--- סוף עמוד 47 ---
מחוץ לבסיס ולצרוך מחוץ לגדר המחנה מזון לא כשר לפסח; בהינתן שבחלק מהיחידות נוכחות החיילים בימי הפסח נמוכה וישנם בסיסים שניתן לצאת מתחומם במהלך היום או בסוף יום העבודה ולאכול מחוץ לבסיס; ובהינתן שחיילים רבים מעדיפים ממילא לצרוך במהלך הפסח אוכל כשר, כך ששיעור שומרי הכשרות עולה על שיעורם של מי שמגדירים את עצמם דתיים. עוד בהקשר זה ובנושא קרוב לענייננו נאמר:
"לכאורה היה הצבא יכול לספק לחיילים אוכל כשר בלי לפגוע ברצונם של חיילים שאינם מעוניינים בו אילו הקים בכל בסיס שני מטבחים ושני חדרי אוכל נפרדים האחד כשר והאחר לא. אבל נקל לראות את השיקולים הכלכליים והארגוניים נגד סידור כזה. יתר על כן, הוא היה פוגע קשות בערכי הרעות והסולידריות" (דני סטטמן ממלכתיות 'הדתה' ודתיים בצה"ל 178 (המכון הישראלי לדמוקרטיה, מחקר מדיניות 139, 2019)).
שנית, עצם השירות הצבאי מחייב את החייל לוותר על שורה של חירויות. הדבר בא לידי ביטוי גם בפסקת ההגבלה המיוחדת בסעיף 9 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר קובעת מבחן מידתיות שמתחשב ב"מהותו ואופיו של השירות".
שלישית, המדובר בפקודות מטכ"ל עוד טרם חקיקת חוק היסוד (להבדיל מהוראת הפ"ע משנת 2016) כך שיש ליתן משקל לסעיף שמירת הדינים ובעיקר לנוהג בצה"ל מזה עשרות בשנים, למעשה, מיום היווסדו.
כאמור, על כל אלה עמדה חברתי בהרחבה בפסק דינה, ואין לי אלא להצטרף לדברים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ.
ניתן היום, ב' באדר א התשפ"ד (11.2.2024).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת