תא (חי') 65089-12-21 אל. די. שיא הנדסה בע"מ נ' עיריית חדרה

בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 65089-12-21 אל. די. שיא הנדסה בע"מ נ' עיריית חדרה ואח'

תיק חיצוני:

לפני כבוד השופט הבכיר ד"ר מנחם רניאל

התובעת והנתבעת שכנגד על ידי עיריית חדרה: אל. די. שיא הנדסה בע"מ

נגד

הנתבעים: .1 עיריית חדרה [התובעת שכנגד]
.2 הקרן לפיתוח חדרה (ע"ר)
.3 ירחמיאל מנור

פסק דין

רקע:
1. הנתבעת 1 (להלן: "העירייה") פרסמה מכרז 21/18 לביצוע עבודות להקמת קומפלקס לגיל הרך בעיר חדרה. תחילה הצעתה של התובעת לא זכתה במכרז ונבחר קבלן אחר, אך לאחר כמה חודשים, הודיעה הנתבעת 2 (להלן: "הקרן") שהופקדה מטעם העירייה על ניהול הפרויקט, שהקבלן שזכה במכרז הפסיק את התקשרותו עם העירייה, והתובעת התבקשה להיכנס בנעליו. לדברי התובעת בתביעתה, הסבירה הקרן לתובעת שהקבלן הקודם הודיע על הפסקת העבודות משום שהתברר שבמקרקעין נשוא הפרויקט קיימים עוגנים שהותקנו במגרש השכן, המחייבים ביצוע עבודות מורכבות ונוספות שלא נכללו בחוזה המקורי. לטענתה, הקרן הודיעה לתובעת שככל שיש באפשרותה לבצע את העבודות על אף המורכבות כתוצאה מקיומם של העוגנים, העירייה תשפה את התובעת בכל הנזקים והעלויות העודפות שייגרמו לה כתוצאה מקיום העוגנים, לרבות התמשכות הביצוע בשל כך. לטענת התובעת, הקרן הודיעה שחברת אפרידר המבצעת עבודות במגרש שכן וביצעה את העוגנים חתמה על כתב שיפוי לעירייה בגדרו התחייבה לשאת בכל העלויות שהעירייה תידרש לשלם לתובעת בשל קיומם של העוגנים.
2. לטענת התובעת, נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע העבודות בשלושה שלבים:
א. הקמת 3 גני ילדים בשטח כולל של 765 מ"ר בשיטה פאושלית וחצרות ופיתוח סביבתי לפי מדידה, תוך 9 חודשים מצו התחלת עבודה בשלב זה.
ב. הקמת מבנה של 3 קומות בשטח כולל של 835 מ"ר הכולל מרכז לבריאות המשפחה בשתי הקומות הראשונות, ומרכז לגיל הרך בקומה העליונה, בשיטה פאושלית, תוך 6 חודשים מצו התחלת עבודה בשלב זה.
ג. עבודות פיתוח באתר לפי מדידה תוך חודשיים מצו התחלת עבודה בשלב זה.
3. ביום 18.11.18 ניתן לתובעת צו התחלת עבודה על ידי מהנדס העיר לכל שלושת השלבים במיקשה אחת. לטענת התובעת, התוכניות שנמסרו לה איפשרו את ביצוע הפרויקט במיקשה אחת, אך תנאי התשלום לפי ההסכם לא עודכנו, והעירייה והקרן סירבו להתאים את אבני הדרך לתשלום לביצוע בפועל. התובעת הניחה שהסיבה לאי התאמת אבני הדרך לפי דרישתה היא היעדר כיסוי תקציבי לפרויקט.
4. לטענת התובעת, לאחר תחילת העבודות נגרמו בפרויקט עיכובים שאינם באשמתה ובאחריותה של התובעת אלא באחריות המוחלטת של העירייה והקרן, שהסבו לתובעת נזקים כבדים וגרמו לה הוצאות משמעותיות. כך, הודיעה הקרן לתובעת עם תחילת העבודות שנוטרלו עוגנים של קיר הדיפון שבוצעו על ידי חברת אפרידר ונועדו לתמוך את המקרקעין עליהם נדרשה התובעת להקים את הפרויקט, והיה על התובעת להמתין עד שחברת אפרידר יצקה את התיקרות במגרש הסמוך, והדבר גרם לעיכוב של כחודשיים בהתחלת ביצוע עבודות התובעת להקמת קיר חוצץ בין שני המגרשים.
5. בנוסף, לטענת התובעת, שעה שהחלה בביצוע עבודות בשטחים נוספים שבהם לא היו מצויים עוגנים, התברר לה שנדרשות מטלות רבות שלא היו צפויות מראש, שגרמו לעיכוב בהשלמת הפרויקט ועלויות נוספות חריגות – קיר תמך מבטון חשוף במקום מסלעה בחזית המזרחית; פינוי חומרי בנייה וציוד של קבלנים ועצים ועמודים של חברת בזק; פינוי פסולת בניין בכמויות נכבדות שהושלכו במקרקעין משך שנים. לטענת התובעת, עובדת קיומה של פסולת הבניין לא גולתה לה טרם תחילת העבודות, ועבודה חריגה זו שעלותה נאמדת בכ-1,200,000 ₪ עיכבה את ביצוע הפרויקט במספר חודשים.
6. לטענת התובעת, אף שלא היה חולק שמדובר בעבודות נוספות וחריגות משמעותיות, שגרמו לפיגורים בלוחות הזמנים, הערימה העירייה קשיים על התובעת בקבלת התמורות המגיעות לה בגין עבודות נוספות אלה, ומיאנה לשלם לה את המגיע לה, תוך שהתובעת נדרשת לעמוד בלוח הזמנים שנקבע בהסכם. התובעת טענה שאופן התנהלות זה הכניס את התובעת למצוקה כלכלית. זאת, בנוסף לכך שבמקביל ביצעה התובעת עבור העירייה פרויקט אחר בשם "מכבי צעיר", שגם בו עיכבו הנתבעות את התשלום לתובעת, ויצרו קושי כלכלי. התובעת טענה שהנתבעות הוסיפו חטא על פשע, ובחוסר תום לב סירבו לבקשה לשינוי אבני הדרך לתשלום.
7. לטענת התובעת, נוכח הנזקים הכבדים שהתובעת הודיעה שייגרמו לה והקושי להמשיך בביצוע הפרויקט בלי שיבוצע תשלום עבור העבודות החריגות שבוצעו כשנה קודם לכן, הסכימו הצדדים ביום 1.12.19 שהעירייה תשלם לתובעת תוספת תשלום בסך 505,888 ₪ בתוספת מע"מ מתוך סך של 1,5 מיליון ₪ שנדרש על ידה, תוך שהוסכם שאין בתשלום חלקי זה כדי לגרוע מזכותה של התובעת לעמוד על מלוא החשבון שהוגש על ידה בגין העבודות החריגות שבוצעו עם תחילת הפרויקט.
8. התובעת טענה שלאחר מכן התברר לתובעת שבכוונת העירייה והקרן לעשוק ולנצל את התובעת, והדברים באו לביטוי בהתנהלות מחפירה, חסרת תום לב וחד צדדית של המפקח (להלן: "המפקח") שפעל בניגוד לחובותיו המקצועיות ואישר חשבונות רק בהתאם להנחיות מנכ"ל הקרן בניגוד לאישורים בעל-פה שניתנו לתובעת. התובעת טענה כלפי הקרן טענות בעניין זה, בעוד הקרן טענה שהתובעת אינה עומדת בהתחייבויותיה.
9. לטענת התובעת, באוגוסט 2019 הודיעה הקרן שהוחלט לשנות את עיצוב הפרויקט, ועל הכנסתה של אדריכלית ומעצבת פנים חדשה לפרויקט. התובעת בחנה אם להיענות לדרישת הנתבעים לשינויים כה משמעותיים בשלב מאוחר של ביצוע העבודות, ולטענתה הנתבעים איימו עליה שאם לא תסכים לבצע את השינויים שהתבקשו, בכוונתם לחלט את הערבות המוחזקת על ידם. בלית ברירה הגישה התובעת הצעת מחיר לביצוע העבודות והשינויים בסך 600,000 ₪, אלא שלאחר קבלת הצעת המחיר חזרו בהם הנתבעים לתכנון המקורי, עם תוספת מינורית בנושא החשמל. לטענת התובעת, עיכוב זה בקבלת החלטות אצל הנתבעים ארך כ-9 חודשים.
10. ביום 9.2.20 פנתה התובעת פעם נוספת והלינה על אי תשלום עבור עבודות נוספות שנדרשה לבצע חודשים רבים קודם לכן, המעמיד את התובעת בקושי תזרימי משמעותי. התקיימה הידברות בין הצדדים עד מאי 2020, בסיומה הגיעו הצדדים להבנות לפיהן התובעת תסיים את שלב הגנים עד תחילת שנת הלימודים, תקבל צווי התחלת עבודה ביחס לכל הפרויקט, וישולמו לה סכומי כסף המגיעים לה שהוחזקו על ידי הנתבעים. למרות שביום 6.5.20 נערך לוח זמנים מוסכם (גאנט) הכולל מועדים מוסכמים להשלמת העבודות, עיכבה העירייה את חתימת התוספת להסכם, עד 22.6.20, דבר שעיכב את חזרת התובעת לעבודות. באותה תוספת הוסכם שהתובעת תשלים את העבודות להקמת הגנים עד 28.7.20 ותשלים את יתר העבודות עד 29.10.20. לטענת התובעת התוספת להסכם נחתמה תוך כפייה עושק ולחץ פסול ולא הוגן על התובעת בשל העובדה שהעירייה החזיקה כספים רבים ונמנעה מלשלם לתובעת מיליוני שקלים, דבר שהיקשה על פעילות התובעת. בנוסף, לאחר שהתובעת השלימה את העבודות, הודיעו הנתבעים שאין בכוונתם לכבד את התוספת להסכם ולשלם לתובעת את המגיע לה מכוחה, ועל כן הודיעה התובעת בכתב התביעה על ביטול התוספת להסכם, בין מחמת הפרתה על ידי הנתבעים ובין משום שנחתמה מתוך כפייה עושק ולחץ פסול של הנתבעים כלפי התובעת.
11. עוד טענה התובעת לעיכוב בקבלת טופס 4, בשל עיכוב בקבלת אישור חברת חשמל וחיבור בזק ולחץ מים שבאחריות העירייה. בנוסף, לאחר שהתובעת השלימה את העבודות נדרשה באוגוסט 2020 לתוספות ושינויים שלא בא זכרם עד אותו מועד, כגון עבודות בטיחות בתפר בין מתחם שלב א' למתחם שלב ב', אביזרים ומתקנים נוספים. עיכוב נוסף נגרם בשל משבר הקורונה וסגירת מחלקות רבות בעירייה. למרות זאת ביום 10.9.20 התקבל טופס 4 לשלב א'. בשל הגל השני של הקורונה, סגירת מוסדות הלימוד ודחיית פתיחת שנת הלימודים, וקיומו של מנוף במגרש סמוך שגרם להורי הילדים לסרב להכניסו, לטענת התובעת רק ביום 24.9.20 בוצעה מסירה של הגנים לנתבעות. למרות זאת, סירבו הנתבעות לבקשת התובעת להקטין את ערבות הביצוע בסך כ-1,100,000 ₪.
12. התובעת המשיכה בביצוע שלב ב' ולטענתה השלימה אותו בראשית 2021, תוך שנדרשה לבצע שינויים ותוספות שהביאו לעיכוב, ולהתמודד עם תכנון לקוי והיעדר תכניות סופרפוזיציה. כמו כן נדרשה לבצע בדיקת אינטגרציה שביצעה בלית ברירה, ואז התגלו עיכובים משמעותיים בקבלת טופס 4 ומסירת שלב ב', בשל אי ניקוז ראוי של מי הגשמים בשטח החניון שנמסר כבר בשלב א'. למרות שהליקוי אינו באחריותה, ניאותה התובעת לבצע את התיקון וביקשה לקבל הנחיות ותוכניות לשם כך, אך שבועות ארוכים לא הצליחו הנתבעים לקבל החלטה עד שלבסוף החליטו לתקן את הליקוי באמצעות קבלן אחר. כמו כן, המפקח סירב לאשר השלמת העבודות עקב ליקויים מינוריים שניתן היה לתקנם בתקופת הבדק. בסופו של דבר, ביום 9.6.21 נמסר הפרויקט בשלמותו.
13. לאחר מסירת הפרויקט הגישה התובעת לטענתה חשבון סופי ודרשה לקבל את ערבות הביצוע, אך הקרן סירבה לקבל את החשבון הסופי אם לא תחתום התובעת על טופס היעדר תביעות. התובעת סירבה לכך, והגישה את תביעתה על סך 4,464,524.54 ₪ כולל מע"מ המורכב מ-1,838,113 ₪ עבור פינוי פסולת וביצוע הכלונסאות לאחר הפחתת 591,887 ₪ ששולם לתובעת, ועוד 1,512,236 ₪ עבור עבודות חריגות שלא שולמו לתובעת, כולל רווח קבלני עבור קבלני מישנה, ועוד 1,706,062 ₪ בגין חודשי איחור להם אחראיים הנתבעים בסיום הפרויקט, עבור תקורות ונזקים לרבות אובדן הזדמנויות ועלויות מימון.
14. הנתבעות 1,2 טענו שהתובעת מושתקת מלטעון טענות לגבי התקופה שקדמה לחתימה על התוספת להסכם ביוני 2020, על פי סעיף 9 לאותו הסכם הכולל ויתור על הטענות. אף ללא תוספת זו, טענו הנתבעות שהתובעת הפרה את ההסכם ולא עמדה במועד המסירה המוסכם שנקבע ליום 28.2.20. אין בסיס לטענת כפייה או עושק. התובעת פעלה כל העת כמי שנערכת להליכים משפטיים בליווי ייעוץ משפטי, והודעת הביטול ניתנה לאחר שהצדדים פעלו לפי התוספת להסכם הכוללת הוראות מיטיבות עם התובעת. התובעת היא שהתרשלה ואיחרה במועדים להשלמת הפרויקט למרות שאלה הוארכו ולמרות חשיבות העמידה בזמנים. הנתבעות טענו עוד שבמהלך עבודתה של התובעת ניתנו שני צווים להפסקת עבודות מטעם משרד העבודה עקב ליקויי בטיחות, ביום 9.9.19 וביום 19.2.20.
15. לטענת הנתבעות, הפרויקט לא הושלם, ולא הגיעה העת לחשבון סופי, ובשל העיכוב בהשלמת הפרויקט אין התובעת זכאית לתשלומים מכח התוספת להסכם. כמו כן, אף אילו היה הפרויקט מושלם במועד המסירה ביום 9.6.21, אין התובעת זכאית לסכומים בחשבון הסופי. החשבון הסופי נבחן וניתן לו מענה מפורט וענייני. הנתבעות היפנו להסכם לפיו לא יחול שינוי בסכום התמורה בגין שינויים המסתכמים בסכום של עד 5% מגובה התמורה לאותו שלב ביצוע ללא מע"מ, וכל שינוי מהותי שבוצע בהתאם לפקודת שינויים שערכו מגדיל את סכום השלב מעל 5% ייקבע לפי מחירי היחידות הנקובים באומדן הכמויות וההנחה שהעניק הקבלן, ובהיעדרם, לפי מחירון דקל ללא תוספת עבור אחוזי קבלן ראשי בניכוי 15% (סעיף 51 להסכם).
16. לטענת הנתבעות, נקבע בהסכם כתנאי יסודי שלא תינתן ארכה (בשל החשיבות במתן השירותים לגיל הרך והיערכות לכך), אך התובעת חרגה מהמועד, ואף מתאריך היעד החדש 28.2.20. בהסכם נקבעו פיצויים מוסכמים וקבועים מראש בסך 5,000 ₪ לכל יום איחור בהשלמת שלב במבנה. טופס 4 התקבל לשלב הגנים ביום 14.9.20, למרות שהעבודות לא הושלמו, וטענות התובעת לאחריות הנתבעות נדחו. גם לשלב הבא, למרות דרישות הנתבעות וטענת התובעת שהעבודות הושלמו התעכבה התובעת והמסירה של הפרויקט נעשתה בסופו של דבר ביום 9.6.21, בשל האילוצים הדוחקים הכרוכים בהפעלת הגנים והצורך להקטין את הנזקים, תוך שנמסרה רשימת ליקויים ארוכה. עד הגשת כתב ההגנה לא הושלמו העבודות בפרויקט.
17. המפקח טען בהגנתו שהתביעה נגדו משוללת יסוד ואין יריבות בינו לבין התובעת. הוא ביצע את תפקידו בפרויקט ללא רבב וללא משוא פנים, כשתפקידו לדאוג שהעבודה תתבצע בהתאם לתוכניות ולהסכם, למנוע טעויות בבנייה, להתריע על ליקויים, לדאוג שהליקויים יתוקנו, ולאשר חשבונות בהתאם לקצב התקדמות הפרויקט. במהלך העבודה היו ליקויים שונים ועיכובים מצד התובעת, ואין הנתבע אחראי לכך. אין התובעת זכאית לתשלומים מהמפקח והוא לא התקשר איתה בהסכם כלשהו. ההחלטה הסופית לגבי אישור חשבונות היא של הנתבעות שהזמינו את העבודה מהתובעת, ועל התובעת להפנות טענותיה אליהן.
18. המפקח טען שלמיטב ידיעתו התובעת לא ביצעה פרויקטים בסדר גודל כזה לפני תחילת הפרויקט הרלוונטי, ובפרויקט התחלפו מספר מנהלי עבודה ועוזרים שהגיעו לקדם את העבודה ועזבו לאחר פרק זמן קצר. כדי להקל על התובעת הסכימו הנתבעות לשנות את תנאי ההסכם, כך שהתובעת תקבל תשלומים טרם השלמת השלבים שסוכמו. כמו כן ניתנו לתובעת אורכות בלוחות זמנים כשהתרחשו עיכובים שלא היו קשורים אליה. המפקח לא היה שותף להחלטה לבצע קיר תומך אחר מהמתוכנן, שנראה שהיטיבה עם התובעת שנדרשה לבצע קיר תמך מבטון חשוף. כבר בסיור קבלנים טרם התחלת הפרויקט הוצג לקבלנים שקיימת פסולת בנייה באתר. מכיוון שהתברר שכמות הפסולת גדולה ממה שהוערך, סוכם עם התובעת על תוספת תשלום.
19. המפקח דחה את טענות התובעת בדבר התעמרות, וטען שפעל בהגינות ובמקצועיות וסייע לתובעת לקדם את הפרויקט ולהקדים תשלומים. מנהל התובעת הקליט את השיחה עם המפקח אבל לא הגיע לאתר הבנייה למעט בתחילת הפרויקט, ולא ראה מקרוב את ניהול הפרויקט, היחסים בין קבלני המישנה, בעיות בטיב העבודה של קבלן השלד מטעמו, בעיות בטיחות ועוד. בתום העבודה, הליקויים שנותרו לא היו מינוריים, והתובעת לא השלימה אותם עד היום. אם כטענת התובעת נותרו ליקויים מינוריים, דבר לא מנע את תיקונם לאלתר.
20. התובעת הגישה כתב תשובה וטענה שהטענה שהפרויקט לא הושלם על ידה מקוממת, כי רשימת הליקויים מביאה ליקויים קלים שבקלים שאינם מונעים את מסירת הפרויקט. אשר לטענה לתחולת סעיף 51 להסכם, הוא אינו רלוונטי לעבודות הפיתוח המשולמות לפי מדידה. כמו כן הוא אינו רלוונטי לתשלום עבור תקורות והתמשכות משך הביצוע. לא יעלה על הדעת שהתובעת תשמש כתעודת ביטוח למזמין ותידרש לבצע עבודות בסכום של כ-600,000 ₪ נוספים ללא תשלום. אשר לצווי הפסקת עבודה, הליקויים טופלו לאלתר וצווי הבטיחות בוטלו לאחר ימים ספורים. כמו כן טענה התובעת שעקב ביצוע כל הפרויקט במיקשה אחת נוצר עומס תזרימי שונה מהצפוי, והתובעת דרשה הקדמת תשלומים, ולא מדובר בטובה שנעשתה לה אלא בפעולה לצמצום נזקיה כתוצאה ממהלכים חד-צדדיים ודורסניים של הנתבעים.
21. העירייה הגישה תביעה שכנגד בסך 2,335,000 ₪ בטענה שהתובעת-הנתבעת שכנגד לא עמדה בהתחייבות היסודית שלה להשלים את העבודות בפרויקט עד 29.10.20, כפי שהוסכם בתוספת להסכם ולא השלימה עד היום את הפרויקט. לטענתה, אף אילו היה ממש בטענת התובעת להשלמת הפרויקט ביום 9.6.21, היה מדובר באיחור של 467 ימים מיום 28.2.20 שממנו נספרים ימי האיחור לפי ההסכם. סעיף 17 לתוספת להסכם היפנה לסעיף 44 להסכם, לפיו זכאית העירייה לפיצוי בסך 5,000 ₪ ליום.
22. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טענה הנתבעת שכנגד שמדובר בתביעה מופרכת שהוגשה בחוסר תום לב דיוני משווע, שמטרתה ליצור משקל נגד לתביעה שהגישה התובעת. טענות התובעת שכנגד הן מיחזור של טענות ההגנה המופרכות שהעלתה בתביעה העיקרית. אין בסיס להסתמכות העירייה על התוספת להסכם שנחתמה מתוך עושק וכפייה והופרה ברגל גסה על ידי העירייה. אין שחר לטענות בדבר איחורים של הקבלן, שכן הנתבעים מנעו בעצמם השלמת הפרויקט. במסגרת כתב ההגנה חזרה התובעת על הטענות שבתביעתה.
23. ראיות הצדדים נשמעו ביום 13.3.23 (תמליל הפרוטוקול ייקרא תמליל א'), 15.3.23 (תמליל ב'), 26.3.23 (תמליל ג'), 3.4.23 (תמליל ד'), ו-10.5.23 (תמליל ה'). מטעם התובעת הוגשה חוות דעת שלמה שכטר, וכן העידו המומחה מר שכטר, מנהל התובעת יוסי אוחנה, מר יניב אטיאס ומר יואל נהיר. מטעם העירייה והקרן הוגשה חוות דעת המומחה מנחם המר והעידו מהנדס העירייה מר נדב הדר, מר תמיר תוהמי, מר בעז חריף, גב' גלית ברגידה, גב' אורנה באבאזובה-סוקוליק, גב' איריס ארקין, גב' דבורה סימונס, מר לירון גולדנברג והמומחה מר המר. מטעם המפקח העיד המפקח עצמו מר ירחמיאל מנור.
24. התובעת הגישה סיכומים בהיקף של 107 עמודים. הנתבעות 1,2 הגישו סיכומים בהיקף של 91 עמודים. המפקח הגיש סיכומים בהיקף של 24 עמודים.
דיון והכרעה:
25. טענות התובעת נטענו בלשון חריפה ובלתי הולמת. כך, סירוב הנתבעות לשנות את ההסכם מכונה "דריכה", "חטא על פשע", וביטויים חריפים נוספים. תשובות הנתבעים לפניות התובעת הן "התעמרות" או ביטויים חריפים אחרים. אין הצדקה לביטויים אלה. נראה מתוך הראיות, שדרך זו לא החלה בסיכומי התובעת, אלא שמשלב מוקדם ראתה עצמה התובעת לא כקבלן שקיבל על עצמו עבודה ואמור להשלים אותה ולמסור אותה למזמין, אלא כקורבן של הנתבעים הזכאי כל העת לתשלומים ולפיצויים על העוולות הנגרמות לו. ראיה זו נובעת בין היתר מהתעלמות התובעת מהחוזים המחייבים שבין הצדדים, ומהתנאים שקיבלה על עצמה.
26. חלק מטענות התובעת נזנחו בסיכומיה, וחל האמור בע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן פ"ד מט(2) 102 (1995) לפיו "טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה". מנגד, הוסיפה התובעת טענות חדשות. טענה שלא הועלתה בכתב הטענות והועלתה לראשונה בסיכומים היא הרחבת חזית שאין לדון בה.
27. על פי ההסכם שבין הצדדים, התחייבה התובעת לבצע את הפרויקט, לאחר שבחנה את התכנון הקיים לעבודות, טיבן של העבודות, לוחות הזמנים, מקום ביצוע העבודה ודרכי הגישה, טיב וסוג הקרקע והנמצא מתחת לפני הקרקע. התובעת הצהירה שהיא בעלת אמצעים נאותים, כח אדם, ציוד, חומרים ומימון על מנת להשלים את כל העבודה בתוך התקופה שנקבעה בחוזה, בהתבסס על כל התנאים לביצוע התחייבויותיו על פי החוזה. בין היתר הצהירה התובעת שבחנה היטב את האתר וסיירה באתר לפני ביצוע העבודות, ובחנה את כל התנאים הנתונים והנסיבות הקשורים בביצוע העבודות, או הנובעים מהן, ועל יסוד בדיקתה, הצהירה ששכר החוזה מניח את דעתה ומהווה תמורה נאותה והוגנת לכל התחייבויותיה בחוזה, ולא יהיו לה טענות לגבי מצב השטח, מפלסיו, המילויים הנדרשים בשטח, הפסולת באתר, עבודות נדרשות וכיוצא בזה.
28. לאחר שנחתם בין העירייה לתובעת הסכם לביצוע העבודות (ת/3) הוצא לה צו התחלת עבודה ביום 18.11.18 (ת/4). לטענת התובעת בסיכומיה, צווי התחלת עבודה היו אמורים להינתן לכל שלב בנפרד, אך בפועל ניתן צו התחלת עבודה לפרויקט במיקשה אחת, בלי שהוצג בפניה אישור תקציבי. לטענתה, העובדה שנקבע בהסכם ששלב א' יבוצע תוך 9 חודשים ממתן צו התחלת עבודה, שלב ב' תוך 6 חודשים ממתן צו התחלת עבודה, ושלב ג' תוך חודשיים ממתן צו התחלת עבודה מלמדת שהכוונה היתה לבצע את הפרויקט בטור ולא במיקשה אחת, שכן ברור שעבודות פיתוח ניתן להשלים רק לאחר השלמת עבודות הבנייה.
29. לטענת הנתבעות, על פי ההסכם בין הצדדים, נקבע שהפרויקט יבוצע בשלושה שלבים, כששלבים ב' ו-ג' הם אופציונליים ומימושם נתון לשיקול דעתה הבלעדי של העירייה, בהתראה מראש של 14 ימי עבודה, והתובעת הצהירה שהיא ערוכה לביצוע העבודות בהתראה מראש של 14 ימי עבודה. בהתאם לכך, הוסכם שבדיקותיה של התובעת בדבר הדרוש למילוי התחייבויותיה לפני הגשת הצעתה למכרז, נעשו בשים לב ללוחות הזמנים, מועד השלמת העבודות והשלבים השונים שיידרשו לביצוע העבודות. בפועל, נמסר לתובעת כבר ביום 16.10.18 (ת/2) על מימוש האופציה לביצוע שלבים ב' ו-ג', 28 ימים לפני צו התחלת העבודות, שקבע "ברחל בתך הקטנה" שתקופת הביצוע תהיה בהתאם ללוח הזמנים שנקבע במסמכי המכרז.
30. אני דוחה את טענת התובעת, שעלתה מפי מנהל התובעת בעדותו בעמ' 46 בתמליל א', לפיה ההסכם קבע שיהיו 3 צווים נפרדים, לכל שלב בנפרד. אין בהסכם שום הוראה לפיה על הנתבעות להוציא 3 צווי התחלת עבודה נפרדים. לפי סעיף 40, נקבעו מועדים להשלמת השלבים בחודשים המתחילים מ-"צו התחלת עבודה", בלי שייאמר שמדובר ב-3 צווים נפרדים. הטענה בדבר הצורך ב-3 צווים נפרדים היא פרשנות של התובעת בהנחה שלא ניתן לבצע את עבודות הפיתוח (שלב ג') בתוך חודשיים כאשר מבצעים את הגנים (שלב א') בתוך 9 חודשים. זה יכול להיות הגיוני, אבל התובעת לא הוכיחה שהפרשנות הזו הכרחית, ומכל מקום ההסכם קבע צו התחלת עבודה אחד והתובעת הסכימה להתקשר בו, ואין בסיס לטענת התובעת שעל פי ההסכם היה צריך להוציא 3 צווים.
31. לטענת התובעת, העירייה הוסיפה חטא על פשע וסירבה לשנות את אבני הדרך לתשלום, גם כאשר התברר שיש עיכובים בביצוע העבודה. לטענתה, בהסכם שנחתם בין הצדדים נקבע שהעבודות יבוצעו בשלושה שלבים ויוצאו 3 צווי התחלת עבודה בהתאם לכל שלב, אלא שבניגוד לסיכום מפורש זה, לאחר חתימת ההסכם הוציא מהנדס העיר צו התחלת עבודה שבו נקבע באופן חד-צדדי ששלושת השלבים יבוצעו בעת ובעונה אחת. לכך נודעה משמעות רבה על תזרים המזומנים והצורך במימונו על ידי התובעת. על כן ביקשה התובעת מהעירייה לשקול שינוי אבני הדרך לתשלום, על מנת לאפשר לה תזרים מימון סביר ולבצע את הפרויקט בהתאם לשלבים שהוגדרו במכרז, כך ששלב ב' ייבנה לאחר הקמת גני הילדים ולא במקביל להם, אלא שלטענת התובעת הנתבעות, גם הפעם בחוסר תום לב משווע, סירבו לבקשות הלגיטימיות של התובעת. אני דוחה את טענת התובעת שגם כאן מתעלמת מהאפשרות שבין הצדדים היו יחסים חוזיים מחייבים. העירייה לא חטאה כאשר ביקשה לקיים את ההסכם כפי שחתמה עליו התובעת. אין סיכום מפורש על כך שיוצאו 3 צווי התחלת עבודה אלא להיפך – רק צו התחלת עבודה אחד צויין בהסכם. אם נודעה לכך השפעה על תזרים המזומנים של התובעת היה עליה לקחת זאת בחשבון כאשר הציעה את שכר החוזה. התובעת ביקשה לשנות את ההסכם, ואין זה חוסר תום לב שהנתבעות, לפחות בהתחלה לפני שנכנעו לבקשות התובעת, ביקשו לקיים את ההסכם כפי שהוסכם.
32. אני דוחה את טענת התובעת, שהועלתה כהשערה ללא ביסוס ראייתי, בדבר העדר אישור תקציבי מלא לפרויקט. הוכח בפני שהיה תקציב לפרויקט, ובשום שלב של הפרויקט לא היו חסרים תקציביים. כך העיד גזבר העירייה שהתב"ר נ/21 על סכום של 18 מיליון ₪ לערך היה התקציב שעבר במועצת העיר ואושר על ידי משרד הפנים (עמ' 93 לתמליל ב'), וכך העידו גם מנכ"לית הקרן, ועוד. הצעת התובעת במכרז עמדה על 10,202,867 ₪ בתוספת מע"מ, פחות מהסכום שאושר בתב"ר. על כך יש להוסיף את האמור בסעיף 2 (7) להסכם לפיו אישרה התובעת שעיכוב במהלך ביצוע העבודות בשל אי אישור תקציבי לא יהווה עילה לתביעה כלשהי מצידה. לכן, גם אילו לא היה אישור תקציבי, לא היתה הדבר מקים לתובעת עילה לתביעה כלשהי.
33. יתר על כן, לאחר שניתן צו התחלת עבודות, ערכה התובעת עצמה לוח זמנים ראשון שבו פירטה את השלבים שבהם תבצע את הפרויקט, אך לא עמדה בו. היא ערכה גם לוח זמנים שני שבו פירטה את הזמנים שבהם תבצע את הפרויקט, וגם בו לא עמדה. לוח הזמנים הראשון בוודאי ניתן בהתחשב בטענה של התובעת בדבר סדר צווי העבודה, ולוח הזמנים השני, שבו הוארכו המועדים, שינה לחלוטין את המועדים לפי צו התחלת העבודה וסעיף 40 להסכם. על כך יש להוסיף את העובדה שעל פי התוספת להסכם, ויתרה התובעת על כל טענה הקודמת לתוספת להסכם, ומאחר שטענה זו עלתה קודם לכן, ויתרה גם על טענה זו.
34. אין חולק שבקרקע שבה היה אמור לקום הפרויקט היו עוגנים, והצורך בסילוקם הביא לסכסוך בין העירייה לבין הקבלן הקודם, לפרישתו מן המכרז ולהעברת המכרז לתובעת. בכתב התביעה טענה התובעת שהקרן הודיעה לה לפני כניסתה לפרוייקט, שככל שיש באפשרותה לבצע את העבודות על אף המורכבות כתוצאה מקיומם של העוגנים, העירייה תשפה את התובעת בכל הנזקים והעלויות העודפות שייגרמו לה כתוצאה מקיום העוגנים, לרבות התמשכות הביצוע בשל כך. התובעת לא חזרה על טענה זו בסיכומיה, כנראה משום שלא הוכיחה אותה אפילו לכאורה. אני דוחה את טענת התובעת בסיכומיה, כאילו מנהלה העיד שקיבל כתב שיפוי בו התחייב המזמין (עיריית חדרה) לשלם לקבלן (התובעת) את כל התשלומים העודפים להם יידרש כפועל יוצא מקיומם של עוגנים בתת הקרקע. טענה זו בסיכומים מבוססת על אי הבנה של דברי המנהל שאמר בעדותו "קיבלתי ממנו כתב שיפוי שעיריית חדרה, שאפרידר שבנו במגרש השכן התחייבו לשאת בכל העלויות העודפות". המנהל הזכיר את עיריית חדרה, אבל מיד תיקן את עצמו, משום שבאמת המזמין לא נתן לו כתב שיפוי לפיו הוא התחייב אלא כתב שיפוי לפיו אפרידר התחייבה. הוצג כתב השיפוי מטעם אפרידר מיום 2.9.18, ולא הוצג כתב שיפוי מטעם עיריית חדרה, ואין שחר לטענה כאילו יש כתב שיפוי כזה.
35. יתר על כן, כעולה מכתב השיפוי (ת/2) התחייבה אפרידר "חברתנו תישא בעלות העודפת ככל שתהיה כזו בגין נזק שייגרם לקבלן המבצע בשל פגישה בעוגנים הנמצאים בתת-הקרקע במהלך עבודות הקידוח. כמו כן במידה ויידרשו שעות תכנון עבור התאמת ראשי כלונס שיידרשו עקב פגיעה בעוגנים אנו נישא בעלות הנוספת". אין מדובר בשיפוי בגין עיכוב בביצוע או בגין מספר הכלונסאות הדרוש, אלא רק שיפוי על נזק שייגרם למכשירי הקידוח ותוספת שעות תכנון. להסיר ספק, התובעת לא טענה ולא הוכיחה אף לכאורה נזק למכשירי הקידוח ותוספת שעות תכנון שהיא נדרשה לבצע.
36. לטענת התובעת בסיכומיה הוכח שהתברר לתובעת לאחר קבלת צו התחלת עבודה שאינה יכולה להתחיל בעבודה כיוון שהעוגנים של קיר הביטון שנועדו לתמוך את המקרקעין עליהם נדרשה התובעת להקים את הפרויקט נוטרלו, והיה צורך להמתין לסיום העבודות של אפרידר לפני תחילת ביצוע החפירות. כמו כן, העיד מנהל התובעת שלא נעשה תכנון לקיר המערבי, היו במקרקעין עמודים של בזק שהפריעו לקידום העבודות והיו חסמים נוספים, ולפי טענתה בסיכומים, עם תחילת העבודה התגלתה פסולת בהיקפים משמעותיים בתת-הקרקע שלא היה ידוע על קיומה משום שלא היה לה מופע עילי. מנהל התובעת לא העיד שהפסולת היתה נסתרת מכיוון שלא היה לה מופע עילי, וזו תוספת של התובעת בסיכומיה. מה שהעיד מנהל התובעת בתשובה לשאלה אם לא ראה את הפסולת בסיורים המקדימים, הוא: "היינו ראינו לא ערימות פסולת, ראינו שמה משטחים של קרמיקה, ראינו שם את העמודי בזק, ראינו שם הרים של אדמה. לא בהכרח אדמה שאתה רואה אותה מלמעלה שהיא פסולת שזה טמון בפנים פסולת". כלומר הוא מעיד על כך שראה הרים (כנראה תלים) שאותם פירש כאדמה, אבל אחר כך התברר לטענתו שהיא פסולת. לא מתחת לקרקע.
37. לטענת הנתבעות, לא הוכח שהן ידעו על היקף הפסולת יותר משידעה התובעת, וכאילו היטעו את התובעת כאשר ערכה את חשבונה לצורך מתן הצעתה במכרז לאחר בדיקת השטח. אף מומחה התובעת העיד "בוודאי לא היה ידוע להם הכמות שהתבררה שהיתה שם" (עמ' 13 לתמליל א'). גם עניין הכלונסאות וגם עניין הפסולת הובא בפני התובעת בגילוי נאות בדו"ח יועץ הקרקע (נ/1) שנכלל בהזמנה להציע הצעות. אשר לכלונסאות נכתב במפורש בסעיף 3.ו להמלצות: "באתר הסמוך עוגנים פעילים התומכים חפירת מבנה שכן. ביצוע כלונסאות עלול להרוס העוגנים ולסכן יציבות החפירה. בהתאם לכך ביצועם ייעשה רק לאחר קבלת אישור המתכנן כי העוגנים אינם פעילים. כן ייתכן מצב של התנגשות עם הכבלים המונעים המשך קדיחה מצב שעלול לחייב החלפת כלונסאות בודדים על ידי זוג". כמו כן נאמר שבאתר מילוי לא מבוקר ופסולת, אם כי כפי שנראה בהמשך, הנתבעות הסכימו שיועץ הקרקע טעה בהיקף הפסולת. נזכיר, שהתובעת לא היתה הזוכה הראשונה במכרז, אלא נכנסה לעבודה לאחר שקבלן אחר פרש בשל טענות בעניינים אלה. מכאן שהתובעת היה ערה לאילוץ זה.
38. לטענת הנתבעות, נושא העוגנים היה ידוע לתובעת עוד לפני עריכת ההסכם, הן מדו"ח יועץ הקרקע (נ/1) שצורף למסמכי המכרז, והן לפי עדותו של מנהל התובעת בעמ' 38 לתמליל א' לפיה ראה את העוגנים. גם מומחה התובעת אישר בחקירתו שהתובעת ידעה או היה עליה לדעת על קיומם של העוגנים לפי דו"ח הקרקע. לטענתן, כפי שהעיד המפקח (עמ' 11-10 לתמליל ה') המחלוקת ביחס לכלונסאות היתה לגבי הזכות לקבל תשלום כלשהו ולגבי המחיר, ולא לגבי הכמויות. על פי כתב הכמויות צוין המחיר החוזי הפאושלי עבור כלונסאות, וזה המחיר שהיתה התובעת זכאית לו, וכל תשלום נוסף היה בבחינת בונוס. אף אילו היה מדובר בשינוי, על פי סעיף 52 להסכם, ערכו של כל שינוי ייקבע לפי מחירי היחידות הנקובות באומדן הכמויות, וההנחה שהעניק הקבלן בהצעתו, ואם לא נקבעו המחירים בכתב הכמויות, ייקבעו מחירי היחידות לפי מחירון דקל ללא תוספת אחוזי קבלן ראשי, בניכוי 15%. לטענת הנתבעות, התובעת והמומחה מטעמה התעלמו מהוראות אלה, ותבעו תשלום עבור מה שנכלל בתכולת החוזה הפאושלי, לפי כללים שאין להם קשר לאמור בהסכם.
39. מומחה התובעת כתב ששמע ממנהל התובעת שהתובעת הופתעה מגילוי העוגנים התומכים את המגרש השכן. כך גם העיד תחילה מנהל התובעת, למרות שהדבר נכלל בדו"ח יועץ הקרקע שהיה חלק ממסמכי המכרז, ולמרות עדותו שהביא את כל אנשי המקצוע שצריך כדי לבדוק את השטח ואת המכרז לפני מתן הצעתו (עמ' 91 לתמליל א'). לא היתה זו הפתעה כלל, והעוגנים ביחד עם הבעיה שיצרו היו ידועים עוד לפני מתן ההצעות במכרז, ובוודאי לפני שהתובעת קיבלה על עצמה את ביצוע הפרויקט, לאחר שהקבלן שזכה במכרז פרש ממנו בשל העוגנים.
40. הנתבעות הודו בסיכומיהן שיועץ הקרקע שגה בכמויות הפסולת במקום, ולכן היו נכונות לשלם תמורה נוספת בגין עבודת הפינוי, לפי חישובים שביצע המפקח על בסיס כמויות מוסכמות ומחיר חוזי, ותמורה זו שולמה במלואה לתובעת. לדבריהן, החשבונות שהגישה התובעת לא אושרו, והמחירים שנקבה לא אושרו על ידי המפקח, ומנהל התובעת אישר זאת בעדותו (עמ' 42 לתמליל א'). לפי סעיף 2(19) להסכם, כל שלב של העבודה כולל את כל רכיבי העבודה, לרבות מבנים, חצרות, הצללות, פיתוח השטח, השלמת תיקונים לפי הוראות המפקח, טיפול מול הרשויות השונות, קבלת אישור אכלוס, טופס 4, חיבור חשמל למבנה ותעודת גמר. פינוי הפסולת ועבודות בשל עוגנים הם רכיבי פיתוח, ועל כן כלולים בעבודה הפאושלית לפי ההסכם. לפי סעיף 5 (7) להסכם רואים את התובעת כאילו כללה במחירי היחידות "עבודה בסביבה מיוחדת ובתנאי עבודה ובמיומנות מיוחדים ולא שגרתיים, ובהתחשב במצב השטח והעובדה שמתקיימות עבודות קבלניות פרטיות משני צידי השטח". מכל מקום, אף אם זו עבודה נוספת, על פי סעיף 51 היה על הנתבעות לשלם תמורה זו בחשבון הסופי. באשר לעיכוב הנטען, גם אם תתקבל טענת התובעת שלא בדקה את כמות הפסולת לפני כריתת ההסכם, אין ספק שלוח הזמנים הראשון שהוגש מספר חודשים לאחר צו התחלת העבודה, נעשה לאחר שכבר היה ידוע היקף הפסולת, וזו נלקחה בחשבון. בהקשר זה טענו הנתבעות, שלא נכונה טענת התובעת שמומחה הנתבעים קיבל את טענותיה בעניין העיכובים. הוא קבע שהנתבעות אפשרו לתובעת להגיש שני לוחות זמנים הדוחים את מועד המסירה החוזי אף שלא היתה לכך סיבה.
41. איני רואה צורך לעסוק בשאלת הזכאות לתמורה נוספת עבור כלונסאות ופינוי פסולת, משום שבשלב מאוחר יותר הגיעו הצדדים להסכמה מחייבת בנושא זה. כך גם בשאלת העיכובים שנגרמו בשל עבודות נוספות אלה. הדבר חשוב בשלב זה רק לצורך בירור היחסים החוזיים שהיו רקע להסכמות הבאות. בשלב זה, על פי סעיף 51 להסכם שבין הצדדים, כל עבודה נוספת או חריגה תחושב ותשולם בחשבון הסופי וזאת לפי הכללים שצויינו לעיל, והתובעת לא היתה זכאית לתמורה. העובדה שהתובעת ביקשה שוב ושוב לשנות את תנאי ההסכם והציגה חישובים השונים מהמוסכם בהסכם, אינה משנה את היחסים החוזים כל עוד לא הסכימו הנתבעות לכך. אשר לנושא עיכוב שנגרם על ידי העבודות הנוספות, על פי סעיף 52 (4) להסכם בין הצדדים, שינויים (כולל תוספות) ישולמו בחשבון הסופי אם ניתנה פקודת שינויים, ואם לא נקבעה בפקודת השינויים הארכה של לוחות הזמנים, לא יוארכו לוחות הזמנים. התובעת לא הצידה פקודת שינויים הכוללת הארכה של לוחות הזמנים, ולפי המוסכם לא היתה זכאית לטעון לעיכובים.
42. בפועל, למרות ההסכם, השיגה התובעת דחיות של לוחות הזמנים. למרות דרישות הנתבעות לקבל מהתובעת לוח זמנים לביצוע הפרויקט המאפשר מעקב אחר התקדמות הביצוע, לוח הזמנים הראשון (נ/10) הוגש על ידי אורי גולן (שלא זומן להעיד) מטעמה של התובעת ביום 13.1.19, כמעט חודשיים לאחר צו התחלת עבודה. עיון בלוח זמנים זה מעלה שהתובעת נתנה דעתה במסגרתו לפינוי הפסולת, לעוגנים ולכלונסאות הריסון לקיר המערבי, והדבר מעיד שידעה כעבור חודשיים את כל מה שטענה שלא ידעה לפני מתן הצעתה. בלוח הזמנים הראשון פירטה שפינוי הפסולת ייעשה מ- 15.1.19 עד 20.1.19 כעבודה לא צפויה (שורה 12), וכלונסאות יבוצעו מיום 13.2.19 עד 27.2.19, בלא שנרשם שזו עבודה לא צפויה (שורה 16), ואילו עקב עוגנים רשמה התובעת "עיכוב צפוי ומוערך" של יום אחד שיתחיל ב-27.2.19 ויסתיים ב-28.2.19 (שורה 17). בנוסף, נרשמה עבודה לא צפויה של פינוי פסולת מ-14.1.19 עד 21.1.19 (שורה 65), עבודה נוספת הגורמת לעיכוב בגין כלונסאות מ-14.1.19 עד 20.1.19 (שורה 66), ומ-20.1.19 עד 23.1.19 (שורה 72), ועבודת עוגנים הגורמת לעיכוב מיום 20.1.19 עד 21.1.19 (שורה 68). כאמור, הכל לאחר שנמסר לתובעת בטרם התקשרה בהסכם על קיומם של העוגנים והמורכבות הכרוכה בכך, כפי שהעיד מנהל התובעת בעמ' 35 לתמליל א'. מכל מקום, עולה מלוח הזמנים שהגישה התובעת כחודשיים לאחר שכבר החלה בעבודות, שכל העיכוב בגין מה שטענה שהוא עבודה לא צפויה מסתכם ב-9 ימים בחודש ינואר (14.1.19 עד 23.1.19) ו-15 ימים בחודש פברואר (13.2.19 עד 28.2.19). סך הכל 24 ימים.
43. ביום 1.7.19 הגישה התובעת לוח זמנים שני (נ/32) שלפי מייל ששלחה לפניו (ת/6) הכליל בתוכו את כלל העיכובים. הפעם טענה שפינוי פסולת יימשך 140 ימים עד 30.7.19 (שורה 12) ועוד 5 ימים בינואר החופפים לשורה 12 מלבד יום אחד (שורה 65), וכלונסאות שיגרמו לעיכוב יימשכו שני ימים חופפים לשורה 65 (שורה 66), ועוד 3 ימים החופפים לשורה 12 (שורה 72) ועוגנים יגרמו לעיכוב של 80 יום החופפים לשורה 12 (שורה 17), ועוד יום אחד חופף(שורה 68). כלומר, גם בשלב מאוחר זה טענה התובעת לעיכוב כולל של 141 ימים עקב שתי עבודות אלה.
44. התובעת הסתמכה על ת/5 שהוא מייל למפקח המעביר לו תמונות וחתך הגובל עם קיר שכן וצילום מתוך תוכנית קונסטרוקציה. לטענתה, בהודעה זו עמד המנהל על הבעיות הקיימות בפרויקט ובכללן העתקת קו בזק ואישור קונסטרוקטור לקיר התמך במקום מסלעה, מה שגרם לעיכוב משמעותי בשל השתהות בקבלת החלטות. זה לא מה שנאמר בת/5 שהוא פנייה מיום 15.11.18 שעה 08:17. במייל נוסף כעבור 20 דקות פנה למפקח ושאל אם הוא מוציא סיכום פגישה לגבי אתמול, שבה עלה נושא פינוי אבן ופיגומים, אישור לעקירת עצים, תוואי של בזק להעתקה, אישור קונסטרוקטור של השכן לפרט של קיר תומך, קבלת תכנון למסלעה, התארגנות וגידור. זה לא מוכיח השתהות כלשהי.
45. התובעת הסתמכה בסיכומיה גם על יומן עבודה מיום 6.1.19 שגם הוא כלול בת/5. אכן, בהערות הקבלן נרשם שבזק לא סימן את העבודה והדבר מעקב (כנראה: מעכב) את התקדמות הפרויקט. כמו כן עוד לא התקבל תכנון חדש לקיר המערבי ובמהלך עבודות בזק נפגעה הגדר ההיקפית של האתר. כמו כן הסתמכה על הודעתו של לירון מטעם הקרן מיום 16.1.19 בה דרש לקבל חומרים וצילומים בנוגע לכמויות הפסולת באתר המוכיחים שהפסולת היא של אפרידר על מנת להכין פנייה לאפרידר. לדבריה, העובדה שמדובר בעבודות לא צפויות שגרמו עיכובים ומזכים את התובעת בתשלומים נוספים עולה מכך שהמפקח אישר בכתב ידו את תביעות התובעת לעבודות חריגות בחשבונות החלקיים. אני דוחה טענה זו. המפקח לא אישר את תביעות התובעת ואין לו סמכות לאשר. הוא אישר את הכמויות, שלא נועדו לתשלום בחשבונות החלקיים.
46. כמו כן הסתמכה התובעת בסיכומיה על הודעת לירון מיום 14.7.19, לפיה אושרו על ידי המפקח והקרן חשבונות בגין תוספות הכלונסאות, עוגני הקרקע של אפרידר, והוצאת פסולת לאור העובדה שהמקום היה אתר שפיכת פסולת ודו"ח יועץ קרקע לא נתן תמונה אמיתית. בחקירתו העיד לירון שמדובר במייל שלא רלוונטי לטענה בדבר קשיים בביצוע העבודות לאור העוגנים של אפרידר, וכי לא נעשתה פנייה לאפרידר בעקבות דרישות התובעת לשיפוי בשל העוגנים, ולא נעשתה פנייה ליועץ הקרקע לשיפוי בגין טעותו. המסקנה שהסיקה התובעת היא שהקרן והעירייה פשוט ראו בתובעת גורם שניתן לדרוס אותו ולהשית עליו את כל העלויות העודפות. מסקנתה של התובעת אינה עולה ממסמכים אלה. התובעת לא מבחינה בין נושא הפסולת, שבו הודו הנתבעות בשגיאה של יועץ הקרקע והיו נכונות לאשר כעבודה חריגה תוספת פינוי פסולת מעבר למה שהיה צפוי מלכתחילה, לבין נושא העוגנים שהיו ידועים ופורטו כראוי בדו"ח יועץ הקרקע.
47. התובעת טענה בסיכומיה שראיות נוספות לכך שהעיכובים בתחילת העבודה לא היו באחריות התובעת אלא באחריות העירייה, בנסיבות שגרמו לתובעת נזקים ועיכובים משמעותיים, מצויות בהודעות ששלח המפקח ב-7.1.19 לקונסטרוקטור ולמתכנן, לפיהן הקבלן עומד בלי יכולת להתקדם בעבודה. כך גם בהודעות ששלח באפריל 2019. עוד אעסוק בהודעות אלה, והמסקנה שהסיקה התובעת אינה נכונה כמו כן, לטענת התובעת אישרו לירון והמפקח בעדויותיהם שאושרה לתובעת הארכת ביצוע עד פברואר 2020 בשל בעיית הכלונסאות והעוגנים. התובעת לא הצביעה על הפרוטוקול שבו אישרו לירון והמפקח כאמור, אך אין חולק שמועד הביצוע החדש שהוסכם הוא 28.2.20, בין אם הדבר נבע מטענות התובעת ובין אם הדבר נבע מנסיון הנתבעות לגדור סוף לפרוייקט שהתובעת תוכל לעמוד בו, למרות האמור בהסכם.
48. המומחה מטעם התובעת קבע שבשל קיומם של העוגנים לא היתה אפשרות להתחיל בחפירות הביסוס, והדבר גרם לעיכוב של חודשיים בתחילת העבודות ולשיבוש לוח הזמנים, באחריות העירייה. חוות דעת זו לטענת התובעת לא נסתרה. לעומת זאת, קביעתו של המומחה מטעם הנתבעים שהתובעת אחראית לעיכובים עם תחילת העבודות נסתרה לטענתה בחקירתו הנגדית כאשר העיד שיצא מנקודת הנחה שלתובעת לא היתה אפשרות להתקדם בביצוע העבודות לפי לוח הזמנים בשל הכלונסאות והפסולת. בגלל העוגנים הוא לא יכול היה לקדוח, אבל לפי דברי המומחה היה יכול לקדם את הפרויקט במצב אחר. למרות זאת, מכיוון שבפועל הוא התעכב והנתבעות הבינו שהוא לא יגמור את הפרויקט לפי לוח הזמנים הראשון שהגיש, אמרו לו להגיש לוח זמנים חדש, וכשהגיש לוח זמנים חדש שנגמר במאי, דרשו לוח זמנים שייגמר בפברואר על מנת שתהיה התחייבות של התובעת לסיים את הפרויקט בתאריך כלשהו. אני דוחה את טענת התובעת ומומחה התובעת, שגם כאן מתעלמת מהיחסים החוזיים בין הצדדים. קיומם של העוגנים היה ידוע לתובעת לפני שהתקשרה בהסכם, ולמרות זאת קיבלה על עצמה את לוח הזמנים המוסכם. אין מדובר בחיוב השתדלות אלא בחיוב תוצאה, והסיבה שבגללה התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה – אם בגלל חוסר מיומנות או בגלל חוסר כוח אדם או כאמצעי לחץ על הנתבעות לשנות את תנאי ההסכם או סיבה אחרת – אינה משנה את התחייבות התובעת ללוחות הזמנים. אני מקבל את דברי מומחה הנתבעים שהתובעת היתה אחראית לאי עמידתה בלוחות הזמנים למרות בעיית העוגנים, וכי הנתבעות הלכו לקראת התובעת בהסכמה על לוח זמנים שיגמר בפברואר 2020, מבלי להודות בצדקת טענות התובעת.
49. מסקנת התובעת בסיכומיה היא שכבר עם תחילת ביצוע העבודות נדרשה התובעת לביצוע עבודות חריגות ונוספות שהביאו להתייקרות העבודות בכמיליון וחצי ₪, ולעיכוב של חצי שנה. כבר ראינו שבזמן אמת טענה התובעת תחילה לעיכוב של 24 ימים ולאחר מכן 141 ימים, שהם כ-3.5 חודשים. לפי תנאי ההסכם עבודות חריגות ונוספות אינן משנות את לוח הזמנים, וזה מה שהסכימה התובעת בהסכם שלפיו קיבלה על עצמה את ביצוע הפרוייקט, כך שאם כשלה בהערכותיה אין לה להלין אלא על עצמה. על טענה זו, שאני דוחה אותה, מבססת התובעת את הטענה שהנתבעות נמנעו מלשלם לה את הסכומים שהגיעו לה בחוסר תום לב שאינו מתיישב עם חובת הזהירות המוגברת בה מחויבת העירייה, תוך ניצול כוחן העדיף כמזמין עבודה ומצוקתה של התובעת. אני דוחה טענה זו על כל חלקיה. התובעת לא היתה זכאית לתשלום עבור עבודות חריגות ונוספות אלא בחשבון הסופי והנתבעות לא נמנעו מלשלם אלא לא היו חייבות לשלם, וזאת תוך קיום הוראות ההסכם שהתובעת קיבלה על עצמה כקבלן מיומן ומנוסה ולא בחוסר תום לב, ולא ניצלו את כוחן העדיף כמזמין עבודה אלא הלכו לקראת התובעת כמזמין עבודה תוך שיפור תנאי ההסכם לטובת התובעת, שלא היתה במצוקה כלכלית, כפי שיובהר בהמשך.
50. הנתבעות הקדישו טיעונים לאי עמידת התובעת בחובות כח האדם שהתחייבה. אכן, בצד חיוב התוצאה שהתחייבה בהסכם, התחייבה גם בחיובים שונים המובילים לתוצאה המבוקשת. סעיף 33 להסכם קבע שדרישות המינימום של כח האדם שעל התובעת להציב הן מהנדס אחראי על הביצוע, מנהל עבודה ראשי באתר שיהיה נוכח באתר בכל שעות העבודה משך כל תקופת הביצוע, ויועץ בטיחות. התובעת לא הביאה לעדות אף אחד ממנהלי העבודה שלפי עדות מנהל התובעת היה מנהל עבודה הנוכח בכל שעות העבודה משך כל תקופת הביצוע כדרישת ההסכם – אורי גולן, עבד ג'בארין, טארק חכרוש, קוסאי מחאג'נה, יונס מחאג'נה (אציין, שהמפקח העיד שלא היה בקשר עם אף אחד מאלה שנימנו כמנהלי עבודה, מלבד אורי גולן, וגם אם מנהל התובעת החליט שאדם מסוים הוא מנהל עבודה, הם לא ביצעו את הפונקציות של מנהל עבודה – עמ' 48 לתמליל ד'). יניב אטיאס שהעיד שהיה "מנהל האתר", לא נמנה על ידי מנהל התובעת בין מנהלי העבודה, ולא נרשם בשום מקום כמנהל עבודה באתר, גם כשהוא עצמו לפי עדותו ערך את יומני העבודה. עדותו לפיה היה מנהל העבודה באתר, כמחליפו של אורי גולן (עמ' 30 לתמליל מיום 22.3.23) נסתרה על ידי דו"ח ביקור של מינהל הבטיחות מיום 26.2.20 (ת/18), לפיו נפגש הבודק עם "עוזר הבטיחות יניב אטיאס", ומנהל העבודה לא נכח באתר. כך גם לפי דו"ח ביקור מיום 19.2.20 (נ/16), ועל ידי העובדה שלא נרשם באף אחד מיומני העבודה, שנרשמו על ידו, כמנהל עבודה. מנהל התובעת שהעיד שנכח בשטח "הרבה מאד פעמים" וכי נציגי התובעת תיעדו הכל ביומני העבודה (עמ' 88 לתמליל א') לא תועד אפילו פעם אחת כנוכח בשטח.
51. אין חולק שלפרויקט הוצא צו הפסקת עבודה, אשר בוטל בתוך שבוע לגרסת התובעת, או שבועיים לגרסת הנתבעים. ביום 19.2.20 הוצא על ידי משרד העבודה צו להפסקת עבודות באתר עקב כשלי בטיחות (נ/16). שבוע לאחר מכן, ביום 26.2.20 נעשה ביקור נוסף שלפיו תוקנו רוב הליקויים פרט לפיגומי הזקפים בחזית הצפונית והמזרחית, וניתן לחזור לעבודה באתר פרט לעבודה על פיגומי הזקפים, שבשלם הוצא צו בטיחות, ולא הוצגה ראיה בדבר מועד החזרה לעבודה מלאה.
52. לטענת הנתבעות, מנהלי העבודה היו העדים המתאימים להעיד על סדרי העבודה ועל הביצוע בשטח, ומשלא הובאו להעיד, יש להסיק שאילו הובאו להעיד היתה עדותם פועלת כנגד גירסת התובעת (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614). התובעת התעלמה כליל בסיכומיה מחובות כוח האדם שלה, ולא מצאה כיצד אחראיות הנתבעות לאי קיום החיוב הזה על ידה, אך איני רואה מקום להמשיך ולעסוק באי קיום חיוב במסגרת ההסכם כאשר יש לדון בתוצאת הפרוייקט. מכל מקום, אכן יש להסיק לחובת התובעת את אי העדת העדים שלטענת מנהלה היו מנהלי העבודה החייבים להיות בשטח כל זמן העבודה, הן על פי הדין והן על פי ההסכם.
53. לטענת התובעת, על אף אישורו של המפקח מיאן המזמין לשלם לתובעת את הסכומים המגיעים לה עבור עבודות נוספות וחריגות בהיקפים משמעותיים, ורק בחלוף חודשים ארוכים לאחר שהדבר נכפה עליו על ידי המזמין, אישר המפקח לקבלן "חשבון סופי חד-פעמי" בסך כ-505,000 ₪ (נ/13). עוד באותו יום (15.7.19) הודיעה התובעת כי התשלום החלקי עבור הנזקים וההוצאות שנגרמו לה אינו מקובל עליה (ת/11). גם סכום זה לא שולם לתובעת לטענתה אלא נקבע על ידי הקרן שישולם בסוף הפרויקט. נזכיר את מה שהתובעת מתעלמת ממנו שוב ושוב. לפי סעיף 51 להסכם שבו התקשרה התובעת לביצוע הפרויקט, שינויים שאינם מהותיים כלולים בשכר החוזה ואינם זכאים לתשלום נוסף, ושינויים מהותיים זכאים לתשלום נוסף בתנאים שנקבעו רק בסיום הפרויקט –

