פסקי דין

תא (ת"א) 27600-10-15 עירית תל-אביב-יפו נ' גלאט קיטשן בע"מ

14 אוקטובר 2021
הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"א 27600-10-15 עירית תל-אביב-יפו נ' גלאט קיטשן בע"מ ואח'

לפני כבוד השופטת אילה גזית

התובעת:
עירית תל-אביב-יפו

נגד

הנתבעות:

1. גלאט קיטשן בע"מ- נמחקה
2. ריץ' אירועים בע"מ-נמחקה
3. ב.ה. ניהול בני ברק בע"מ-נמחקה
4. אריה פרקש לייביש
5. ישראל פרקש

פסק דין

מבוא

1. עיריית תל-אביב-יפו (להלן: "התובעת"), הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים 1-5 במסגרתה עותרת לחיובם בגין אי תשלום ארנונה והוצאות אכיפה, עבור נכס הנמצא ברחוב הלוחמים 11 בתל-אביב (להלן: "הנכס"), בסך של 1,323,562.97 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

התובעת טוענת, כי חיובה של חברת גלאט קיטשן בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), הוא בשל היותה רשומה בספרי התובעת כמחזיקה בנכס. חיובן של חברת ריץ אירועים בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), ושל חברת ב.ה ניהול בני-ברק בע"מ (להלן: "הנתבעת 3"), הוא בשל כך שקיבלו לידיהן את פעילותה, כספה ורכושה של הנתבעת 1, מבלי ששילמו כל תמורה.

חיובם של מר אריה פרקש לייביש (להלן: "הנתבע 4"), בעל המניות בנתבעת 2 ואביו של מר ישראל פרקש (להלן: "הנתבע 5"), עובד לשעבר בנתבעת 1, הוא על-פי עילות הרמת מסך והטלת אחריות אישית על בעלי מניות ואורגנים בתאגיד וכן לאור סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג- 1992 (להלן: "חוק ההסדרים").

בהחלטת פרוטוקול מיום 5.1.21 נקבע, כי הנתבעות 1-3 נמחקות מכתב התביעה, בשל הליכי פירוק ועיכוב הליכים נגדן.

לאחר מחיקת הנתבעות 1-3 מהתביעה נותרה שאלת האחריות האישית של הנתבעים 4 ו-5 לחובות הנתבעת 1. לטענת התובעת, יש להרים את מסך ההתאגדות ביחס לנתבעים 4 ו- 5 אשר שימשו כנושאי משרה ו/או בעלי שליטה בנתבעת 1 הואיל ופעלו בחוסר תום לב והעדיפו לרעה את התובעת בהיותה נושה של הנתבעת 1.

נוסף על כך, טוענת התובעת, כי הנתבעים 4 ו-5 כבעלי שליטה בנתבעת 1 נטלו לידם מנכסיה, ללא תמורה או בתמורה חלקית, ולכן יש לראותם כמי שחייבים בחובות הנתבעת 1 על-פי סעיף 119א(3) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה"), המוחל על חובות ארנונה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.

הנתבעים 4-5 טוענים, כי אין מקום לחייבם באופן אישי ולייחס להם את חוב הארנונה של הנתבעת 1 הואיל והבעלים של הנתבעת 1 הוא אדם אחר, והם לא היו ואינם בעלי מניות ו/או דירקטורים בנתבעת 1, על-כן לא ניתן להרים את מסך ההתאגדות כלפיהם.

כמו-כן, טוענים הנתבעים 4 ו-5, כי לא ניתן לחייבם מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, הואיל והם אינם בעלי שליטה בנתבעת 1, ועל-כן הם אינם עומדים בתנאי סעיף 119א(3) לפקודת מס הכנסה.

