בית המשפט קבע כזכור כי הצדדים יוכלו להידרש לסוגיית קיומה של ההסכמה הדיונית האמורה במסגרת סיכומיהם. אולם בכך אין כדי לרפא את הנזק הדיוני שעלול להיגרם להם. סיכומי הטענות אמורים להיות מוגשים על ידי הצדדים לאחר סיום הבאת הראיות, ובמסגרתם עליהם להתבסס על התשתית הראייתית כפי שנפרשה בפני בית המשפט (ראו תקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018). הגשת הסיכומים מבלי שהצדדים יודעים אילו ראיות מהוות חלק מן התשתית הראייתית כפי שרואה אותה בית המשפט ואילו נותרו מחוצה לה, פוגעת ביכולתם לנסות ולשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיהם בהסתמך על החומר הראייתי הקיים בתיק. חשוב מכך, הידרשות לסוגיה זו רק במסגרת הסיכומים שוללת מן הצדדים את האפשרות להעלות טענות ביחס לצורך בהוספת ראיות בשל ביטול ההסכמה הדיונית, ולהגיש בקשות בהתאם.
יוער במאמר מוסגר כי יתכן שבית משפט קמא היה סבור כי הראיות נושא ההסכמה הדיונית אינן הכרחיות מבחינתו כדי להכריע בתביעה – היינו בין אם הן יצורפו לחומר הראיות ובין אם לאו, ההכרעה תעמוד בעינה. אולם בשלב זה הצדדים אינם מודעים לשאלה האם מדובר בראיות שיש להן חשיבות משמעותית להכרעה בתביעה לגופה; האם מדובר בראיות שיש להן משמעות מצומצמת; או שמא מדובר בראיות שבית המשפט לא יתייחס אליהן כלל בהכרעתו. משכך עליהם להיערך לכל האפשרויות ובכלל זה לאפשרות שהראיות נושא הדיון בבקשה לסעד זמני הן ראיות בעלות חשיבות רבה להכרעה – שאם זה אכן המצב, על הצדדים לדעת עוד בטרם הגשת הסיכומים האם בית המשפט יוכל להתבסס עליהן במסגרת פסק דינו אם לאו.
אשר על כן, אני סבורה כי על בית משפט קמא להכריע בשאלת תוקפה של ההסכמה הדיונית בין הצדדים בטרם יידרשו הצדדים להגיש את סיכומיהם.
16. סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שהעניין יוחזר לבית משפט קמא אשר ידון ויכריע בשאלה תוקפה של ההסכמה הדיונית בין הצדדים ביחס לראיות שנשמעו בבקשה לסעד זמני. זאת, לאחר שיתאפשר לצדדים להעלות את טענותיהם לעניין זה. המועד להגשת הסיכומים בתיק יעוכב עד להכרעה בשאלה זו; לאחר מכן, ייתן בית משפט קמא הנחיות ביחס להמשך ניהול ההליך.
חרף התוצאה אליה הגעתי, בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.
ניתן היום, ח' בטבת התשפ"ג (1.1.2023).
ש ו פ ט ת