תא (ת"א) 43892-06-15 טיב שתיל בע"מ נ' עו"ד נועם קוריס

בית משפט השלום בתל אביב -יפו

ת"א 43892-06-15 טיב שתיל בע"מ ואח' נ' קוריס ואח'

לפני:-כבוד השופט הבכיר אהוד שוורץ
–
–
התובעת:-טיב שתיל בע"מ
–
-נ ג ד
הנתבע והתובע שכנגד:-עו"ד נועם קוריס
–
–
הנתבעים שכנגד:-1. טיב שתיל בע"מ
2. משה עמר
3. שדות השקעות בחקלאות ובנדל"ן בע"מ
–
בשם התובעת והנתבעים שכנגד:-עו"ד מיכאל חינצ'ין; עו"ד דפנה גבע
בשם הנתבע והתובע שכנגד:-עו"ד דוד חמו; עו"ד רחלי מינאי

פסק דין

בגדרו של הליך זה מתבררות שתי תובענות ביסודן מחלוקת שנתגלעה בין עורך-דין לבין לקוחה לאחר כשבע שנות התקשרות, בשאלה האם קיים חוב של הלקוחה לעורך-הדין או שמא דווקא עורך-הדין חב ללקוחה.
כך, התביעה האחת היא תביעה למתן חשבונות שכרוך בה גם סעד כספי על-סך של 1,000,000 ש''ח, שהוגשה על-ידי טיב שתיל בע"מ נגד עו"ד נועם קוריס, בין היתר, בטענה כי לא ניהל עבורה מערך כספי-חשבונאי באופן התואם את צרכיה או את הדין; כי חייב אותה בסכומים ביתר; וכן כי גבה כספים מצדדים שלישים - ששייכים לה - לאחר סיום תקופת ההתקשרות ביניהם ולא העבירם לידה ולא מסר לה דיווח על אודות קבלתם (להלן, בהתאמה: טיב שתיל או התובעת, עו"ד קוריס או הנתבע ו-התביעה למתן חשבונות). התביעה השנייה היא תביעה שכנגד על סך של 8,333,333 ש''ח (לצורכי אגרה), שהוגשה על-ידי עו"ד קוריס נגד טיב שתיל, מר מוריס (משה) עמר ושדות השקעות בחקלאות ונדל"ן בע"מ, בין היתר, בגין אי תשלום שכר-טרחה והוצאות בהיקף נטען של כ-16,000,000 ש''ח (להלן בהתאמה: הנתבעים שכנגד ו-התביעה שכנגד).
רקע הדברים
התובעת - טיב שתיל היא חברה, שמקום מושבה בנגב הצפון-מערבי, העוסקת בגידולים חקלאיים ובמכירת זרעים ושתילים לחקלאות וכך היא גם מחזיקה במשתלה. מר מוריס (משה) עמר (הוא הנתבע שכנגד 2) משמש כמנהל ובעל-המניות של טיב שתיל ושל שדות השקעות בחקלאות ונדל"ן בע"מ (לעיל ולהלן בהתאמה: מר עמר ו-שדות). הנתבע, עו"ד קוריס, הינו בעלים של משרד עורכי-דין. משרדו הוקם במועדים הרלוונטיים ובמהלך שנת 2004 עת היה בראשית דרכו המקצועית.
ביום 12.6.2005, או במועד סמוך לו, התקשרה טיב שתיל עם עו"ד קוריס בהסכם שכר טרחה לצורך קבלת שירותים משפטיים שונים, שכללו בעיקרם טיפול ב"תיקי חייבים" לצורך גביית חובות (להלן בהתאמה: הסכם שכר-הטרחה הראשון ו-תיקי-הגבייה). זאת, לאחר שעו"ד קוריס סיפק לה שירותים משפטיים אחדים ומסוימים. במסגרת הסכם שכר-הטרחה הראשון התבקש עו"ד קוריס, בין היתר, להגיש שיקים לביצוע, לטפל בהתנגדויות לביצוע שטר וכן לטפל בתיקי בית-משפט שונים. לטענת הצדדים, מאחר שמדובר היה בהיקף רחב של תיקי גבייה, הוסכם כי עו"ד קוריס יעניק לטיב שתיל שירותים משפטיים בתמורה לשכר טרחה עיתי, על-בסיס תשלום חודשי של 2,000 ש''ח (להלן: שירות ריטיינר); בנוסף הוסכם על מנגנוני תשלום בהתאם לסוג השירות שיינתן על-ידו. הסכם שכר-הטרחה הראשון, שנערך בכתב ידו של עו"ד קוריס, הגדיר את תקופת ההתקשרות מיום 1.7.2005 ועד ליום 31.12.2005. במסגרת זו הוסכם כדלהלן:
"הואיל והלקוח פנה אל עורך הדין בבקשה לקבל שירותים משפטיים סיכמו הצדדים כדלקמן:
השירותים שיקבל הלקוח:
גביית שיקים, שטרי חוב ופסקי דין.
הגשת תביעות בבתי המשפט.
הגנה בתביעות בבתי המשפט.
עריכת חוזים וביקורת משפטית על חוזים.
חוות דעת משפטיות ויעוץ משפטי.
מכתבי התראה ומכתבי תגובה.
שכ"ט
1) עם כריתת הסכם זה ישלם הלקוח בשישה שיקים ע"ס 2000 ש''ח + מע"מ כ"א בעבור ששת החודשים הראשונים.
2) בעבור גביית שיקים ופס"ד יישלם הלקוח סך של 8% + מע"מ מכל סכום עד לגובה הקרן. סכומים שיגבו מעל גובה הקרן ישולמו לעו"ד.
3) בעבור ייצוג בבתי המשפט בתביעות בהן יגיש הלקוח ישולם סך של 8%+מע"מ מקרן החוב ובתוספת כל סכום שיפסק.
4) תביעות הגנה:
בגין כל סכום שיופחת מתביעות כנגד הלקוח ישולם:
10%+מע"מ מכל סכום שיתבע עד סך של 10,000 ש''ח
8%+מע"מ מכל סכום שיתבע בין 50,000 ש''ח -10,000 ש''ח
4%+מע"מ מכל סכום שיתבע בין 100,000 ש''ח -50,000 ש''ח
3%+מע"מ מכל סכום שיתבע מעל 100,000 ש''ח
בגין סכומים שלא תהא הצלחה להפחיתם ישולם כדלקמן
5%+מע"מ מכל סכום שיתבע עד סך של 10,000 ש''ח
4%+מע"מ מכל סכום שיתבע בין 50,000 ש''ח -10,000 ש''ח
2%+מע"מ מכל סכום שיתבע בין 100,000 ש''ח -50,000 ש''ח
1.5%+מע"מ מכל סכום שיתבע מעל 100,000 ש''ח
הוצאות:
הלקוח מתחייב לשלם לעו"ד את הוצאותיו ולרבות אגרות ביהמ"ש והוצאה לפועל, עיקולים, פקודות מאסר, צילומים בבתי המשפט, שכר עדין, נסיעות, שליחים, כריכות.
תוקף ההסכם:
החל מיום 1.7.05 ועד ליום 31.12.05.
לקראת סיום הסכם זה יבחנו הצדדים את התנאים להמשך ההתקשרות.
שונות
פשרה לאחר מכתבי התראה לא תיצור חבות כספית נוספת של הלקוח. פשרה לאחר פתיחת תיק תחייב בשכ"ט כאמור בסעיפים 2-3."
(הסכם שכר-הטרחה הראשון צורף כנספח ב לתביעה למתן חשבונות). בהמשך, במהלך חודש ינואר 2006 או במועד סמוך לו, נחתם הסכם שכר-טרחה נוסף - שני במספר, בו הוסכם על תקופת התקשרות שתחל ביום 1.1.2006 ותסתיים ביום 31.12.2007. נוסח זה הוקלד תוך עריכת מספר שינויים להסכם שכר הטרחה הראשון (להלן: הסכם שכר הטרחה השני; ויחד: הסכמי שכר-הטרחה). במסגרת זו הוסכם כי בעבור שירות הריטיינר ישולם סך חודשי של 2,200 ש''ח ועוד הוסכם כי בעבור שירותי ייצוג מסוימים ישולם שכר טרחה באופן הבא:
"שכ"ט
1. עם כריתת הסכם זה ישלם הלקוח ב24 ע"ס 2,200 ₪ +מע"מ כ"א בעבור 24 החודשים הראשונים.
2. בעבור גביית שיקים ופס"ד יישלם הלקוח סך של 8% + מע"מ מכל סכום שיגבה בפועל עד לגובה הקרן. סכומים שיגבו מעל גובה הקרן ישולמו לעו"ד.
3. בעבור ייצוג בבתי המשפט בתביעות בהן יגיש הלקוח ישולם סך של 8%+מע"מ מכל סכום שיגבה בפועל מקרן החוב הנומינלית ובתוספת כל סכום שיפסק.
...
תוקף ההסכם:
החל מיום 1.1.06 ועד ליום 31.12.07.
לקראת סיום הסכם זה יבחנו הצדדים את התנאים להמשך ההתקשרות.
שונות
פשרה לאחר מכתב התראה לא תיצור גביית כספים נוספת של הלקוח. פשרה לאחר הכנת כתב תביעה תחייב בשכ"ט כאמור בסעיפים 2-3.
בעבור מכתבי התראה אשר לא יגיעו לידי כתב תביעה ישלם הלקוח סכום אחיד לכל מכתב בסך 50 ש''ח+מע"מ. [תוספת זו נערכה בכתב יד בשולי ההסכם – תוספת שלי א' ש']"
(הסכם שכר הטרחה השני צורף כנספח ג לתביעה למתן חשבונות; ההדגשות אינן במקום והן נועדו על מנת להדגיש את התוספת והשינויים שנערכו בין ההסכמים – א' ש'). יאמר מיד כי אין חולק בין הצדדים בקשר עם שני הסכמים אלו. אלא, שעו"ד קוריס צירף לכתבי טענותיו שני הסכמי שכר-טרחה נוספים, אשר כוללים מספר תוספות בכתב-יד ובעיקרם מאריכים את תקופת ההתקשרות של שני הסכמי שכר הטרחה (הסכמים אלו צורפו כנספחים 3 ו-4 לכתב התביעה שכנגד והם יכונו להלן: הסכמי שכר-הטרחה שבמחלוקת). בגדרם של שני ההסכמים שבמחלוקת, הוארך הסכם שכר-הטרחה הראשון מיום 1.1.2008 "ועד להסכמה אחרת"; ואילו הסכם שכר-הטרחה השני הוארך לתקופה של שנתיים, מיום 1.7.2011 ועד ליום 1.7.2013. כפי שיורחב להלן, במרוצת הליך זה העלתה טיב שתיל טענות שונות בקשר עם הסכמי שכר-הטרחה שבמחלוקת; בראשיתו של הליך טענה טיב שתיל כי עו"ד קוריס החתים אותה על מספר הסכמי שכר-טרחה מבלי שמסר לה העתק מהם (בהקשר זה ראו סעיף 32 לכתב התביעה למתן חשבונות); ולגופן של טענות טענה כי תביעתו של קוריס עומדת בסתירה להסכמות "מזמן אמת" שלפיהן שכר-הטרחה ישולם בהתאם לגבייה בפועל שתעשה מהצדדים השלישיים. לימים, ובחלוף כארבע שנים למן הגשת התביעה שכנגד, טענה טיב שתיל מספר טענות זיוף בקשר עם הסכמי שכר-הטרחה שבמחלוקת (להלן: טענת הזיוף). בהקשר זה ראו הדיון להלן.
בחלוף כשבע שנים, למן החתימה על הסכם שכר הטרחה הראשון, בראשית חודש ינואר 2012 שיגרה טיב שתיל מכתב לעו"ד קוריס ובו הודיעה על סיום ההתקשרות, תוך דרישה כי זה יחדל מלייצג אותה בכל עניין (להלן בהתאמה: ההודעה על הפסקת ההתקשרות ו-מועד ההיפרדות). כמו כן, במכתב מיום 25.12.2011 נכתב כהאי לישנא:
"מודים מאוד עם השירות הטוב, המסור והמקצועי במסגרת הריטיינר.
בעקבות הצטרפותו של עו"ד גולן למצבת העובדים השכירים בטיב שתיל בע"מ אנו מודים בזה על הפסקת השירות החל מ 01.01.2012.
נמשיך לקבל בשמחה את שאר השירותים שמשרדך מעניק לנו."
(מכתב מיום 25.12.2011 צורף כנספח 2 לתצהירו של עו"ד קוריס). בין הצדדים הוחלפו תכתובת מספר, כך, בין היתר, ביום 19.4.2012 דרשה טיב שתיל קבלת מסמכים, בזו הלשון:
"1. פירוט תשלומים אשר שולמו בגין כל תיק ותיק, כולל הוצאות אגרות וכיו"ב, בהתאם לטבלה המצורפת למכתבי.
2. כרטסת הנהלת חשבונות של טיב שתיל ב- 7 השנים האחרונות.
3. פירוט תשלומים אשר נמשכו מסכום הנאמנות אשר הופקדו במשרדך, כפי המעודכנים בכרטסת הנהלת חשבונות מעודכנת, תוך פירוט שם התיק, מהות ההוצאה ומספר החשבונית אשר הוצאה בגינה.
4. פירוט תיקי בית המשפט, מספרי התיקים, הצדדים, השלב בו מצוי כל תיק ותיק ומועדי הדיון הקרובים."
(מכתב מיום 19.4.2012 צורף כנספח 2 לתצהירו של עו"ד קוריס).
בהמשך, ביום 25.6.2012 שלח מר עמר מכתב נוסף בכתב ידו (על-גבי דף לוגו של החברה) לעו"ד קוריס שכותרתו "חתימה על מסמך עקרונות לקראת הסכם" במסגרתו התבקש עו"ד קוריס לחדול מיידית מייצוגם של "עמר משה, שדות חקלאות בע"מ וטיב שתיל בע"מ" עוד התבקש עו"ד קוריס, בין היתר, להחזיר למר עמר, לטיב שתיל ולשדות את כלל התיקים שנוהלו אצלו ולספק פירוט של כל ההוצאות וההכנסות של התיקים שהיו תחת טיפולו (מכתב מיום 25.6.2012 צורף כנספח 2 לתצהירו של עו"ד קוריס). כמו כן, לאחר מועד ההיפרדות המשיך להתקיים שיח בין הצדדים הן בניסיון ליישוב המחלוקות שנתגלעו ביניהם והן בקשר לתיקים מסוימים שהיו תחת טיפולו של עו"ד קוריס ושהוא התבקש לבצע פעולות אחדות לצורך סגירת תיקי-החייבים וכיוצא באלו (בהקשר זה ראו למשל בנספח 6 לתצהירו של עו"ד קוריס). לאחר דין ודברים ממושך שנוהל בין הצדדים הוגשו התביעות שלפניי. כאמור, עיקר טענת טיב שתיל היא כי עו"ד קוריס המשיך לגבות ממנה כספים לאחר מועד ההיפרדות, הפקיד כספים בחשבון הנאמנות הכללי אותו ניהל עבורה, לא דיווח לה על-כך ולא כל שכן לא העביר לידיה את הכספים האמורים ומנגד עיקר טענת עו"ד קוריס כי הנתבעים שכנגד חבים לו מיליוני שקלים בעבור שכר-טרחה והוצאות.
תיאור ההליכים המשפטים
ביום 21.6.2015 הוגשה התביעה למתן חשבונות על-ידי טיב שתיל. לאחר הגשת מלוא כתבי הטענות בקשר עם התביעות ההדדיות הופנו הצדדים על-ידי בית-המשפט להליך מהו"ת שלאחריו המשיכו להליך גישור בפני המגשר - עו"ד ביני בר לב (להלן: המגשר). במסגרת זו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בנוגע למתווה בירור מלוא המחלוקות בגדרו של הסכם ביניים (להלן: הסכם הגישור); ובהחלטה מיום 1.5.2016 ניתן להסכם זה תוקף של החלטה. ודוקו: הסכם גישור זה הוא העומד בליבו של ההליך דנן. נוכח מרכזיותו של הסכם הגישור יובאו להלן עיקריו, כדלקמן:
1. מוסכם על הצדדים כי המגשר ימנה עו"ד שהינו גם רו"ח כמומחה מטעמו (להלן: "המומחה"). המגשר ימנה מומחה המוסכם על הצדדים.
2. המומחה יתבקש לבדוק את כלל המחלוקות החשבונאיות והאחרות שבין הצדדים.
3. הצדדים מתחייבים להמציא למומחה כל חומר רלבנטי והמומחה יהיה ראשי לבקש כל מסמך דרוש עם העתק לצד השני. במידה וצד כלשהוא לא מעביר מסמכים רלוונטיים שיידרשו לפי בקשת המומחה לא יהווה הדבר עילה להפסקת התהליך והמומחה ייתן התייחסותו בהתאם למסמכים שנמצאים ברשותו ונמסרו לו ע"י הצדדים או מי מהם תוך התייחסות של המומחה לעובדה שלא נמסרו מסמכים ומשמעות הדבר לרבות על פי דין.
4. הצדדים יעבירו למומחה ייפוי כוח רלוונטי כך שיוכל במידת הצורך לקבל כל מסמך רלוונטי.
....
10. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכם גישור, מוסכם כי חוות הדעת של המומחה תהיה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בכל הנוגע לחשבונות שבין הצדדים, ואולם חוות דעתו בעניינים אחרים תהא המלצה לבית המשפט ולא תחייב את הצדדים."
לאחר מכן, מינה המגשר, בהסכמת הצדדים, את עו"ד ורו"ח בעז ברזלי לצורך בחינת כלל המחלוקות החשבונאיות והאחרות שבין הצדדים, בהתאם להסכם הגישור (להלן לפי ההקשר: המומחה או רו"ח ברזלי). לאחר שהמומחה התחיל במלאכתו התגלו מחלוקות נוספות בין הצדדים שהובילו להגשת בקשות שונות מטעם הצדדים. כך, בהחלטה מיום 30.11.2017, דחיתי שתי בקשות: האחת, בקשה מטעם טיב שתיל להפסקת הליכי הגישור והשלמות חוות-דעת המומחה עד להמצאת מסמכים; והשנייה, בקשה מטעם עו"ד קוריס למסירת עותק מסמכים, שהוגשו על-ידי טיב שתיל למומחה, לידיו. במסגרת החלטה זו קבעתי, בין היתר, כהאי לישנא:
"בית המשפט אינו נותן צו המפסיק את הליך הגישור ואת חוות דעת המומחה, וכפי שמתבקש כעת. בשלב זה, כאשר המגשר "מנהל" את ההליך, וטרם הודיע על סיום ההליך ללא הצלחה, וכן אין בנמצא הודעה אחרת, על סיום ההליך ובאופן סופי. לטעמי יש לפנות למגשר למיצוי נסיון הסדר והסכמות בבקשות שעל הפרק."
ביום 16.1.2019 הוגשה לתיק בית-המשפט הודעה מטעם המגשר, שלפיה הוחזר הטיפול לבית-המשפט משהליך הגישור לא צלח. בד בבד, הוגשה בקשה מצד עו"ד קוריס למתן הוראות למומחה. בהחלטה מיום 16.4.2019 הוריתי למומחה להשלים חוות-דעתו, עוד הוריתי כי השלמת חוות-הדעת תעשה לפי שיקול דעתו הבלבדי של המומחה, כאשר בקשות ותגובות שהוגשו בעניין - נכון לאותה העת - יונחו לפניו והוא ייתן עליהן את הדעת לפי שיקול דעתו עובר למתן חוות-דעתו הסופית. כמו כן, הוריתי כי המומחה יהיה רשאי לקצוב זמן נוסף לקבלת מסמכים והתייחסויות רלוונטיים לפי שיקול-דעתו, מצד זה או אחר.
לימים, ביום 6.6.2019 הודיעה טיב שתיל על החלפת ייצוג; ומיד לאחר מכן וביום 13.6.2019 הגישה טיב שתיל, בין היתר, בקשה למינוי מומחה לכתב יד בד בבד עם העלאת טענת הזיוף. לאחר שמצאתי לדחות בקשתה זו; טיב שתיל לא השלימה עם התוצאה וערערה עליה לבית-המשפט המחוזי, בגדרו של רע"א (מחוזי ת"א) 25757-06-20. בהתאם להחלטה בערעור זה הוריתי ביום 20.6.2021, כדלהלן:
לטעמי, גם לאחר סיום הליך הגישור, הסכמות הצדדים, בקשר למומחה ודרך עבודתו מחייבות את הצדדים, מכח ההסכמה, שחוות דעתו תהא חוות דעת של מומחה מטעם ביהמ"ש, סעיף 10 להסכם הביניים. במצב זה ולעניין מסמכים נדרשים, לרבות ספציפיים, ושנדרשו לפני תום הגישור ואחריו, כמו בבקשה הנוכחית, יחול האמור בהסכם, ובעיקר סעיף 3 שבו, וכמצוטט לעיל, ולפיו חוות דעת המומחה תינתן לפי החומר שבידו, ותוך התייחסותו לעובדה שלא נמסרו מסמכים, ומשמעות הדבר.
ובהמשך:
במצב דברים זה, על המבקשים כאן, לשכנע מדוע יש לסטות מהוראות המוסכם בענין, ואינם עומדים בנטל זה, ומשכך על הסף יש לדחות את הבקשה, בהנמקה זו, והאמור בהחלטה קודמת.
על מנת שלא להחסיר, אציין שטענות בהקשר רלוונטיות, חסיונות, שיהוי, מסע דיג, דרישה כוללנית, והכל מבלי למצות, ושעלו בטענות הצדדים, שמורות לכל אחד מן הצדדים, בבואו לשכנע את ביהמ"ש , כי יש להימנע לקבל עמדה / קביעה כזו או אחרת, של המומחה, שמונה בהסכמה , ומשמש כעת כמומחה מטעם בית המשפט, ושחוות דעתו טרם הונחה בפני בית המשפט.
ברי שצד - המשיב בבקשה כאן, הטוען בתביעה לחשבונות וכספית, כי אין מקום לספק הנדרש , וכאשר קיימת התייחסות לכאורית של המומחה בטיוטה , עמ' 22 ו 24, למסמכים חסרים , נוטל סיכון, שעפ"י המוסכם בין הצדדים, בקשר לחוות הדעת הסופית, תינתן התייחסות של המומחה או של בית המשפט, להיבט ונפקות המחסור במסמכים.
ביהמ"ש אינו יועץ של הצדדים, וזכאים לפעול כהבנתם.
בנוסף, ברי כי הצדדים מחויבים להסכמה ביניהם שבהסכם הביניים, שצוין לעיל, והעת להכריע, בנפקות מחסור מסמך זה או אחר, אינה לעת זו, אלא בהמשך ההליך, כאשר הסיכון לפתח כל צד , שאינו מקיים בקשות המומחה בעניינו.
בנוסף, לאחר שהוגשו בקשות נוספות והתקיים בעניינן דיון קדם משפט נוסף, מצאתי לדחות הצעתו של עו"ד קוריס בקשר עם המצאת מסמכים הנוגעים לניהול חשבון הנאמנות, בין היתר, נוכח העיתוי בה הוצעה (בעניין זה ראו פרוטוקול מיום 23.2.2022; פרוטוקול מיום 2.1.2023; החלטה מיום 5.2.2023).
הנה כי כן, בתיק זה התנהל הליך גישור על פני חודשים מספר שלא צלח וכך גם התנהל הליך בירור ממושך בפני המומחה ברזלי: במסגרתו הוחלפו מספר טיוטות; הוגשו אלפי מסמכים רבים; וכן הוגשו התייחסויות שונות מטעם הצדדים. בסופו של יום, לאחר תקופה ממושכת העולה כדי חמש שנים וחצי; ביום 9.2.2022 הוגשה חוות-דעתו הסופית של המומחה ברזלי. לאורך תקופה זו ציין המומחה – לא אחת – הקושי שהציבו בפניו הצדדים כולם, ובכלל כך, העדר שיתוף פעולה או הצגת גרסה מצדם; אי המצאת מסמכים; או המצאת מסמכים שאינם מהימנים דיים ולא עומדים באמות מידה חשבונאיות. כמו כן, ביום 29.5.2023 הוגשה חוות-דעתו של מר נפתלי בקשר עם טענת הזיוף (להלן: המומחה נפתלי). לאחר מכן הוגשו תצהירים. מטעמה של התובעת הוגשו תצהיריו של מר עמר (ביום 28.6.2023 הוגש תצהירו המשלים) וכן תצהירה של גב' ליאורה אברג'יל. בנוסף, הוגשה חוות-דעת מטעמו של מר גלעד רונן (עו"ד קוריס הודיע כי הוא מוותר על חקירתו הנגדית) וכן חוות-דעת מטעמו של רו"ח אושר קידר. כמו כן, לתצהירו של מר עמר צורפה חוות-דעת מטעם הגרפולוגית גב' מלי קדוש. מטעמו של עו"ד קוריס הוגש תצהירו, אליו צורף תחשיב ערוך בגיליונות אקסל באמצעות רו"ח אבי וידן (להלן בהתאמה: גיליונות האקסל ו-רו"ח וידן). כמו כן, רו"ח וידן, המשמש כרו"ח של קוריס, הוזמן לעדות ללא תצהיר או חוות-דעת מצדו. בנוסף, עו"ד ונוטריון מרדכי כהן-ניסן נחקר על חוות דעת שהוגשה מטעמו. כמו כן, לתצהירו של עו"ד קוריס צורפה חוות-דעת מטעם הגרפולוג מר סיוון זמיר. בנוסף, המומחים מטעם בית-המשפט: המומחה ברזלי והמומחה נפתלי נחקרו בידי הצדדים על חוות-הדעת שהוגשו על-ידם לתיק בית-המשפט.
