם הפרה הנתבעת את חיוביה.
ד. תוקף תניית הפטור ונפקותה בנסיבות העניין.
ה. האם יש לחייב את הנתבע בחיובי הנתבעת.
ו. האם יש לייחס לתובעת אשם תורם.
ז. גובה הנזק.
אך לפני כל אלה, אבקש להקדים מספר מילים ביחס לכוונות רעות שיוחסו לנתבע.
ו - דיון והכרעה
ו.1 – מרמה וכוונה רעה
79. בפגישה שהתקיימה בין הצדדים לפני הגשת התביעה (תמלול השיחה מיום 22.7.2017 צורף לתגובת התובעת מיום 20.7.2017 לבקשה לחיובה הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת), בתביעתה ובעדויות נציגיה בפניי, טענה התובעת כי הנתבע עשה יד אחת עם בני ורימה אותה. אין בידי לקבל טענות אלו, ואני דוחה מכל וכל את כל הטענות לתרמית, כוונה רעה, קנוניה בין הנתבע לבין בני ויתר הטענות שהועלו כנגד הנתבע במסגרת ההליך ולפניו. מהראיות שהוצגו בפני עולה באופן ברור כי הנתבע פעל בתום לב, תוך מסירות ונאמנות לתובעת ולשאר לקוחותיו ומתוך אמונה כי הוא בקשר עם נציג מוסמך של חברת Europlywood. בדיעבד אכן התברר כי הנתבע נפל קורבן לתרמית מתוחכמת, אולם לא הובאה כל ראיה שיש בה לתמוך בטענה כי היה שותף לתרמית זו או אף ידע עליה לפני המועד בא הייתה אמורה הזמנה 9207 להגיע לנמל חיפה.
80. כשגילה הנתבע את דבר התרמית, פנה למנהל חברת Europlywood, לקונסוליית אסטוניה בישראל ובהאג, ואף שם פעמיו לאסטוניה תוך דאגה לאינטרס התובעת. הנתבע איתר עורך דין מקומי ודאג לפתיחת הליכים משפטיים נגד בני. הנתבע הפציר בתובעת כי תייפה את כוחו של עורך הדין המקומי על מנת שיוכל לתבוע את נזקיה ועשה ככל שיכול על מנת לברר את אשר אירע. על תום ליבו של הנתבע ניתן ללמוד אף מהתכתבויות שנערכו בינו לבין בני במסגרתן ניהל משא ומתן ביחס לעסקות נוספות – עד לגילוי התרמית.
81. אשר על כן, לא מצאתי כל אחיזה להאשמות הקשות שהטיחה התובעת ונציגיה בנתבע עובר להגשת התביעה ובמהלכה, ואני דוחה אותן על הסף.
ו.2 – הגדרת הנתבעת – ספקית, סוכנת, שלוחה או מתווכת?
א. האם יש לראות בנתבעת ספקית?
82. אני דוחה את טענת התובעת לפיה הנתבעת הינה בבחינת "ספק". הצדדים עצמם לא ראו את ההסכמות ביניהם כהסכם בין ספק – לקוח. דברים אלה נלמדים גם מאישור ההזמנה עליו חתמה התובעת והכולל את פרטי העסקה. אישור זה הודפס אמנם על נייר עם לוגו של הנתבעת ופרטיה, אולם בראש הדף נכתב כי ההזמנה בוצעה "באמצעות סוכנות ויינשטוק-תירוש". עוד מצוין באישור ההזמנה, באופן מפורש, כי הספקית היא Europlywood והקונה היא התובעת. לאישור ההזמנה אף צורף הסכם אשר הצדדים לו הם התובעת, מצד אחד, ו-Europlywood, מצד שני.
מדברים אלה אנו למדים כי הצדדים להסכם שנכרת ביחס לאספקת הסחורה הנם התובעת, מצד אחד, וצד שלישי, שאינו הנתבעת, מצד שני. עוד עולה כי שני הצדדים הבינו או היו אמורים להבין כי כך הם פני הדברים.
83. לא מצאתי בהזמנה, בהסכם, בתכתובת בין הצדדים או בעדות נציגי התובעת, תימוכין לטענה כי הנתבעת (או הנתבע) הציגה עצמה כספקית של לוחות עץ או כי התובעת סברה בזמן אמת כי כך הוא הדבר. בהקשר זה, אני דוחה את עדותו של מר יחיא אסמעיל, מנהל התובעת, לפיה התנהלות הנתבעים העידה על כך שהציגו עצמם כספק הסחורה שהוזמנה על-ידי התובעת. עוד אני דוחה את הטענה כי אישור ההזמנה על גבי טופס של הנתבעת יש בו כדי להפכה לספק (ע' 28, ש' 11-19). אני קובעת, אם כן, כי אין לראות בנתבעים או מי מהם ספק של הסחורה.
84. אף אין בעובדה שהתובעת לא שילמה לנתבעת עמלה בכדי להעיד על כך שיש לראותה כספקית הסחורה שהזמינה התובעת (ע' 28, ש' 21-32).
ב. האם יש לראות בנתבעת סוכנת?
85. כמפורט באישור ההזמנה שהמציאה הנתבעת לתובעת, פעלה הנתבעת כסוכנת. למרבה הצער, אין בהגדרת הנתבעת כ"סוכנת" בכדי לקדמנו בדיון.
86. המונח "סוכן" מופיע בחקיקה הישראלית פעמים רבות. לעיתים כחלק מהגדרת בעל תפקיד אשר אופן מינויו וסמכויותיו הוגדרו בחוק (כגון סוכן מכס (חוק סוכני המכס, התשכ"ה-1964), סוכן דואר (חוק הדואר, התשמ"ו-1986), סוכן ביטוח (חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981), סוכן פטנטים (פקודת הפטנטים והמדגמים), סוכן תיירות מרפא (חוק תיירות מרפא, תשע"ח-2018), סוכן שיווק פנסיוני (חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), תשס"ה-2005) סוכן (סעיף 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (מכירה והשכרה של מכונות, מתקנים וציוד), תשס"א-2001) ועוד. לעיתים מופיע הביטוי תוך הסמכתו למילים נרדפות (כגון בהגדרה אדם – לרבות שלוחו, סוכנו, קרובו וכדו', לעניין זה ראו חוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014, חוק התקנים, תשי"ג-1953, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 ועוד, לעניין זה ראו גם סעיף 17 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 שכותרתו "שלוח וסוכן").
87. להשלמת התמונה יצוין כי חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), תשע"ב-2012, מגדיר "סוכן מסחרי" כ"מי שעיסוקו באיתור לקוחות או בפעילות, שמטרתם להביא להתקשרות בחוזה בין לקוח לספק בקשר לרכישת טובין המשווקים על ידי הספק".
88. סעיף 2 לחוק מגדיר חוזה סוכנות כדלקמן:
"חוזה סוכנות הוא חוזה בתמורה בין ספק ובין סוכן מסחרי, שבו הספק מייפה את כוחו של הסוכן המסחרי בהרשאה מתמשכת לאיתור לקוחות חדשים או להתקשרות נוספת עם לקוחות קיימים, לשם רכישת טובין המשווקים על ידי הספק, בלי שמתקיימים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד או קשרי שותפות."
89. בענייננו, כפי שהתברר בדיעבד, לא נוצר כל קשר בין הנתבעת לבין חברת Europlywood. בפועל, כל המגעים היו בין הנתבעת ו/או הנתבע לבין גורם אחר שאינו הספק, - בני. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי נוצרו יחסים משפטיים כלשהם בין חברת Europlywood לבין הנתבעת ו/או הנתבע. למעלה מן הדרוש, אציין כי גם אם אתעלם מכך שחילופי הדברים היו בין הנתבעים או מי מהם לבין בני (ולא הספק), אין ספק כי בענייננו לא היה כל הסכם, ייפוי כוח או הרשאה מתמשכת בין בני לבין הנתבעים או מי מהם – למעט הודעתו של הנתבע כי יהא על בני לשלם לו עמלה בסך 3% מסכום ההזמנה (שבסופו של דבר לא שולמה). בנסיבות אלה לא ניתן לראות בנתבעת סוכן מסחרי של Europlywood או של מי שנחזה כנציגה – בני.
90. נראה כי ברוב ההקשרים משמעות המונח "סוכן" הנה של ייצוג. זו גם המשמעות הלשונית של המונח. זה גם מקורו התנכ"י (ראו לדוגמא, שֶׁבְנָא הסוכן, אשר על הבית (ישעיה כ"ב)). יחסי ייצוג מרמזים על יחסי שליחות לפי חוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות"). דא עקא, השימוש במונח סוכן אינו מחייב קיומם של יחסים מעין אלה, באשר הדין מכיר גם במעמדו של סוכן מסחרי שאינו בעל מעמד משפטי ביחס לספק. השלוח, לעומת זאת, חייב להיות בעל הרשאה לביצוע פעולה משפטית מטעם שולחו. השאלה אם נוצרו יחסי שליחות בין הסוכן לבין הספק אם לאו, אם כן, צריכה להיגזר מבחינת נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ולא די בכינוי אדם כ"סוכן" בכדי לקבוע כי קיימים יחסי שליחות בינו לבין הספק. אכן, השימוש במונח "סוכנות" "מהווה אך מסכה, אשר מאחוריה עשויים להסתתר יחסים משפטיים רבים ומגוונים ..." (ע"א 318/82 שי יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, לח(4) 085).