טענות הצדדים

2. מטעם התובעת הצהירה גב' שגית יעקב, מנהלת מחלקת שומה ב' באגף לחיובי ארנונה אצל התובעת, אשר לטענתה בהתאם לספרי העירייה רשומה הנתבעת 1 כמחזיקה בנכסים הנמצאים בתחום השיפוט של העירייה, במועדים המפורטים להלן:

ח-ן חוזה 10588865 - נכס הנמצא ברחוב הלוחמים 11, תל-אביב. הנתבעת 1 החזיקה בנכס זה בתקופה שמיום 1.1.12 ועד ליום 31.1.15. הרישום שלה בספרי העירייה בוצע על-פי דיווח מיום 28.3.12. רישומה נפסק ביום 31.1.15 בעקבות דיווח מיום 11.4.2015, והסכם פשרה בערר מיום 24.4.17.

ח-ן חוזה 10588911 - נכס הנמצא ברחוב הלוחמים 11, תל-אביב. הנתבעת 1 החזיקה בנכס זה בתקופה שמיום 1.1.12 ועד ליום 31.1.15. הרישום שלה בספרי העירייה בוצע על-פי דיווח מיום 28.3.12. רישומה נפסק ביום 31.1.15 בעקבות דיווח מיום 11.4.15 והסכם פשרה בערר מיום 24.4.17.

ח-ן חוזה 10594322 - נכס הנמצא ברחוב הלוחמים 11, תל-אביב. הנתבעת 1 החזיקה בנכס זה בתקופה שמיום 1.5.11 ועד ליום 31.1.15. הרישום שלה בספרי העירייה בוצע על-פי הסכם מיום 19.4.12. רישומה נפסק ביום 31.1.15 בעקבות דיווח מיום 11.4.15 והסכם פשרה בערר מיום 24.4.17.

גב' יעקב טוענת, כי הנתבעת 1 הגישה ביום 17.4.12 בקשת לפטור עקב שיפוצים. בקשתה נדחתה, ועל דחיית ההשגה לא הוגש ערר. הנתבעת 1 הגישה ביום 7.8.12 שתי השגות אשר נדחו. עליהן הוגשו שני עררים אשר נסגרו בהסכם פשרה בין הצדדים.

הנתבעת 1 הגישה ביום 19.5.13 "השגה לשנת המס 2012" אשר נענתה ביום 18.7.13. ביום 30.10.13 התקבלה בקשה מטעם הנתבעת 1 לשינוי שטחים רטרואקטיבי וביום 12.12.13 נדחתה הבקשה. ביום 17.9.14 התקבל מכתב מטעם הנתבעת 1 להפחתה של השטח וביום 18.11.14 בקשתה נדחתה.

גב' יעקב טוען, כי ביום 30.9.14 התקבל מכתב מטעם הנתבעת 1 בבקשה לפטור עקב שיפוצים וביום 30.10.14 בקשתה נדחתה. הנתבעת 1 הגישה ערר על ההחלטה ביום 25.11.14 וביום 25.2.15 הערר נדחה.

3. עדה נוספת מטעם התובעת היא גב' אביבית שעיו, מנהלת צוות במחלקת גביית ארנונה. לטענתה, הנתבעת 2 נמצאת בשליטה מלאה של הנתבע 5. לטענתה, הנתבעת 2 מפעילה כיום מאותו נכס בדיוק את שני אולמות האירועים אשר הפעילה הנתבעת 1 לאחר שקיבלה לידיה את פעילותה של הנתבעת 1 בכל הקשור לניהול והפעלת אולמות האירועים, והיא מניחה, כי הפעילות הועברה מבלי ששילמה כל תמורה בגין כך.
הנתבעת 3 הפעילה מאותו נכס בדיוק את המסעדה אשר הפעילה הנתבעת 1. מדובר בחברה הנשלטת על-ידי בעל המניות מר נתיאל פולדיאן, נצר נוסף למשפחת פולדיאן. גב' שעיו מניחה, כי הנתבעת 3 קיבלה לידיה את פעילותה של הנתבעת 1 בכל הקשור לניהול והפעלת המסעדה מבלי ששילמה כל תמורה בגין כך. הנחה זאת נסמכת על כך שלמיטב ידיעתה הפעילות לא הוצעה לצדדים שלישיים ונשארה למעשה "בתוך המשפחה" - משפחת פולדיאן המורחבת. לטענתה, התכלית היחידה של העברת הפעילות, הינה הרצון להתחמק מתשלום חוב לתובעת.