למען שלמות התמונה יצוין כי התובעת פעלה במקביל להגשת הליך נוסף בגדרו של הליך ת"א (שלום ת"א) 23055-03-18 טיב שתיל בע"מ נ' נועם קוריס, עו"ד. במסגרת זו עתרה טיב שתיל למתן סעד זמני במעמד צד אחד לביטול הסכם הגישור; ובהחלטה מיום 25.3.2018 [בהחלטת כב' סג' הנשיא הש' ט' לוי מיכאלי] נדחתה בקשה זו בלא צורך בתשובה. כך גם נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 27.3.2018.
תמצית טענות הצדדים בתביעה למתן חשבונות
עיקר טענות טיב שתיל בתביעה למתן חשבונות הן, כי במהלך שנת 2004 פנתה לעו"ד קוריס על-מנת שיסייע לה בטיפול ב"תיקי חייבים" לצורך גביית חובות. במסגרת ההתקשרות הוסכם על תשלום עבור שירותי ריטיינר ועוד הוסכם על תשלום שכר-טרחה עבור טיפול בתיקים נוספים. במהלך כשבע שנות ההתקשרות עם עו"ד קוריס היא חויבה על-ידו בשכר-טרחה בגובה מאות אלפי שקלים; עוד טוענת היא כי לא הועברו לידה עותקים מהסכמי שכר-הטרחה עליהם חתמה; נמסרו לה עדכונים חלקיים בלבד על אודות הטיפול בתיקים; וכך גם עו"ד קוריס פעל על דעתו ללא שיתוף או הסכמה מצידה; חייב את חשבונה ללא הרשאה תוך נטילת כספים רבים ללא מתן דיווח הולם לפי מידת הדין. לשיטתה, רק לעיתים גילתה על פעולות אלה בדיעבד ותוך שעו"ד קוריס הודה בקבלת הכספים בטענה שאלו "קוזזו על חשבון שכר-הטרחה" שהיא חבה כלפיו. עוד נטען כי עו"ד קוריס לא ניהל מערך כספי ראוי עבורה, פעל בניגוד לחובת הנאמנות ולא דיווח על כספים שקיבל וכן חייב אותה בסכומים גדולים ללא אישורה ושלא כדין. בנוסף, עו"ד קוריס גבה כספים רבים מלקוחות או מחייבים של טיב שתיל, אולם כספים אלו לא הועברו לידיה בהתאם לדין. עוד נטען כי למרות שנמסרה מצידה הוראה חד משמעית על הפסקת ההתקשרות - עו"ד קוריס המשיך לגבות כספים מחייבים שלה ומצדדים שלישיים בגדרם של הליכים משפטיים שנוהלו על-ידי קוריס במהלך תקופת ההתקשרות (להלן: החייבים או הצדדים השלישיים).
נטען כי בין טיב שתיל (כשולחת) לבין עו"ד קוריס (שלוחה) התקיימה מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן צו ומסירת מסמכים, הקשורים בזיקה ישירה ובלתי נפרדת למערכת יחסים זו, בין היתר, על רקע יחסי השליחות כמו גם מכוח חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי-הדין) וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי לשכת עורכי-הדין). בנוסף, לטיב שתיל זכות תביעה ביחס לכספים בגינם מבוקשת קבלת-החשבונות, מאחר ואלו הם כספיה לפי כל דין. לשיטתה, עו"ד קוריס התחייב מכללא ליתן שירות אמין, לקבל בעבורה כספים מצדדים שלישיים וכן לטפל בתיקי הוצאה-לפועל שונים, תוך מתן דוח מפורט על אודות הכספים המנוהלים עבורה. בפועל, עו"ד קוריס מעל באמונה, בין היתר, בכך שלא ניהל עבורה את מערך הכספים כראוי; פעל בניגוד לחובות נאמנות המוטלות עליו מכוח הדין; לא דיווח על כספים שגבה או קיבל עבורה או כאלו שהוא מחזיק עבורה בנאמנות; חייב אותה בהיקף כספים גדול מבלי לקבל את אישורה; וכן חייב אותה בתשלום כספים שלא כדין. עיקר טענתה היא כי עו"ד קוריס גבה כספים רבים מצדדים שלישיים בעבורה מבלי להעבירם לידה. נטען כי עובר להגשת התביעה למתן חשבונות נוהל דין ודברים בין הצדדים, במסגרת זו דחה עו"ד קוריס את הטענה שלפיה עליו להשיב כספים לתובעת וטען לראשונה מנגד כי היא זו שחבה כלפיו שכר-טרחה בהיקף רחב. לטענתה, עו"ד קוריס לא המציא לה דרישה תשלום כלשהי, למעט דרישה כללית שאינה מגובה באסמכתאות או בפירוט מינימאלי.
במהלך השנים בהן ניהל עו"ד קוריס את ענייניה המשפטיים, הוא ניצל את האמון המלא שניתן בו, כמו גם את יחסי החברות שנרקמו עם מר עמר, וחייב את חשבון החברה במאות אלפי ש''ח מבלי להציג אסמכתה. מאחר שמדובר בהיקף תיקים גדול וכן בסכומים בהיקפים נרחבים כי אז ההשלכות של מעשיו גרמו לה לפגיעה כלכלית קשה; כך, לא רק שחשבונה לא זוכה בכספים שהתקבלו מצדדים שלישיים, אלא שהחברה אף נאלצה לשלם הוצאות ושכר-טרחה בעבורם. כמו כן, עו"ד קוריס לא עדכן את "כרסטת הלקוח" בעניינה (להלן לפי ההקשר: הכרטסת או ספר לקוח) והיא לא זוכתה בגין כספים שנגבו מצדדים שלישיים; מנגד, היא חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחה על-דרך "קיזוז", בהיקף של מאות אלפי שקלים, מהזכויות ומהכספים בתיקי ההוצאה לפועל ללא הסכמתה, באופן המנוגד לדין ומבלי שהוצגו כל הודעות או אסמכתאות בקשר עם קיזוזים אלו. טיב שתיל מציינת מקרה בו ביום 2.9.2014 ושנים מספר לאחר מועד ההיפרדות, קיבל קוריס למשרדו המחאה על סך 46,600 ש''ח לפקודתו במסגרת הסדר של אחד החייבים, אך הוא לא העביר לידה את הכספים האמורים ואף לא הודיע לה על דבר קבלתם.
לטענת התובעת, היא זכאית להשבת כספים הן עקב ביטול ההתקשרות בשל טיפול רשלני מצדו של קוריס; והן כי הפר בהתנהלותו את הוראות חוק החוזים באופן המקים כנגדו חובה להשיבם; התעשר על חשבונה שלא כדין וגרם לה נזק ממוני רב; כך, הוא גם לא נהג כלפיה לפי כללי הצדק הטבעי; ניצל את מעמדו ותוך שהפר חובות נאמנות כלפיה; הפר את חובת תום הלב ופעל בדרך שאינה מקובלת; פעל בענייניה בחוסר מיומנות ובחוסר זהירות; הפר הוראות חוק בקשר עם חובותיו הנזיקיות והחוזיות; נהג כלפיה בצורה רשלנית וגזל את כספה; הפר את כללי האתיקה הנוגעים להעברת כספים ללקוח, השקעת כספי הנאמנות תוך מתן דיווח ללקוח, המצאת דין וחשבון ללקוח על מצב חשבונו ועוד.
מנגד, עיקר טענת עו"ד קוריס בכתב ההגנה היא כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף מאחר שהיא אינה מגלה עילת תביעה. עוד מלין הוא על העיתוי בו הוגשה תביעה זו ועל הניסיון לפגוע בשמו הטוב. מנגד, נטען כי טיב שתיל הותירה במשרדו חוב גדול בגין שכר-טרחה והוצאות עם סיום עבודתו המשפטית מבלי שקיבל את מלוא החזרי ההוצאות והתשלומים להם הוא זכאי. טיב שתיל קיבלה "ליווי צמוד" וכך גם נמסרו לה, כמו גם למר עמר ולשדות, מלוא החשבונות והמסמכים הרלוונטיים "בזמן אמת" ומדי תקופה וכן פעמים נוספות לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים. ממילא אין בסיס בדין לחייב אותו לערוך עבור הנתבעים שכנגד דוחות נוספים על תיקיהם המשפטיים, כאשר עומדת להם האפשרות לקבל את המסמכים בעצמם, באמצעות המערכת הממוחשבת של ההוצאה לפועל ומבלי לגרום לו לטרחה או להוצאות נוספות. זאת, בעוד שלא עומדת לו עוד הגישה לתיקים אלה למן הפסקת הייצוג. לטענתו, לא ייצג את טיב שתיל למן קבלת ההודעה על הפסקת הייצוג וכך גם הוא לא ביצע כל פעולה על מנת לקבל לכיסו כספים מצדדים שלישיים בקשר עמה, אלא בהתאם לדין ולהסכמות שהיו בין הצדדים. נטען כי לא נטל לכיסו כספים שלא היה אמור לקבל, לא נמנע מדיווח ולא קיזז כספים שלא היה אמור. עורך-דינה של טיב שתיל, שנטל ממנו את הייצוג עבורה, דרש כי העברת התיקים תעשה במשורה כדי לקלוט את כמות התיקים הגדולה ולהיערך בהתאם. נטען כי על מנת לספק לטיב שתיל את השירותים המשפטיים הנדרשים במרוצת השנים נדרש להעסיק כ-35 עובדים במשרדו; ואף שכר מפעם לפעם את שירותיהם של משרדי עורכי-דין אחרים וממילא מר עמר נהג במשרדיו כבתוך שלו, זאת ללא קשר לשירותים המשפטיים שסופקו לו על-ידי משרדו וכן היה גם מר עמר נוטל מסמכים מקוריים ללא ידיעתו. ההודעה על הפסקת הייצוג ניתנה בפתאומיות ובאופן חד-צדדי; כך למשל נחסמה גישתו למידע ולחשבונות בהוצאה לפועל; ובתוך כך הוגבלה למשל האפשרות לבצע העברה של תיקים אחדים.
בשנת 2011, כאשר נערמו אצלו מסמכי ארכיב של לקוחותיו, ביניהם של טיב שתיל, הציע מר עמר לאחסן את כל מסמכי הארכיב אצלו ועל חשבונו, תוך הסבר שעדיף מחינת עלות לאחסן את מסמכיו בשטחים הנרחבים שברשות טיב שתיל על פני שכירת חלל בתל אביב. קוריס טוען כי קיבל את הצעתו של מר עמר. כך, הוא העביר למר עמר לאחסון במחסניה מסמכים רבים, ובעיקר את מסמכיה של טיב שתיל. מסמכיה כללו בעיקר את מלוא המסמכים בקשר לטיפולים שבוצעו והסתיימו עבורה, ביניהם גם כל הנתונים המבוקשים בגדרו של ההליך ביחס לתיקים שהטיפול בהם הסתיים עד שנת 2011. מיד לאחר מכן ובאותה שנה, הציע מר עמר לעורכי-דין שכירים במשרדו לעבור לעבוד אצל טיב שתיל בשכר גבוה יותר ואכן לימים עורך-דין ממשרדו עשה כן. לאחר שקלטה טיב שתיל את עורך-הדין ממשרדו דאגה שכל מסמכי הארכיב יהיו בשליטתה והודיעה לו באופן חד צדדי על הפסקת ההתקשרות. לפי דרישת טיב שתיל אף הומצאו לה כלל החומרים והתיקים הפעילים ממשרדו ואף החל תהליך החלפת הייצוג בערכאות בהדרגה ובהתאם ליכולת הטיפול של עו"ד ללוש. נטען כי ההודעה על הפסקת הייצוג נעשתה בעורמה שכן נאמר במכתב שרק שירותי הריטיינר יופסק אולם בפועל נשלחה הודעת פיטורים גם בתיקי ההוצאה-לפועל. עוד באותו יום החלה טיב שתיל להכחיש את יתרות החוב שלה כלפיו, תוך ניסיון ליצור טענות חדשות וביניהן דרישה תמוהה לקבלת כרטסת הנהלת חשבונות, חרף ידיעתה על אופן ניהול החשבונות אצלו ובמטרה להתחמק מתשלום חובה.
נטען כי דרישתה של טיב שתיל לקבל בדיעבד רשימת הוצאות ותקבולים לפי תאריכים וקריטריונים נקודתיים ולא לפי תיק - לא צלחה, מאחר שהיקף התיקים והמידע עצום ואף כי הקדיש כוח אדם נוסף על חשבון משאביו בניסיון לרצות את טיב שתיל וכי לא ניתן לאתר את כל הנתונים ולעבדם לכדי רשימה סדורה. טיב שתיל קיבלה, עיינה ואישרה את האמור בהחלטות ועדת האתיקה והוסכם לפעול בהתאם לכללי לשכת עורכי-הדין. בהתאם לכך, דרישתה של טיב שתיל לקבלם, חרגה ממסגרת הזמנים הסבירה ועלתה על שלוש שנים. בנוסף, אין לבקש מעורך-הדין העתקי קבלות לאחר שחלף הזמן הסביר וממילא לא נותרו העתקי קבלות ישנות בידיו. לעניין ההוצאות ושכר-טרחה שקוזזו או שולמו מההכנסות, מעבר להסכמת הצדדים על ההתנהלות והקיזוזים, הרי שלעורך-הדין וללקוח אין שיקול דעת בנוגע לחובת עורך-הדין לקבל החזר בגין הוצאות. נטען כי הצדדים התנהלו על דרך הקיזוז למעלה מחמש שנים, וטיב שתיל אף הצהירה שהתנהלותו שקופה, הוגנת וישרה. מהתנהלות הצדדים והצהרות טיב שתיל הייתה הסכמה להנהלות "על דרך הקיזוז".
נטען כי מר עמר עשה שימוש רב בשירותיו, בליטיגציה ובעניינים משפטיים נוספים, לצרכיו ולצרכי מקורביו כמו גם לחברות אחרות שבשליטתו. זאת, על חשבון טיב שתיל; וכי מר עמר קיבל כספים ששייכים לה. במהלך שמונה שנות ההתקשרות בין הצדדים, הקדיש עו"ד קוריס ומשרדו כ-30,000 שעות עבודה עבור טיב שתיל; משרדו טיפל בכ-500 תיקים שונים בפני ערכאות שונות; וכן ניתן ייעוץ וליווי בעוד כ-300 עניינים שונים, מעבר לייעוץ השוטף בדיני עבודה, מיסים, לשון הרע וקניין רוחני. נטען כי מר עמר הוא שקיבל לכיסו כספים בסך מיליוני שקלים ישירות מהחייבים כמו גם ממנו ועתה הוא מנסה לחמוק מתשלום שכר-טרחה. נטען כי בסך-הכל בהתייחס להתקשרות עם טיב שתיל, התקבל אצלו סכום של 932,249 ש''ח. בנוסף, טיב שתיל העבירה לידיו סכום מצטבר של 443,692 ש''ח, כתשלומים על חשבון שכר-טרחה. מנגד, נטען כי העביר סך של 563,007 ש''ח לטיב שתיל. עתה נותר כלפיו חוב שכר-טרחה בסך של 14,870,009 ש''ח וכן 1,157,151 ש''ח בגין החזר הוצאות. נטען כי פנה בעל-פה ובכתב על-מנת שהנתבעים שכנגד ישלמו את חובם אך טיב שתיל דחתה פעם אחר פעם את התשלום. כמו כן, הוסכם על הארכת המועד ועיכוב הכספים בידי טיב שתיל לצורך מיצוי ההידברות מחוץ לכתלי בית-המשפט.
ביחס להסכמי שכר-הטרחה נטען כי טיב שתיל ביקשה לקבל שירותים משפטיים בעיקר בתחום הליטיגציה, הנדל"ן וההוצאה-לפועל. ולאחר שטיפל עבורה בהצלחה במספר תיקים באופן פרטני ביקשה טיב שתיל לערוך עימו הסכם. כך, ביום 12.6.2005 נחתם הסכם שכר הטרחה הראשון. כמו כן, בהסכמת הצדדים הסכם זה הוארך מיום 1.1.2006 ועד ליום 31.07.2007. לאחר מכן חתמו הצדדים על הסכם שכר-טרחה שני שאף תוקפו הוארך. לאחר מכן הוסכם לחזור לנוסח המקורי ולהאריך את תוקפו. הצדדים גם הסכימו על שכר-טרחה בהתאם לכללי לשכת עורכי-הדין וערכו מספר הסכמי שכר-טרחה פרטניים נוספים. נטען כי לטיב שתיל היה אינטרס לנהל הליכים משפטיים מרובים נגד החייבים ללא קשר לתוצאות ההליכים, בין היתר, כדי לייצר הרתעה ומר עמר העדיף לקבל לידיו כספים במזומן.
מר עמר התנגד רעיונית לקבל ריבית מתיקי חייבים מטעמי דת ומצפון, לכן הציע ששכר הטרחה יהיה על בסיס הצלחה וסכומי הריבית וההצמדה על החובות יצטרפו לשכר טרחתו. בכך נמצא איזון בדמות ריטיינר חודשי נמוך, ייצוג בעסקאות נדל"ן גדולות ורבות, ללא תשלום נוסף ואחוז נמוך משווי התביעות, ומאידך גיסה שכר-הטרחה כלל גם את ההפרשים הפסוקים ובעיקר את שכר-טרחה פסוק לצד ריביות והצמדות לטובת טיב שתיל, על בסיס הצלחה בלבד. כמו כן, טיב שתיל התחייבה לשלם סכום מדורג עבור הגנה בתיקים השונים ולשלם עבור כלל הוצאות לרבות אגרות, עיקולים, פקודות מאסר וכיוצא באלו. "בזמן אמת" טיב שתיל הייתה מרוצה מהשירות שניתן לה והיא המליצה על שירותיו. לכל אורך ההתקשרות טיב שתיל ביקשה לשלם מעט מחובותיה "על החשבון" ולדחות את מועד יתרת התשלום, תוך הבטחה מצידה כי ממילא שווי התיקים המטופלים על-ידו עולה על מיליוני שקלים. אולם, כל ניסיונותיו לפרוע את החוב לא צלחו.
לעניין הסך של 44,600 ש''ח נטען שהצד השלישי העביר אליו בשגגה שיק "למוטב בלבד", אותו הפקיד בחשבון נאמנות. זאת, ימים ספורים לפני נטילת מחשביו ממשרדו על-ידי משטרת ישראל בקשר עם חקירה פלילית שנוהלה. הסכום הנטען ממילא כיסה רק מעט מחוב האגרות של טיב שתיל בחשבון הנאמנות. כמו כן, טיב שתיל נתנה הסכמתה לקיזוז במסגרת ההתנהלות השוטפת ואת חישובי ההוצאות והאגרות ששילם זכותו לקזז בכל מקרה וממילא פעל בצורה סבירה. עוד נטען כי טיב שתיל לא פירטה מה הפעולות שלטענתה מהוות רשלנות, חוסר תום לב וכיוצא באלה.
תמצית טענות הצדדים בתביעה שכנגד
במסגרת כתב התביעה שכנגד עותר עו"ד קוריס לקבלת הכספים בסך כולל של 16,027,160 ש''ח, כדלקמן: רכיב הוצאות בסך נטען של 972,970 ש''ח; רכיב שכר-טרחה עיתי (שירותי ריטיינר) בסך נטען של 287,448 ש''ח; רכיב שכר-טרחה עבור פסיקות שכר-טרחה מפורשות בבית-משפט בסך נטען של 825,286 ש''ח; רכיב שכר-טרחה עבור הפרשי פסיקות בתי-משפט בסך נטען של 2,350,471 ש''ח; רכיב שכר-טרחה עבור שמונה אחוזים מהגשת תביעות לבית-משפט ולהוצאה לפועל בסך נטען של 1,128,411 ש''ח; רכיב שכר-טרחה עבור הגנה בתביעות שונות בסך נטען של 194,250 ש''ח; רכיב שכר-טרחה עבור טיפולים שונים בסך נטען של 226,307 ש''ח; רכיב שכר-טרחה עבור הגנה וטיפולים שונים בסך נטען של 185,779 ש''ח; רכיב שכר-טרחה עבור שמונה אחוזים בצירוף מע"מ מהגשת בקשות לביצוע שטרות ופסקי דין בסך נטען של 1,029,771 ש''ח; רכיב שכר-טרחה עבור הפרשי שכר-טרחה פסוק ופרשים פסוקים בהוצאה לפועל ולרבות בגין שמונה אחוזים בצירוף מע"מ מהגשת בקשות לביצוע שטרות ופסקי-דין בסך נטען של 8,826,468 ש''ח. מסך כולל זה יש להפחית סך של 1,375,941 ש''ח ששולמו לו על-ידי הנתבעים שכנגד או בעבורם וכן בצירוף סך של 563,007 ש''ח שעו"ד קוריס העביר לידי הנתבעים שכנגד. כך, על הסך של 15,214,226 ש''ח מבוקש להוסיף ריבית והצמדה מיום היווצרותם בפועל ולמצער מיום השערוך האחרון; כמו כן, לצורכי אגרה התביעה הוגשה על סך של 8,333,333 ש''ח בלבד.
טוען עו"ד קוריס כי הסכמי שכר הטרחה ומגנון התשלומים שיקפו את ההסכמה שלפיה יקבל אליו את סכומי הריביות וההצמדות להם זכאית טיב שתיל מהחייבים לה. לכן, כך לשיטתו, הוסכם על מתווה מאוזן בדמות ריטיינר חודשי נמוך, ייצוג בעסקאות נדל"ן גדולות ומרובות ללא תשלום נוסף, ואחוז נמוך משווי התביעות; ומנגד, קבלת ההפרשים הפסוקים ובעיקר את שכר הטרחה הפסוק והריביות וההצמדות שנפסקו לטובת הנתבעים שכנגד, על בסיס הצלחה בלבד, נוסף על שכר הטרחה. כמו כן, לשיטתו הנתבעים שכנגד התחייבו כלפיו שכל סכום שכר טרחה או ריבית או הצמדה שייגבו בהוצאה לפועל יתווספו לשכר הטרחה של משרדו. ועוד הוסכם לשיטתו כי הנתבעים שכנגד ישלמו את כלל ההוצאות בעניינם לרבות אגרות בית משפט והוצאה-לפועל, עיקולים, פקודות מאסר, צילומים, שכר עדים, נסיעות, שליחים וכריכות.
