הנתבעת 1 לא שילמה לתובעת את חיובי הארנונה והוצאות האכיפה אשר הוטלו עליה ועל-כן נצבר לה חוב כלפי התובעת על סך של 1,323,562.97 ₪, נכון ליום 3.9.15. לאחר הקיזוז שפורט לעיל סך החוב שלא שולם הינו בסך של 1,216,714 ₪, נכון ליום 30.04.2019 [להלן: "החוב").
לטענת גב' שעיו, בשלהי שנת 2014 קיבלו לידיהן הנתבעות 2־3 את הפעילות, הכספים, הרכוש, הנכסים והמוניטין של הנתבעת 1 מבלי ששילמו כל תמורה בגין כך. בהתאם להסכמי השכירות שהוגשו לתובעת, צוין בחוזה, כי הנתבעת 2 קיבלה לידיה את פעילות הנתבעת 1 בכל הקשור להפעלה וניהול שני אולמות האירועים ואילו הנתבעת 3 קיבלה לידיה את פעילות הנתבעת 1 בכל הקשור להפעלת המסעדה.
גב' שעיו טוענת, כי התנהלות הנתבעים 4 ו-5 נמנית על המקרה של ניצול מסך ההתאגדות אשר כל תכליתה להקשות על התובעת בגביית החובות ובכך לחמוק מתשלום ארנונה. הנתבעים 4 ו-5 ניהלו את עסקם בתחום הפעלת אולמות אירועים ומסעדות באמצעות 2 חברות שונות. החברות נוהלו ומנוהלות על ידי הנתבעים 4 ו-5 ביד רמה והינן ישות כלכלית עסקית אחת אשר ההפרדה ביניהן היא מלאכותית, היות והייתה לנתבעים 4 ו-5 הכוונה להונות את התובעת ולהימנע מתשלום חוב הארנונה לתובעת.
גב' שעיו טוענת, כי לא יעלה על הדעת, כי הנתבעת 1 תפעיל אולם אירועים במשך תקופה ממושכת ובזמן הזה תשלם לנושיה השונים את כספם ובסכומי עתק ומנגד את חיובי הארנונה לתובעת לא תשלם. הנתבעים 4 ו-5 עשו כן תוך ידיעה, כי אי תשלום דמי השכירות וההתחייבויות השונות לזכאים, עובדים וספקים יביא להפסקה מיידית של השירותים הניתנים להם ולכן היה להם אינטרס ברור ומובהק לשלם דווקא לאותם נושים ולא לתובעת. מדובר בהתנהלות פסולה שיש בה כדי לקפח ולהונות את התובעת באופן המצדיק הטלת אחריות אישית בתשלום חוב על הנתבעים 4 ו-5.
לחלופין, טוענת גב' שעיו, כי יש לחייב את הנתבעים 4 ו-5 בהיותם עונים להגדרת בעל שליטה, בסכום החוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת, בהתאם להוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים המחיל לצורך גביית ארנונה את סעיף 119א(א)(2) לפקודת מס הכנסה. בענייננו, הנתבע 4 והנתבע 5 הם אב ובן ולכן הם עונים על הגדרה של "קרוב" בפקודה מס הכנסה. מכאן שיש מקום לחייב את הנתבע 4 בתשלום החוב של הנתבעת 1 לתובעת מכוח סעיף 119א(א)(2) הנ״ל.
4. הנתבע 4 מר אריה פרקש טוען, כי הוא מעולם לא היה "בעל הבית" של הנתבעת 1, אלא עובד שכיר שהועסק כמשגיח כשרות אצל הנתבעת 1. הבעלים היחידי של הנתבעת 1 היה (ועודנו) אדם בשם מר דוד פישר.