91. לעניין זה ראו פסק דינו של בית המשפט בע"א (ת"א) 508/84 חב' "סיטקו" בע"מ נ' חב' "יאה" בע"מ, פ''ד תשמ"ו(1) 235:
"אין ספק, שההבחנה בין שלוח למוכר (או ליתר דיוק - לקונה שחזר ומכר לאחר) אינה מן הקלות, בייחוד כשמדובר בשדה הסחר הבינ"ל. כבר נאמר כי הביטויים 'סוכן' או 'סוכנות' אינם אלא 'מסכה אשר מאחוריה עשויים להסתתר יחסים משפטיים רבים ומגוונים' (ע"א 318/82, בעמ' 89). פעמים שהמושג 'סוכן' הופך למונח המשפטי של שליח, על חובותיו וזכויותיו לפי חוק השליחות, תשכ"ה- 1965: פעמים שהמושג רחב יותר, מבחינה זו שהסוכן חב חבות אישית כלפי צד ג' אך הוא ממשיך להיות שליח (ביחסיו וחובותיו כלפי השולח), ופעמים שאין כלל חפיפה בין שני המושגים, כבמקרהו של 'הסוכן העמיל' (commission agent) הפועל בעסקה בשמו הוא אך יחד עם זאת פעולתו המשפטית נעשית למענו או לטובתו של אחר (א' ברק, חוק השליחות, (ירושלים, תשכ"ה) בעמ' 81 - ראה גם: ע"א 86/55 בעמ' 1623, מפי השופט זוסמן: 'איזהו סוכן עמיל? המקבל על עצמו למכור או לקנות סחורה בעד אחר, אבל הוא מבצע את העסקה בשמו הוא, ואם קנה, מעביר לאחר-מכן את הבעלות לאותו אדם תמורת תשלום יציאותיו בצרוף דמי העמילות שלו...'). במקרהו של זה האחרון אין כמעט ספק שחוק השליחות לא חל (ברק, שם), ובמדינות הקונטיננט ניתן לאחריותו האישית אף ביטוי מפורש בחקיקה ... במילים אחרות: במקרים כאלה 'אין כל קסם מיוחד במילה 'סוכנות', ומשתמשים בה לעיתים קרובות בעניינים מסחריים כשהיחסים האמיתיים הם בין מוכר הקונה' ....
קשה אם כן להציע מבחן שיהווה חזות הכל, והשאלה אם מדובר בשלוח או בצד לחוזה המתחייב אישית תוכרע על-פי 'כוונת הצדדים כפי שניתן להסיקה מאופי החוזה והנסיבות האופפות את העיסקה, כולל נוהג מחייב' (352bowstead on agency p.).
....
השאלה אם בנסיבות המקרה דנן פעלה המערערת כלפי המשיבה כ'קונה שמכר לקונה' או כשלוח לכל דבר, דינה להיחתך אפוא, עפ"י המבחן הכפול: האם ניתן לומר כי בשלב משלבי העסקה הייתה הסחורה קניינה של המערערת, והאם ניתן להסיק מן הנסיבות כי התחייבה התחייבות אישית בנוסף או במקום הספק האנגלי."
92. כן ראו לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול בע"מ, פ''ד מד(3) 661:
"אצלנו, כבמשפט האנגלי, לא נעשו הבחנה והגדרה ברורות בין סוגיהם השונים של המשווקים, העוסקים בצורות שונות בקידום המכירות של יצרן או של ספק. מקובל השימוש החופשי במונח הכללי של 'סוכן'. אך ממונח זה משתמעים יחסים משפטיים של שולח ושלוח, שלא תמיד מתקיימים בקשר בין המשווק ליצרן או לספק.
בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים מוצאים אנו את השימוש במונחים 'סוכן' או 'מפיץ', בדרך כלל ללא הגדרת מערכת היחסים העובדתית וללא ניתוח המעמד המשפטי העולה מהם. לעתים אף נעשה שימוש בשני מונחים אלה בנשימה אחת.
...
בלבול מושגים בין הסוכן (agent) על סוגיו השונים במובן המסחרי לבין השלוח במובן המשפטי קיים לא רק אצלנו אלא גם באנגליה. אין זהות בין הסוכן במובנו המסחרי לבין הסוכן במובנו המשפטי. הסוכנות המסחרית יכולה ללבוש צורות שונות. הסוכן יכול להיות שלוח במובן המשפטי אך אינו חייב להיות כזה ...."
ג. האם יש לראות בנתבעת שלוחה?
93. לטענת התובעת יש לראות בנתבעים שלוחים של חברת Europlywood. עוד טוענת התובעת כי בנסיבות העניין פעלה הנתבעת ללא הרשאה מאת שולחתה. משכך, זכאית התובעת לתבוע נזקיה מהנתבעים – השלוחים. אכן, סעיף 6 לחוק השליחות מדבר על תוצאות "שליחות נחזית" – מצג שליחות שאינו מבוסס על יחסי שליחות בין השולח לשלוח. דא עקא, איני סבורה כי בנסיבות העניין הוכחו יחסי שליחות בין חברת Europlywood ו/או בני לבין הנתבעים או מי מהם. ואסביר.
94. סעיף 1(א) לחוק השליחות קובע כי שליחות היא "ייפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי" (לדיון בייחוס אחריות לפעולות של אדם אחר על בסיס סעיף 14 לפקודת הנזיקין או חוק השליחות ראו פסק הדין ברע"א 5765/02 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' עיטל זילברשלג (26.8.2009)).
95. בספרו של פרופ' א' ברק, חוק השליחות, נבו הוצאה לאור, התשנ"ו-1996, כרך א', ע' 387 - 394, דן המחבר בשאלת מהותה של פעולה משפטית כדלקמן:
"'פעולה תיחשב כ"פעולה משפטית" רק אם היא מכוונת להביא לשינוי במצבו של השולח, על-ידי יצירה, שינוי או ביטול של זכויות, חובות, חסינויות או כוחות. על כן, אם ראובן מבקש משמעון כי שמעון ייצגו בהלוויה או בארוחה ושמעון עושה כן, פעולתו של שמעון אינה משפטית אלא מטריאלית, שכן לא חל כל שינוי במצבו המשפטי של ראובן. בדומה, סוכן ביטוח הממלא טופס של ביטוח אינו פועל כשלוח של חברת הביטוח או המבוטח, שכן במילוי הטופס (להבדיל מחתימה על פוליסת הביטוח) אין משום פעולה משפטית. ועדה החוקרת נושא למען מי שמינה אותה אינה מבצעת פעולה משפטית בשמו. עורך דין המעביר כספי לקוחות מצד שלישי ללקוח, אינו מבצע פעולה משפטית בשם הלקוח. אדם המעביר לשמעון, לפי בקשתו של ראובן, ספר שראובן חייב להשיב לשמעון, אינו מבצע פעולה משפטית בשמו של ראובן. אכן, פעולה משפטית נבדלת מפעולה 'מטריאלית' (פיסית) ואין חוק השליחות חל על פעולות מטריאליות.
....
האם ניהול משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לכשעצמו, מהווה פעולה משפטית? לדעתנו התשובה היא בשלילה. ניהול משא ומתן הוא פעולה מטריאלית. לעניין זה אין כל חשיבות לשאלה אם למי שמנהל את המשא והמתן יש שיקול דעת בניהולו אם לאו. היקפו של שיקול הדעת אינו רלבנטי לאיפיונה של פעולה ופעולה מטריאלית אינה הופכת למשפטית רק משום שיש שיקול דעת בביצועה. ניהול משא ומתן אינו פעולה משפטית שכן ניהול המשא והמתן כשלעצמו אינו משנה את מצבו המשפטי של 'השולח'. כנגד עמדה זו הועלתה בפסיקה האפשרות, כי לאור הוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, יש לראות בניהול משא ומתן משום 'פעולה משפטית'.
....
לדעתנו, ניהול משא ומתן כשלעצמו, אינו בגדר ביצוע פעולה משפטית, וזאת גם אם לניהול משא ומתן שלא בתום לב יש תוצאות משפטיות שליליות מנקודת מבטו של מנהל המשא ומתן. ....
ייחוס תוצאות משפטיות לפעולה אינו עושה אותה ל/פעולה משפטית'. מכאן, שניהול המשא והמתן, כשלעצמו – חרף האחריות שהוא יכול להטיל על מנהל המשא והמתן – אינו פעולה משפטית, על כן, ניהול שלא בתום לב של משא ומתן על-ידי 'השלוח', אין בו כדי להטיל אחריות על 'השולח' מכוח חוק השליחות. עד כמה שמוטלת אחריות על 'שולח' בגין משא ומתן שלא בתום לב שמנהל 'שלוח', הרי אחריות זו מעוגנת בדין שמחוץ לחוק השליחות.
באמרנו כי 'פעולה משפטית' היא זו המביאה במסגרת הדין לשינוי במצבו המשפטי של השולח, כוונתו לכל פעולה המשנה את זכויותיו, את חובותיו, את כוחותיו ואת חסינויותיו של השולח. ניתן לדבר כאן על שינוי ב'זכויותיו' של השולח, ובלבד שיובן כי הכוונה היא לזכויות 'במובן הרחב'. על כן, הענקת זכות חוזית, או הטלת חיוב, או שינוי בכוח או הענקת חסינות, כל אלה הם שינויים במצבו המשפטי של השולח. השינוי יכול שיתבטא ביצירת 'זכות' (במובן הרחב) שלא הייתה קיימת, בהעברת זכות קיימת, בשינוי בזכות קיימת או בביטולה זו של זו. על כן נכללות במסגרת הפעולה המשפטית הפעולות המשפטיות האובליגטוריות והקנייניות גם יחד. כן נכללות במסגרת זו הפעולות המשפטיות הרכושיות והאישיות גם יחד. מתן ארכה מהווה פעולה משפטית, מכוחה נשללת חסינותו של המפר ומוענקת לצד הנפגע היכולת לבטל את החוזה שהופר בהפרה לא יסודית. בדומה, הצגת דרישה לאדם אחר מהווה פעולה משפטית, אם על ידי כך משתנה מצבו המשפטי של אותו אחר. הוא הדין במתן הודעה שיש לה נפקות משפטית, כגון הודעה לחייב על המחאת זכות, המשפיעה על הגנותיו של החייב כלפי הנמחה, או הודעה על אי התאמה המשפיע על זכותו של קונה לתרופות כלפי המוכר בגין אי התאמה בממכר.
לעיתים יוטל על אותו אדם תפקיד לבצע פעולות משפטיות ומטריאליות גם יחד. במקרה זה יש להבחין בין הפעולות המשפטיות לבין הפעולות המטריאליות. לעניין הפעולות המשפטיות הוא עשוי להיות שלוח, וזאת כאשר הוא צריך לפעול בשמו של השולח או במקומו. לעניין הפעולות המטריאליות אין הוא שלוח. מעמדו ייקבע על פי מהות התפקיד. הוא עשוי להיות שומר, מתווך, קבלת, עובד וכיוצא בהם יחסי משפט שאינם דורשים כי בבסיסם תעמוד פעולה משפטית דווקא. על כן נוכל לדבר על שלוח – שומר; שלוח – עובד; שלוח קבלן וכיוצא בהם".