לשיטתו, הנתבעים שכנגד קיבלו לכיסם ישירות מיליוני שקלים בעבור שירותים משפטיים שונים, בעוד שהוא מצדו, נעתר לדרישותיהם, והעביר להם כספים נוספים בסך של 1,720,518 ש''ח. נטען כי מר עמר, פיזר באוזניו במשך שנים "הבטחות ללא כיסוי" וכי בזכות עשייתו למען הנתבעים שכנגד בעניינים משפטיים ועסקיים צמח היקף העסקאות של מר עמר ושל הנתבעים שכנגד עשרות מונים; כך, זכו למימון מבנקים, ספקים ונותני אשראי שונים. במסגרת משא-ומתן שיזם וניהל התובע שכנגד אף ניתן אישור עקרוני להנפקת טיב שתיל לציבור לפי שווי של 100,000,000 ש''ח נכון לשנת 2008. לשיטתו, מעקב אחר התנהלותם העסקית של הנתבעים שכנגד מגלה עד כמה הייתה שזורה עבודתו בהגדלת והצלחת עסקיהם. הנתבעים שכנגד ביקשו לקבל שירותים משפטיים בעיקר בתחום הליטיגציה ולאחר שטיפל עבורם במספר תיקים בהצלחה ביקשו לערוך איתו הסכם מסגרת כללי לטיפול בסכסוכים משפטיים מרובים ובהוצאה-לפועל שהנתבעים שכנגד הם צד להם ובהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם שכר-הטרחה מיום 12.6.2005. בהסכמת הצדדים ההסכם שונה ביום 1.1.2006 ועד ליום 31.07.2007; או אז חזרו לנוסח המקורי ביום 1.1.2008. כמו כן, החל מיום 1.7.2011 חזרו הצדדים להסכם משנת 2006. הצדדים גם הסכימו על שכר-טרחה בהתאם לכללי לשכת עורכי-הדין וערכו גם מספר הסכמי שכר-טרחה פרטניים נוספים. לטענתו, לטיב שתיל היה כדאי לנהל הליכים משפטיים מרובים נגד החייבים ללא קשר לתוצאותיהם, בין היתר, כדי לייצר הרתעה ללקוחותיהם. מר עמר העדיף לקבל ידיו כספים במזומן, בטובות הנאה ובצורה ישירה ולהותיר את כרטסת התובעת ביתרת חובה כדי לזכות בהטבות מס. בהתאם להסכמי שכר-הטרחה בין הצדדים היה על הנתבעים שכנגד לשלם גם ריטיינר קבוע בסך 2000 ש''ח בתוספת מע"מ. בנוסף, נדרשו לשלם סך של 8% בתוספת מע"מ מכל תיק תביעה כספית שיוגש לטיפול התובע שכנגד וכן כל סכום שייגבה מעל גובה הקרן בתיקי שטרות ובתיקים שאינם תיקי שטרות. מאחר שמר עמר אדם דתי והתנגד רעיונית לקבל לעצמו את סכומי הריבית המגיעים מהחייבים בחלוף השנים מטעמי דת ומצפון. לכן, הוא הציע לתובע שכנגד לקבל את שווי הריביות וההצמדות לעצמו, כך שהנתבע שכנגד הציע שהתובע שכנגד ייטול על בסיס הצלחה את סכומי הריבית וההצמדה על החובות שיצטרפו לשכר-טרחה שלו. בעצם, הצדדים מצאו איזון בדמות ריטיינר חודשי נמוך, ייצוג בעסקאות ועסקאות נדל"ן גדולות ורבות, ללא תשלום נוסף ואחוז נמוך משווי התביעות, ומאידך שכ"ט כלל גם את ההפרשים הפסוקים ובעיקר את שכר-טרחה הפסוק עם הריביות וההצמדות לטובת הנתבעים שכנגד, על בסיס הצלחה בלבד. הנתבעים שכנגד התחייבו גם לשלם סכום מדורג עבור הגנה בתיקים השונים ולשלם עבור כלל הוצאות התובע שכנגד לרבות אגרות בית-משפט והוצאה לפועל, עיקולים, פקודות מאסר וכדומה. לטענתו, הנתבעים שכנגד היו מרוצים מרמת השירות המשפטי שקיבלו והמליצו עליו לכל דורש. לכל אורך הדרך הנתבעים שכנגד ביקשו לשלם מעט מחובותיהם על החשבון ולדחות את מועד יתרת התשלום, תוך הרגעת התובע שכנגד שכספו מובטח וממילא הוא מטפל בתיקים ששווים למעלה מ-20,000,000 ש''ח שתקבוליהם יוכלו להיות מקוזזים ויכסו את חוב הנתבעים שכנגד. משרדו העסיק צוות גדול כדי לספק את השירותים לנתבעים שכנגד ומלבד ההסכם הבסיסי טיפל עבורם בהליכים נוספים; אלו ניצלו שירותיו למתן ייעוץ ושירותים משפטיים לצדדים שלישיים, לרבות ייעוץ אישי למר עמר, לבני משפחתו, לחברות נוספות בבעלותו ולעובדיו. לטענתו, ניסה להאיץ בנתבעים שכנגד והחל לדרוש להסדיר חובם. בשנת 2011 פנה מר עמר לאחד השכירים במשרדו והציע לו לעבור לעבוד כשכיר אצל טיב שתיל בעבור שכר גבוה יותר. מרגע ששכיר זה עבר לעבוד אצל טיב שתיל, זו הפסיקה לשלם לו חובותיה כליל וכן הודיעה על הפסקת העבודה עימו.
הנתבעים שכנגד אף ניצלו את ההזדמנות שמסמכים ממשרד התובע שכנגד נתפסו על-ידי המשטרה במסגרת חקירה נגד לקוח אחר שלו כדי להגיש בעצמם תביעת סרק כנגדו. הטיפול ברוב המוחלט של תיקי הנתבעים שכנגד בבית-המשפט, כפי שניתן על-ידו –הסתיים, אך קיימים כעשרים תיקים בהם הטיפול לא הושלם לאור פיטוריו; והוא שומר על מיצוי מלוא זכויותיו בקשר עם את הזכויות בקשר עמם. לטענתו, למן פיטוריו הוברר לו שהנתבעים שכנגד הפסידו בתיקים המשפטיים. במהלך שבע השנים בהן נתן לנתבעים שכנגד שירותים משפטיים בכ-800 עניינים נפרדים, הם דרשו שישלם עבורם את אגרות בית-משפט, השאילתות במשרד הפנים וההוצאה-לפועל, כמו גם את עלויות הדואר הרשום, השליחים והנסיעות ועוד תשלומים רבים מתוך תקבולים שקיבל עבורם או שאמור היה לקבל בעתיד ותוך שהתחייבו להשיב לו את מלוא ההוצאות בקשר עמם מיד עם דרישתו. לעו"ד ולקוח אין שיקול דעת בנוגע לחובת עו"ד לקבל החזר בגין הוצאות. הם ביקשו ממנו גם להפקיד עבורם מתוך חשבון הנאמנות כספים לקופת בית-המשפט במסגרת ערבויות לצווים זמניים וערעורים ואף דרשו ממנו לשלם מחשבון הנאמנות כספים שנפסקו לטובת צדדים שלישיים בהליכים שונים. הנתבעים שכנגד נהגו ללוות כספים מחוץ למערכת הבנקאית ואף הסתבכו בשל כך לא פעם; לכן, ביקשו ממנו להכניס את חשבון הנאמנות המנוהל אצלו ליתרת חובה כדי להעביר כספים בהעברה ישירה לחשבון הבנק של מר עמר, שיסייעו לנזילותו לצורך תשלום משכורות או חובות מיסוי. נטען כי אין בידיו מלוא הנתונים לגבי תשלומים ששילם בעצמו ישירות לנתבעים שכנגד בין 2007-2004 והוא שומר על הזכות לתקן את תביעתו לאחר שיקבל את הנתונים המלאים. לטענתו שילם גם מאות אלפי ש''ח כפיקדונות וערבויות בתיקים שונים – סכומים שהוא זכאי לקבל חזרה ולא שולמו לו מעולם. סך-הכל שילם מחשבון הנאמנות של הנתבעים שכנגד סכום של 1,720,518 ש''ח. הוא היה רשאי לשלם ו/או לקזז סכומים אלו מהכספים שהגיעו לידיו ולחשבון הנאמנות וממילא זכאי להשבת הסכומים. במסגרת הגשה וניהול תביעות הנתבעים שכנגד, הוציא סך של 972,970 ש''ח ועוד סך של 70,842 ש''ח בתביעות הגנה. כמו כן, במסגרת הליכים פליליים, תעבורה, מיסים, נדל"ן וטיפולים נוספים הוציא סך של 114,937 ש''ח; ובסך-הכל שילם למר עמר לפי הרישומים סך של 563,007 ש''ח. הנתבעים שכנגד קיבלו מדי תקופה פירוט מלא ומפורט על הוצאות שהוצאו עבורם וכן העתקי אסמכתאות של הוצאות אלו.
במסגרת כתב ההגנה שכנגד, טוענים הנתבעים שכנגד, בין היתר, כי יש להורות על מחיקתם של מר עמר ושדות מכתב התביעה שכנגד מחמת העדר יריבות. כך, העדרם של הסכמי שכר-טרחת עורך-דין או ייפוי-כוח בקשר עימם מגלים על נקלה על העדר היריבות, וביתר שאת ביחס לשדות ששמה אינו מוזכר כלל במסגרת התביעה שכנגד. כמו כן, ביחס למר עמר נטען כי בהתאם לדין אין מקום לבצע הרמת מסך בקשר עימו וכך גם יש לדחות טענות שהופנו כלפיו במישור האישי מאחר שהן נעדרות כל בסיס בדין. לב טענת הנתבעים שכנגד היא כי במועד ההיפרדות לא היה לטיב שתיל כל חוב כלפיו וכי מלוא טענותיו בקשר עם החוב המופרך בגובה מיליוני שקלים נולדו בדיעבד ולצורך הגשת תביעתו גרידא. נטען כי עו"ד קוריס עמד "בזמן אמת" ועובר להגשת כתב התביעה שכנגד על תשלום שכר טרחה בסך מצטבר וכולל של 263,806 ש''ח בלבד וכי אף סך זה מתייחס בעיקר להוצאות שהוצאו על-ידו כביכול במהלך השנים 2007 ו-2008, מאופן המעיד על קלישות טענותיו מושא התביעה שכנגד וכי טיב שתיל אינו חבה כלפיו שכר טרחה כלל ועיקר. נטען כי הסכם שנערך על-ידי עו"ד קוריס, בסמוך להגשת התביעה שכנגד, שכותרתו "הסכם סיום עבודה משותפת" מעיד אף הוא כי תביעתו נעדרת כל בסיס וכי הסכומים המפורטים בה "נופחו" במטרה להפעיל מנוף לחץ על טיב שתיל בקשר עם התביעה שהוגשה מצידה ולראיה לא עלתה כל דרישה מצדו "בזמן אמת". עוד נטען כי סכומים ניכרים מכספי הנאמנות, שהועברו על-ידי טיב שתיל לעו"ד קוריס, הועברו על-ידו לחברת ניהול שהקים בשם כל הקסם שירותים ואחזקות לישראל בע"מ; זאת, מבלי ליידע אותה על כך. לשיטתה, אגב כך עו"ד קוריס גבה ממנה סכומים ביתר שלא כדין, לרבות הסך של 116,000 ש''ח, מבלי שדיווח לה על ניגוד העיניים בו הוא מצוי. הנתבעים שכנגד טוענים עוד כי קוריס קיזז כספים ללא הרשאה מצד טיב שתיל, לא דיווח לה באמצעות "הודעת קיזוז" בהתאם לדין. עוד טענו הנתבעים שכנגד, בין היתר, טענות הנוגעות להתיישנות; כי הסכמי שכר-הטרחה שנחתמו בין עו"ד קוריס לבין טיב שתיל לא נוסחו בבהירות; כי הגשת כתב התביעה שכנגד עולה כדי העדר ניקיון כפיים מצדו של עו"ד קוריס; וכי הוא אינו זכאי ל"פיצויי ציפיה" וכי ממילא תביעתו לשכר ראוי לא הוכחה.
ביחס לטענותיו של עו"ד קוריס בקשר עם זכות העיכבון והקיזוז, נטען, בין היתר, כי במעשיו של עו"ד קוריס בכל הנוגע לניהול כספיה בנאמנות, הפר קוריס, בין היתר, את הוראות חוק הנאמנות, התשל"ט-1979; כללי לשכת עורכי-הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986; וחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961; וכי בנסיבות העניין לא עומדת לו זכות עיכבון. טיב שתיל מלינה על כך שרק לאחר הגשת כתב התביעה שכנגד נודע לה כי עו"ד קוריס גבה מכספי הנאמנות שנוהלו אצלו, ללא ידיעתה ולבטח ללא הרשאה, סך של 37,000 ש''ח בגין אישור הוצאת אישורי חוב אבוד; סך של 18,400 ש''ח עבור הגשת שמונה כתבי אישום כנגד עובדים זרים, על אף שהוסכם כי שירות זה יכלל במסגרת שירותי הריטיינר; סך של 20,000 ש''ח עבור דמי נאמנות. עוד נטען כי עו"ד קוריס מסרב, בניגוד לדין, למסור לנתבעים שכנגד את "כרטיס הלקוח" או "ספר הלקוח" שניהל בעניינם, על מנת שיוכלו לבדוק את את החשבונות מושא ההליכים ולבסס תביעתם בקשר עם הטענה כי עו"ד קוריס חרג מן ההרשאה שנתנה לו ביחס לכספים שנוהלו אצלו בנאמנות ואגב כך נהג בכספים אלה "בעירוב" עם כספי שכר-הטרחה, באופן העומד בניגוד לדין. התנגדותו של קוריס למסור את החשבונות מעידה אף היא כי אין לתביעתו על מה שתסמוך ויתר על כן היא צריכה להיות מוחזקת כנגדו כראיה לכך שגבה מטיב שתיל סכומים ביתר.
הנתבעים שכנגד טוענים כי עו"ד קוריס מבקש לגבות שכר טרחה בניגוד לדין, בין היתר, מנסה הוא לגבות שכר טרחה נפרד בקשר עם שירותים עליהם הוסכם כי יכללו במסגרת שירותי הריטיינר; כי מבקש לגבות שכר טרחה בעבור שירותים משפטיים שלא ניתנו או כלל לא נדרשו על-ידה או לא הושלמו על ידי קוריס; וכן כי נעשה ניסיון מצדו לגבות שכר-טרחה עבור שירותים שניתנו על-ידי עורכי-דין אחרים או עבור שירותים שכלל לא פורטו על-ידי עו"ד קוריס במסגרת כתב-התביעה שכנגד. הנתבעים שכנגד מכחישים את היקף העבודה שנטען בקשר עם השירותים שסופקו על-ידי משרדו של עו"ד קוריס.
נטען כי העובדה שעו"ד קוריס מפרט בתביעתו את הסכומים ששולמו לו במרצות השנים מלמדת כי הוא מנהל רישום מדוקדק של "ספר לקוח" בעניינה של טיב שתיל, ולפיכך יש להורות לו על המצאתם לידיה; לגופם של סכומים טוענים הנתבעים שכנגד כי אין בידם לאשרם שעה שהכספים נוהלו בידיו של עו"ד קוריס. טיב שתיל מלינה על חוסר השקיפות מצדו של קוריס בקשר עם ניהול כספיה ומפרטת על אודות ניסיונות שנעשו מצדה לפקח על חשבון הנאמנות, ללא הצלחה, דבר שהוביל בסופו של יום לפגיעה באמון ולרצון להביא את היחסים עם עו"ד קוריס לכדי סיום. לטענת טיב שתיל הסתבר לה בדיעבד כי חוייבה ביתר ולא כדין בקשר עם הוצאות שכלל לא ניתנו לה. נטען כי ההסכמות בין הצדדים היו כי שכר טרחה ישולם רק מהסכומים שיגבו בפועל מידי צדדים שלישיים. כמו כן, טוענים הנתבעים שכנגד כי על עו"ד קוריס ליתן פירוט מלא על אודות ההוצאות שנטען כי בוצעו על-ידו, בין היתר, בקשר לאגרות ששילם נוכח היקף השירותים שסיפק בקשר עם ייצוגה של טיב שתיל. עוד נטען כי עו"ד קוריס מבקש לעשות עושר ולא במשפט וכי תביעתו עומדת בניגוד להסכמות בין הצדדים ובניגוד לדין.
הנתבעים שכנגד טוענים כי עו"ד קוריס לא המציא להם חשבונות בהתאם לקבוע בדין וכך גם לא ניתן להסתמך על התחשיב שצרף לתביעתו לצורך ביסוסה. כמו כן, בהינתן הסכמת הצדדים שלפיה זכאי הוא לשכר טרחה בשיעור של 8% בתוספת מע"מ מהסכומים שיגבו בפועל ולא מקרן החוב. כך, בתביעתו לא נקב עו"ד קוריס בשיעור שנגבה על-ידו בפועל וגם לפיכך יש להורות על דחיית טענותיו. בנוסף, נטען כי מהסכומים בהם נקב קוריס בתביעתו (מבלי להציג אסמכתאות לתמיכה בהם) ניתן ללמוד כי אף לשיטתו זכאי הוא לשכר טרחה העולה כדי 137,641 ש''ח לכל היותר. בנוסף, יש לפרש את הסכמי שכר-הטרחה לחובתו של עו"ד קוריס כמי שניסח אותם. כך למשל מאחר והסכמי שכר הטרחה אינם מתייחסים לייצוג בערכאות ערעור, אזי לא קמה לו זכות לגבות שכר טרחה בקשר עם ניהול הליכים אלה.
דיון והכרעה
לאחר כשבע שנים בהן ייצג עו"ד קוריס את טיב שתיל החל האמון להיבקע והמחלוקת שהתגלעה הלכה והעמיקה עם חלוף השנים (ואל תוך הליך זה) כמעט בכל היבט לרבות בשאלות: מהי המערכת ההסכמית שחלה בעניינם; מהם השירותים שהוסכם שיכללו בגדרי שירותי הריטיינר; אילו סכומי הכסף הועברו בין הצדדים; מה מקור הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות הכללי המנוהל על-ידי עורך-הדין ולמה שימשו כספים אלה; מה התגמול ששולם לעורך-הדין; מהן ההוצאות שהוציא בקשר עם השירותים שסיפק וכיוצא באלה. הטענות רבות וכך גם המסמכים בהליך זה. הצדדים העמיסו מסמכים כבשיטה, בעוד שמשקלם הראייתי מוטל בספק ומצריך הכרעה. כמתואר לעיל, בראשיתו של הליך זה הגיעו הצדדים לכלל הסכמה באשר למתווה בו תובררנה הפלוגתות. בהמשך, הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ובהתאמה מונה מומחה שיבחן ויעמיק בטענות החשבונאיות בין הצדדים כמומחה מטעם בית-המשפט ובסופה יגיש המלצתו. חרף הסכמות אלה בחרו הצדדים שלא לשתף פעולה עם המומחה (כל אחד בדרכו הוא) – בעיקר נמנעו הם מהגשת מסמכים חשבונאיים "מזמן אמת" שיאפשרו להתחקות אחר פעולותיהם ואחר הכספים שהועברו מצד זה למשנהו במרוצת השנים. התנהלות הצדדים, כפי שעוד יורחב עליה, הביאה לכך שלא אחת לא הובאו ראיות כדי לתמוך או לסתור את טענה באופן שהקשה על המומחה לחוות דעתו וכפועל יוצא הקשה על מתן הכרעה. עובדה זו עשויה לפעול לחובתם של מי מהצדדים. בהקשר זה יפים הדברים מתוך פסק-דינה של כב' הנשיאה מ' נאור בע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ, פיסקות 3-2 לפסק דינה (20.8.2017), כהאי לישנא:
"2. להשקפתי, תפקידנו כשופטים הוא לנסות להגיע לחקר האמת ולהכריע במקרים המונחים לפנינו. לעתים, כמו בענייננו, דומה שהצדדים מגלים טפח, מכסים טפחיים ומבקשים מבית המשפט שיכריע ללא תשתית עובדתית מספקת. מקרים אלו מציבים את השופט בפני מציאות קשה, בבחינת "תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ" (שמות ה 16). על הצדדים לדעת כי לא ניתן לצפות מבית המשפט שיעשה את הבלתי אפשרי וישחזר מה שהיה באמת. אולם, על אף הקשיים שמתעוררים כאשר התמונה העובדתית מקוטעת, אין משמעות הדבר שבאפשרותו של השופט להימנע מהכרעה. במקרים אלו לעתים אין מנוס מהכרעה לפי נטלים – המוציא מחברו עליו הראיה. כמו כן, במקרים כאלה תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, גם אם הם עלולים להיות שגויים בשל אותם הקשיים שהצדדים העמידו בפניה.
3. קיימת תחושת אי נוחות במצבים בהם ההכרעה ניתנת על פי נטלים. זוהי הכרעה שאינה שלמה ומשמעותה שחקר האמת לא בהכרח בא על סיפוקו. פסק הדין במקרים חריגים אלו עשוי שלא לשקף את האמת העובדתית, אלא רק את האמת המשפטית. אולם, לעתים אין מנוס מכך. כפי שאמר השופט מ' חשין: "ולוואי והותר לו לשופט לומר איני יודע. אלא שמחוקק כפה עלינו הר כגיגית, אסר ידינו בנחושתיים וציווה עלינו: אמור אשר תאמר, אך אמור" (דנ"א 7015/94 ‎היועץ המשפטי לממשלה‎ ‎נ' פלונית, פ''ד נ(1) 48, 88 (1995)). ההכרעה היא תפקידנו ואין לנו ברירה אחרת. זוהי זכותנו, זוהי חובתנו וזו הציפייה מאיתנו כשופטים."
הנה כי כן, יש להידרש תחילה לשאלת משקלן הראייתי של גיליונות האקסל שהוגשו על-ידי עו"ד קוריס (באמצעות רו"ח וידן) כדי לתמוך בגרסתו. קביעה זו נדרשת הן לצורך הכרעה בתביעה למתן חשבונות והן לצורך הכרעה בתביעה שכנגד. השאלה המתעוררת היא האם ניתן להסתמך על גיליונות האקסל כראיה, בין היתר ובעיקר, לצורך הוכחת יתרת החוב (ככל שקיים) מצד הנתבעים שכנגד. לשם כך יש לחזור להסכמת הצדדים, כפי שזו באה לידי ביטוי בסעיף 3 להסכם הפשרה, שלפיה הסכימו הצדדים להמציא למומחה "כל חומר רלוונטי" או כזה "הדרוש לו" לשם בחינת "הטענות החשבונאיות"; בהתאם להסכמה זו שקיבלה תוקף של החלטה ובהתאם להחלטות נוספות שניתנו בגדרו של הליך זה, דרש המומחה ברזלי מעו"ד קוריס מסמכים לצורך בדיקת החוב מושא ההליך, ובכלל כך: ניירות עבודה שהיוו בסיס לחישובים מושא גיליונות האקסל לרבות, חשבון הלקוח של טיב שתיל המופק מתוך "ספר הלקוחות" בהתאם להוראות ניהול ספרים של מס הכנסה, העתק מדפי חשבונות הבנק ומסמכים אחרים המבססים את תחשיב חוב שכר הטרחה הנטען (ראו עמודים 7-6 לחוות דעתו של המומחה ברזלי). עו"ד קוריס לא הציג את מלוא המסמכים בהתאם לדרישת המומחה. כך למשל ציין המומחה בעמוד 52 לחוות-הדעת כי עו"ד קוריס "לא המציא חומר זה ולפיכך לא היה בידי המומחה לבצע את עבודת ביקורת החשבונות, באופן מקצועי, המקובל והשיטתי כפי שביקש לעשות".
לטענת עו"ד קוריס, שגה המומחה בקביעתו זו מאחר שהוא "מתנהל על בסיס מזומן – הוא אינו נדרש לנהל ספר לקוחות"; כך גם היה על מומחה ברזלי לקבוע את זכאותו לכספים הנתבעים בהתאם למסמכים שהוצגו בפניו (ראו למשל בסעיף 10 לתצהירו של עו"ד קוריס). לשיטתו, הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) הקבועות בתוספת ה' – ניהול פנקסי חשבונות על-ידי בעלי מקצועות חופשיים, עליהם הוא נמנה, אינן מקימות חובה כזו ביחס אליו. קוריס טוען, בין היתר, כי צורפו לכתב התביעה שכנגד הנתונים בכרטסות חיובים וכך גם צורפו לתצהירו הנתונים בחלוקה ל"תיקי-חייבים"; מאחר שמדובר בהיקפים גדולים של פעולות כספיות המופיעות בדוחות "מדובר בעבודת פרך בלתי אפשרית למציאת נתונים שונים או עריכת חיתוכים שלא באמצעות" גיליונות אקסל (ראו למשל סעיף 86 לתצהיר עו"ד קוריס). ממילא, טוען עו"ד קוריס, ספר לקוחות חסר תוחלת ואינו נדרש לצורך בחינת טענות הצדדים, מאחר שהוא מתייחס לפעולות שנעשו בעבר והוא אינו צופה פני עתיד (למשל ביחס לכספים שטרם נגבו); עוד לשיטתו המומחה ברזלי אישר כי אין משמעות לאי רישום חיוב חוזי בספר הלקוחות וממילא ניתן להכריע במחלוקת בהינתן המערכת ההסכמית בין הצדדים. עוד נטען בהקשר זה כי קביעתו של המומחה בעניין אי המצאת תדפיסי חשבון הנאמנות הכללי בטעות יסודה, בין היתר, מאחר ששכר-הטרחה לא שולם בהכרח מחשבון זה וכך גם מפירוט חלקי שהציג אישר המומחה כי פירוט תנועות זה של חשבון הנאמנות הכללי לא היה מסייע לו ללמוד על אפן ההתחשבות בין הצדדים. עוד טוען הוא כי לא התנגד למתן צו המופנה לבנק, אלא שהבנק הודיע כי אין בידו לשחזר תדפיסים משנים קודמות. טענה נוספת שהועלתה על-ידו בהקשר זה היא כי הנתבעים שכנגד לא הציגו כל גרסת הגנה בקשר עם החוב, וכך גם לא הביאו כל ראיה או גרסה לסתור ביחס לסך תשלומי שכר-הטרחה ששילמו לו במרוצת השנים; זאת, בשעה שמלוא הנתונים החשבונאיים מצויים בידיהם - להם רישום חשבונאי על אודות כל סכום ששילמו וכן גישה מלאה למערכת הממוחשבת "כלים שלובים" ביחס לכל נתוני העברות הכספיות שבוצעו למרכז הסליקה הבנקאי; משכך יש לאמץ את גרסתו במלואה.