גב' שעיו טוענת, כי הנתבעת 1 היא בשליטת מר דוד פישר אשר הייתה רשומה כמחזיקה בין התאריכים 1.1.2012 לבין 31.1.2015 וחובות חברה זו נתבעים בתביעה הנדונה. הנתבעת 2 והנתבעת 3 רשומות כמחזיקות מיום 1.2.15 ועד היום.

לטענת גב' שעיו, הנתבע 4 היה איש הקשר במהלך המשא ומתן לתשלום חובות של חברת "ציון בן ערים" וכן בעקבות חקירות שנעשו בעניינו נמצא, כי הוא בפועל, הרוח החיה והאיש על פיו יישק דבר בנתבעת 1. הנתבע 4 מסר באמצעות מי מטעמו את סכום הפשרה בהסכם הפשרה עם ציון בן ערים, באמצעות שיקים של הנתבעת 1. הואיל ונתבע 4 הוא בנו של הנתבע 5, הרשום כבעל מניות בנתבעת 1, יש לראותו עונה להגדרת בעל שליטה.

הנתבע 5 רשום ברשם החברות כמנהל וכמחזיק ב-100% מהון המניות הרשום והמונפק של הנתבעת 2. לפיכך, הנתבע 5 עונה על הגדרת בעל השליטה בנתבעת 2 כהגדרת מונח זה בסעיף 119א(ד) לפקודת מס הכנסה.

גב' שעיו טוענת, כי בעל המניות הרשום של הנתבעת 1 הוא אדם חרדי, תושב חוץ. להערכתה, אין למר פישר כל קשר לפעילות ומדובר באדם שהשאיל את שמו לצורך הסתרת הקשר של משפחת פולדיאן לנתבעת 1. בפועל ועל-פי מיטב ידיעתה, אולם האירועים והמסעדה מנוהלות על-ידי משפחת פולדיאן בראשות מר אלברט פולדיאן.

הנתבעת 1 לא שילמה לתובעת את חיובי הארנונה השוטפים והוצאות האכיפה ובשל כך נצבר לה חוב כלפי התובעת, כדלקמן:

ח-ן חוזה 10588865 - ״אולם אירועים״. הנתבעת 1 החזיקה בנכס זה בתקופה שמיום 1.1.12 ועד ליום 11.4.15. בגין נכס זה צברה חוב כלפי התובעת על סך של 1,175,322.78 ₪, נכון ליום 3.9.15. כמו כן נעשה קיזוז מספק בסך 447,797 ₪. לפיכך לאחר הקיזוזים, החוב בגין חשבון זה הוא בסך של 1,010,208 ₪, נכון ליום 30.04.2019.

ח-ן חוזה 10588911 - ״בתי קפה ומסעדות״. הנתבעת 1 החזיקה בנכס זה בתקופה שמיום 1.11.13 ועד ליום 11.4.15. בגין נכס זה צברה חוב כלפי התובעת על סך של 113,140.56 ₪. כמו –כן, ביום 21.7.2016 התקבל סך של 150 ₪ וביום 9.7.15 התקבל סך של 1,344 ₪, כתוצאה מפעולות מכירת מיטלטלין. לפיכך, סך החוב לאחר הקיזוז הוא בסך של 76,498 ₪, נכון ליום 30.04.2019.

ח-ן חוזה 10594322 - ״מסחר קמעונאי כללי״. הנתבעת 1 החזיקה בנכס זה בתקופה שמיום 1.5.11 ועד ליום 11.4.15. בגין נכס זה צברה חוב כלפי התובעת על סך של 35,099.63 ₪, נכון ליום 3.9.15. יצוין, כי בחשבון זה שולם סך של 101,796.20 ₪ וביום 9.7.2015 התקבל סך של 4,186 ₪ כתוצאה ממכירת מיטלטלין. לפיכך, סך החוב לאחר הקיזוז הוא בסך של 27,209 ₪, נכון ליום 30.04.2019.

