כשמתעוררות מחלוקות מסחריות, בוודאי כשמעורבות סוגיות בינלאומיות, אופן הטיפול בהן יכול לא רק להשיא תוצאות שונות אלא גם להשפיע באופן משמעותי על שני הצדדים המעורבים, כאשר הרבה פעמים העלות המשפטית של ההליך היא לא רק שכר הטרחה המשולם אלא גם השלכות הרוחב של ההליך ושל התוצאה שלו. מסיבה זו, לעתים כדאי לשקול הליך גישור בטרם מנהלים הליך בבית המשפט. כל אחד משני הליכים אלה מציע יתרונות ואתגרים ייחודיים, והבנת ההבדלים ביניהם עשויה לסייע לקבל החלטות מושכלות יותר ולהבין כיצד נכון יותר, תחת הנסיבות, לנהל את הסכסוך.
ליטיגציה מתייחסת לתהליך הפורמלי של הבאת סכסוך להכרעה בפני ערכאה דיונית, שעשויה להיות בית משפט או (בוודאי בסכסוך בינלאומי) בוררות. הליך בבית המשפט הינו הליך פומבי תחת כללים דיוניים, ובו שופט שומע את הצדדים ונותן החלטה מחייבת, לאחר הצגת ראיות וטיעונים משפטיים. חסרונות ההליך בבית משפט, להבדיל מבוררות, הם שבדרך כלל ההליך פומבי, מתנהל בשפה העברית (דבר שלא תמיד מתאים לסכסוך בינלאומי) וצורך זמן רב (הליך רגיל דורש בדרך כלל, במקרה הטוב, כשנתיים) ולעתים חלקו הגדול מתמקד בסוגיות טכניות (בייחוד בסכסוך בינלאומי בו שאלות של סמכות בינלאומית עשויות לקחת חודשים רבים, ויותר). ואולם, ההליך המשפטי מספק פתרון רשמי, הניתן לאכיפה ללא צורך בהליך נפרד למתן תוקף מחייב, והחלטות משפטיות ניתנות לערעור, אם צד סבור שהשופט טעה בפסיקתו, ללא צורך בקבלת רשות. בין שמדובר בליטיגציה בבית המשפט ובין שמדובר בבוררות, ניהול הליך משפטי עשוי לדרוש משאבים ניהוליים יקרים, לעלות הרבה יותר ובדרך כלל הוא ימנע מהצדדים להמשיך ולעבוד יחד, בשל המשקעים שנוצרו.
להבדיל, גישור הוא שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים (ADR) שבה צד שלישי - המגשר - מאפשר דיונים בין הצדדים המסוכסכים במטרה לסייע להם להגיע לפתרון מקובל על שני הצדדים. בתי המשפט מעודדים לא פעם גישור כאמצעי להפחתת העומס על מערכת המשפט אבל דווקא כאן לעתים הצדדים מופנים למגשרים שהם עורכי דין מתחום הליטיגציה או שופטים בדימוס, במקום לעורכי דין המתמחים בעסקאות בינלאומיות ובסכסוכים מורכבים (ובעיקר סכסוכים חובקי עולם) והדבר עשוי להקטין משמעותית את הסיכוי של הצלחת הגישור. בייחוד כאשר מדובר בסכסוכים בינלאומיים (אך גם בסכסוכים מסחריים מקומיים), הליך הגישור מספק פתרון מהיר, שומר על הסודיות וככל שהוא נעשה בידי מגשר מתאים, לעתים קרובות מאפשר לצדדים להמשיך ביחסי עבודה תקינים ועשוי אף לשפר את היחסים ביניהם. בניגוד להתדיינות משפטית, הגישור הוא וולונטרי, למגשר אין סמכות לכפות החלטה מחייבת ומגשר טוב ידע לפעול כדי להבטיח ששני הצדדים יתקשרו ביעילות ויחקרו יחד פתרונות יצירתיים שיכולים לפתור את הסכסוך. עם זאת, גישור אינו מתאים לכל סוגי המחלוקות, במיוחד אלה הכרוכות בסוגיות משפטיות מובהקות או כשצד אחד מבקש פתרון משפטי ברור, ולעתים דווקא החסרונות של ההליך בבית המשפט (פומביות ההליך, למשל, או העובדה שצד שלישי יכול לתת החלטות מחייבות) דוחפים חזק יותר לפשרות. מגשר שהוא ליטיגטור בלבד, או שופט בדימוס כמגשר, כנראה לא ידע לתת פתרונות מסחריים מתוחכמים ומהירים, ומגשר מסחרי ללא ניסיון בליטיגציה או האישיות המתאימה לתפקיד לא ידע לגרום לצדדים להבין את עמדתם המשפטים וכך להפעיל לחץ על הצדדים להגיע לפתרונות, גם אם הם לא מושלמים ומכיוון שגישור אינו הליך מחייב קיים סיכון שהגישור רק לאובדן זמן וחשיפה מוקדמת מידי של "קלפים" חשובים.
הבחירה בין ליטיגציה לגישור תלויה במידה רבה באופי הסכסוך, ועורך דין טוב, וביחוד עורך דין בעל ניסיון ביישוב סכסוכים בינלאומי, ידע לבנות שילוב של שני הדברים או להשתמש באיום של האחד כדי לקדם את השני. כך או כך, ובייחוד בסכסוך בינלאומי, חיוני להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון הן בליטיגציה והן בבניית עסקאות בינלאומיות, ואשר ניהל הליכי סכסוכים בינלאומיים - הן בבית משפט, הן בבוררות והן בגישור, כדי שיוכל לנווט בדרך המשפטית הנכונה.