מנגד, טוענת טיב שתיל כי הימנעותו של עו"ד קוריס מלהמציא מסמכים חשבונאיים והעדר שיתוף הפעולה מצדו צריכים לעמוד לחובתו ולהביא לדחיית גרסתו. העדר שיתוף הפעולה מצדו מנע מהמומחה לבחון את הטענות לעומק ולקבוע מסקנות באשר לסך התשלומים שצד חייב למשנהו (אם בכלל). לשיטתה, גיליונות האקסל אינם יכולים לשמש כראיה מאחר שהם אינם מבוקרים וכך גם הנתונים הנכללים בהם אינם נתמכים ב"מסמכי מקור", לראיה אף התגלו בהם שגיאות רבות. עוד טוענת היא כי היה על עו"ד קוריס לנהל "ספר לקוח" בו נרשמים כל החיובים והזיכויים באופן שאינו ניתן לשינוי או למחיקה, בהתאם לסעיף 2 לתוספת ה' להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973 (להלן: הוראות מס הכנסה); זאת, ללא קשר לשיטה בו בוחר בעל-המקצוע החופשי לנהל את רישומיו בין "על בסיס מזומן" בין אם לאו. כמו כן, רו"ח וידן אף אישר בחקירתו כי עו"ד קוריס בחר שלא להעביר מסמכים חשבונאיים שהיו מצויים בידו, לרבות ספר תקבולים ותשלומים ופירוט התנועות בחשבון הנאמנות הכללי.
לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים מצאתי כי לא ניתן להתבסס על גיליונות האקסל לבדם לצורך ביסוס יתרת החוב (ככל שקיימת). ואסביר. גיליונות האקסל לא הוגשו כחלק מחוות-דעת חשבונאית מטעמו של רו"ח וידן וכך גם הם לא הוגשו ככרטסת הנהלת-חשבונות שניהל עו"ד קוריס, העולה כדי רשומה מוסדית, המקיימת את התנאים המנויים בסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. מדובר אך בתחשיב בלתי מבוקר, שערך עו"ד קוריס (ולא רו"ח וידן) ואשר ניתן לשינוי ולעריכה בכל עת. ודוקו: רו"ח וידן אף אישר בחקירתו כי נדרשים "מסמכי מקור" כדי לאמת את הנתונים הנכללים בהם (ראו למשל פרוטוקול מיום 29.1.2024, עמ' 97, שו' 26-25; עמ' 98, שו' 4). לפיכך, לא מצאתי כי גיליונות אלה עומדים בדרישה זו - עסקינן בתחשיב לכל דבר ועניין ואין לו ערך ראייתי מעבר לכך. למעלה מכך, במהלך הבירור שערך רו"ח ברזלי נמצאו בתחשיב זה חסרים, שהצריכו – לא אחת – השלמות והתייחסויות מצד עו"ד קוריס, עובדה זו מלמדת אף היא על הקושי בהישענות על ראיה מעין זו. בנוסף, המומחה ברזלי אישר כי נמצאו אי-התאמות בגיליונות (ראו, למשל, פרוטוקול מיום 9.1.2024, עמ' 21, שו' 27). לא זו אף זו, בניגוד לטענתו של עו"ד קוריס, עיקר מסמכי המקור עליהם מבקש התחשיב מושא גיליונות האקסל להיתמך לא הוצגו כראיה בפני בית-המשפט ומכל מקום אלו נעדרים כל פירוט על אילו מסמכים הם נסמכים. אפילו ניתן היה לראות בגיליונות כמעין כרטסת רישומית שניהל עו"ד קוריס, הרי שבהתאם לפסיקה, כידוע "כרטסת מעצם טיבה מציגה מידע חלקי בלבד בנוגע לפעילות הכספית של חברה - לא כל שכן בהשוואה לדוחות הכספיים שלה" (ת"א (מחוזי ת"א) 49734-11-18 ש.א.א. רשת מכללות בע"מ נ' וידל (4.5.2023) וההפניות שם). לכך יש לצרף את העובדה שעו"ד קוריס או מי מטעמו, לא ריפאו חסרים אלו והם הועמקו. לא בכדי קבע המומחה ברזלי כי אין ביכולתו לסמוך עליהם לבדם, בהקשר זה ראו, בין היתר, עמוד 52 לחוות-הדעת של ברזלי וכן דברים שמסר בעדותו, כדלהלן:
עו"ד גבע: אני רואה בטבלת האקסל, אם אני רואה בטבלת אקסל שעו"ד זיכה את החברה בסכום מסוים, איך אני יודעת שהכסף הועבר בפועל לחברה או שקוזז כנגד איזשהו חוב של שכר טרחה, או הוצאות?
העד, מר ברזלי: את לא יכולה לדעת.
עו"ד גבע: תודה. והאם זה נכון לומר שאם עו"ד קוריס היה מציג בפניך תדפיסי חשבונות בנק רלוונטיים וכרטיס לקוח מפורט היית יכול לעקוב אחרי ההתחשבנות הכספית?
העד, מר ברזלי: כן.
עו"ד גבע: וכי, ולא קיבלת מעו"ד קוריס מסמכים כאלה?
העד, מר ברזלי: לא.
עו"ד גבע: תודה. למה היית זקוק בעצם למסמכים האלה?
העד, מר ברזלי: התבקשתי לנסות ולתת דעה על החשבונות אם הם מבוססים על מסמכים, על מסמכי מקור בזמן אמת, ולא הצלחתי לעשות את הבדיקה על פי מסמכי מקור, הכל כפי שכתבתי בפרוט בחוות הדעת.
(פרוטוקול מיום 9.1.2024, עמ' 16, שו' 23-10). לפיכך, לא מצאתי כי יש לתת להם, לבדם, משקל במידה הנדרשת לצורך הרמת הנטל הרובץ לפתחו של עו"ד קוריס. אשר לטענתו של עו"ד קוריס כי טיב שתיל נמנעה אף היא מהצגת מסמכים מטעמה, הרי שיש לבחון טענתו זו בקשר עם הנטל המוטל לפתחה של טיב שתיל במנותק משאלת משקלן של גיליונות האקסל עליהן ביקש לסמוך טענותיו. ודוקו: טענתו כי טיב שתיל לא הציגה "תחשיב נגדי" לגיליונות האקסל שהציג צריכה להיבחן במובחן ביחס לכל טענה וטענה לנוכח "שאלת הנטלים". ואולם, מקום בו גיליונות האקסל הובאו "כראיה יחידה" הרי שאין לקבל טענתו זו, מן הטעם היסודי שהנתבעים שכנגד עמדו על זכותם שלא להתבסס על גיליונות אלו באופן בלבדי פן "יכשירו" אותם כראיה והתנגדותם לקבילתם (ולמשקלם) - תדחה. סיכומם של דברים - לא מצאתי כי די בגיליונות האקסל שהובאו כדי להרים את הנטל הרובץ על כתפיו של עו"ד קוריס במאזן ההסתברויות לצורך הוכחת גובה החוב הנטען על-ידו.
התביעה למתן חשבונות
לאחר שהוגשה חוות דעתו הסופית של המומחה ברזלי ולאחר שמיעת עדויות הצדדים עולה כי עיקר טענתה של טיב שתיל היא כי הגשת התובענה למתן חשבונות הייתה בבחינת הכרח, שעה שאין בידיה את מלוא המידע והמסמכים הרלוונטיים הדרושים כדי לאמוד את הסכום שעו"ד קוריס חב לה; לפיכך, עליו למסור לה את החשבונות תחילה. עם זאת, במסגרת כתב-התביעה למתן חשבונות לא כללה טיב שתיל רשימת מסמכים שיש לשיטתה להורות על מסירתם, אלא ציינה בלשון כללית כי נדרש צו לקבלת "מסמכים בדבר קבלת הכספים" אשר לפי הטענה נגבו על-ידי עו"ד קוריס לאחר מועד ההיפרדות ואשר מצויים בשליטתו הבלעדית. רק במסגרת הסיכומים מטעמה ציינה טיב שתיל כי היא עומדת על זכאותה לקבלתם של כל המסמכים החשבונאיים הרלוונטיים, לרבות תדפיסי חשבונות נאמנות לתקופה הרלוונטית; ספר תקבולים ותשלומים; ספר לקוח; כרטסת סדורה; העתק מלוא החשבונות והקבלות שהופקדו בתיקי ולרבות חשבוניות וקבלות שהופקדו עבוד צדדים שלישיים או עבור חייביה, וזאת גם לתקופה שלאחר מועד ההיפרדות (ראו בסעיף 66.14 לסיכומי הנתבעים שכנגד). בד בבד עתרה טיב שתיל לקבלת סעד כספי על סך של מיליון ש''ח, בין היתר, בטענה כי היא זכאית להשבת כספים אותם גבה עו"ד קוריס לאחר מועד ההיפרדות, בין היתר, מכוח סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. עוד עמדה טיב שתיל, במסגרת סיכומיה, על קבלת מלוא סכום התביעה תוך שמירה על זכותה לתבוע את ההפרשים שיתגלו (ככל שיתגלו) לאחר קבלת החשבונות האמורים. מנגד, טוען עו"ד קוריס כי דין התביעה למתן חשבונות להידחות מאחר שלא הוכחה, בין היתר, שעה שנשענה על עדותו היחידה של מר עמר, אשר יש לייחס לה משקל אפסי על אודות "מעשי המעילה" הנטענים ביחס לעו"ד קוריס. עוד נטען כי טיב שתיל נמנעה מלהעיד - ולו חייב אחד - שימסור כי שילם חובות ישירות לעו"ד קוריס וכך היא גם לא הציגה תדפיס מרכז סליקה בנקאי (מס"ב) מההוצאה לפועל שלא דווח, על אף שהגישה לנתוני ההוצאה-לפועל מצויה בידיה. לשיטתו, אי העדת עדים מרכזיים מקימה חזקה לחובתה של טיב שתיל.
כידוע, בהתאם לפסיקה ענפה, תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון, על התובע להוכיח קיומה של מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות; כמו כן, על התובע להוכיח - ולו לכאורה - קיומה של זכות תביעה ביחס לכספים על אודותיהם מבוקש לקבל את החשבונות. מקום בו בית-המשפט מכריע כי התובע הוכיח זכאותו לחשבונות הנתבעים על-ידו ניתן צו למתן חשבונות; במסגרת השלב השני, אם קיימות לתובע השגות על החשבונות שהוגשו, עובר הנטל לנתבע להוכיח שהחשבונות שנמסרו אמינים ומספקים ורק לאחר-מכן תבחן חבותו של הנתבע בהתאם לחשבונות. ודוקו: אין די בכך שהנתבע לא עמד בנטל השכנוע להוכיח את אמינות חשבונותיו על מנת שהתובע יזכה בתביעה וברי כי על התובע להוכיח תביעתו (ראו מיני רבים: ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פ"ד נא(4) 337, 345-344 (1997) (להלן: עניין מועצת הפירות); רע"א 3656/17 ח'ליל נ' אנטי סנטר לריפוי בצמחים בע"מ, פיסקה 17 (1.6.2017) וההפניות שם; ע"א 8250/11 קרד-גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ, פיסקה 24 (22.6.2015) וההפניות שם). בהקשר זה ממש ראו דבריו של כב' השופט י' דנציגר בע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ, פיסקה 106 לפסק-דינו (20.8.2017) (להלן: עניין צאיג), כדלהלן:
"הנטל להוכיח שהחשבונות מהימנים מוטל על הנתבע. עם זאת, אי עמידת הנתבע בנטל אינה מובילה באופן אוטומטי לתוצאה של קבלת התביעה. בית המשפט רשאי להורות לנתבע לערוך מחדש את החשבונות או להורות על מינוי מומחה שיכין את החשבונות. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 1842/90 בר לב נ' רפופורט, פ"ד מח(5) 221, 235 (1994):
"'זכייתו' של התובע מכישלונו של הנתבע לעמוד בנטל השכנוע בדבר מתן חשבונות מהימנים מתבטאת בכך שבית המשפט נוקט צעדים הדרושים להבטחת הגשתם של חשבונות מהימנים או, לפחות, לקביעתה של היתרה המתחייבת: בית המשפט מורה לנתבע לערוך את החשבונות מחדש על-ידי מומחה, או ממנה מנהל חשבונות או בעל מקצוע אחר להכנת החשבונות, ואפילו כונס נכסים במידת הצורך (ראה זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 537); ומובן שרשאי בית המשפט לקבל ראיות בהקשר זה הן מן התובע והן מן הנתבע, ולקבוע בעצמו מהי אותה יתרה (ראה: ע"א 127/83; ע"א 85/83); ועיין גם ע"א 198/73 י' שרגאי נ' ר' שרגאי) [פורסם בנבו]" [ההדגשה במקור – י.ד.].
וכן ראו - ע"א 7346/00 מנשה נ' אהרוני, [פורסם בנבו] פסקה 7 (27.12.2004):
"משנתברר כי החשבונות שהוגשו על-ידי הנתבע אינם נאותים או אמינים, רשאי היה בית המשפט להורות על הגשת חשבונות נאותים או אמינים יותר באמצעות מינויו של איש מקצוע מכוח תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 568). ואכן, בית משפט זה קבע, זה מכבר, כי במקרים בהם החשבונות שהוגשו בפני בית המשפט קמא הוכחו כבלתי-תקינים, יש להשיב את הדיון לערכאה דלמטה לצורך בירור החשבונות ובחינתם היסודית (ע"א 127/83 אורי ברלב נ' פנינה רפופורט, פ"ד מ(3) 249, 256-257). ודוק: תפקידו של חוקר ובודק כזה, הממונה על-ידי בית המשפט, אינו להכריע בסכסוך, אלא להביא את ממצאי בדיקתו בפני בית המשפט, אשר בידיו שיקול הדעת הסופי (ראו לעניין זה ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים נ' עטרי גלי, פ"ד נא(5) 241, 265-266).""
ומן הכלל אל הפרט. בנסיבות המקרה דנן, כפי שתואר לעיל בהרחבה, הצדדים הגיעו לכלל הסדרה – שקיבלה תוקף של החלטת ביניים – שלפיה ימונה מומחה מטעם בית-המשפט שיבחן ויעמיק בכל הנוגע "להתחשבנות" בין הצדדים ובכל יתר המחלוקות תשמש חוות-דעתו כהמלצה לפני בית-המשפט ולא תחייב את הצדדים. בהינתן החלטה זו ניתן למומחה ברזלי לאורכו ולרוחבו של הליך ממושך זה מנדט רחב, כמקובל במקרים מעין אלו, לדרוש מסמכים והסברים נוספים לצורך הכרעה במחלוקות החשבונאיות מושא ההליכים. הצדדים אישרו כי ידוע להם שהמומחה יכול לדרוש כל הסבר או מסמך; עניין זה שב ועלה יל-ידי הצדדים וניתנו מספר החלטות בנושא כמתואר לעיל. יאמר עתה כי הצדדים לא עשו מלאכתו של בית-המשפט (כמו גם את מלאכתו של המומחה ברזלי) קלה; כך, בין היתר, הובאו ראיות חלקיות בלבד על-ידי שני הצדדים או לא הוצגו כלל ראיות אף שהיו בידיהם, לא נמסרו גרסאות ולעיתים הצדדים אף לא שיתפו פעולה עם המומחה. ואולם, וכפי שציינתי בהחלטה מיום 20.6.2021, כל צד "נוטל סיכון, שעפ"י המוסכם בין הצדדים, בקשר לחוות הדעת הסופית, תינתן התייחסות של המומחה או של בית המשפט, להיבט ונפקות המחסור במסמכים". בנסיבות שנוצרו על-ידי הצדדים אין מנוס מהכרעה בהתאם "לנטלים". בהינתן הסכמה זו - לא בכדי שני הצדדים התייחסו בסיכומיהם ל"שלב השני" בתביעה למתן חשבונות. כך, הצדדים טענו באריכות רבתי - הן במסגרת גביית העדויות והן במסגרת סיכומיהם – בשאלה האם המסמכים והחשבונות שהמציא עו"ד קוריס מהימנים ומספקים דיים לצורך הכרעה (כפי שגם אדרש לסוגיה זו מיד) ולא בכדי עמדה טיב שתיל על הסעד הכספי שהכרוך בתביעתה. כמתואר, הצדדים ניהלו הליך בירור ממושך בפני המומחה ברזלי וזה נדרש לאלפי מסמכים, דרש מהצדדים להעביר לבחינתו מסמכים נוספים ולספק לו הסברים; כך, הוא גם ערך מספר טיוטות לחוות הדעת, בהן טיוטות מימים: 12.1.2017, 11.2.2018 ו-12.7.2018 (העתק טיוטות חוות-הדעת צורפו כנספח 9 לתצהירו של עו"ד קוריס), בין היתר, על מנת לאפשר לצדדים להציג בפניו מסמכים נוספים להציג שאלות והתייחסויות עובר למתן חוות-דעתו הסופית. המומחה גם בחן את הדוחות והטענות שהציגו בפניו הצדדים וביום 9.2.2022 הגיש את חוות-דעתו הסופית. בהמשך נחקר המומחה על-ידי הצדדים.
בסופו של הליך ממושך ובנסיבות המתוארות, לא ראיתי לחייב את עו"ד קוריס להמציא מסמכים נוספים. הטעם העיקרי לדחיית סעד מתן החשבונות נעוץ בבדיקה הממושכת, המעמיקה והמקיפה שערך המומחה. דומה כי החריש העמוק שבצע, הקיף את שניתן היה לדלות מהמסכמים המצויים ועל כן דומה כי בדיקה נוספת לא תועיל. יתרה מזו, הבירור שנעשה בפני המומחה, בהתאם למוסכם בין הצדדים, נפרס על פני כשש שנים וחצי, המומחה עמד לא אחת על דרישתו לגילוי המסמכים החשבונאיים העיקריים, אולם - שני הצדדים בחרו (בדרך זו או אחרת) שלא לשתף עמו פעולה: עו"ד קוריס – לא העביר מסמכים מצידו וטיב שתיל מצידה לא פרשה (חרף פניות רבות מאוד מצד המומחה) בפניו טענותיה בקשר עם חשדותיה ולא הציגה מסמכים שהיו מצויים בידה. יתרה מזו, טיב שתיל לא צרפה את כרטסת הנהלת חשבונות המלאה וממילא המסמכים החלקיים שהוצג לא הוגשו כראיה שניתן להתבסס עליה כעל רשומה מוסדית בהתאם לדין. ודוקו: טיב שתיל גילתה טפח והסתירה טפחיים. בית המשפט עמד לא אחת על הדרישה שלפיה על הצדדים להיענות לדרישתו של המומחה להמציא אליו מסמכים לצורך בירור טענותיה, אך היא בחרה שלא לשתף פעולה ולהעביר מסמכים חסרים גרידא. ככל וסברה טיב שתיל כי יש בידיה ראיות לביסוס טענותיה בדבר "מעילה" מצדו של עו"ד קוריס - חזקה עליה שהייתה מציגה ראיות ומביאה את החייבים או עדים רלוונטיים אחרים למתן עדות, לרבות טענותיה בקשר עם בדיקות שערכה ו/או דוח שנערך על-ידה על-ידי מאן דהוא ולבסס טענותיה כדבעי, לכל הפחות, תוך הצגת מסמכים חשבונאיים המנוהלים אצלה או המצויים במערכות אליהם יש לה גישה ישירה (כגון מערכת "כלים שלובים" של הוצאה לפועל). למצער היה עליה לשטוח טענותיה בפני המומחה ברזלי כפי שהוסכם על ידי הצדדים. כך, בין היתר, טיב שתיל לא שיתפה פעולה עם המומחה ברזלי ובמהלך תקופה ממושכת כלל לא הגיבה לפניותיו (בהקשר זה ראו למשל את האמור בעמ' 34 לחוות-הדעת כי רק ביום 28.6.2021 העבירה לידיו את טענותיה). חמור מכך – טיב שתיל (והנתבעים שכנגד) לא הביאה כל ראיה כדי לתמוך הטענה בדבר "מעילה" שבוצעה כביכול מצדו של עו"ד קוריס וממילא טענה זו (העומדת בלב תביעתה) - לא הוכחה. יתרה מזו, וכפי שיתואר להלן, יש להניח כי החיוב הכספי מוצה במסגרת ההליך דנן ובפני בית המשפט הונחה "תמונת-מצב חשבונאית" בהירה בקשר עם טענותיה של טיב-שתיל וממילא אישר מר עמר בחקירתו כי כלל טענותיו הועברו לבדיקתו של המומחה ברזלי והדוחות שטען שהפיק הועברו לעיונו ולבחינתו (פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 59, שו' 29 – עמ' 60, שו' 2. כמו כן, ראו חוות-דעתו המפורטת של המומחה ברזלי בהקשים אלו, שם, עמ' 47-34). מתאימים דבריו של כבוד השופט י' זוסמן מע"א 138/58 פרגמן נ' לייב, פ"ד יג 701, 704 (1959), כדלהלן:
"בכל תביעה למסירת חשבונות יקרה, שפריט זה או אחר של פריטי החשבון יהא ידוע לתובע, ואילו אחרים אינם ידועים לו. אם קיימת עילה לעריכת החשבונות, אין כל צידוק לכלול בחשבון זה רק את הפריטים אשר לא היו ידועים וגלויים מראש, ולהשאיר את הפריטים הברורים להתדיינות נוספת. הרי מטרת עריכת החשבונות היא למתוח קו תחת העבר, ולשים קץ לסכסוך, לפחות לגבי תקופה מסויימת".
נוכח הקביעות לעיל, על יסוד תמונת הראיות הקיימת, מתייתר צורך במתן צו למסירת חשבונות לצורך התחשבנות נוספת בין הצדדים בקשר עם הסעד הכספי אליו עתרה. למען לא ייצא הנייר חסר אציין כי טיב שתיל שטחה טענותיה בנוגע לשורת מקרים (כפי שאדרש אליהם מיד) ומאידך גיסא זנחה טענות רבות אחרות, כדוגמת טענות להתרשלות מצדו של עורך הדין. לא בכדי העריכה טיב שתיל את סך תביעתה בכמיליון שקלים ואכן בסופו של הליך טענה בפני בית-משפט זה (ובפני המומחה) מלוא טענותיה בקירוב לסך זה (ראו והשווה לסכומים המפורטים בעמ' 8-6 לתצהירו של מר עמר. שם תחת הפרק "הוכחות למעילות בכספים"). גרסתו המאוחרת של מר עמר, שהובאה רק במסגרת חקירתו הנגדית, כי הוא מעריך את סך תביעתו ב"כשישה מיליוני ש''ח ויותר" היא בגדר גרסה מאוחרת שנטענה בעלמא ולא נתמכה בראיות.