(לעניין זה ראו גם פסק הדין בע"א 422/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח משנה בע"מ, פ''ד מה(5) 032)
ומכאן לענייננו.
96. בעדותו בפניי פרט הנתבע כי הוא עובד כאיש קשר בין חברות בארץ לבין חברות בחו"ל (ע' 42, ש' 30-31; ע' 43, ש' 17-18). הנתבע הוסיף כי הוא נציג של חלק מהחברות בחו"ל, וביתרתן משמש כמתווך בעסקאות שנרקמות בינן לבין קונים בישראל (ע' 45, ש' 22-25). הנתבע הבהיר כי עם חלק מהחברות בחו"ל התמסדה מערכת היחסים לכלל הסכם (ע' 45, ש' 31 – ע' 46, ש' 3; ע' 47, ש' 29-33; ע' 48, ש' 7-8), בדרך כלל לאחר תקופה ארוכה של עבודה משותפת (ע' 64, ש' 9-12). עם חלק מהחברות אף יש לו הסכם בלעדיות (ע' 47, ש' 27-28). הנתבע הסביר כי הוא עובד באופן קבוע עם כעשרים ספקים מחו"ל וכי הוא מכיר כמעט את כולם באופן אישי, נפגש עם נציגיהם או ביקר במשרדיהם (ע' 65, ש' 3-7). כפי שהעיד הנתבע, ועדותו הייתה מהימנה עלי, זו פעם ראשונה שניסה לעשות עסקים עם חברת Europlywood, ולדבריו אף אמר זאת לנציגי התובעת. בכל מקרה, לא נכרת כל הסכם בין הנתבעים או מי מהם לבין חברת Europlywood (10, 13, 14) או עם מי שהתחזה כנציגה – בני. הנתבעת אף לא קיבלה עמלה בגין העסקות בהן תיווכה (סעיף 15 לתצהיר תשובות לשאלון). אשר לצורת העבודה העיד הנתבע כי הוא מקבל מפרט מהלקוח, פונה לספק מחו"ל מקבל הצעת מחיר ותנאי תשלום, מציע ללקוח, מעביר ללקוח הזמנה של הנתבעת לה מצרף הזמנה וחוזה של הספק ומבקש מהלקוח לחתום על שניהם (ע' 48, ש' 9-16). את עמלתו מקבל הנתבע מהספק (ע' 48, ש' 17-18). נוסח ההזמנה קבוע (ע' 48, ש' 34 –ע' 49, ש' 1).
97. הנתבעת, כסוכנת, לא בצעה כל פעולה משפטית בשמה של התובעת, בשמה של חברת Europlywood או בשם מי שהתחזה כנציגה – בני. משכך, אין לראות את הנתבעת כשלוחה של מי מהצדדים. בין התובעת לבין חברת Europlywood (או מי שהתחזה לנציגה - בני) נכרתו הסכמים. על הסכמים אלה חלות הוראות חוק המכר (מכר טובין בין לאומי), תשל"א-1971 (לדברי הסבר ראו הצעות חוק 2636, י"א בתמוז התשנ"ז, 16.7.1997, בעמ' 432), המפנה ל"אמנת האומות המאוחדות בדבר חוזים למכר טובין בין-לאומי" שצורפה כתוספת לחוק. הנתבעים או מי מהם אינם צד להסכמים אלה ולא ביצעו כלפי התובעת או חברת Europlywood (או מי שהתחזה לנציגה – בני) פעולות משפטיות.
98. בין חברת Europlywood (או מי שהתחזה לנציגה – בני) לבין הנתבעת לא נוצרו יחסים חוזיים כלל וכלל. התובעת טעתה לסבור כי יצרה קשר עם חברת Europlywood, ואף הנתבעת האמינה כי העסקה כולה נעשית מול חברת Europlywood. עם זאת, אין בטעותם של התובעת או הנתבעת כדי לחייב גורם שלישי בהתקשרות חוזית אשר מעולם לא ביצע ו/או לחייב את הנתבעת כשלוחה של חברת Europlywood (או מי שהתחזה לנציגה – בני).
ג. האם יש לראות בנתבעת מתווכת?
99. לטענת הנתבעים, יש לראות את הנתבעת כמתווכת. בספרו של פרופ' א' ברק, חוק השליחות, עמ' 416-419 דן המחבר בהבחנה בין שלוח למתווך כדלקמן:
"השלוח מבצע בשמו או במקומו של השולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי, באופן שפעולתו מחייבת את השולח ומזכה אותו. המתווך, לעומת זאת, מסתפק בהפגשת הצדדים. אין הוא מבצע בשם המשלח או במקומו פעולה משפטית. אין לו כוח ייצוג. ההתקשרות בין המשלח לבין הצד השלישי נעשית על-ידי פעולתם המשפטית שלהם. המתווך מבצע פעולה מטריאלית של הפגשת הצדדים. מכאן שמתווך אינו שלוח, אין הוא פועל בשמו של המשלח, או במקומו, הוא פועל 'עבורו' בלבד. פעולת המתווך אינה יכולה לשנות את מצבם המשפטי של המשלח ושל הצד השלישי. פעולת המתווך רק יצרה רקע מתאים לשינוי מצבם של הצדדים על-ידי פעולתם העצמית. מכאן, שחוק השליחות אינו חל על פעולת התיווך.
...
לעניין זה, אין נפקא מינה מה היקף שיקול הדעת הניתן למתווך. אפילו יש לו שיקול דעת רחב, אין לראות בפעולת התיווך פעולת שלוח, כל עוד אין למתווך כוח ייצוג. אין בכך כדי לשלול קיומה של חובת אמון כלפי המזמין את שירותיו. חובה כזו נגזרת מהיחס שביניהם ומקורה בתנאי החוזה, בחובת תום הלב, במשפט המקובל נוסח ישראל או בהיקש מחוק השליחות. אין היא נגזרת מיחסי שליחות שבין המזמין לבין המתווך, ואין אנו זקוקים ליצירתם של יחסים אלה כדי להטיל את חובת האמון. כמובן, ייתכן כי נוסף לפעולת התיווך, הוסמך המתווך להתקשר בשם אחד מן הצדדים או שניהם. לעניין פעולה אחרונה זו הוא פועל כשלוח, ויחול חוק השליחות."
100. נראה כי בנסיבות העניין סיווג הנתבעת כמתווך, בכל הנוגע להזמנות שביצעה התובעת מחברת Europlywood (או מי שהתחזה לנציגה – בני), הנו מתאים.
101. התובעת חתמה על אישור הזמנה לפיו בוצעה ההזמנה "באמצעות סוכנות ויינשטוק-תירוש". הנתבעת איתרה את הספק, ניהלה עמו משא ומתן ותיווכה בין התובעת לבין הספק בכל הנוגע למועדי התשלום ואופן הפקדתו. אין בכך שהנתבעת ליוותה את ביצוע העסקה ו/או בכך שהתובעת לא שילמה לה שכר טרחה ו/או בשאר הטעמים עליהם הצביעה התובעת בסיכומיה (סעיפים 23-29) בכדי לכרסם במסקנה כי הנתבעת פעלה כמתווכת בעסקה שנרקמה בין התובעת לבין חברת Europlywood (או מי שהתחזה לנציגה – בני).
ו.3 – חובות הנתבעת כלפי התובעת
102. בנסיבות אלה של "משולש מסחרי" הכולל ספק (נחזה), קונה ומתווך, נכרת הסכם ישיר בין הקונה לבין הספק (ובענייננו – בין התובעת לבין מי שנחזה להיות חברת Europlywood). דא עקא, אין בכך לשלול קיומם של יחסים משפטיים (מסוג שונה) בין המתווך (הסוכן) לבין הקונה. בין אם נכרת בין הצדדים (הקונה והסוכן, התובעת והנתבעת) הסכם (מכוח אישור ההזמנה) ובין אם יש לראות הסכם מעין זה כהסכם נספח או הסכם מכללא, חבה הנתבעת בחובת זהירות כלפי התובעת מכוח מעמדה כמתווכת (סוכנת).
103. לעניין זה ראו דברים שנכתבו בהקשר לחובות החלות על סוכן בתק (י-ם) 1400/09 הרוש שאול נ' יש תיירות בע"מ (13.5.2009). הגם שהדברים שם התייחסו למעמדו של סוכן נסיעות, דומני כי הם יפים גם לענייננו:
"הנה כי כן, השאלה הדורשת ליבון והכרעה, עניינה, בסוגיה, אשר עולה מדי פעם, לדיון בבתי המשפט (בעיקר, בבית המשפט לתביעות קטנות) ואשר ממחישה את הבעייתיות והמורכבות, ביחסים המשפטיים, ב'משולש המסחרי': מזמין-סוכן-ספק. נדמה, כי בעוד שיחסי מזמין-ספק, אינם מעוררים קושי של ממש ואין חולק, בדבר תחולתם של דיני החוזים הכלליים, לעניין אספקת השירות, בטיב ובמועד עליו הוסכם, לרבות הכללים, לעניין הפרות, פגמים וטענות הגנה חוזיות וסטטוטוריות, המצב מורכב יותר, בנוגע למסגרת היחסים מזמין-סוכן, בקשר לטיב השירות, אותו התחייב הספק, ליתן למזמין (באמצעות הסוכן) וטרם נקבעו, באופן מדויק, גבולות האחריות של הסוכן, כלפי המזמין, בעניין ליקויים, שנפלו בקיום התחייבות הספק. .... מבלי לקבוע מסמרות, הנני סבור, כי ביחסים החוזיים, שבין מזמין-סוכן, בעניין שירות שהתחייב ספק, ליתן, באמצעותו, למזמין, יש לקרוא תנייה מכללא, לפיה, מתחייב הסוכן, לנקוט באמצעים סבירים, להבטחת קיומו התקין של השירות ולמצער, לביצועו בקירוב. כוונה משתמעת זו, בהעדר הסכמה מפורשת אחרת, עולה בקנה אחד, עם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומתיישבת עם עקרון תום הלב. אין להטיל, לפתחו של המזמין, הפרות יסודיות וליקויים משמעותיים בשירות, שהתחייב ספק, ליתן למזמין, מקום בו, ניתן היה לצפותם, שכן, רכישת השירות, באמצעות הסוכן, יצרה מצג, לפיו, יש באפשרות הספק, ליתן את השירות באופן תקין ויש ביכולתו של הסוכן, להבטיח, באמצעים סבירים, את קיומו. יחד עם זאת, ברי כי אין להטיל על הסוכן, אחריות מוחלטת, לקיום התחייבויות הספק, שכן זה איננו בבחינת מבטח ואיננו '... אחראי לשיבושים שחלו, אם חלו ושאותם לא ניתן ולא צריך היה לצפות' (ת.א. (י-ם) 165/88 דהן נ' רפאל – טרם פורסם) ומכאן, שיש לבחון, את התחייבות הסוכן, בכל מקרה, על פי נסיבותיו '... בכלים של סבירות ושל שכל ישר, תוך שימת הדעת כי תקלות במהלך טיול או חופשה הן חלק ממציאות יום יומית, אשר אינה נגזרת בהכרח ממחדליו של סוכן הנסיבות או שהן בתחום צפייתו' (תק (פ"ת) 2993/05 ויסוצקי נ' איסתא ישראל בע"מ –22/5/06). לפיכך, מקום בו אירעה תקלה, במתן השירות, יש לבדוק, האם התקלה הייתה צפויה והאם נקט הסוכן, באמצעים הסבירים, למניעתה. אולם, אף אם לא ניתן היה לצפותה, מוטלת על הסוכן, האחריות, לפעול באופן סביר, להקטין את נזקי לקוחותיו, לאחריה. לשון אחר, אף אם חל שיבוש במתן השירות, הן בשל הפרה יסודית של הספק והן בשל גורם מסכל, שלא ניתן היה לצפותם, על הסוכן, לעשות, ככל שניתן ולנקוט באמצעים סבירים, להקטין את הנזק שנגרם, כמתחייב, מתוקף אחריותו החוזית, כלפי לקוחותיו."