הנתבעת 1 לא שילמה לתובעת את חיובי הארנונה והוצאות האכיפה אשר הוטלו עליה ועל-כן נצבר לה חוב כלפי התובעת על סך של 1,323,562.97 ₪, נכון ליום 3.9.15. לאחר הקיזוז שפורט לעיל סך החוב שלא שולם הינו בסך של 1,216,714 ₪, נכון ליום 30.04.2019 [להלן: "החוב").

לטענת גב' שעיו, בשלהי שנת 2014 קיבלו לידיהן הנתבעות 2־3 את הפעילות, הכספים, הרכוש, הנכסים והמוניטין של הנתבעת 1 מבלי ששילמו כל תמורה בגין כך. בהתאם להסכמי השכירות שהוגשו לתובעת, צוין בחוזה, כי הנתבעת 2 קיבלה לידיה את פעילות הנתבעת 1 בכל הקשור להפעלה וניהול שני אולמות האירועים ואילו הנתבעת 3 קיבלה לידיה את פעילות הנתבעת 1 בכל הקשור להפעלת המסעדה.

גב' שעיו טוענת, כי התנהלות הנתבעים 4 ו-5 נמנית על המקרה של ניצול מסך ההתאגדות אשר כל תכליתה להקשות על התובעת בגביית החובות ובכך לחמוק מתשלום ארנונה. הנתבעים 4 ו-5 ניהלו את עסקם בתחום הפעלת אולמות אירועים ומסעדות באמצעות 2 חברות שונות. החברות נוהלו ומנוהלות על ידי הנתבעים 4 ו-5 ביד רמה והינן ישות כלכלית עסקית אחת אשר ההפרדה ביניהן היא מלאכותית, היות והייתה לנתבעים 4 ו-5 הכוונה להונות את התובעת ולהימנע מתשלום חוב הארנונה לתובעת.

גב' שעיו טוענת, כי לא יעלה על הדעת, כי הנתבעת 1 תפעיל אולם אירועים במשך תקופה ממושכת ובזמן הזה תשלם לנושיה השונים את כספם ובסכומי עתק ומנגד את חיובי הארנונה לתובעת לא תשלם. הנתבעים 4 ו-5 עשו כן תוך ידיעה, כי אי תשלום דמי השכירות וההתחייבויות השונות לזכאים, עובדים וספקים יביא להפסקה מיידית של השירותים הניתנים להם ולכן היה להם אינטרס ברור ומובהק לשלם דווקא לאותם נושים ולא לתובעת. מדובר בהתנהלות פסולה שיש בה כדי לקפח ולהונות את התובעת באופן המצדיק הטלת אחריות אישית בתשלום חוב על הנתבעים 4 ו-5.

לחלופין, טוענת גב' שעיו, כי יש לחייב את הנתבעים 4 ו-5 בהיותם עונים להגדרת בעל שליטה, בסכום החוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת, בהתאם להוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים המחיל לצורך גביית ארנונה את סעיף 119א(א)(2) לפקודת מס הכנסה. בענייננו, הנתבע 4 והנתבע 5 הם אב ובן ולכן הם עונים על הגדרה של "קרוב" בפקודה מס הכנסה. מכאן שיש מקום לחייב את הנתבע 4 בתשלום החוב של הנתבעת 1 לתובעת מכוח סעיף 119א(א)(2) הנ״ל.

4. הנתבע 4 מר אריה פרקש טוען, כי הוא מעולם לא היה "בעל הבית" של הנתבעת 1, אלא עובד שכיר שהועסק כמשגיח כשרות אצל הנתבעת 1. הבעלים היחידי של הנתבעת 1 היה (ועודנו) אדם בשם מר דוד פישר.

הנתבע 4 טוען, כי נוכח הריחוק של מר פישר אשר אינו מתגורר בישראל, למיטב ידיעתו, ו״הוואקום" הניהולי שנוצר בשטח, נאלץ הנתבע 4 להגביר את מעורבותו בנושאים נוספים, וזאת מתוך מסירות וניסיון לשמור על מקום העבודה.