זהו גם המקום לציין כי לא נעלמו מעייני טענותיה של טיב שתיל בקשר עם הימנעותו של קוריס מהבאת ראיות תקפות, ובעיקרן: הטענה שלפיה קוריס נמנע מלהציג "ספר לקוח" בעניינה והטענה שלפיה קוריס לא הציג תדפיסי חשבון הנאמנות שניהל בקשר עמה. באשר ל"ספר הלקוח"- הצדדים האריכו את הדיבור על אודות חשיבותו של ניהולו והצגתו בגדרו של ההליך לצורך בירור הפלוגתות וכך גם טענו לעצם החובה המוטלת על עו"ד קוריס לנהל ספר כזה בהתאם לחוקי המס, ובפרט בהתאם לסעיף 2 לתוספת ה' להוראות מס הכנסה; בהקשר זה אף הובאו לעדות רו"ח וידן מטעמו של קוריס ורו"ח קידר מטעמה של טיב שתיל; וכך גם המומחה ברזלי נחקר על עניין זה באריכות והתייחס לחשיבותו של ספר זה לא אחת במסגרת חוות-דעתו. אין זה המקום להכריע בשאלת חובתו של עורך-הדין לניהול "ספר לקוח" בהתאם לדיני המס לא כל שכן על ההשלכות הכרוכות בה (בהקשרים אלה ראו למשל: מנחם כהן דיני מסים 8756-8746 (מהדורה תשיעית מורחבת 2022 וכן ד"ר אהרן נמדר ניהול ספרים 192-291 (1992)). עורך-הדין טען כחוט השני לאורך ההליך כי אינו מנהל ספר זה וכי ספר כזה אינו בנמצא. רו"ח וידן אף העיד בעניין זה כדלהלן:
עו"ד גבע: או-קיי ואתה התייחסת פה לתוספת ה' נכון? ואמרת שאפשר לנהל באחת מהדרכים ואמרת ידוע לך אם הוא מנהל ספר לקוחות עו"ד קוריס בתור הרואה חשבון שלו?
העד, מר וידן: לא לא.
עו"ד גבע: אתה יודע או לא? התשובה היא לא מנהל כן מנהל או לא יודע?
העד, מר וידן: עוד פעם אני קודם כל לא יודע כי לא בדקתי אותו כרואה חשבון זה לא מעניין זה לא ספר שהוא נמצא אצלו לא אצלי.
עו"ד גבע: או-קיי.
העד, מר וידן: אבל אני כן יכול אני מעריך שלפי ההתכתבויות האלה לא היה לו משהו מסודר משהו.
עו"ד גבע: או-קיי אז אם הוא מנהל,
העד, מר וידן: בטח לא משהו שהוא רלוונטי לתביעה.
(פרוטוקול מיום 29.1.2024, עמ' 104, שו' 26-15). בהינתן העובדה כי עו"ד קוריס העיד כי אינו מנהל ספר זה ובהינתן שספר שכזה אינו בנמצא, לא מצאתי כי יש טעם של ממש במתן צו בעניינו. עוד אציין כי טיב שתיל טענה לראשונה בסיכומיה כי על עו"ד קוריס להמציא את "ספר התקבולים והתשלומים" אותו הוא מנהל, על מנת שתוכל לדלות מתוכו את הנתונים בהתאם למספרי קבלות וכיוצא באלו. איני מקבל טענה זו שעה שהיא מהווה הרחבת חזית. לא ראיתי כי המומחה דרש קבלתו. יתרה מזו, מתן צו שכזה עלול להביא לפגיעה בזכותו הדיונית של עו"ד קוריס. בהקשר זה ראו למשל את הדברים הבאים מתוך עדותו, כך:
עו"ד גבע: בעמוד 6 לחוות הדעת שלך אתה כותב שביקשת עו"ד קוריס לקבל חשבון לקוח שמופק מתוך ספר לקוחות בהתאם להוראות ניהול ספרים, תסביר לי בבקשה מה זה בדיוק.
העד, מר ברזלי: ספר לקוח צריך להיות או בספר פיזי כרוך, או בתוכנת מחשב שדומה לספר כרוך, כלומר בתוכנת מחשב שאי אפשר למחוק רשומה, יש תוכנות כאלה, יש ספר כזה ידני מי שעדיין רוצה להשתמש, ביקשתי ולא קיבלתי.
עו"ד גבע: ומי שמנהל ספרים על בסיס מזומן הוא מחויב בניהול ספר הלקוחות?
העד, מר ברזלי: כן.
עו"ד גבע: תודה. תאשר לי בבקשה שקובץ אקסל לא מהווה ספר לקוחות כדרישת החוק.
העד, מר ברזלי: נכון. קובץ אקסל ניתן למחוק בו רשומה בלי עקבות, ולכן הוא לא תוכנה מוכרת לניהול חובות סטטוטוריות שהחוק מטיל.
עו"ד גבע: האם קיבלת מעו"ד קוריס מסמך כלשהו שעומד בהתאם להוראות ניהול ספרים של מס הכנסה?
העד, מר ברזלי: לא קיבלתי ספר לקוחות.
עו"ד גבע: האם קיבלת מסמך אחר שעומד בהתאם להוראות ניהול ספרים, או שקיבלת רק קבצי אקסל?
העד, מר ברזלי: רק אקסל.
(פרוטוקול מיום 9.1.2024, החל מעמ' 15, שו' 23 ועד עמ' 16, שו' 8). הנה כי כן, המומחה נחקר בקשר עם הדרישה לניהול ספר לקוח, זאת במובחן מדרישה גורפת לקבלת ספר תקבולים ותשלומים המנוהל על-ידי עורך-הדין. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי אין בידי לקבל את טענת טיב שתיל, שלפיה מסירת ספר התקבולים והתשלומים יספק תמונה ראייתי שלמה ומלאה על נקלה, מאחר שזו לא הוכחה ודי בהפניה לחקירתו הנגדית של רו"ח וידן בהקשר זה (ראו למשל: פרוטוקול מיום 29.1.2024, עמ' 103, שו' 20-10). באשר לטענה בעניין אי המצאת מסמכי חשבון הנאמנות- יש להבחין בין טענות טיב שתיל בהקשר זה לעניין הנפקות המשפטית של אי-הבאת הראיה על-ידי קוריס ועל הסתירות שנמצאו בגרסתו בהקשר זה (כפי שיורחב על כך להלן) לבין טענותיה לעניין קבלת תדפיסי חשבון הנאמנות הכללי לתקופה הרלוונטית אשר לא מצאתי כי בשלב זה של ההליך יש להורות על מסירתם.
טענותיה של טיב-שתיל בדבר תקבולים שנגבו ישירות מחייבים על-ידי עו"ד קוריס לאחר מועד ההיפרדות בסך נטען של 84,934 ש''ח
המומחה ברזלי בחן את טענותיה של טיב שתיל לגופן, בדבר תקבולים שהתקבלו אצל עו"ד קוריס בסך נטען של 84,934 ש''ח. לטענתה של טיב שתיל עו"ד קוריס גבה כספים ישירות מחייבים (צדדים שלישיים) ולא העבירם לידיה. כך, הציגה טיב שתיל לשיטתה שלוש דוגמות בעניינם של החייבים: חטמי אילן, "לבריאות" ושמואל אברהם, כדי לבסס טענתה ל"מעילה" שנעשתה מצדו של עו"ד קוריס - עת גבה כספים ישירות מחייבים לאחר מועד ההיפרדות. עו"ד קוריס דחה מצדו את הטענות ומסר כי לא בוצעה על-ידו כל גביה וממילא כנגד כל סך שהתקבל אצלו בוצע זיכוי בגיליונות האקסל לזכותה של טיב שתיל.
בטרם אדרש לטענותיה של טיב שתיל לגופן יש ויאמר מיד – לא הובאה כל ראיה מצדה של טיב שתיל המבססת טענותיה כי עו"ד קוריס גבה כספים – באופן אקטיבי – ישירות מלקוחות התובעת. טענות חמורות מעין אלה היו צריכות להיתמך בראיות – וכזאת לא נעשה. לא הובאה ראיה לתמוך בטענה כי עו"ד קוריס ביצע פעולה יזומה לגביית חובות או לקבלת כספים מצדדים שלישיים במישרין לאחר מועד ההיפרדות. למצער ניתן היה להביא לעדות את החייבים שנטען כי בוצעה גבייה בעניינם או להציג דוח כזה אחר שנטען בחצי פה כי נערך על-ידי מי מהצדדים (ראו למשל בהקשר זה בפרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 42, שו' 12-11; עמ' 84, שו' 24-6). כך גם מחומר הראיות שהונח לפניי דומה כי הנתבעים שכנגד לא "ניתקו מגע" מעו"ד קוריס עם "גילוי הממצאים" או "החשדות" כפי שהיה מצופה מלקוח המחזיק טענות כה מהותיות נגד עורך-דינו. בהקשר זה ראו למשל דבריו של מר עמר מתוך חקירתו, כדלהלן:
העד, מר עמר: המעילה באמון התגלתה לפחות בעבודה של שנתיים בערך, מ-2010 עד שהודעתי לו ב-2012 שהוא מפסיק לעבוד אצלי בדקנו, זימנו לקוחות שאלנו למה אתם לא משלמים, הביאו הוכחות שהם שילמו לקוריס.
עו"ד חמו: נהדר, נהדר, זאת אומרת ענית לי בצורה מאוד פשוטה. לפני ששלחת לו את מכתב הפסקת העבודה הזאתי אתה כבר שנתיים יודע אחרי עבודה של שנתיים שהוא מועל בך בהרבה מאוד כסף.
העד, מר עמר: נכון.
...
העד, מר עמר: אני חשדתי, נתתי להנהלת חשבונות שלי לבדוק אחד-אחד, בדקו והגיעו למסקנות שהגיעו שהוא גנב.
עו"ד חמו: יופי מעולה.
העד, מר עמר: גנב את כל הכסף.
עו"ד חמו: על עבודה של שנתיים קיבלת עדכונים מהנהלת החשבונות שלך במשך התקופה הזאת של שנתיים שהוא מועל באמון שלך, נכון?
העד, מר עמר: כן.
עו"ד חמו: עד שהודעת לו להפסיק.
העד, מר עמר: כן.
עו"ד חמו: יופי. ובכל זאת בשנתיים האלה שהוא גונב ממך והוא מועל לך במיליונים כמו שאתה אומר אתה ממשיך להעסיק אותו בתיקים, במאות תיקים נכון?
העד, מר עמר: מאז החשד שחשבנו שהוא גונב אותנו לא נמסר לו אף תיק נוסף.
עו"ד חמו: הבנתי. מתי יחסית להודעת ההפסקה - חודש, חודשיים, שנה, שנתיים הבנת, חשדת שהוא מועל בך? לא היית בודק ב-2010 אם לא היית חושד שהוא מועל בך נכון?
העד, מר עמר: אמרתי עוד פעם,
עו"ד חמו: כנראה שב-2010 התחלת לחשוד שהוא מועל בך?
העד, מר עמר: היה לי יועץ שלי לקחתי ב-2010 בעקבות רגע, תן לי לענות לך ממש.
עו"ד חמו: קוראים לו עוזי אפילו.
העד, מר עמר: קוראים לו עוזי רפאלי שהוא גילה שאדון קוריס גנב וגזל ועשה הרבה רמאויות,
עו"ד חמו: איפה הוא אגב? למה הוא לא בתצהיר פה?
העד, מר עמר: כי אני לא צריך, יש לי הוכחות למה אני צריך את עוזי רפאלי? מה אני צריך להוכיח להביא את עוזי להוכיח שעכשיו יש אור שמש ולא לילה?
עו"ד חמו: מאוד פשוט הוא עשה לך, הוא דו"ח, הוא עשה לך דו"ח.
העד, מר עמר: לא, אין צורך, לא.
עו"ד חמו: למה? הוא עשה לך דו"ח. עוזי רפאלי עשה לך,
העד, מר עמר: יכול להיות שהוא עשה דו"ח, יכול להיות שהוא עשה דו"ח.
עו"ד חמו: יכול להיות שהוא עשה לך דו"ח?
העד, מר עמר: כן יכול להיות.
עו"ד חמו: למה אנחנו לא רואים אותו בחומר הראיות פה?
העד, מר עמר: כי לא היה צריך למסור את הדו"ח שהוא עשה.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 83, שו' 4 – עמ' 84, שו' 20. וראו גם, בין היתר, באותו הקשר בעמ' 38, שו' 18 בקשר עם הדוח שהופק על-ידי הנהלת החשבונות). הנה כי כן, טענות טיב שתיל בהקשרים אלה נטענו בעלמא ובלשון רפה וממילא לא הוכחו.
ביחס לחייב מר חטמי אילן טענה טיב שתיל כי זמן רב לאחר מועד ההיפרדות, העולה על שנתיים, קיבל עו"ד קוריס סך של 44,600 ש''ח במישרין מחייב זה. ממצאי בדיקתו של המומחה העלו כי בהתאם להסדר נושים, שנערך ביום 2.9.2014, קיבל עו"ד קוריס שיק על סך של 44,600 ש''ח. המומחה מציין כי טיב שתיל המציאה לידו הן את הסדר הנושים שנערך והן צילום השיק לפקודת עו"ד קוריס (ראו גם בנספח 6 לתצהירו של מר עמר). בהתאם לכלל 40 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי לשכת עורכי-הדין), עורך-דין שקיבל כסף עבור לקוחו חייב להודיע לו על כך, כלומר למסור לו על-כך הודעה יזומה תוך זמן סביר. ושנית, על עורך-הדין להעביר אליו את הכסף שקיבל תוך זמן סביר מעת קבלתו בהתאם לנסיבות העניין. בהקשר זה יכול עורך-הדין לבדוק תחילה את נסיבות קבלת הסך וכן לבדוק חשבונותיו, האם זכאי הוא להחזר הוצאות או שכר טרחה ולעכב בידיו את הכספים בהתאמה. ואולם, בהתאם לכלל זה, עורך-הדין אינו ראשי לנכות סכומים מתוך הסך שקיבל בשביל לקוחו, אלא בהסכמת הלקוח (גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 106 (2001) (להלן: קלינג)). בנסיבות המקרה דנן, עו"ד קוריס התייחס בחקירתו לנסיבות מקרה זה, בין היתר, כך:
עו"ד חינצין: לאותו המכתב צולם צילום של צ'ק. במכתב מפורט לגבי הסכמה שגובשה לסגור את תיק ההוצאה לפועל בתמורה לתשלום של 44,600 ש"ח. אם הפסקת לייצג בשנת 2012 מדוע שנתיים וחצי לאחר מכן אתה עדיין סוגר פשרות בתיקים?
העד, עו"ד קוריס: אז מה שאתה אומר פשוט לא נכון, החייב הזה היה בפשיטת רגל, אני לא הגעתי איתו לשום הסדר, אני רואה פה עוד שם של עו"ד מר צוקר מנחם, אני לא יודע מה זה אומר הוא לא קשור למשרדי. אני כן יודע שאני טיפלתי בתיק הזה לפני, הגשתי תביעת חוב ולדעתי זה בכלל, טוב אני לא הגעתי איתו לשום הסדר.
עו"ד חינצין: וזה שאתה רשום על גבי המוטב בצ'ק?
העד, עו"ד קוריס: אוקיי, אני לא אומר שלא הגיע הצ'ק הזה למשרדי, אני לא, לא בשיתוף פעולה איתי, הגיע הצ'ק הזה למשרדי,
עו"ד חינצין: מה עשית עם הצ'ק?
העד, עו"ד קוריס: מגיע צ'ק לפקודתי למשרד מפקידים אותו לחשבון, מה עושים עם צ'ק?
עו"ד חינצין: מפקיד אותו לחשבון.
העד, עו"ד קוריס: אני לא באופן אישי.
עו"ד חינצין: קיבלת אישור מטיב שתיל להפקיד את הצ'ק הזה?
העד, עו"ד קוריס: אז שוב לא, מגיע צ'ק, מגיעים באותה תקופה הגיעו למשרדי בלי להגזים צ'קים רבים,
עו"ד חינצין: ואתה מפקיד את כולם לחשבון.
העד, עו"ד קוריס: ואם מגיע צ'ק לפקודתי אני, לא אני, הנהלת חשבונות מקבלת צ' מפקידה אותו.
עו"ד חינצין: ולא מעניין אותך מה זה מי זה, תפקידו לחשבון שלי.
העד, עו"ד קוריס: שוב מגיע להנהלת חשבונות צ'ק לפקודתי, מפקידים אותו.
עו"ד חינצין: הבנתי.
העד, עו"ד קוריס: דרך אגב,
עו"ד חינצין: העברת את התשלום הזה לטיב שתיל?
העד, עו"ד קוריס: בניגוד למה שאתה, דיווחנו על התשלום הזה.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 143-142). הנה כי כן, עו"ד קוריס אישר כי הסך האמור התקבל אצלו לאחר הפסקת הייצוג ומועד ההיפרדות וכי הוא לא ביצע פעולה משפטית בקשר עם ההסדר מושא החיוב. כמו כן, קוריס לא טוען כי העביר את הכספים לטיב שתיל, אלא רק כי דיווח על התשלום. אסמכתה כפי הנטען על אודות דיווח זה לא הוצגה. עוד טוען הוא כי טיפל בהליך בעניינו של חייב זה לפני מועד ההיפרדות ולפיכך היה זכאי לכספים אלה, אלא שכפי שיובהר להלן, המערכת ההסכמית בין הצדדים, לאמור הסכמי שכר-הטרחה, לא קבעו מנגנון גבייה ביחס לתיקי-חייבים לאחר מועד ההיפרדות ובהתאם לדין יש להחזיק עובדה זו לחובתו של עו"ד קוריס. כמו כן, עו"ד קוריס לא טען (ולפיכך גם לא הוכיח) כי הוא זכאי לשכר-טרחה בעניין זה. לפיכך, בנסיבות המתוארות ובהינתן ממצאיו של המומחה, לרבות העובדה כי הסדר הנושים נערך ביום 2.9.2014 – מועד מובהק לאחר מועד ההיפרדות ואין על-כך כל חולק –מצאתי כי סך זה 44,600 ש''ח (על פרותיו) שייך לטיב שתיל. אשר לקביעת המומחה שלפיה בגיליונות האקסל, שערך עו"ד קוריס, מופיע סך של 44,600 ש''ח כ"זיכוי" לטובת טיב שתיל, באופן שתואם את גרסתו של עו"ד קוריס (ראו בעמ' 34 לחוות-דעתו), הרי בהינתן הקביעה שלפיה גיליונות אלה לא יכולים לשמש כראיה להוכחת גובה החוב של טיב שתיל (ושל הנתבעים שכנגד); בהינתן שעורך-דין אינו ראשי לקזז סכומים המגיעים לו מלקוחו כנגד סכומים המגיעים ללקוח ממנו (ראו מיני רבים: ע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ"ד נ"ד(1) 303, 324-323 (2000); בהינתן שעורך-דין רשאי לנכות סכומי כסף מתוך כספים שהגיעו לידיו עבור לקוחו, אך ורק בהסכמת הלקוח; בהינתן שעו"ד קוריס לא הוכיח שניתנה הסכמה כזו מצד טיב שתיל (או מצד הנתבעים שכנגד); ובהינתן שהסכמי שכר הטרחה, כפי שיורחב עוד להלן, לא כללו הסכמת הלקוח (טיב שתיל) לקיזוז כאמור, מצאתי כי עו"ד קוריס חב לטיב שתיל את הסך האמור של 44,600 ש''ח. ואולם, הדברים אינם מתמצים בכך ונדרש לבחון בהקשר זה - ולו לשם הזהירות ובבחינת למעלה מן הצורך - את זכותו של עו"ד קוריס לעכב את הכספים האמורים; זאת, על אף שלא נטענה על-ידי עורך-הדין במסגרת הסיכומים מטעמו (בהקשר זה יוער כי קוריס עמד אך על זכות הקיזוז העומדת לו וראו סעיפים 45 ו-106 לסיכומים מטעמו). כאמור, כלל הוא כי "נאסר על עורכי-דין לעשות שימוש כלשהו בכספי לקוחותיהם בלא הסכמה מפורשת. לעורכי דין מוקנית זכות עכבון להבטחת תשלום חוב שחייבים להם לקוחותיהם, ואף זאת במגבלות שבסעיף 88 לחוק לשכת עורכי-הדין" (קלינג, עמ' 295). ואולם, בהוראות החוק הצריכות לעניין אין התייחסות לכספים כאל נכס שניתן לעכבו ואין העכבון חל על כספים של הלקוח שבידי עורך הדין במקרים בהם: כספים שהגיעו לעורך הדין שלא עקב השירות המקצועי; כספים שהגיעו לעורך הדין שלא בהסכמת הלקוח; כספי פיקדון; וכספים שניתנו לעורך הדין כנאמן (שם, עמ' 299 וההפניות שם). בנסיבות המקרה שלפניי ניתן להסתפק בקביעה כי הכספים האמורים הגיעו לעו"ד קוריס שלא בהסכמת הלקוח ודי בקביעה זו כדי להורות על השבתם לידי טיב שתיל.
גם ביחס לחייב "לבריאות" טענה טיב שתיל כי בניסיון לגבות את החוב פנתה לחייב זה והוא טען בפניה כי שילם את סך של 29,344 ש''ח לעו"ד קוריס במישרין לאחר מועד ההיפרדות. לטענתה, עו"ד קוריס לא דיווח על אודות כספים אלה ולא העבירם לידיה (ראו סעיף 29 לתצהירו של מר עמר וכן בנספח 11 לתצהירו). עו"ד קוריס מצדו טוען כי אין חייב תחת שם זה ("לבריאות") וכי ככל ומדובר בתקבול מהחייבת שלומית כהן (חכמון) כי אז קיים זיכוי בגיליונות האקסל שערך. המומחה בחן את טענותיו של עו"ד קוריס וציין כי הזיכוי בגיליונות האקסל תחת שם החייבת שלומית כהן, כוללים זיכוי בסך של 59,500 ש''ח. עוד ציין המומחה כי התקבלו מטיב שתיל צילומי שיקים על סך של 29,334 ש''ח שנפדו על-ידי עו"ד קוריס וכי שם המורשה על גבי השיק הינו שלומית כהן. יובהר בהקשר זה כי טיב שתיל צרפה צילום של 11 המחאות עוקבות של גלאם צורי ניסים ושם שם המורשה הוא כהן שלומית, שמועד פירעונם מתחיל בחמישה עשר לחודש יולי 2012 ומסתיים בחמישה עשר לחודש יוני 2013 (להוציא המחאה המיועד לחמישה עשר לחודש דצמבר 2012) ואשר סכומם מסתכם במדויק לסך האמור של 29,344 ש''ח. בנוסף, צרפה טיב שתיל כרטסת הנהלת חשבונות של הלקוח "לבריאות-שדה צבי". עו"ד קוריס נחקר על-ידי ב"כ הנתבעים שכנגד ביחס לחייב גלאם צורי, כדלהלן:
עו"ד חינצין: כן, אני מציג לך צ'קים של לקוח של טיב שתיל בשם גלאם צורי ניסים, תאשר לי שקיבלת ממנו 9 צ'קים באמצע שנת 2012 חצי שנה לאחר הפסקת הייצוג שלכם.
העד, עו"ד קוריס: לא, לא מאשר.
עו"ד חינצין: לא מאשר?
העד, עו"ד קוריס: לא זה צ'קים, זה צ'קים שא' אתה אומר קיבלת, משרדי קיבל אבל זה לא לי, לא אחרי הייצוג אלא זה לפני, זה צ'קים דחויים שניתנו לפני סוף הייצוג.
עו"ד חינצין: צ'קים דחויים שניתנו לפני סוף הייצוג.
העד, עו"ד קוריס: נכון.
עו"ד חינצין: והצ'קים האלה,
העד, עו"ד קוריס: זה לא מדווח.
עו"ד חינצין: והצ'קים האלה הם לתאריך פירעון תקשיב לשאלה של אמצע 12 חצי שנה לאחר סיום הייצוג. מה עשית עם הצ'קים האלה?
העד, עו"ד קוריס: דיווחתי עליהם, זה מדווח וגם אני חושב שזה גם אחד מהדברים שהמומחה בדק ברזילי.
עו"ד חינצין: מה זה דיווחתי עליהם? הפקדת אותם בחשבון שלך?
העד, עו"ד קוריס: דיווחתי על, תראה מה זה הפקדת?
עו"ד חינצין: זה צ'קים לפקודת נועם קוריס.
העד, עו"ד קוריס: אני מניח שהופקדו כן.
עו"ד חינצין: מניח שהופקדו בחשבון חצי שנה לאחר הפסקת הייצוג.
העד, עו"ד קוריס: אבל שוב,
עו"ד חינצין: אוקיי הלאה.
העד, עו"ד קוריס: זה רק חלק מסדרה אדוני, זה חלק מסדרה. יכול להיות שקיבלתי ב-2010 סדרה של 48 קדימה וכבר ב-2010 שקיבלתי דיווחתי, זה כבר נכנס לחשבון.
עו"ד חינצין: תגיד לי כשאתה אומר, כשאתה אומר דיווחתי,
העד, עו"ד קוריס: ואחרי זה הסדרה נמשכת.
עו"ד חינצין: שנייה. כשאתה אומר דיווחתי למה אתה מתכוון דיווחתי? למי דיווחת?
העד, עו"ד קוריס: ללקוח לעמר.
עו"ד חינצין: לעמר.
