--- סוף עמוד 42 ---
מודעות מצד בעל המניות לשימוש זה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. עניין נוסף שביה"ד הארצי חידד היה שלא קיימות "עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות" הרמת מסך וכי יש לבחון כל מקרה לגופו, ולבחון אפשרויות של הרמת מסך חלקית.
הרמת מסך – הנתבעת 2:
נקדים ונבהיר כי הוכח לפנינו שהפעילות הכלכלית של הנתבעות 1 ו-2 היא פעילות קרובה, מקבילה או מעורבת, וכי הן קשורות קשר הדוק ומעורב והן נוהלו באופן כזה שניתן להסיק כי בכל הכרוך לחובות שהנתבעת 1 חבה לתובע יש הצדקה להרים מסך בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.
נציין עוד כי היינו מוצאים לנכון לחייב את הנתבעת 2 ביחד ולחוד עם הנתבעת 1 בסכומים שיש לשלם לתובע גם משום שלטעמנו הנתבעת 2 היא מעסיקה במשותף של התובע, ביחד עם הנתבעת 1.
נימוקינו למסקנות דלעיל נובעות מהעובדות הבאות:
60. מקום העבודה של עובדי הנתבעת 1 – בחצרי הנתבעת 2.
הוכח כי מקום העבודה ממנו יצאו התובע ועובדי הנתבעת 1 לעבודה באתרי הבניה השונים הוא מפעלה של הנתבעת 2, שם הוכנו כלי העבודה והאביזרים להתקנה.
מהעדויות שהוצגו לפנינו עולה כי לנתבעת 1 אין כיום משרדים, וכי כל שנותר לה הוא תיבת דואר, וכי מי שמחזיק את מקום פעילות העסק הוא הנתבעת 2, בשכירות:
(עמ' 29, ש' 11-14)
61. כך עולה כי משרדי הנתבעת 1, ומפעל הייצור הנמצאים בחרושת 96 הם בהחזקת הנתבעת 2 ואולם גם העובדים של הנתבעת 1, וגם מנכ"ל הנתבעת 1 משתמשים הן במשרדים והן במפעל והן בציוד של הנתבעת 2:
--- סוף עמוד 43 ---
(עמ' 30, ש' 5-8)
(עמ' 29, ש' 22-31)
62. שכרו של התובע שולם מעת לעת ע"י הנתבעת 2. עובדה זו, שלא נסתרה, פורטה לעיל.
63. התובע ראה את עצמו כעובד של שתי הנתבעות יחד. התובע שלח לנתבעת 1 מכתב התראה לפני התפטרות, וטען כך:
(מכתב התראה לתיקון מחדלים והודעה מוקדמת לפני התפטרות מיום 12.9.18 צורף כנספח י"א לתצהיר התובע).
64. מעדותו של התובע לפנינו (עמ' 11, ש' 10-14), שלא נסתרה, עולה כי הוצע לתובע לעבור לעבוד בנתבעת 2:
גם הנתבע 5 העיד לפנינו כי הוא עבר לעבוד בנתבעת 2 וכי היו עוד 2-3 עובדים שביקשו להשתייך לנתבעת 2, (עמ' 28, ש' 18-21). יש בכך כדי לחזק את גרסת התובע שהוצע לו לעבור לעבוד בנתבעת 2, וכן לחזק את מסקנתנו שהנתבעים
--- סוף עמוד 44 ---
עצמם לא הבחינו הבחנה ברורה בין הפעילות העסקית של הנתבעת 1 לזו של הנתבעת 2.
כך עולה כי לא רק הנכסים של הנתבעת 1 עורבבו עם הנתבעת 2, אלא גם חלק מעובדי הנתבעת 1 עברו להיות מועסקים ע"י הנתבעת 2. יתר על כן, הוצע לתובע לעבור לעבוד בנתבעת 2, אך במסגרת זו היה נותר לבצע את אותה עבודה שביצע בנתבעת 1 (ניהול צוות התקנות). במילים אחרות – הנתבעים עצמם התייחסו לנתבעות 1 ו-2 כאל תאגידים המנהלים יחד פעילות עסקית קרובה ומעורבת, ולא התקיימה הבחנה של ממש בין הנתבעות, הגם שהתקיימה הנהלת חשבונות אחרת לכל אחת מהן.