54. על כן, גם אם היתה התובעת זכאית לתשלום עבור עבודות חריגות ובלתי צפויות, לא היתה זכאית לתשלום עבורן אלא בחשבון הסופי, וזה חלק מהסיכון שנטלה על עצמה התובעת, לאחר שבדקה ובחנה היטב כקבלן מיומן ומנוסה את סביבת הפרויקט ואת הדרישות והנסיבות להשלמת הפרויקט. כל שינוי במועד התשלום של העבודות החריגות הוא שינוי של תנאי ההסכם לעומת האמור בהסכם. צד לחוזה אינו מחוייב לשנותו לפי דרישת הצד שכנגד וכל שכן בהסכם זה, שהוא תוצאה של מכרז המחויב בשוויון בין המציעים בפועל והמציעים הפוטנציאליים, כך שאפשרות השינוי שלו לאחר תחילת הפרויקט מוגבלת מטבעה (תקנה 3 [4] לתקנות חובת מכרזים; בג"ץ 1605/94 טלסינימה בע"מ נ' שרת התקשורת פ"ד נב(3) 803 ((1998).
55. לטענת התובעת, הוכח שהמזמין התערב באופן בוטה בשיקול הדעת של המפקח באישור החשבונות החלקיים ותשלומים שהגיעו לתובעת, ומנע תשלומים המגיעים לה עבור עבודות חריגות, והמפקח נתפס באי אמירת אמת בוטה ויש לפסול את עדותו. אני דוחה את טענת התובעת בסיכומיה כאילו משום שטענה בכתב התביעה להתנהלות לא הוגנת ומפירה של המפקח, והעדים מטעמה לא נחקרו על כך כלל לטענתה על ידי ב"כ הנתבעות, יש לקבוע כטענתה בכתב התביעה. הטענה בכתב התביעה היא טענה, והיה על התובעת להוכיחה בראיות, ולא היה על ב"כ הנתבעות לחקור על כך בחקירה נגדית עדים שלא העידו על כך בחקירה ראשית. העד היחיד שהעיד מטעם התובעת לאחר שהיה בחלק מהזמן בשטח העבודות היה יניב אטיאס, והוא העיד העיד על התנהלות לא הוגנת של המפקח. מנהל התובעת שלמרות דבריו שביקר הרבה בשטח איני מאמין לו, בין היתר לאור העדר רישומים רבים על כך ביומני העבודה, הטיח האשמות במפקח כאילו נהג עם התובעת בקשיחות ובקפדנות ללא סיבה, ולא אישר חשבונות שהיה עליו לאשר. כשהתבקש לפרוט את טענותיו לפרטים, כגון אירוע שבו המפקח הורה להרוס ולבנות את הקיר מחדש כשהוא ישר, למרות שהקיר היה ישר לפני שנתן את ההוראה, העיד מנהל התובעת שהוא לא זוכר מקרה כזה, ואולי הוא בבלק-אאוט, והוא לא זוכר משהו שהוא יכול לתאר (עמ' 17 לתמליל ב').
56. מכיוון שאין בידי התובעת עדויות מטעמה בענין זה, טענה התובעת בסיכומיה, שהמפקח התגלה בחקירתו הנגדית כאדם שאינו אומר אמת ואינו פועל בחוסר תום לב, ופועל באופן חד-צדדי לטובת הנתבעות, בחריגה מחובות הנאמנות החלות עליו כמפקח בפרויקט. העדים מטעם התובעת העידו שבשלב מסוים לאחר חתימת התוספת להסכם הפסיק המפקח לחתום על יומני העבודה. המפקח אישר שמתקופה מסוימת לא חתם על יומני עבודה עקב מגיפת הקורונה (עמ' 64 לתמליל ד'). לטענת התובעת, באותה תקופה ביצוע הפרויקט לא נעצר והצדדים המשיכו להיפגש באתר, ותשובת המפקח לא נכונה ונועדה להכשיל את התובעת בהוכחת טענותיה שאינה אחראית לאי עמידה במועדים שנקבעו בתוספת להסכם. אני דוחה את טענת התובעת. לא הוכח שהמפקח הגיע לאתר באותה תקופה של מגיפת הקורונה ונמנע מלחתום על יומני העבודה כדי להכשיל את התובעת בהוכחת טענותיה, וממילא אי חתימתו אינה מכשילה את התובעת בהוכחת טענותיה.
57. הוצג למפקח בחקירתו מייל מיום 7.1.19 (ת/98) בו פנה לקונסטרוקטור באמירה שהקבלן לא יכול להתקדם בשטח. לטענת התובעת בסיכומיה, המפקח העיד שאמירה זו לא היתה נכונה, ונאמרה כפי שהוא אומר ליועצים כדי לגרות אותם ולגרום להם להעביר מהר יותר את הדברים, וזו שיטה שלו. על כן שיקר לקונסטרוקטור (עמ' 72-71 לתמליל ד'). כך גם במייל ששלח ביום 7.4.19 (ת/101) בו פנה למתכנן ואמר שהעבודה נעצרת עקב הקשיים בביצוע הקדיחות של הכלונסאות. שוב אישר המפקח, שהדברים אינם נכונים וזו לא האמת, אלא שהוא כתב כך כדי לזרז את המתכנן. לדבריו הוא יודע שהעבודה לא נעצרה. על כן, לטענת התובעת אין לסמוך על עדותו של המפקח. אציין, שהתובעת עצמה מבקשת להסתמך על עדותו של המפקח לפיה העבודה נעצרה והקבלן לא יכול להתקדם בשטח, וטוענת שזו האמת, אך מנגד טוענת שהמפקח משקר כשהוא מעיד. כלומר, דבריו בעבר, כאשר כתב מכתבים ולא נחקר בבית משפט היו אמת, ודבריו בעדותו שבה הוזהר לומר אמת כאשר העיד שהציג מצג שווא אינם אמת.
58. המפקח טען בסיכומיו שעיון בת/98 מעלה שהמפקח לא כתב שלא ניתן להתקדם בעבודה בכלל, שהרי הקבלן המשיך להתקדם בעבודה עם הכלונסאות, אלא שהמפקח התייחס לחוסר אפשרות להתקדם בבניית הקיר המערבי בהיעדר תוכנית קונסטרוקטיבית לקיר המערבי. יכול, שבהיעדר תוכנית לקיר המערבי היו העבודות יכולות להיתקע בתוך זמן קצר, וניתן לראות ביומני העבודה רמזים לכך, ולכן הסביר המפקח אודות השיטה שלו לזירוז יועצים חיצוניים כדי למנוע עצירת הבנייה באתר. כך גם באשר לת/101, שבו כתב המפקח "העבודה ממש נעצרת. זה גם בשל הקשיים שנתגלו בביצוע הקדיחות". המפקח לא הסכים בחקירתו שזהו שקר. הוא הסביר שלא כתב שהעבודה נעצרה והופסקה אלא שהיא בתהליך של עצירה אם לא תתקבל תשובה מיידית (עמ' 74-73 לתמליל ד'). ב"כ המפקח העלה את האפשרות שמדובר בתופעה של "הווה עתידני", כמו האמירה "אני נוסע לאילת", בטרם יצא האדם מביתו.
59. לדברי המפקח, אין לקבוע שהאמת אינה נר לרגליו בהסתמך על שני המיילים האמורים, והעובדה שהוא משתמש בלשון זו כדי להמריץ יועצים חיצוניים, אינה מצביעה על חוסר מהימנות או אופי שקרני. המפקח אינו משיג טובת הנאה מדרך זו של התבטאות, אלא רוצה לאפשר לעבודה באתר לזרום ללא עיכובים, והדבר מכשיר בעיניו את דרך ההתבטאות הזו. לעומת זאת, ההגזמות של התובעת וההפרזות השיטתיות במטרה לקבל כספים שלא כדין, כולל רישום עבודות כמבוצעות אף שלא בוצעו, חמורות בהרבה.
60. הנתבעות טענו שאדם אינו מעיד על דבריו בעבר כדברים שאינם משקפים נאמנה את המציאות אלא משום שעדותו אמת, כי חזקה שאדם לא יעיד נגד עצמו אלא אם זו אמת. לדבריהם, עיון ביומן העבודה בימים שבהם נכתב ת/98 מעלה שהאמירה שהקבלן לא יכול להתקדם בשטח אכן לא היתה נכונה, כפי שהעיד המפקח בפניי, שכן היו לתובעת שלל עבודות שהיתה יכולה לבצע כדי לקדם את ביצוע הפרויקט, ללא קשר לעיכוב הקשור בקונסטרוקטור, כגון הרכבת הגדר, תיקון איסכורית, חפירה בשטח, ועוד. ביום 9.1.19, שבו נשלח ת/98 נרשם ביומן העבודה שנמסרו לקבלן יתרת תוכניות העבודה לביצוע. על כן, המפקח העיד אמת כאשר אמר שמה שכתוב במייל לא משקף את המציאות אלא נועד לזרז את הקונסטרוקטור.
61. אני מקבל את הסברי המפקח לגבי המיילים. לא נאמרו בהם שקרים, אלא המפקח בחר באמירות שהן אמת חלקית, שעבודה מסוימת נעצרה והעבודה נעצרת, מתוך כוונה ליצור אצל היועצים רושם מטעה כאילו העבודה כולה נעצרה מבלי שבאמת יאמר זאת, כדי לזרז את היועצים שישלימו את עבודתם. מצג שווא אינה פרקטיקה ראויה, אבל השאלה שבה יש לדון בהקשר זה אינה אם המפקח נהג כראוי, אלא מה האמת. האמת היא שהעבודה לא נעצרה.
62. לטענת התובעת חוסר מהימנותו של המפקח עלה גם כאשר ניסה להכחיש הערות בכתב ידו על גבי חשבון החריגים והכלונסאות שהגישה התובעת (עמ' 8 לתמליל ה'). תחילה ענה בשלילה לשאלה אם כתב היד באדום במסמך הוא כתב ידו, לאחר מכן העיד שאין במסמך כתב יד שלו. לאחר מכן אישר שכתב היד באדום הוא כתב ידו, וכשנאמר לו שהוא חוזר בו ממה שהעיד קודם, תירץ זאת בכך שלא נשאל על הכתב האדום. כשנאמר לו שאכן נשאל על הכתב האדום, אישר זאת. אעסוק בכך בהמשך.
63. בנוסף על כך, לטענת התובעת בסיכומיה תחילה העיד המפקח שלא הינחה את התובעת לעכב או לעצור את העבודות לאחר בחירת מעצבת הפנים החדש (עמ' 77-75 לתמליל ד'), אלא שתשובה זו התבררה ככוזבת לפי הודעתו מיום 20.11.19 (ת/103). בחקירתו העיד שמה שביקש לעצור הוא הגשת הצעת מחיר, וכשהוסבה תשומת לבו לכך שאמנם לא ביקש לעצור את כל עבודות הגמר, אלא להמתין עם הריצוף והחיפויים, השיב שבאותו זמן אפילו לא קנו אותם ולא ריצפו אותם, ולשאלה למה להמתין אם לא קנו, לא ידע להשיב. אחר כך אמר שיכול להיות שיש טעות בניסוח. באותו זמן לא קנו את הריצופים ולא היה מקום להמתין לרצף, ונכון שכתוב כאן והוא לא יודע להסביר זאת ואין לו מה לומר על כך. לא קנו ריצופים אחרים והלכו על הריצופים המקוריים, והוא לא זוכר שביקשו לעצור את הריצופים. זה כתוב אבל הוא לא זוכר בדיוק מה. ריצופים עושים בעבודות הטיח, ולא עשו את עבודות הטיח. להסיר ספק, מהראיות שבפני עולה שלא קנו את הריצופים וככל שהמתינו היתה זו המתנה שלא שינתה את לוחות הזמנים כי לא הגיעו עדיין לקרבת השלב שלו המתינו.
64. עוד טענה התובעת בסיכומיה שהתגלו חוסר מהימנות בוטה (לדעת התובעת, יש להוסיף לטענה בדבר לחוסר מהימנות את שם התואר "בוטה") ואי אמירת אמת מודעת ומכוונת בשעה שנשאל המפקח על תהליך אישור החשבונות, והוכח שהוא פעל בניגוד מוחלט להוראות ההסכם ושימש חותמת גומי של המזמין. לפי ההסכם, על המפקח לאשר חשבון חלקי תוך 14 יום מיום הגשתו. המפקח העיד שתהליך אישור החשבונות בוצע בשיתוף פעולה ומדידה משותפת בינו לבין התובעת (עמ' 51 לתמליל ד'), ללא התערבות כלשהי של מנהלי הקרן באישור החשבונות (עמ' 54 לתמליל). לא היה מקרה שבו נאמר לו לשנות את האישור כי לא מוכנים לאשר את זה (עמ' 55 לתמליל). בתחילת חקירתו הנגדית, בעמ' 79 שב והעיד שלא היו למנהל העירייה הערות כי החשבונות היו מסודרים והיה להם הסבר. לעומת זאת, לטענתה התברר שחשבון חלקי 2 הוגש ביום 7.2.10, ולאחר תיקונים והשלמות שנדרשו על ידי המפקח, הוגש כחשבון מתוקן ביום 3.3.19. זאת, לאחר שביקש דפי מדידה לפני בדיקת החשבון. בחשבון המקורי נכללו עבודות נוספות, בסך 263,641 ₪, שהמפקח העיד שדרש להגיש בחשבון חלקי נפרד. לשאלה על מה התבסס בדרישה זו ענה שנכתב סכום בלי שהוא יודע כמה לאשר, ובלי דפי מדידה. זאת, כאשר הנימוק שנתן להפחתת העבודות החריגות היה שהן יוגשו בחשבון חריגים נפרד. לטענת התובעת בסיכומיה, בכך הפר את ההתחייבות החוזית למסור התייחסות לחשבונות החלקיים תוך 14 יום מקבלתם. המפקח הסביר את האיחור בבקשת התובעת לדחות את הישיבות על החשבונות, ולמרות שנאמר לו שאי אפשר לצפות להאמין לטענה שלו, עמד על כך שזו האמת, ואלה הזמנים שקבעה התובעת להתיישב על החשבונות (עמ' 84 לתמליל ד'). התובעת טענה בסיכומיה שיש לדחות גירסה זו כי נטענה מהשפה ולחוץ ולא נתמכת במסמכים ותכתובות כלשהן. עוד טענה התובעת בסיכומיה, שהמפקח התחמק מלהשיב מדוע סירב לאשר עבודות חריגות, וברור שהדבר נבע מהנחיה של המזמין.
65. אני דוחה את הטענה לפיה "ברור שהדבר נבע מהנחיה של המזמין". האמירה "ברור" כנראה באה לכסות על כך שאין ראיה על כך. כפי שעולה מת/108 ו-ת/109, אכן היו הערות של מנכ"ל הקרן, אך הן אינן עוסקות בגדר תפקידו של המפקח לבדוק את הסכומים והכמויות, אלא על כך שיש לבצע את ההתחשבנות בהתאם להסכם, ולדחות את הדיון בנושא הפסולת והכלונסאות לסוף הפרויקט, כפי שנקבע בסעיף 51 להסכם. תפקידו של המפקח לפי סעיף 53 לאשר את המדידה, אך כפי שנקבע בסעיף 54 (8), תשלומים יבוצעו לפי חשבון מצטבר חתום על ידי המנהל, דהיינו על ידי הקרן, ולא לפי חתימתו של המפקח.
66. הנתבעות טענו שאין חובה על המפקח לאשר את החשבון תוך 14 יום, וזה אבסורד המייתר את פעולתו של המפקח, אם חובה עליו לאשר את החשבונות. לטענתן, נוצר בין הצדדים נוהל עבודה שלפיו המפקח בודק את החשבון המגיע אליו, מקיים דיון עם התובעת שבו מתוקן החשבון, והנוסח הנקי מהערות המפקח מועבר על ידי המפקח לאישור הקרן אשר לאחר אישורה מעבירה את החשבון לתשלום על ידי העירייה. לטענתן, נוהל זה לא נסתר על ידי התובעת, אשר נמנעה מלהעיד את אורי גולן שלפי עדויות המפקח ומנהל התובעת (בעמ' 11 לתמליל ב') היה מי שתיקן את החשבונות לשם הגשתן לנתבעת 2. בנוסף, נטען על ידי הנתבעות שאי אישור החשבונות אינו הפרה של ההסכם, במיוחד כאשר מלבד ההסכם הפאושלי נקבע בסעיף 53(12) להסכם שהפיקוח לא יאשר תשלום עבור סעיפים באומדן הכמויות הדורשים מדידה והסתיים ביצועם ללא חישוב כמויות סופי". כמו כן הפנו לסעיף 51 להסכם לפיו שינוי מהותי, שרק עליו יש לשלם, יחושב ויאושר רק בחשבון סופי.
67. המפקח טען שעשה כל שביכולתו כדי לבדוק ולאשר ככל שניתן לאשר במהירות ובצורה עניינית כל חשבון שהגיע אליו, ולשם כך עבר על החישובים ביסודיות ושיטתיות, בדק את הרשימות והכמויות בדרך כלל עם נציג התובעת, תיקן אותן במידת הצורך ופעל היטב במסגרת הפונקציות המקצועיות שהוטלו עליו והן בסמכותו. אין להוציא מהקשרו את החיוב לפיו "המפקח יאשר חשבון חלקי כלשהו תוך 14 יום מהגשתו". כך, סעיף 7 (ד) לנספח א' להסכם מורה שכל חשבון שיוגש לאחר ה-5 לחודש ייחשב כאילו הוגש בחודש העוקב ולחשבון יצורפו דפי מדידות וכתבי כמויות. על כן, טענת התובעת שחשבון חלקי 2 הוגש ביום 7.2.19 אינה נכונה, ולפי סעיף זה, יום הגשתו של החשבון חל רק בחודש מרץ. בנוסף, יש לדחות את טענת התובעת שהמפקח התחמק מלהשיב על איזה הוראה חוזית הסתמך בעניין חשבון 2. הוא נשאל בו-זמנית בעניין אי אישורו את העבודות הנוספות ודחייתן לחשבון הסופי, ובעניין ת/105 מיום 8.2.19, בו ביקש מהתובעת לקבל כמויות ומדידות, בטרם הספיק להשיב על השאלה הראשונה. בחקירתו ענה בשני הנושאים, שלא לפי הסדר בו הוצגו. בלי לקבל כמויות ומדידות הוא לא יכול לבדוק את החשבונות, ולא ניתן להתחיל לספור את הימים מקבלת החשבון ללא דפי מדידות וכתבי כמויות, כמצוות סעיף 7 (ד). אשר להוראה החוזית שעליה הסתמך, אין המפקח אמור לטעון טענות משפטיות, ואי מתן תשובה אינו התחמקות ואינו הימנעות מלהשיב. מנהל הקרן נשאל על כך בעדותו והשיב מה המקור החוזי לדחיית הדיון בעבודות הנוספות (עמ' 11 לתמליל מיום 13.4.23). אשר לדרישה לעריכת חשבון נקי לאחר התיקונים, זו דרישה לגיטימית, והיא כלולה גם בסעיף 7 (ה) לנספח א' לפיו על הקבלן לערוך את החשבונות החלקיים והסופיים כפי שיורה לו המפקח והמנהל.
68. לטענת המפקח, טענת התובעת לפיה המפקח לא אמר אמת כשהשיב שהחשבון שאושר בסופו של דבר גבוה יותר מהחשבון שהוגש היא טענה מיתממת, שכן המפקח התכוון להשוואה לגבי חלק מהסעיפים. לא צריך את עדות המפקח כדי להשוות בין המסמכים. המפקח הסביר שבחלק מהסעיפים הסכום שאושר לבסוף היה גבוה מהסכום המקורי, כי בזמן בדיקת החשבון דברים נוספים מתווספים והמפקח (זה שנטען שהוא מתעמר בתובעת), מאשר עוד סעיפים שהצטברו בינתיים (עמ' 83 לתמליל ד'). מאידך, היו הפחתות לפי המצב בשטח (עמ' 78 לתמליל ד', ועוד).
69. לגבי חשבון חלקי 3 (ת/106) שהוגש ביום 7.3.19, אישר המפקח שכתב היד בכחול במעלה העמוד הוא כתב ידו. לטענת התובעת, ניתן לראות שהמפקח אישר את העבודות החריגות מבחינה מהותית, אך נמנע מלאשר סכומי כסף המגיעים לקבלן עבור ביצוע העבודות החריגות. המפקח אישר בעדותו, שנתן התייחסות לסעיפים, ללא סיכום. לטענת התובעת בסיכומיה, סכומי הכסף שדרשה התובעת עבור ביצוע העבודות החריגות היו מוסכמים על המפקח, אלא שהוא נמנע מלאשר תשלום. החשבון אושר ביום 16.4.19, ללא פרק החריגים. המפקח ענה שאינו זוכר אם הוא שדרש להסיר את פרק החריגים מהחשבון. לדבריו, אם זה לא מופיע וזה הודפס בצורה כזו והוגש על ידי התובעת, כנראה שהיתה הסכמה (עמ' 88 לתמליל ד'). לדברי התובעת בסיכומיה, לנוכח העובדה שהחריגים אושרו על ידי המפקח אלא שכל פרק החריגים ירד מהחשבון כפי שאושר, ברור שההנחיה להסיר את הפרק היתה של מנהל הקרן. המפקח נשאל על כך וענה שהוא לא זוכר, מה שהביא את התובעת לטעון בסיכומיה שהוא התחמק ממתן מענה. כלומר, המפקח אינו יכול לא לזכור אלא רק להתחמק.
70. בנפרד מהעבודות החריגות, בגין פרקי הפיתוח נדרש המזמין לשלם באופן שוטף, ועל כן נשאל המפקח מדוע לא אישר לתובעת עבודות נוספות בפרקי הפיתוח שהיו לפי מדידה, ותשובתו היתה שהוא לא יודע ולא זוכר. העבודות לא נמחקו אלא באו לביטוי בחשבונות אחרים, והוא לא זוכר מה היה בחשבון הזה. לטענת התובעת, המפקח התחמק ממתן מענה. לטענת התובעת, המפקח לא ידע להשיב גם על השאלה מדוע אושר חשבון חלקי 3 ביום 16.4.19 בחריגה ממסגרת 14 הימים לאישור חשבון.
71. לטענת המפקח בסיכומיו, התובעת הציגה את הדברים בסיכומיה בצורה מעוותת ומגמתית כדי להראות כאילו המפקח התחמק בתשובותיו. שיטת החקירה הנגדית היתה שהוצגו למפקח מדי פעם דפים סלקטיביים מתוך החשבונות, בלי לאפשר לו לעיין ביסודיות בחשבון ובגלגוליו ולאפשר לו להיזכר. לא ברור מדוע היה צריך לשמוע מהמפקח אם אישר פריט זה או אחר, כאשר הכל מופיע בחשבונות. המפקח העיד שהיה בודק את פרטי החשבונות, בעיקר אלו הקשורים למדידות וכמויות, עם נציג התובעת, ומאשר ומתקן בהתאם לרישומים ולמסמכים. הטיוטה היתה עוברת למנהל הקרן, אם היו לו הערות עקרוניות כגון מועד חישוב ותשלום העבודות החריגות. אחר כך היה החשבון חוזר עם תיקוניו לתובעת, מודפס מחדש ומוגש לאישור ותשלום. יש לדחות את טענת התובעת שהמפקח נמנע מלאשר תשלום לקבלן, שכן המפקח אינו מוסמך לאשר תשלום אלא לאשר או לא לאשר את נכונות החשבון מבחינת הפרטים והמחירים על פי ההתקדמות בשטח. ממילא מובן מדוע אין סיכום לפרק החריגים, שכן על פי היחסים החוזיים ולפי עמדת הקרן, לא הגיע זמנו של הדיון בפרק החריגים. הוא לא אישר את החריגים אלא היו לו תיקונים, והאישור לאחר התיקונים לא היה לתשלום אלא בכפוף להסכם ההתקשרות ולאישור הקרן (עמ' 89 לתמליל ד'). כך גם באשר לסעיפי עבודות פיתוח, שלגביהן נשאל המפקח שאלות מיתממות וחסרות אמת, וענה שלא מחקו את פרקי הפיתוח למדידה, והם באו לביטוי בחשבונות אחרים, והוא לא זוכר מה היה בחשבון הזה. כעולה מהראיות שהוגשו, במקום חשבון חלקי מספר 3 שלא אושר על ידי הקרן, נעשה חשבון חלקי מספר 3 פיתוח (ת/31) שהודפס על ידי התובעת ביום הישיבה בין יוסי (מנהל התובעת), אורי (אורי גולן מנהל העבודה) ומנכ"ל הקרן שדנה בסירוב לשלם את החשבון, ונמסר למפקח ביום 9.4.19, ובו נכללו כל עבודות הפיתוח עד אותו מועד. כותרת החשבון היתה תחילה "חשבון חלקי מספר 4" שתוקנה על ידי המפקח ל-"חשבון חלקי מספר 3 פיתוח", על רקע העובדה שחשבון 3 המקורי נזנח, ולאחר תיקונים הועבר להדפסה נקייה לתובעת, שבחרה להדפיס את התאריך 3.3.19, אושר על ידי המפקח ביום 16.4.19, ואושר לתשלום על ידי הקרן ביום 17.4.19. התובעת ניסתה לפגוע באמינותו של המפקח, כאשר לאחר הפסקה בדיון ביום 3.4.23 הכריזה חגיגית "עכשיו נעבור לחשבון 4", ושוב הוצג בפניו חשבון חלקי מספר 3 פיתוח, והמפקח זיהה זאת, אך התובעת המשיכה להמטיר עליו שאלות תוך בלבול בין שני חשבונות וטענה שאינו אומר אמת, כי איך יכול להיות שחשבון מוגש על 672,000 ₪ ומגיע ל-1,257,000 ₪? כפי שניסה ב"כ המפקח לומר בעת הדיון, לא המפקח התבלבל אלא צדק בתשובותיו. חשבון חלקי 3 הוגש ב-7.3.19, נזנח ועמד על כ-672,000 ₪. חשבון חלקי 3 פיתוח התקבל ב-9.4.19 תחת הכותרת "חשבון חלקי 4" שתוקנה, והוא חשבון אחר לחלוטין הכולל רק עבודות פיתוח והוגש בסך של כ-1,257,000 ₪. חשבון חלקי 4 האמיתי, שאינו החשבון ששמו תוקן ל-"חשבון 3 פיתוח" הוצג לראשונה לנתבע 3 רק בדיון ביום 10.5.23, ושוב, תוך הטעיה, כאילו החשבון הוצג לו בדיון הקודם. המפקח לא ידע שהוטעה בשאלה ולכן אישר שאם אלה התאריכים שהוצגו לו, אז הם נכונים, אבל אלה לא התאריכים.
72. לטענת המפקח, הבהיר שוב ושוב בעדותו שאף אחד לא התערב בהחלטותיו המקצועיות, אך בנושאים עקרוניים חוזיים ומשפטיים הוא כפוף להחלטות הקרן. במיוחד טען, שבניגוד לנטען בסיכומי התובעת, המפקח לא העיד שבחשבון חלקי 3 אישר רק מה שאמר לו המזמין לאשר. התובעת אינה מדייקת בציטוטה, שאותו יש להביא מתוך ההקלטה שהיא הפרוטוקול ולא מתוך התמליל. על פי ההקלטה, זה הציטוט הנכון של ההקלטה המופיעה בתמליל בעמ' 101:
"ש: אז אני אומר לך, שגם בחשבון הזה וגם בחשבון הקודם, הנחה אותך מנכ"ל הקרן להוריד את כל פרק חריגים, נכון?
ת: מה זה הקודם 2?
ש: 3. 3.
ת: אנחנו מדברים על 3 כל הזמן עכשיו. דיברנו עכשיו על 3. דיברנו עכשיו על 3.
כב' השופט: כל חשבון שלא יהיה, אומרים שהוא הנחה אותך מה יהיה כתוב שם. כן? ז"א, כפי שאתה תיארת, לפני שאתה מאשר או לא מאשר כמפקח, אתה הולך למזמין ואומר לו מה אתה מתכוון לאשר ואז מאשר לפי מה שמאשר המזמין, לא לפי מה שאתה חשבת קודם, שמגיע בתור מפקח. זאת השאלה נכון?
ת: זה ייתכן שבחשבון חלקי 3 כך זה הדבר.
כב' השופט: בחשבון 1,2,3, 3.5, 5,6, עד 12. בכל חשבון שהוא.
ת: אני אמרתי בהתחלת השיחה, כבוד השופט, שתמיד הייתי מגיע ל..
כב' השופט: אבל השאלה היא, אדוני, כן. אתה אמרת שתמיד היית מגיע, אבל יש כמה היבטים לעניין הזה. יכול להיות מצב שבו אתה מפעיל את מלוא שיקול הדעת המקצועי שלך ומחליט מה צריך לשלם ואז אתה מגיע למזמין ואומר לו, דע לך, זה שיקול דעתי ככה אני עומד לאשר, יכול להיות אפשרות אחרת. אתה מפעיל את שיקול דעתך המקצועית, אתה אומר מה צריך לאשר ואז אתה מגיע למזמין ואז מזמין אומר לך לא לא לא. את הדבר הזה לא. ואז אתה משנה את הנתונים, למרות שיקול דעתך המקצועי, לפי מה שאומר לך המזמין. זו אפשרות אחרת ולא משנה באיזה חשבון. אז מה האפשרות הנכונה?
ת: אם הייתה אפשרות כזאתי, שהמנכ"ל אמר אני לא מסכים עם סעיף כזה או אחר, הוא שונה והוא עבר לקבלן להדפסה. ז"א, זה לא היה מצב שאחרי הדפסה שינינו את זה בלי שהוא ידע.
כב' השופט: בבקשה. זו התשובה."
73. בהמשך הבהיר המפקח שהוא בודק את החשבון לפי כתב הכמויות והמצב בשטח, ואם מדובר בסעיף פאושלי הוא מעריך את העבודה שנעשתה לפי אחוזים, ואין צורך לעבור על הוראות החוזה, והוא יודע שהעבודות החריגות יבואו בחשבון הסופי. הוא עובר ובודק רק את מה שמבוצע פיזית בשטח. אחרי שהוא בודק את התאמת החשבון לעבודות בשטח ולמדידות, יכול מנכ"ל הקרן להפנות תשומת לבו לנקודות בהסכם המשפיעות על החשבון, ואין הכרח שהוא יפרש את ההסכם כפי שמפרש המנכ"ל (עמ' 101 לתמליל ד'). על כן לא הוכחה טענת מנהל התובעת שהמפקח אמר לו שהוא עושה מה שמנכ"ל הקרן אומר לו לעשות.
74. לטענת המפקח יש לדחות את טענת התובעת שהמפקח הוא שאמור להכריע בנושאים משפטיים, וכי יש פגם או הפרת חובה בכך שהקרן היא שמכריעה בהם. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם, וסעיף 3 בדבר תפקידיו וסמכויותיו של המפקח. יש לו סמכות לבדוק את אופן ביצוע הוראות החוזה, אך אין לו סמכות הכרעה. דעתו קובעת רק בנושאים מקצועיים, ובהתאם לסעיף 51 וסעיף 52 להסכם, בנושא שינויים וחריגים, רק לנתבעת 2 סמכות להחליט ולמפקח אין כל סמכות.
75. לגבי חשבון חלקי 4 מיום 9.4.19 (ת/107), טען תחילה המפקח בחקירתו שזהו חשבון 3 מתוקן, אך לבסוף אישר שזהו חשבון אחר (עמ' 95 לתמליל ד'). המפקח הסביר שנוהל העבודה שלו הוא שהוא מקבל חשבון ומעיר עליו הערות ענייניות בשביל עצמו, ואז הוא מעביר לקבלן. הוא לא ידע לומר מה היה בקשר לחשבון זה. לדבריו, בחשבון כתוב במפורש גם על ידו שהוא מאשר כמויות ומחירים אבל לא לתשלום, משום שזה כפוף להסכם ההתקשרות לאישור הקרן בעירייה, כך שזה מופיע בחשבון הסופי. זו לא היתה תשובה לשאלה מה קרה בקשר לחשבון הזה, אך בסופו של דבר, לאחר כמה תשובות שאינן לשאלה, אישר שנוהל העבודה הרגיל היה גם במקרה זה, והוא נתן את הערותיו הענייניות לקבלן. לשאלה מי הינחה אותו לרשום שהתשלום של החריגים שאושרו כפוף להסכם ההתקשרות, ענה תחילה שאינו זוכר אבל ייתכן שישב עם מנכ"ל הקרן, משום שהוא בא עם טיוטת הקבלן למנכ"ל ומראה לו מה שהוא מאשר, על מנת שיקבל או לא יקבל את מה שהוא עושה. כך גם עשה בחשבון חלקי זה, ולאחר ההערות של המנכ"ל הוא מגיש לתובעת כדי שתתקן. לשאלה אם מנכ"ל הקרן הורה לו להוריד פריטים מהחשבון ענה שלא אמר לו להוריד, אלא שזה לא יופיע בחשבון הזה (עמ' 99 לתמליל ד'). לאחר מכן אישר שייתכן שבחשבון חלקי זה, לפני שאישר או לא אישר כמפקח, הלך למזמין ואמר מה הוא מתכוון לאשר, ואישר לפי מה שאישר המזמין ולא לפי מה שחשב שמגיע כמפקח (עמ' 100 לתמליל).
76. התובעת הגישה "חשבון סופי חד-פעמי" (נ/13) שבו רוכזו דרישותיה בגין עבודות חריגות לפינוי פסולת וכלונסאות. תחילה העיד המפקח שהיתה זו יוזמה של התובעת להגיש חשבון זה, אך לאחר שהוצג לו שבחשבונות קודמים נכללו חריגים, והוא נשאל אם נכון שהדרישה להגיש חשבון זה היתה דרישה שלו לחשבון נפרד ולא במסגרת החשבונות החלקיים, וענה שהוא לא זוכר אם זו היתה הסכמה שלו. זו היתה הסכמה של שניהם כדי להבדיל בין העבודה החריגה לבין סעיפי החוזה. לעומתו, העיד מנהל התובעת שהחשבון נערך על ידי המפקח והתובעת רק הדפיסה אותו. המפקח ישב עם התובעת על חישובי כמויות ומחירים ונערך מסמך עבודה ת/108, שבו נרשם שניתוח המחירים נעשה לפי מחירון דקל, והחשבון "לא מאושר על ידי לירון". המפקח לא זכר למה כתב את התוספת הזו בדבר היעדר אישור של לירון. המפקח אישר את הסכומים והכמויות כעולה מת/110, שבסופו של דבר אישר את כתב ידו עליו (עמ' 8 לתמליל ה'). לטענת התובעת, המסמך מראה שהסכומים והכמויות שאושרו על ידי המפקח, נדחו על ידי מנכ"ל הקרן שכפה דעתו על המפקח, בניגוד לעדותו של המפקח שהקרן לא התערבה בתהליך אישור החשבונות על ידו.
77. לטענת המפקח, התבטאויות התובעת נגדו הגיעו לשיאים מילוליים בוטים במיוחד במסגרת הטענות בסיכומים בהתייחס לחשבון הסופי החד-פעמי. בניגוד לטענת התובעת בסיכומיה כאילו המפקח לא אמר אמת או חזר בו מגירסתו בשאלה השולית מי ביקש להדפיס חשבון זה, המפקח לא העיד עדות שאינה אמת ולא חזר בו מאמירה עובדתית. הוא העיד שהוא לא זוכר מי דרש זאת, ולא אמר כדברי התובעת "אני לא זוכר אם זו היתה הסכמה שלי", אלא "אני לא זוכר אם זו היתה דרישה שלי". הוא הבהיר שהיתה זו הסכמה הדדית במטרה להבדיל בין עבודות לפי סעיפי ההסכם לבין עבודה חריגה, ועמדה זו לא השתנתה לאורך כל העדות. התובעת ידעה לכל המאוחר לאחר הפגישה מיום 28.3.19 את עמדת הנתבעות באשר לעבודות החריגות, ללא קשר לנתבע 3, וכפי שנאמר במפורש גם בנ/28, שהתוספת עבור פינוי עודפי פסולת וכלונסאות לא תשולם אלא בסוף הפרויקט. המפקח הסביר בעדותו, שאף שלא היתה מחלוקת על כמות הפסולת שהוצאה מהאתר, החשבון לא אושר שכן חושב לפי מחירון דקל 15%- ולא לפי המחיר בחוזה. רישומים והערות שרשם ללא חתימת אישור, אינם אישור (עמ' 9 לתמליל ה'). אין זו תשובה בלתי מהימנה או מתחמקת, גם אם לא אישרה את גירסתה העובדתית של התובעת. עדותו של המפקח לא נסתרה והיא הגיונית, והתובעת לא הביאה לעדות את נציג התובעת שישב עם המפקח בישיבות עבודה שהניבו את ההערות האלה. לטענת המפקח, מכוערת במיוחד הסתמכותה של התובעת על כך שהמפקח כאדם מבוגר לא שמע את המילה "אדום" בשאלה שנשאל. החשבון הסופי החד-פעמי נבדק תוקן ואושר על ידי המפקח, ואושר על ידי הקרן לעניין הסכומים הנזכרים בו ולא לעניין מועד התשלום, וכך עולה גם מהמייל ששלח מנהל הקרן ביום 14.7.19 (חלק מנ/28) עם פרישתו.
78. לדברי התובעת בסיכומיה, לנוכח אי אישור החשבון על ידי הקרן, ערכו המפקח והתובעת נייר עבודה מתוקן (ת/109). לדבריה, לא היתה מחלוקת על כמות משאיות הפסולת שנדרשה התובעת לפנות מן האתר (עמ' 7 לתמליל ה'), אך המזמין לא הסכים לאשר את מלוא הסכומים שנדרשו על ידי הקבלן.
79. לטענת התובעת בסיכומיה, גם חשבונות חלקיים 8-5 אושרו באופן חלקי, ובחריגה מהמועד של 14 יום הקבוע בחוזה. לטענת המפקח, כל טענה לאיחור היא טענה חוזית נגד הנתבעות ואין לתובעת עילה כנגד המפקח. המפקח טיפל בחשבונות ובדק את תוכנם כשהגיעו אליו ואישר את הסעיפים שבוצעו לפי כמות העבודה שבוצעה. בהקשר זה טען, שטענות התובעת בדבר הגשת החשבון בתאריך מסוים מתייחסות לפן הטכני של העברת חשבון לנתבעת 2, אך זו אינה הגשה לפי ההסכם, אלא תלויה בתנאי ההסכם ובהסכמות מאוחרות יותר. התובעת לא היתה זכאית לפי ההסכמים להפיק את חשבון 8 במועד משלוח ת/20, ואם אכן צורף החשבון לת/20, הוא לא הוגש מבחינה הסכמית והנתבעות לא היו צריכות להתייחס אליו, כפי שהבהירו בתשובה לחשבון (ת/116). כמו כן לא ברור, מדוע נדרש המפקח לאשר בעדותו את תאריך הגשת החשבון, שהוגש במכתב לנתבעת 2. המפקח לא נשאל מתי קיבל את החשבון לצורך בדיקת תוכנו. לפי סעיף 55 (1) להסכם אין להגיש לו את החשבונות, אלא לנתבעת 2. המפקח הבהיר היטב בעמ' 18 לתמליל ה', שהוא מאשר שאלה התאריכים הכתובים אותם למד מהמסמכים. חשבון 8 טופל על ידו לפי אבני הדרך שסוכמו בין התובעת לנתבעות, למרות שהסיכום נחתם רק ביוני 2020, ועל כן אין בסיס לטענה שהוא עיכב את אישור החשבונות, גם בהתחשב בעדותו בדבר הזמן שנדרש לקיום פגישה עם נציג הקבלן לבדיקת הכמויות והרישומים.
80. לטענת התובעת, לאחר חתימת התוספת להסכם ביוני 2020 חל שינוי באופן אישור החשבונות והם אושרו בפרק הזמן הקבוע בהסכם. המפקח נשאל ממה נבע השינוי והסביר שהדבר נבע מתיאום בינו לבין התובעת, שהגיש חשבונות מתאימים, והכחיש קיומה של סיבה אחרת, וכשנשאל על התיאום אמר שקשה לו לזכור כרגע. לטענת התובעת, לאחר שמסרה את שלב א' והשלימה את העבודות בשלב ב', שב ועיכב המפקח את אישור החשבונות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחשבון חלקי 16. לשאלה מדוע החל עיכוב, ענה המפקח, שהיו לקראת סיום העבודה וכל היועצים התבקשו לערוך סיור בבניין ומצאו את העבודות שצריך לתקן והתהליך לוקח זמן. הוסבה תשומת לבו לכך שענה על תיקון הליקויים ומסירת הפרויקט, בעוד שנשאל על אישור החשבון, ולא ידע לענות מדוע החל שוב איחור בהתייחסות לחשבון. לטענת התובעת בסיכומיה, ברור (שוב) שאין לתת אמון בעדות המפקח וב"כ התובעת דיווח לבית המשפט שלא נתקל בעד כל כך לא מהימן, ויש לפסול את עדותו של המפקח ולהעניק לה משקל אפסי. זאת, בהתייחס למבחנים לקביעת ערכה של עדות לפי אותות האמת העולים ממנה (ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נח (6) (2004); ע"א 350/77 כיתן נ' וייס לג (2) 787 (1979)). לטענת התובעת, עדותו הבלתי אמינה של המפקח מחייבת להחיל גם נגדו וגם נגד הנתבעים את חזקת השקר לפיה מי שמשקר ביודעין בדבר המצוי בליבת המחלוקת, משקר בכל עדותו (ע"א 765/18 חיון נ' חיון (נבו 1.5.19)). התובעת לא הסבירה מדוע יש להחיל נגד הנתבעות חזקת שקר אם המפקח משקר לדעתה.
81. השופט עמית התייחס לחזקת השקר בע"א 7862/22 עבד דכנאס נ' נידאל דפראוי (נבו 20.07.2023) "אנצל הזדמנות זו כדי להסתייג קמעא מהדברים הנחרצים שנאמרו בעניין חיון. ראשית, דומני כי האמירה הנחרצת שצוטטה לעיל, אינה מתיישבת עם הכלל הראייתי של "פלגינן דיבורא". כלל זה, כוחו יפה הן במשפט הפלילי והן במשפט האזרחי, הוא מבוסס על הגיון כללי, על ניסיון החיים והניסיון השיפוטי, והכל בהתחשב בנסיבות העניין ו"אותות האמת" שהלכו והתגלו במהלך המשפט. לבית המשפט יש אפוא את הפררוגטיבה לפצל בין חלקי העדות ולברור את חלקי האמת, והדברים משתמעים גם מהוראת סעיף 57 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1970, הקובעת כלהלן: "סתירות בעדותם של עדים אין בהן, כשלעצמן, כדי למנוע את בית המשפט מקביעת עובדות שלגביהן חלו הסתירות". שנית, הניסיון השיפוטי מלמד כי עדים משקרים או טועים או סותרים את עצמם מכל מיני סיבות, ועל כך עמדתי בהרחבה במקום אחר (ראו פסקי דיני בע"פ 511/11 מריסאת נ' מדינת ישראל, פסקה 22 [פורסם בנבו] (14.3.2012); ובע"פ 5/10 מוסא נ' מדינת ישראל, פסקה 4 [פורסם בנבו] (2.5.2012))."
82. לכך ענה השופט שטיין בע"א 3589/23 שרה קדוש נ' יפים גנדלר (נבו 01.08.2023): "בטרם אסיים את פסק דיני, אתייחס, בקצירת האומר, לדברים שנאמרו על ידי השופט י' עמית בנוגע להלכת חיון בע"א 7862/22 דכנאס נ' דפראוי (להלן: עניין דכנאס). בעניין חיון נקבעה הלכה לפיה מקום שנמצא שבעל דין משקר בעדותו ביודעין בעניין מהותי אשר יורד לשורש תביעתו, יש לדחות את תביעתו מסיבה זו בלבד. בעניין דכנאס הסתייג השופט י' עמית מהלכה זו מהטעם שהיא אינה מתיישבת עם הכלל הראייתי של "פלגינן דיבורא", ומהטעם ש"הניסיון השיפוטי מלמד כי עדים משקרים או טועים או סותרים את עצמם מכל מיני סיבות". דברים אלה מחייבים אותי להבהיר מספר הבהרות חשובות בנוגע להלכת חיון. ראשית, הלכת חיון אינה נוגעת לעדים באופן כללי, כי אם אך ורק לעדותו של בעל דין. שנית, הלכת חיון מתייחסת למקרים בהם שקריו של בעל הדין יורדים לשורש העניין. ביחס לשקרים בוטים כאמור – ורק ביחס אליהם – נקבע כי בעל דין שמסרם בעדותו בפני בית משפט, תביעתו או הגנתו תידחה. ממילא ברור כי הלכת חיון כלל אינה מתייחסת למקרים בהם נתגלו סתירות או טעויות בעדותו של בעל הדין, ואף לא למקרים בהם נמצא כי בעל הדין משקר בנושאים אשר אינם נוגעים לליבת המחלוקת. במקרים אלה, בהם הלכת חיון אינה עוסקת, בהחלט רשאי בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים בשיטת פלגינן דיבורא – ככל שישנם סממני אמת מובהקים בחלקים אחרים של עדותו של בעל הדין, אשר מצדיקים את קבלתם חרף שקריו. בעניין אחרון זה, דברים של השופט עמית מקובלים עלי. במקרים בהם עוסקת הלכת חיון – כאשר בעל דין מוסר, ביודעין, עדות שקר בנושא שיורד לשורש תביעתו, שומה עלינו לדחות את תביעתו, וזאת משלושה טעמים. על טעמים אלה עמדתי באריכות בעניין חיון והם: (1) החזקה הראייתית (הניתנת לסתירה) לפיה בעל דין ששיקר בנושא מהותי בעדותו שיקר בכל עדותו; (2) הוראת סעיף 54(2) לפקודת הראיות, לפיה בית משפט לא יפסוק בעניין אזרחי בהסתמך על עדותו של בעל דין שאין לה סיוע; וכן (3) הכלל האוסר על שימוש לרעה בהליכי משפט, אשר מונע מבעל דין לשקר ביודעין בעדותו בפני בית המשפט, למסור לבית המשפט, בכוונה להטעותו, עובדות שאינן אמת, וכן להסתיר מבית המשפט, ביודעין, מידע רלבנטי להליך. הוא הדין, כמובן, כאשר נתבע מוסר, ביודעין, עדות שקר בנושא שיורד לשורש הגנתו. במקרים כאלה, שומה על בית המשפט לדחות את טענת ההגנה שבפי הנתבע."
83. לטענת המפקח, לא שיקר, למרות נסיון התובעת לבלבלו, ולכל היותר היו אי דיוקים קלים, ובודאי שאין מדובר בנושאי הליבה של המשפט. המפקח אינו צד למחלוקת בין התובעת לנתבעות, והתביעה כנגדו היא עורבא פרח. אני מקבל את טענת המפקח. אין מדובר בשקר, ובודאי לא בשקר בנושא היורד לשורשי הגנתו של המפקח, לפיה כלל אינו צד להסכם, וכפי שיאמר בהמשך, התובעת לא טענה בסיכומיה מדוע יש לחייבו בתשלום סכום כלשהוא. המפקח הוא עד נחוץ שנגרר לתביעה של התובעת כנגד הנתבעות ללא הצדקה. הטענה לפיה בגלל שקרים (שאינם שקרים) של המפקח בעדותו בעניינים שאינם יורדים לשורשי הגנתו יש לדחות את הגירסה העובדתית של הנתבעות היא הגזמה שאולי נועדה לכסות על העדר ראיות מספיקות לגירסת התובעת.
84. התובעת ביקשה בסיכומיה ללמוד על התעמרות של המפקח בתובעת מתוך דברי המומחה מטעמה לפיהם הוא חושב שהמפקח לא ייצג את הדברים באופן מאוזן בין הקרן לקבלן, ולא התערב בנושא של לוחות זמנים כמו שהיה צריך להתערב, ונתן הנחיות שחיבלו בתהליך. אני דוחה טענה זו ומקבל את טענת המפקח, שלא הוכחה כל התעמרות של המפקח או התנהגות הגובלת בהתעמרות, כלפי התובעת. המפקח עשה את עבודתו כהלכה. נדרשו תיקונים לא מעטים בכמויות שטענה להן התובעת, שהיו מופרזות. חלק מהעבודות בוצעו כלקויות וחסרות, ולמעשה מלבד אמירה כללית, לא הוכיחה התובעת שעובדה כלשהי או קביעה כלשהי של המפקח אינה נכונה. מומחה התובעת התקשה למצוא בחקירתו בסיס למה שכינה "רושם עז" שהמפקח עשה ככל הניתן לחבל בהליך, ובסופו של דבר מצא דוגמה בולטת – הדרישה לבצע פס עם צבע תרמי על אלמנטים של בטון מזוין, ודרישות מופלגות לרמה של טיח פנים שלא היה להן בסיס לדבריו (עמ' 33 לתמליל א'). דוגמאות אלה מצביעות על חוסר השחר בקביעתו של מומחה התובעת. מלבד האמירה הכללית בדבר טיח פנים, כפי שהסביר מומחה הנתבעים בעדותו המקובלת עליי, הדרישה לטיח תרמי עלתה משום שהתובעת לא ביצעה כנדרש בידוד תרמי בלוחות קלקר בעת יציקת הבטון (עמ' 31 לתמליל ד'). המפקח אינו אחראי ללוח הזמנים הנקבע בין הצדדים להסכם, ולא היה עליו לאשר לוח זמנים או להתערב בקביעתו, כדברי מומחה התובעת שהתקשה להצביע על הוראה חוזית הקובעת כך (עמ' 32 לתמליל א').
85. ככלל אני מאמין לעדותו של המפקח ודוחה את הטענה שהוא שיקר, אף שעמד בחקירה קשה ומבלבלת מטעם התובעת, שניצלה גם את הפגם בשמיעתו וגם את העובדה המובנת מאליה שאינו זוכר פרטים קטנים בכל אחד מהחשבונות שעליהם נשאל תוך הצגת מסמכם חלקיים לעיונו. זאת, הן לפי התרשמותי מעדותו והן לפי המסמכים שהוצגו כראיות, המשקפים את השתלשלות האירועים יותר מזיכרונו של מפקח בעדות לאחר שנים. אני מקבל את הסבריו של המפקח לגבי החשבונות והטיפול בהם. החשבונות נבדקו בנושאים שבהם היה על המפקח לבדוק אותם לפי המצב בשטח בהתייחס לכמויות ומדידות שעל התובעת היה לצרף לכל חשבון. המפקח אינו מחליט על תשלום אלא על איכות, כמויות ומדידות. לא נסתרה עדותו של המפקח בדבר הנוהל לטיפול בחשבונות, משהוגשו, דהיינו לא כאשר החשבון מגיע פיזית למשרד, אלא כאשר הוא נחשב כמוגש לפי תנאי ההסכם, כולל דפי כמויות ומדידות. המפקח אינו חייב לאשר את החשבונות אלא לבדוק אותם ולאשרם לפי הכמויות והמדידות בשטח. טענות התובעת מתעלמות מהוראות ההסכם באשר להגשת חשבונות, ותפקיד המפקח לגביהם. בהתאם לראיות שבפני אני דוחה את טענות התובעת לאיחור בהגשת החשבונות וגם את הטענות של התובעת לפיהן בנושאים המקצועיים שנמסרו להכרעת המפקח פעל לפי הוראות הקרן או מנכ"ל הקרן. לא היה בסיס עובדתי לטענות התובעת כלפי המפקח.
86. לטענת התובעת, חתימת התוספת להסכם (ושמא גם הסיכום מיום 1.12.19 – בסיכומיה טענה התובעת גם זאת) נכפתה על התובעת בלית ברירה לנוכח סכומי העתק שנמנעו הנתבעות לשלם לה. לטענתה, התקיימו נסיבות עושק וכפייה. לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 -
"17. כפיה
(א)מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
(ב)אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה.
18. עושק
מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה.
19.ביטול חלקי
ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו.
20. דרך הביטול
ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה.
21. השבה לאחר ביטול
משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקיבל."
87. לטענת התובעת עם תחילת העבודות נדרשה לבצע עבודות נוספות בהיקפים משמעותיים שלא היו ידועים מראש. חרף העובדה שהגישה חשבון בגין עבודות נוספות לרבות תקורות בשל העיכובים, ואישורו של המפקח, נמנעו הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים המגיעים לה עבור העבודות שביצעה, ולאחר דין ודברים ממושך הסכימו לשלם 505,888 ₪ בתוספת מע"מ מתוך 1.5 מיליון ₪ שנדרש על ידי הקבלן בחשבון הסופי החד-פעמי, אלא שגם סכום זה שאינו משקף לטענת התובעת את ההוצאות בפועל, הודיעו שישלמו לתובעת בסיום הפרויקט. זאת, לטענת התובעת תוך שימוש שלא כדין בסעיף 51 להסכם הקובע שתשלומי החריגים ישולמו לקבלן בסוף הפרויקט. לטענת התובעת, עבודות הפיתוח היו בתחום הפיתוח שהמזמין נדרש לשלם באופן שוטף לפי מדידות, ולפי סעיף 53 להסכם. כמו כן דחו הנתבעות את דרישות התובעת לשיפוי בגין התמשכות הביצוע. בשלהי 2019 מיאן המפקח לאשר את החשבונות השוטפים בטענה שהתובעת לא עמדה באבני הדרך לתשלום באופן מלא, ואינה זכאית לקבל תשלומים גם על עבודות הפיתוח וגם על העבודות החריגות, וזאת בשל השלמות מינוריות של כ-50,000 ₪, שמנעו תשלום של מעל 1 מיליון ₪ שהיה על הנתבעות לשלם עם עמידה באבן הדרך. זאת, כאשר המזמין מחזיק בערבות ביצוע של 1.1 מיליון ₪ שנועדה להבטיח את עמידת התובעת בהתחייבויותיה.
88. בנוסף, לטענת התובעת, באוגוסט 2019 הודיעה הקרן על שינוי עיצוב הפרויקט והכנסת אדריכלית ומעצבת פנים חדשה (ת/14). לטענתה, בניגוד לטענת הנתבעות, לפיה לא היה בכניסתה של המעצבת החדשה כדי לשנות את סדר העבודה בפרויקט, הוכח שטענה זו אינה אמת, והתובעת קיבלה הוראה לעצור הזמנת ריצופים (שאליה כבר התייחסתי). זאת, על פי עדותו של המפקח (זו שלטענת התובעת אינה אמינה וערכה אפסי). רק ביום 5.3.20 (נ/12) הודיעה הקרן לתובעת, שהעירייה חוזרת בה מרצונה בשינוי העיצוב, ועל התובעת לעבוד בהתאם לעיצוב המקורי. כבר עתה אומר, שבכך נסתרה טענת התובעת בדבר עיכוב של 9 חודשים בהחלטה בדבר העיצוב החדש. בין אוגוסט 2019 לתחילת מרץ 2020 יש רק פחות משמונה חודשים ולא ניתן היה להחליט בדבר העיצוב לפני קבלת הצעת המחיר של התובעת, שניתנה לאחר אוגוסט 2019. לפי דברי מנהל התובעת, לאחר קבלת הנחיה זו פעל להזמנת הריצופים בהתאם להזמנה המקורית (עמ' 6 לתמליל ב'). מכאן, שקודם לכן לא הוזמנו הריצופים, לא בוצעו ריצופים ולא נעצרו ריצופים. לטענת התובעת בסיכומיה, יניב, העובד מטעמה שנכנס לפרויקט בתחילת ינואר 2020, העיד שקבלת ההחלטה על שינוי מעצבת הפנים עיכבה את ביצוע העבודות של הקבלן. אני דוחה טענה זו. כל מה שהעיד הוא "הנושא הזה באיזה שהוא מקום שם את הביצוע באיזושהי המתנה" (עמ' 19 לתמליל ב'). הוא לא ידע להעיד על שום עבודה ספציפית שנעצרה.
89. התובעת הסתמכה גם על עדותו של יואל נהיר שלפיה לאחר שהוגשה הצעת המחיר של התובעת לביצוע שינויים, רק בחלוף חודש ימים הודיעה הנתבעת שיבוצעו שינויים רק בעבודות החשמל בהתאם להצעת המחיר, וביחס ליתר השינויים, אין שינוי. שוב מסתמכת התובעת על עדות מעורפלת ובלתי ספציפית לפיה "אם אני לא טועה לקח להם איזה, לא יודע, כחודש ימים לבחון אותה ולחזור אלינו בתשובה שזה חלק מינורי של איזה שינוי חשמל אושר וכל השאר לא אושר, וחוזרים בעצם לתגמירים הישנים. זה כל הסיבוב הזה היה כפל בזבוז זמן". מבין כל הדברים שהעד יודע ולא יודע, הוא לא העיד על שום עיכוב ספציפי של עבודה ספציפית שהיתה אמורה להתבצע ולא התבצעה במועד עקב ההמתנה לשינוי התגמירים, שעוד לא הגיע זמנם.
90. למרות זאת, טענה התובעת למשמעות דרמטית של השינוי המשמעותי כביכול, שגרמה לכך שלא קיבלה סכומים שהגיעו לה בשל אי עמידה באבני דרך לתשלום. לא הוכח שבדיקת האפשרות לשינוי עיצוב מנעה מהתובעת את המשך העבודות לביצוע הפרויקט, ומשלא עמדה באבני הדרך, לא הוכח שהדבר קרה משום שהמתינה להחלטה בקשר לתגמירים אפשריים אחרים. אמנם, מנהל התובעת העיד שהיתה לכך השלכה על לוח הזמנים החוזי, וכתב זאת במכתבו מיום 31.12.19 (ת/13) אך לא פירט זאת, לא בעדותו ולא במכתבו. כל מה שנאמר במכתב הוא ששינוי התוכניות "בלתי סביר שלא יגרום עיכוב משמעותי בלוח הזמנים". אלה דברים כלליים, ולא הוכח כלל שעבודה כלשהי שהיה צריך לבצע בשלב זה נעצרה לצורך המתנה להחלטה בדבר שינוי העיצוב. לעומת זאת, מומחה התובעת אישר שבאוגוסט 2019, כאשר דובר על כניסת מעצבת חדשה לעבודות הגמר, לא היה זה ללא ידיעת התובעת, ועבודות השלד לא הושלמו, כך שנכונה מסקנת מומחה הנתבעים שלא היה בהכנסת מעצבת חדשה בשלב זה כדי להשפיע על ביצוע העבודות או מישכן. הוא הסכים שיש לתקן את דבריו בחוות דעתו, לפיהם נודע על הכנסת מעצבת חדשה בדיעבד, כך שייאמר שהיה על הנתבעות להודיע מראש שבעתיד אולי יחליטו להכניס מעצבת חדשה, בעוד שהודיעו על כך רק בעת ההחלטה (עמ' 17 לתמליל א'). כמו כן, אני מקבל את עדות האדריכלית (עמ' 8 לתמליל מיום 22.3.23), שנתמכה גם בעדות יואל נהיר מטעם התובעת (עמ' 57 לתמליל ב'), שהשינויים שנעשו בעיצוב היו שינויים מינוריים, לגבי תוכנית תקרה עליונה שעוד לא הגיע זמנה, טפטים, מדבקות וצבעים.
91. מומחה הנתבעים חיווה דעתו שהעיכובים עד אמצע יוני 2019 נבעו מכך שהתובעת לא הקצתה לעבודות השלד את כמות העובדים הראויה לכך, כאשר לעתים הגיעו שישה פועלים ולעתים שנים-עשר פועלים, ואילו היתה קבוצת השלד מגיעה יום-יום במלוא כוחה, שנים-עשר פועלים ביום, היתה התובעת חוסכת כחודש וחצי בלוח הזמנים. קביעה זו נתמכת ביומני העבודה נ/15. התובעת צברה פיגור בביצוע העבודות, כתוצאה מחוסר ניהול של האתר ואי השקעת משאבים מספיקים. כך, ביום 4.3.19 החלה התובעת בקידוח כלונסאות שלפי לוח הזמנים שהגישה היתה אמורה להתבצע משך 10 ימים, אך הסתיימה כעבור חודשיים ביום 5.5.19.
92. מנהל התובעת העיד שבתקופה שבה המתינו להחלטה בדבר עיצוב התגמירים רצו להתקדם בעבודות במקביל, אבל התובעת ידעה שאם תבצע חלק מהעבודות לא תקבל עליהן תמורה, ולכן במקום לבצע חלק מהעבודות, ביקשה לפצל את אבני הדרך ולקבל את התמורה בחלקים (עמ' 54 לתמליל א'). כלומר, היה בידה של התובעת לבצע את העבודות, לפי לוח הזמנים, אלא שהיא ביקשה לשנות את ההסכם כדי לקבל תמורה מהר יותר מאשר ביצוע העבודה שנקבע בהסכם באמצעות שינוי קצב העבודה. לא הוכח קשר בין ההמתנה להחלטה בדבר עיצוב התגמירים, לבין עיכוב כלשהו בעבודה. הוכח קשר בין החלטת התובעת לעכב את העבודה, לבין דרישתה לקבל תמורה מוקדם יותר מהמוסכם, כתנאי לביצוע העבודה על ידה. להסיר ספק, אני דוחה את טענת התובעת, כאילו טענות הנתבעות שהתובעת אינה עומדת בהתחייבויותיה נסתרו על ידי מכתבה של התובעת מיום 31.12.19 (ת/13). גם במכתב זה שציין את העובדה שתחילה אושרו תגמירים לכלל עבודות הגמר, ולאחר מכן נתבקשה הצעת מחיר לעיצוב של מעצבת אחרת, לא הצביעה התובעת על שום עבודה שהיתה צריכה להיעצר או להמתין ולא להתבצע, אלא הסתפקה באמירה שבלתי סביר שבחינת שינוי התגמירים לא תגרום לעיכוב משמעותי בלוח הזמנים. זה לא בלתי סביר. כאשר לא הגיעו עדיין לשלב הזמנת הריצופים לפי התגמירים הקודמים ויש עוד זמן מספיק לשינוי העיצוב, בחינת שינוי התגמירים אינה מעכבת שום עבודה, אף לא באופן לא משמעותי. אילו היה עיכוב של עבודה מסוימת, לא היתה התובעת מסתמכת על חוסר סבירות מעורפלת, אלא מצביעה על העבודה שהתעכבה. אני דוחה את טענת התובעת ששינוי העיצוב, או בחינת שינוי העיצוב, גרמה לעיכוב בלוחות הזמנים, בהעדר ראיה מספקת לכך.
93. התובעת טענה בסיכומיה, מבלי שתפנה לראיה כלשהי לכך, שמצב דברים זה גרם ללחץ כלכלי קשה אצל התובעת ומצוקה כספית כבדה לנוכח העובדה שלא שולמו לה התשלומים עבור עבודות חריגות שביצע בפרויקט, חרף אישורו של המפקח לטענתה לשלם לה חריגים בסך כ-1.5 מיליון ₪, בשל היעדר אישור הקרן. הוכח שהתובעת דרשה שוב ושוב לשלם לה עבור העבודות החריגות, בניגוד למוסכם לפיו העבודות החריגות ישולמו בחשבון הסופי, והנתבעות סירבו לשלם עבור העבודות החריגות, אבל לא הוכח לחץ כלכלי קשה ומצוקה כספית כבדה עקב כך שהנתבעות עמדו על תשלום העבודות החריגות במועד שנקבע בהסכם שבו התקשרה התובעת לביצוע העבודות. להסיר ספק, אני דוחה את טענת התובעת המערבבת בין עבודות חריגות לבין עבודות שלדבריה אין חולק שנכללו בתחולת החוזה. הטענה של התובעת היתה בגין עבודות חריגות, דהיינו עבודות שלא נכללו בתחולת החוזה.
94. לטענת הנתבעות, למרות שהתובעת לא היתה זכאית לתשלום עבור עבודות חריגות לפני החשבון הסופי, לנוכח טענותיה שללא תשלום היא עשויה להיקלע לקשיים כלכליים ולהפסיק את העבודה, ועל פי הצעתו של גזבר העירייה לשלם לתובעת עבור עבודות חריגות שאינן שנויות במחלוקת, הסכימה להקדים את התשלום עבור עבודות חריגות לפנים משורת הדין, כתשלום שישולם בשלב זה וייבחן בחשבון הסופי. זאת, לאחר שמנהל התובעת הציג מצגים שלא יעמוד בהתחייבויותיו לביצוע העבודות אם לא ישולמו לו כספים לפני המועד הקבוע בהסכם (מייל מיום 30.4.19 [ת/6] ומייל מיום 20.11.19 [ת/9) למרות שבהסכם התחייב לבצע את העבודות תוך קבלת התמורה עבור העבודות החריגות בחשבון הסופי, ואף במקרה של הגדלת היקף עבודות החוזה פי שניים.
95. לטענת התובעת בסיכומיה הוכח שהסיבה שבגללה לא שולמו לתובעת הסכומים המגיעים לה עבור עבודות חריגות ובלתי צפויות שנדרשה לבצע עם תחילת העבודות, נעוצה בכך שלמזמין לא היה התקציב הדרוש לתשלום מלוא התמורות המגיעות לתובעת. עסקתי כבר בכך ואעסוק בכך שוב, אבל הטענה הזו שוב מתעלמת מהמוסכם בהסכם לפיו עבודות חריגות ובלתי צפויות הנקראות בלשון ההסכם "שינויים" יחושבו וישולמו בחשבון הסופי, והעדר אישור תקציבי לא יעכב את הביצוע על ידי התובעת. לטענתה, במועד בו נדרשה התובעת לבצע עבודות אלה, לא היה בידי העירייה תב"ר מאושר המאפשר תשלום מלוא הסכומים עבור העבודות החריגות. בחקירתו של המומחה המר הוצג תיקון לתב"ר שאושר ביום 18.6.20 (נ/21), שבו הסכום הכולל עמד על 17,617,133 ₪. מדובר בתב"ר שאושר ערב חתימת התוספת להסכם, שגם בו לא היה לטענתה די כדי לשלם לתובעת את מלוא הסכומים שהוסכמו בתוספת להסכם. כעולה מת/96, התשלום המאושר לקבלן נכון ליום 27.5.20 היה 11,208,748 ₪ בתוספת מע"מ, ועלות הפרויקט הכוללת היא 17,980,603 ₪, סכום העולה על הסכום שאושר בתב"ר. מכאן שלא היה למזמין מלוא התקציב לעמוד בתשלומים. אני דוחה טענה זו כמבססת את הנימוק לאי תשלום העבודות החריגות לפני המועד הקבוע בהסכם. גם אם היו חסרים 363,470 ₪, זה לא מה שגרם להימנעות מתשלום לפני המועד הקבוע בהסכם, אלא תנאי ההסכם, כשבאותו מועד, 27.5.20 כבר הוסכם בעל פה על התוספת להסכם שאכן תשלם לתובעת לפי הסכמה חדשה שנחתמה ביוני 2020. זאת, בנוסף על כך שת/96 אינו האישור התקציבי אלא הערכה של עלות הפרוייקט על ידי מנכ"לית הקרן נכון ל- 27.5.20, שאין ספק שלא היתה מדוייקת שכן כללה הערכות כמו 2,000,000 ₪ עבור עיצוב פנים והצטיידות שכפי שנאמר במייל התשובה של תמיר תוהמי, "טרם התקבל פירוט תרכיבי התקצוב".
96. לטענת התובעת, לנוכח העובדה שהודיעה שייגרמו לה נזקים כבדים והיא תתקשה להמשיך בביצוע הפרויקט בלי שישולם לה עבור העבודות החריגות שבוצעו כשנה קודם לכן, הוסכם בין הצדדים ביום 1.12.19 שהעירייה תשלם לתובעת 505,888 ₪ בתוספת מע"מ מתוך 1.5 מיליון ₪ שנדרשו על ידה, כשאין בכך כדי לגרוע מזכותה של התובעת לעמוד על מלוא החשבון שהוגש על ידה. לפי עדותו של מנהל התובעת, הנתבעות עמדו על הוראות ההסכם לפיהן התשלום עבור עבודות נוספות נדחה לגמר הפרויקט. מנהל התובעת העיד על שתדלנות בסיוע התאחדות הקבלנים, ועל ישיבה שבה הסכים הגזבר שמה שלא שנוי במחלוקת ישולם, ובעקבות פגישה זו והסכמה לשלם מוקדם יותר מהמוסכם על פי ההסכם, נדרש לחתום על מסמך ת/10, וחתם כי היה צריך את הכסף. להסיר ספק, מנהל התובעת לא העיד בהקשר זה על מצוקה כלכלית כלשהי, ולא העיד על כפייה כלשהי, אלא על כך שרצה לקבל את הכסף מוקדם יותר מהמוסכם, ואכן קיבל אותו.
97. לטענת התובעת בסיכומיה, לא היה בחתימתה על המסמך ת/10 ויתור על דרישותיה לתשלום עבור העבודות הנוספות והחריגות שביצע. אכן, לא היה בכך ויתור על דרישותיה לתשלום, אך היה בכך בוודאי ויתור על דרישותיה לתשלום לפני סיום הפרוייקט. זה המסמך שמנהל התובעת אישר שחתם עליו:

98. לטענת התובעת בסיכומיה, למרות שלא הצביעה על שום ראיה למצוקה כלכלית של התובעת, לא היה די בתשלום הסכום של 505,888 ₪ כדי לפתור את המצוקה הכלכלית שלה. מצוקה זו לטענת התובעת בסיכומיה התעצמה עשרות מונים שעה שהמפקח סירב לאשר לתובעת תשלומים עבור עבודות השלד. לטענת התובעת בסיכומיה, כפרה בזמן אמת בכך שתשלום של כחצי מיליון ₪ ממצה את כלל דרישותיה בגין עבודות פסולת וכלונסאות. לשם כך הפנתה לת/12 מיום 31.12.19, שאינו מדבר כלל על דרישות בענין פסולת וכלונסאות, אלא על "אופן בחינת החשבונות המוגשים על ידנו ואופן אישורם על ידכם". ההפנייה הזו מטעה ומיותרת, במיוחד לאור נוסח ההסכמה מיום 1.12.19, רק 30 יום קודם לכן, לפיו הדיון בדרישה הכוללת של התובעת בעניין כלונסאות ופסולת יידחה עד לאחר סיום הפרויקט, ואינו מוסכם בשלב זה. בהקשר זה אציין את שהתברר בעדותו של מנהל התובעת בעמ' 49 לתמליל א', שגם אילו היתה לתובעת בעיה תזרימית (והוא כתב ביום 20.11.19 (נ/14) שמדובר בבעיה תזרימית של הפרוייקט הזה שעלולה בעתיד להשפיע על התובעת ואישר בעדותו בעמ' 92 לתמליל א', שהתובעת לא היתה בקריסה כלכלית או במצוקה כלכלית, אלא לדבריו "הפרויקט" היה בקריסה כלכלית, תהא אשר תהא משמעותה של אמירה זו) עם ביצוע התשלום לפי ההסכמה ביום 1.12.19, "פחת הלחץ" כך שככל שנטען לכפייה, הכפייה פחתה והיה על התובעת להודיע על ביטול ההסכמה כמצוות החוק, אך היא לא הודיעה דבר. התובעת לא תבעה בתביעתה את ביטול ההסכמה מיום 1.12.19, ואם התכוונה לעשות זאת לראשונה בסיכומיה, אני דוחה את טענתה, הן בהיותה הרחבת חזית והן לגופה משום שהסכמה זו לא נחתמה בכפיה ולא בעושק, ולא בוטלה בתוך זמן סביר לאחר מכן.
99. גם לאחר ההסכמה בדבר תשלום מוקדם עבור העבודות הנוספות ודחיית הוויכוח בדבר יתרת התשלום לסוף הפרויקט, ביום 9.2.20, לא השתנתה התנהגותה של התובעת, הדורשת שינוי תנאי ההסכם לטובתה על מנת שלא תפסיק את עבודתה בפרויקט ותשלים את ביצועו. שוב פנתה התובעת ודרשה תשלום עבור העבודות הנוספות בגין פסולת וכלונסאות בחשבון חלקי 8, ביחד עם שינוי אבני הדרך לתשלום עקב הטענה לעיכוב בפרויקט לאור שינוי המעצבת. חשבון 8 לא אושר במלואו, משום שלא התקיימו אבני הדרך. לטענת התובעת בסיכומיה, המומחה מטעם התובעת העיד שהימנעות מאישור החשבון לא מקובלת בשים לב לכך שההסתייגויות שנותר להשלימן היו מינוריות ואין לראות באי השלמתן כאי עמידה באבן הדרך. עיון בדברי המומחה עצמו מעלה שהוא לא חלק על כך שאפשר היה להימנע מתשלום עקב אי השלמת אבני הדרך, גם אם מדובר בהשלמות מינוריות, שהחובה להשלימן היתה על התובעת, בניגוד למחשבת התובעת כאילו אם אינה משלימה את אבני הדרך אף שדרושות השלמות מינוריות, מגיע לה תשלום כאילו השלימה (עמ' 10 לתמליל א').
100. ביום 4.3.20, הודיע מנהל התובעת לנתבעת 2 (נ/26) שהוא לא יכול לסיים את אבן הדרך, והיא יודעת זאת היטב, ועל כן סוכם על שינוי באבני הדרך לפי החוזה. לדבריו, התובעת זקוקה לכסף במועד (הכוונה למועד שבו הוא מבקש את הכסף ולא למועד שבו מגיע לו הכסף לפי החוזה). עיכוב הכספים ממשיך להסב לדבריו נזקים כספיים לחברה ולפרויקט, והוא לא מסוגל לעמוד במצב שבו נצמדים לחוזה באותם דברים שנוח להיצמד, על מנת לכופף אותו ולהביא אותו להסכמות בכח בלתי סביר. ככה לא ניתן להמשיך עוד, ובלי כסף הוא לא יכול להמשיך את הפרויקט משום שהמימון הבלתי צפוי שלדבריו יצרו הנתבעות לא נלקח בחשבון עם חתימת החוזה, והוא לא יוותר על אף שקל שמגיע לו. לטענת התובעת בסיכומיה, הוכח שהתובעת היתה שרויה בפברואר 2020 במצוקה כלכלית כבדה ביותר, שכן הנתבעות סירבו לשלם לה כמיליון ₪ עבור עבודות נוספות וחריגות שביצעה, לא אישרה תשלומים לאחר הקמת השלד ועמידה באבן הדרך, סירבה לשנות את אבני הדרך למרות שלדבריה שונתה מעצבת הפנים, ואיימה לחלט ערבות לתובעת אם לא תעמוד בהסכם. אני דוחה טענות אלה. לא הוכח שהתובעת היתה שרויה בפברואר 2020 במצוקה כלכלית כבדה ביותר, אלא הוכח שמנהל התובעת בדרישתו לשנות את תנאי החוזה טען לנזקים כספיים, ולא למצוקה כלכלית, או מצוקה כלכלית כבדה, או מצוקה כלכלית כבדה ביותר. אשר לטענה בדבר זכאות למיליון ₪ נוספים בגין עבודות נוספות וחריגות, שהיתה שנויה במחלוקת, הסכימה התובעת ב-1.12.19 לדחות את הדיון בכך עד לסוף הפרויקט. התובעת אכן לא השלימה את השלד ולא עמדה באבן הדרך, אלא שסברה שאם דרושות השלמות מינוריות, יש להתעלם מכך שלא השלימה את השלד והיא לא צריכה להשלים את ההשלמות המינוריות. הנתבעות אכן סירבו לשנות את תנאי החוזה, למרות דרישות התובעת לשנות את תנאי החוזה, ואל מול איומיה שתנטוש את הפרויקט, אכן הסתמכו הנתבעות על ערבות הביצוע שהגישה.
101. אני דוחה את טענת התובעת בסיכומיה כאילו בנסיבות אלה מתקיימות העושק והכפייה. התובעת מנסה לטשטש את טענותיה כאשר היא מדברת על כפייה ועושק בפברואר 2020, כאילו היא מתייחסת להסכמה מ-1.12.19. לא הוכחו כלל נסיבות של עושק, לא במועד זה ולא במועד זה. לא הוכחה מצוקה כלכלית, חולשה שכלית או גופנית, ולא הוכחה חולשה כלל. העובדה שמנהל התובעת אומר שוב ושוב שנגרמים לו נזקים מכך שהנתבעות פועלות לפי החוזה אינה יוצרת מצוקה כלכלית. זה טיעון שעזר לו להשיג הישגים במשא ומתן עם הנתבעות לשינוי ההסכם, אבל טענה זו לא הוכחה בבית המשפט. התובעת ציטטה פסקי דין הקובעים שמצוקה כלכלית יכולה להיות שינוי פתאומי המביא ללחץ כלכלי חמור, ומצוקה כבדת משקל וממשית, שהסיטה את שיקול דעתו של העשוק והביאה לסטיה של ממש מנתיבו הנכון (ע"א 5812/19 עזר נ' ויצמן (נבו 13.7.22)). דבר מכל אלה לא הוכח. לא הוכח לחץ כלכלי חמור, ובוודאי שהוא לא היה שינוי פתאומי. לפי גרסת התובעת עצמה, הוציאה את ההוצאות בגין העבודות הנוספות שלפי החוזה היה עליה לקבל את תמורתן בחשבון הסופי, כבר בתחילת ביצוע הפרויקט, חודשים לפני ההסכמה ביום 1.12.19 ולפני חשבון 8 ולפני פברואר 2020. העובדה שמנהל התובעת טען לנזקים כספיים כתוצאה מכך שלא לקח בחשבון מראש את העבודות הנוספות, אינה מצוקה כלכלית ואינה מסיטה את התובעת משיקול דעתה, ועובדה היא שלמרות הכפייה הנטענת, עמדה התובעת על זכותה לתמורה נוספת עבור העבודות הנוספות מעבר למה ששולם לה ביום 1.12.19.
102. יתר על כן, לפי ההסכם עובר ל-1.12.19 היתה הנתבעת חייבת לשלם את תמורת העבודות הנוספות רק בסוף הפרויקט, ללא קשר לסכומן. ההסכמה ביום 1.12.19 לא היתה ויתור כלשהו מצד התובעת, אלא ויתור מצד הנתבעות. הן הסכימו להקדים את התשלום המגיע בסוף הפרויקט, לגבי החלק שאינו שנוי במחלוקת בסך כחצי מיליון ₪, ולגבי היתרה השנויה במחלוקת, נותר החוזה בעינו והמחלוקת נדחתה לסוף הפרויקט. התובעת לא ויתרה על שום דבר לעומת האמור בחוזה, בעוד שהנתבעות ויתרו על זכותן לשלם רק בסוף הפרויקט את כל התמורה עבור העבודות הנוספות. עובדה זו מדגישה ביתר שאת את חוסר השחר בטענת התובעת לעושק. אין די בניצול מצוקה, שלא הוכח, אלא יש להוכיח שתנאי החוזה גרועים מן המקובל, אך במקרה זה ההסכמה ביום 1.12.19 היטיבה את התנאים לתובעת לעומת מה שהסכימה כקבלן מנוסה ומיומן בעת קבלת הפרויקט.
103. כך גם בפברואר 2020. לאחר שהתובעת הסכימה במפורש שלגבי היתרה של מיליון ₪ הנתונה במחלוקת, יידחה הדיון במחלוקת לסוף הפרויקט, שבה ודרשה לקבל את התמורה כחודשיים וחצי לאחר שהסכימה לדחות את הדיון בתמורה לסוף הפרויקט. קשה להלום את הטענה שעמידת הנתבעות על מה שהוסכם רק לפני כחודשיים היא "תנאי חוזה גרועים מן המקובל". גם באשר לשינוי תנאי החוזה, הן בתשלום עבור אבני דרך שלא הושלמו, והן בשינוי אבני הדרך, לעומת החוזה המוסכם. קשה להלום את הטענה שעמידה על תנאי החוזה היא "תנאי חוזה הגרועים מן המקובל". להסיר ספק, התובעת לא הוכיחה בראיה כלשהי מה התנאים המקובלים שעמידת הנתבעות על תנאי החוזה נחשבת להרעה לעומתם.
104. זאת ועוד, על פי החוק, היה על התובעת להודיע על ביטול החוזה שנכרת בעושק זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול. בפברואר 2020 לא נכרת שום חוזה שניתן לבטלו, אלא הנתבעות סירבו לשנות את החוזה הקיים. ב-1.12.19 נכרת חוזה שניתן לבטלו, ולפי דברי התובעת נודע לה על עילת הביטול מיד עם כריתתו של החוזה. אני דוחה את טענת התובעת כאילו הגשת התביעה ביום 29.12.21, יותר משנתיים לאחר 1.12.19 היא הודעת ביטול זמן סביר לאחר שנודע לתובעת על עילת הביטול. התובעת לא טענה בסיכומיה כלל בעניין הזמן הסביר, והסתפקה בטענה, שאינה שנויה במחלוקת, שהגשת תביעה שבה הודעת ביטול ברורה יכולה להיחשב כהודעת ביטול. בכתב התביעה שהגישה התובעת לא נטען כלל שיש לבטל את ההסכמה מיום 1.12.19, או שיש לבטלה מחמת עושק או כפייה, וטענות אלה נטענו רק לגבי התוספת להסכם מיוני 2020. על כן, אני דוחה את טענת התובעת לביטול ההסכמה מיום 1.12.19 עקב עושק.
105. התובעת טענה בסיכומיה לגבי ההסכמה מיום 1.12.19 בעיקר בעילת העושק, אך בשולי הדברים טענה לכפייה שכפו עליה הנתבעות בכח או באיום, כאשר הכפייה היא כפייה כלכלית. התובעת ציטטה את ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה (נבו 4.6.21), לפיו כפייה לא לגיטימית היא "כפייה או לחץ שיש בהם פסול מוסרי – חברתי – כלכלי ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם", בעוצמה שהמתקשר אינו יכול להימלט ממלתעותיה של הכפייה. לטענת התובעת בסיכומיה, נקלעה למצוקה כלכלית תזרימית שעה שהוחזקו לה תמורות במיליוני ₪ שלא שולמו לה, וכן ערבות בנקאית, והיא לא יכלה להיחלץ ממצוקה זו אלא בחתימה על כתב ויתור שחייבו אותה הנתבעות לחתום, ללא מוצא אחר למצוקתה. אחזור על הדברים שאמרתי לעיל. התובעת לא הוכיחה מצוקה כלכלית. היא אפילו לא הוכיחה שהוחזקו לה תמורות במיליוני ₪ שלא שולמו לה. ב-1.12.19 טענה לתמורה של פחות ממיליון ₪, שבגינה ביקשה לשנות את תנאי החוזה ולשלם לה מוקדם יותר. טענה זו היתה מוכחשת והדיון בה נדחה לסוף הפרויקט. התובעת לא ויתרה על דבר לעומת תנאי החוזה, אלא להיפך, הנתבעות ויתרו לה ושילמו לה לפני הזמן עבור תוספות שלפי החוזה היה צריך לשלם בסוף הפרויקט. יתר על כן, כעולה מפנייתו של מנהל התובעת מתחילת מרץ 2020, כבר אז נפסקה הכפייה, ולא נמנע מהתובעת לשוב ולתבוע את הכספים המגיעים לה לטענתה, תוך שינוי תנאי החוזה. על פי החוק עליה להודיע הודעת ביטול בתוך זמן סביר לאחר שנפסקה הכפייה. התובעת טענה בסיכומיה שהודעת הביטול היא הגשת התביעה כעבור כשנתיים, וזה לא זמן סביר, מה עוד שכתב התביעה אינו כולל הודעת ביטול של ההסכמה מיום 1.12.19.
106. לאחר פנייתו של מנהל התובעת החל מפברואר 2020, התנהל משא ומתן לשינוי ההסכם. נזכיר, שמנהל התובעת איים בהפסקת ביצוע הפרויקט, וכפי שאישר מומחה התובעת בחוות דעתו, ב-16.4.20 הודיעה התובעת על עצירת העבודות באתר. על כן, אין פלא שהמשא ומתן התנהל במקביל למכתבים מצד הקרן על כך שהתובעת מפרה את החוזה, ותשובות של התובעת. לפי עדות מנהל התובעת "הגענו להסכמות איך אנחנו ממשיכים קדימה". הנתבעות הסכימו לפיצול אבני הדרך, ולתשלום סכום נוסף של חצי מיליון ₪ עבור העבודות הנוספות שיש לשלם בסיום הפרויקט. זאת, כדי לגרום לתובעת לסיים את שלב א' לפני פתיחת שנת הלימודים ב-28.7.20 (עמ' 62 לתמליל א'). כך עולה גם מהמבוא להסכם לפיו יישוב המחלוקות בין הצדדים נעשה "בשים לב ללוחות זמנים דוחקים מחייבים השלמת עבודות בהקדם האפשרי וזאת על מנת לאפשר בין היתר פתיחת גני ילדים (כולל ציוד, היערכות צוותי חינוך וכיוצ"ב) ביום 1.9.2020". המשא ומתן נמשך עד מאי 2020, ואז נוסחה טיוטה שהועברה לחתימת התובעת ביום 4.6.20, 4 ימים לאחר סוף מאי (נ/26), נחתמה על ידי התובעת ביום 11.6.20, ונחתמה על ידי העירייה ביום 22.6.20 (ת/24).
107. בתוספת להסכם הסכימו הצדדים על תנאים שונים מהמוסכם בהסכם, והתובעת ויתרה על כל תביעה או טענה בקשר להסכם הקודמת לתוספת להסכם, לרבות לפי הסכמתה מיום 1.12.19 –