104. בפסק דינו קבע בית המשפט, באופן המקובל עליי, כי יש לבחון האם התנהגות הסוכן, בנסיבות העניין, עומדת במבחן הסבירות; האם יכול היה, בנסיבות המסוימות, לצפות את הנזק ומהם האמצעים שנקט למנעו ולחילופין להקטינו.
105. ברע"א 8213/13 מרגלית ד.נ.ל בע"מ נ' זמליאק בלה (16.1.2014) הוסיף בית המשפט את חובת הגילוי על החובות החלות על סוכן במישור יחסיו עם לקוחו:
"אכן, סוכן הנסיעות אינו אחראי לכל תקלה שעלולה להתרחש במסגרת חבילת נופש שנרכשה דרכו. עם זאת, מוטלת עליו חובה להציג נכונה את מאפייניהם הבסיסיים של מוצרי הנופש שהוא משווק, לדאוג בהקשר זה כי המידע שבידיו בנוגע למאפיינים אלה הוא מדויק ועדכני, ובהמשך לכך, לספק בפועל מוצר התואם מצגים אלה. סוכן הנסיעות נדרש אם כן לא רק שלא להטעות את לקוחותיו, אלא אף מוטלת עליו חובת גילוי אקטיבי של פרטים מהותיים בעסקה ושל פגמים הידועים לו בשירותים אותם הוא משווק (כפי שעולה מן העקרונות הכלליים של דיני החוזים, כמו גם מדיני הגנת הצרכן. ראו והשוו: סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך ב: הדין המהותי 444-433 (2012))."
106. חובת גילוי כאמור ניתן לעגן גם בהוראות סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, אשר מחיל עצמו גם על מתן שירות (סעיף 4(ב)), כמו גם מכוח חובת תום הלב שחב סוכן כלפי לקוחו וחובת צד כלפי הצד האחר לחוזה (לעניין זה ראו גם פסק הדין שניתן ברתק (י-ם) 27128-09-10 מרים ברנשטיין נ' הדקה ה-90 בע"מ (24.11.2010)).
107. על הנתבעת כסוכנת חלה, אם כן, חובה לפעול באופן מקצועי והוגן לטובת הקונה – התובעת. על הנתבעת חלה חובה למנוע נזקים צפויים ולהקטין נזקים בלתי צפויים. חלה עליה חובה לנקוט את כל אמצעי הזהירות הסבירים למנוע נזק שניתן לצפותו מהקונה – התובעת. כן חלה על התובעת חובת גילוי – פסיבית ואקטיבית.
האם עמדה הנתבעת בחובות אלה? לדיון בשאלה זו אפנה כעת.
ו.4 – האם הפרה הנתבעת חיוביה כלפי התובעת?
108. לדברי הנתבע, אשר עדותו מהימנה עלי, כשפנתה אליו התובעת בשלישית בבקשה לבצע הזמנה של לוחות עץ מספק בחו"ל, הציע לה תחילה לבצע את ההזמנה מהספק הסיני ממנו בוצעה ההזמנה הראשונה – SUMEC. לדבריו, התובעת סירבה ועמדה על כך שלוחות העץ יוזמנו מספק אירופאי. עוד העיד הנתבע כי איתר ספקית בשם Europlywood על-ידי חיפוש באינטרנט, ולדבריו אף אמר זאת למר עלי אסדי, מנהל התובעת (ע' 65, ש' 12-14). הנתבע הודה כי לא הייתה לו כל היכרות מוקדמת עם חברת Europlywood (ע' 49, ש' 2-5) וכי ההזמנה הראשונה שהזמין מחברת Europlywood היא הזמנה 9207 – עבור התובעת. הנתבע העיד כי פנה לספקית באמצעות משלוח מייל לכתובת המופיעה באתר החברה, ועדות זו מקובלת עלי.
109. כך מעדותו של הנתבע:
"לשאלת בית המשפט, לפני שאתה מזמין מחברה את עושה בדיקה, אני משיב שכן.
לשאלת בית המשפט איזה בדיקה עשית על חברת Europly אני משיב שזה מורכב מכמה פעולות. א', בעולם של היום חברות בעלות שם או בעלות ערך מפעילות אתר אינטרנט באמצעות מה שכתוב באתר, שהוא בעצם כמו כרטיס ביקור, אתה יכול לגלות המון מידע על הפעילויות ועל היכולות של החברה. על מה שהן בעצמן אומרות שהן יכולות לעשות, וגם מה שאחרים אומרים על החברה מאחורי גבן.
ש. אתה הכרת את החברה הזו באינטרנט?
ת. כן." (ע' 50, ש' 9-16)
110. לאחר פנייתו של הנתבע למייל המופיע באתר החברה חזר אליו אדם שהציג עצמו כבני קרלסון, מנהל מחלקת המכירות של החברה. המייל נשלח מכתובת b2b@best1shop.one, שאינה כתובת המייל של החברה. הנתבע אף שוחח עם בני בטלפון (ע' 52, ש' 1 – ע' 53, ש' 21).
111. אני מקבלת את עמדתו של הנתבע כי בשלב זה לא חשד ולא היה עליו לחשוד כי מדובר במעשה תרמית, באשר המייל נשלח אליו בתשובה לפנייתו למייל המופיע באתר חברת Europlywood. כדברי הנתבע:
"ש. כשאתה פנית, אתא ידעת למי שאתה פונה עם המייל הזה?
ת. כן.
ש. למי?
ת. ליורופליי.
ש. איך אתה יודע שזה הם?
ת. כי הוא ענה לי במייל אחר שהוא המנהל העסקי של חברת יורופליי." (ע' 51, ש' 23-28)
112. המשיב, בני, הציג עצמו כמנהל מחלקת מכירות בחברת Europlywood. בני אף צרף את מספר הטלפון הישיר שלו. בשולי המיילים של בני הופיע לוגו החברה Europlywood. מהמיילים של בני אף ניכרה בקיאות רבה מאד בענף, תוך הבנה בדקויות המפרט הטכני של לוחות העץ שהתבקשו. בטרם ביקש הנתבע מבני כי ישלח לו הצעת מחיר ביקש כי בני ימציא לו פרטים שונים ביחס לחברה, המפעל בו מיוצר העץ שמוכרת החברה ועוד. בני השיב לכל אלה ואף ידע לנקוב בשם המפעל המייצר את הלוחות הנמכרים ומחירי הסוגים השונים (ת/3). אף תנאי התשלום שדרש בני אינם חורגים מהמקובל בענף. בנסיבות אלה, למרות כתובת המייל (שאינה כתובתה של Europlywood), הדרישה לפצל את התשלום לסכומים שלא יעלו על 20,000 אירו והאנגלית הקלוקלת, איני סבורה כי היה על הנתבע לחשוד או לנקוט באמצעי זהירות נוספות בשלב זה. מכל מקום התובעת לא הוכיחה כי אופן ההתקשרות חורג מהרגיל בכל הנוגע לעסקאות סחר בינלאומי, אשר מבוססות במידה רבה על אמון.
113. לאחר שאישרה התובעת את ההזמנה שלח בני לנתבע הסכמים (9207 ו-9208) וכן חשבוניות לתשלום. הפרטים בהסכמים ובחשבוניות תואמים לעסקה הנחזית ואין בהם סממנים מעוררי חשד. משכך, לא התרשל הנתבע עת אישר לתובעת לבצע תשלום בגין החשבונית הראשונה שנשלחה, 9207/1, אשר שולמה ביום 24.11.2016.
114. לאחר תשלום החשבונית הראשונה (9207/1) הודיע בני כי את הכספים בגין חשבון 9207/2 יש להפקיד בחשבון אחר - חשבון בנק על שם EUROPLY OU / BENNY BAHRAM ZOORANI GHOLAMY בלטביה, הוא חשבון הבנק השני. דרישה זו הייתה אמורה להדליק נורת אזהרה – הן משום שמדובר בחשבון שבבעלות אדם פרטי, הן משום ההבדל בין שם בעל החשבון לבין שם מציג הדרישה, כנטען, בני קרלסון, הן משום שהחשבון המבוקש הנו במדינה אחרת מהמדינה בה פועל המפעל (אסטוניה), הן משום שבני לא צרף איש מבעלי התפקיד בחברת Europlywood כמכותבים למייל, כפי שניתן היה לצפות בכל הנוגע לשינוי צורת התשלום בגין עסקה שנכרתה בין הצדדים, הן משום ששינוי פרטי חשבון הבנק סמוך לתחילת העסקה הנה דרישה חריגה והן משום שפרטי חשבון הבנק של החברה Europlywood מופיעים באתרה (Nordea Bank Estonia branch, .(SWIFT: NDEAEE2X.