65. מנהלי הנתבעת 1 היו מי שניהלו את הנתבעת 2 – הנתבע 4 והנתבע 5:
מסעיף 7 לתצהיר הנתבע 4 עולה כי הוא היה מנכ"ל ודירקטור של הנתבעות 1-3. מעדות הנתבע 5 בעמ' 27, ש' 3-19, עולה כי הנתבע 5 שימש כמנהל הטכני של הנתבעת 1 ובשנת 2016 עבר לעבוד בנתבעת 2 כמנהל טכני. אלא שמהעדות עולה כי הוא המשיך לשמש במקביל כמנהל טכני בנתבעת 1. במילים אחרות - הגם שהנתבע 5 עבר לעבוד בנתבעת 2 הוא לא עזב את ניהול הנתבעת 1 אלא המשיך לבצע את תפקידו כמנהל הטכני שלה. יש בכך כדי לבסס ולחזק את המסקנה אליה הגענו כי אף הנתבעים 4-5 עצמם לא נהגו בנתבעות 1-2 בהבחנה עסקית ברורה אלא נהגו באישיות המשפטית הנפרדת ככלי לצרכים אחרים.
66. כפי שפורט לעיל, הנתבעת 2 שילמה כספים שנפסקו כנגד הנתבעת 1 במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בינה לבין עובדיה. גם בכך יש כדי להוכיח את היותן של הנתבעות 1 ו- 2 מנהלות פעילות עסקית אחת.
כך, הוכח לנו שהנתבעת 1 לא היתה מסוגלת לשלם לעובדים שתבעו אותה ומי ששילם את אותם כספים היו בעליה – הנתבעת 2.
עובדה זו מתיישבת עם המסקנה שהנתבעת 2 החזיקה בנתבעת 1 במימון דק, שנועד להקשות על נושים להיפרע ממנה.
67. הנתבעת 2 והנתבע 4 הסכימו, במסגרת הסכם פשרה בתביעת עובד אחר, לקחת על עצמם את תשלום חובות הנתבעת 1 לאותו עובד: בתיק סע"ש 52610-09-16, חוסיין ריאן נ' דלתון אלומיניום בע"מ ודלתון תכנון וביצוע פרוייקטים בע"מ וראובן נניקשווילי, טען התובע שם טענות דומות לטענות
--- סוף עמוד 45 ---
התובע דנן. בין היתר טען כי יש להרים מסך בין הנתבעים שם (שהם הנתבעת 2 והנתבע 4 כאן). אותו הליך הסתיים בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. מהסכם הפשרה עולה כי הנתבעים כולם חבים בו כלפי התובע שם. ואכן, בתיק זה שולם הסכום בו זוכה העובד-התובע על ידי הנתבעת 2 (בהמחאות שנתנה, נספחים יח לתצהיר התובע).
אמנם, הסכם פשרה אינו יכול לבסס הרמת מסך, שכן הוא מבוסס על הסכמת הצדדים ורצונם לסיים את המחלוקות ולא להכריע בהן. עם זאת, התנהלות הנתבעת 2 והנתבע 4 באותה פשרה מעידה על האופן האמיתי בו מנוהלים ענייניה של הנתבעת 1, על ידי מי הם מנוהלים, מי ערב לתשלום חובותיה בפועל.
כאן המקום לומר שטענת הנתבע 4 שהיחסים הכלכליים בין הנתבעות 1-2 נרשמו באופן מסודר וקוזזו בהנהלת חשבונות הוכחו רק בחלקם (ביחס לתשלום שכר התובע כפי שעולה מהכרטסת שצורפה לתצהירו כנספח 12). כך, למשל, לא הוכח כיצד התחשבנו הנתבעות 1 ו-2 ביניהן בנוגע לתשלום הסכומים הגבוהים ששילמה הנתבעת 2 במקום הנתבעת 1 את שחויבה לשלם בפסקי הדין השונים.
ומעבר לכך – קיזוזים מסודרים בהנהלת חשבונות אינם חזות הכל. העירוב של הנכסים, מקום העבודה, הניהול המשותף וכל המקובץ שתואר לעיל מבססים את המסקנה בדבר הרמת המסך בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.
68. הנתבעת 1, באמצעות הנתבעים 4 ו-5 נוהלה באופן שיצר חובות כלפי עובדיה מחד, ללא יכולת לפרוע את אותם חובות:
הוכח לנו כי לתובע, וגם לעובדים אחרים, לא הופרשו הפרשות סוציאליות ולא שולמו להם זכויות אחרות.
הוכח כי בעוד שמשכרו של התובע נוכה חלק העובד, הוא לא הועבר לקופה. שוכנענו כי הנתבעים 4-5 ידעו על כך.
הנתבע 5, אחיו של הנתבע 4, ניהל את הנתבעות 1-2 כזרועו הארוכה של הנתבע 4, אשר היה אף הוא מעורב בהחלטות שהתקבלו ואף באופן עריכת התלושים (עמ' 10, ש' 13-16 וכן עמ' 14 ש20-21, ו- עמ' 15, ש' 1-10 לפרוטוקול).