108. הוסכם בין הצדדים שכל עבודה במתכונת מדידות הומרה למתכונת פאושלית (כפי שביקש מנהל התובעת במייל מיום 28.2.20 [ת/21]), וכי התמורה הנקובה בכתב הכמויות שנחתם כחלק מההסכם ביחס לעבודות אלה תהיה התמורה הסופית שתהיה התובעת זכאית לקבל "כולל תוספות ושינויים שסוכמו בין הצדדים מאז תחילת ההתקשרות בין הצדדים ועד בכלל, והכל בין היתר כמפורט בתוכניות הפיתוח המצ"ב כנספח ב' וכנספח ז'".
109. על פי העולה מעדויות מנהל התובעת ויואל נהיר, שבזמן אמת הציג עצמו כיועץ משפטי של התובעת (למשל ת/51), אך בעדותו בפניי הכחיש מתן ייעוץ משפטי, התוספת להסכם היא תוצאה של משא ומתן ממושך, פגישות שבהן הוסכם על שינוי בתנאי החוזה לטובת התובעת, על דרך של תשלום נוסף עבור עבודות חריגות, ופיצול אבני הדרך, בתנאי ששלב א' יסתיים ב-28.7.20 ושלב ב' יותר מאוחר, אלא שמנהל התובעת עמד על כך שההסכמות יהיו כתובות וממוסמכות. מנהל התובעת העיד שכחלק מהמשא ומתן, "היתה הפסקה של העבודה באתר", ולאחר מכן אישר שהורה להאט את קצב העבודה כדי לקבל כספים (עמ' 91 לתמליל א'). כאמור, התובעת עצרה את העבודות כליל ביום 16.4.20 עד להגעה להסכם עמה. עוד העיד, שכבר כאשר נחתמה התוספת להסכם ידע שהתובעת לא תשלים את העבודה במועדים המוסכמים, אלא שלדבריו המועדים האלה שהוצעו על ידו, הוצעו בסוף אפריל ואולי בחלקם במאי, אבל הנתבעות אשמות באיחור משום שלקח להן חודש לנסח את ההסכמות עד שחתם עליהן ב-11.6.20 (עמ' 68 לתמליל א'). אציין שלא עבר חודש בין ההסכמות במאי לבין העברת נוסח ההסכם ב- 4.6.20 ולקח לתובעת 7 ימים לחתום על הנוסח. שוב רואים, שהתובעת ברצותה עובדת וברצותה מפסיקה לעבוד כאמצעי לחץ על הנתבעות שיגיעו איתה להסכמות המשנות את ההסכם. גם לאחר הסכמות שהושגו בעל-פה, על בסיס הצעת התובעת עצמה, לא התקדמה התובעת בביצוע העבודות ממתן ההצעה עד אחרי שהנתבעות חתמו על המסמך המגבש את ההסכמות בעל-פה, שוב, כדי ללחוץ על הנתבעות לחתום על התוספת להסכם. זו דרך פעולה לא לגיטימית. לפי ההסכם שהוא בסיס היחסים החוזיים בין הצדדים, מסלול ביצוע העבודות שונה ממסלול התשלום, ונפגש איתו רק לפי אבני דרך. כעולה מעדויות מנהל התובעת והמסמכים שהוגשו, לא התובעת היתה כפויה לחתום על התוספת להסכם, אלא להיפך, הנתבעות שביקשו גני ילדים לפני תחילת שני הלימודים נאלצו לחתום על הסכמות המשנות את ההסכם המקורי לטובת התובעת.
110. לטענת התובעת בסיכומיה, הטיוטה וההסכם שנחתם על ידי התובעת כללו הוראות שלא נכללו במשא ומתן. לדברי מנהל התובעת מדובר על "סנקציה מאוד מאוד כבדה שהיא לא, לא דיברו, לא דיברו איתה עליי מעולם, על קנס כל כך דרקוני שהוא מגיע אליי בתאריך כזה וככל שיתקדם הציר של הזמן לכיוון יולי ... כשאני קיבלתי את המסמך הזה ב-11.6 הייתי צריך להחליט אם אני חותם עליו או לא" (עמ' 67 לתמליל א'). לטענת התובעת בסיכומיה, לנוכח העובדה שהשקיעה משאבים בפרויקט להתקדם בביצוע, לא נותרה לו ברירה אלא לחתום על התוספת להסכם. מנהל התובעת העיד שביקש שיתקנו את התוספת אך נענה בשלילה ועמד בפני צומת דרכים. התובעת התחייבה לסיים את שלב א' ב-28.7, והיה סוג של מחלוקת אם טופס 4 יהיה ב-28.7, או ב-15.8, או ב-1.9, ולא דובר על קנסות או התלייה של תשלום עבור העבודות הנוספות, אלא לדבריו הוסכם שהכספים ישולמו "אם אנחנו גומרים את הפרויקט ומאפשרים כניסת הילדים לפתיחת שנת הלימודים". כנראה שכוונת מנהל התובעת שלמרות האמור במפורש בתוספת להסכם שהמועד 28.7.20, שהוצע על ידי התובעת, נועד לאפשר פתיחת גני ילדים, כולל ציוד והיערכות צוותי חינוך ביום 1.9.20, התובעת לא חייבת לסיים את בניית גני הילדים עד 28.7, אלא יכולה לדחות זאת עד 1.9, הוא המועד שבו ילדי הגן צריכים לתפוס את מקומם על הכיסאות הקטנטנים. בצומת זו, לפי עדותו של מנהל התובעת היה "בלי הרבה מאוד כספים כולל גם את חשבון 8, עם ערבות ביצוע של 1,100,000 ₪ ושוב פעם היה כאן בהחלט סוג של מצב שאם אני לא חותם על זה, אני מאוים בחילוט של ערבות וזה מוביל את הפרויקט לא להשלמה, לא לסיום, ייגרם נזק גם לעירייה ולי באופן אישי ייגרם נזק שהוא בלתי הפיך, שאני לא אוכל להחזיר אותו לקודמו" (עמ' 69 לתמליל א'). אזכיר, שחשבון 8 כלל לפי דברי מנהל התובעת תשלום של כמיליון ₪ עבור עבודות נוספות שב-1.12.19 הסכימה התובעת לדחות את הדיון בעניינו לסוף הפרויקט. עוד אזכיר, שערבות הביצוע תמומש אם התובעת לא תסיים את הפרויקט, ואילו אם תסיים את הפרויקט, כפי שהסכימה, ב-28.7.20, לא תמומש ערבות הביצוע.
111. גם יואל העובד מטעם התובעת העיד שלדעת התובעת היה ניתן לסיים את הפרויקט עד 1.9, למרות דברי מנהל התובעת שהוסכם על 28.7. לדבריו "אם צריך (ניתן למסור את הגנים) לילה לפני, העיקר שהגנים ייפתחו... לא תהינו לעצמנו שלא נספיק, ידענו, פשוט זה היה תמוה הדרישה, מדוע לא לתחילת שנת הלימודים... היא עמדה על זה, היא אמרה שהעירייה עומדים על כך שזה יהיה הלו"ז אז ככה עשינו, תיקנו בסוף והעברנו את זה לבקשתה". כלומר, הנתבעות עמדו במשא ומתן על החשיבות של סיום הפרויקט עד 28.7, ולוחות הזמנים הדוחקים צויינו במפורש בתוספת להסכם, והתובעת יכלה לעמוד בכך, והסכימה לעמוד בכך, אלא שהיא טוענת שלא הסכימה שיהיו סנקציות אם לא תעמוד בכך. לטענת התובעת בסיכומיה, עדויות אלה שלא נסתרו על ידי עדי הנתבעות, מוכיחות שחתימת התובעת על התוספת להסכם הכוללת סנקציות קשות וכבדות מבחינת התובעת נכפתה עליה, ועל כן בית המשפט מתבקש להורות על בטלות התוספת להסכם מיוני 2020. אני דוחה את הטענה שעדויות אלה לא נסתרו.
112. ללא קשר לדיון בשאלת הכפייה הנטענת על ידי התובעת, העדים מטעמה העידו שהוסכם על מועד סיום ביום 28.7.20, לאור לוחות הזמנים הדוחקים ופתיחת שנת הלימודים שיש להיערך אליה מראש. רק לא הוסכם על הסנקציה עקב הפרת חיוב זה. על פי סעיף 19 לחוק החוזים [חלק כללי] "ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד". ניתן להפריד בין ההסכמה על מועד הסיום לבין ההסכמה על הסנקציה עקב הפרת חיוב זה. מכאן, שאם היתה מתקבלת טענת הכפייה, ניתן לבטל רק את ההסכמה על הסנקציה, מבלי לבטל את ההסכמה על מועד הסיום ביום 28.7.20, שלגביו אין חולק שלא היתה כפייה אלא כדברי מנהל התובעת "זה הגבולות גזרה של המו"מ". במקרה זה יחולו הסנקציות המוסכמות על פי החוזה.
113. על פי הדין, אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום המשמש יסוד לכפייה (סעיף 17 [ב] לחוק החוזים) [חלק כללי]. כדי שמעשי צד לחוזה ייחשבו כפייה, נדרש שימוש באמצעים בלתי חוקיים, בעוד שימוש באמצעים חוקיים כדי להביא אדם לחתום על חוזה, אינו כפייה, והשאלה אם הופעל לחץ פסול המביא לכפייה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה (ע"א 276/09 טאבא נ' מינהל מקרקעי ישראל (נבו 2.1.11)). בין היתר, יש לבחון אם היתה לצד הכפוי חלופה מעשית וסבירה להתקשרות בהסכם (ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד [ישראל] בע"מ פ"ד מח (5) 705 (1994). "הפסיקה אינה רואה אפוא בעין יפה העלאת טענות כפיה ועושק לאחר שהצד שמבקש את ביטול החוזה מיצה את טובות ההנאה שצמחו לו מהחוזה" (ע"א 974/13 רמת נילי בע"מ נ' מועצה מקומית זכרון יעקב (נבו 02.04.2015). כך בענייננו, כאשר הצדדים ניהלו משא ומתן ממושך, והוחלפו מספר טיוטות ועוד לפני חתימת התוספת להסכם, הפרה התובעת את התחייבותה להשלים את הפרויקט עד יום 27.2.20 לפי לוח הזמנים השני שהגישה לנתבעות, וכאשר לפי התוספת להסכם התקבלו דרישותיה של התובעת, והכל כדי להשיג את המטרה של השלמת הגנים לפני שנת הלימודים. כפי שאישר מנהל התובעת בעמ' 5 לתמליל ב', עד לתוספת להסכם לא היתה הסכמה על שינוי אבני הדרך לפי ההסכם המקורי.
114. יתר על כן, על פי סעיף 20 לחוק החוזים [חלק כללי], על מנת לבטל חוזה עקב כפייה, על הטוען לכפייה להודיע לצד שכנגד על ביטול החוזה בתוך זמן סביר לאחר שהסתיימה הכפייה. התובעת לא טענה בסיכומיה דבר לגבי הודעה לצד שכנגד ולגבי המועד שבו הסתיימה הכפייה. בקדם המשפט נשאל ב"כ התובעת מתי פסקה הכפייה, והשיב בסופו של דבר שהכפייה פסקה ב-9.6.21 (עמ' 5 לתמליל מיום 4.9.22). כשנשאל מהו הזמן הסביר לאחר הזמן שהוא טוען שפסקה הכפייה, אמר שהוא חושב מספר חודשים. אלה דברים שנאמרו בקדם המשפט, והיה על התובעת להוכיח אותם במהלך שמיעת הראיות, ולטעון אותם בסיכומים, אך היא לא הוכיחה דבר בעניין ההודעה ולא טענה דבר בסיכומיה בעניין הזמן הסביר להודעה על ביטול ההסכם עקב כפייה. להסיר ספק, לא הוכח שהכפייה פסקה רק כאשר מסרו את השלב השני של הפרויקט ב-9.6.21. התובעת אפילו לא טענה בסיכומיה מתי ניתנה הודעת ביטול התוספת להסכם מיוני 2020, אך עיון בכתב התביעה מיום 29.12.21 מעלה שנטען בו לביטול התוספת להסכם בעת הגשת התביעה. לסיכום נושא ביטול התוספת להסכם בשל כפיה, אני דוחה את טענת התובעת, בין משום שלא היתה כפיה ובין משום שלא ניתנה הודעת ביטול התוספת להסכם כדין בשל כפיה.
115. התובעת לא טענה בסיכומיה לעושק בחתימת התוספת להסכם מיוני 2020. אולי נמנעה מלעשות כן, משום שלא רק לגבי ההסכמה מיום 1.12.19, אלא גם לגבי התוספת להסכם, לא הוכיחה מצוקה כלשהי, ולא הוכיחה שתנאי החוזה גרועים מן המקובל. יתר על כן, כעולה מנ/5 שהוא מכתב איתנות פיננסית שהיפנה רואה חשבון התובעת לעירייה ביום 12.5.20, במהלך המשא ומתן לכריתת התוספת להסכם וחודש לפני כריתתו, ומסקנותיו נכללו בתוספת להסכם, אותה שעה היתה התובעת בעלת "איתנות פיננסית נאותה", ללא חריגת אשראי, כאשר צפי ההכנסות באותה שנה מפרויקטים שלא עם העירייה הוא 32,175,000 ₪, וכאשר ידוע לרואה החשבון שהמידע נמסר לעירייה על מנת "להעריך את התקשרותה עם הקבלן בתוספת להסכם, לאחר הפסקת עבודה יזומה של הקבלן וטענות לאיחורים מצידו". בנסיבות אלה טוב עשתה התובעת שנמנעה בסיכומיה מלחזור על הטענה הכוזבת בדבר מצוקה כלכלית בהקשר לתוספת להסכם מיוני 2020. להסיר ספק, אני דוחה את טענת התובעת (בכתב התביעה) לביטול התוספת להסכם בשל עושק הן משום שלא התקיים עושק של התובעת והן משום שלא ניתנה הודעת ביטול כדין בעילת עושק.
116. על פי התוספת להסכם, היה על התובעת להשלים את העבודות להקמת הגנים (שלב א') עד יום 28.7.20, ואת יתרת העבודות בפרויקט (שלב ב') עד 29.10.20. אין חולק שטופס 4 לשלב א' ניתן רק ביום 10.9.20 (ת/29) וטופס 4 לשלב ב' ניתן ביום 28.4.21 (ת/83). לטענת התובעת בסיכומיה, העיכובים במסירת שלב א' ושלב ב' אינם באחריות התובעת אלא באחריות הנתבעות, שגם הפרו את התוספת להסכם בכך שלא שילמו לתובעת את הסכומים המגיעים לה לפי התוספת להסכם. הטענה שהנתבעות הפרו את התוספת להסכם סותרת את טענת התובעת שהתוספת להסכם בטלה עקב כפייה, ועל כן אינה מחייבת את הצדדים. אם התוספת להסכם בטלה, היא לא יכולה להיות מופרת, שכן אין חוזה שלגביו היה "מעשה או מחדל בניגוד לחוזה", כהגדרת הפרה בחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה].
117. לטענת התובעת בסיכומיה, יש לקבל את טענותיה באשר לסיבות לעיכובים משום שהיא נתמכה בחוות דעת מומחה מטעמה, בעוד הנתבעות לא העמידו חוות דעת מטעמן בהקשר זה. עוד אתייחס לחוות דעת מומחה התובעת, אך בניגוד לטענת התובעת לפיה מומחה הנתבעים לא התייחס לעיכובים בהשלמת שלב א', הוא חיווה דעתו בדבר הסיבות לעיכובים, למשל בסעיף 39 בחוות דעתו. אינג' שכטר, המומחה מטעם התובעת קבע שהתובעת לא איחרה בביצוע שלב א' אלא נהפוך הוא, העירייה עיכבה או התעכבה מבחינת היעדר תשתיות והמוכנות שלה לקבל את שלב א'. לכל היותר התובעת התעכבה ימים ספורים "ועיכוב קל זה חוסה תחת עיכובים שנגרמו על ידי העירייה ... יתרה מכך, את העיכוב הקל של הקבלן ניתן להסביר בכך שהעירייה התעכבה בחתימת התוספת להסכם, מה שגרם אי ודאות לקבלן".
118. אני דוחה את טענת התובעת, בדבר חקירה דלה ומצומצמת של מומחה התובעת בדבר הסיבות לעיכוב. המומחה נדרש לפרט כל אירוע שלדעתו גרם לעיכוב, ובכמה התעכב, וחזר על הדברים הכלליים האמורים בחוות דעתו, ובנסיבות אלה לא היה שום צורך לשוב ולשאול אותו ולאפשר לו שוב לפרט את הדברים הכלליים שאמר בחוות דעתו. להסיר ספק, אין בחוות דעתו של מומחה התובעת פירוט של אירועים שגרמו לעיכוב במסירה.
119. אני דוחה את קביעת המומחה מטעם התובעת ש-"אי ודאות" של התובעת לפני חתימת התוספת להסכם גרמה לכך שהתובעת התעכבה בביצוע שלב א' לעומת המוסכם בתוספת להסכם. המומחה לא הסביר כיצד אותה אי ודאות גרמה לעיכוב. לפי ההסכם, הקבלן היה צריך להמשיך בביצוע הפרויקט גם ללא התוספת להסכם, וגם אם נחתם רק על ידו ולא על ידי הנתבעות. שום אי ודאות לא היתה צריכה לגרום לו לעיכוב כלשהו, וכנראה מתכוון המומחה לכך שהתובעת לחצה על הנתבעות לחתום על התוספת להסכם על ידי הפסקת הביצוע על ידה, או האטה שלו, עד אשר חתמו הנתבעות על התוספת להסכם, ובמובן הזה כל עוד היתה אי ודאות אם הנתבעות חותמות על ההסכם הנותן לתובעת יתרונות שונים לעומת האמור בחוזה, עיכבה והאטה את ביצוע העבודות. זהו עיכוב לא לגיטימי, מעשה או מחדל בניגוד לחוזה, שאינו באחריות הנתבעות, אלא באחריות התובעת שהיה עליה לבצע את הפרויקט לפי המוסכם.
120. עתה אדון בחוות דעתו של מומחה התובעת באופן כללי. על פי תקנה 87, חוות דעת מומחה תינתן "בעניין שבמומחיות". לנוכח קביעות המומחה בחוות דעתו לרבות בנושא קיום הסכמים, ולאחר בירור מומחיותו של מומחה התובעת ניתנה החלטה זו:
"חוות דעתו של מר שכטר ניתנה כמהנדס אזרחי ושמאי מקרקעין. מכיוון שהוא לא הסתפק בחוות דעתו בסברות הנובעות משני תחומי מומחיות אלה, ניתנה לו האפשרות להסביר איזה תחום מומחיות נוסף שימש לחוות דעתו. מסתבר שלדעתו הוא מומחה לקיום הסכמים וביצוע הסכמים, לא בצד הטכני שלהם אלא בצד הניהולי שלהם. אין תחום מומחיות כזה, ואפילו אם המומחה צבר נסיון בקיום הסכמים, הנסיון הזה אינו עושה אותו מומחה לתחום, משום שזה אינו תחום מומחיות. על כן, אתעלם מכל סברותיו של המומחה בחוות דעתו, שאינן בתוקף מומחיותו הנטענת כמהנדס אזרחי ושמאי מקרקעין".
121. חוות דעת מומחה היא עדות סברה שבה על פי מומחיות המומחה, הוא מסיק מסקנות מהעובדות שהוא עצמו אינו מוכיח אותן, אלא יש להוכיחן על ידי ראיות ועדויות אחרות. כפי שעולה מחוות דעתו ומחקירתו הנגדית, מומחה התובעת ביסס את חוות דעתו בעיקר על מה שנאמר לו על ידי מנהל התובעת ועל ידי עובדים של התובעת. אם מנהל התובעת ועובדי התובעת העידו על עובדות אלה, ועדותם התקבלה על ידי בית המשפט, יש לשקול את חוות דעתו של המומחה המבוססת על עובדות אלה, אך אם הם אינם מעידים על עובדות אלה, או שעדותם אינה מתקבלת, חסרה חוות הדעת של המומחה תשתית עובדתית שעל פיה ניתן לחוות את דעתו. כך למשל, התבסס מומחה התובעת על "לחץ כלכלי בלתי הגון", "פער תזרימי" ו"איום בפגיעה במוניטין הקבלן מול המערכת הבנקאית" (עמ' 10 לחוות הדעת), אך כפי שמפורט בפסק דין זה, עובדות אלה לא הוכחו כראוי, וחלק מהן, כגון האיום בפגיעה במוניטין הקבלן כלל לא עלו בעדויות מטעם התובעת. כך כתב המומחה שוב ושוב בחוות דעתו שחוות דעתו נסמכת על "מידע שקיבלתי מאת הקבלן ולפיה ביצע את הקיר על פי תוכנית" (עמ' 17) או "מידע שקיבלתי מנציג הקבלן יניב אטיאס" הדוחה את טענת הטעות (עמ' 18), "בהסתמך על הסבר שקיבלתי מיניב אטיאס העתקת הארון בוצעה בשלב מאוחר מאוד" (מבלי שהמפקח התייחס ליומני העבודה – עמ' 21), וכך הלאה. עובדות אלה היה על התובעת להוכיח באמצעות עדויות וראיות, והתובעת כשלה בכך. אף כשהעיד יניב אטיאס על ביצוע עבודה בלילות, שלדבריו מתועדת ביומני העבודה שנרשמו על ידו, הסתבר שאין שום תיעוד ביומני העבודה לעבודה בלילות. כמו כן, העיד באופן תמוה שכאשר נכנס לפרויקט בינואר 20' לא ידע על מועד מסירה לפברואר 20' (עמ' 37-36 לתמליל ב'). מהתרשמותי מעדותו של יניב אטיאס, לא ניתן לסמוך עליה ללא תיעוד בזמן אמת המבסס את העובדות הספציפיות המעטות שעליהן העיד, שאינן התרשמות כללית שלו.
122. בצד הסתמכות מומחה התובעת בכבדות על דברים שנאמרו לו מטעם התובעת, כפי שאישר בחקירתו, וכפי שעולה מפירוט המסמכים ששימשו בסיס לחוות דעתו, הוא לא חקר את העובדות, ומסמכים בסיסיים כמו דו"ח יועץ הקרקע ותוכניות המכרז לא עמדו לנגד עיניו. "קראתי את מסמכי החוזה, לא קראתי את כל החומר של המכרז" (עמ' 8 לתמליל א'). זו כנראה הסיבה לכך שמומחה התובעת לא דק פורתא גם בתנאי ההסכם עצמו, וכאשר אישר מחירים שטענה להם התובעת עשה זאת בניגוד לתנאי ההסכם, וטענתו שהמחירים אושרו התבררה כלא נכונה.
123. בהקשר לעיכובים טענה התובעת, שהמפקח לפי עדותו לא התבקש לחוות דעתו מדוע התובעת לא עמדה במועדים למסירת שלב א', אלא היה מדווח בפרוטוקולים השוטפים מה נעשה ומה לא נעשה. התובעת לא פירטה מדוע זה תפקידו של המפקח לחוות דעתו מדוע התובעת לא עומדת במועדים. אין זה תפקידו. תפקידו לומר מה בוצע ומה לא בוצע, ולא מדוע לא בוצע או מה המשמעויות של אי הביצוע מבחינה חוזית. בנוסף על כך טענה, שלא שאלו את המפקח לעמדתו כשהנתבעות סירבו לשלם לתובעת עבור השלמת שלבים, מכיוון שלא עמדה במועדים, והוא אכן אישר שלא שאלו אותו אם זה מוצדק. לטענתה, עדות זו עומדת בסתירה למייל של מנכ"לית הקרן מיום 8.11.20, לפיו תודה להתייחסות מפורטת בכתב של גורמים שונים, ובהם המפקח, למכלול טענות התובעת בגין האיחורים. לא מובן לאיזו סתירה הכוונה. מנכ"לית הנתבעת ביקשה התייחסות מכולם והמפקח לא התייחס. אין סתירה בין שני אלה. הדבר לא הפריע לתובעת לטעון שהדברים חמורים ומקוממים, ומחייבים את המסקנה שהימנעות הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים שלטענתה מגיעים לה למרות חלוף המועדים נעשתה בחוסר תום לב, ותוך הפרה בוטה של התוספת להסכם, ועוד הוסיפה התובעת שמות תואר נוספים כגון "שרירות" ו-"קלות דעת". שמות תואר אלה לא מוצדקים. הנתבעות לא שילמו משום שסברו שלפי המוסכם בינם לבין התובעת התובעת אינה זכאית לתשלום.
124. התובעת התייחסה במיוחד לעיכוב ממושך שנגרם לדבריה בהגשת אישור חברת חשמל לצורך קבלת חיבור חשמל לבדיקת מערכות טרם קבלת טופס 4. על פי התוספת להסכם, נדרש היה לקבל את חיבור החשמל ביום 15.7.20. העירייה חתמה על התחייבות לחברת החשמל לקבלת החיבור ביום 13.8.20 (ת/126). אין חולק שהאחריות להספקת חיבור חשמל היא על המזמין. יואל מטעם התובעת העיד שאישורו של תמיר תוהמי להרצת מערכות וחיבור חשמל התקבל רק ביום 10.8.20 (ת/26 ועמ' 62 לתמליל ב'). לטענת התובעת בסיכומיה, יואל לא נחקר על כך בחקירה נגדית, ועל כן יש לקבל את דבריו כנכונים, לפי פסק דין שציטטה, שאינו מחייב ואינו מנחה לפי סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה ועל כן לא אתייחס אליו.
125. מנהל התובעת העיד שב-2.4.20 קיבלה התובעת מייל מהמפקח לפיו חדר הטרנספורמציה מחושמל והעירייה סיימה את התחייבויותיה כלפי חברת החשמל, ועל התובעת לטפל בחיבור החשמל, אך לדבריו זה לא נכון משום שהיתה חסרה התחייבות העירייה כלפי חברת החשמל, שנמסרה ב-13.8.20, וקודם לכן לא יכלה חברת החשמל להשלים את החיבור (עמ' 71 לתמליל א'). תמיר תוהמי העיד שלא ניתן היה לעבוד עם חשמל זמני כאשר המבנה בשלב מתקדם יותר משלד, אבל לצורך החשמל הקבוע העבודות צריכות להסתיים, והעבודות לא הסתיימו, ולכן היה מצב ביניים שבו לא ניתן לקבל חשמל זמני עקב התקדמות הפרויקט, ולא ניתן לקבל חשמל קבוע מפני שהעבודות לא הסתיימו. לטענת התובעת בסיכומיה, מייל ששלחה מתכננת החשמל ביום 2.8.20 (ת/66) תומך בדעתה שהעיכוב נגרם באחריות המזמין, וכך גם דברי המומחה מטעם הנתבעים לפיהם חיבור החשמל היה באחריות המזמין. זה לא מה שנאמר במייל, שבו נאמר שהקבלן לא השלים השחלת הכבל מחדר טרפו ועד לגומחת המונים, וארון המונים לא הותקן, למרות שהתובעת הודיעה שהעבודה בוצעה ב-14.7.20, ובמקביל, יש לפנות בדחיפות לחברת החשמל לחיבור הגנים. על כן, לטענת התובעת, העיכוב בהספקת החשמל שהיה בנתיב הקריטי של הפרויקט היה באחריות הנתבעות ומנע מהתובעת השלמת שלב א' במועד המוסכם. התובעת לא הסבירה בסיכומיה כיצד אחראיות הנתבעות לשיטתה לעיכוב מחתימת ההתחייבות על ידן ב-13.8.20, עד המסירה ב-10.9.20. לעומת זאת טענה, שלא היתה חייבת לדאוג לאספקת חשמל אלא כאמור בנספח ו' להסכם שבו פורטו האישורים שעל התובעת להציג לצורך קבלת טופס 4, היה עליה לספק רק "אישור בודק מוסמך למערכת החשמל".
126. לטענת התובעת בסיכומיה, הנתבעות הציגו מצג שווא בפני התובעת טרם חתימת התוספת להסכם, בהודעה של המפקח מיום 2.4.20 (ת/124) כי הקרן סיימה את התחייבויותיה כלפי חברת החשמל וכל שנותר הוא השלמת העבודות על ידי התובעת, אך הסתבר שהתחייבות להספקת חשמל נחתמה על ידי העירייה רק ביום 13.8.20. אין סתירה ואין מצג שווא. לא ברור שסיום התחייבויות לפני השלמת עבודות כולל חתימה על התחייבות להספקת חשמל, ואם החיוב לחתימה על התחייבות להספקת חשמל אינו מאוחר להשלמת העבודות על ידי התובעת.
127. לטענת הנתבעות, חובתה ואחריותה של התובעת היו לקבל את האישור מחברת החשמל, והנתבעות התערבו בעניין זה רק כדי לסייע לתובעת ולזרז תהליכים, ולא היה בכך כדי להסיר מהתובעת את אחריותה וחובתה לקבלת האישורים לפי סעיף 39 להסכם, ולפי סעיף 2 (19) להסכם הקובע במפורט את חובת התובעת לטפל מול הרשויות בקבלת חיבור חשמל למבנה. למרות זאת, הנתבעות הודו כנראה באחריות לעיכוב בחיבור החשמל בלא יותר מ-30 ימים (סעיף 383 לסיכומיהן). זה מתאים לזמן שחלף מהודעת התובעת על השלמת העבודות בענין זה ביום 14.7.20 (למרות שמומחה הנתבעים קבע שבמועד זה לא הושלמו עבודות החשמל) עד חתימת העירייה על התחייבות לחברת החשמל ביום 13.8.20. זה העיכוב בחיבור החשמל שבאחריות העירייה, ולא יותר מכך. העירייה אינה אחראית לכך שהתובעת השלימה את עבודות החשמל רק ביום 14.7.20 ולא אחראית לכך שמזמן שחתמה על ההתחייבות עד המסירה ביום 10.9.20 חלף חודש נוסף.
128. התובעת טענה עוד בסיכומיה לעיכוב נוסף באחריות הנתבעות בקבלת חיבור בזק לפרויקט, הדרוש לבדיקות אש ועשן. המומחה מטעם התובעת אמר שחיבור בזק בוצע רק ביום 19.8.20, ומנע השלמת שלב א' במועד שנקבע, למרות שכבר ביום 15.6.20, פנתה התובעת וביקשה השלמת חיבורי בזק (ת/42). לא מצאתי בסיכומי הנתבעות תשובה לטענה זו, ולכן אני מקבל את טענת התובעת, שהעירייה אחראית לעיכוב חיבור בזק עד 19.8.20, כך שלא ניתן היה לבצע בדיקות אש ועשן עד לאחר מועד זה.
129. עוד טענה התובעת בסיכומיה, שבשל היעדר לחצים מספיקים למערכת הספרינקלרים לא ניתן היה לקבל טופס 4. הנתבעת ביצעה 3 בדיקות לחץ מים, ואישור ללחץ הדרוש ניתן רק ביום 11.8.20. לטענת התובעת בסיכומיה ברור שעד לקבלת אישור זה לא יכלה התובעת להשלים את העבודות, שכן נשקלה האפשרות לבניית חדר משאבות במקרה שבו הלחץ לא יספיק. התובעת הפנתה לת/43, שהוא מייל מ-21.7.20 לפיו יש צורך במאגר או משאבה או קו חדש מול תאגיד המים. התובעת לא הביאה עדות לאפשרות לבניית חדר משאבות, מלבד מייל זה. המפקח העיד שלחץ המים לפרויקט לא היה תקין, ולא באחריות התובעת (עמ' 56 לתמליל ד'). התובעת הפנתה למייל של המפקח מיום 22.7.20 (ת/28), לפיו יש צורך בטיפול בעניין קבלת לחץ מים, והתובעת תשמח אם הנושא לא ייפתר, ויצדיק עיכוב במסירה, כשממילא התובעת לא תעמוד במועדים מטעמים אחרים. המפקח התייחס למייל זה, ואמר שהוא לא משקף את המציאות אלא נוסח בצורה זו על מנת לזרז את הטיפול בבעיה, ואכן הצליח ו-"פתחו את הסתימה והכל בא על מקומו בשלום". לטענת התובעת, זו אינה אמת ועדותו של המפקח אינה מהימנה. הנתבעות לא השיבו בסיכומיהן לטענה זו. על פי הראיות שבפני, אני דוחה את טענת התובעת שלא יכלה להשלים את עבודות משום שנשקלה בניית חדר משאבות, בהעדר הוכחה מספקת. לחץ המים אושר רק ביום 11.8.20 ולכן אחראית העירייה בשל כך לעיכוב של חודש ימים לעומת המועד המוסכם 28.7.20.
130. בנוסף טענה התובעת בסיכומיה, שלאחר שהשלימה את העבודות להקמת הגנים, ביולי 2020 נדרשה לתוספות ושינויים שלא בא זכרם עד אותו מועד, כגון עבודות בטיחות בתפר בין מתחם שלב א' למתחם שלב ב' בהתאם לתוכנית בטיחות חדשה שנמסרה באותו מועד, והתקנת אביזרים ומתקנים שהדרישה להתקנתם הועלתה רק באותם ימים, נושא שעיכב מתן טופס 4 (ת/49 מיילים מ-2.9.20 ו-6.9.20). התובעת לא הפנתה לדרישות נוספות ביולי 2020. במייל מ- 2.9.20 נדרשו דרישות בטיחות זמניות שנועד להגן על הילדים בשלב א' העומד להתאכלס עקב המשך העבודות בשלב ב', מצב שנוצר באחריות התובעת. מהדרישה עד לביצוע, שחלקו נעשה על ידי העירייה, חלפו כ-10 ימים. התובעת לא הצביעה על עיכוב שנגרם בשל נושא זה שנוהל במקביל לדברים האחרים שהיה על התובעת להשלים לצורך קבלת טופס 4.
131. עוד טענה התובעת בסיכומיה, כי התעכבה בקבלת טופס 4 בשל כך שפקידי העיריה נעדרו ממשרדיהם עקב משבר הקורונה. היא הסתמכה על ת/8, שהיא הודעת מנכ"לית הקרן מיום 8.9.20 לפיה חסרים אישורים לקבלת טופס 4, ועל עדות מהנדס העירייה מר הדר שקבלת האישורים טעונה בדיקות על ידי נציגי העירייה. דברים מהנדס העירייה ברורים מאליהם. יש לבדוק לפני שנותנים אישור. אין באלה כדי להוכיח שפקידי העירייה נעדרו ממשרדיהם, וכי בשל כך התעכבה התובעת בקבלת טופס 4. על כן אני דוחה טענה זו של התובעת.
132. על פי כל האמור לעיל, טענה התובעת שהיא לא אחראית לעיכובים ואיחור בהשלמת הפרויקט בשלב א', אלא הנתבעות. על פי קביעותי לעיל, אני קובע שהנתבעות היו אחראיות לעיכוב של חודש אחד בהשלמת הפרויקט בשלב א', והתובעת היתה אחראית ליתר העיכוב. דהיינו מועד המסירה של שלב א' היה 28.7.20, והעירייה אחראית לחודש עיכוב עד 27.8.20, והתובעת אחראית ליתרת העיכוב עד למסירה ב- 10.9.20.
133. אשר לעיכובים בהשלמת שלב ב', טענה התובעת שיש לאמץ את טענותיה באופן מוחלט משום שהעמידה חוות דעת מומחה מטעמה בנוגע לסיבות לעיכובים שאינם באחריותה, והנתבעות כלל לא העמידו חוות דעת מטעמן בהקשר זה. אין בסיס כלשהו לטענה כאילו אם מומחה אומר דבר מה ואין חוות דעת מהצד שכנגד שאומרת אחרת, חייבים לקבל את דברי המומחה. לא באופן מוחלט ולא בכלל. תמיד יש לבדוק את הדברים שנאמרים על פי הראיות. יתר על כן, בניגוד לטענת התובעת לפיה מומחה הנתבעים לא התייחס לעיכובים בהשלמת שלב ב', הוא חיווה דעתו בדבר הסיבות לעיכובים, למשל בסעיף 39 בחוות דעתו, ואף נחקר על כך בעמ' 39 לתמליל ד'.
134. על פי קביעת מומחה התובעת, הסיבות להתארכות שלב ב' הן השינויים התכנוניים שנמסרו לקבלן באוקטובר 2020, ומגבלות הנגישות להשלמת העבודות, המצדיקים הארכת משך הביצוע למשך כחודשיים ביחס למועד שלו התחייבה התובעת בתוספת להסכם. כמו כן קבע בחוות דעתו שיש להביא בחשבון את הודעת הנתבעת לתובעת ביום 28.8.20 שלא תשלם לתובעת את הסכום המגיע לה בשל השלמת שלב א', משום שהתובעת לא עמדה במועד להשלמת שלב א', וכן הודעתה על גריעת 178,000 ₪ ששולמו בגין עבודות חריגות. הקביעה האחרונה, לפיה יש להביא בחשבון כנימוק לאיחור בהשלמת שלב ב' אי תשלום לתובעת למרות טענתה שמגיע לה בגין פריטים אחרים, היא קביעה מופרכת. על פי תנאי ההסכם, אין קשר בין הוויכוח הכספי לגבי פריטים אחרים לבין השלמת שלב ב', מלבד הקשר שלפיו כפי שאירע כמה וכמה פעמים לפי הראיות שבפניי, התובעת ברצותה מאריכה את המועדים להשלמת אבני דרך בפרויקט, כאמצעי לחץ לתשלום השנוי במחלוקת בפריטים אחרים. אין בכך הצדקה לעיכוב בהשלמת שלב ב'. למרבה הפלא, אף התובעת בסיכומיה טענה שאי תשלום סכומים שהנתבעות טענו שלא מגיעים לתובעת, היו קושי משמעותי בהשלמת שלב ב'. אין לכך שחר.
135. אשר לקבלת תוכניות התקרות ביום 25.10.20, אני מקבל את דברי מומחה הנתבעים בחוות דעתו שקבלת עדכון זה לא הצדיקה את העיכוב בהשלמת שלב ב', שהיה צריך להשלים עד 29.10.20, משום שזהו חלק קטן מהעבודה, והיה בידי התובעת לקבל את העדכון הזה חצי שנה קודם לכן, אם היתה עוסקת בכך חצי שנה קודם. ממילא לא בדק את ההשפעה של הפעילות הספציפית הזו, אבל לשיטתו מדובר בפסיק קטן מתוך העבודה (עמ' 39 לתמליל ד').
