פסקי דין

סעש (חי') 49832-04-19 דניאל רבינוביץ – דלתון עבודות אלומיניום בע"מ

30 אוגוסט 2021
הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה

סע"ש 49832-04-19

30 אוגוסט 2021

לפני:

כב' השופט בועז גולדברג

נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי

התובע

דניאל רבינוביץ

ע"י ב"כ: עו"ד וג'די אבו אלהיג'א ואח'

הנתבעים

1. דלתון עבודות אלומיניום בע"מ

2. דלתון תכנון וביצוע פרויקטים בע"מ

3. מלמ סחר בין לאומי בע"מ

4. ראובן נניקשווילי

5. יוסף נאור

ע"י ב"כ: עו"ד אורי שאבי

פסק דין חלקי

לפנינו תביעתו של דניאל רבינוביץ (להלן: "התובע"), כנגד מעסיקתו בתקופה הרלבנטית לתביעה, דלתון עבודות אלומיניום בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" או "הנתבעת") וחברות נוספות (הנתבעות 2-3: הנתבעת 2 בעלת מניות של הנתבעת 1 והנתבעת 3 בעלת מניותיה של הנתבעת 2), וכן כנגד מר ראובן נניקשוילי, המנכ"ל והדירקטור של הנתבעות 1-3, (להלן: "הנתבע 4") ומר יוסף נאור, (להלן: "הנתבע 5") אחיו של הנתבע 4, אשר שימש כמנהל טכני בנתבעות 1-2 והועסק בנתבעת 1 וכן בנתבעת 2.

התובע הועסק בנתבעת 1 במשך כ- 22 שנים עד שהתפטר מעבודתו ביום 11.10.18, לטענתו, בדין מפוטר.

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות שלהלן: מהו השכר הקובע של התובע, והאם זכויותיו הסוציאליות שולמו לו בחסר; האם נסיבות התפטרותו של התובע מזכות אותו בפיצויי פיטורים; האם התובע זכאי לפיצוי בשל אי מתן הודעה המפרטת את תנאי העסקתו; האם תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת 1 הם תלושים פיקטיביים והאם התובע זכאי לפיצויים בשל כך; האם התובע זכאי לזכויות סוציאליות נוספות מכוח צו ההרחבה שלא שולמו לו בתקופת ההעסקה? האם הנתבעת 1 אכן לא הפרישה לתובע כספים לקופת הפנסיה, והאם במקרים שהיא אכן הפרישה, היו מצבים שבהם ניכתה כספים משכרו של התובע ולא העבירה אותם לקופת הפנסיה; מחלוקת נוספת שנכריע בה היא האם יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים האחרים, ככל שייפסק סכום לזכות התובע.

לאחר ששמענו את הצדדים, את באי כוחם, ואת העדויות, ולאחר שעיינו בתצהירים על נספחיהם, בכתבי הטענות ובסיכומים, אנו מכריעים כדלקמן:

העובדות הצריכות לעניין:

1. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת 1 כעובד כללי ביום 1.10.96, ובסיום העסקתו ביום 11.10.18 שימש התובע כראש צוות התקנות (כתב ההגנה של הנתבעת).

--- סוף עמוד 3 ---

2. הנתבעת 2, דלתון תכנון וביצוע פרויקטים בע"מ (להלן: "דלתון פרויקטים") הינה בעלת המניות בנתבעת 1, דלתון עבודות אלומיניום. הנתבעת 3, מלמ סחר בין לאומי בע"מ (להלן: "מלמ") הינה בעלת המניות של הנתבעת 2, דלתון פרויקטים והנתבע 4 הינו בעל המניות בנתבעת 3.

3. הנתבעת 1, דלתון עבודות אלומיניום בע"מ, נרשמה ביום 18.12.95. הנתבעת 2 דלתון תכנון וביצוע פרויקטים בע"מ הינה בעלת המניות בנתבעת 1 מיום 19.11.14. תאריך רישומה של הנתבעת 2 – 7.11.07.

הנתבעת 3, מלמ סחר בין לאומי בע"מ, הינה בעלת המניות של הנתבעת 2, מיום 21.12.18 כחודשיים וחצי לאחר התפטרות התובע. יצוין כי בטרם הועברו המניות לנתבעת 3, היה הנתבע 4 בעל המניות היחיד בנתבעת 2 (נספח ג' לתצהיר התובע).

הנתבעת 3 נרשמה ביום 6.9.10, ובעל המניות בה הינו הנתבע 4, מר ראובן נניקשוילי.

הנתבע 4 הינו הדירקטור בשלושת החברות.

(נספחים 1-3 לתצהיר הנתבעים).