115. נוכח דרישתו החריגה של בני ניתן היה לצפות כי הנתבעת תנקוט באמצעי זהירות כלשהם. ודוק: החריגה מהתנהגות מסחרית סבירה בשלב זה הייתה אמורה להדליק נורת אזהרה, אשר חייבה נקיטת אמצעי זהירות, ולו מינימליים. הנתבעת הייתה עומדת בחובתה לו הייתה מתקשרת למספר הטלפון של חברת Europlywood, כפי שמופיע באתרה, ומוודאת כי אכן שינתה את פרטי חשבון הבנק שלה ו/או כי חשבון הבנק אליו ביקש בני כי יופקדו הכספים הוא אכן חשבון הבנק שלה ו/או כי בני זוראני או בני קרלסון הוא עובד החברה. הוכח כי בירור העניין לאשורו – דבר פשוט הוא, כך עולה מפניית הנתבע ביום 23.2.2017 במייל למנהל חברת Europlywood . לפנייתו זו קיבל תשובה מידית וברורה ממנה עולה כי נפל קורבן לתרמית. מדובר בבירור קל שאינו דורש השקעת משאבים או זמן. דא עקא, הנתבעת לא עשתה דבר. התעלמותה של הנתבעת מנורת האזהרה שאמורה הייתה להדליק אצלה דרישתו של בני, כמו גם התנהלותו הכוללת, ומחדלה לנקוט באמצעי זהירות כלשהם, ולו מינימליים, עולה כדי התרשלות.
116. לא נעלם מעיני אישור בנק CEB שהמציא בני לנתבעת (נספח י' לתצהירי התובעת) בו נכתב כי מדובר בחשבון משותף גם לחברת Europlywood, תוך פירוט כתובתה הנכונה בעיר טאלין באסטוניה. דא עקא, אישור זה אינו מתרץ את התמיהות אשר פורטו לעיל. נוכח הותק הרב של הנתבע בענף זה, המגיע ל- 50 שנה, ניתן היה לצפות כי יזהה ויחשוד בדרישה החשודה על פניה להפקיד את כספי העסקה בחשבון בלטביה אשר בבעלות אדם פרטי ששמו שונה משמו של הנציג עמו התכתב. איני סבורה כי נדרשת "מסה קריטית" של חשדות, או זמן להתגבשותם והבשלתם של חשדות אלה, כדי לקבוע את נקודת הזמן בה היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות, ולו מינימליים. עם התגברות החשדות, בהמשך הדברים, ניתן היה לצפות כי אמצעי הזהירות שתנקוט הנתבעת ילכו ויתרבו, אולם כבר בשלב זה של החלפת פרטי חשבון הבנק היה על הנתבעת לנקוט באמצעי זהירות מינימליים על מנת להקטין את נזקיה הצפויים של התובעת. ודוק: גם הנתבע עצמו סבר (אם כי בדיעבד) כי בקשתו של בני להעברת הכספים לחשבון השני, "היא פשוט חשודה ובלתי מתקבלת" (ראו תכתובת דואר אלקטרוני אשר הפנה הנתבע לבני ביום 8.12.2017 בנוגע לברור הזמנה ללקוח בשם בירמן).
117. גם אם לא התעורר בפועל חשדה של הנתבעת בשלב זה, התנהלותו של בני הייתה אמורה לעורר חשד המצדיק נקיטת אמצעי זהירות, ולו מינימליים, כגון התקשרות למספר הטלפון המופיע באתר החברה (1 56 1401 6791 +), למייל מחלקת מכירות (sales@europlywood.com) או מחלקת שיווק (marketing@europlywood.com), כפי שאלה מופיעים באתר החברה, או משלוח מייל למנהלה – כפי שעשה הנתבע בסופו של דבר. עוד היה על הנתבעת לחלוק עם התובעת את חששותיו ולאפשר לה לבחור אם להמשיך בעסקה אם לאו. במקום זאת, במקביל להתכתבותם של הנתבעים עם בני, הורתה הנתבעת לתובעת להמשיך בתשלומים. מחדלה של הנתבעת לחלוק עם התובעת חשדותיה כמו גם לנקוט אמצעי זהירות אשר יבטיחו כי התובעת תקבל תמורה בגין כספה עולים כדי התרשלות, כמו גם אי עמידה בחובת הגילוי המוטלת על הנתבעת.
118. ביום 29.11.2016 בוצע התשלום השני בגין חשבון 9207/2, באישורה של הנתבעת. התשלום בוצע לחשבון הבנק השני (בלטביה). לא נעלמה מעיניי טענת נציגי התובעת כי נציגי הבנק שלהם אמרו להם כי חשבון הבנק אליו הם מעבירים כסף הנו חשבון בבעלות אדם פרטי וכי הם אמרו זאת לנתבע (עדות מר עלי אסדי, בע' 17, ש' 29-30). לטענה זו אתייחס בהמשך הדברים.
119. התשלום השלישי, בגין חשבון 9207/3, הועבר ביום 1.12.2016 לחשבון הבנק אליו הועבר התשלום בגין חשבון 9207/1 (החשבון הראשון, באסטוניה). ביום 13.12.2016 בוצע התשלום בגין חשבון 9208/1. גם תשלום זה בוצע לחשבון הראשון, באסטוניה.
120. בעקבות ביצוע התשלום בגין חשבון 9208/1 לחשבון הבנק הראשון, פנה בני לנתבעת בדרישה כי התשלום יבוצע בשנית, לחשבון הנכון (החשבון השני). המיילים של בני, במסגרתם שב והודיע כי "על הלקוח לפנות לבנק שלו ולבקש החזר" הנם תמוהים וחריגים באופן ניסוחם, בתכיפותם ובתוכנם, והיו אמורים לחזק את חשדה של הנתבעת, ולגרום לה לנקוט אמצעי זהירות נוספים. כך, לדוגמא, בין 13-15.12.2016 שלח בני לגב' עירית ברוך (מזכירת הנתבעת) שישה מיילים. המיילים נשלחו באנגלית קלוקלת, ועיקרם דרישה חוזרת כי התובעת תבצע את התשלום פעם נוספת לחשבון הבנק הנכון. למיילים לא מכותב אף גורם אחר בחברת Europlywood, כפי שניתן היה לצפות לו היה אכן מנהל מחלקת מכירות בחברה גדולה. ועוד, התובעת לא הייתה מכותבת למיילים אלה שהוחלפו בין הנתבע ו/או גב' עירית ברוך לבין בני, והנתבעת אף לא יידעה את התובעת באשר לתוכנם.
121. ביום 15.12.2016 כתב בני לעירית כי מאחר וחשבון הבנק של החברה באסטוניה נסגר, הוא אינו יכול לבקש ממנו לבצע החזר, אבל הוא דיבר עם מנהל הבנק אמר לו שככל והתובעת תבקש החזר ייענה לה הבנק (המיילים צורפו כנספח ט"ז לתצהירי התובעת). והנה, ביום 19.12.2016 הודיע פתאום בני כי קיבל את הכספים בגין חשבון 9208/1 (נספח י"ז לתצהירי התובעת). התנהלות זו מעוררת חשד. חשבון של חברה אינו נסגר מהיום למחר וגם אם נסגר– יש להניח כי בעל החשבון יכול לבקש להעביר את הכספים שהופקדו לאותו חשבון לחשבון החדש – כפי שארע בפועל בסופו של דבר. הנתבע ומזכירתו העלו תהיות אלה בפני בני אשר לא השיב תשובות ענייניות אלא שב והורה על ביצוע התשלום לחשבון "הנכון."
122. מעבר לכך שהתנהלות בני בשלב זה הייתה אמורה לחזק ולהעמיק את החשדות שהיו אמורים להתעורר עקב שינוי פרטי חשבון הבנק, זהות בעל החשבון והדרישה לפצל את התשלומים, נראה כי התנהלות בני עוררה בנתבע חשדות בפועל. לזאת יש להוסיף את סירובו של בני לעבוד בתנאי אשראי כמקובל בענף (בהקשר לעסקה אחרת שביקש לקשור עמו הנתבע בשם הלקוח בירמן). כך, במייל מיום 15.12.2016 (ת/21) כתב הנתבע "המייל שלך גרם לי לדאגה רבה ...." (מייל שנשלח לאחד המיילים של בני בהם דרש כי הלקוח ידרוש החזר של חשבון 9208/1 מהבנק), במייל מיום 3.1.2017 (ת/23) נכתב: "אנא הסבר מיהו בדיוק בני ברהאם זוראני גולאמי. אמרת לי ששמך בני קרלסון". במייל מיום 5.1.2017 (ת/24) כתב הנתבע: "אנו מודאגים מאד באשר לכוונתך לקיים את התחייבויותיך...." ובמייל מיום 16.1.2017 כתב הנתבע לבני (ת/27): "אני מוצא זאת קשה למכור את המוצרים שלך בביטחון ...".
123. מהמיילים של הנתבע לבני עולה כי בשלב הזה, אמצע דצמבר, החל הנתבע להטיל ספק של ממש במהימנותו של בני וביכולתו לספק את הסחורה שהבטיח או להבטיח ללקוחותיו את קבלת הסחורה שהזמינו. למרות זאת, לא נקטה הנתבעת אמצעי זהירות כלשהם ואף לא חלקה חששות אלה עם התובעת.
124. זאת ועוד, לאחר שבני המציא העתק משטר המטען של הזמנה 9207, דרש כי התובעת תשלם את המחצית השנייה של הזמנה 9207. ביום 7.2.2017 הורתה הנתבעת, על-ידי גב' עירית ברוך, לתובעת לבצע את התשלום (נספח כ"ה לתצהירי התובעת). ואולם, במייל נוסף ביקשה גב' עירית ברוך מהתובעת לעכב את התשלום עד לקבלת הדוקומנטים המקוריים (נספח כ"ו). כך גם במייל מיום 8.2.2017 (נספח כ"ז לתצהירי התובעת). במקביל נערכה התכתבות בין הנתבע לבין בני (ת/8, ת/6) במסגרתה ציין הנתבע כי התובעת מוכנה לשלם את יתרת התמורה בגין הזמנה 9207, אולם היא לא יכולה לעשות כן עד שיתקבל סט מלא של המסמכים המקוריים הכוללים ראיה לכך שהסחורה סומנה כראוי. עוד נכתב: "הן אנחנו והן הבנקים כאן עומדים על כך. אנא הגב במידי". הנתבע הוסיף כי אם האנייה תגיע לישראל לפני המסמכים, לא ניתן יהיה לשחרר את המכולות וכי כל העלויות הכרוכות בכך יונחו לפתחו (ת/7). לזאת יוסף כי העתק שטר המטען שהועבר מתייחס לחמש מכולות בלבד. שטר המטען הנוסף מתייחס למכולה שמספרה מופיע בין חמשת המכולות בשטר המטען הראשון שהומצא. למרות שהדוקומנטים לא התקבלו ושההעתקים שצורפו מעוררים חשד, הודיעה הנתבעת לתובעת ביום 12.2.2017 כי עליה לשלם את המחצית השנייה של הזמנה 9207 (נספח כ"ח לתצהירי התובעת). יש לזכור כי הנתבעת לא ביקשה אישור מחברת seagoline להטענת המכולות על האנייה PETKUM, כפי שנעשה קודם לכן בכל הנוגע לחברת searates בכל הנוגע להטענת המכולות על האנייה LANGENESS.