136. לטענת התובעת, העיכוב בסיום העבודות והשלמתן נבע מתכנון לקוי והיעדר תוכניות סופרפוזיציה שמנעו את השלמת העבודות. כמו כן, בתוכנית התקרות לא בוצעו התאמות לשינויים במערכות מיזוג האוויר, הספרינקלרים והחשמל, ולכן נדרש עדכון כדי ליצור אחידות בגבהים של התקרות. התובעת הסתמכה על מכתבה מיום 6.11.20 (ת/33), המפרט שורה של תכנונים לקויים לשיטתה, אך העובדה שזו טענת התובעת אינה מוכיחה שאכן אלה הגורמים לעיכוב. למרות שמומחה התובעת השתדל מאוד לעקוב אחרי טענות התובעת ולהביאן כקביעה שלו, הוא לא קבע שהגורמים לעיכוב הם היעדר תיאום בין תוכניות, שינויים בגבהים בפיתוח באזור הצפוני, שינויים במהלך מדרגות מערבי, מנועים לפתיחת חלונות לשחרור עשן, ועוד. האדריכלית אורנה סוקוליק העידה שהיה צורך בעדכון התוכנית לתקרות, והיא ביצעה את העדכון למרות שכבר תכננה את התקרות, כדי שהתובעת תוכל להתקדם. התובעת הסיקה מעדות זו שאין חולק שתוכנית התקרות עיכבה את התובעת בשלב ב' של העבודות לקראת השלמת הפרויקט, אך לא כך הוא. תוכנית התקרות נעשתה כאשר נדרשה, בעקבות סיור באתר ביום 21.10.20. אם היתה התובעת מבצעת את עבודות מיזוג האוויר, חשמל וספרינקלרים קודם לכן, במועד מספיק לפני השלמת העבודות, היתה הפגישה מתקיימת קודם לכן, והיתה מתקבלת תוכנית העדכון כפי שהתקבלה, 4 ימים אחרי הפגישה, חודש או חודשיים לפני השלמת העבודות באופן שלא היה עיכוב כלל. אני מאמץ את דברי מומחה הנתבעים לפיהם אי אפשר להתייחס רק לתוכנית אחת שנמסרה במועד מסוים, בלי לבדוק האם לא ניתן היה לקבל את התוכנית זמן רב לפני כן, אילו ביצעה התובעת את העבודות על פי הקצב הראוי. התובעת התעכבה בביצוע העבודות המוטלות עליה שהגיעו בשלב מאוחר לבדיקת התקרות ואינה יכולה להצדיק את העיכוב בכך שבשלב המאוחר שבו נדרש עדכון, ניתן העדכון בתוך 4 ימים.
137. התובעת טענה, על פי עדות מנהל התובעת ויניב שלפני סיום שלב א', ביקשו הנתבעים לחצוץ בין שלב א' לשלב ב', כך שהמעבר לשלב ב' יהיה מתוך שביל צפוני אחר שיכלו להשתמש בו, ולכן הדבר עיכב את העבודה, שכן היה שם מחסום שבשליטת אחד השכנים שהיה פותח את המחסום כדי להכניס סחורות לאתר לאחר שהתקשרו אליו, ולא ניתן היה להכניס כמה משאיות במקביל אלא בתיאום קפדני ובגישה מינימליסטית. לדבריו, השינוי הזה לפי הוראת מהנדס העיר וההפרדה בין שלב א' לשלב ב', אולי היתה מוצדקת מחשש לשלום הילדים בגנים שבשלב א', אבל זה חסם את התובעת בעבודות (עמ' 79, 80 לתמליל א' ועמ' 28, 29 לתמליל ב'). בנוסף טענה התובעת על פי עדויות אלה, שהיה קיר צפוני שהיה חשש שיקרוס עקב בעיית ניקוז ונדרש ביצוע מחדש וזה לקח זמן, וכמו כן היתה טענה שלא ביצעו את החניון הצפוני כמו שצריך והסתבר שזו טעות תכנון שתוקנה על ידי העירייה, אבל היתה עילה לעיכוב המסירה של שלב ב'. טענות אלה לא נתמכו בחוות דעת מומחה התובעת. התובעת הסתמכה על דברי מנכ"לית הקרן מיום 16.2.21 (ת/59), שיש בכך כדי להצדיק שבועיים אחרונים של עיכוב, עקב אשמת העירייה. לטענת התובעת, מומחה הנתבעים אישר בעמ' 40 לתמליל ד', שבעיית השיפועים היתה בעיית תכנון, שטופלה ותוקנה על ידי עיריית חדרה. הנתבעות לא התייחסו לטענות אלה בסיכומיהן. על פי הראיות שבפני, הגזימו עדי התובעת במשמעות שנודעה לצורך בגישה מהצד הצפוני, בהתחשב בכך שהם בדקו לפני העבודות את המקום ואפשרויותיו והם שגרמו לצורך לאכלס את שלב א' בעוד העבודות מבוצעות בשלב ב', ולא הוכיחו כמה משאיות ביחד היה צריך להכניס וכיצד הדבר נמנע מהן. יומני העבודה לא מעידים על כך. על כן, אני דוחה את הטענה שנושא הגישה מהשביל הצפוני גרם לעיכוב. אני מקבל את הטענה שנושא הטעות בתכנון הקיר הצפוני, שתוקן על ידי העירייה, גרם לעיכוב של שבועיים, כפי שכתבה מנכ"לית הקרן בת/59.
138. התובעת טענה שלמרות שהגנים נמסרו עוד בספטמבר 2020, ובכך הושלם שלב א', סירבו נתבעות להיענות לבקשת התובעת להקטין את ערבות הביצוע שניתנה על סך 1,100,000 ₪, ולחצים כלכליים אלו השפיעו מטבע הדברים על לוחות הזמנים. שוב, אני דוחה את הטענה לפיה רשאית התובעת שלא לבצע את העבודה או להתעכב בביצועה, אם לא נענים לדרישותיה הכספיות, שאין ספק שהן מעבר לתנאי ההסכם. מכל מקום, טענה התובעת שעמדה זו נועדה להפעיל על התובעת לחצים שלא כדין ובחוסר תום לב, בכך שהנתבעות סירבו באופן דווקני להקטין את ערבות הביצוע. אומר זאת במילים אחרות – הנתבעות עמדו על תנאי ההסכם כפי שהוא בעניין ערבות הביצוע ולא נענו לבקשת התובעת לשנות את תנאי ההסכם. אני דוחה את הטענה שיש בכך נימוק כלשהו לעיכוב בביצוע שלב ב'. להסיר ספק, לפי תנאי ההסכם, הערבות עומדת כפי שהיא עד סיום הפרוייקט, ללא קשר לאחוזי הביצוע. זה ההסכם שהתובעת שקלה והחליטה להתקשר בו, לאחר שבודאי שקלה את האפשרות שיכול ותעמוד ערבות ביצוע גם לאחר שתסיים 50% או 75% או 90% מהפרוייקט. יש לכך משמעות כלכלית שהתובעת שקלה אותה וכללה אותה בחישוביה, ואם טעתה בכדאיות העיסקה אין לה להלין אלא על עצמה. לחציה לשנות זאת לא הועילו, אבל אין בכך חוסר תום לב.
139. התובעת הוסיפה וטענה שעיכוב נוסף נגרם בשל בדיקת האינטגרציה שהתבקשה התובעת לבצע לאחר שכבר ניתן אישור כיבוי אש לפרויקט. התובעת ביצעה את הבדיקה, ולא העידה ולא הביאה שום ראיה שהדבר עיכב אותה, אבל בסיכומיה התייחסה לכך כדי להוכיח שהבדיקה נדרשה בחוסר תום לב על מנת לעכב את המסירה. זאת אומרת, לטענתה הנתבעות דרשו את בדיקת האינטגרציה בחוסר תום לב כדי לעכב את המסירה של שלב ב'. אין שום ראיה שהדבר גרם לעיכוב כלשהו, וכי הנתבעות ביקשו לגרום לעיכוב כלשהו ומדובר בטענה מופרכת.
140. התובעת טענה שעדותה של גב' איריס ארקין, מנכ"לית הקרן מיולי 2019 עד אפריל 2021 חלולה מתוכן, שכן העידה שלא זכרה פרטים בנוגע לתקציב הפרויקט, ולא זכרה את העובדות באשר לאופן ביצוע העבודות והמחלוקות שהתעוררו. אכן, העדה נמנעה מלעיין בתמליל לפני תשובתה כפי שהתבקשה (עמ' 33 לתמליל מיום 22.3.23), ונמנעה מלעיין במייל ולרענן את זכרונה (עמ' 36 לתמליל). כפי שהבאתי לתשומת לב ב"כ הנתבעים בעמ' 38, כל תשובה שלה היתה "תציג לי", "אני אראה", "אולי", "אוכל לצטט מה כתוב", כאשר שאלתי בשביל מה להביא לעדות עדה שלא זוכרת. ואולם, אני דוחה את טענת התובעת כאילו משום שעדה זו לא ידעה להעיד עובדות שהיא זוכרת, המסקנה היא שיש לקבל את גירסת התובעת. יש לקבל את גירסת התובעת אם היא נסמכת על עדויות ועל מסמכים. אין לקבל את גירסת התובעת משום שהעדה שכנגד אינה יודעת ואינה זוכרת להעיד מחוץ לאמור במסמכים. המסמכים עדיין קיימים. אני דוחה את טענת התובעת, כאילו מדובר בעדה שנשללה האפשרות לחקור אותה בחקירה נגדית. האפשרות לא נשללה והתוצאה היא שהיא לא זוכרת. אי אפשר לסמוך על מה שאינה זוכרת. הא ותו לא.
141. למרות טענתה של התובעת, שאין לסמוך על עדותה של גב' ארקין, כמו שלגבי המפקח טענה שאין לסמוך על עדותו אבל הסתמכה על דבריו, גם לגבי גב' ארקין ביקשה להסתמך על דבריה, לפיהם החלטות בענייני כספים התקבלו רק על ידי העירייה. לטענת התובעת, עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת לעדות נציגי העירייה, שטענו שלא היו מעורים בפרויקט, והסתמכו על אישורים או היעדר אישורים של מנכ"לי הקרן. אכן, גזבר העירייה העיד שלא התערב באישור החשבונות, ותפקידו היה לדאוג לתשלום הכספים המאושרים. אני דוחה את טענת התובעת שמדובר בעדות לא מהימנה. עדותו של מר בועז חריף, גזבר העירייה, מהימנה בעיניי, וזה אכן תפקידו כגזבר העירייה. גזבר העירייה אינו קובע איזה כספים לשלם בכל פרויקט אלא תפקידו לספק את הכיסוי הכספי לתשלומים שיש לבצע על פי אישורים אחרים. אכן, מר חריף חרג מסמכותו לטובת התובעת, כאשר אל מול דרישותיו של מנהל התובעת לשנות את תנאי ההסכם ולשלם לתובעת עבור העבודות החריגות לפני סיום הפרויקט, הסכים שאם אין מחלוקת על חלק מהעבודות החריגות, העבודות החריגות שאינן במחלוקת ישולמו מוקדם יותר מהמוסכם. אני דוחה את טענת התובעת לסתירות בעדויות בעניין זה. כפי שהעיד מר חריף, עמדת הקרן היתה שהתובעת אינה זכאית למלוא הכספים בגין פסולת וכלונסאות, ואינה זכאית לתשלום עבורם לפני סיום הפרויקט, כפי שהוסכם מראש. מר תוהמי העיד שעמדת הקרן היתה שהתובעת זכאית לחלק מדרישותיה. אין סתירה בין אלה. אין בכך כדי להטיל ספק בעדותו שלפיה כגזבר העירייה לא עסק באישור תשלומים בפרויקט, ואני דוחה את הטענה שמדובר בכשל ניהולי מוחלט כטענת התובעת, משום שאם גזבר העירייה היה צריך לעסוק באישור תשלומים בכל הפרויקטים של העירייה, זה היה כשל ניהולי.
142. התובעת טענה שגם מהנדס העיר מר נדב הדר העיד שלא ניהל את הפרויקט, וכי היה כיסוי תקציבי לכלל הפרויקט, אלא שהוא לא נכח באישור התקציבים, וגם מר תמיר תוהמי, מנהל מחלקת מבני ציבור העיד שהיה מעורב בפרויקט ברמת מעקב אחר חשבונות, תקציב ולוחות זמנים. מכך הסיקה התובעת סתירות בעדויות מטעם הנתבעות, שעה שעדי הקרן העידו שהעירייה ניהלה את הפרויקט, ועדי העירייה העידו ששימשו חותמת גומי. מכאן שהפרויקט לא נוהל כלל. אני דוחה טענה זו של התובעת, ואין כאן סתירה. עדי הקרן לא העידו שהעירייה ניהלה את הפרויקט, אלא הפרויקט נוהל על ידי הקרן. עדי העירייה לא ניהלו את הפרויקט ולא שימשו חותמת גומי.
143. בנוסף לטענה בדבר ביטול התוספת להסכם עקב עושק או כפיה, טענה התובעת שהנתבעות הפרו את ההסכם והתוספת להסכם בכך שנמנעו לשלם לתובעת את הסכומים המגיעים לה לפי התוספת, ועל כן בוטלה התוספת כדין עם הגשת כתב התביעה. כלומר, התובעת טוענת שעשתה שימוש בתרופת הביטול לפי חוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה] עקב הפרת התוספת להסכם על ידי הנתבעות. לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, במקרה של הפרה, זכאי הנפגע לבטל את החוזה, ויחולו הוראות אלה:
"הגדרה
6.לענין סימן זה, "הפרה יסודית" – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; הזכות לביטול
7.(א)הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.
(ב)היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.
(ג)ניתן החוזה להפרדה לחלקים והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק, אין הנפגע זכאי לבטל אלא את החלק שהופר; היתה בהפרה גם משום הפרה יסודית של כל החוזה, זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר או את החוזה כולו.
דרך הביטול
8.ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7(ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה – תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה.
השבה לאחר ביטול
9.(א)משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך."
144. לטענת התובעת, הנתבעות הפרו את התוספת להסכם בכך שנמנעו מלשלם לה את המגיע לה, בהסתמך על עדותו של יואל נהיר לפיה סמוך למסירת הגנים, קיבלו הודעה ממנכ"לית הקרן שלא תשולם התמורה לפי התוספת להסכם (עמ' 63 לתמליל ב'). כמו כן הסתמכה על ת/34 מיום 6.11.20, לאחר שהנתבעות הודיעו לדבריה שאין בכוונתן לשלם לתובעת את המגיע לה. מנהל התובעת אמר במסמך זה שזו הפרה בוטה של החוזה והוא שומר על זכויותיו. מכאן, שלכל המאוחר ב-6.11.20 הפרו הנתבעות לטענת התובעת את ההסכם, ולפי סעיף 8 לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה] היה על התובעת להודיע על הביטול בתוך זמן סביר לאחר 6.11.20. היא לא הודיעה על ביטול ההסכם עד הגשת התביעה ב-29.12.21, יותר משנה לאחר מכן.
145. לא למותר לציין שבניגוד לדבריו של מומחה התובעת כאילו חשבונות לא שולמו במועד, אישר בעדותו שכל החשבונות שנמסרו במהלך הפרויקט, שולמו (עמ' 9 לתמליל א'). נסיונו להסביר שמועדי הביצוע לא תאמו לביצוע הפרויקט כמיקשה אחת, ולכן היה צורך לשנות את אבני הדרך כדרישת התובעת אינם איחורים בתשלום לפי החוזה, אלא סירוב של הנתבעות לשנות את תנאי החוזה.
146. על פי החוק, אין התובעת זכאית לבטל את החוזה גם במקרה של הפרה, ללא ארכה לקיום, אלא אם מדובר בהפרה יסודית של החוזה. על כן טענה התובעת שאי תשלום התמורה הוא הפרה יסודית של ההסכם. לצורך כך ציטטה כמה פסיקות של בתי משפט מחוזיים, שלא אתייחס אליהם משום שאינם מחייבים או מנחים לפי סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה. כמו כן הסתמכה על ע"א 207/76 הרשקו נ' וכטר (ניתן 8.2.1977), אך כל מה שנקבע בפסק דין זה הוא שאין לקבוע קביעה קטגורית שלפיה איחור בתשלום לא יהווה הפרה יסודית של החוזה, אלא אם הותנה כך במפורש. "גם בהיעדר תניה כזו בחוזה יש ואף איחור קצר יחסית בתשלום ייחשב כהפרה יסודית. זה תלוי בנסיבות המקרה". יש להוכיח שבנסיבות המקרה מדובר בהפרה יסודית. התובעת טענה עוד שלפי פסק דין זה, מכתב התראה על תביעה אפשרית לאכיפה ולפיצויים נחשב כארכה מספקת, גם בלי שהנפגע הזהיר במפורש את המפר אודות כוונתו לבטל את החוזה אם ההפרה לא תתוקן. אמירה זו, ככל שנאמרה בפסק הדין, אינה עוסקת בשאלה אם מדובר בהפרה יסודית, אלא אם ניתנה ארכה לקיום כאשר ההפרה אינה יסודית.
147. מכאן עברה התובעת לדון בשאלה אם די בעצם מתן ארכה, בלי לנקוב בתקופת זמן וללא תוספת הסבר או איום, כדי לעמוד בדרישת הארכה לקיום במקרה של הפרה לא יסודית. לטענתה, די במתן ארכה על דרך הסתם בלי שום אזהרה, וגם אין צורך בהודעת ביטול פורמלית, וניתן לראות בהגשת תביעה הודעת ביטול (ע"א 7938/08 מונסנגו נ' מכביאן (ניתן 11.8.11)). לטענתה, המייל מיום 6.11.20 הוא התראה לנתבעות וארכה משתמעת לתיקון ההפרות, והגשת התביעה היא הודעת ביטול. התובעת לא הסבירה כיצד הגשת תביעה ביום 29.12.21 היא הודעת ביטול זמן סביר לאחר שחלפה הארכה שניתנה במייל מיום 6.11.20, שאינו מציין שום ארכה, ואינו תובע שום תרופה אלא מתלונן על ההפרה הנטענת, ומציין שבימים הקרובים יעביר לוח זמנים מעודכן לסיום הפרויקט, והוא מבקש לקדם את עניין התשלום. ככל שהגשת התביעה היא הודעת ביטול, הודעת הביטול ניתנה שלא כדין, הרבה לאחר המועד למתן הודעת ביטול, לאחר שממילא שלא ניתנה ארכה לקיום כדין.
148. התובעת התעלמה כליל מחובתה להשיב את הכספים ששולמו לה בהתאם לתוספת להסכם, בהנחה שהתוספת להסכם מבוטלת. במקום זה טענה שהתוספת להסכם אינה מחסום בפניה, ויש להכריע בסכומים המגיעים לה בהתאם להסכם הקבלנות. אם התוספת להסכם מבוטלת כולה, כטענת התובעת, לא רק שאינה מחסום בפני התובעת, אלא שיש לחזור ללוח הזמנים המקורי על פי ההסכם שלפיו היה על התובעת להשלים את שלב א' ושלב ב' זמן רב לפני המועדים שהוסכמו בתוספת להסכם, שהם מאוחרים יותר. בנסיבות אלה, מתחזקת הטענה של הנתבעות, שהתובעת לא עמדה במועדים המוסכמים להשלמת השלבים האלה.
149. אני דוחה את טענת התובעת לביטול התוספת להסכם בשל הפרתו באי תשלום המגיע על פיו הן משום שלא היתה הפרה המצדיקה ביטול ללא ארכה לקיום, ולא ניתנה ארכה לקיום והן משום שלא ניתנה הודעת ביטול כדין של ההסכם עקב הפרתו. על כן, התוספת להסכם תקפה ומחייבת את הצדדים.
150. סיורי מסירה בפרויקט החלו בספטמבר 2020. לטענת התובעת, תהליך המסירה נוהל באופן לקוי ותמוה, ובכל סיור העלה המזמין טענות בדבר ליקויים נוספים שלא בא זכרם בפרוטוקולים קודמים. היה צפוי שהתובעת תצביע על ההפרשים בין הפרוטוקולים בסיורי המסירה השונים, שכן אין חולק שנוהלו פרוטוקולים של סיורי המסירה, אך היא העדיפה להסתמך על עדותו בעל-פה של יניב אטיאס לפיה לאחר פרוטוקול בוצעו תיקונים שנבדקו בסיור בשטח, ולמחרת קיבלו פרוטוקול נוסף הכולל ליקויים נוספים. אני דוחה את הסתמכות התובעת על עדות בעל-פה של יניב אטיאס. אין מדובר בעובדה התלויה בהרגשתו של יניב אטיאס, אלא בעובדה שניתן להוכיח באמצעות הפרוטוקולים, שאליהם לא הפנתה.
151. התובעת הסתמכה גם על חוות דעתו של המומחה מטעמה, אשר חיווה דעתו בעיקר שלמרות הליקויים שנותרו, הם היו מינוריים והפרויקט היה ניתן למסירה. בנוסף חיווה דעתו שעיון בפרוטוקולי המסירה מאשש את טענות הקבלן, לרבות הטענה שהביקורות מגלות נושאים חדשים מדי ביקורת. כלומר, אין זו חוות דעתו של המומחה המנותקת מהפרוטוקולים עצמם, אלא כאישוש טענות רבות נוספות של התובעת, הוא מוצא לנכון להביע את דעתו שגם הטענה הזו נכונה. על כן יש לבדוק את הפרוטוקולים עצמם.
152. בחקירתה של האדריכלית אורנה סוקוליק, הסתבר שפרוטוקולי מסירה נערכו באופן שבכל פעם נכנסו במחשב לקובץ הישן, עברו על הסעיפים ושינו לפי הצורך, כך שלא ברור אם הפרוטוקול משקף רק את הרובד הקיים או גם רבדים קודמים, וכך נותרו בפרוטוקולים חיובים שהיה צריך להשלים עוד לפני הפרוטוקול, כחיובים שיש להשלים לפי פרוטוקול זה (עמ' 11-9 לתמליל מיום 22.3.23). כמו כן העידה, שבפרוטוקול מיום 30.11.20, נרשמו ליקויים שלא נרשמו בפרוטוקול הקודם מיום 14.9.20 (עמ' 14 לתמליל מיום 22.3.23).
153. לטענת התובעת, על פי ההסכם שבין הצדדים, צפו הצדדים אפשרות שלאחר השלמת העבודות ייוותרו בבניין ליקויים לא מהותיים שלא ימנעו מסירה, ושאותם יהיה הקבלן רשאי להשלים בשנת הבדק. סעיף 47 להסכם מקנה למפקח רשות לתת תעודת גמר הכוללת רשימת תיקונים שיש להשלים, שאינם מונעים קבלת תעודת גמר. כך גם נאמר בנוסח תעודות הגמר שצורפו כנספחים להסכם. למרות זאת, לטענתה, סירבו הנתבעים ליתן לתובעת תעודת גמר ולקבל את הפרויקט. המומחה מטעם הנתבעים העיד שליקויים כגון נקיון אריחים ותיקוני צבע הם ליקויים מהותיים שמנעו מסירה, אך לטענתה, כשנשאל מה הליקויים שאפשר להעביר לבדק ענה בציון הליקויים האלה בדיוק. לצורך כך ציטטה ציטוטים חלקיים מעדותו בעמ' 43 לתמליל ד'. טענה זו אינה אמת ומומחה הנתבעים לא העיד כך. אביא מעדותו תוך ציון בקו תחתון של המילים שבחרה התובעת לצטט:
"ש: אני אומר לך שעל פי תעודת הגמר, נרשם שהמזמין יכול לקבל את הבניין ויש רשימה מצורפת של ליקויים שיש לתקן אותם לאחר קבלת תעודת הגמר. לכן אני אומר לך שהטענה שלך שהקבלן נדרש לצחצח, במרכאות, את הבניין, טרם המסירה, היא, אין לה אחיזה בחוזה. זה דרישה מפליגה ולא מקובלת.
ת: אני חושב שמה שאתה אומר מאוד מאוד לא מקובל. אני מקבל עבודות בהיקפים עצומים ואני לא מקבל עבודות שהם מלוכלכות ואני לא מקבל, אבל מה, לפעמים, יש מזמין שאומר לך תשמע, מחר אני רוצה לפתוח את הגן, תחתום לו על כל מה שהוא רוצה, רק שאני אוכל לפתוח את הגן. ואז אתה מקבל פרויקט לקוי, שהוא נמסר בלחץ של לוחות זמנים, כי צריך להשתמש בפרויקט. זה לא אומר שזה תקין וזה גם לא כתוב פה. כאן כתוב..
ש: אז כשכותבים רשימה..
ת: כאן כתוב שיש רשימה, אז זו רשימה הזאת יכולה להיות איזה רשימה מינורית, של כל מיני דברים שבאמת אפשר להעביר לבדק, או שבאמת אפשר..
ש: מה למשל? מה באמת אפשר להעביר לבדק?
ת: איזשהו ליקוי ב, יש 20 מנורות ומנורה 1 לא עובדת ואני רוצה להשתמש, אז אני אומר לך, או-קיי, המנורה הימנית לא עובדת, את זה תתקן לנו במסגרת שנת בדק, או איזה ליקוי בפאנל של ריצוף ש, אז את זה תתקן בשנת בדק, אבל לא תמסור לי בניין מלוכלך ובניין.."
154. מומחה הנתבעים לא אישר שאפשר למסור פרויקט עם אריחים מלוכלכים וצבע הזקוק לתיקון, בניגוד לטענת התובעת. התובעת טוענת שמדובר בפגמים של מה בכך, שסירוב לקבל את הפרויקט בגינם הוא חוסר תום לב (ע"א 524/83 קן-תור נ' אלון (נבו 27.5.86) – שם דובר על שריטות). אני דוחה את טענת התובעת. אכן, ניתן למסור את הפרויקט עם ליקויים מינוריים, אך ההבחנה בין ליקויים מינוריים כאלה לבין ליקויים המונעים מסירה היא שאלה מקצועית. כמי שאינו מקצוען, העליתי כבר בקדם המשפט את השאלה, מדוע התובעת הסוברת שאלה ליקויים מינוריים אינה מתקנת אותם בזמן קצר ללא הכרעה בשאלה זו, אך השאלה נותרה בעינה. מומחה התובעת אימץ ללא בחינה עצמאית אם גירסת התובעת שמדובר בליקויים מינוריים ואני מקבל את חוות דעתו של מומחה הנתבעים שהליקויים, ובהם נקיון אריחים ותיקוני צבע אינם ליקויים מינוריים.
155. לטענת התובעת, טופס 4 לשלב ב' היה יכול להתקבל בינואר 2021, לאחר אישור כיבוי אש (ת/120), ומשעה שבוצעה מסירה סופית רק ביוני 2021, יש לחייב את הנתבעים בתשלום עבור העיכוב שחייב אותו בהוצאות תקורה והמשך מתן שירותים לאתר בתקופה זו. התובעת לא הפנתה לביסוס לטענה זו, לרבות בחוות דעת מומחה התובעת, שביסס את דבריו בענין זה רק על הודעת של מנכ"לית הקרן למהנדס העיר מיום 16.2.21 שצורפה כנספח לחוות דעתו והוצג כת/59. במייל זה אמרה, ש"אם הקבלן יטען, והוא יטען, שהעיכוב בקבלת טופס 4 נובע מהעירייה – טענתו תהא מוצדקת לפחות החל מהשבועיים האחרונים", ובתוכן נאמר שלא ניתן היה לתאם סיור של הפיקוח באתר כי משך שבועיים לא ניתן היה לתאם סיור בשל בידוד מחלקת הפיקוח. ביום 16.2.21 התקיים סיור הפיקוח. זו אינה הצדקה לעיכוב במסירה עד סוף ינואר 2021 וזו אינה הצדקה לעיכוב במסירה עד יוני 2021. התובעת לא הצביעה על ראיות אחרות המצדיקות עיכוב במסירת שלב ב'. למרות זאת, אחשב את העיכוב שבאחריות העירייה כעיכוב של חודש ימים.
156. על פי כל האמור, אני דוחה את טענת התובעת לפיה הנתבעות אחראיות לעיכוב במסירת שלב ב', למעט חודש ימים. דהיינו, התובעת התחייבה למסור את שלב ב' עד 29.10.20. היא אחראית לעיכוב עד סוף ינואר 2021. העירייה אחראית לעיכוב בחודש פברואר 2021 והתובעת אחראית להמשך העיכוב עד המסירה ביום 9.6.21.
157. לטענת התובעת היא זכאית לסך 1,838,113 ₪ כולל מע"מ עבור פינוי פסולת וביצוע כלונסאות כתוצאה מעוגני קרקע של המגרש השכן. סכום זה הופיע בחשבון הקבלן מבנה 06, ולאחר הפחתת 591,887 ₪ ששולם לתובעת בחשבון סופי וחד-פעמי, היתרה לתשלום היא 1,246,226 ₪ כולל מע"מ. בנוסף על כך, טוענת התובעת שהיא זכאית ל-1,706,062 ₪ כולל מע"מ עבור ניהול מתמשך, פיצויי קיום ופיצויים בגין אי אישור חשבונות במועדם, כמפורט בחשבון המצטבר מבנה 06. בנוסף, טוענת התובעת שהיא זכאית ל-1,512,236 ₪ בגין עבודות חריגות שבוצעו על ידה ולא שולמה תמורתן. כמו כן, נכלל בסכום זה תשלום רווח קבלני עבור קבלני מישנה שביצעו עבודות באתר הפרויקט לאחר שהנתבעות כפו זאת עליהם. כל זאת, כמובן, בהנחה שהתוספת להסכם מבוטלת, אבל היא לא מבוטלת לפי קביעתי.
158. התובעת הסתמכה בטיעוניה על חוות דעת המומחה מטעמה, לפיה היא זכאית לתשלום 3,294,379 ₪ בתוספת מע"מ, ובנוסף 178,495 ₪ בתוספת מע"מ שבטעות הושמטו מהסיכום בנספח 25 לחוות הדעת מטעם התובעת, כלומר בסך הכל 3,472,874 ₪ בתוספת מע"מ, כלומר 4,063,263 ₪, 401,261 ₪ פחות ממה שטענה התובעת שמגיע לה.
159. לטענת התובעת, המומחה מטעמה בדק את חשבון החריגים שהגישה התובעת הכולל תשלומים בגין התמשכות העבודה ובגין פינוי הפסולת והכלונסאות, ואישר את העבודות שאינן נופלות בגדר העבודות המהותיות או הלא מהותיות של ביצוע הפרויקט (עמ' 30 לתמליל א'). לטענת התובעת, יש לקבל את עדותו של המומחה משום שלא נחקר כמעט בנושא זה, ומנהל התובעת שהגיש את תיק החריגים לא נחקר כלל בהקשר זה, והמסמכים שהוצגו על ידו לא נסתרו כלל. אני דוחה טענה זו. אין לקבל את חוות דעתו של מומחה משום שנחקר רק קצת, ואין לקבל את עדותו של מנהל התובעת אלא כאומרת שאלה המסמכים שהוצגו. לתיק החריגים אתייחס בהמשך. אני דוחה את טענת התובעת שמומחה הנתבעים לא בדק את החריגים שהגישה התובעת. זה לא בדיוק מה שהוא העיד. הוא העיד שבדק את החריגים, על ידי השוואת התגובה של היועצים המקצועיים לטענות התובעת באשר לחריגים. לשאלתי מה היתה התרומה שלו מעבר לאיסוף התייחסויות היועצים, ענה שהתייחס לכל חריג אם זה כלול ב-5% שלפי ההסכם לא תשולם תמורה עבורו.
160. לפי סעיף 52 (3) להסכם, אין הקבלן רשאי לעכב ביצועו של שינוי לפי סעיף זה מחמת אי קביעת ערכו, ועליו לבצעו מיד עם קבלת פקודת שינויים, והמפקח יקבע את ערך השינויים תוך 30 יום מיום מתן פקודת שינויים. לטענת התובעת, הוכח שהמפקח האציל את שיקול דעתו והעביר את סמכותו לבחינת החריגים ליועצים, בניגוד להסכם המטיל את הסמכות עליו. זה לא מה שהעיד המפקח. המפקח העיד "אני התייחסתי לכל מה שקשור לחלק שלי כמפקח וכל מה שקשור סעיפים שקשורים ליועצים השונים הועברו להם לחוות דעת" (עמ' 39 לתמליל ה'). אני דוחה את טענת התובעת שהתנהלות זו עומדת בסתירה להוראות ההסכם. המפקח רשאי לקבל את חוות הדעת של היועצים המקצועיים, ולאחר מכן להחליט על הערך. אני דוחה את הטענה הסתמית כאילו היועצים והמתכננים מצויים בניגוד אינטרסים, שכן אם התובעת נדרשת לבצע עבודות נוספות בשל טעות תכנונית, צפוי שמזמין העבודה יעלה טרוניה כלפיהם, וידרוש מהם לשלם עבור העבודה הנוספת לה נדרש הקבלן. התובעת לא הראתה שום בסיס לטענה כזו כלפי המתכננים, ולא עימתה את מי שהעידו בפניי עם האפשרות שחוות דעתם של היועצים הושפעה מחשש מתביעה בגין טעות בתכנון. אני דוחה את הטענה שכך אירע כאשר המתכנן נדרש לשלם עבור עבודות נוספות שנדרשו בפרויקט בשל טעות תכנונית בניקוזי החניון (ת/84). זהו אישור האדריכל בהתאם לסיכום שלא צורף, בדבר קיזוז 70,000 ₪ משכרו של האדריכל, בהתאם להצעת התיקון הסופי. העובדה שהאדריכל הסכים לשלם עבור טעות תכנונית אינה אומרת שחוות דעתו בדבר ערך השינויים מושפעת מאפשרות שאולי תהיה זו טעות בתכנון ואולי יצטרך לשלם עבורה.
161. התובעת טענה שיש לפסול את דחיית הדרישה לתשלום חריגים עקב סתירה לתוספת להסכם, שבו הוסכם שעבודות הפיתוח ישולמו במתכונת פאושלית, שכן התוספת להסכם הופרה על ידי הנתבעות והתובעת הודיעה על ביטולה, ולכן לא חל סעיף זה. אני דוחה טענה זו, הן משום שהתובעת לא הודיעה על ביטולה של התוספת לפני שנפסלה הדרישה לתשלום חריגים, וגם לא לאחר מכן, עד הגשת התביעה, וכפי שקבעתי לעיל, התוספת להסכם לא בוטלה כדין מחמת הפרתה.
162. התובעת טענה, שיש לדחות את הסתמכות הנתבעים על סעיף 51 להסכם, לפיו לדבריה המזמין רשאי להגדיל את היקף הפרויקט בעד 5% נוספים, והקבלן לא יהיה זכאי לתמורה על הגדלה זו. לדברי התובעת, כפי שאישר מומחה הנתבעים, סעיף זה חל על פרקים מסוימים בפרויקט, ולא על עבודות הפיתוח המשולמות לפי מדידה ולא באופן פאושלי, והסעיף אינו חל על עבודות הפיתוח בגינן נדרש לשלם עבור כל שינוי. זה לא בדיוק מה שאמר מומחה הנתבעים. מומחה הנתבעים אישר שסעיף 51 לא חל על פרקים למדידה. השאלה אם עבודות הפיתוח משולמות באופן פאושלי או לפי מדידה, תלויה בתוקף התוספת להסכם שקבע שעבודות הפיתוח ישולמו במתכונת פאושלית, ומשום שהתוספת להסכם לא בוטלה ולפיה הוסכם על מעבר למתכונת פאושלית, חל סעיף 51 גם על עבודות הפיתוח.
163. סעיף 51 להסכם קובע שהמנהל רשאי להורות בכל עת על כל שינוי, לרבות צורתו, סגנונו, איכותו, סוגו, גודלו, כמותו, גובהו, מתאריו וממדיו של המבנה וכל חלק ממנו, ואם הקבלן נדרש לבצע שינויים שאינם מהותיים במבנה או בכל חלק ממנו, לא יחול שינוי בסכום התמורה לה זכאי הקבלן בגין ביצוע העבודה. שינוי מהותי הוגדר כ-"שינויים המסתכמים בסכום העולה על 5% מגובה התמורה לאותו שלב ביצוע ללא מע"מ". אני דוחה את טענת התובעת ש"שינוי" הוא שינוי סגנון כגון נורה מסוג מסוים במקום מסוג אחר או שינוי כמות, שכן הסעיף קובע לגבי כל שינוי במבנה או בכל חלק ממנו. לטענת התובעת, שינוי אינו כולל עבודה נוספת שלא נדרשה מלכתחילה ולא נכללה במסמכי המכרז, אלא זו מטלה חדשה לחלוטין. לטענתה, הראיה לכך שזה היה אומד דעת הצדדים, מצויה בעובדה שביקשו מהתובעת הצעת מחיר לשינויים ותוספות בשל עיצוב הפנים החדש, ולכך שאושר לתובעת תשלום עבודות חריגות בנושא החשמל. זו אינה ראיה לכך שזה היה אומד דעת הצדדים, שכן ברור שיש צורך בהצעת מחיר על מנת לדעת אם מדובר בשינוי מהותי, ושינוי מהותי ישולם גם אם הוא שינוי סגנון או כמות, וגם אם הוא כל שינוי אחר, וכמובן שאם העבודות החריגות בנושא החשמל הן שינוי מהותי, הן ישולמו. על כן, אין בכך כדי להצביע על אומד דעת הצדדים. להיפך, לפי סעיף 52 הוסכם במפורש ששינויים יכללו גם תוספות לעבודה.
164. לטענת התובעת, המומחה מטעמה חיווה דעתו באשר לתשלומים המגיעים לתובעת בגין התארכות משך הביצוע, והמומחה מטעם הנתבעים לא התייחס כלל לרשימת החריגים, וגם המפקח בהתייחסותו (נ/36) לא התייחס למרבית החריגים, ובכלל זה פיצוי בגין התארכות משך הפרויקט, ולכן לא הוצגה עמדה הנוגדת לטענות התובעת, ויש לקבל את טענותיה בדבר אחריות הנתבעות לעיכובים בפרויקט וסכומי הפיצוי שמגיעים לו. כמו במקרים קודמים, אני דוחה את טענת התובעת, כאילו אם התובעת טוענת טענות, ולשיטתה מומחה הנתבעים לא התייחס לטענותיה כראוי, והמפקח לא התייחס לחלק מהטענות, זכאית התובעת לסכומים הנטענים על ידה. אין די בטענות. טענות התובעת הועלו בכתב התביעה, והוכחשו בכתבי ההגנה. על התובעת להוכיח את טענותיה, וההוכחה אינה שהתובעת טענה זאת בעבר, וגם לא עדותו של מנהל התובעת שלפיה מגיע לתובעת. יש להוכיח את הטענות העובדתיות, ואחת האפשרויות היא באמצעות חוות דעת מומחה, אשר תיבחן לגופה.
165. לפני בחינת הטענות בדבר הזכאות לעבודות חריגות, יש לחזור לכללים הבסיסיים. כפי שאושר בע"א 757/82 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ, לט(3) 220 (1985) "החשבון הסופי אינו בנוי על צירוף החשבונות החלקיים אלא הוא חשבון חדש ומדויק, שנערך על בסיס שונה ועל-פי שיטת חישוב שונה מאלה שלפיהם נערכים החשבונות החלקיים הנערכים על-פי אומדנה, וכי בעת עריכת החשבון הסופי אין חוזרים אל החשבונות החלקיים ואז מצרפים את יתרות (%10) החשבונות החלקיים, אלא מכינים חשבון סופי על-פי מדידות מדויקות, ללא היזקקות לחשבונות החלקיים." החשבון הסופי הוא החשבון היחיד המשמש בסיס לזכויות הצדדים, ואילו החשבונות החלקיים משמשים כמקדמה על החשבון. כך גם הוסכם בסעיף 55 להסכם בין הצדדים:

166. לגבי התוקף של תשלומים על פי חשבונות ביניים, הוסכם בין הצדדים בסעיף 54 (5) להסכם:

לפי כללים אלה אבחן את העבודות החריגות, אך תחילה יש לומר שהתובעת הגישה חשבון סופי חסר פרטים שנערך ביום 24.11.21, ולמרות שהוגש שלא לפי הוראות ההסכם, זכה למענה המפקח והיועצים. בחוות דעת מומחה התובעת נאמר שהחשבון הסופי הוגש ביום 2.8.21, אך התברר בחקירת מנהל התובעת שהחשבון הסופי נערך ביום 24.11.21, כחודש לפני הגשת התביעה (עמ' 87 לתמליל א').
167. התובעת הגישה לבית המשפט "תיק חריגים" (ת/38) בסוף עדותו של מנהל התובעת. בענין זה התנהלו חילופי הדברים האלה (עמ' 84 לתמליל א'):
"ש: תיק חריגים זה תיק שכולל את כל החריגים שהוגשו על ידי הקבלן ונידונו בחוות הדעת של המומחים. גם של המומחים... ומי שערך את זה אדוני זה מר אוחנה.
כב' השופט: ...אדוני אני רוצה להבין מה זה תיק חריגים. אם תיק חריגים זה אחד מהמסמכים של הפרויקט אז בוודאי שאתה יכול להציג אותו. אם זה אוסף של כל הטענות בקשר לחריגים בוודאי שאתה לא יכול להציג אותו. אתה צריך להציג את הטענות בקשר לחריגים וכמובן הכל מידיעה אישית. אני אזכיר לך אדוני את הטענה של המפקח שמר אוחנה לא היה באופן יומיומי בפרויקט, הוא לא היה מעורב באופן אישי בביצוע עצמו, הוא ניהל. עכשיו אם אדוני רוצה להגיש איזשהם טענות על חריגים, שאני מבין שזה כנראה מה שהיה צריך להיות מצורף לחוות דעת המומחה. בבקשה, כל טענה וטענה. אין דבר כזה תיק חריגים.
ש: אדוני אבל זה המסמך שהעד... שהעד ערך אותו, זה מסמך שהוא ערך ואני יכול להגיש באמצעותו.
כב' השופט: אדוני המסמך שהעד ערך הוא יכול מחר לעשות איזשהו מסמך אחר... לצרף בתיק אחד את כל מה שהוא רוצה להגיש בהמשך, בין אם הוא עסק בזה בין אם הוא לא עסק בזה. זה שהוא ערך את זה ואסף את זה, זה לא מקנה איזושהי אפשרות שהוא יגיש את זה. אדוני עשה אוסף זה יפה.
ש: ... אדוני, העד ערך את מסמך החריגים, את סיכום החריגים, ערך חריג חריג, זה מסמך שהעד ערך אני לא מבין מונע ממני להגיש את המסמך הזה.
כב' השופט: אני מונע ממך להגיש אוסף שנערך לצורכי המשפט ע"י העד. אם אדוני יש איזשהו מסמך שבמהלך הפעולה בפרויקט הוגש לצד שכנגד כתביעה או משהו כזה, בבקשה.
ש: בהחלט אדוני בזמן אמת זה הוגש.
כב' השופט: בבקשה תגיש לי את התביעה שהוגשה. לא אוסף של התביעות.
ש: לא, לא אוסף של התביעות.
כב' השופט: בבקשה. מתי זה הוגש? מתי זה הוגש?
ת: חשבון... חשבון הסופי. במסגרת החשבון הסופי.
כב' השופט: במסגרת החשבון הסופי. מתי הוגש החשבון הסופי?
ת: תביא לי את התיק בבקשה. אפשר לראות?
ש: אדוני יש לזה התייחסות בחוות דעת של הצד שכנגד. זה הוגש בסיום העבודות. במהלך הפרויקט, לא לצורכי המשפט.
כב' השופט: שמעתי. כן, אדוני מתי הוגש החשבון הסופי?
ת: אני צריך לבדוק את התאריך. אני... אני צריך לבדוק את התאריך. אני לא רוצה לענות סתם.
כב' השופט: כן...
ת: אבל במסגרת הפרויקט הוגש חשבון הסופי.
כב' השופט: שמעתי, הוגש חשבון סופי.
ת: ואליו צורפו כל תיק החריגים הזה.
כב' השופט: אתה רוצה להגיש את המסמך? הוא התקבל שלא ראיה לתוכנו אלא כראייה לכך שזה מסמך שהגיש העד. אתה תצטרך להוכיח כל דבר לחוד. טוב, הוגש תיק חריגים ממועד מסוים שהעד אומר שהוא ערך אותו ותבע אותו ולא כראייה לאמיתות תוכנו. נתקבל וסומן ת38. לא ממועד מסוים, תתקני בבקשה "ממועד מסוים" תכתבי "ממועד לא ידוע". מה הבעיה? זה לא מוגש כראייה לאמיתות תוכנו, זה נמצא בשביל שיהיה בתיק ואולי יום אחד יוכיחו את אמיתות תוכנו או את הטענות שבו. אולי אפילו יוכיחו את המועד שלו. והוא אומר שהוא ערך את המסמך הזה והגיש אותו. אז יש לנו ת38, תיק חריגים. "
כלומר, התיק לא הוגש כראיה לאמיתות תוכנו אלא כמסמך מסכם שמנהל התובעת אסף ושיש להוכיחו בנפרד. כבר עתה אומר, שהתובעת לא טרחה להוכיח את האמור בתיק החריגים.
168. מכאן נעבור לרשימות החריגים והסעיפים, אך נזכיר שסעיף 52 להסכם, שהתובעת מתעלמת ממנו, קובע את הדרך ל-"הערכות שינויים מהותיים ותביעות הקבלן" –