העד, עו"ד קוריס: נכון.
עו"ד חינצין: דיווחת למה שקיבלתי כסף אחרי הפסקת ייצוג ואני מפקיד אותו אצלי בחשבון.
העד, עו"ד קוריס: לא, זה אתה,
עו"ד חינצין: אז מה דיווחת?
העד, עו"ד קוריס: אתה משנה את התשובה שלי, אני הסברתי קיבלתי צ'קים דחויים בהסדר כשעוד ייצגתי אותו, ברגע שקיבלתי אותם דיווחתי וכשהגיע מועד פרעונם הפקדתי, וכשאני אומר אני זה לא אני זה הנהלת חשבונות.
עו"ד חינצין: דיווחתי למי למשה עמר?
העד, עו"ד קוריס: נכון.
עו"ד חינצין: יש לך אסמכתא בכתב על הדיווח הזה?
העד, עו"ד קוריס: אבל כבר היינו שם וגם אם הפנית את זה לברזילי והוא מצא את זה שאני, שהוא, שכן דיווחתי ושאני דובר אמת.
עו"ד חינצין: ואתה לא יכול להפנות אותי.
העד, עו"ד קוריס: בוא, בוא, בוא, אתה קיבלת את האקסלים במהלך התקופה בצורה דיגיטלית שיהיה לך קל ונוח לבדוק ובדקת תיק תיק וראית שב99.99 מה שנעשה אצלי מדויק.
עו"ד חינצין: איפה הכסף? איפה הכסף של הצ'קים?
העד, עו"ד קוריס: הכסף? הכסף אצל עמר.
עו"ד חינצין: אצל עמר?
העד, עו"ד קוריס: עמר כן.
עו"ד חינצין: אבל אמרת שהפקדת את זה בחשבון שלך.
העד, עו"ד קוריס: בוא, בוא אני אגיד לך. אני,
עו"ד חינצין: אמרת שהפקדת את זה בחשבון שלך.
העד, עו"ד קוריס: נו.
עו"ד חינצין: אז איך זה אצל עמר?
העד, עו"ד קוריס: מה זאת אומרת?
עו"ד חינצין: איפה הצ'קים האלה הופקדו?
העד, עו"ד קוריס: מה הראית לי צ'קים של 1000 שקל?
עו"ד חינצין: מה זה משנה של שקל, איפה הצ'קים האלה הופקדו?
העד, עו"ד קוריס: הוא השאיר, בוא מה זה איפה הם הופקדו?
עו"ד חינצין: איפה הם הופקדו באיזה חשבון?
העד, עו"ד קוריס: בחשבון הנאמנות הכללי שלי.
עו"ד חינצין: ולאן זה הלך לאחר מכן?
העד, עו"ד קוריס: מה זאת אומרת לאן זה הלך?
עו"ד חינצין: זה יוני 2012.
העד, עו"ד קוריס: זה כיסה מעט מבור האגרות.
עו"ד חינצין: כיסה.
העד, עו"ד קוריס: מעט מבור האגרות שעמר השאיר אצלי.
עו"ד חינצין: שלחת הודעת קיזוז? שלחת הודעת קיזוז?
העד, עו"ד קוריס: זה בור אגרות.
עו"ד חינצין: שלחת הודעת קיזוז? שלחת?
העד, עו"ד קוריס: שלחתי הודעה ודיווח.
עו"ד חינצין: שלחת הודעה ודיווח ואתה לא יכול להציג לי עכשיו אסמכתא על הודעה ודיווח.
העד, עו"ד קוריס: הצגתי מה.
עו"ד חינצין: לא הצגת, תציג לי עכשיו ולבית המשפט הודעה ודיווח.
העד, עו"ד קוריס: אז בוא אני אציג לך את נספח 12 אם אני זוכר נכון.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 148-145). לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים בהקשר זה, לרבות חומר הראיות שהונח לפניי, ובהינתן העובדה כי נשמרה לעו"ד קוריס הזכות להתגונן בפני טענה זו במלואה, לרבות (אך לא רק) האפשרות לטעון בהקשר זה במסגרת הסיכומים מטעמו ולרבות העובדה כי לתצהירו של מר עמר צורפו ההמחאות המתוארות אשר הסתכמו לכדי הסך האמור במדויק בקשר עם טענותיו ותוך הפניה פרטנית לנספח האמור – כי אז, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל הוכיחה טענתה ואילו מנגד עו"ד קוריס אישר קבלת הכספים האמורים על-ידו מבלי שהוכיח הטענה כי מדובר "בסדרת שיקים" שקיבל בקשר עם השירות המשפטי שנתן לטיב שתיל או כי השיקים האמורים נמסרו לו עובר למועד ההיפרדות. כך גם טען עו"ד קוריס בעדותו כי הוא מסתמך בהקשר זה אך על גיליונות האקסל שמסר, בהינתן האמור לעיל בקשר עם משקלם הראייתי של גיליונות אלו, מצאתי כי עו"ד קוריס חב לטיב שתיל את הסך האמור של 29,344 ש''ח.
ביחס לחייב שמואל אברהם טענה טיב שתיל כי עו"ד קוריס קיבל כספים על-סך של 11,000 ש''ח באמצעות העברות בנקאיות. מנגד, טען עו"ד קוריס כי "מדובר בשכפול נתונים של אותו לקוח תחת הגדרה אחרת – תיקי הוצאה לפועל שנסגרו". בעניין זה קבע המומחה כי התקבלו מסמכים המעידים על העברות בנקאיות שבוצעו מאת החייב שמואל אברהם לטובת עו"ד קוריס על סך כולל של 11,000 ש''ח. עוד ציין המומחה בהקשר זה כי עו"ד קוריס הפנה לשורת זיכוי בגיליונות האקסל על סך 7,500 ש''ח בלבד. עו"ד קוריס נחקר בהקשר זה וטען כדלקמן:
עו"ד חינצין: אני מפנה אותך, אבל אני בוחר מה לשאול. אני מפנה אותך לעמוד 302 נספח 14 לתצהיר עדות ראשית מטעם משה עמר, תדפיס מתיק הוצאה לפועל של חייב בשם דוד שמואל, הפעם ב-16/03/2015 זאת אומרת 3 שנים לאחר הפסקת הייצוג הגשת בקשה להקטנת קרן חוב בסך של 22,213 ש"ח בסגירת תיק, למה עשית את זה ב-2015?
העד, עו"ד קוריס: דבר ראשון אתה טוען, אתה טוען שאני הגשתי את הדבר הזה לא אני, אני כן אגיד לך שראיתי בתצהיר של עמר בכרטסת הנהלת חשבונות של עמר שהחוב הזה של מר שמואלי מאופס אצל עמר כלומר זה הוכחה שעמר קיבל את הכסף אם אצלו זה מאופס, אני גם רוצה להפנות אותך להתייחסות שלי בתצהיר לאותו עניין כי בנושא הזה גם עשיתם סלט, לקחתם שני חייבים אב ובן שמואל דוד, אב ובן וניסיתם לעשות שם סלט שחלק מה ששולם על האב זוכה באב, מה ששולם על הבן זוכה בבן ואתה יודע מה בתיק הזה הצלחתם להטעות את ברזילי למרות שצירפתי לתצהיר שלי מסמכים שמראים שהטעיתם את ברזילי ואני מקווה ש-, אני מקווה ומאמין גם שבית המשפט יקבל את עמדתי בעיקר שהחוב בכרטסת שלכם מאופס.
עו"ד חינצין: בוודאי. אתה מבצע עשרות פעולות שנים לאחר סיום הפסקת ייצוג בלי להראות מסמך אחד שמאשר לך לעשות את זה.
העד, עו"ד קוריס: זה לא נכון, אני מפנה אותך שוב למשל לנספחים של התצהיר של עמר,
עו"ד חינצין: תראה לי עכשיו מכתב אחד שמאשר לך לסגור תיק ב-2015, עכשיו.
העד, עו"ד קוריס: סבבה, תביא לי בבקשה את התצהיר של עמר.
עו"ד חינצין: יש לך הכל.
העד, עו"ד קוריס: את התצהיר של עמר.
עו"ד חינצין: יש לך עו"ד קדימה, תראה לי איפה ב-2015 אני מבקש לסגור תיק הוצאה לפועל מספר ככה וככה.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 161-160). ובהמשך:
העד, עו"ד קוריס: אז התשובה שלי הייתה בנוגע לבין 2004 ל-2012 שהפנו אותי לסעיף 9.2 לתצהירי בנוגע למר שמואל שהוא הפנה אמרתי מה שהתקבל אצלי דווח, אני יכול להסתכל בדיוק בתאריכים ולהשוות למה שכתבתי אחרי בדיקה אבל לא קיזזתי שום דבר ללא אישור, לא קיבלתי גם את הכספים שהוא טוען להם וחיזקתי את מה שאמרתי ואמרתי כרטסת הנהלת החשבונות שלו לאותו חייב היא מאופסת לפי מה שהוא צירף, מזה אני לומד שהבן אדם כבר לא חייב לו לשיטתו אז אני לומד שהוא קיבל את הכסף אחרת היה נשאר לו חוב בכרטסת.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 169, שו' 20-14). לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח בפניי בעניין זה, לרבות החומר שצורף כנספים 21 ו-69 לתצהירו של עו"ד קוריס וכן נספח 11 לתצהירו של מר עמר, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו. הטעם העיקרי לכך נעוץ בעובדה כי טיב שתיל הציגה אסמכתאות לכך שבוצעו שלוש העברות בנקאיות מהחייב שמואל אבהרם לעו"ד קוריס בסך מצטבר של 11,000 ש''ח, ואולם העברות אלו נעשו בחודשים יולי, ספטמבר ואוקטובר 2010, כלומר עובר למועד ההיפרדות. טיב שתיל לא ידע ליישב הדברים מול הגרסה שהציג עו"ד קוריס בהקשר זה. ביחס לחייב שמואל דוד ראו גם קביעתי בהמשך.
טענותיה של טיב שתיל בדבר החזרי ערבונות מבית-משפט בסך נטען של 40,000 ש''ח
עוד טענה טיב שתיל ביחס לשני תיקי חייבים כי ערבונות ששולמו על-ידה הושבו על-ידי גזברות בתי המשפט לעו"ד קוריס במישרין, אך הוא לא העבירם לידה וחמור מכך דרש ממנה החזר ערבונות תוך הצגת מצג שווא, שלפיו הוא זה ששילם את הסך האמור. בהקשר זה מציגה טיב שתיל שתי דוגמות של תיקי חייבים: חדד יצחק ודמרי פנחס בהם סכום ערבונות כולל של 40,000 ש''ח (20,000 ש''ח בעניינו של כל חייב; בהקשר זה ראו בסעיף 20 לתצהירו של מר עמר ובעמוד 36 לחוות-הדעת של המומחה ברזלי). ביחס לחייב יצחק חדד - טען עו"ד קוריס מצדו כי "נתון באקסל שהאגרה אכן הוחזרה". כמו כן, בחקירתו הנגדית השיב עו"ד קוריס בהקשר זה, בין היתר, כך:
עו"ד חינצין: טוב. אני מציג לך עכשיו את נספח 12 לתצהיר העדות הראשית עמוד 94, תצהיר עדות מטעם משה עמר עמוד 94. זה פסק דין בתיק 1709-09, התיק נקרא טיב שתיל נגד יצחק חדד. בפסק הדין נקבע כי הערבות תוחזר לטיב שתיל. מדוע לא העברת לטיב שתיל בחזרה את הערבות?
העד, עו"ד קוריס: דבר ראשון אם כתוב שיוחזר לטיב שתיל אז בטח נשלח לטיב, לכאורה יכול להיות שנשלח לטיב שתיל. דבר שני,
עו"ד חינצין: לא הבנתי לכאורה נשלח לטיב שתיל או שהעברת לטיב שתיל?
העד, עו"ד קוריס: אם, לא, אל תנסה לשנות לי את התשובות אדוני.
עו"ד חינצין: אני מנסה להבין את התשובה.
העד, עו"ד קוריס: אז אני מסביר את התשובה. אם בפסק דין נרשם יוחזר למערערת ולא לבא כוח אז יכול להיות שנשלח למערערת, אני לא זוכר.
עו"ד חינצין: ואם אני אומר לך שהכסף הופקד אצלך?
העד, עו"ד קוריס: אז אם הכסף הופקד אצלי יכול להיות אז הוא הופקד אצלי וזה דווח שזה חזר והכל נמצא בדו"חות.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 148, שו' 31-18). כמו כן, המומחה קבע ביחס לחייב זה כי "התקבלו אסמכתאות לפיהן בוצעה העברה בנקאית מחשבונה של החברה לטובת עורך הדין בסך של 20,000 ש״ח בצירוף מכתב לוואי שלפיו עורך הדין מבקש מהחברה שתעביר לו את הסכום האמור לצורך תשלום הערובה בתיק של החייב. בגיליון האקסל, בשורות אליהן מפנה עורך הדין מופיע זיכוי בסך 20,000 ש״ח". ודוקו: המומחה קבע כי טיב שתיל הציגה בפניו אסמכתאות בקשר עם העברה, עו"ד קוריס אישר מנגד בחקירתו את קבלת הכספים מושא הטענה וביקש לסמוך טענתו על גיליונות האקסל גרידא. כך, המומחה לא קבע כי הוצגו לו מסמכי המקור לבד מגיליונות האקסל. לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים, ובין היתר נתתי דעתי למסמכים שצורפו כנספח 12 לתצהירו של מר עמר ולקביעתו של המומחה, מצאתי כי במאזן ההסתברויות הוכיחה טיב שתיל טענתה ביחס לסך של 20,000 ש''ח. אבהיר כי לא נעלמה מעייני טענת עו"ד קוריס שלפיה הוא שנשא בתשלום זה (ראו נספח 60 לתצהירו). ואולם, העברה בנקאית זו שבוצעה על-ידי קוריס מחשבון הנאמנות הכללי (בעניין זה השוו בין נספח 14 לבין נספח 60 לתצהירו של קוריס), אין בה כדי לסתור טענתה של טיב שתיל כי ביצעה בד בבד העברה בסך האמור אליו. בהינתן הקביעה שלהלן בקשר עם אופן התנהלותם החשבונאית של הצדדים בכל הנוגע לתשלום הוצאות, אגרות וכיוצא באלה (ראו הדיון במסגרת התביעה שכנגד); בהינתן קביעותיו של המומחה; בהינתן נטל הבאת הראיה; ובהינתן שעו"ד קוריס לא הביא כראיה את התדפיסים האמורים בקשר עם חשבון הנאמנות מצאתי כי דין טענתו להידחות.
ביחס לחייב דמרי פנחס טענו הצדדים טענות זהות. בחקירתו לא מסר עו"ד קוריס הסבר מניח בקשר עם הטענות (פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 149, שו' 19 – עמ' 150, שו' 19). גם בעניין זה קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה שולם ערבון ערעור בסך 20,000 ש״ח בסניף דואר בנתיבות במסגרת ערעור אזרחי שבין החברה לבין החייב. בגיליון האקסל, בשורות אליהן מפנה עורך הדין מופיע זיכוי בסך 20,000 ש״ח". הנה כי כן, בהינתן ממצאיו של המומחה מצאתי כי במאזן ההסתברויות הוכיחה טיב שתיל טענתה ביחס לסך של 20,000 ש''ח.
טענותיה של טיב שתיל בדבר תקבולים בתיקי הוצאה לפועל שטרם הועברו לידה בסך נטען של 33,266 ש''ח
טיב שתיל טוענת ביחס לאחד-עשר תיקי חייבים טענה זהה, שלפיה עו"ד קוריס נמנע מלהעביר לידיה תקבולים שהתקבלו בעניינם. ביחס לחייב אסרף שלמה טוען עו"ד קוריס, בין היתר, כי סך זה הושב לחייב. המומחה קבע בהקשר זה כי "בגיליון אקסל, בשורה אליה מפנה עורך הדין מופיע זיכוי בסך 5,450 ש״ח. בהתאם לתדפיס הוצאה לפועל שהתקבל מהחברה קיימת שורה 'תשלום לזוכה באמצעות מס״ב – לידיעה בלבד' בסך 9,046 ש״ח". לאחר שבחנתי את מלוא הראיות שהנחו לפניי, לרבות נספחים 21 ו-61 לתצהירו של עו"ד קוריס ונספח 13 לתצהירו של מר עמר, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב יעקב דניאל גרוסמן טוען עו"ד קוריס כי כלל התקבולים דווחו ומופיעים ב"כרטיס הלקוח" בנספח 12 לתצהירו. בהקשר זה קבע המומחה כי "סה״כ זיכויים בגיליון האקסל ביחס לחייב זה מסתכמים לסך של 3,614 ש״ח. לפי תדפיסי הוצאה לפועל שהתקבלו מהחברה עולה כי בין השנים 2014-2017 שולמו במס״ב סך של 1,413.34 ש״ח לבנק 12 סניף 608 חשבון 677770. תשלומים לזוכה באמצעות מס״ב - לידיעה בלבד בהתאם לתדפיסים שהומצאו מסתכמים לסך של 3,095.57". לאחר שבחנתי את מלוא הראיות שהונחו לפניי, לרבות קביעתו של המומחה, נספח 12 לתצהירו של עו"ד קוריס ונספח 13 לתצהירו של מר עמר, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב סויסה יצחק קבע המומחה כי "בגיליון האקסל, בשורה אליה מפנה עורך הדין מופיע זיכוי בסך של 7,014 ש״ח. בהתאם לתדפיסי הוצאה לפועל שהומצאו על ידי החברה תשלום לזוכה באמצעות מס״ב- לידיעה בלבד- 7,014 ש״ח". ביחס זה לחייב זה ראו התייחסותי בהמשך בקשר עם טענת טיב שתיל ביחס לאופן סגירת התיק. כמו כן, לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים בהקשר זה מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב עזאם מאור טוען עו"ד קוריס, בין היתר, כי חלק מהתקבולים בעניינו של חייב זה מופיעים על שם החייב "עטא סעיד והיב" אשר היה חייב יחד ולחוד עם מר עזאם מאור. המומחה קבע כי "בגיליון האקסל מופיע זיכוי בסך של 250 ש״ח. בהתאם לתדפיסי הוצאה לפועל שצורפו על ידי החברה עולה כי בשנת 2015 שולמו במס״ב לבנק 12, סניף 608, חשבון 677770 סך של 3,756.58 ש״ח ועוד תשלום לזוכה באמצעות מס״ב משנת 2009 בסך 250 ש״ח ובסה״כ 4006.58 ש״ח". לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים בקשר עם חייב זה, לרבות נספח 62 לתצהירו של עו"ד קוריס ונספח 13 לתצהירו של מר עמר, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב הומינר רועי קבע המומחה כי "בגיליון האקסל קיימים זיכויים בסך של 62,965 ש״ח. תשלומים לזוכה באמצעות מס״ב – לידיעה בלבד בהתאם לתדפיסי הוצאה לפועל שהועברו על ידי החברה מסתכמים לסך של 7,815.76". מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה; בעניינו של חייב זה ראו הקביעות להלן.
ביחס לחייב נעים עייט טוען עו"ד קוריס, בין היתר, כי דיווח על כך לטיב שתיל. בהקשר זה קבע המומחה כי "בגיליון האקסל מופיעים זיכויים בסך של 338 ש״ח ביחס לחייב זה. בהתאם לתדפיס הוצאה לפועל שצורף על ידי החברה עולה כי בין השנים 2015-2016 שלם במס״ב לבנק 12, סניף 608, חשבון 677770 סך של 838 ש״ח". לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים בקשר עם חייב זה, לרבות נספח 63 לתצהירו של עו"ד קוריס ונספח 13 לתצהירו של מר עמר, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב פרחי שחר לכיש (כרמלה פרץ) טוען עו"ד קוריס כי טיב שתיל קיבלה את מלוא סך החוב בקשר עם חייב זה במישרין. המומחה קבע בעניין זה כי "עורך הדין צירף צילום שיק על סך של 33,034 ש״ח מאת פרץ כרמלה לטובת החברה, בנוסף צורף מכתב לוואי מאת אמנון פישמן אל עורך הדין, מיום 26 באפריל 2007, לפיו החברה מבקשת להקפיא את העיקול בחשבון הבנק של החייב. החברה צירפה תדפיסי הוצאה לפועל מהם ניתן לראות כי בין השנים 2014-2017 הועברו תקבולים בסך 746.48 ש״ח בתיק ההוצאה לפועל לבנק 12, סניף 608, חשבון 67770. בגיליון האקסל קיימים זיכויים תחת הלקוח פרץ כרמלה בסך של 1,356 ש״ח". לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח בפניי, לרבות חקירתו של עו"ד קוריס בקשר עם חייב זה, התייחסותם של הצדדים כולם לחייב זה בהקשרים שונים שנטען בעניינם (ראו התייחסותי בהמשך), נספחים 65-64 לתצהירו של עו"ד קוריס, פרוטוקול מיום 3.1.2004, עמ' 160-159 ולרבות מלוא ממצאיו של המומחה בקשר עם חייב זה, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב עוזי שריפי טוען עו"ד קוריס, בין היתר, בסעיף 333 לתצהירו. בהקשר זה קבע המומחה כי "בגיליון האקסל מופיע זיכוי החברה בסך של 85 ש״ח ביחס לחייב זה. מסקירת תדפיסי הוצאה לפועל שהועברו על ידי החברה מופיעות פעולות בתיק מסוג ״תשלום זוכה באמצעות מס״ב – לידיעה בלבד״ בסך 1930 ש״ח". ביחס זה לחייב זה ראו התייחסותי בהמשך בקשר עם טענת טיב שתיל ביחס לאופן סגירת התיק. כמו כן, לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים בהקשר זה מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב אבי דפנה טען עו"ד קוריס באריכות הן בסעיפים 335-334 לתצהירו והן בחקירתו הנגדית (ראו למשל בפרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 163-162 וראו גם בנספח 67 לתצהירו). המומחה קבע כי "מסקירת תדפיס הוצאה לפועל שהתקבל מהחברה עולה כי התקבול בסך 142 ש״ח הינו 'תשלום לזוכה באמצעות מס״ב – לידיעה בלבד'. לא מופיעים זיכויים בגיליון האקסל בגין לקוח זה." לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח בפניי מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב סעיד איוב חלול המומחה קבע מצדו כי "בגיליון האקסל מופיע זיכוי בסך 174.75 ש״ח. מסקירת תדפיס הוצאה לפועל שהתקבל מהחברה עולה כי התקבול בסך 342 ש״ח הינו תשלום לזוכה באמצעות מס״ב – לידיעה בלבד'". לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח בפניי, לרבות חקירתו של עו"ד קוריס בקשר עם חייב זה בפרוטוקול מיום 3.1.2004, עמ' 154 ולרבות מלוא ממצאיו של המומחה בקשר עם חייב זה, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב סוליני שמשון קבע המומחה "מופיע באקסל זיכוי בסך 48 ש״ח. החברה צירפה תדפיסי הוצאה לפועל (מהמערכת החדשה) מהם ניתן לראות כי בין השנים 2014-2017 הועברו תקבולים בסך 43.22 ש״ח בתיק ההוצאה לפועל לבנק 12, סניף 608, חשבון 67770". לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח בפניי לרבות מלוא טענות הצדדים במסגרת פרק זה, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
טענותיה של טיב שתיל בדבר סגירת תיקי הוצאה לפועל ואי העברת תקבולים לידה בסך נטען של כ-911,780 ש''ח
עיקר טענת טיב שתיל בהקשר זה היא כי עו"ד קוריס הורה על סגירתם של שבעה-עשר תיקי חייבים מחמת ש"החייב סיים לשלם את חובו" חרף העובדה "שלא נרשמו תקבולים הסוגרים את התיק". כך, בחלק מתיקים אלו נסגר תיק-החייב ללא פירוט, ולפיכך מסיקה היא כי עו"ד קוריס גבה את הכספים לכיסו מבלי לעדכן אותה על כך. מר עמר טוען בסעיף 88 לתצהירו כי נתונים אלה התגלו לה "לאחר ביצוע חקירות ובדיקות שונות, אך לטענת התובעת [טיב שתיל – א' ש'] ישנם כספים רבים שנגבו ע"י הנתבע [עו"ד קוריס – א' ש'], אשר הדרך לאיתורם הינה באמצעות המסמכים אשר מצויים בחזקתו הבלעדית של הנתבע, אשר למרבה הצער מכמין אותם ומסרב להעבירם לידי התובעת ו/או לידי המומחה שמונה בתיק". עו"ד קוריס דוחה מצדו את כלל הטענות בהקשר זה ומייחד (בין היתר) את עמודים 52-48 לתצהירו לעניין זה. אדון בטענות הצדדים כסדרן.