--- סוף עמוד 46 ---
שוכענו בנסיבות אלו כי, לכל הפחות, נוהלה הנתבעת 1 "באופן שיש בו כדי... לקפח נושה של החברה" כלשון החוק.
אשר על כן אנו מחייבים את הנתבעת 2 בחובות הנתבעת 1 ובסכומים שנפסקו לטובת התובע בפסק דין זה.
נדגיש כי לא היינו מגיעים לתוצאה זו אילו הוכח שהנתבעת 1 עומדת בחובותיה לעובדיה אלא שכאמור, הוכח לנו שפסקי דין שבהם נפסקו סכומים לתשלום לעובדי הנתבעת 1 שולמו לבסוף ע"י הנתבעת 2. מכאן שהנתבעת 1 נוהלה ע"י הנתבעת 2, חברת האם שלה, באמצעות הנתבעים 4 ו- 5 באופן שעיקר הפעילות הכלכלית תנוהל בנתבעת 2 והנתבעת 1 תנוהל בסוג של מימון דק, כקליפה ריקה, ללא נכסים, כך שלנושיה - ובעיקר עובדיה – יהא קשה להיפרע ממנה.
שוכנענו כי הנתבעת 1 לא עמדה בחובותיה להפריש הפרשות סוציאליות משכרו בזמן אמת ולא עשתה די כדי לתקן את הדבר ולהעמיד את התובע במקום בו היה עומד לו היתה מקיימת חובותיה כלפיו, כאשר התובע פנה אליה בעניין זה.
משהוכח לנו כי האופן בו בחרה הנתבעת 2 לנהל את הנתבעת 1 ובפרט בנסיבות בהן נושי הנתבעת 1 הם עובדיה כלפיהם יש חובת אמון מיוחדת, ומקל חומר כשמדובר בעובד נאמן שתרם לפעילות הכלכלית של הנתבעות 1 ו- 2 במשך תקופה ארוכה מאוד הרי אין לנו אלא להגיע למסקנה שיש להרים מסך בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.
מעבר לנדרש נציין שוב כי גם אם לא היינו מרימים מסך ההתאגדות מעל לנתבעת 2, הרי אנו סבורים כי היה מקום לראות בה כמעסיקה במשותף של התובע ביחד עם הנתבעת 1, בשל העובדות שקובצו לעיל, ובין היתר: מקום העבודה, העובדה שהנתבע 5 ניהל את התובע בשתי החברות, תשלום השכר, עירוב הנכסים וכדומה.
69. שיקול נוסף שעמד לנגד עינינו בהחלטתנו להרים את המסך ולחייב את הנתבעת 2 ביחד עם הנתבעת 1 בתשלום הכספים שייפסקו לתובע בפסק דין זה הוא העובדה שהתובע עבד עבודה פיזית קשה, במהלך שנות עבודה רבות,
--- סוף עמוד 47 ---
במהלכן עבד שעות עבודה רבות מאוד, בתפקיד אחראי, לשביעות רצונם של הנתבעים.
הנתבעים, במקום להכיר לו תודה על כך התעלמו מחובתם הבסיסית להפריש לו הפרשות סוציאליות במשך שנים רבות.
יש לראות בחומרה אי ביצוע הפרשות סוציאליות, במיוחד לאור הסיכון הכרוך באופי עבודתו של התובע, אשר נותר, למעשה, ללא ביטוח למקרה של אבדן כושר עבודה וללא ביטחון לשאריו.
אי ביצוע הפקדות לאורך שנים, לעובדי הנתבעת 1, כמו גם לתובע, באופן רוחבי, אינו הוגן לא רק כלפי עובדי הנתבעת 1, אלא גם כלפי השחקנים האחרים בשוק: מעסיקים מתחרים, המבקשים לשמור על החוק ולשלם לעובדיהם את זכויותיהם יתקשו להתחרות עם המחירים שמציעים מעסיקים אשר אינם משלמים לעובדיהם את זכויותיהם, ואינם מפרישים לקופות את אשר עליהם להפריש.
הרמת מסך - הנתבע 4:
התובע טען כי מן הדין להרים את מסך ההתאגדות מעל לנתבע 4. לאחר ששקלנו את הדברים הגענו למסקנה שלא הוכח לנו הדרוש על פי סעיף 6 לחוק החברות בעניינו של הנתבע 4.