125. הנתבעים או מי מהם אף לא נתנו הסבר מניח את הדעת מדוע אישרו את תשלום המחצית השנייה של התמורה בגין הזמנה 9207 למרות שלא הומצאו הדוקומנטים המקוריים. לעניין זה ראו גם תשובת הנתבע לשאלון שנשלח לו (סעיף 16 לתצהיר התשובות לשאלון, ת/29):
"ביקשנו מהספק לשלוח לנו שטרי מטען על כל משלוח כדי שנוכל לוודא שהסחורה אכן יצאה לדרך. הספק שלח שטרי מטען ... על פיהם ראיתי שאמורים להיות רשומים 6 קונטיינרים אולם רשומים 5 קונטיינרים. לאור זאת ולאור ניסיוני רב השנים, רציתי לוודא עם חברת הספנות כי הועמסו על האנייה 6 קונטיינרים. בתגובה מסרה לי חברת הספנות לתדהמתי כי שטרי המטען ככל הנראה מזויפים"
126. כן ראו לעניין זה עדותו של הנתבע לפיה התובעת הייתה אמורה לשלם את המחצית השנייה של התמורה אחרי שתקבל שטר מטען מקורי, תעודת ביטוח, חשבונית ותעודת מקור (ע' 55, ש' 26-32), וכי למרות שלא התקבלו - נתן הוראה לתובעת לשלם את המחצית השנייה (ע' 56, ש' 4-5).
127. יצוין כי אף על פי הנוהג בענף הסחר הבינלאומי, מקובל שלא לשלם את התמורה המלאה אלא עם קבלת הטובין או מסמכים המקנים בהם שליטה. לעניין זה ראו סעיף 58 לאמנת האומות המאוחדות בדבר חוזים למכר טובין בין-לאומי (תוספת לחוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), התש"ס-1999:
"(א) כאשר הקונה אינו מחויב לשלם את המחיר במועד מסוים אחר כלשהו, עליו לשלמו כאשר המוכר מעמיד את הטובין או מסמכים המקנים שליטה בהעברתם לרשות הקונה, בהתאם לחוזה ולאמנה זו; המוכר זכאי להתנות את מסירת הטובין או המסמכים בתשלום כאמור.
(ב) כאשר החוזה כרוך בהובלה של הטובין, זכאי המוכר לשלוח את הטובין בתנאים, שלפיהם הטובין, או המסמכים המקנים שליטה בהעברתם, לא יימסרו לקונה אלא כנגד תשלום המחיר.
(ג) הקונה אינו מחויב לשלם את המחיר, בטרם הייתה לו הזדמנות לבדוק את הטובין, אלא אם כן נוהלי המסירה או התשלום, שעליהם הסכימו הצדדים, אינם עולים בקנה אחד עם כך שתהא לו הזדמנות כאמור."
128. לעניין דרכי התשלום המקובלות בסחר בינלאומי, באמצעות בנקים מסחריים או העברת דוקומנטים (CAD = Cash Against Documents), ראו פסק הדין בע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ''ד נג(2) 577 ובת"א (ת"א) 44474-04 Special Metals Wiggin Limited נ' נתנאל חיים בע"מ (19.9.2011).
129. בהקשר זה יובהר כי באישורי ההזמנות או בהסכמים לא נקבע מועד לביצוע התשלום הסופי. כל שנקבע הוא כי על הקונה לשלם מקדמה בשיעור מחצית מהתמורה. בהעדר הסכמה בין הצדדים בנקודה מסוימת, יש להשלים את החסר על פי הנוהג או המקובל, והאמנה ביחס לסחר בינלאומי מעגנת את הנוהג המקובל בענף. ודוק, החוק חל "על חוזים למכר טובין שהתקשרו בהם צדדים שמקומות עסקיהם נמצאים בשטחיהן של מדינות שונות" (סעיף 1 לאמנה). בנסיבות אלה, התרשלה הנתבעת עת הורתה לתובעת לשלם את שלושת החשבונות הנותרים בגין הזמנה 9207 – 9207/4, 9207/5, 9207/6 למרות שבני לא המציא דוקומנטים מקוריים או ערבות אחרת כלשהי לקבלת הסחורה, למרות שלא וידאה עם חברת seagoline כי המכולות הועמסו על האנייה ולמרות שהעתק שטר המטען מתייחס לחמש מכולות בלבד (כאמור, השטר הנוסף מתייחס למכולה אחת שמספרה זהה לאחת המכולות בשטר המתייחס לחמש מכולות) ולמרות שלא הייתה בשלב זה כל ערובה לקבלת הסחורה או אפשרות שחרורה (באשר לא ניתן לשחרר את המכולות ללא הדוקומנטים המקוריים).
130. לעניין חשיבותו של שטר המטען ומשמעותו המשפטית ראו פסק הדין בע"א 6260/97 Polska Zegluga Morska נ' Banque Nationale de Paris, New york פ''ד נז(5) 193:
"שטר מטען ממלא, מן הבחינה המשפטית, שלושה תפקידים: ראשית, הוא קבלה מאת המוביל לשולח המטען המעידה על מסירת המטען לרשות המוביל. שנית, הוא ראיה לחוזה ההובלה בין המוביל לבין שולח המטען. שלישית, שטר המטען הוא מסמך קנייני (Document of title) המקנה למחזיק בו את הזכות לדרוש ולקבל את החזקה במטען הרשום בו (ראו: עניין ירדניה הנ"ל, בעמ' 627; ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ (להלן – עניין טרנסכלל); ש' לרנר דיני שטרות (להלן – לרנר), בעמ' 27). לענייננו רלוונטי התפקיד השלישי: בנק המחזיק בשטר מטען מבטיח כך את חובותיו של הלווה כלפיו. שטרי המטען הם אפוא משכון בידי הבנק (ראו: ע"א 601/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' C.I.S. – Continent Israel Schiffahrts G.M.B.H לרנר, שם)."
131. בהתאם להוראת הנתבעת העבירה התובעת ביום 14.2.2017 19,500 אירו, ביום 15.2.2017 העבירה התובעת 19,978 אירו וביום 16.2.2017 העבירה התובעת 19,500 אירו. סך הכל העבירה התובעת 58,978 אירו. כל ההעברות בוצעו לחשבון הבנק השני (בלטביה) על שם EUROPLY OU / BENNY BAHRAM ZOORANI GHOLAMY (אישור המעיד על ביצוע ההעברות הבנקאיות צורף כנספח כ"ט לתצהירי התובעת).
132. מורם מהאמור עד כה, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה עת לא נקטה אמצעי זהירות מינימליים לאחר שבני הציג את הדרישה להפקיד את הכספים עבור חשבון 9207/2 בחשבון הבנק השני. בשלב זה די היה בנקיטת אמצעי זהירות מינימליים כדי לצאת ידי חובה. דא עקא, הנתבעת לא ערכה כל בדיקה. עם התמשכות המגעים היה אמור החשד בבני לגבור (ההתכתבות בנוגע להפקדת כספי חשבון 9208/1 בחשבון הראשון, שטרי המטען ואי המצאת הדוקומנטים המקוריים). במקביל היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות משמעותיים יותר, עד כדי מתן הוראה לתובעת שלא לשלם את המחצית השנייה של כספי התמורה בגין הזמנה 9207 עד לקבלת הדוקומנטים או הסחורה. בפועל, ולמרות שבפועל עוררה התנהלותו של בני את חשדה, חדלה הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות כלשהם. בשל מחדל הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות העבירה התובעת את הכספים בגין חשבונות 9207/2, 9207/3, 9208/1, 9208/2, 9207/4, 9207/5, 9207/6. כן נמנעה הנתבעת מליידע את התובעת בכל הנוגע לחשדותיה בבני וחששותיה באשר לקבלת הסחורה שהוזמנה ממנו.
ו.5– תניית הפטור
133. לטענת התובעת יש לפטרה מאחריות בשל תניית הפטור המופיעה בשולי אישור ההזמנה וקובעת כדלקמן:
"… The agency tirosh Weinstock ltd. Acts in their capacity as agents only for seller and/or buyers as the case may be and are not responsible for non-fulfillment of contract under any circumstance whatsoever by either party. In the event of non-performance, non/or partial delivery, late delivery, loss, extra costs, damage, strikes, war, accident, cable, fax or telex error ...."
איני מקבלת טענה זו.
134. ראשית, משקיבלתי את טענת הנתבעת כי אין לראותה כספקית, ממילא אין רלבנטיות לתניית הפטור המתייחסת לאחריות הסוכנות להמצאת הטובין. הנתבעת אכן אינה אחראית לאספקת הסחורה שהוזמנה. יחד עם זאת, אחראית הנתבעת לנזקים שנגרמו לתובעת עקב הפרת החובה המוטלת עליה לפעול בגילוי מלא ולנקוט באמצעים הנדרשים למניעת נזקים שניתן היה לצפותם באופן סביר בנסיבות העניין. התנייה אינה פוטרת את הנתבעת מחובתה זו וממילא לא ניתן לפטרה מחובה כאמור על דרך של תניית פטור.