4. לאחר סיום העסקתו, שלחה לו הנתבעת 1 מכתב ובו חישוב בנוגע לזכויותיו לצורך גמר חשבון (מכתב הנתבעת מיום 24.12.18 צורף כנספח יב3לתצהיר התובע); במכתב צויין כי על פי חישובי הנתבעת 1 זכאי התובע ל-22 ימי חופשה ו-8.33 ימי הבראה. התובע התבקש לאשר יתרות אלו לצורך הנפקת תלוש גמר חשבון וביצוע התשלום.

5. הנתבעת 1 הנפיקה לתובע תלוש לחודש 11/2018, ובו צויינו אותן יתרות והסכומים לצידן: 22 ימי חופשה = 6,156 ₪; 8.33 ימי הבראה=3,149 ₪.

6. התובע טען כי הסכומים בתלוש 11/2018 כלל לא שולמו לו וצירף תדפיס תנועות חשבון להוכחת גרסתו. הנתבע 5 הודה בעובדה זו (עדותו של הנתבע 5 בעמ' 31, ש' 3-10). מכאן אנו קובעים כי הסכומים בתלוש 11/2018 לא הועברו לתובע.

7. מוסכם על הצדדים כי צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה משנת 2004 חל על היחסים בין הצדדים משנת 2016 (עמ' 7, ש' 23-24).

8. השכר השעתי בתלושים היה 25 ₪ בתחילת שנת 2016; ביולי 2016 עלה ל- 25.94 ₪; ב- 1/1/17 עלה 26.88 ₪; ביולי 2017 השכר השעתי עלה ל- 30 ₪ לשעה; באוקטובר 2017 עלה ל- 35 ₪ (סוכם בין הצדדים כי הסכמה לגבי עובדה זו לא באה לפגוע בטענות התובע בעניין השכר השעתי לו הוא זכאי (עמ' 8, ש' 2-4).

--- סוף עמוד 4 ---

השכר הקובע:

9. התובע טען כי שכרו פוצל באופן פיקטיבי בתלושי השכר ע"י הוספת רכיבי בונוס פיקטיביים, במטרה להגיע בסופו של דבר לשכר נטו בסך 9,500 ₪. לפיכך טען התובע כי יש לראות ברכיבי הבונוס כחלק מהשכר הקובע.

בהתאם לחישובו, בשנת עבודתו האחרונה של התובע ממוצע רכיבי הבונוס ששולמו לו עמד על 3,294 ₪, כך לטענתו, שכרו הקובע לצורך פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות הינו הסכום שמתקבל מחיבור שכר היסוד בהתאם לתלושי השכר וממוצע רכיבי הבונוס ששולמו לתובע בשנה האחרונה לעבודתו, ובסה"כ 3,294 ₪ +(35 ₪ X186 שעות = 6,510 ₪)= 9,804 ₪

הנתבעים טענו כי תלושי השכר שיקפו נכונה את תנאי העסקתו של התובע וכי אינם כוללים רכיבים פיקטיביים. כמו כן ,טענו כי שכרו הקובע של התובע הינו שכר הבסיס בלבד. שכן, שאר הרכיבים אינם בגדר רכיבי שכר קבועים שנכללים בשכר הקובע. לטענת הנתבעים, שולם לתובע, באופן שוטף, גמול בגין עבודה בשעות נוספות שאינו חלק מהשכר הקובע, וכן, בונוסים בשל עמידה ביעדים שנועדו להשלים את שכרו של התובע ל- 9,500 ₪ נטו במקרים שבהם הוא היה זכאי לבונוסים אלה.

אנו מקדימים אחרית לראשית וקובעים כי רכיבי הבונוס ששולמו לתובע הם רכיבים פיקטיביים וכי אלה נועדו להשלים את שכרו ל- 9,500 ₪ (נטו). להלן טעמינו:

10. תלושי השכר מתארים תמונה לפיה, שכר הנטו של התובע עמד על סכום קבוע לאורך תקופת העסקתו, וכי סכום זה הועלה ל- 9,500 ₪ בתקופה האחרונה להעסקתו. בהתאם לריכוז משכורות שנתי (נספח לתצהיר הנתבעים) עולה כי עד חודש 7/2014, שכר הנטו של התובע עמד, כמעט תמיד, על 8,000 ₪, וכי בתקופה שלאחר מכן, מחודש 8/2014 (כולל) עמד שכר הנטו של התובע כמעט בכל תלושי השכר על 9,500 ₪.

11. אין חוזה או הודעה על תנאי עבודה – הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה ולא חתמה עמו חוזה עבודה בו פורט מנגנון מוסכם לחישוב בונוס או פרמיה. מכאן הנטל מוטל עליה להוכיח כי סוכם כך והיא לא נשאה בו.