ביחס לחייב קאשי אהוד קבע המומחה כי "החברה צירפה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק ביום 4 במאי 2011, ביחס לחייב ״קאשי אדם״. עורך הדין צירף הסדר חוב שנערך ונחתם בין החברה לבין קאשי כוכבה, קאשי ששון וקאשי אדם וכן מכתב לוואי מאת עו״ד סיגלית דיין, לפיה החייב קאשי ששון משלם את חובות לחברה בהתאם להסדר תשלומים". לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח בפני; לרבות נספח 14 לתצהירו של מר עמר ונספח 68 לתצהירו של עו"ד קוריס; בהינתן קביעתו של המומחה; בהינתן טענותיו של עו"ד קוריס ובהינתן העובדה כי ההסדר נחתם עובר למועד ההינתקות מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב דוד שמואל קבע המומחה, בין היתר, כי "החברה צירפה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשה ביום 15 למרץ 2015, לסגירת תיק ההוצאה לפועל, בתיק החייב דוד שמואל. ביחס לחייב זה קיימת התייחסות נוספת". למען הנוחות להלן הדברים שבמסר עו"ד קוריס בחקירתו בעניין זה, כדלהלן:
עו"ד חינצין: אני מפנה אותך, אבל אני בוחר מה לשאול. אני מפנה אותך לעמוד 302 נספח 14 לתצהיר עדות ראשית מטעם משה עמר, תדפיס מתיק הוצאה לפועל של חייב בשם דוד שמואל, הפעם ב-16/03/2015 זאת אומרת 3 שנים לאחר הפסקת הייצוג הגשת בקשה להקטנת קרן חוב בסך של 22,213 ש"ח בסגירת תיק, למה עשית את זה ב-2015?
העד, עו"ד קוריס: דבר ראשון אתה טוען, אתה טוען שאני הגשתי את הדבר הזה לא אני, אני כן אגיד לך שראיתי בתצהיר של עמר בכרטסת הנהלת חשבונות של עמר שהחוב הזה של מר שמואלי מאופס אצל עמר כלומר זה הוכחה שעמר קיבל את הכסף אם אצלו זה מאופס, אני גם רוצה להפנות אותך להתייחסות שלי בתצהיר לאותו עניין כי בנושא הזה גם עשיתם סלט, לקחתם שני חייבים אב ובן שמואל דוד, אב ובן וניסיתם לעשות שם סלט שחלק מה ששולם על האב זוכה באב, מה ששולם על הבן זוכה בבן ואתה יודע מה בתיק הזה הצלחתם להטעות את ברזילי למרות שצירפתי לתצהיר שלי מסמכים שמראים שהטעיתם את ברזילי ואני מקווה ש-, אני מקווה ומאמין גם שבית המשפט יקבל את עמדתי בעיקר שהחוב בכרטסת שלכם מאופס.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 160, שו' 31 – עמ' 161, שו' 12). ובהמשך:
העד, עו"ד קוריס: אז התשובה שלי הייתה בנוגע לבין 2004 ל-2012 שהפנו אותי לסעיף 9.2 לתצהירי בנוגע למר שמואל שהוא הפנה אמרתי מה שהתקבל אצלי דווח, אני יכול להסתכל בדיוק בתאריכים ולהשוות למה שכתבתי אחרי בדיקה אבל לא קיזזתי שום דבר ללא אישור, לא קיבלתי גם את הכספים שהוא טוען להם וחיזקתי את מה שאמרתי ואמרתי כרטסת הנהלת החשבונות שלו לאותו חייב היא מאופסת לפי מה שהוא צירף, מזה אני לומד שהבן אדם כבר לא חייב לו לשיטתו אז אני לומד שהוא קיבל את הכסף אחרת היה נשאר לו חוב בכרטסת.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 169, שו' 20-14). לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח לפניי בקשר עם חייב זה (ותוך שעמדתי על ההבחנה בין החייבים שמואל אברהם לבין דוד אברהם ולאסמכתאות השונות שהוצגו בקשר עמם) ובהינתן קביעתו של המומחה, שלפיה טיב שתיל הציגה אסמכתה, המלמדת כי עו"ד קוריס הגיש בקשת סגירה בתיק מיום 15 במארס 2015, דהיינו לאחר מועד ההיפרדות, מצאתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי טיב שתיל הוכיחה במאזן ההסתברויות טענה זו בקשר עם הסך של 22,213 ש''ח. ודוקו: טיב שתיל צרפה אסמכתה כי הוגשה בקשת סגירה בתאריך האמור בתיק של החייב דוד שמואל (במובחן מהחייב אברהם שמואל), החתומה בחותמת ובחתימה של עו"ד קוריס (ראו בהקשר זה נספח 14 לתצהירו של מר עמר, עמ' 301). בחקירתו עו"ד קוריס לא מסר גרסה בקשר עם אסמכתה זו ודי בכך כדי לדחות הטענה שהציג בהקשרים אלו בכתבי בי-הדין מטעמו. ועוד. דווקא ההבחנה עליה עמד עו"ד קוריס כי מדובר בשני חייבים נפרדים (שני תיקי חיוב שונים) מלמדת כי אין סתירה בהכרעה בקשר עימם.
ביחס לחייב הומינר רועי קבע המומחה כי "החברה צירפה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב הומינר רועי ביום 16 באפריל 2012. ביחס לחייב זה קיימת התייחסות נוספת". עו"ד קוריס טען בהקשר זה, בין היתר, כי מדובר בשכפול נתונים וכי הסך הועבר לידי טיב שתיל (ראו גם בסעיף 348 לתצהירו של עו"ד קוריס). בחקירתו הוסיף וטען, בין היתר, כי יש באפשרותה של טיב שתיל, או מי מטעמה, להגיש בקשת סגירה במקביל להרשאתו ואין בכך כדי להוכיח כי הבקשה הוגשה על-ידו. לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח לפניי בקשר עם חייב זה (ובכלל כך גם את נספח 13 לתצהירו של מר עמר); בהינתן קביעתו של המומחה; בהינתן טענת ההגנה שהציג עו"ד קוריס (והמסמכים שהגיש כראיה); ובעיקר בהינתן פירוט הכרטסת שהציגה טיב שתיל בקשר עם חייב זה ופערי הסכומים בקשר אליו; לרבות הסך שאישר המומחה שהועבר בתיק זה (כמו גם העדרה של אסמכתה המאשרת כי הסך הנטען הועבר לידיו של קוריס וכן העדרה של אסמכתה כי בקשת הסגירה הוגשה על ידו) - ראיתי לקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה. עוד הבאתי בכלל חשבון את המועד בו הוגשה בקשת הסגירה ובשים לב לכך שבסמוך למועדים אלו התנהל דין ודברים בין הצדדים בנוגע לסגירת תיקי חייבים שונים וכיוצא באלה.
ביחס לחייב בי״ס חקלאי מי שילוח קבע המומחה כי "החברה צירפה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב ״ביה״ס החקלאי מי השילוח״ ביום 8 במרץ 2010. לא רשום בבקשת הסגירה מהי סיבת הסגירה. לא התקבלה אסמכתא המעידה על כך שהתקבלה הוראה ישירה ממר משה עמר לסגירת התיק. בגיליון האקסל לא מופיעים זיכויים בגין לקוח זה. ייתכן בשל העדר גבייה בפועל". בהינתן קביעתו של המומחה ולאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח לפניי בהקשר, לרבות נספח 70 לתצהירו של עו"ד קוריס, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב נתן סיני קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב נתן סיני ביום 12 באפריל 2009. לא רשומה סיבת הסגירה. עורך הדין צירף אסמכתאות לפיהן נחתם הסכם גישור בין החברה לבין חוות אס ואח׳, אשר קיבל תוקף של פסק דין המסדיר את החוב ביניהם". לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח לפניי בהקשרים אלה, לרבות נספח 71 לתצהירו של עו"ד קוריס ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייבת רחל מדר קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק ביום 2 בדצמבר 2010, בנימוק ״שהחייבת סיימה לשלם את חובה״. בגיליון האקסל החברה מזוכה בסך של 12,930 ש״ח". לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים בהקשר זה ובפרט טענתו של עו"ד קוריס בסעיף 351 לתצהירו וכן נספח 72 לתצהירו בעמ' 5752, ראיתי לקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב כהן עזרא קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב ביום 30 בינואר 2011. לא רשומה סיבת הסגירה. לא התקבלה אסמכתא לפיה בקשת הסגירה בוצעה לבקשת החברה או מר משה עמר. לא קיימים זיכויים לטובת החברה בגין לקוח זה. תדפיסי הוצאה לפועל שצורפו על ידי החברה לא מעידים על העברת תקבולים במסגרת התיק לחברה או לעורך הדין." בהינתן קביעה זו ובהינתן הגרסה שמסר עו"ד קוריס בהקשר זה (ואף כי מהתכתבות הדואר-האלקטרוני שצורפה כנספח 72 לא נכתב על אודות סגירתו של תיק זה), מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב מ.מיקו/לבנאוי זכי קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא מהחברה לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק ביום 22 בדצמבר 2010, בנימוק שהחייב סיים לשלם את חובו. לפי גיליון אקסל החברה מזוכה בגין לקוח זה בסך של 8,222 ש״ח. צורף דף אחד מתוך תדפיס הוצאה לפועל אשר לא מעיד על העברת תקבולים לחברה או לעורך הדין במסגרת התיק". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי בהקשר זה ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב אבי דפנה קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק ביום 5 ביולי, 2012. לא התקבלה אסמכתא לפיה בקשת הסגירה בוצעה בהוראת מר משה עמר. לא קיימים זיכויים לטובת החברה". חרף קביעה זו, לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהוצג בפניי בקשר עם חייב זה לרבות האמור בסעיפים 335-334 ו-355 לתצהירו והן בהינתן עדותו בחקירתו הנגדית (ראו למשל בפרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 163-162 וכן בנספח 67 לתצהירו) מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה.
ביחס לחייב שיטרית מוריס קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב משה שטרית ביום 1 באוגוסט 2012. לא רשומה סיבת הסגירה. צורף דף אחד מתדפיס הוצאה לפועל אשר לא מעיד על סכומים שקיבלה החברה או עורך הדין במסגרת התיק. לפי גיליון האקסל קיימים זיכויים לטובת החברה בסך 1003 ש״ח". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי בהקשר זה ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב משתלת ברטעה קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב מוחמד חטיב ביום 4 באפריל 2011. לא רשומה סיבת הסגירה. צורף דף אחד מתדפיס הוצאה לפועל לפיו לא עולה כי התקבלו תקבולים בתיק זה". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי בהקשר זה, לרבות נספח 74 לתצהירו של עו"ד קוריס, ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב משה ניסים קבע המומחה כי "לא התקבלה אסמכתא המעידה כי הוגשה בקשת סגירה בתיק על ידי עורך הדין. התקבל תדפיס חלקי של הוצאה לפועל לפיו ניתן לראות כי הוגשה בקשת סגירה בתיק. כמו כן, על סמך התדפיס החלקי שצורף לא נראה כי התקבלו תקבולים בתיק זה. לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב פרחי שחר לכיש קבע המומחה כי "לא התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק. התקבל תדפיס חלקי של הוצאה לפועל לפיו ניתן לראות כי הוגשה בקשת סגירה בתיק". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי (ראו קבעתי ביחס לחייב זה לעיל) ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב סויסה יצחק קבע המומחה כי "לא התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק. צורף תדפיס הוצאה לפועל חלקי לפיו ניתן לראות כי הוגשה בקשת סגירה בתיק. ראה הערה נוספת לגבי חייב זה". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי בהקשר זה (ראו גם קבעתי ביחס לחייב זה לעיל) ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב עוזי שריפי קבע המומחה כי "לא התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק. צורף תדפיס הוצאה לפועל חלקי לפיו ניתן לראות כי הוגשה בקשת סגירה בתיק. ראה הערה נוספת לגבי חייב זה". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי (ראו קבעתי ביחס לחייב זה לעיל) מצאתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב תבליני המושבה קבע המומחה כי "לא התקבלה אסמכתא לפיה בקשת הסגירה בוצעה על ידי עורך הדין. התקבל תדפיס הוצל״פ חלקי לפיו ניתן לראות כי הוגשה בתיק בקשת סגירה". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
ביחס לחייב שמעון יפרח קבע המומחה כי "לא התקבלה אסמכתא לפיה בקשת הסגירה בוצעה על ידי עורך הדין. התקבל תדפיס הוצל״פ חלקי לפיו ניתן לראות כי הוגשה בתיק בקשת סגירה. לא התקבלה אסמכתא המוכיחה כי החייב שילם ישירות לחברה". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי מצאתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.
התביעה שכנגד
הנתבעים שכנגד העלו טענה מקדמית בדבר העדר יריבות בין הנתבעים שכנגד 2 ו-3, קרי מר עמר (מנהלן של טיב שתיל ושל שדות) ושדות לבין עו"ד קוריס. עיקר טענתם בהקשר זה היא כי הסכמי שכר הטרחה נחתמו עם טיב שתיל בלבד וכי התביעה שכנגד הוגשה ללא עילה בדין ובתוך כך נועדה אך לשם הפעלת "מנוף לחצים" על טיב שתיל. בדומה אין כל אסמכתה המלמדת על התחייבות מצדם כלפי עוד קוריס; והעד עו"ד מרדכי כהן ניסן, מטעמו, אף אישר בחקירתו כי לא נתקל בתיק הוצאה-לפועל אחד בו ייצג קוריס את מר עמר או את שדות. מנגד, טען עו"ד קוריס כי נתן שירותים משפטיים לכל אחד מהנתבעים שכנגד בגינם זכאי הוא לשכר-טרחה ולחילופין ככל ותתקבל טענת הנתבעים שכנגד הרי שיש לו לפסוק לו שכר עבודה ראוי בעבור התקופות הרלוונטיות, בהתאם לחוות-דעת שהוגשה מטעמו. לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים מצאתי כי אין מקום להורות על חיובם של הנתבעים שכנגד 2 ו-3 "יחד ולחוד" עם טיב שתיל (ככל ותמצא חייבת); לפיכך, בנסיבות המתוארות מצאתי להורות על מחיקתם של הנתבעים שכנגד 2 ו-3. ואבאר. קשה להפריז בחשיבותו של הסכם שכר-הטרחה. הסכם זה נועד בראש ובראשונה להגדיר מיהו הלקוח. בהקשר זה נכון להביא הדברים הבאים מתוך ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 462 (1990):
"הבסיס העיקרי לחבותו של עורך-דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר-טרחה המשולם לו. יש שהסכם זה מועלה על הכתב, ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל-פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן, כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו.
בסיס אחר לחבות עורך הדין יכול שיהיה במעשה עוולה, כגון רשלנות מקצועית של עורך דין, המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית על-פי עוולת הרשלנות או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".
ובהמשך בעמ' 478:
"כדי לקבוע אם אמנם קיימים יחסים כאלו, יש לבדוק את מכלול הנסיבות של המקרה, ולשאול: האם הלקוח פנה לעורך הדין בבקשה כי ייצג אותו? האם עורך הדין קיבל על עצמו לייצג את הלקוח? האם ניתן לטובת עורך הדין ייפוי-כוח לטפל במקרה הנבדק? האם שולם שכר-טרחה עבור הטיפול? האם נערכה בין עורך הדין ללקוח ישיבה בה פירט הלקוח בפני עורך הדין את דרישותיו?"
וכן דברים מתוך ספרו של קלינג, עמ' 211-210, כדלהלן:
"להסכם שכר טרחה ערוך כהלכה עשויה להיות חשיבות מעבר לעצם קביעת שכר הטרחה. בעריכת ההסכם נקבעת זהותו של הלקוח, וקביעה זו חשובה, בראש ובראשונה, לצורך היכולת לגבות את שכר הטרחה. לעיתים שורר חוסר בהירות בשאלה זו. כך, כאשר העומד בקשר עם עורך הדין הוא נושא משרה בתאגיד... דוגמה אחרת היא, כאשר שכרו של עורך דין אינו משולם ישירות על ידי מקבל השירות, אלא על ידי זולתו...
לזהות הלקוח השלכות בסוגיות שמעבר לשכר הטרחה. חובת הנאמנות של עורך הדין היא ללקוחו. החיסיון חל על מגעים שבין עורך הדין...
הסכם שכר הטרחה נותן לעורך הדין הזדמנות להגדיר בבהירות את העניין שהוא מקבל לטיפולו. דבר זה מושג לעיתים קרובות בניסוחו של כתב ההרשאה. אולם בעניינים שאינם מצריכים כתב הרשאה, כמו, למשל, ניסוח הסכם או משא ומתן לקראת הסכם, הסכם שכר הטרחה הוא הזדמנות יחידה להגדרת הנמסר לטיפולו של עורך הידן. כך ברור תמורת מה נקבע שכר הטרחה. אף כאן יש תוצאות נלוות לקביעה ברורה של העניין הנמסר לטיפולו של עורך הדין. לעתים מייחס הלקוח רשלנות לעורך הדין, אשר לא טיפל בעניינים, שבעיני הלקוח היוו חלק מאשר נמסר לעורך הדין."
כמתואר לעיל, ביום 25.6.2012 שלח מר עמר מכתב לעו"ד קוריס, בכתב-ידו, שכותרתו "חתימה על מסמך עקרונות לקראת הסכם" ובו דברים המדברים בעד עצמם – כהאי לישנא:
"1. עו"ד קוריס מפסיק מידית את היצוג של עמר משה שדות חקלאות בע"מ וטיב שתיל בע"מ – היצוג יפסק מידית!!
2. עו"ד קוריס יחזיר לעמר משה / טיב שתיל / שדות חקלאות בע"מ את כל התיקים של בית המשפט ואת כל התיקים של ההוצאה לפועל !!
3. עו"ד עו"ד קוריס מתחייב להעביר את כל פירוט ההוצאות וההכנסות של כל התיקים שהיו בטיפולו של עמר משה שדות בע"מ / טיב שתיל בע"מ – גם תיקי בית המשפט וגם תיקי הוצאה לפועל – ע"פ רשימה שמית
4. עו"ד קוריס יתקן את החשבונות ששלח ע"פ הכללים הנהוגים ב[לא ברור] ישראל – וע"פ ההסכמים שנחתמו עם עו"ד קוריס מול טיב שתיל
5. עו"ד קוריס ומשה עמר מתחייבים לשלם זה לזה את חובם ע"פ התחשבנות שקופה וראויה !! במקרה של חילוקי דעות ימנו בהסכמה רואה חשבון וע"ד שיהיו מקובלים על שני הצדדים ו[לא ברור] מחייבת את 2 הצדדים
6. תיקים שהצדדים יסכימו בכתב שימשיכו בטיפול אצל קוריס יבוצע הסכם כתוב נפרד בין הצדדים על תיקים אלה !!"
(נספח 2 לתצהירו של קוריס, עמ' 67).
גם בחקירתו אישר עמר כי עו"ד קוריס סיפק לו ולשדות שירותים משפטיים (פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 20, שו' 21; עמ' 30, שו' 24-22) ובקשר עימם אף הוגשו על-ידי הנתבעים שכנגד תלונה ללשכת-עורכי הדין כנגדו (פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 31, שו' 31-28). הנה כי כן, הנתבעים שכנגד סברו כי שוררים בינם לבין עו"ד קוריס יחסי עורך-דין – לקוח על כל המשתמע מכך; לא בכדי ציין מר עמר את העובדה כי ההתחשבנות הכספית נעשית באמצעות טיב שתיל וכך גם לא בכדי כתב את המכתב בשמו ו"בערוב" שמם של כל הנתבעים שכנגד (בשונה ממכתבים אחרים בהם נהג להפריד בינו לבין טיב שתיל). כך, גם מצאתי סתירות בעדות שמר עמר בהקשר זה (וראו למשל פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 20, שו' 25-3; עמ' 24-23; עמ' 29, שו' 30-27; עמ' 45, שו' 21-16). אציין כי לא נעלמה מעייני טענות הנתבעים שכנגד שהושמעו בקשר עם הסכמי שכר-טרחה וניסוחם; על-כך שעו"ד קוריס לא הציג ייפוי כוח בעניינם; ועוד כי עיקר טענותיו של קוריס (וכפי שהן תתבררנה מיד לגופן) נטענו בקשר עם שירותים שסיפק לטיב שתיל גרידא. לצד זאת, נוכח האמירה החד-חד ערכית שמסר מר עמר בהודעה זו על אודות סיום יחסי עורך-דין לקוח בין הנתבעים שכנגד לבין עו"ד קוריס, כמו גם דברים שמסר מר עמר בעדותו, מחייבים בירור הטענות לגופן (על כל המשתמע מכך) ואין מקום להורות על מחיקתם "וכבר על הסף". עם זאת, לאחר בחינת התביעות ההדדיות שהגישו הצדדים, ובעיקר בחינת מכלול טעונותיו של עו"ד קוריס כנגד שלושת הנתבעים שכנגד במאוחד ותוך דרישה לחייבם "יחד ולחוד" – דינה להידחות, סבורני כי הנתבעים שכנגד הרימו את הנטל להראות כי ניתן להבחין בין השירותים שנתן עו"ד קוריס למי מהנבתעים שכנגד וכך ניתן להתרשם על נקלה כי עיקר תביעתו של עו"ד קוריס (היקף העניינים המשפטיים) היא כנגד טיב שתיל גרידא, מבחינת היקף התיקים, הטענות כמו גם הסכומים, באופן שאינו מצדיק חיוב של השלושה "יחד ולחוד". ודוקו: אין חולק כי עו"ד קוריס נתן שירותים משפטיים לכל שלושת הנתבעים שכנגד, ואולם אין די בקביעה זו כדי לחייב את הנתבעים שכנגד 2 ו-3 "יחד ולחוד" עם טיב שתיל, כפי טענתו של קוריס, בסך הכספי הנתבע בהיקף של 16 מיליוני ש''ח או בסך הנתבע של כ-8.3 מיליוני ש''ח (לצורכי אגרה). במסגרת כתב התביעה שכנגד לא נערכה כל הבחנה ביחס לסכומים הנתבעים כנגד כל אחד מהנתבעים שכנגד; כך גם כתב התביעה שכנגד נוסח בלשון כללית כנגד הנתבעים שכנגד מתוך הנחה כי בין השלושה מתקיים "עירוב נכסים" ולפיכך גם ההתנהלות הכספית בינו לבינם השלושה נעשתה ללא הפרדה או הבחנה באופן המחייב את חיובם "יחד ולחוד" בסך מלוא החובות (ראו למשל הנטען סעיף 218 לכתב התביעה שכנגד). ואולם, לאחר בחינת מכלול טענותיו של עו"ד קוריס סבורני כי היקף הטענות ביחס לנתבעים שכנגד 2 ו-3, כמו גם היקף השירותים שסיפק להם ואשר עניינים נתבע בגדרו של כתב התביעה שכנגד אינו מקים עילת תביעה "יחד ולחוד". וכי בעניין זה הנתבעים שכנגד הרימו הנטל להראות כי היקף השירותים שסופקו לנתבעים שכנגד 2 ו-3, ויתר על כן היקף השירותים שעניינם נתבע על-ידי עו"ד קוריס בגדרו של כתב התביעה שכנגד, הוא מצומצם לאין שיעור מזה הנתבע ביחס לטיב שתיל (בהקשר זה ראו למשל הדברים שמסר מר עמר בחקירתו: פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 23, שו' 31-29; עמ' 28, שו' 12-11; עמ' 30, שו' 7-5; וכן שו' 31-30).
עו"ד קוריס הוסיף וטען בסעיף 219 לכתב התביעה שכנגד כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל טיב שתיל ולחייב את מר עמר באופן אישי, בין היתר, מכוח הוראות סעיפים 6 ו-54 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). ואולם, טענה זו נזנחה על ידו ודי בכך כדי להורות על דחייתה. למען הסר ספק אעיר כי מצאתי לדחות טענה זו אף לגופה. אין זה המקום להרחיב על אודות הדוקטרינות באמצעותן ניתן לחייב אורגן של תאגיד באופן אישי; ודי לקבוע כי בהתאם להלכה הפסוקה, שלפיה "סעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר" (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ נ' שמעון (22.1.2015)) והנטל להוכיחו מחייב הנחת תשתית יסודית ומקיפה – לא הונח בנסיבות העניין. בדומה אף לא הוכחה (וכאמור כלל לא נטענה במסגרת הסיכומים) הטלת אחריות אישית מכוח אחריותו האישית של מר עמר וממילא לא מצאתי כל בסיס עובדתי (לא כל שכן משפטי) להקמת חבות זו.