135. שנית, אישור ההזמנה הנו טופס סטנדרטי אשר יש לראותו כחוזה אחיד, כהגדרת המונח בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"): "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם". סעיף 3 לחוק החוזים האחידים מסמיך את בית המשפט לבטל תנאי מקפח בחוזה אחיד. תנאי מקפח מוגדר כתנאי שיש בו "... משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות". סעיף 4 לחוק חוזים אחידים מוסיף וקובע כי חזקה כי התניות המפורטות בסעיף הנו תניות מקפחות. בין התניות המופיעות בסעיף זה נכללת תניה לפיה "תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות" הנו תנאי מקפח.
136. שלישית, הנתבע לא טען כי הסביר לתובעת את משמעות התניה והשלכותיה.
137. רביעית, בנסיבות העניין דומה כי התניה בטלה אף נוכח הוראות תקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), תשנ"ה-1995. לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (ת"א) 1286/08 אביגזר מאירו ואח' נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ (17.5.2011)"
"ככל שיש צורך בהנמקה נוספת לדחיית טענת כספי באשר לפטור שניתן לה ב'כתב התנאים הכללים' אפנה לתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), תשנ"ה-1995. בתקנות אלה נקבע כי גודלן המזערי של האותיות בחוזה אחיד יהיה 2 מילימטרים. אין חולק כי 'כתב התנאים הכללים', הוא בגדר חוזה אחיד העונה על ההגדרה בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: 'חוק החוזים האחידים'). דא עקא, שגודל האותיות ש'בכתב התנאים הכללים', הינו קטן מזה שנקבע בתקנות דנן. משכך, יש בפרסום משום הטעיה אסורה לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א -1981, שיש בה כדי לאיין את תוקפו של 'כתב התנאים הכללי', בכל הנוגע לפטור"
138. משכך, אני קובעת כי הנתבעת התרשלה בחובתה לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים בנסיבות העניין כמו גם חובת הגילוי המוטלת עליה. בנסיבות העניין אני קובעת כי מועד ההפרה הנו סוף חודש נובמבר 2016 (29.11.2016), מועד ביצוע התשלום בגין חשבון 9207/2.
ו.6 – הרמת מסך וחיוב אישי
139. טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבע ביחד ולחוד עם הנתבעת. הנתבע הנו בעל מחצית מהון המניות של החברה (המחצית השנייה היא בבעלות אשתו). כן מכהן הנתבע כדירקטור בחברה.
140. ניתן לומר כי נושא משרה בתאגיד התחייב באופן אישי כאשר הנסיבות מלמדות על כך שבין נושא המשרה לבין הנושה נכרת קשר חוזי ישיר, שונה ונפרד מהקשר החוזי שנכרת בין התאגיד לבין הנושה. נטל ההוכחה לקיומו של קשר כזה מוטל על הטוען לו, הוא הנושה. בפסק הדין שניתן בע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ ואח' נגד שמואל שמעון ואח' הוסיף בית המשפט:
"... ברקע עומד עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, שהינו עיקרון יסוד בדיני החברות, ולכן על מנת להוכיח שבשלב מסוים נוצר קשר חוזי ישיר בין התובע לבין בעל המניות של החברה – בנוסף לקשר החוזי בינו לבין החברה או במקומו – לא די רק להצביע על כך שמדובר בבעל מניותיה של אותה חברה, ואף לא על כך שמדובר בבעל מניות שמשמש גם כמנהל החברה או כזה המעורב באופן פעיל ויומיומי בניהול עסקי החברה, אלא יש להציג ראיות המעידות על התחייבות אישית של בעל המניות כלפי התובע."
141. הרמת מסך הנו סעד המאפשר להתעלם מאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. משמדובר בעיקרון יסוד של דיני התאגידים, נקבע לא אחת כי מדובר ב"סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה ...." (פסק הדין בעניין עיריית אשדור, סעיף 56 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף כי:
"קביעה זו קיבלה משנה תוקף לאחר שסעיף 6 לחוק החברות תוקן במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת 2005, כשבמסגרת התיקון הצטמצמו במידה ניכרת המקרים שבהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה [להרחבה בנקודה זו ראו למשל: ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי (1.8.2010) בפסקאות 84-74 לפסק דיני ובפסקה 8 לפסק דינו של השופט א' ריבלין והאסמכתאות המוזכרות שם (להלן: עניין נשאשיבי)".
ודוק, סעיף 6 לחוק החברות בנוסחו כיום קובע כי בית המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות העניין 'צודק ונכון לעשות כן', רק 'במקרים חריגים' שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (סעיף 6(א)(1) לחוק החברות). כמו כן, התווספה לסעיף 6 לאחר תיקון מס' 3 דרישה ליסוד נפשי של בעל המניות, לפיה נדרשת מודעותו לשימוש כאמור לעיל, ונקבע כי גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט אם מדובר ברשלנות בלבד, ייחשב כמודעות (סעיף 6(א)(2) לחוק החברות). ולבסוף ראוי להזכיר כי במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות בוטלה האפשרות שהייתה קבועה בסעיף 54(ב) לחוק קודם לתיקון להטלת אחריות אישית גם על נושאי משרה בחברה מקום שבו התקיימה עילה להרמת מסך בין החברה לבעלי מניותיה [ראו: עניין נשאשיבי בפסקאות 78 ו-84 לפסק דיני]."
142. לבסוף, נושא משרה בתאגיד עשוי אף לחוב באחריות אישית בשל מעשיו, ללא קשר להיותו נושא משרה בתאגיד וללא צורך בהרמת מסך ההתאגדות (לעניין זה ראו פסק הדין בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 700). האורגן נושא באחריות לנזק שהוא גרם בהתנהגותו, ככל שזו מגלה עילה לפי המשפט האזרחי. בעניין עיריית אשדוד הוסיף בית המשפט (שם, פסקה 61):
".... בהקשר זה קבע בית משפט זה לא אחת כי עצם העובדה שאדם פועל בכובעו כאורגן, נושא משרה או עובד של החברה אינה מקנה לו חסינות מפני חבות בנזיקין, ככל שמעשיו או מחדליו ממלאים אחר יסודותיה של עוולה נזיקית, אפילו אם הוא מבצע את העוולה לא למען עצמו אלא למען החברה. עם זאת, הודגש כי אורגן לא יישא באחריות אישית מכוח דיני הנזיקין בגין פעולות שבוצעו על ידי החברה, אם לא הייתה לו מעורבות כלשהי בהם, אלא רק בגין פעולותיו שלו [ראו למשל: ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253 (1981) (הטלת אחריות אישית על מנהל חברה בעוולה של רשלנות); עניין צוק אור בעמ' 700-694 (הטלת אחריות אישית על מנהלי חברה בעוולה של גניבת עין); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66 (2004) (הטלת אחריות אישית על מנהל חברה בעוולה של רשלנות) ...."
(לעניין זה ראו גם פסק הדין בע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769 בעמ' 791-2)
143. כן ראו פסק הדין ברע"א 7875/06 אמירה זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (29.11.2009):
"הלכה היא כי אין דין מיוחד להטלת אחריות על אורגנים בחברה וכי יש ליישם לגביהם באופן אישי את המבחנים הרגילים של דיני הנזיקין (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיורטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 697 (1994); עניין שטיל, עמ' 790). אכן '... עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין' (ע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים, פ"ד לו(2) 757, 794 (1982)). פירוש הדבר הוא כי אין מטילים אחריות אישית על אורגן אך מעצם מעמדו בחברה, ויש לבחון בכל מקרה ומקרה האם האורגן מקיים בעצמו ובאופן אישי את כל יסודות העוולה הנזיקית. מודל זה נועד ליתן תוקף לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ובה-בעת להימנע ממתן חסינות לאורגן המבצע עוולות נזיקיות (או עבירות פליליות) (ראו סעיפים 53 ו-54 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; עניין צור אור, עמ' 700 ו-703; ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 76-74 (2004); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 743 (1994); ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד ל"ה(4) 253 (1981); ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ'Arrabon - HK - Limited (3.8.2008) פסקה 14; ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36, 42 – 43 (2003); אירית חביב סגל דיני חברות 106, 108, 111, 346 – 350 (2007) (להלן: חביב סגל)). ודוק: הטלת אחריות נזיקית על החברה, או האפשרות להטלת אחריות כזו, אין בה כדי לשלול את האפשרות לחייב באופן אישי את נושא המשרה שפעל למען החברה, ובלבד כאמור שהלה קיים את כל היסודות הנדרשים לגיבושה של האחריות הנזיקית."
144. בספרו דירקטורים ונושאי משרד בחברה (1989), חלק ג': תביעת צד שלישי, עמוד 415 ואילך מונה המלומד יוסף גרוס את המקרים שבהם נושא משרה יימצא אחראי אישית יחד עם החברה או במקומה: א. אחריות במקרה של חריגה מסמכות וחריגה זו לא הייתה ידועה לצד שכנגד; ב. פעולה בתרמית; ג. ביצועו של החוזה בלתי אפשרי באשמת הדירקטור; ד. התרשלותו של דירקטור; ה. ניהול משא ומתן בשם החברה שלא בתום לב בניגוד להוראות סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וכן סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ו. חבות חוזית כגון מכוח חתימה על כתב ערבות; ז. חבות אישית מכוח הוראות שבדין; ח. חבות בלתי מוגבלת על פי התזכיר (עמודים 415-423).
ומכאן לענייננו.
145. אישור ההזמנה נחתם על נייר הנושא את פרטי הנתבעת. אף רוב ההתכתבות בין הצדדים נערכה בין נציגי התובעת לבין הנתבעת (על-ידי מזכירת החברה, גב' עירית ברוך), כשעל המיילים מופיעים פרטי החברה. אין בכך שהנתבע צורף כמכותב למיילים אלה בכדי להפכו לצד להסכם הנספח שנכרת בין הנתבעת לבין התובעת. אף אין בכך שהנתבע הוא מנהל הנתבעת בכדי להפכו לצד להסכם זה. הנתבע לא חב בחבות חוזית כלפי התובעת. אף דחיתי את הטענה כי הנתבע פעל בתרמית או בחוסר תום לב.