כך לטענתו, מצא עצמו מזמין סחורה עבור הנתבעת 1 ונתקל בסירוב ובזמן אמת אשר דרש ממנו לקבל החלטות לטובתה של הנתבעת 1 - מקור הפרנסה היחידי שלו. מטעם זה, גם מצא עצמו חותם על ערבויות אישיות לטובת ספקים, וזאת למרות שהוא לא הבעלים, למשל ספק מזון בשם "מרינה פטריות" שחתם כערב לפירעון התחייבויות הנתבעת 1 כלפיו.

הנתבע 4 טוען, כי פעל כמיטב יכולתו על מנת לדאוג שהנתבעת 1 לא תקרוס ולא תוביל לקריסתו האישית, אחרת יידרש לשלם באופן אישי לספקים שמחזיקים ערבויות אישיות שלו.

הנתבע 4 טוען, כי הנתבע 5 הוא אביו, אולם לא מדובר בעסק משפחתי והוא שימש כעובד שכיר בנתבעת 1. אביו סייע לו במצוקתו והחליט להתגייס לעזרתו, והקים חברה שלקחה את הפעילות של אולם האירועים, ובמקביל הנתבעת 3 הייתה מעוניינת לקחת על עצמה את המסעדה.

בתמורה לרכישת הפעילות דאגה הנתבעת 2 ליטול על עצמה את החובות כלפי המשכיר. תנאי זה הוצב על ידי בעלי הנכס שהודיע, כי אם לא ישולמו לו החובות הוא לא יסכים להשכיר את הנכס לנתבעת 2. בנוסף לכך חתם כערב לפירעון תשלומי השכירות.

חובותיה של הנתבעת 1 לעירייה, אינם קשורים אליו ולמיטב ידיעתו פרט לחובות לעירייה היו חובות לצדדים שלישיים נוספים. הנתבעת 1 שילמה כספים רבים לעירייה במהלך התקופה והגישה השגות ועררים לשנים 2010 ו- 2011. הנתבעת 1 אף שילמה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים (כ־ 600,000 ₪), עד להכרעה בוועדת הערר, אלא שהערעור נדחה בוועדת הערר והעירייה סירבה לכל פריסה של החוב והטילה עיקולים על הבנקים - דבר שמוטט את הפעילות וגרם להגבלת החשבונות וחזרת שיקים.

לאורך כל התקופה לא שולמו החשבונות לעירייה בשל מחלוקת אמיתית על גובה החוב והיקפו. פרט לעירייה נותרה הנתבעת 1 חייבת כספים רבים לנושים רבים, כך שטענת ההעדפה הפסולה דינה להידחות.

5. הנתבע 5 מר ישראל פרקש הוא בעליה של הנתבעת 2 אשר טוען, כי הנתבעת 2 שוכרת מחברת מ.ר.נ השקעות בע"מ החל מיום 1.2.15 שטח של כ- 700 מ"ר עבור אולם אירועים המכונה "אולם אביב בוסתן" בקומה העליונה ועוד שטח של כ- 20 מ"ר המשמש כמשרד. לטענתו, הנתבעת 2 אינה ממשיכה של הנתבעת 1 והיא שילמה לנתבעת 1 תמורה הוגנת.

הנתבעת 2 קיבלה את החזקה במושכר ביום 1.3.15, ועל-כן לא יכול להיות, כי הנתבעת 2 החזיקה בנכס עד ליום 11.4.15. הנתבעת 2 אף הודיעה לעירייה באמצעות בא-כוחה עו"ד ליאב ברק, ביום 2.4.15, כי קיבלה את החזקה החל מיום 1.3.15 וביקשה להירשם כמחזיקה בעירייה החל מיום 1.3.15.

אמנם הנתבע 4 הוא בנו של הנתבע 5 אולם לא מדובר בעסק משפחתי, הנתבע 4 הוא עובד שכיר בנתבעת 2. לטענתו, לקראת סוף שנת 2014 הנתבע 5 קיבל החלטה משמעותית לרכוש (דרך חברה בע"מ) את אולם אירועים שהפעילה הנתבעת 1. הרקע לכך נבע שהנתבע 4 עדכן אותו במצבת החובות של הנתבעת 1 ויידע אותו בעקבות טעויות טיפשיות שלו כי הוא חתום כרעב אישית ביחס לחלק מהתחייבויות החברה.

1
234עמוד הבא