70. אמנם, הוכח לנו שהנתבע 4 היה מעורב בהחלטות בנוגע להעסקת העובדים בנתבעת 1, לרבות התובע. הוא אף העיד כי היה מעורב בנהלים הנוגעים להכנת התלושים, וכאשר נשאל כיצד הוכן תלוש השכר של התובע, השיב:
--- סוף עמוד 48 ---
71. הנתבע 4 היה מעורב בניהול הנתבעת 1, הן באופן ישיר והן באמצעות אחיו, הנתבע 5, אשר היה מנהלה והמנהל הטכני של הנתבעת 2: בסעיף 7 לתצהיר הנתבע 4 צויין כי הוא "משמש כמנכ"ל ודירקטור בנתבעות 1-3".
הנתבע 4 היה הרוח החיה מאחורי פעילותן העסקית של הנתבעות 1-2. לא רק שהנתבע 4 היה, עד יום 21.12.18, בעל המניות של הנתבעת 2, אלא שבכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה הוא ניהל את הנתבעות 1-2 הן באופן ישיר והן במיוחד באמצעות אחיו. בהחלטות החשובות היה מעורב. הנתבע 4 העיד כי הגם שהנתבע 5 מורשה חתימה ויכול לחתום על חוזים, הרי שהוא עושה זאת רק לאחר קבלת אישורו של הנתבע 4 וכאשר מדובר בהוצאות כספים נדרשת גם חתימת הנתבע 4 (עמ' 25, ש' 1-4).
72. מכאן שהנתבע 4 ידע או היה עליו לדעת שמשכרו של התובע נוכה חלק העובדה ולא הועבר לקרן. ברגיל, ניתן היה אולי לראות בניכוי ואי העברת חלק העובד כאמור (ואף באי תשלום הפרשות סוציאליות בנסיבות מסויימות) כניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת ואף כהתנהלות הונאתית).
אלא שבנסיבות העניין איננו סבורים שהתובע נשא בנטל להוכיח התנהלות כזו מצידו של הנתבע 4 (או מצדו של הנתבע 5). למסקנה זו הגענו בעיקר משום שהנתבעים 4-5 פעלו, בזמן אמת, בשנת 2016, כאשר נתגלה עניין אי העברת כספי העובד לקרן, ושילמו לתובע, בהסכמה עמו, סך 12,000 ₪. לטענתם הם פעלו מול סוכנות הביטוח על מנת לפעול להעברת כל הכספים.
אמנם, לאחר סיכום זה המשיכה הנתבעת 1 להפקיד מספר חודשים בודדים ולא בכל התקופה, אולם עדיין איננו סבורים כי הוכח לנו יסוד הונאתי-רמייתי בהתנהלות זו. עצם העובדה שהנתבעים שילמו ב-2016 12,000 ₪ כאמור מלמד כי הם ביקשו להייטיב את הפגם שנפל בהתנהלותם, ולו באופן חלקי, עד אז.
73. התובע טען כי העובדה שהנתבע 4 העביר את הבעלות במניות הנתבעת 2 לנתבעת 3 מלמדת על התנהלות שבבסיסה וניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת:
אכן, ביום 21.12.18 העביר הנתבע 4 את הבעלות בנתבעת 2 ממנו לנתבעת 3.
התובע טען כי מעשה זה, שבא בסמיכות זמנים להתפטרותו ולתחילת הסכסוך עמו מוכיח את עילת הרמת המסך. איננו סבורים כי די היה בהעברת המניות האמורה כדי להוכיח הרמת מסך.
--- סוף עמוד 49 ---
עובדה היא שהנתבעים פעלו, בסופו של יום, לתשלום חובות לעובדים, הגם שבאמצעות הנתבעת 2, כפי שפורט לעיל. בנסיבות אלו איננו סבורים כי בעצם העברת הבעלות לנתבעת 3, כאשר מאז הנתבעת 2 ממשיכה לתפקד ולהתנהל עסקית, יש בה כדי להביא להרמת מסך מעל לנתבע 4.
על הזהירות בה יש לנקוט בעניין הרמת מסך – נפנה לפסה"ד של ביה"ד הארצי בעניין – (ע"ע 21196-05-18 וכן בר"ע 52353-08-16).
בנסיבות אלו איננו נעתרים לבקשת התובע להרים המסך מעל לנתבע 4.
74. אשר לטענת התובע כי יש לחייב את הנתבעים 4-5 מכוח אחריות אישית כאורגנים – לא מצאנו ממש בטענות אלו. זאת, בשים לב לכך שטענות בעניין התרשלות אינן טענות במסגרת סמכות ביה"ד לעבודה וכן משום שהטענות בדבר הפרת חובה חקוקה לא פורשו ולא פורטו בכתב התביעה ביחס לאיזה חיקוק בדיוק מפנה התובע. בסיכומיו הפנה התובע לסעיף 26 לחוק הגנת השכר, שהוא חיקוק העוסק בעבירות פליליות.