146. יחד עם זאת, אני מקבלת את הטענה כי יש לחייב את הנתבע באופן אישי בגין רשלנות הנתבעת. הנתבע הנו מנהל הנתבעת ובעל מחצית מהמניות בה (המחצית השנייה רשומה על שם אשתו, אשר מכהנת אף היא כדירקטורית של החברה). לא נטען ולא הוכח כי אדם אחר מטעם הנתבעת היה מעורב במגעים בין הנתבעת לבין בני – למעט מזכירתו, אשר אינה בעלת תפקיד ניהולי ודומה כי רק העבירה מיילים מבני לתובעת ולהפך ובצעה את הוראות הנתבע. ההתכתבויות שצורפו הנן כולן של הנתבע או של מזכירתו, גב' עירית ברוך. בנסיבות אלה התקיימו בנתבע כל יסודות הרשלנות של הנתבעת ויש לייחס לו אחריות אישית למחדליה.
ו.7 - אשם תורם
147. מעדותו של מר עלי אסדי, מנהל התובעת, עולה כי נציגי הבנק של התובעת אמרו לו כי חשבון הבנק אליו היא מעבירה כספים הנו חשבון בבעלות אדם פרטי (עדות מר עלי אסדי, בע' 17, ש' 29-30). כך עולה גם מדברי מר עלי אסדי בפגישה שקדמה להגשת התביעה. לעניין זה ראו תמלול פגישה (נספח א' לתגובת התובעת לבקשה לחיובה בהפקדת ערובה מיום 20.7.2017): "אנחנו אמרנו לו שיהיה, זה חשבון פרטי של מישהו, ואמר לנו הכל בסדר, תעבירו ..." (ע' 10, ש' 15-16). כן ראו לעניין זה דבריו באותה פגישה: "הוא רימה את מיקי, ולצערי הרבה הוא רימה את מיקי, ואנחנו אמרנו למיקי לא פעם, ולא פעמיים שיש פה משהו מסריח, וגם לעירית אמרנו שיש פה משהו ..." (ע' 4, ש' 1-3).
148. מדברים אלה עולה כי התובעת חשדה, בשלבים מקדמיים של העברת התשלומים, כי חשבון הבנק אליו היא מעבירה את הכספים אינו חשבונה של הספקית - חברת Europlywood. למרות זאת לא נקטה התובעת בכל אמצעי זהירות, למעט, לטענתה, פנייה לנתבע ו/או מזכירתו (טענה אותה מכחיש הנתבע).
149. התובעת לא הייתה רשאית לסמוך בעיניים עצומות על הנתבעת, מומחית ככל שתהא, והיה אף עליה לעמוד על המשמר, במיוחד משהתעוררו חשדותיה בכל הנוגע לזהות הבעלים בחשבון הבנק אליו היא מעבירה כספים. ויודגש, אין בהתרשלות הנתבעת בכדי להעניק לתובעת חסינות או פטור מאחריות למחדליה שלה. משעצמה התובעת עיניה ולא נקטה אמצעי זהירות, ולו פשוטים, כדי למנוע ו/או להקטין את נזקיה, יש לייחס לה אשם תורם לנזקיה.
150. יחד עם זאת, איני סבורה כי יש לייחס לתובעת בנסיבות העניין אשם תורם בשיעור גבוה. בהקשר זה יצוין כי לתובעת אין כל ניסיון במסחר בינלאומי. לכן פנתה לנתבעת וערכה את ההזמנה באמצעותה. הנתבע אף היה מודע לחוסר ניסיונה של התובעת ולכך שהסתמכה עליו ופעלה בהתאם להנחיותיו (להבדיל מקונים אחרים, כגון בירמן, שסירב להתקשר עם בני נוכח תנאי התשלום שקבע, לעניין זה ראו ת/26, ת/27, ת/15, ת/16, או גרוס, ת/25).
151. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח קביעתי כי אחד ממחדליה של הנתבעת נוגע לחובת יידוע התובעת בכל הנוגע למגעים שנערכו בינה לבין בני והחשדות שהתעוררו בה בעקבותיהם (התכתובת בין מיקי לבין בני במועדים 13-15.12.2016 לאחר הפקדת כספי חשבון 9208/1 לחשבון הראשון באסטוניה).
152. לאחר שיקול כלל הדברים אני קובעת את אשמה התורם של התובעת על סך 15% מנזקיה.
ו.8 - הנזק
153. קבעתי, אם כן, כי הנתבעת התרשלה בכך שלא נקטה אמצעי זהירות, ולו מינימלים, אשר היו מעמידים אותה על כך שנפלה קורבן למעשה תרמית. עוד קבעתי כי המועד בו היה על הנתבעים לחשוד ולפעול לברור העובדות לאשורן, הינו מיום בו נדרשה התובעת להעביר את התשלומים ישירות לחשבונו האישי של בני, מיום 29.11.2016 (מועד ביצוע התשלום בגין חשבון 9207/2). עוד קבעתי כי הנתבע חב עם הנתבעת. משכך, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין נזקיה. כן קבעתי כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 15% מהנזקים.
154. לטענת התובעת הנה זכאית לפיצויי השבה וכן לפיצויי קיום.
לו ביצעה הנתבעת את הבדיקות הנדרשות מסוף נובמבר 2016, והייתה עומדת על כך שנפלה קורבן למעשה תרמית, הייתה מונעת את ביצוע התשלומים בגין חשבונות 9207/2; 9207/3; 9208/1; 9208/2 והמחצית השנייה של התשלומים בגין הזמנה 9207 (9207/4; 9207/5; 9207/6). משכך, על הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לתובעת סכומים אלה.
155. יחד עם זאת, איני סבורה כי על הנתבעים לשלם לתובעת פיצויי קיום. חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת היו נקיטת אמצעי זהירות אשר יבטיחו את ביצוע ההסכם ולחילופין יקטינו את נזקיה – ולא ביצוע ההסכם עצמו (אספקת לוחות העץ). לו עמדה הנתבעת בחובותיה, הייתה מורה לתובעת להפסיק את התשלומים בסוף נובמבר 2016. הא ותו לא. לו עשתה כן, עדיין לא הייתה התובעת מקבלת את הסחורה שהזמינה מהספק. האשם בכך שהתובעת לא קיבלה את הסחורה שהזמינה ובגינה שילמה דבק בבני ולא בנתבעים.
156. התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי נגרם לה נזק עקב האיחור באספקת הסחורה (להבדיל מאי אספקתה). משכך, אין על הנתבעת (או הנתבע) לפצות את התובעת בגין מניעת הרווחים שהייתה מרוויחה לו הגיעה הסחורה לנמל חיפה.
157. למעלה מן הדרוש אציין כי אף לגופו של עניין איני מקבלת את התחשיב שערכה התובעת בכל הנוגע לפיצויי הקיום שתבעה. לטענת התובעת הנה זכאית לפיצוי כדלקמן:
א. בגין הזמנה 9207 – הרווח הנקי ממכירת לוחות העץ שהוזמנו במסגרת הזמנה זו לחברת דניה סיבוס בניכוי הרווח שהרוויחה התובעת לאחר שרכשה את לוחות העץ מהשוק המקומי (רווח של 22 ₪ למ"ר במקום 40 ₪ למ"ר).
ב. בגין הזמנה 9208 – מלוא הרווח הצפוי מאספקת לוחות העץ שהוזמנו במסגרת הזמנה זו לחברת אלומלייט (ישראל) בע"מ – 29 ₪ למ"ר.
158. דא עקא, כפי שציין מנכ"ל חברת Europlywood במענה לפניית הנתבע מיום 23.2.2017, המחירים שגבה בני נמוכים בהרבה מהמחירים בהם מוכרת החברה את המוצרים. משכך, לא יכולה התובעת להסתמך על רווחים המבוססים על מחירים פיקטיביים אלה, שאין מאחוריהם מאומה. בכל הנוגע להזמנה 9208 אף לא הסבירה התובעת מדוע לא רכשה את לוחות העץ מספק מקומי או ספק חלופי מחו"ל, באופן שהיה מקטין או אף מאיין את נזקיה עקב אובדן רווח.
ז - סופו של דבר
159. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לתובעת את התשלומים שבוצעו בגין חשבון 9207/2; 9207/3; 9208/1; 9208/2 וכן המחצית השנייה של הזמנה 9207 (9207/4, 9207/5, 9207/6) כדלקמן:
(19,500+19,978+19,000+10,415+58,978) = 127,871 ארו
160. התובעת ביצעה את חישוב פיצויי ההשבה לפי שער ההמרה במועד ביצוע תשלום בגין חשבון 9207/1 (24.11.2016) – 4.135 ₪ לארו. מאחר והסכומים שולמו במועדים שונים, יש לבצע את החישוב בהתאם לשער ההמרה במועד ביצועו של כל תשלום ותשלום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד מועד מתן פסק הדין, כדלקמן:
א. חשבון 9207/2 – 19,500 ארו לפי שער המרה של 4.1091668 = 79,728.11 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.11.2016 ועד מועד מתן פסק הדין (נספח י"א לתצהירי התובעת);
ב. חשבון 9207/3 – 19,978 ארו לפי שער המרה ביום 1.12.2016 (נספח י"ג לתצהירי התובעת) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.2016 ועד מועד מתן פסק הדין;
ג. חשבון 9208/1 – 19,000 ארו לפי שער המרה ביום 13.12.2016 (נספח ט"ו לתצהירי התובעת);
ד. חשבון 9208/2 - 10,415 ארו לפי שער המרה ביום 22.12.2016 (נספח י"ח לתצהירי התובעת) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.12.2016 ועד מועד מתן פסק הדין;
ה. חשבון 9207/4 – 19,500 ארו לפי שער 4.0000769 – 78,149.70 ₪ (נספח כ"ט לתצהירי התובעת) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.2.2017 ועד מועד מתן פסק הדין;
ו. חשבון 9207/5 – 19,978 ארו לפי שער המרה 3.9942934 – 79,949.61 ₪ (נספח כ"ט לתצהירי התובעת) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.2.2017 ועד מועד מתן פסק הדין;
ז. חשבון 9207/6 – 19,500 ארו לפי שער 4.01739950 – 78,488.06 (נספח כ"ט לתצהירי התובעת) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.2.2017 ועד מועד מתן פסק הדין.
161. מהסכומים שקבעתי בסעיף 160 לפסק הדין ינוכו 15% בשל אשמה התורם של התובעת. משכך, יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, ב-- 85% מהסכומים המפורטים בסעיף 160 לפסק הדין.
162. כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת, הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.
163. הסכומים שפסקתי ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
164. ככל ולאחר שיבוצע התשלום, יגישו הנתבעים בקשה לביטול צו העיקול שניתן בתיק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ב' טבת תש"פ, 30 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.