--- סוף עמוד 5 ---

12. התובע שלח לנתבעת 1 שני מכתבים במהלך תקופת העסקתו, בהם הבהיר לה כי הוא ראה בבונוס המשולם לו כחלק משכרו:

א. ביום 20.10.13 כתב התובע לנתבעת מכתב בו הלין על שינוי שם הבונוס בתלוש חודש ספטמבר לבונוס לפרויקט ספציפי. התובע ביקש לשנות זאת, שכן, הוא ראה את רכיב הבונוס כחלק משכרו:

ב. גם ביום 5.10.16 כתב התובע מכתב לנתבעת בו הלין על שינויים ברכיב הבונוס בתלוש השכר:

--- סוף עמוד 6 ---

(המכתבים צורפו כנספח י' לתצהיר התובע).

בנסיבות אלו שוכנענו, ועדותו של התובע בנקודה זו לא נסתרה, כי התובע לא קיבל את רישום הסכומים כפרמיה ואף דאג להביע מחאתו לפני הנתבעת 1 כי הוא רואה בכך חלק מהשכר. לו היתה הנתבעת 1 משיבה לו בצורה סדורה וברורה מהו טיבה של הפרמיה, איך היא נקבעת ומגיעה עמו להסכמות בעניין זה יכול והיינו קובעים אחרת. הימנעותה של הנתבעת 1, בזמן אמת, להבהיר בכתובים או בחוזה את הפרמיה, כנדרש, פועלת לחובתה.

13. הנתבע 4 העיד לפנינו כי הבונוסים ששולמו לתובע במקרים שהיה זכאי להם, נועדו להשלים את שכרו של התובע לסך של 9,500 ₪:

(עמ' 16, ש' 4-8).

--- סוף עמוד 7 ---

איננו מקבלים את טענת הנתבע 4, לפיה, תשלום הבונוס הותנה בעמידה ביעדים: הנתבעים לא הציגו, אף לא ראשית ראיה למנגנון חישוב בונוסים. לא הוצג חוזה עבודה או הסכמה כתובה אחרת בעניין זה. גם הטענה כי מהותו של התנאי שבבסיס הבונוס הוא הצלחת הפרויקט באותו חודש טעונה הוכחה. זאת, במיוחד כאשר תוצאת אותו בונוס היא, כמעט תמיד, "השלמה" לשכר הנטו בסך 9,500 ₪.

14. הנתבעים לא נשאו בנטל להוכיח כי הבונוסים ששולמו לתובע היו מותנים בעמידה ביעדים כלשהם: כאמור, הנתבעים לא הציגו לפנינו מסמכים כלשהם מהם ניתן ללמוד מה היעדים שנקבעו. אין בעדותו של הנתבע 4 בעל פה, עדות שלא הובא כל מסמך לבססה, כדי להוכיח את טענת הנתבעים כי הבונוסים ששולמו היו תלויים ביעדים וכי אין לראותם כחלק מהשכר הקובע.

יצוין כי איננו רואים בהסכם קבלנות המשנה שצירף הנתבע 5 לתצהירו כנספח 9א', כראיה לכך שאכן נקבעו לתובע יעדים שהוא היה אמור לעמוד בהם לצורך קבלת הבונוסים:

אנו מקבלים את טענת התובע כי אין במסמך זה כדי להוכיח שתשלום הבונוס היה תלוי ביעדים וזאת מאחר ואיננו יודעים אם התובע אכן עבד בפרויקט זה. מפרוטוקול הדיון (עמ' 17, ש' 15-16) עולה כי התובע לא ניהל את הפרויקט נשוא המסמך. כמו כן, מדוח ריכוז משכורות שנתי של שנת 2014, בה נערך הפרויקט, שצורף כנספח לתצהיר הנתבעים), לא הופיע בונוס שמיוחס לפרויקט של BMW (בדוח מופיעים 4 סוגים של בונוס: "בונוס", "בונוס מיוחד", "בונוס פרויקט ק", "בונוס רפאל 208").

גם אם היה התובע עובד בפרויקט זה אין במסמך שום דבר לגביו או לגבי תנאי עבודתו או שכרו. המחלוקת איננה האם עבד התובע בפרויקטים של הנתבעת 1, אלא האם סוכם עמו כי שכרו יושלם באמצעות בונוס עד לרף של 8,000 ₪ ואח"כ 9,500 אם הפרויקט יצליח.

כאמור, אילו רצתה הנתבעת 1 לשלם לתובע פרמיה התלויה ביעדים כלשהם, היה עליה להסדיר זאת בחוזה כתוב עם התובע, במסגרתו יוסברו לתובע התנאים שעמידה בהן מזכה אותו בפרמיה זו. אין הנתבעת 1 יכולה להיתלות בהסכם שערכה עם לקוחותיה, שבמסגרתו התחייבה לעמידה ביעדים כלשהם כהוכחה לכך שהפרמיה ששולמה לתובעת היתה מותנית בעמידה ביעדים.