169. חריג 0010 בדיקת אופיין רשת מים בסך 1,581 ₪ - לטענת התובעת, על פי קביעת המומחה מטעמה, חוזה פאושלי אינו כולל בדיקות מעבדה שהכשל בהן הוא באחריות עיריית חדרה. לכן התובעת זכאית לתשלום עבור הבדיקה הנוספת שנדרשה לבצע. לפני בדיקה זו התבצעו שתי בדיקות דומות לפי מייל מיום 22.7.20 ויומן עבודה מיום 5.4.20, ומנהלת הקרן אישרה בדיקה נוספת בתוספת רווח קבלני ודמי טיפול ותיאום. מכיוון שאושר התשלום עבור הבדיקה השנייה, היה על הנתבעות לאשר את התשלום עבור הבדיקה השלישית. המפקח אישר שהגיע לתובעת תשלום עבור בדיקה נוספת ראשונה, אבל עבור הבדיקה הנוספת השנייה, אמר שהוא לא זוכר, ונדמה לו שזה אושר אבל זה בתוך ה-5% שינויים. לדבריו, אין להתייחס לאישור בחשבונות החלקיים, כי מתיישרים בחשבון הסופי (עמ' 39 לתמליל ה'). לטענת הנתבעות, כעולה מהערות המפקח, הבדיקה הראשונה לא היתה תקינה. לקראת הבדיקה הנוספת ביצעה מי-חדרה נקיון בצנרת, וגם זו לא היתה תקינה ונדרשה בדיקה נוספת שתוצאותיה היו תקינות. הכשל אינו באחריות המזמינה, ואין כשל שפורט, ולא מובן מדוע אחראית לו העירייה. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה שכן האחריות לבדיקות מוטלת על התובעת, ונדרשו בדיקות עד שהתוצאה היתה תקינה.
170. חריג 0020 איטום קיר מזרחי בסך 8,652 ₪ - לטענת התובעת קבע המומחה מטעמה שהדרישה נולדה מחוץ לתוכנית, המיפרטים וכתב הכמויות, ומדובר בעבודה בתחום הפיתוח, והתובעת זכאית לתשלום בגינה, בהנחה שדין התוספת להסכם להתבטל. לטענתה, בהתאם לתיעוד שצורף בת/38, דרישת המפקח לאיטום הקיר המזרחי, לא הופיעה בתכנון המקורי ולא היתה חלק מתכולת העבודה. לטענת הנתבעות, עבודות האיטום בוצעו לכל קירות התמך, ועל פי התוספת להסכם כל עבודות הפיתוח לא יימדדו אלא יחושבו במתכונת פאושלית. חוות דעת מומחה התובעת לא נסמכה על מסמכים כלשהם, והיא מתעלמת מההסכמה בתוספת להסכם לפיה התמורה כוללת את כל התוספות והשינויים שסוכמו בין הצדדים מאז תחילת ההתקשרות. בנוסף, נטען שזה אינו שינוי מהותי כהגדרתו בסעיף 51 להסכם. זהו חלק מעבודות הפיתוח הנכללות בתכולת העבודה. אני דוחה את טענת התובעת, המבוססת על ההנחה שהתוספת להסכם מבוטלת, שכן התוספת להסכם לא מבוטלת והתובעת ויתרה על טענותיה הקודמות לתוספת.
171. חריג 0030 הגבהה לקיר דיפון מזרחי בסך 9,202 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שהתובעת ביצעה את הקיר לפי התוכנית. לפי יומן עבודה מיום 12.4.20 ותיעוד שצורף, במועד מאוחר יותר לגמר ביצוע הקיר, הוציא המפקח דרישה להגבהת הקיר, דבר שהצריך חציבה, סיתות וקידוח קוצים ועבודה על נפח מצומצם. הדרישה נדחתה לאור התוספת להסכם, אך לטענת התובעת המבוססת כנראה על ביטול התוספת להסכם, יש לשלם את התמורה בגין העבודה. לטענת הנתבעות, קביעתו של מומחה התובעת שהתובעת ביצעה את הקיר לפי התוכניות, נסמכה על מידע שהתקבל מהתובעת, אך מידע זה לא הוכח. מומחה התובעת לא התייחס להוראות המפקח או למסמכים אחרים, ובנוסף נכללת התביעה הזו בתביעות שלפי ההסכמה בתוספת להסכם הומרו למתכונת פאושלית. יתר על כן, לטענת הנתבעות, על פי הערות המפקח אין כל הגבהה נוספת, וההפרש של 3 סנטימטרים זו שכבת הטיח ושליכט צבעוני לקבלת גימור נאות 21G+ בחלק העליון. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, שכן העובדות שעליהן התבסס מומחה התובעת לא הוכחו והעבודה הומרה למתכונת פאושלית.
172. חריג 0040 איטום קיר מזרחי בסך 1,531 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שמדובר בעבודה חריגה לכל דבר כעולה גם מהתיעוד שצורף. הדרישה נדחתה לאור התוספת להסכם, אך לטענת התובעת המבוססת על ביטול התוספת להסכם, יש לשלם את התמורה בגין העבודה. לטענת הנתבעות, מומחה התובעת לא ביסס את קביעתו על תוכנית או על ראיה ממשית, ועבודות האיטום בוצעו לכל קירות התמך, ולפי התוספת להסכם שולמו במתכונת פאושלית. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, המתבססת על ביטול התוספת להסכם, שכן התוספת להסכם לא בוטלה.
173. חריג 0050 הכנת תשתיות לעמודי בזק בסך 4,303 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שהתובעת זכאית לתמורה עבור עבודה זו, משום שלא נכללה בכתב הכמויות, ואף לא היתה במועד חתימת התוספת להסכם. חריג זה נבחן על ידי גב' ברגידה מהנדסת החשמל, שהעידה שחריג זה לא אושר שכן הופיע בכתב הכמויות מבנה 01 פרק 58. לטענת התובעת, על פי תיק החריגים, בהתאם ליומן העבודה מיום 12.4.20 ותיעוד שצורף, ניתן לראות שדרישת המפקח לבצע הכנות לתשתיות בזק היתה דרישה חדשה שבגינה זכאית התובעת לתמורה, וכפי שקבע המומחה מטעמה, התוכניות שהועברו אליה לא כללו את העבודות להכנת תשתית לעמודי בזק. אציין, שיום 12.4.20 שבו נטען שנדרשה התובעת לעבודה נוספת, הוא לפני כריתת התוספת להסכם. לטענת הנתבעות, העבודה היתה חלק אינטגרלי מהעבודות ונכללה בכתב הכמויות, ולא מדובר בחריג, וממילא כלל העבודות הומרו למתכונת פאושלית. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה שכן הדרישה היתה לפני התוספת, וכן משום שהדרישה היתה לביצוע מה שנכלל בכתב הכמויות, וממילא העבודות נכללו במתכונת הפאושלית.
174. חריג 0060 תוספת עבור ידית בהלה בסך 1,843 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה אישר את הדרישה בהסתמך על מידע שקיבל מעובד התובעת יניב אטיאס, שנטען שניהל את ביצוע העבודות. לפי בדיקתו, יש שלוש דלתות להן הותקנו ידיות בהלה, שאחת מהן התבקשה בתהליך המסירה על ידי יועצת הבטיחות, ולכן מדובר בעבודה נוספת. על פי נ/24, גב' סוקוליק לא אישרה את החריג וטענה שבוצעו רק שתי ידיות בהלה, אלא שהמומחה בדק ומצא שהותקנו שלוש דלתות עם ידיות בהלה, ולטענת התובעת חוות דעתו לא נסתרה והוא לא נחקר עליה. לטענת הנתבעות, לא הוכחה כראוי הטענה שהתובעת התקינה יותר משתי ידיות, שנכללו בכתב הכמויות. כפי שהעירה היועצת, במקום ביצוע שתי דלתות עם ידית בהלה לפי כתב הכמויות, בוצעה דלת אחת עם ידית בהלה, ולכן אם בוצעה ידית בהלה נוספת, אין שום תוספת. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, שכן העובדות שעליהן התבסס מומחה התובעת, לפיהן בוצעו 3 ידיות לא הוכחו.
175. חריג 0070 שינוי תוואי תשתית הזנה למבנה עבור בזק בסך 4,155 ₪ - גב' ברגידה כתבה בנ/23 שהעבודה לא מאושרת משום שהיא מופיעה בכתב הכמויות מבנה 01 פרק 58. המומחה מטעם התובעת קבע שבזק הגיעה בסוף הפרויקט, ודרשה תוואים שונים מהתוואי שבוצע על פי תוכנית הביצוע, ולכן זכאית התובעת לתשלום חריג. לפי יומן העבודה מיום 3.6.20, ניתן לראות שהתקיימה פגישה עם נציג בזק והמפקח, בה ניתנו הנחיות לתוואי הנחת הקו, ולטענת התובעת הדבר מבסס את זכותה לתשלום. לטענת הנתבעות, מומחה התובעת לא פירט איזה מסמכים עמדו לנגד עיניו בבואו לקבוע את קביעותיו. העבודות בוצעו לאחר התוספת להסכם, כאשר הומרו למתכונת פאושלית. היועצת העירה שעבודות אלה הן חלק ממסמכי המכרז ואינן עבודות חריגות. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שהעבודות הומרו למתכונת פאושלית על פי התוספת להסכם.
176. חריג 0080 חיתוך קרמיקה לקיר דרומי בסך 8,830 ₪ - התובעת טוענת שהתוכניות הביאו בחשבון אריחים במידות העולות על התקן המותר, ולאחר שהמפקח אישר להקטין את גודל האריחים, זכאית התובעת לתשלום. מדובר באריחים בחזית המבנה שנדרש להתאים על ידי חיתוך, מכיוון שהמידה חרגה מהמותר לפי התקן. לטענתה, עבודה זו לא היתה ידועה במועד חתימת ההסכם, ויש לדחות את הטענה שהסעיף נכלל ב-5%. גב' סוקוליק דחתה את החריג כעולה ממוצג נ/24, חרף העובדה שלטענת התובעת הכירה בשינוי אך לא בתשלום בגינו, ומדובר בהמחשה בולטת לניגוד העניינים בו היתה מצויה בהתייחסות לרשימת החריגים. לטענת התובעת, לפי מייל מיום 3.6.20, והחלק הרלוונטי מרשימת התגמירים במוצג ת/15, ניתן לראות שלא נמצאה מידה כפי שדרש האדריכל, והחריג בוצע בשונה מהתוכנית. גב' סוקוליק אישרה בחקירתה שהיה שינוי תכנון בגינו נדרשה התובעת לספק אריחים בגודל קטן יותר (עמ' 18 לתמליל מיום 22.3.23). להסיר ספק, גב' סוקוליק לא נשאלה כלל אודות ניגוד עניינים או אודות השפעה של ניגוד עניינים שעליו לא נשאלה, על חוות דעתה, ואישרה בלי לחשוב על ניגוד עניינים שהיה כאן שינוי בתכנון, בשלב מוקדם של הביצוע. לטענת הנתבעות, לפי התכנון המקורי נבחרו אריחי גרניט פורצלן שהתברר שאינם מתאימים לתקן של חיפוי מבנים של 3 קומות, ועל כן היה על התובעת לספק אריחים בגודל 20X60 סנטימטר בגוונים שנבחרו ברשימת התגמירים. ניתנו לתובעת כמה אופציות במייל מיום 3.6.20, שנותנות פתרון של חיתוך מדויק במפעל, אך התובעת בחרה לחתוך באתר משיקולים שלה, והדבר אושר לה על מנת שתעמוד בזמנים, בלי שטען שהדבר יצריך תוספת תשלום. מדובר בעבודה שהיא פועל יוצא של התנהלות התובעת ואינה מזכה אותה בתשלום. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שהיה בידי התובעת לקבל אריחים חתוכים מראש, אך היא בחרה לחתוך באתר, ואין מדובר בתוספת או בשינוי המזכה בתשלום.
177. חריג 0090 שינוי תוואי הזנות חשמל למבנה בסך 9,867 ₪ - גב' ברגידה התייחסה לחריג זה בנ/23 ולא אישרה אותו שכן היה צריך להכין את ההזנה לפני היסודות, ומדובר בטעות של החשמלאי. מומחה התובעת הסתמך על מידע שקיבל מהעובד יניב אטיאס ועל פיו קבע שבתוכנית החשמל המקורית ארונות החשמל הועתקו לאגף הצפוני, ובשל העתקת המיקום נדרש שינוי התוואי, ובשל המועד המאוחר נדרשה התובעת לבצע חציבות ומיגון של התוואי החדש. לכן התובעת זכאית לתשלום שנדרש על ידה, גם משום שחוות דעת מומחה התובעת לא נסתרה. לטענת הנתבעות, לא הוכח המידע שעליו התבסס מומחה התובעת. היועצת השיבה לדרישת התובעת כאמור, ולא נסתרה טענתה שהיה צריך להכין את ההזנה לפני היסודות ולא היה שינוי שנדרש. אני דוחה את טענת התובעת, בהיעדר הוכחה לעובדות שעליהן התבסס מומחה התובעת בקביעתו.
178. חריג 0100 קידוח מעברים לצנרת ספרינקלרים בקורות בסך 14,091 ₪ - לטענת התובעת על פי בירור שערך מומחה התובעת עם עובד התובעת התברר שההכנות שבוצעו על פי התוכניות לא תאמו את הנדרש בעת ביצוע הספרינקלרים, בשל היעדר סופרפוזיציה, ולכן זו עבודה חריגה שהתובעת זכאית לתשלום עבורה. הנתבעות טענו, שהעובדות עליהן התבסס מומחה התובעת לא הוכחו, והוא לא ציין את המסמכים שעליהם הסתמך. האדריכלית העירה שלפי המפרט הטכני מחיר הצנרת כולל שרוולי מעבר, והעבודה כלולה במפרט. היא נחקרה בעניין זה, והעידה שהתוכניות היו מתואמות אבל לא נעשתה סופר פוזיציה בין כל המערכות, ולכן היה צריך במקומות מסוימים לעדכן את התוכניות, וזה מהלך עבודה רגיל, אלא שהתובעת התקינה בלי לקרוא ליועצת, ולכן היה צריך לתקן את ההכנות. אני דוחה את טענת התובעת, משום שלא הוכחו העובדות הסותרות את דברי היועצת, לפיהם התובעת נושאת באחריות לצורך בקידוח נוסף, בהיעדר תיאום עם היועצת, ולא בגלל היעדר תוכנית סופרפוזיציה.
179. חריג 0110 שינויים בתמיכות לעמודי הקורה הדקורטיבית בשל אי התאמה לקורת היסוד בסך 3,475 ₪ - לטענת התובעת, מומחה התובעת קבע בהסתמך על מידע שקיבל מעובד התובעת שהעבודות בוצעו בהתאמה מלאה לתוכנית בעניין מיקום העמודים והחיזוקים בחיבור העמוד לבסיסו. המפקח דחה את עמדת התובעת, תוך הפנייה למייל מיום 13.7.20, הנוגע לעמוד בודד בקומה העליונה ולא לעמודים בפיתוח, למרות שלפי יומן העבודה מיום 9.7.20, המפקח הורה על שינוי מיקום התמיכות באופן התומך בטענות התובעת. לטענת הנתבעות, העובדות שעליהן התבסס מומחה התובעת לא הוכחו, ולפי הוראות הקונסטרוקטור, השינויים נדרשו כתוצאה מעבודה שבוצעה בצורה לקויה, והמייל אינו רלוונטי לעמודים בגינם נדרשה תוספת. כמו כן, העבודה הומרה למתכונת פאושלית ואינה זכאית לתשלום נוסף. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, שכן העובדות שעליהן התבסס מומחה התובעת לא הוכחו והעבודה הומרה למתכונת פאושלית.
180. חריג 0120 שימוש בבטון ב-40 בקורה הדקורטיבית בסך 563 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע על בסיס יומן העבודה מיום 14.7.20 שבו אין התנגדות או התייחסות אחרת להערת התובעת, שהדבר הוסכם בזמן אמת עם המפקח, וקיצור לוח הזמנים היה אינטרס של הנתבעות. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, כפי שהעיר המפקח, השינוי נבע מבקשת התובעת והצורך לקצר את זמן ההמתנה, עקב עיכוב בלוח הזמנים שהתובעת היתה נתונה בו. בנוסף נטען, שהתובעת ויתרה על טענותיה במסגרת התוספת להסכם. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, הן משום שהקיצור בלוח הזמנים היה אינטרס של התובעת שהיתה נתונה בעיכוב משמעותי, והן משום שהתובעת ויתרה על תביעותיה בתוספת להסכם.
181. חריג 0130 – סיטוט (כך. הכוונה לסיתות) והחדרת קוצים לקורה דקורטיבית בסך 1,933 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שדרישת המפקח להוסיף קוצים אינה נסמכת על טענה לליקוי בביצוע. לכן זכאית התובעת לתשלום על כך. מדובר בעבודה בפיתוח. לטענת הנתבעות, מומחה התובעת לא ערך חקירה או דרישה קודם שקבע את קביעתו וממילא העבודה נכללה במתכונת הפאושלית. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שהעבודה כלולה במתכונת הפאושלית.
182. חריג 0140 בניית נישה מגבס וארון נגרות למערכות כיבוי אש בסך 7,492 ₪ - לטענת התובעת, המזמין אישר את החריג. לטענת הנתבעות, התובעת טועה ומטעה, שכן החריג נדחה משום שהוא שינוי שאינו מהותי, ובמסגרת התוספת להסכם, נכלל במתכונת הפאושלית. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שהעבודה כלולה במתכונת הפאושלית.
183. חריג 0170 תוספת עבור צמצום מרווח בין פרופיל אנכי בגדרות מוסדיים בסך 27,237 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שהסעיף מאושר, ובהתאם למייל מיום 27.7.20 מדובר בדרישה שלא היתה בתכולת העבודה. גב' סוקוליק אישרה בחקירתה שהיה שינוי בתכנון מוטות הגדר בגני הילדים, לאור הערת התובעת שהתכנון המקורי אינו עומד בתקני הבטיחות, ובהתאם לכך אישרה את החריג (נ/24). לטענת הנתבעות, כפי שהעירה האדריכלית, הסכום שנדרש אינו הולם את השינוי האמור, שעלותו 9,843 ₪, וזהו שינוי לא מהותי, ובנוסף הצדדים הסכימו שהעבודה תומר למתכונת פאושלית. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שהעבודה כלולה במתכונת הפאושלית.
184. חריג 0180 עבודות נגרות לפי בקשת הפיקוח בסך 1,913 ₪ - לטענת התובעת המומחה מטעמה קבע שהסעיף מאושר, והמענה של הנתבעים לא עונה לטענות התובעת, ולכן הדרישה מקובלת. לטענת הנתבעות, הפרט בוטל לאחר התייעצות עם התובעת, ומדובר בשינוי לא מהותי שממילא נכלל במתכונת הפאושלית. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שהעבודה כלולה במתכונת הפאושלית.
185. חריג 0190 שינוי חשמל והפרדת הזנות בסך 8,547 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שסעיף זה אינו במחלוקת ולכן מאושר כעולה מנ/23. הנתבעות לא חלקו על כך, אך טענו שמדובר בשינוי לא מהותי שאינו מזכה את התובעת, ובנוסף נכלל במתכונת הפאושלית. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שהעבודה כלולה במתכונת הפאושלית.
186. חריג 0200 הזזת מתז בסך 25,604 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שסעיף זה אינו במחלוקת ולכן מאושר. לטענת הנתבעות, הסעיף אכן אושר על ידי האדריכלית אך בסך 9,217 ₪ ולא בסכום המופרז אותו דורשת התובעת. לטענת הנתבעות, מדובר בשינוי שאינו מהותי שאינו מזכה את התובעת בתוספת תמורה. מומחה התובעת לא פירט מדוע יש לחייב בסכום שחייב, אלא הסתמך על אישור האדריכלית, שהוא בסך 9,217 ₪. על כן, זכאית התובעת לסכום של 9,217 ₪, בכפוף להוראה בדבר שינוי שאינו מהותי.
187. חריג 0210 יציקת משטח בטון ביציאה מערבית מטיפת חלב בסך 17,604 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שסעיף זה אינו במחלוקת ולכן מאושר. לטענת הנתבעות, חריג זה כלול במסגרת העבודות שהומרו למתכונת הפאושלית, על פי התוספת להסכם. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שהעבודה כלולה במתכונת הפאושלית.
188. חריג 0220 הזזת מתז בכניסה לממ"מ בקומה א' בסך 1,734 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שמוצדקת טענת התובעת שההזזה נדרשה בשל תכנון לקוי. בהתאם למיילים מ-21.10.20 ו-25.10.20, מדובר בתכנון לקוי שהועלה מול היועצים, האדריכל, המפקח ומנהל הפרויקט. לטענת הנתבעות, קביעת מומחה התובעת אינה מבוססת, שכן כפי שהעירה יועצת הספרינקלרים, הזזת המתז נדרשה בגלל טעות של התובעת בהתקנת המתז, ולכן היה נדרש להתאים את העבודה לתוכניות. בנוסף על כך נטען שמדובר בשינוי שאינו מהותי. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שלא הוכח שהסיבה להזזה היא תכנון לקוי ולא טעות בהתקנה.
189. חריג 0230 תוספת עבור צביעת גופי תאורה באולם ראשי בסך 1,500 ₪ - גב' ברגידה לא אישרה חריג זה במסגרת נ/23, שכן גופי התאורה סופקו בצבע שחור לפי תיאום עם הספק, ולא היה צורך לצבוע. לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שדברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם דרישת המעצבת, וכפי שנמסר למומחה, הגופים חזרו למצבעה כדי לצבוע בצבע שנדרש מאוחר יותר. לכן דין דרישת התובעת להתקבל. התובעת ציינה שמהמייל של המעצבת מיום 27.10.20 ניתן לראות שהדרישה חריגה ונדרשה רק לאחר קבלת גוף התאורה על ידי התובעת. לטענת הנתבעות, דרישתה של המעצבת אינה מוכיחה שההזמנה בוצעה כנדרש. על פי הערות הגב' ברגידה, גופי התאורה סופקו בצבע שחור לפי תיאום עם ספק גופי התאורה, ולא היה צורך בצביעה. אני דוחה את טענת התובעת בחריג זה, משום שהמייל מיום 27.10.20 לא מוכיח שההזמנה בוצעה כנדרש, וכי קודם לדרישה התקבלו כבר גופי תאורה על ידי התובעת. התובעת לא הוכיחה שקיבלה את גופי התאורה לפני הדרישה.
190. חריג 0240 העברת עמוד תאורה עירוני וביצוע ביקורת חשמל ייחודית בסך 21,255 ₪ - גב' ברגידה דחתה דרישה זו שכן הדבר מופיע בתוכנית הפיתוח, אם כי לא בכתב הכמויות. לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שטיפול בעמוד תאורה עירוני אינו במסגרת העבודות. התובעת הסתמכה על מיילים מיוני 2020, שמהם עולה שההזנות לתאורה בהיקף הפרויקט תוכננו מלוח החשמל המותקן במבנה ושונו בהמשך להזנה מעמוד תאורה של העירייה. המפקח נחקר על כך והעיד שהעתקת העמוד כלולה בתוכניות (עמ' 39 לתמליל ה'). לטענת התובעת, המפקח לא גיבה את תשובתו בחקירה הנגדית בהצגת מסמכים. אני דוחה טענה זו, שכן המפקח אינו רשאי להציג מסמכים בעצמו בחקירתו הנגדית, אלא אם הוא נשאל על כך. הוא העיד שהעתקת העמוד נמצאת בתוכניות, וכי "תביא תוכנית אני אראה לך איפה כתוב העתקת העמוד". ב"כ התובעת לא הביא לו את התוכנית אלא עבר לנושא אחר, אבל עכשיו הוא טוען טענה שיש לדחותה, שהעד נכשל בהצגת מסמכים. לטענת הנתבעות, העבודה הופיעה בתוכניות הפיתוח, והסתמכות התובעת על דברי המפקח שגויה. אני דוחה את טענת התובעת, מתוך אמון בעדות המפקח לפיה העבודה נכללה בתוכניות, למרות שהתובעת נמנעה מלהציג לו את התוכניות על מנת שיראה לה איפה זה נמצא בתוכניות כפי שביקש.
191. חריג 0250 חציבת קורה להעברת תעלת מיזוג אוויר בסך 16,297 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה הסתמך על הסבר מעובד התובעת יניב אטיאס, לפיו העתקת הארון בוצעה בשלב מאוחר מאוד וכל השינויים והתיאומים חלים על התכנון והפיקוח. ביומן העבודה מיום 5.11.20, ניתן לראות שהחציבה נדרשה בשל אי תכנון פתח במיקום נכון עבור תעלת המיזוג. נטען, כי גב' סוקוליק אישרה בנ/24 את השינוי שבוצע, אך סברה שהאחריות לשאת בעלותו היא של התובעת. מומחה התובעת קבע בחוות דעתו שכל השינויים והתיאומים חלים על התכנון והפיקוח, ועל כן זכאית התובעת לתשלום. אציין, שמומחה התובעת קבע בחוות דעתו שכל השינויים והתיאומים חלים על התכנון והפיקוח בהסתמך על ההסבר שקיבל מיניב אטיאס. לטענת הנתבעות, העובדות עליהן התבסס מומחה התובעת לא הוכחו. כפי שהעירה האדריכלית, תוכנן פתח בקורה למעבר תעלת מיזוג בצמוד לארון תקשורת וחשמל, אך התובעת ביצעה חוטי חשמל ותקשורת בצורה שאינה מאפשרת את מעבר התעלה, ללא תיאום בין החוטים לתעלה לפני הביצוע. מכיוון שלא ניתן היה להעתיק את כל החוטים, אושר מיקום חלופי, אך אין הצדקה לעלות נוספת שנגרמה עקב הביצוע של התובעת. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, משום שלא הוכח שהעתקת הארון נדרשה בשל אי תכנון פתח במיקום נכון עבור תעלת המיזוג. יומן העבודה מיום 5.11.20 אינו מוכיח זאת.
192. חריג 0270 תוספת נקודות תקשורת בסך 5,800 ₪ - גב' ברגידה הסבירה בנ/23 שלא היה צורך בנקודת תקשורת מעבר למה שמסומן בתוכנית, אך לטענת התובעת, המומחה מטעמה, אשר בירר עם נציג התובעת קבע שדבריה אינם מתואמים עם דרישות המשתמש, טיפת חלב, וזו דרישה שבאה מהמשתמש, והועלתה במיילים. לכן יש לקבלה. אציין, שמומחה התובעת לא ציין את המייל שבו הועלתה דרישה זו על ידי גוף מוסמך כלשהו. בתיק החריגים נטען שהעבודה בוצעה "לדרישת המזמין לאחר פגישה עם נציג העירייה והפיקוח", אך לא צורפה דרישה ואין הפניה לסיכום פגישה עם העירייה והפיקוח. הנתבעות טענו, שהעובדות שעליהן התבסס מומחה התובעת לא הוכחו, והוא לא פירט מסמכים שלפיהם ביצע בירור. כפי שהעירה הגב' ברגידה, לא היה צורך בנקודת תקשורת מעבר למה שסומן בתוכנית, ולטענת הנתבעות, גם אם מישהו אחר מבקש להוסיף נקודת תקשורת, אין הדבר מחייב את הנתבעות. אני דוחה את טענת התובעת, משום שלא היתה דרישה להוספת נקודת תקשורת.
193. חריג 0280 חגורת בטון במלט לבן בסך 2,584 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע על פי בדיקה עם נציג הקבלן שאין פרט המכתיב את ביצוע החגורה באבן פראית, וטענת המפקח שדחה את החריג אינה מבוססת. בפרוטוקול פיקוח מיום 8.5.21, ניתן לראות שמדובר בדרישת פיקוח. המפקח אישר בחקירתו שמדובר בעבודה בתחום הפיתוח (עמ' 39 לתמליל ה'), ולטענת התובעת דינה של הדרישה להתקבל משום שהועלתה לאחר חתימת התוספת. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לא הוכחו העובדות שעל פיהן קבע מומחה התובעת את קביעתו על בסיס בדיקה עם נציג הקבלן. בנוסף על כך, יש לדחות את קביעת מומחה התובעת שטענת המפקח שזה אינו חריג אינה מבוססת. אכן, ביצוע מדרכה מכל סוג כולל גם ביצוע חגורה כדי למנוע התפוררות שולי המדרכה ופירוק המדרכה. על כן, אין מדובר בעבודה חריגה. זאת, בנוסף לעובדה שמדובר בעבודות פיתוח שהומרו למתכונת פאושלית על פי התוספת להסכם. אני דוחה את דרישת התובעת, מבלי לדון בשאלה אם ביצוע מדרכה אינו כולל חגורת בטון, שכן על פי התוספת להסכם, מדובר בעבודה שהומרה למתכונת פאושלית.
194. חריג 0300 שדרוג דגם המצלמות בסך 11,074 ₪ - גב' ברגידה לא אישרה את החריג שכן הדגם שהותקן זול מהדגם המופיע בכתב הכמויות. לטענת התובעת, המומחה מטעמה עבר על ניתוח המחירים ומצא שיש להפחית את עלות עבודת הפירוק וההרכבה בשל תיאום ואישור מאוחר. לדברי התובעת, גב' ברגידה העידה שהמצלמות בכתב הכמויות שהוכן כמה שנים קודם לכן לא היו קיימות במועד שנדרשה התובעת לספקן. לטענת התובעת, מומחה התובעת מצא לפי אסמכתא בחשבון שצורף לניתוח המחירים, עלות הדגם החלופי עולה על מחיר החוזה בסכום של 6,194 ₪ בלבד, ולכן קבע שמגיע לתובעת סכום של 6,194 ₪. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, בהסתמך על עדות היועצת גב' ברגידה, אכן המצלמות אופיינו כמה שנים לפני הביצוע, והדגם שנרשם בכתב הכמויות כבר לא היה קיים, לכן הוסכם עם התובעת על התקנת אותו דגם, רק משופר, וכפי שהעירה, הדגם שהותקן זול מהדגם שבכתב הכמויות. התובעת אינה חולקת על כך, אלא תובעת עלות פירוק הדגם שהתקינה והתקנת הדגם שסוכם. בעניין זה העידה גב' ברגידה, שתחילה התקינה התובעת מצלמות שאינן לפי הדגם בכתב הכמויות, על דעת עצמה, כשהן אינן תואמות את הדרישה בכתב הכמויות ובתוכניות, ולכן נדרש לפרק ולהתקין את הדגם שבכתב הכמויות. אני דוחה את דרישת התובעת בעניין זה, משום שמדובר בתיקון ליקוי שבאחריות התובעת שהתקינה דגם שאינו מתאים ואינו נמצא בכתב הכמויות, ולכן היה עליה לפרקו ולהתקין את הדגם המוסכם.
195. חריג 0310 גמר לבסיסי עמודי תאורה בסך 9,425 ₪ - גב' ברגידה לא אישרה את החריג שכן הוא מופיע בתוכנית הפיתוח 05 לביצוע גמר לעמודי תאורה. המומחה מטעם התובעת קיבל את טענת התובעת שעבודה זו בוצעה על פי דרישת הפיקוח שאינה מגובה בפרטי ביצוע, ומעיונו בתוכנית אליה מפנה גב' ברגידה, אין דרישה בפרטי הביצוע בתוכנית 5, ולכן זכאית התובעת לתשלום עבור העבודה החריגה. הנתבעות טענו בסיכומיהן, שהתוכניות שלפי דברי מומחה התובעת הוא עיין בהן, לא הוצגו כראיה, אף שחוות דעת מומחה התובעת כוללת 26 נספחים. לטענתן, יש לקבל את עמדת היועצת שהעבודה מופיעה בתוכנית הפיתוח ולכן אינה חריג. בנוסף על כך נטען שמדובר בשינוי שאינו מהותי. טענת מומחה התובעת שעיין בתוכניות, אינה מתיישבת עם עדותו שלא עיין בתוכניות. ממילא מדובר בעבודה שנכללה במתכונת הפאושלית, ואני דוחה את דרישת התובעת.
196. חריג 0320 שינוי גבהים של תקרות אקוסטיות בסך 10,662 ₪ - לטענת התובעת, ניתן לראות במיילים מ-1.7.20, 18.10.20, ו-19.10.20 שהתבקש שינוי גבהים בתקרה, והמומחה מטעם התובעת קיבל את הסתייגות הנתבעת וקבע שהסכום המגיע לתובעת הוא 8,800 ₪. לטענת הנתבעות, יש לאמץ את הערות האדריכלית, לפיהן לכל בעיה שעלתה בחוסר התאמה של תוכניות התקרה בכל הקומות נמצא פתרון לפני הרכבת התקרות, מלבד מטבחון צוות טיפת חלב בקומת הקרקע בגלל הדוד, וזה המקום היחיד שפורק והורכב מחדש. בנוסף על כך, היו הרבה טעויות של התובעת למרות שקיבלה תוכניות תקרה עדכנית, שלא נדרשה לפרק. לטענתן, העבודה היא תחלוף לעבודות אחרות שלא בוצעו. אכן, ככל שמדובר בתקרה המותקנת בגובה אחר מהגובה שנדרש תחילה, אין מדובר בעבודה נוספת, אלא בהחלפה של עבודת התקנת התקרה בגובה המתוכנן בעבודת התקנת התקרה בגובה החדש. לכן המיילים המבקשים שינוי גבהים אינם מצדיקים תשלום עבור עבודה נוספת. היועצת אישרה שבמטבחון הצוות התקרה פורקה והורכבה מחדש. על כן, עקרונית זכאית התובעת לתשלום עבור עבודה זו, ואין להביא בחשבון את הטענה שוויתרו לתובעת במקומות אחרים. מומחה התובעת אמר שהוא מקבל את טענות שני הצדדים, כולל הטענה שלפיה העבודה נעשתה רק במטבחון, אלא שהוא סבר שהיא נעשתה בשתי קומות, בעוד היועצת קבעה שהעבודה נעשתה רק בקומה אחת, ואילו בקומה א' העניין סודר לפני ההתקנה. על כן, זכאית התובעת לתשלום מחצית הסכום שנקבע על ידי מומחה התובעת, בסך 4,400 ₪.
197. חריג 0340 שינויים בגומחת החשמל בסך 14,890 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שסעיף זה אינו במחלוקת ולכן מאושר. הנתבעות טענו בסיכומיהן, שאכן היועצת אישרה תשלום בשל שינוי הגודל אך לא בגין שינוי מיקום כפי שטענה התובעת (עדותה בעמ' 112 מיום 15.3.23), אך אין הנתבעות חייבות לשלם חריג זה, משום שעבודה זו כלולה במתכונת הפאושלית, ומלבד זאת מדובר בשינויים שאינם מהותיים. אני דוחה את דרישת התובעת בעניין זה, מכיוון שמדובר בעבודה שנכללה במתכונת הפאושלית לפי התוספת להסכם.
198. חריג 0350 הגדלת נישה לגמל מים בסך 10,329 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה בדק את טענת התובעת שלפיה היה צורך בהגדלת הנישה מ-5 מטר ל-6 מטר פנימי, אל מול טענת הנתבעת שלא היה שינוי במידות, והתברר שיש צורך בשינויים במידות, ובניתוח המחירים יש להביא בחשבון תוספת הנובעת מן ההגדלה בסך 2,000 ₪. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לא ברור על מה הסתמך מומחה התובעת בקביעתו. העבודה בוצעה ללא שינויים, ולא הוכח שמדובר בעבודה חריגה, ולא הוכח שאושרה עבודה חריגה, וממילא אין מדובר בשינוי מהותי. מומחה התובעת לא פירט את קביעתו שהיה שינוי במידות על פי תוכניות כלשהן (שאישר בעדותו שלא ראה), והסתפק במילים "מבדיקת הטענה וניתוח המחירים לדעתי...". אין די בכך כדי להוכיח שהיה שינוי במידות, וכי מדובר בעבודה חריגה. על כן, בהיעדר הוכחה אני דוחה את דרישת התובעת בעניין זה.
199. חריג 0360 שינוי במשטר ההפעלות של מערכת הבניין בסך 9,972 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שדרישת התובעת כוללת את העבודה שנדרשה לביצוע השינויים, ואת הבדיקה שבוצעה על ידי גורם חיצוני, ולכן זכאית התובעת לתוספת בסך 6,472 ₪. לטענת התובעת, לפי מייל מיום 8.2.21, בדיקת האינטגרציה לא היתה בתכולת העבודה ובדרישות כיבוי אש, ונדרשה אחרי אישור כיבוי אש וסיום העבודה. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לפי נספח ו' לחוזה, נדרשה התובעת לספק כל בדיקה הנדרשת על ידי היועץ. דרישה זו באה בעקבות אי עמידת התובעת בדרישות הבטיחות, שהן באחריותה. אין על הנתבעות לשאת בעלויות ביצוע לקוי של התובעת. כעולה מהראיות שבפניי, הדרישה נדרשה בעקבות אי עמידת העבודות בדרישות הבטיחות, דהיינו עבודה לקויה, שאין הנתבעות אחראיות לה, והיא כלולה בחובת התובעת על פי ההסכם, ולכן אני דוחה את הדרישה.
200. חריג 0370 סולמות מעבר בין גגות בסך 5,325 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע לפי בירור עם עובד התובעת יניב אטיאס שמדובר בשני סולמות נוספים במקום שתוכנן פתח ביקורת וקו הרכס (שלא אושר בסופו של דבר), והפרש המפלסים וקורת קו הרכס הכתיבו תוספת סולם מעבר בין הגגות. בתיק החריגים צורף דו"ח יועצת הבטיחות והצעת מחיר קבלן מסגרות. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, העובדות העולות מהבירור שעשה מומחה התובעת עם יניב אטיאס לא הוכחו. על פי הערות האדריכלית, מדובר בפרטים שאינם חורגים מכתבי הכמויות, שממילא נדונים במתכונת פאושלית. אני דוחה את דרישת התובעת בעניין זה, הן עקב אי הוכחת העובדות העומדות ביסוד חוות דעת מומחה התובעת, והן בשל כך שמדובר בעבודה הכלולה במתכונת הפאושלית.
201. חריג 0400 שוחת הסתעפות עבור צנרת השקיה בחזית המזרחית בסך 3,070 ₪ - לטענת התובעת ציין מומחה התובעת שהוצגה לו סקיצה מיום 1.2.21 בחתימת המפקח, שאינה כוללת את הפרט שנדרש. מדובר בעבודה בתחום הפיתוח, ולכן אישר מומחה התובעת את החריג. אציין, שזו הזדמנות חריגה, שבה הסתמך מומחה התובעת על סקיצה ערוכה על ידי המפקח, כאשר חריגים אחרים התבססו על "מידע מנציג הקבלן". לטענת הנתבעות בסיכומיהן, העבודה מופיעה בכתב הכמויות תחת סעיף 41.02.0030 מבנה 3. ויתרו לתובעת על שוחת בטון לבקשתה, ולחלופין בוצעה גומחה באדמה שמולאה בחצץ שחור. על כן, קבע המפקח שמדובר בעבודה המחליפה עבודה שצוינה בכתב הכמויות, ולכן אינה חריגה. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, משום שאינו חריג.
202. חריג 0410 תוספות לפי דרישות יועצת הבטיחות בסך 14,041 ₪ - לטענת התובעת, מומחה התובעת קבע בהסתמך על הסברים מנציג התובעת שהתובעת נצמדה להנחיות הנוספות שלא הופיעו בתוכניות, או השתנו לפי דו"ח היועצת, וחייב רק עבור עבודות נוספות, כשהוא מתקן על חשבונו את הליקויים שבאחריותו, ולכן קבע מומחה התובעת שדין דרישת התובעת להתקבל. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לא הוכחו העובדות ששימשו בסיס להסברים מנציג התובעת שעל פיהם קבע מומחה התובעת את קביעתו. התובעת אינה זכאית לתשלום משום שהעבודה כלולה בעבודות שהומרו למתכונת פאושלית בתוספת להסכם, לא ניתן אישור לחריג על ידי המפקח, ומדובר בשינויים שאינם מהותיים. אני דוחה את דרישת התובעת, הן בהיעדר הוכחה לעובדות המבססות את חוות דעת מומחה התובעת, והן משום שהעבודה כלולה במתכונת הפאושלית לפי התוספת להסכם.
203. חריג 0440 השלמת גדר מעל קיר דרום-מזרחי הגובל בחניון ומבנה שכן בסך 40,278 ₪ - לטענת התובעת המומחה מטעמה קבע שהעבודה היא תוספת לחוזה שיש לשלם עבורה. גב' סוקוליק אישרה בנ/24 שנכפה שינוי על התובעת נוכח הזזת גדר, וכפועל יוצא מהשינוי נדרש לבצע גדר בגובה 1.10 מטר לאורך 24 מטר, במקום מעקה על גבי קיר תמך. למרות זאת לא אישרה את התשלום. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, קביעתו של מומחה התובעת אינה מבוססת על מסמכי המכרז או התוספת להסכם. במסגרת התוכניות שצורפו לתוספת להסכם, נכללה גדר בגובה 1.10 מטר באורך 7 מטר ועוד השלמת גדר לגובה 1.10 מטר באורך 17.5 מטר. התובעת העדיפה לבצע גדר של 24 מטר בגובה 1.10 מטר כמעקה סטנדרטי, בניגוד לתוכניות, ולא אמרה דבר על תוספת כספית לפני הביצוע. לא נכפתה על התובעת גדר, ובדרך שבה פעלה ביוזמתה בניגוד לתוכנית, חסכה חצי מטר של גדר, וממילא לא מדובר בשינוי מהותי. אני דוחה את דרישת התובעת, שכן לא נדרשה לבצע את הגדר באורך של 24 מטר ובגובה של 1.10 מטר, ועשתה זאת ביוזמתה. על כן אין מדובר בעבודה חריגה.
204. חריג 0450 מדידות נוספות של פני השטח בשל בעיות ניקוז בסך 4,850 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שהמדידה שהתבקשה על ידי המפקח היתה לאחר שהתובעת ביצעה קודם כל שנדרש לפי המיפרט אליו היפנה המפקח, ועל כן דרישת התובעת לתשלום מתקבלת. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, מומחה התובעת לא פירט על מה התבסס באומרו שהדרישה באה לאחר שעבודות הפיתוח במקטע זה הושלמו ונמסרו. לטענתן, המדידות נדרשו כאמור במפרט המיוחד פרק מדידה וסימון 40.00.19, והומרו למתכונת פאושלית בתוספת להסכם. אני דוחה את דרישת התובעת, משום שמדובר בעבודה שהומרה למתכונת פאושלית בתוספת להסכם.
205. חריג 0480 מעקה בטיחות מעל חדר טרנספורמציה בסך 10,602 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע על פי טענת התובעת, שהתוכנית שונתה מביצוע מאחז יד לגדר בגובה 1.1 מטר. לדבריו, התחשיב המביא בחשבון את פער העלויות בלבד, מוצדק. גב' סוקוליק אישרה שהיה שינוי בתכנון, אלא שבשל חתימת התוספת להסכם, לא היתה התובעת זכאית לתוספת תשלום. לטענת התובעת, מדובר בעבודה בתחום הפיתוח שנדרשה לאחר חתימת התוספת להסכם, והתובעת זכאית לתשלום בגינה. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, מדובר בעבודה שכפי שהעידה האדריכלית בעמ' 19 לתמליל מיום 22.3.23, נכללה בתוכנית שבתוספת להסכם, והומרה למתכונת פאושלית. אני דוחה את דרישת התובעת, משום שהעבודה כלולה במתכונת הפאושלית על פי התוספת להסכם.
206. חריג 0490 פירוק והתקנה של מעקה בצד צפון-מזרחי בסך 3,255 ₪ - לטענת התובעת, קבע המומחה מטעמה שטענת התובעת שהגדר הותקנה לפי התוכנית מוצדקת. הגדר הועמדה בקידוחים באבני המדרכה, ועמדה מוכנה להשלמת יציקה, אך המפקח דרש להעתיק את הגדר למיקום אחר, והתובעת נאלצה לבצע את כל פעולות ההכנה מחדש ולהחליף את אבני המדרכה המשתלבות. לטענת התובעת, בנ/36 המפקח אינו סותר את טענת הקבלן שביצע מלכתחילה לפי התכנון המקורי. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לפי הערות המפקח, ההתקנה המקורית לא בוצעה במלואה ולא נעשה פירוק, שכן התובעת העמידה את המעקה ללא קיבוע בבטון בתוואי שעובר מעל הרוזטה בניגוד לתוכנית באופן שאינו מאפשר הרמת הרוזטה לטיפול שוטף, ולכן לא נעשה פירוק, וההתקנה שבוצעה לבסוף היתה ההתקנה הראשונה. העבודה שביצעה התובעת היתה עבודה רשלנית, וחלה עליה חובת תיאום מראש, שלא בוצעה. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, משום שלא הוכח שההתקנה בוצעה במלואה ולאחר מכן פורקה והותקנה מחדש, אלא שנעשתה התקנה חלקית לקויה שתוקנה בהתקנה ראשונה.
207. חריג 0500 ביטון צינור בתחנת הספרינקלרים לאחר השלמת העבודה על התחנה בסך 4,312 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע לפי בירור עם נציג התובעת שהיועצת התנגדה להחלטה קודמת של יועץ האינסטלציה והתוספת שביקשה החליפה אלמנטים אחרים שנקטו בהם, שהיו מקובלים על מת"י ורשויות הכיבוי. המומחה קבע שהתובעת צודקת עקרונית, אך ניתוח המחירים מפריז בהשקעה בעלויות, ויש לאשר רק 1,300 ₪. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לא הוכחו העובדות לפי בירור עם נציג התובעת שעליהן התבסס מומחה התובעת בקביעתו. התובעת השתמשה בצינורות פלסטיים שהתקנתם מותרת בתקן 1596 כצינורות תת-קרקעיים בלבד, ללא אישור המתכננת, כך שנוצר קטע גלוי לפני תחנת ההפעלה. על כן נדרשה תוספת בטון על מנת שהצינורות לא יהיו גלויים, וכך תיפתר הבעיה שיצרה התובעת עצמה. התובעת לא עמדה בחובתה לתאם מראש עם היועץ הרלוונטי, וביצעה את העבודה בצורה רשלנית. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, הן משום שלא הוכחו העובדות שביסוד קביעת מומחה התובעת, והן משום שהתוספת נדרשה על מנת לחפות על ביצוע לקוי של התובעת.
208. חריג 0510 עבודות בטון מעורב בפיגמנט סביב עמודי פלדה להשלמת קופינג בסך 3,931 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע לפי בירור עם נציג התובעת שהחיזוקים סביב העמוד תוגברו בהנחיית המפקח מארבעה חיזוקים לשמונה חיזוקים, באופן שלא איפשר ביצוע אלא באופן שנבחר, שהצריך תוספת עבודה. מומחה התובעת קבע שהתובעת צודקת בטענתה, אך ניתוח המחירים מפריז בהשקעת העבודה, ויש להביא בחשבון את השיבוש בתהליך הרגיל של הפרויקט, ולכן יש לאשר עלות עבודה, חומרים ורווח בסך 1,300 ₪, ובשל השיבושים להוסיף 40%, כך שהסכום הוא 1,820 ₪. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, אין לסמוך על בירור שערך מומחה התובעת עם נציג התובעת, ועבודה זו לא נדרשה על ידי הפיקוח או הקונסטרוקטור, שגם לא נתן הנחיות לביצוע ולא תואמה עמם כחובת התובעת. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, בהיעדר הוכחה לצורך בעבודה זו, ובהיעדר הוכחה לעובדות שעליהן התבסס מומחה התובעת.
209. חריג 0520 הארכת עמודי הצללות ושתילתם בקורת הבטון בסך 6,931 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע לפי בירור עם נציג התובעת שהשינוי בוצע לפי הנחיה שנתקבלה בזמן אמת בין שני אנשי המקצוע ובאישור המפקח במקום, ולכן דין דרישת התובעת להתקבל. התובעת הפנתה לתיק החריגים כדי לטעון שמדובר בדרישה מאוחרת. הנתבעות טענו בסיכומיהן שהעובדות עליהן התבסס מומחה התובעת לא הוכחו. הפרט שנתן הקונסטרוקטור נתן מענה לעומסי הרוח ולא היה צורך בעיבוי יסודות נוספים. מכיוון שהתובעת ביצעה את הבסיסים לעמודי ההצללות שלא בהתאם לתכנון, נדרשה במייל מיום 8.7.20 לתקן זאת, שכן אחריות הביצוע היא עליה. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה משום שלא הוכחו העובדות שביסוד חוות דעת מומחה התובעת ולא ניתן להסתמך על תיק החריגים שלא הוכח, ולא נסתרה הטענה שמדובר בביצוע לקוי שלא על פי התכנון.
210. חריג 0530 שפכטל אמריקאי על קירות פנים בסך 118,728 ₪ - לטענת התובעת המומחה מטעמה קבע שאין ספק שהתובעת לא תתנדב לבצע עבודה זו ללא דרישה מצד המזמינה או המפקח. כמו כן אמר שנמסר לו על ידי התובעת שעבודה זו בוצעה בשל הסתייגויות חוזרות ונשנות של המפקח, שהבהיר שאם לא יבוצע הקיר באופן שנדרש על ידו, לא יאושר החשבון. לכן לטענת התובעת דין הדרישה להתקבל. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, התובעת לא התבקשה על ידי אף גורם רלוונטי לעשות שפכטל אמריקאי, ועשתה זאת בעצמה משיקוליה. לא ניתן אישור לעבודה כזו, ועבודה כזו לא תואמה. אשר לטענת מומחה התובעת לפיה לא יכול להיות שקבלן יתנדב לעשות עבודה, טענו הנתבעות שאין מניעה שהשפכטל האמריקאי נעשה כדי לחפות על ליקויים כגון קירות עקומים. המפקח לא דרש שפכטל אמריקאי אלא עבודות באיכות ראויה. על פי ההסכם היה על התובעת לדרוש פקודת שינויים והסכמה על התשלום וחישוב מחירים לפי ההסכם, ואישור למידות ולביצוע. מומחה התובעת לא בדק ולא חקר האם באמת הועלתה דרישה כזו, והסתמך על דברי התובעת. בנוסף נטען שמדובר בשינוי שאינו מהותי. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, משום שלא הוצגה דרישה לביצוע שפכטל אמריקאי, לא ניתנה פקודת שינויים, ולא הוכחו העובדות שביסוד קביעת המומחה.
211. חריג 0540 סגירת פיר צנרת מיזוג אוויר שבוטל בבטון בסך 2,789 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שעבודות הגבס נכללות בתמורה הפאושלית, ושינוי בתכנון מחייב תוספת תמורה. לדבריו, האדריכלית מתעלמת מהמערכת החוזית ומהרווח שנזקף בשטח הרצפה. על כן לפי קביעת המומחה טענת התובעת מוצדקת עקרונית, אך יש להפחית בניתוח המחירים את ההשקעה בזמן הביצוע ולאשר 1,700 ₪. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לא כל שינוי בתכנון מחייב תוספת תמורה. בתכנון המקורי תוכנן פיר למיזוג אוויר מקומה א' לקומה העליונה. לאחר עדכוני תכנון, הפיר היה מיותר ותוכננה סביבו סגירת גבס עם צביעה. התובעת הציעה לסגור את הפיר בבטון במקום ביצוע סגירה בגבס, והצעתה אושרה ובוצעה. מדובר בהחלפה של סעיף ביצוע אחר, לבקשת התובעת ולטובתה, וממילא מדובר בעבודה שנכנסה למתכונת הפאושלית. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, משום שמדובר בהחלפה של פרט ביצוע לבקשת התובעת ולטובתה, ומשום שנכללה במתכונת הפאושלית.
212. חריג 0550 אבן עלייה בכניסה לחנייה בסך 3,570 ₪ - לטענת התובעת המומחה מטעמה קבע שביצוע לפי התוכנית יצר מפגע בשטח, והאדריכלית ביקשה להחליף את האבן המונמכת באבן משופעת, והאדריכלית והמפקח חתומים על הדרישה שבאה לאחר הביצוע לפי התוכנית המקורית, ולכן זכאית התובעת לתשלום עבור עבודה חריגה. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, כפי שהעירה האדריכלית, מדובר בעבודה שהיתה במסגרת התוכנית בתוספת להסכם, ותמיד היה בתוכנית במיקום זה סימון של אבן שפה מונמכת. בנוסף נטען שלא ניתן אישור לשינוי ולתשלום. אני דוחה את דרישת התובעת, משום שהעבודה היתה במסגרת התוכנית שצורפה לתוספת להסכם, ולא ניתן אישור לשינוי.
213. חריג 0560 העמדה ופירוק גדר זמנית סביב המשחקייה בסך 4,080 ₪ - לטענת התובעת המומחה מטעמה קבע שמדובר בעבודה חריגה בתחום הפיתוח שיש לאשרה. המחיר מבוסס על מחירון דקל. במיילים מינואר-פברואר 2021 ניתן לראות כי מתקני משחק לא אושרו עקב גדר לא תקנית שתוכננה ונדרש להחליפה. לכן גודר השטח כדי למנוע שימוש מסוכן במתקנים. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, העבודה באה לעולם עקב עיכוביה של התובעת, והצורך להמשיך בעבודות בשלב ב' לאחר שכבר אוכלס שלב א', והיה הכרח לשמר את המשחקייה סגורה ללא שימוש עד להחלפת מעקה בטיחות שלא היה תקני במעקה בטיחות תקני, שלא בוצעה על ידי התובעת אלא על ידי קבלן אחר. אני דוחה את דרישת התובעת, מכיוון שהעבודה נדרשה עקב התמשכות לוח הזמנים באחריות התובעת, שגרמה לאיכלוס שלב א' בצד המשך העבודות בשלב ב'.
214. חריג 0580 אחוזי קבלן ראשי עבור העתקת גדר סביב המשחקייה שבוצעה על ידי אחרים בסך 2,160 ₪ - התובעת טוענת שהמומחה מטעמה קבע שהעירייה הכניסה לביצוע עבודות של התובעת באמצעות אחרים, והתובעת זכאית לאחוזי קבלן ראשי. ההסכם מאפשר לנתבעת 1 לבצע עבודות באמצעות קבלנים אחרים, ולא קובע תמורה לתובעת במקרה זה, והמיפרט הכללי שהוא חלק מההסכם מפנה לחוזה המדף 3210, שלפיו חובת העירייה לשלם לתובעת 6% קבלן ראשי בסך 918 ₪. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, מדובר בעבודה להחלפת עבודה שבוצעה על ידי התובעת, שעבורה קיבלה תשלום. אין הוראה חוזית המזכה את התובעת בתשלום במקרה זה. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה משום שחוזה המדף לא חל, כפי שיובהר בהמשך, ואין הוראה חוזית המזכה את התובעת בתשלום זה.
215. חריג 0590 סגירת "מלונות" (הגנות) עבור מזגנים ברשת ברזל בסך 2,466 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה ציין לפי בירור עם נציג התובעת שגם אם קיים פרט כזה הוא שונה על ידי המפקח, ולכן זכאית התובעת לתשלום. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לא הוכחו העובדות שביסוד קביעתו של מומחה התובעת, הן אלה שעלו בבירור בינו לבין נציג התובעת, והן אלה שנכללו בתיק החריגים, שלא הוכח כראיה לאימות תוכנו. מדובר בפרט ששונה כדי להיטיב עם התובעת, ועלות העבודה שבוטלה עולה על עלות העבודה שבוצעה. בנוסף, העבודה נכללה במתכונת הפאושלית, ואינה שינוי מהותי. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, משום שלא הוכחו העובדות שביסוד קביעת מומחה התובעת, לרבות ההשוואה בין העבודה שבוטלה לעבודה שבוצעה, ומשום שהיא כלולה במתכונת הפאושלית.
216. חריג 0600 אחוזי קבלן ראשי עבור עבודות אחרים בחניון הדרומי בסך 7,650 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שההסכם מאפשר לנתבעת 1 לבצע עבודות באמצעות קבלנים אחרים, ואישר תשלום בסך 4,500 ₪. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, מומחה התובעת לא היפנה להוראה בהסכם, המזכה את התובעת באחוזי קבלן ראשי על עבודה שמבוצעת על ידי אחרים. מדובר בעבודת החלפה של עבודה שבוצעה על ידי התובעת ועבורה קיבלה תמורה. על פי סעיף 2 (14) להסכם, מקום שבו התובעת לא מבצעת את כל התחייבויותיה, רשאית העירייה להתקשר עם בעל מקצוע אחר לביצוע העבודות, והתובעת לא תזכה בתוספת תשלום ובהארכת תקופת הביצוע. כך גם הוסכם בסעיף 11 לתוספת להסכם, שבו נאמר גם שעל התובעת לתקן ללא עלות נוספת נזקים שייגרמו לפרויקט על ידי קבלני המשנה. אני דוחה את דרישת התובעת בהעדר הוראה חוזית המזכה אותה בתשלום אחוזים אלה ומכיוון שמדובר בתיקון עבודה שהוטלה על התובעת ונקבע בסעיף 2 (14) להסכם שהתובעת לא תהיה זכאית לתשלום.
217. חריג 0620 אחוזי קבלן ראשי עבור עבודות הצטיידות שבוצעו על ידי אחרים בסך 8,400 ₪ - לטענת התובעת, מומחה התובעת קבע לפי בירור עם עובד התובעת יניב אטיאס שקבלנים הוכנסו למבנה בשלבים מאוחרים בתוך תהליכי המסירה, כשמצד אחד העירייה עושה מאמצים לא לקבל את המבנה, ומצד שני אוחזת בזכותה לשלב קבלנים משיקולים זרים וטעמים שלה בלבד. דרישותיה גרמו להוצאות של התובעת בשל שילוב הקבלנים, והתמורה הראויה עומדת על מכפלת אומדן העלויות ב-6%, קרי 4,200 ₪. זאת בהנחה שהתשלומים לקבלנים האחרים הם בסך 70,000 ₪, שלא נסתרה על ידי הנתבעים. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לא הוכחו העובדות שביסוד קביעת מומחה התובעת. לא הוכח שהעירייה עשתה מאמצים שלא לקבל את המבנה, ולהיפך, הוכח אחרת, שהעירייה עשתה מאמצים לקבל את המבנה, כעולה למשל ממיילים מימים 22.12.19, 29.12.19, 2.1.20, 7.4.20 ועוד. בנוסף, כעולה מעדותו של מנהל התובעת בעמודים 83-81 לתמליל א', ברור לו שהעירייה עשתה מאמצים שלא לקבל את המבנה, למרות שמדובר בהערכה המנוגדת לדרישות הנתבעות, ובלא שיצביע על עובדה כלשהי הידועה לו בידיעה אישית המבססת את מה שברור לו. עוד היפנו הנתבעות לסעיף 11 לתוספת להסכם לפיו בשים לב לעיכובים שהיו בפרויקט הקבלן יאפשר לקבלני משנה מטעם העירייה להיכנס למתחם עוד טרם יולי 2020, ולא יהיו לקבלן כל טענות או דרישות בעניין. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, משום שהתובעת ויתרה על טענותיה בסעיף 11 לתוספת להסכם.
218. חריג 0630 תוספת בגין האצת קצב הביצוע בסך 147,944 ₪ - לטענת התובעת קבע המומחה מטעמה שניהול משא ומתן עם התובעת בחודשים פברואר עד מאי גרם לאיבוד זמן יקר, וכדי לגשר על פערי הזמן, נדרשה התובעת לרכז מאמץ בעלויות והשקעה עודפת, ועל כן היא זכאית לתשלום. לטענת התובעת, המפקח לא התייחס לדרישה זו בהתייחסות לרשימת החריגים נ/36, ומשמע שהיא לא נסתרה כלל. אין זה נכון שהדרישה לא נסתרה, אלא היא נסתרה על ידי מכלול העדויות. דין טענת התובעת בעניין זה להידחות. אין על הנתבעות שום חובה לקיים משא ומתן לשינוי ההסכם, אבל אפילו היתה חובה כזו, התובעת דרשה את דרישותיה וחיזקה אותן בהפסקת עבודה יזומה ומנוגדת לסעיף 52 (10) להסכם ביום 16.4.20, ולאחר מכן כדברי מנהל התובעת הוסכמו הסכמות בעל-פה, והוא דרש להעלות אותן על הכתב, ערך לוח זמנים המוצע על ידי התובעת ביו 10.6.20, חתם על התוספת להסכם ביום 11.6.20, וכבר ביום 22.6.20, כעבור 11 ימים, הכוללים שני ימי שישי ושתי שבתות, קיבל את ההסכם החתום כדין על ידי העירייה על פי סעיף 203 לפקודת העיריות. לא היה שום עיכוב ושום איבוד זמן יקר, ולא היה צריך לרכז מאמץ בעלויות והשקעה עודפת, משום שלא היה צריך להפסיק את ביצוע העבודות כל זמן המשא ומתן, והוא לא היה צריך להשפיע על קצב ביצוע העבודות.
219. חריג 0640 בדיקה חוזרת למתקני משחקייה בסך 3,023 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שהדרישה צודקת שכן הביצוע על פי תוכניות ומכון התקנים פסל את שהופיע בתוכניות ולכן נדרשו תיקונים והתאמות ובדיקה חוזרת של מכון התקנים. במיילים מדצמבר 2020 עד פברואר 2021 ניתן לראות שבבדיקה הראשונה התגלה שהמעקה נגד התפרצות לא היה תקין, ונדרשה החלפה שבוצעה על ידי העירייה. לטענת הנתבעים, כפי שהעיד המפקח, היה צורך בבדיקה חוזרת לאחר שגדר הבטיחות מסביב למגרש המשחקים הוחלפה לבקשת מכון בדיקה מאושר. בכל מקרה, על התובעת להוכיח שמדובר בסכום העולה על 2% מהיקף החוזה המוקדש לבדיקות, לפי סעיף 35 (7) להסכם, וזאת לא עשתה. אני דוחה את דרישת התובעת משום שלפי ההסכם עליה לשאת ב-2% מהיקף החוזה לצורך בדיקות והתובעת לא הוכיחה שהסכום עולה על שיעור זה.
220. חריג 0660 תחזוקה מתמשכת לשטחי הגינון מעבר לנדרש בחוזה בסך 4,845 ₪ - לטענת התובעת, מומחה התובעת קבע לפי בירור עם עובד התובעת יניב אטיאס שהציג דרישות מפורשות של המפקח במיילים וצילומים שערך כגיבוי לדרישותיו. הגינון בוצע ביום 10.12.20, נמסר לנתבעת 1 ביום 11.2.21, והמבנה כולו לרבות הפיתוח נמסר ביום 9.6.21, ולכן התובעת זכאית לתוספות עבור הגינון. לטענת הנתבעים אין לקבל את הקביעה על פי בירור עם יניב אטיאס, שכן לא הוצגו דרישות מפורשות שהציג המפקח, והמפקח העיר בנ/30 שהעבודה לא בוצעה על ידי התובעת, ואף לא היתה מתבצעת, לא היתה נדרשת תחזוקה מתמשכת, לו היתה התובעת משלימה את הפרויקט לפי לוחות הזמנים. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, בהעדר הוכחה לעובדות שעליהן התבסס מומחה התובעת, ומכיוון שהעבודה נדרשה בשל התמשכות העבודה שבעיקר באחריות התובעת.
221. חריג 99.02.0040 פיצוי בגין אי אישור חשבונות במועדם בסך 70,928 ₪ - לטענת התובעת, המפקח עיכב פעם אחר פעם את אישור החשבונות בניגוד להוראות ההסכם. מומחה התובעת קבע שלנוכח העיכובים המשמעותיים, יש להצמיד את היקף החוזה היסודי הבלתי משולם מנובמבר 2019 עד סיומו בסך 70,928 ₪. בחקירתו לא ידע מומחה התובעת לפרט את האיחורים על פי תנאי ההסכם (שמהם בחר להתעלם תוך הסתמכות על "מידע מהקבלן"). אין בסיס להצמדה כאשר הוסכם במפורש בהסכם ששכר החוזה לא יהיה צמוד. לא הוכח נזק כלשהוא. לטענת הנתבעים, חשבונות שהוגשו לפי תנאי החוזה אושרו, וחשבונות שהוגשו שלא בהתאם לאבני הדרך לא אושרו. אין לתובעת זכות לסעד כספי בגין אי מילוי הוראות ההסכם על ידה. זאת, בהתייחס גם לסעיף 44 (4) להסכם, לפיו במקרה של איחור בביצוע על ידי התובעת, רשאית העירייה לעכב או לדחות תשלום חשבונות שאושרו, וסכום החשבון לא יהיה צמוד ולא ישא ריבית. מכיוון שהתובעת לא עמדה בלוחות הזמנים, אף לו היה עיכוב בתשלום, היתה לנתבעת 1 זכות לעכב את התשלום עקב האיחור בביצוע על ידי התובעת. לא הוכחו עיכובים משמעותיים באישור החשבונות לאחר המועד שבו הוגשו כדין בהתאם להוראות ההסכם ועל פי נוהל בדיקתם כפי שנוצר בין הצדדים. בנוסף, אין שחר לקביעת המומחה בדבר הצמדת שכר החוזה, אל מול קביעה מפורשת בהסכם ששכר החוזה לא יוצמד. מומחה התובעת לא ערך חשבון לגבי כל עיכוב ועיכוב בתשלום (שבפועל לא קרה) וחישוב הנזק בגין העיכוב, אלא החליט על שינוי תנאי ההסכם ללא יסוד. דומה שגם בעניין זה החליטו התובעת ומומחה התובעת להתעלם מההסכם ומהתוספת להסכם, כאילו אינם מבססים את היחסים החוזיים ביניהם. אני דוחה דרישה זו.
222. בנוסף לכך לטענת התובעת, זכאית התובעת גם לסך של 178,498 ₪ עבודות חריגות שנדרש לבצען טרם חתימת התוספת להסכם, שהוסכמו על ידי הנתבעות ושולמו על ידן טרם חתימת התוספות להסכם. סכום זה אושר לטענתה על ידי המומחה מטעם התובעת בתוכן חוות דעתו, אך נשמט בסיכום. לטענת התובעת, אין חולק שהתובעת היתה זכאית לתמורה נוספת זו, אך לאחר חתימת התוספת להסכם הודיעו הנתבעות על הפחתה שלא כדין של הסכום שאושר, ולאחר שהתוספת להסכם הופרה ובוטלה, זכאית התובעת לסכום זה. דרישה זו מבוססת על הטענה שהתוספת להסכם מבוטלת, ומכיוון שטענה זו נדחתה, דין דרישת התובעת בסעיף זה להידחות.
223. סעיף 0010 עבודות נוספות בגין כבלי עיגון של קיר שכן בסך 612,524 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה אישר את הסכומים הנדרשים וקבע שניתוח המחירים לאחר הפחתת דקל (15%-) מקובל עליו. לטענת התובעת, כעולה ממוצג ת/108, בזמן אמת אישר המפקח את התשלום, אלא שלאחר אישורו נכפה עליו על ידי הנתבעות להפחית מהתשלום. אציין, כי ת/108 אינו כולל שום אישור של המפקח, והסכום הנטען לא מופיע בו. זו דרישה מיום 4.7.19 לתשלום 954,337.50 ₪ בגין פינוי פסולת ו-616,700.33 ₪ בגין כלונסאות. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, עבודות בגין כבלי העיגון נכללו במסמכי המכרז והיה על התובעת להעריך את העלויות בהצעתו שלפיה נקבע שכר החוזה שהוסכם שלא ישתנה. בנוסף, נטען שאלה עבודות מלפני התוספת להסכם, ובה ויתרה התובעת על כל טענותיה ודרישותיה. אני דוחה את דרישת התובעת בסעף זה, הן משום שנכללה במסמכי המכרז והן משום שהתובעת ויתרה עליה בחתימת התוספת להסכם.
224. סעיף 0020 פינוי פסולת בסך 954,337.50 ₪ - לטענת התובעת, המומחה מטעמה קבע שהכמויות אושרו על ידי המפקח, אלא שהסעיף לא אושר במלואו על ידי הקרן. שוב, לטענת התובעת בזמן אמת אישר המפקח את התשלום, אלא שלאחר אישורו נכפה עליו על ידי המזמין להפחית מהאישור, לפי ת/108. אחזור ואומר, שת/108 אינו כולל שום אישור של המפקח. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, קיום כמויות נכבדות של פסולת בניין שנדרש להוציא היה ידוע לתובעת בעת הגשת הצעתה, וחובתה היתה לבחון את היקף העבודה הנדרש לביצוע התוכניות. בפני התובעת היה דו"ח יועץ קרקע, שאכן שגה בכמויות הפסולת במקום, ולכן היו הנתבעות נכונות לאשר תמורה נוספת, ואכן שולמו סכומים שאינם שנויים במחלוקת, לפי חישובים שביצע המפקח על בסיס כמויות מוסכמות ומחיר חוזי. דברי מומחה התובעת בחוות דעתו הופרכו, הן באשר להפתעה, הן באשר לידיעת הנתבעות, והן באשר לעובדות נוספות, שאותן לא בדק מומחה התובעת ולא בירר, אלא הסתמך על דברי נציגי התובעת.
225. דרישת התובעת מתעלמת מהתוספת להסכם, כאילו אינה קיימת. התוספת להסכם קיימת ותקפה ומחייבת את הצדדים, ובין היתר מחייב סעיף 9 לפיו:

כלומר, התובעת ויתרה על כל תביעה בגין פינוי פסולת, והסתפקה בקיום הוראות התוספת להסכם, שאינן מזכות אותה בתשלום נוסף עבור פינוי הפסולת. על כן אני דוחה תביעה זו של התובעת.
226. סעיף 0030 שינויים בחשמל בסך 118,668 ₪ - לטענת התובעת, שינויים אלה אושרו על ידי הנתבעות ואינם במחלוקת. זאת, לפי דברי מומחה התובעת שהשינויים נדרשו בעקבות התכנון המחודש על ידי מעצבת הפנים, והיקף השינויים והיקפם הכספי אושר על ידי הגורמים הרלוונטיים. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, השינויים לא אושרו והם נתונים במחלוקת, ודרישה זו לא פורטה על ידי התובעת בשום שלב, ולא הוכח שאושרה על ידי הנתבעות. ככל שמדובר בסכום השונה מהסכום של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ שאושר על ידי הנתבעות בחשבון הסופי, אני דוחה את דרישת התובעת בסעיף זה, משום שלא הוכח שהתובעת דרשה תשלום עבור שינויים בחשמל בזמן אמת, ולא הוכח אישור הגורמים הרלוונטיים שנטען על ידי התובעת ובעקבותיה על ידי מומחה התובעת.
227. סעיף 0690 ביצוע חגורות אופקיות ואנכיות במחיצת בלוק ביטונג בסך 21,472 ₪ - לטענת התובעת, על פי מפרט היצרן אין צורך בחגורות ועמודים, אך המפקח דרש זאת למרות שהובהרו לו הדברים על ידי נציג היצרן. מומחה התובעת קיבל את עמדת התובעת וקבע שדרישת המפקח חריגה וחסרת בסיס, ויש לשלם את התוספת שנכפתה על ידי המפקח לפי ניתוח המחירים. לטענת התובעת, המפקח כלל לא התייחס לדרישה זו בהתייחסותו לרשימת חריגי התובעת ולא סתר אותה. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, המפקח התייחס לדרישה זו בהערותיו לחשבון הסופי מנובמבר 2020, למרות שלא התייחס לחריג זה במסגרת חשבון 18, שהיה חשבון חלקי שבו לא נערך חישוב עבור עבודות נוספות. לטענתן, ביצוע החגורות מחויב ללא תשלום, מאחר שהעבודה היא פאושלית. אני דוחה את דרישת התובעת בחריג זה, מכיוון שמדובר בעבודה הכלולה במתכונת פאושלית.
228. סעיף 0700 עקירת עץ בסך 10,798 ₪ - לטענת התובעת, קבע המומחה מטעמה שהוא מקבל את טענת התובעת שעקירת העץ בוצעה על פי הנחיית מחלקת הגנים בידיעה ואישור של המפקח. לטענת התובעת, המפקח כלל לא התייחס לדרישה זו בהתייחסותו לרשימת חריגי התובעת ולא סתר אותה. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, לא הוכחה העובדה שעליה התבסס מומחה התובעת, על פי טענת הקבלן, בדבר הנחיות מחלקת הגנים וידיעה ואישור של המפקח. אין כל בסיס עובדתי לכך, אף לא במסגרת תיק החריגים שהוגש מבלי שתוכנו יוכח. אישור המפקח לא הוצג, וגם לא הנחיית מחלקת הגנים, ועל כן אני דוחה דרישה זו של התובעת בהיעדר הוכחה להנחיה ולאישור.
229. סעיף 0710 חיזוק נוסף לעיגון יחידות המיזוג על הגג בסך 6,480 ₪ - לטענת התובעת המומחה מטעמה קבע שטענת התובעת שנדרש לבצע עבודה זו הוצגה לו על ידי התובעת. אין שום ראיה אחרת לדרישה זו. לטענת התובעת, המפקח כלל לא התייחס לדרישה זו בהתייחסותו לרשימת חריגי התובעת ולא סתר אותה. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, הסיבה שהמפקח לא התייחס לדרישה זו היא שהדרישה נולדה לאחר שנתן את הערותיו ביום 20.10.21. לטענתן, חיזוק המזגנים על הגגות אינו דרישה נוספת אלא מחויבת לצורך יציבות המזגנים ועמידתם בתנאי מזג האוויר המשתנים, במיוחד כאשר מדובר בקומפלקס לגיל הרך. אני דוחה את דרישת התובעת בהיעדר הוכחה לעובדות שעליהן התבסס מומחה התובעת.
230. בנוסף, תבעה התובעת פיצוי בגין ניהול מתמשך. לטענתה, המומחה מטעמה קבע שעל פי בדיקתו המקצועית את המסמכים שהוצגו לו, שהתובעת זכאית לשיפוי בגין 20 חודשים לסך כל היקף הפרויקט, בשים לב לעובדה שהפרויקט הסתיים תוך 32 חודשים במקום 9 חודשים כפי שנקבע בהסכם. על כן קבע שהתובעת זכאית לתשלום בסך 1,212,143 ₪ על בסיס נוסחת התקורה הקבועה בחוזה המדף, שלטענתו כלולה בהסכם שכן יש אזכור של הוראות המפרט הכללי והמפרט המיוחד לביצוע עבודות בנייה, ולא נקבע באופן פוזיטיבי, שלצורך חישוב התקורות המגיעות לקבלן אין מקום להתבסס על הנוסחה הקבועה בחוזה המדף.
231. טענות העיכוב של התובעת מתבססות על טענות שעליהן ויתרה בתוספת להסכם, ועל טענות נוספות שדינן להידחות. להסיר ספק, אני מקבל את קביעתו של מומחה הנתבעים לפיה לא היה בנסיון לשנות את העיצוב של עבודות הגמר בשעה שלא הושלמו עדיין עבודות השלד כדי לעכב את המשך העבודות בפרויקט. כמו כן אני מקבל את קביעתו של מומחה הנתבעים, בדבר אי קיום התחייבות התובעת לבצע את העבודות באמצעות כח-אדם מתאים ובקצב מתאים, בנוסף על הפסקה יזומה של העבודות לצורך לחץ על הנתבעות לשנות את תנאי ההסכם (בניגוד לסעיף 52.10 להסכם האוסר על הקבלן לעכב את ביצוע העבודה מחמת דרישה מטעמו). כך, הן לגבי עבודות השלד שנעשו במספר פועלים משתנה, באופן שלפי קביעת מומחה הנתבעים ניתן היה להשלים את עבודות השלד חודש וחצי קודם לכן אילו היתה העבודה מלאה, וכך לדוגמה בביצוע טיח פנים ש-"מתכלל את כלל העבודות" לפי דברי התובעת, שלפי לוח הזמנים שהגיש והוסכם היה צריך להתבצע עד 7.10.19, אך לא התחיל להתבצע גם בסוף ינואר 2020.
232. לטענת הנתבעים, האמירה שהמומחה בדק באופן מקצועי את המסמכים שהוצגו לו, אינה מפרטת את המסמכים שהוצגו, וכבר ראינו שהמומחה פעל לפי מסמכים חסרים. בסעיף 5 (8) להסכם הסכימה התובעת שבהיעדר סיכום מפורש בכתב ומראש לא תוכל לדרוש כל תוספת בתמורת ההסכם עקב שינויים או הוצאות לא צפויות. כך גם לפי סעיף 11 (3) להסכם הקובע את הסכמת התובעת ששכר החוזה הוגן, ולא יהיה ניתן לבסס על אי ידיעת תנאי או נתון או עובדה, כל דרישה כספית נוספת או דרישה להארכת לוח הזמנים. מומחה התובעת אישר בחקירתו שבגין התשלום עבור ניהול מתמשך, הוא לא מתבסס על הסכם שמכוחו יש זכאות לתשלום כזה (עמ' 26 לתמליל א'), וזאת כאשר סעיף 54 (2) להסכם קובע ששכר ההסכם הוא התמורה המלאה והסופית לכל ההוצאות המתחייבות, כולל תקורה והוצאות מימון. אשר לערבות הבנקאית, הוסכם בתוספת להסכם שתוקפה יוארך, ולמרות אי עמידת התובעת בלוח הזמנים, העירייה לא חילטה את הערבויות.
233. כמו כן, לטענת הנתבעות, אין זה נכון שההסכם לא קבע באופן פוזיטיבי את מנגנון הפיצויים במקרה של התמשכות הביצוע שבאחריות המזמין. תכולת העבודה כאמור בסעיף 2 (19 להסכם) כוללת את כל רכיבי העבודה לרבות פיתוח השטח, וסעיף 5 (5) קובע שהתמורה כוללת כל עבודה נוספת שתידרש עקב צורך בתיקונים, שינויים או תוספות. סעיף 5 (8) קובע כי בהיעדר סיכום מפורש בכתב ומראש, לא זכאית התובעת לתוספת תמורה אף בגין הוצאות לא צפויות. סעיף 54 (3) קובע שלא יחול כל שינוי בשכר ההסכם לרבות בשל "הימשכות תקופת ביצוע העבודות מעבר למצופה ו/או כל שינוי מסיבה אחרת כלשהי". אלה קביעות פוזיטיביות השוללות את זכות התובעת לפיצוי בשל התמשכות העבודות.
234. התובעת התייחסה לפסק הדין שניתן בע"א 460/15 עיריית נהריה נ' סלנר הנדסה (נבו 14.3.17), וטענה שהוא לא רלוונטי, שכן בענייננו כללו הצדדים הפניה להוראות המפרט הטכני הכללי והמפרט המיוחד, ומקום שבו הוראות ההסכם שותקות בנוגע למנגנון הפיצויים לו זכאי הקבלן בעת התמשכות הביצוע באחריות המזמין, יש לפסוק את הפיצויים בהתאם לנוסחת התקורה הקבועה בחוזה המדף. אני דוחה טענה זו. כפי שנקבע בפסק דין סלנר, העובדה שמפנים למפרט הטכני הכללי לעבודות בניין ולמפרט המיוחד, אינה החלה של חוזה המדף. חוזה המדף הוא חלק מהמוסכם בין הצדדים, אם כך הוסכם. אני דוחה את הטענה שיש להפנות לנוסחת התקורה בחוזה המדף, מקום שבו הוראות ההסכם שותקות בנוגע למנגנון פיצויים בגין התמשכות הביצוע, שכן כפי שנקבע בפסק דין סלנר, הסכם המדף אינו חל ועל התובעת להוכיח את הנזקים שנגרמו לה עקב התמשכות הביצוע בדרכים הרגילות, ולא לפי נוסחה כלשהי המצויה בהסכם המדף שאינו חל.
235. התובעת אכן טענה בדבר נזקים שנגרמו לה עקב התמשכות הביצוע. כך, טענה שנדרשה לשלם תשלום של 6,000 ₪ לחודש עבור 20 חודשי עיכוב, ובסך הכל 120,000 ₪. כמו כן, לטענתה נדרשה לשלם 21,000 ₪ לחודש למנהל עבודה, 7,920 ₪ למנהל פרויקט לפי 2/3 מישרה, ותקורות החברה לחודש היו 10,000 ₪. על כן, בגין 20 חודשי עיכוב היא זכאית לטענתה ל-778,400 ₪ בתוספת מע"מ. הטענה ל-20 חודשי עיכוב מתעלמת מהאיחור בהשלמת העבודות שבאחריות התובעת לפני התוספת להסכם, ומההסכמה בתוספת להסכם, ומהאיחור בהשלמת העבודות באחריות התובעת לאחר התוספת להסכם. כפי שקבעתי לעיל, לאחר התוספת להסכם, בשלב א' העירייה אחראית לחודש עיכוב עד 27.8.20, והתובעת אחראית ליתרת העיכוב עד למסירה ב- 10.9.20. בשלב ב' אחראית התובעת לעיכוב מ- 29.10.20 עד סוף ינואר 2021, העירייה אחראית לעיכוב בחודש פברואר 2021 והתובעת אחראית להמשך העיכוב עד המסירה ביום 9.6.21. כלומר, עיקר התמשכות העבודה הוא באחריות התובעת, מלבד חודשיים. גם באשר לנזקים הנטענים, התובעת לא הוכיחה אותם. ספק רב אם היה בפרויקט מנהל עבודה לאחר אורי גולן, שכן בבדיקות בטיחות לא נמצא מנהל עבודה, ונאמנה עליי עדות המפקח שלא פגש מנהל עבודה המתפקד ככזה. התובעת א הפנתה סיכומיה לראיות אודות שכרו של מנהל העבודה, יהא אשר יהא, שכרו של מנהל פרויקט ותקורות החברה. על כן, אני דוחה תביעה זו של התובעת.
236. בנוסף על כך טענה התובעת שהיא זכאית ל-420,000 ₪ בגין אי שחרור ערבויות לאחר השלמת שלב א' ולאחר השלמת שלב ב'. לטענתה, אילו היו הערבויות משוחררות, היתה התובעת יכולה לעשות שימוש באובליגו לקידום פרויקטים אחרים. המומחה מטעם התובעת, שלהסיר ספק אין לו מומחיות פיננסית, קבע שטענות התובעת מוצדקות. על כן, לטענת התובעת יש לפצותה בסך 420,000 ₪, ובשים לב לעובדה שעד היום לא שוחררה הערבות, יש לעדכן את הסכום עד למועד שחרור הערבות בפועל. הנתבעות טענו שעקב האיחורים של התובעת היו זכאיות לממש את הערבות, אך לא עשו זאת. אני דוחה את טענת התובעת שהיתה זכאית לשחרור ערבויות הביצוע לאחר השלמת שלב א'. אין הוראה בהסכם המזכה אותה בשחרור הערבויות לאחר שלב א', והעובדה שביקשה לשנות את ההסכם כך שהערבויות ישוחררו אינה מקנה לה זכות זו. אכן, לאחר מסירת שלב ב', ולאחר סיום ההתחשבנות בין הצדדים, היתה התובעת זכאית לשחרור הערבויות, אך הגישה חשבון סופי חודש לפני התביעה, ומאז מנוהלת התביעה, ואולי כעת בעקבות פסק הדין תסתיים ההתחשבנות בין הצדדים, והנתבעות יחזירו לה את ערבות הביצוע. מכל מקום, התובעת לא הוכיחה נזק בגין שימוש באובליגו או נזק אחר, והסכומים שתבעה נקבעו על דרך הסתם. אני דוחה תביעה זו של התובעת.
237. לטענת התובעת, אם יחליט בית המשפט שלא לבטל את התוספת להסכם, זכאית התובעת לסכומים שהוסכמו בתוספת להסכם בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמה, בתוספת הוצאות תקורה וניהול מתמשך, והחריגים שנדרשו מחתימת התוספת להסכם. בהקשר זה טענה התובעת, שמומחה הנתבעים אישר שמגיעים לתובעת הסכומים שנקבעו בתוספת להסכם, שלפי עדות מנהלת הקרן, מדובר ב-500,000 ₪ נוספים על 505,000 ₪ ששולמו לתובעת בדצמבר 2019, ובהתאם לקבוע על פי חוות דעתו, שהתובעת זכאית לתשלום של 685,776 ₪ כולל מע"מ. לסכומים אלה יש להוסיף תשלומים המגיעים לתובעת בגין תוספות ושינויים לאחר חתימת ההסכם ופיצוי בגין ניהול מתמשך (שמתעלם מהויתור על טענות בתוספת להסכם) והחזקת הערבות שלא כדין, ובסך הכל 2,387,882 ₪ כולל מע"מ.
238. אני מאמץ את דברי מומחה הנתבעים בחוות דעתו, כי לפי התוספת להסכם והחשבון הסופי זכאית התובעת לסכום של 10,810,628.34 ₪, ומסכום זה יש לנכות 40,000 ₪ עבור עבודות שלא בוצעו. אישרתי לעיל תוספת של 9,217 ₪, אך סכום זה הוא פחות מ-5% מהתמורה לאותו שלב, ולכן לפי סעיף 51 להסכם אין התובעת זכאית לתשלומו. כמו כן אישרתי תוספת של 4,400 ש"ח, ויש להוסיף סכום זה לסכום שהתובעת זכאית לו. על כן, בסך הכל זכאית התובעת לסך 10,775,028.34 ₪, ומאחר ששולם לה סך 10,611,846.43 ₪, היא זכאית לסך 163,181.91 ₪, ובצירוף מע"מ, 190,922.82 ₪.
239. התובעת לא פירטה בסיכומיה, מדוע לדעתה יש לחייב את המפקח בסכום כלשהו. המפקח לא התקשר עם התובעת בהסכם, ולא התחייב לשלם לה דבר ולא עיכב תשלום כלשהו בידו. התובעת לא ביצעה עבורו שום עבודה. אין יריבות חוזית בינו לבין התובעת. התובעת התייחסה לנתבעים כמיקשה אחת, כאילו המפקח הוא שותף של הנתבעות. בהיעדר קשר חוזי בין התובעת לנתבע 3, היה צפוי שהתובעת תשקוד על טיעון והוכחה של עוולת רשלנות, אך היא לא עשתה כן. אמנם, לא מנעה את עצמה מביטויים בוטים כלפי המפקח, המתעמר בה ודורש דרישות, ואין לסמוך על עדותו, אבל מצד שני יש להסתמך על עדותו, אך בכל הקשור להוכחת עילת רשלנות, לא הוכיחה התובעת התרשלות של המפקח, שגרמה לנזק מסוים לתובעת. אפשר, שנגרמו לתובעת נזקים על ידי הנתבעות, ובכך דנתי בכל טענה בנפרד, אך התובעת לא הבחינה ולא ציינה איזה נזקים נגרמו דווקא על ידי המפקח, שלא התחייב דבר כלפי התובעת. על כן, דין התביעה כנגד המפקח להידחות.
240. אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2 משום שלא התחייבה לשלם לתובעת דבר. בעלת דברה של התובעת לפי ההסכם היתה הנתבעת 1 בלבד. הנתבעת 2 היתה מנהלת מטעמה של הנתבעת 1.
241. לטענת התובעת שכנגד, על פי ההסכם המקורי, התחייבה התובעת להשלים את שלב א' תוך 9 חודשים ממתן צו התחלת עבודה, את שלב ב' תוך 6 חודשים ממתן צו התחלת עבודה, ואת שלב ג' תוך חודשיים ממתן צו התחלת עבודה. צו התחלת עבודה הומצא לתובעת ביום 18.11.18, כך שהשלמת הפרויקט היתה אמורה להיות עד 18.8.19. במועד זה לא הושלם הפרויקט. סעיף 40 (5) להסכם קבע שלא תינתן ארכה וזהו תנאי יסודי בהסכם, ויהיה על התובעת לפצות את העירייה על כל הפסד שייגרם לה מבלי לגרוע מכל סעד לפי ההסכם או על פי דין. לאחר שלוח הזמנים הראשון הוגש על ידי התובעת באיחור, הוגש על ידה לוח זמנים שני הכולל את כלל העיכובים (נ/32) לפיו הפרויקט יימסר סופית ביום 2.1.20, וטופס 4 יומצא ביום 11.2.20. אין ספק שהפרויקט לא הושלם במועדים אלה, ולפי מצב העבודות בשטח במועד הרלוונטי לא היה קרוב למסירה, כפי שעולה מהתוספת להסכם.
242. הנתבעת שכנגד ערכה לוח זמנים שלישי ביום 10.6.20, שצורף כנספח לתוספת להסכם שנחתמה על ידה ב-11.6.20, לפיו עבודות לשלב הגנים יושלמו כולל טופס 4 עד 28.7.20, ויתרת הפרויקט כולל טופס 4 ותעודת גמר וכל פעולה שנדרשה להשלמת המבנה בהתאם להוראות ההסכם תבוצע עד 29.10.20. לטענת התובעת שכנגד, הנתבעת שכנגד לא עמדה בלוחות הזמנים למרות הדווקנות שדובר עליה בתוספת להסכם. לפי סעיף 17 לתוספת להסכם, בכל מקרה של הפרת ההסכם או איחור בביצוע העבודות או בהשלמתן בהתאם ללוח הזמנים שצורף, שלא תוקנו לאחר התראה בת 3 ימים, יחולו הוראות סעיף 44 להסכם (5,000 ₪ או 0.02% מהשכר של כל אחד משלבי החוזה, הגבוה מביניהם, על כל יום של איחור) וימי האיחור או העיכוב יימנו מיום 28.2.20, דהיינו 5 חודשים לאחר המועד המקורי.
243. לטענת התובעת שכנגד, ביום 24.9.20 בוצעה מסירת שלב א' ונחתם פרוטוקול מסירה הכולל רשימת ליקויים (ת/30), אשר היה על הנתבעת שכנגד לתקן בתוך שבועיים, אך כפי שעולה מההתכתבויות בין הצדדים מיום 14.10.20 (נ/26), העבודות לא הושלמו. כך נאמר גם בפגישה ביום 5.11.20 (נ/26), שבה טען הנתבע שעל הנתבעת שכנגד להשלים את תיקון רשימת הליקויים בטרם יקבל תעודת גמר ואת יתרת התמורה לפי ההסכם, בעוד שהנתבעת שכנגד טענה שהיא זכאית לתעודת גמר בשלב הגנים, ויתרת התשלום, ותתקן את רשימת הליקויים בתקופת הבדק. מכאן, שרשימת הליקויים לא תוקנה. כך העידה גם האדריכלית גב' סוקוליק בהתייחס לפרוטוקול מיום 30.11.20 לפיה שלב הגנים לא הושלם (עמ' 9 לתמליל מיום 22.3.23).
244. ביום 9.6.21 בוצעה מסירה של שלב ב' ונחתם פרוטוקול מסירה הכולל רשימת עבודות שלא הושלמו וליקויים (ת/36). הנתבעת שכנגד לא הביאה ראיות להשלמת העבודות המפורטות, וכשנשאל מנהל התובעת על כך השיב שבעת שניתן טופס 4, נותרו עבודות לביצוע והשלמה גם בשלב א' וגם בשלב ב' (עמ' 97 לתמליל א'). לטענת התובעת שכנגד, התובעת בתביעתה לא חלקה על כך שמועד המסירה הפורמלי של הפרויקט הוא 9.6.21, ואף שהעבודות לא הושלמו לפי הרשימה שנערכה בפרוטוקול המסירה, חושב הפיצוי בהנחה שזה מועד המסירה. מכאן, שאין לדון בכל הטענות על כך שרשימת הליקויים לא תוקנה ולכן הפרויקט לא נמסר, שנטענו בכתבי בי-דין מטעם הנתבעות.
245. לטענת התובעת שכנגד, מניין ימי האיחור מ-28.2.20 עד 9.6.21 הוא 467 ימים ולפי 5,000 ₪ ליום הוא 2,335,000 ₪. לטענת התובעת שכנגד, לפי סעיף 15 (א) לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], יהיו הפיצויים כמוסכם ללא הוכחת נזק. אמנם בית המשפט רשאי להפחיתם אם נקבעו ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה, אך הנתבעת שכנגד לא טענה כנגד גובה הפיצוי המוסכם, ועל כן יש לפסוק כנגדה את מלוא הפיצוי המוסכם. זאת, אף אם מבוטלת התוספת להסכם, שכן ללא התוספת להסכם, היה על הנתבעת שכנגד להשלים את הפרויקט במועד הנקוב בלוח הזמנים השני, דהיינו 15.1.20, 551 ימים לפני המסירה, יותר ממה שנתבע בתביעה שכנגד.
246. התובעת/הנתבעת שכנגד טענה שהתביעה שכנגד היא תביעת סרק חסרת בסיס, והמומחה מטעם הנתבעים אישר שלא מגיעים לתובעת שכנגד סכומים כלשהם בגין איחורים שהתובעת אחראית להם, אלא התובעת זכאית לסכומים שנקבעו בתוספת להסכם. מומחה הנתבעים לא קבע בחוות דעתו שיש להטיל קנסות כלשהם על התובעת בגין איחור בסיום העבודות, ולא חיווה דעתו ביחס לסיבות לאיחורים לאחר חתימת התוספת בהסכם. על כן התביעה שכנגד אינה נתמכת בחוות דעת מומחה.
247. הנתבעת שכנגד, שכנראה זלזלה בתביעה שכנגד, לא טענה טענות של ממש כנגדה. בין היתר, לא טענה את הטענה שעל בית המשפט להפחית את הפיצויים המוסכמים אם נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה. ההסכם – משמעו התוספת להסכם שהיא ההסכמה האחרונה שבין הצדדים, ועל פיה תובעת התובעת שכנגד. כפי שנקבע בע"א 8845/12 זאב רום נ' גד זאבי (נבו 25.11.2014) "זירת התביעה האזרחית מתנהלת על פי הכללים המפורטים שקבע המחוקק, ובהתאם לפירושם בפסיקה. תכלית הכללים היא להסדיר באופן הוגן ויעיל את האינטרסים בין הצדדים השונים להליך – ובראשם התובע והנתבע. כך, למשל, אין לכפות על התובע לחשוף את כל הקלפים שבידיו כבר בשלב המקדמי של הגשת התביעה. מאידך גיסא, יש לאפשר לנתבע הזדמנות הוגנת להיערך על מנת להתגונן מפני הטענות והתביעות שמופנות --- סוף עמוד 7 --- כלפיו. מעל לכל אלו עומדת המטריה המחייבת – השיטה האדברסרית: התובע מנהל את תביעתו, והנתבע מנהל את הגנתו. בית המשפט הוא הגורם המכריע, אך עליו להכריע בפלוגתות שהניחו בפניו הצדדים. הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובע. נטל זה כולל הצגת התשתית העובדתית הנדרשת. לבית המשפט מוענק מרחב מסוים, למשל: במצב בו העובדות הוכחו, הפלוגתות הובהרו והסעדים הוצגו – רשאי בית המשפט לחזק טענה ולבסס אותה מבחינה משפטית. אך המסגרת חייבת להישמר. לצד הזכות של התובע לתבוע, עומדת הזכות של הנתבע להתגונן. ביסוד כללי הדיון בהליך האזרחי ניצבת הדרישה מהתובע – להציג בפני מה על הנתבע להתגונן." על בסיס פסיקה זו בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי שחרג מהגיזרה העובדתית שנטענה בכתבי הטענות של הצדדים. אף על פי כן, אני מוצא לנכון לפעול על פי טענה זו, שלא נטענה, על פי העובדות שהוכחו בפניי.
248. מטרת הפיצויים המוסכמים לחסוך את הצורך בהוכחת הנזקים, אך לא להטיל קנס על מי מהצדדים. הצדדים הסכימו בתוספת להסכם ששלב א' יושלם עד 28.7.20, ושלב ב' יושלם עד 29.10.20, אך בכל מקרה של איחור, ימי האיחור או העיכוב יימנו מיום 28.2.20. כלומר, אם התובעת היתה משלימה את העבודה על שלב א' ביום 31.7.20, ואת העבודה על שלב ב' ביום 29.10.20, עדיין היתה חייבת פיצויים מוסכמים לפי התוספת להסכם מיום 28.2.20, דהיינו שבשל איחור של 3 ימים היתה חייבת בפיצוי מוסכם של 5 חודשים. אילו היה סכום הפיצוי המוסכם נקבע בסכום שאינו מתחשב במספר הימים, יש להניח שלא ניתן היה לקבוע שהפיצוי הוא ביחס בלתי סביר לנזק הצפוי בהיעדר תשתית עובדתית, אך כאשר הפיצוי המוסכם נקבע לפי מניין ימים, וגם יום אחד של איחור יביא לפיצוי במכפלה של 150 ימים, חוסר הסבירות של קביעת הפיצוי המוסכם בולט על פניה של הקביעה. על כן, למרות שהנתבעת שכנגד לא טענה זאת, אני מתקן את סעיף הפיצוי המוסכם בתוספת להסכם, כך שהפיצוי בגין האיחור יימנה לפי ימי האיחור בפועל ולא בתוספת 5 חודשים קודם לכן.
249. על פי קביעותיי לעיל, בשלב א' התובעת אחראית לעיכוב מיום 27.8.20 עד 10.9.20, דהיינו 14 ימים, ובשלב ב' היא אחראית לעיכוב מיום 29.10.20 עד 31.1.21 ומ- 1.3.21 עד 9.6.21, דהיינו 195 ימים. כלומר סך כל ימי האיחור הוא 209 ימים. הפיצוי המוסכם הוא 5,000 ₪ ליום, ולכן זכאית התובעת שכנגד לפיצוי מוסכם בגין האיחור בסך 1,045,000 ₪.
סיכום:
250. התביעה הוגשה על סך 4,464,524.54 ₪ כולל מע"מ. היא מסתיימת בחיוב העירייה בסך 190,922.82 ₪ כולל מע"מ, ודחיית התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3. התביעה שכנגד הוגשה על סך 2,335,000 ₪ והיא מסתיימת בחיוב הנתבעת שכנגד בסך 1,045,000 ₪. בהתאם לתקנה 153, על פי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, והיחס בין סכום התביעה לסכום שנפסק, תשלם התובעת/הנתבעת שכנגד לנתבעות/התובעת שכנגד שכר טרחת עורך דין בסך 234,000 ₪, ולנתבע 3 שכר טרחת עורך דין בסך 140,400 ₪, בנוסף על עלות המומחה מטעם הנתבעים.
251. לפיכך, אני מקבל את התביעה ואת התביעה שכנגד באופן חלקי, ומורה כדלקמן:
א. עיריית חדרה הנתבעת 1 תשלם לתובעת אל.די.שיא הנדסה בע"מ 190,922.82 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.12.21 ועד לתשלום בפועל. אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 2-3.
ב. אל.די.שיא הנדסה בע"מ הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד עיריית חדרה 1,045,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.3.22 עד לתשלום בפועל.
ג. אל.די.שיא הנדסה בע"מ תשלם לעיריית חדרה ולקרן לפיתוח חדרה שכר טרחת עורך דין בסך 234,000 ש"ח.
ד. אל.די.שיא הנדסה בע"מ תשלם לירחמיאל מנור נתבע 3 שכר טרחת עורך דין בסך 140,400 ₪.
ה. אל.די.שיא הנדסה בע"מ תשלם לנתבעים בתביעה העיקרית הוצאות מומחה הנתבעים כפי שייפסקו על פי בקשה שתוגש על ידי הנתבעים בתוך 10 ימים.
ניתן היום, ט' אדר א' תשפ"ד, 18 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.