--- סוף עמוד 8 ---

15. נציין בעניין הבונוס שהנתבעים ניסו להסבירו באופן הבא: לטענתם הבונוס ניתן בגין עמידה "ביעדים" באתרי הבניה השונים והתגמול בגין עמידה ביעדים אלו היה השלמת השכר של התובע ל-9,500 ₪ נטו (עדותו של הנתבע 4, עמ' 16, ש' 1-8).

אלא שהסבר זה אינו מתיישב עם הגיונם של דברים, שכן בונוס, מטבעו, נועד לתמרץ את העובד לעבוד יותר. לשיטת הנתבעים, הבונוס ניתן לתובע, לכאורה, כהשלמה ל-9,500 ₪ נטו, בחודשים בהם הוא "עמד ביעדים". עיון בתלושים מלמד כי בכל החודשים התובע "עמד ביעדים". בנסיבות אלו אין כל תמרוץ לתובע לעבוד שעות רבות או להשלים יעדים, שכן גם אם יעבוד מעט שעות יושלם שכרו ל-9,500 וגם אם יעבוד הרבה יזכה באותו שכר. בונוס הגיוני הבא לתמרץ את העובד יהיה בנוי על מנגנון לפיו ככל שהעובד עובד יותר, מפיק יותר, הבונוס שיקבל יהיה גבוה יותר, ולא ההפך, כפי שעולה מהסברי הנתבעים.

בנסיבות אלו אנו מקבלים את טענת התובע כי רכיבי הבונוס ששולמו לו הם חלק משכרו הקובע.

השכר בסך 9,500 ₪ נטו שולם עבור מסגרת בת 240 שעות עבודה חודשיות:

16. התובע טען בס' 25 לתצהירו כי הוא עבד "במשרה מלאה ולא פחות מ- 220 שעות בחודש".

הנתבעת 1 טענה בס' 103 לתצהירו של הנתבע 5, כי בהתאם להסכמה בין הצדדים היה על התובע לעבוד 240 שעות חודשיות.

מהעדויות לפנינו עולה כי ההסכם בין הצדדים אכן כלל עבודה של 240 שעות חודשיות שתמורתן סוכם כי ישולם לתובע שכר בסך 9,500 ₪ נטו. נסביר:

17. במסגרת החקירה הנגדית, העיד התובע לפנינו כי הוא היה עובד בכל יום מהשעה 06:00 ועד השעה 16:30 ולעיתים גם עד 17:00 וכי הוא עבד גם בימי שישי:

--- סוף עמוד 9 ---

(עמ' 8, ש' 20-26).

18. בסעיף 20 לתצהירו, הצהיר התובע כי: "הסיכום שלי עם הנתבעים היה על בסיס שכר חודשי, שבשנים האחרונות עמד ע"ס 9,500 ₪ נטו, אשר מכסה עבודה של עד 220 שעות עבודה בחודש". אנו סבורים כי הצהרה זו נכונה ועולה מהראיות האחרות, למעט מספר השעות. לאור תשובותיו בחקירתו הנגדית, אנו סבורים כי מסגרת השעות המוסכמת היתה עד 240 שעות בחודש.

19. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי בשנת 2013 הוא היה צריך לעבוד 240 שעות בחודש וזאת בהתאם למסמך שהוצג לתובע, (ולא הוגש). המסמך נערך בכתב ידו של התובע, ובמסגרתו ביקש מהנתבעת כי תשלם לו את השעות הנוספות שעבד מעבר ל- 240 שעות, בגין החודשים 13\1 – 13\10. וכך בחקירתו הנגדית:

--- סוף עמוד 10 ---

(עמ' 8, ש' 15 עד עמ' 9, ש' 12).

--- סוף עמוד 11 ---

לפיכך שוכנענו כי מסגרת השעות היתה עד 240 שעות לחודש ולא 220. התובע הודה בכך בתשובותיו, הגם שציין כי לא תמיד שם לב לכמות השעות שעבד, שכן עבד שעות רבות מדי יום.

20. עיון בתלושים בחודשים בהם נרשמו כמות גדולה של שעות נוספות רבות לעומת חודשים בהם נרשמו כמות מעטה של שעות נוספות מלמד כי למרות הבדל זה לא השתנה סכום הנטו!

לפיכך איננו מקבלים את טענות הנתבעים ביחס לשכר הקובע. לטעמינו, כפי שפירטנו לעיל, השכר הקובע כולל גם את תוספות הבונוס ואת תוספת השעות הנוספות שנרשמו בתלושים, ולא רק את שכר היסוד כטענתם.

1
2...7עמוד הבא