הסכמי שכר-הטרחה וטענת הזיוף
בטרם אדרש לטענותיו של עו"ד קוריס לגופן יש להידרש תחילה להסכמי שכר-הטרחה ושאלת תחולתם, לרבות טענת הזיוף שנטענה מצד הנתבעים שכנגד בקשר עימם. כמתואר, אין חולק בין הצדדים ביחס לתחולת תוקפם של שני הסכמי שכר-הטרחה החל מראשית חודש יוני 2005 ועד ל-31 בדצמבר 2007; עיקר המחלוקת נעוצה בשאלה האם הצדדים הסכימו על הארכת תוקפם של הסכמי שכר הטרחה או שמא הסכמתה של טיב שתיל זויפה; וזו לא נתנה הסכמתה לתוספת שנערכו בכתב-יד על גבי שני ההסכמים (ראו התיאור לעיל בקשר הסכמי שכר-הטרחה שבמחלוקות). כך, טענה טיב שתיל, ביחס להסכם שכר-הטרחה הראשון, לזיוף "הארכת תוקף מיום 1.1.08 ועד להסכמה אחרת" וכן לזיוף הגדלת שכר-טרחה ריטיינר "בתקופת ההארכה" לסך של 3,000 ש''ח בתוספת מע"מ לחודש. בנוסף, טענה טיב שתיל, ביחס להסכם שכר-הטרחה השני, לזיוף הארכת התוקף "למשך שנתיים מיום 1.7.2011" וכן לזיוף התוספת "מכל סכום שיתבע בפועל" (במקום המילה שיגבה בפועל) (שני הסכמי שכר-הטרחה עם התוספות הנטענות על-ידי עו"ד קוריס, צורפו כנספחים 7 ו-8 לתצהירו). מנגד, עו"ד קוריס הוסיף וטען בהקשרים אלו, בין היתר, כי מר עמר הוא שביקש לחזור להסכם "הפשוט" בכתב יד – הוא הסכם שכר-הטרחה הראשון. לטענתו, הנתבעים שכנגד הודו בכך שנערכו מספר הסכמי שכר טרחה בכתב ידו. כמו כן, טיב שתיל תמכה טענותיה בחוות-דעת של הגרפולוגית גב' מלי קדוש ואילו עו"ד קוריס תמך טענותיו בחוות-דעת של הגרפולוג מר סיוון זמיר. בהתאם להחלטתי מונה המומחה נפתלי ליתן חוות דעתו בקשר עם טענות הצדדים. בחוות-הדעת קבע המומחה נפתלי ביחס לשינויים שנערכו בהסכם שכר הטרחה הראשון, הן לגבי הארכת התוקף והן לגבי שינוי סך הריטיינר, כי "אין אינדיקציה לכך שחתימת המחלוקת ע"ש מר עמר, מימין לתוספת להסכם, הועתקה ממקור אחר אך אין לשלול אפשרות זו... אין ממצא פוזיטיבי המעיד על העתקת החתימה מימין לתוספת להסכם אך לא ניתן לשלול אפשרות זו". ביחס לחתימתו של מר עמר על גבי הסכם שכר הטרחה השני בסמוך להארכת התוקף של הסכם זה קבע המומחה נפתלי כי "חתימת המחלוקת במסמך המחלוקת X3.1 אמיתית, הינו אינה צילום בוודאות מלאה וקרוב לוודאי שכך גם חתימת המחלוקת במסמך המחלוקת X3.2". ביחס לתוספת בסעיף 3 להסכם שכר הטרחה השני בהתייחס למילה שמחלוקת "יתבע" או "יגבה" קבע המומחה נפתלי, בין היתר, כי "קרוב מאד לוודאי שבראשית היתה כתובה המילה שיגבה" וזו תוקנה למילה "שיתבע"".
לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים בהקשרים הנוגעים לטענת הזיוף - מצאתי כי דין טענתם של הנתבעים שכנגד להידחות ולו מן הטעם שמדובר בהרחבת חזית ברורה. ודוקו: עו"ד קוריס הציג גרסתו בהקשר זה, צרף את הסכמי שכר הטרחה שבמחלוקת והציג את טענותיו בקשר עם הארכת תוקף ההסכמים כבר במעמד הגשת כתב ההגנה לתביעה למתן חשבונות (נספחים 3 ו-4 לכתב ההגנה) כמו גם במסגרת כתב התביעה שכנגד. טיב שתיל מצידה הכחישה את האמור במסגרת כתב ההגנה שכנגד מבלי להעלות כל טענה בהקשר זה. בבחינת למעלה מן הצורך אבהיר כי מצאתי לדחות את הטענה גם לגופה. זאת, בין היתר, מאחר שמצאתי לאמץ קביעותיו של המומחה נפתלי ולדחות הטענה. כך, לצורך ההמחשה, טיב שתיל לא ידעה להסביר מדוע לשיטתה נמצאו המחאות לתשלום ריטיינר עבור "תקופת הארכה" הנטענת על-ידה (ראו נספח 85 לתצהירו של עו"ד קוריס והטענות בקשר עמו) או מדוע במכתבה מיום 25.12.2011 במסגרתו הודיעה על הפסקת ההתקשרות בקשר עם שירותי הריטיינר (ראו נספח 2 לתצהיר עו"ד קוריס והטענות בקשר עמו). וכן ראו הדברים הבאים מהמשך התפתחות גרסתו של מר עמר, כפי שהם באו לידי ביטוי בחקירתו, כך:
העד, מר עמר: לא, אני אתה מבלבל את היוצרות. ההמשך של העבודה שלו כל עוד לא הודעתי לו שהוא מפסיק לעבוד אצלי הוא המשיך לעבוד.
עו"ד חמו: ומה הוא שילם מכוח מה? מכוח איזה הסכם?
העד, מר עמר: אמרתי, אמרתי ועניתי מקודם שברגע שהוא ראה שהוא מצליח לקחת כספים בלי שאני ארגיש בכלל,
עו"ד חמו: לא ה-state of mind שלו, מה אתה חשבת שאתה מקבל שירותים בחינם?
העד, מר עמר: לא, אני לא הייתי מעורב באופן ספציפי חודשי שנתי, היה לי הרבה דברים. אם מנהל שלי גרם לנזק זה בעיה שלו אני אתמודד מולו.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 82, שו' 27-20). הנה כי כן, בהינתן האמור, הסכמת הצדדים מושא ההסכמים שבמחלוקת תקפה בקשר עם המועדים הרלוונטיים ובכפוף למועד ההיפרדות. עם זאת, באשר לשינוי המילה "שיגבה" למילה "שיתבע" בהסכם שכר-הטרחה השני המצוי במחלוקת, מצאתי כי גרסתו "המתפתחת" של עו"ד קוריס לא הייתה קוהרנטית, די יהיה להביא בהקשר זה את גרסתו האחרונה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחקירתו, כדלהלן:
העד, עו"ד קוריס: אני אמרתי לך בצורה מאוד פשוטה באתי כמו, רואים על המסמך באתי עם המסמך הזה עם רובריקות ריקות כאלה אתה רואה, למשל בסעיף 1 יש כאלה פסים שצריך למלא בכתב יד, יש גם בסוף בעמוד שני יש פסים מראש, באתי עם זה לעמר ישבנו דיברנו ואז הוא אמר לי, המשיך איתי כאילו את המשא ומתן אחרי ואז הוא אמר לי תשמע מעכשיו על ההוצאה לפועל אני לא רוצה לשלם מראש אלא רק על גבייה, אני בטעות במקום בסעיף 2 כתבתי את זה בסעיף 3. אחרי, רגע, אחרי שראיתי שכתבתי את זה בטעות בסעיף 3 תיקנתי והעברתי את זה לסעיף 2, זה כל הסיפור.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 134, שו' 31-24). גם במסגרת הסיכומים מטעמו של עו"ד קוריס הובהר כי אין מחלוקת כי הוא זה שתיקן את המילה וכי מדובר לשיטתו ב"תיקון כתיב שגרתי" ונועד לחול על סעיף 2 להסכם זה ולא על סעיף 3 (בהקשרים אלו ראו חקירתו של המומחה נפתלי בפרוטוקול מיום 9.1.2024, עמ' 57-54; ובעיקר בעמ', 57, שו' 4). הנה כי כן, מצאתי כי בהינתן שאין חולק עוד בין הצדדים הרי שיש לקרוא את הסכם שכר הטרחה השני שבמחלוקת, הכולל את התוספות בכתב יד, כך שבסעיף 3 יש לקרוא את המילה "יגבה" בפועל (ולא "שיתבע"); כפי הנטען על-ידי טיב שתיל, כפי שאף נתמך בחוות-הדעת של המומחה נפתלי ומעל לכך - כפי שהיגיון הדברים מחייב.
רכיב שכר-טרחה עיתי (שירותי ריטיינר) בסך נטען של 287,448 ש''ח
עיקר טענתו של עו"ד קוריס היא כי בהתאם להסכמי שכר הטרחה וכן "בהתאם לסיכומים פרטניים בעניינים שאינם נכללים בהסכם המסגרת" (ראו בסעיף 73 לכתב התביעה שכנגד) זכאי הוא לתשלום עבור שירותי ריטיינר שהעניק לנתבעים שכנגד בסך של 243,600 ש''ח ובצירוף מע"מ לסך של 287,448 ש''ח: ובסך-הכל עבור 97.5 חודשים החל משנת 2004 - ועובר למועד החתימה על הסכם שכר-הטרחה הראשון - ועד לאחר מועד ההיפרדות. לשיטתו שגה המומחה בקביעתו ויש להורות כי הוא זכאי בגין התקופה שמיום 1.7.2005 ועד ליום 1.1.2012, לכל הפחות, סך של 206,200 ש''ח. כמו כן, לשיטתו נוסף לסך זה יש לפסוק לו תשלום עבור שירותים שסיפק מחוץ לתקופה האמורה לעיל, הן ביחס לשירותים שסיפק עוד בשנת 2004 והן ביחס לשירותים שסיפק לאחר חודש ינואר 2012, ועד לתום שנה זו. בהקשר זו טוען קוריס כי סיפק שירותים כגון: ביצוע חפיפה בכתב על תיקים ומתן שירותים לדחיית דיונים, סגירת תיקים וכיוצא באלה. מנגד, טוענים הנתבעים שכנגד, בסעיף 39 לתצהירו של מר עמר, כי, למצער, יש לאמץ את קביעותיו של המומחה בעניין זה. המומחה ברזלי קבע בחוות דעתו כי יש לשיטתו לחייב בסך-הכל עבור 78 חודשי שירות, החל מיום ה-1 ביולי 2005 ועד ליום ה-1 בינואר 2012. כמו כן, מציין המומחה כי יש להתאים את שיעור המע"מ למועד התשלום בפועל. לשיטתו יש לחייב סך של 2,000 ש''ח לחודש עבור שישה חודשי שירות במהלך שנת 2005 [יוער כי המומחה ציין בחוות דעתו בשגגה עבור שנת 2015] ובסך-הכל סך של 12,000 ש''ח (בצירוף מע"מ); סך של 2,200 ש''ח לחודש עבור 24 חודשי שירות במהלך השנים 2007-2006, ובסך-הכל 52,800 ש''ח (בצירוף מע"מ); עבור התקופה מיום 1.1.2008 ועד ליום 1.1.2012 התייחס המומחה כי יש לחייב סך הכל עבור 48 חודשי שירות (מבלי לקבוע את הסך לחיוב נוכח טענת הזיוף). עוד מציין המומחה כי "לפי גיליון האסל החברה שילמה לעורך הדין בעבור שירותי ריטיינר על פני השנים סך של לפחות 62,618 ש''ח. לטענת החברה, לאורך השנים שולם לעורך הדין בעבור שירותי ריטיינר לכל הפחות 87,912 ש''ח. בהעדר המצאת חשבונות הנאמנות וכרטיס הלקוח של החברה לא עלה בידי המומחה לבדוק האם חלק מחיובים אלו כבר שולמו על ידי החברה לעורך הדין".
לאחר שבחנתי את מלוא החומר המונח לפניי מצאתי לאמץ את קביעותיו של המומחה בשינויים המחויבים וכן לקבוע כדלקמן: בהינתן קביעותיי בקשר עם המערכת ההסכמית בין הצדדים, סיפק עו"ד קוריס שירותי ריטיינר החל מיום 1 ביולי 2005 ועד ליום 1 בינואר 2012, דהיינו בסך הכל 78 חודשי שירות. להלן סך החיוב החודשי שיש להטיל בגין רכיב זה ביחס לכל אחת מהשנים הרלוונטיות בהתאם להסכמי שכר-הטרחה, כדלקמן: עבור שנת 2005, בהתאם להסכם שכר הטרחה הראשון, יש לחייב בשישה חודשים בסך של 2,000 ש''ח – כלומר, סך של 12,000 ש''ח בתוספת מע"מ; עבור השנים 2007-2006, 24 חודשי חיוב לפי חיוב חודשי בסך של 2,200 ש''ח – כלומר, סך של 52,800 ש''ח בתוספת מע"מ; עבור התקופה מיום 1.1.2008 ועד ליום 30.6.2011- 42 חודשי חיוב לפי סך של 3,000 ש''ח – כלומר סך של 126,000 ש''ח בתוספת מע"מ; עבור התקופה מיום 1.7.2011 ועד למועד ההיפרדות (1.1.2012)- 6 חודשי חיוב לפי חיוב חודשי בסך של 2,200 ש''ח. כלומר, סך של 13,200 ש''ח בתוספת מע"מ. ובסך הכל 204,000 ש''ח בתוספת מע"מ בהתאם לשיעור המע"מ נכון למועד התשלום בפועל.
מסך זה יש להפחית הסך ששולם לעו"ד קוריס. לטענת עו"ד קוריס, בהסתמך על גיליונות האקסל, טיב שתיל שילמה בעבור רכיב זה סך של 62,618 ש''ח. מנגד, טיב שתיל טוענת כי נשאה בתשלום בסך של 87,912 ש''ח עבור רכיב זה, לראיה הציגה כרטסת פנימית שנוהלה אצלה בקשר עם עו"ד קוריס וכן טבלה מרכזת של סך התשלומים ששולמו על-ידה. ועוד הוסיפה וטענה כי המסמכים בהקשר זה מצויים בשליטתו של עו"ד קוריס ולפיכך אין ביכולתה להוכיח טענה זו במלואה. מר עמר נחקר בעניין זה, כדלהלן:
העד, מר עמר: כבודו, כבודו יש לי כרטיס שנקרא עו"ד קוריס, שמה רשום כל תנועה שהייתה עם עו"ד קוריס גם מה ששילמתי על ריטיינר, גם על מה שלא ריטיינר ושילמתי, הכל מפורט, הכל עם חשבוניות וגם עבור מה שקיבלתי, הכל רשום בכרטסת.
כב` הש` שוורץ: אצלך.
העד, מר עמר: אצלי והכרטסת נמצאת.
כב` הש` שוורץ: אז זה קיים.
העד, מר עמר: קיים.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 47, שו' 27-21). ובהמשך:
עו"ד חמו: בראשון, בדף הראשון אגרות והוצאות פלוס ריטיינר ינואר עד מאי 2008 ואותו דבר גם בחלק השני.
העד, מר עמר: אם תשים לב,
עו"ד חמו: עכשיו שנייה. עכשיו אני מראה לך את האקסל שקודם הראיתי לך, אני לא רואה תשלומי ריטיינר בחודשים ינואר עד מאי 2008, אני לא רואה רישום בכרטסת, באקסל הזה של ריטיינר של ינואר עד מאי 2008 אז תיישב לי בבקשה בין המסמך הזה שאין פירוט של תשלומים בינואר עד מאי 2008 לבין מה שכתוב על הספח שאתה לכאורה שילמת על ינואר עד מאי 2008 ריטיינר.
העד, מר עמר: ייתכן, ייתכן מאוד לפי החתימה שאני רואה כאן,
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 57, שו' 23 – עמ' 58, שו' 6 וכן ראו גם בהמשך עמוד זה; וכן ראו בהקשרים אלה נספחים 22 ו-53 לתצהירו של עו"ד קוריס). לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי בהקשר זה; בהינתן קביעותיו של המומחה; בהינתן המערכת ההסכמית החלה במועדים האמורים והסך עליו הוסכם בגדרם בקשר עם שירות זה; בהינתן נטל ההוכחה המוטל ביחס לטענה זו לפתחם של הנתבעים שכנגד להוכיח גרסתם; בהינתן המתואר בקשר עם המסמכים שהוצגו מטעם הצדדים (לרבות אופן הגשתם) והגרסה שמסרו בקשר עימם – מצאתי כי במאזן ההסתברויות הנתבעים שכנגד לא הוכיחו את הסך הנטען ששולם על-ידם לעו"ד קוריס; וממילא אין לקבל הטענה שלפיה המסמכים הנטענים מצויים בידיו של קוריס באופן בלבדי – כי אז יש לאמץ גרסתו של עו"ד קוריס כי שולם לו בעבור רכיב זה סך של 62,618 ש''ח.
לפיכך, מצאתי כי בגין רכיב זה זכאי עו"ד קוריס לסך של 141,382 ש''ח בתוספת מע"מ, בהתאם לשיעור המע"מ נכון למועד התשלום בפועל.
אבהיר כי לא נעלמה מעייני טענתו של עו"ד קוריס, שלפיה יש לקבוע לו שכר-טרחה בגין רכיב זה אף ביחס לשנים 2004, 2005 ו-2012, בהן סיפק לנתבעים שכנגד שירותים משפטיים. ואולם, מצאתי כי דין טענות אלה להידחות מלואן. ואסביר. לקביעה בדבר המערכת ההסכמים העומדת בבסיס ההתקשרות בין הצדדים ומסגרת הזמנים הקבועה בה - נפקות משפטית מניה וביה. כידוע, וכהמשך לדברים שהובאו מעלה, להסכם שכר-הטרחה נודעת חשיבות רבה בהיבטים מספר. כפועל יוצא, נפסק כי להסכמי שכר-הטרחה "מעמד מיוחד" וכן כי הנטל בניסוח הסכמי שכר טרחה - ברורים ומפורטים - מוטל על עורך-הדין (תא"מ (שלום הרצ') צחי נשר עו"ד נ' אטלן (26.3.2008) וההפניות שם). דרישה זו מתחדדת שעה שבין הצדדים התקיימה מערכת יחסים ממושכת והצדדים ביקשו, הלכה למעשה, להאריך את ההסכם מעת לעת. במקרה דנן, הסכמי שכר-הטרחה מושא ההליכים אינם מפורטים דיים וכוללים מספר רב של לקונות, כך למשל הם אינם מתייחסים למנגנון ההיפרדות; הם אינם כוללים פירוט על אודות השירותים שיינתנו למי מהנתבעים שכנגד; הם אינם כוללים פירוט ביחס לתשלום השכר "בידי גורם אחר"; וכך גם למשל הם אינם מפרטים מה כוללים שירותי הריטיינר. הנפקות המשפטית של קביעה זו אינה גורעת אמנם מזכותו של עורך-הדין לתבוע שכר-טרחתו, אך יש בה כדי להקים כנגדו חזקות שבדין יסודן. בית המשפט העליון פירש לחובת עורכי-הדין הסכמי שכר-טרחה אשר נסחו במקרים בהם יש חסר או לקונה, או שנתבע על-ידם שכר-טרחה שאינו סביר (ראו למשל: ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל, נח(5) 20 (2004); ע"א 4849/06 עו"ד משה קפלנסקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.02.2008)). כך, בין היתר, בנסיבות המתוארות, מקום בו מתקיימים פירושים אחדים יש להחיל את כלל הפרשנות נגד המנסח, דהיינו כנגד עו"ד קוריס; בהינתן ההנחה היסודית, שלפיה לקוח רשאי להפסיק את הקשר עם עורך-הדין בכל עת בה יחפוץ ואין לו - לעורך-הדין - זכות לכפות עצמו על הלקוח (ראו מיני רבים: גלינק, עמ' 159 וההפניות שם); בהינתן המועד בו נחתם הסכם שכר הטרחה הראשון; ובהינתן מועד ההיפרדות – לא ראיתי להרחיב את ההסכמה בין הצדדים מעבר למועדים האמורים. ואידך זיל גמור.
רכיב החזרי אגרות והוצאות במסגרת הליכי בית-משפט והוצאה-לפועל בסך נטען של 1,158,749 ש''ח
עו"ד קוריס טוען מצדו טענות מספר הנוגעות להחזרי אגרות והוצאות במסגרת הליכים בבתי-משפט ובהוצאה-לפועל. בסעיף 225 א' לכתב התביעה שכנגד נטען כי הוא זכאי לסך של 972,970 ש''ח בגין הוצאות בהתאם לפירוט בתיקי תביעה (ההוצאות ואגרות בתביעות בבתי-משפט והוצאה-לפועל). כמו כן, בסעיף 225 ח' לכתב התביעה שכנגד נטען כי זכאי הוא לסך של 185,779 ש''ח בגין הוצאות הגנה וטיפולים שונים (סך של 70,842 ש''ח בגין הוצאות ואגרות בתביעות הגנה בבתי-משפט; וסך של 114,937 ש''ח בגין החזרי אגרה והוצאות בטיפולים שונים). במסגרת תצהירו וסיכומיו טען ביחס לרכיבי ההוצאות והאגרות במאוחד, כי הוצאות אלה כוללות, בין היתר, הוצאות ניהול נאמנות, הוצאות שהייה, תשלום ששילם עבור שטח חקלאי בעניינו של מר צבח מבלי שהוחזר לו. בהקשרים אלו טוען עו"ד קוריס כי שגה המומחה בקביעתו. לטענתו, כלל הסכומים רוכזו בגיליונות האקסל ונתמכו בקבלות ובראיות. מנגד, טוענים הנתבעים שכנגד, בין היתר, כי עו"ד קוריס לא העביר לידי טיב שתיל דוח ביחס להוצאות שגבה לכאורה וכן לא הציג קבלות בקשר עם ההוצאות הנטענות, ובתוך כך פעל בניגוד לכללי לשכת עורכי-הדין. ועוד, נטען כי עו"ד קוריס כלל חיובים רבים בכפל וכי "בזמן אמת" דאג עו"ד קוריס להעביר לידי טיב שתיל מדי תקופה תדפיס זיכויים וחיובים הכולל, בין היתר, הוצאות שהוצאו על-ידו במהלך התקופה והיא העבירה לו תשלום בהתאם. המומחה ברזלי התייחס לרכיבי ההוצאות בשני פרקים נפרדים – בהתאם לנטען בכתב התביעה שכנגד. במסגרת בפרק 4 לחוות-דעתו התייחס המומחה בקשר עם רכיב הוצאות תיקי הגנה (הסך של 70,842 ש''ח) כי "על החברה להחזיר לעורך-הדין את הכספים עבור הוצאות שהוצאו עבורה, כמו כן על מהות ההוצאות והסכום להיות סבירים. אי לכך סכומים ששולמו על ידי עורך הדין, שלא מתוך חשבון הנאמנות, שמהותם כיסוי הוצאות מסוג זה, שייכים לעורך הדין ויש להשיבם לו" (שם, בעמ' 17). ביחס לרכיב הוצאות טיפולים שונים (הסך של 114,937 ש''ח), ציין המומחה כי "נלקח מדגם": טיפול בתביעות שהייה אותן בחן במסגרת החיוב הנטען ביחס "לשירותים מחוץ לשירותי הריטיינר"; חיוב עבור דמי נאמנות אשר נבחן אף הוא תחת הדרישה לחיובים נוספים "מחוץ לשירותי ריטיינר"; דמי נאמנות בקשר עם עסקה לרכישת מקרקעין בעניינו של מר שמעון צבח לא נצפה שורת זיכוי בגיליונות האקסל כך גם המומחה מצא לדחות את המענה שניתן מצדו של קוריס בהקשר זה; חיוב הוצאות ארכיב בסך של 29,574 ש''ח לחברת כל הקסם שירותים ואחזקות לישראל בע"מ (לעיל ולהלן: כל הקסם) ועוד ציין המומחה כי טיב שתיל טענה מצדה כי כלל לא התבקשו על-ידה שירותי ארכיב מעו"ד קוריס או מחברה הקשורה אליו. במסגרת פרק 7 לחוות-דעתו ציין המומחה ביחס לרכיב הוצאות נלוות לתיקי תביעה (הסך של 972,970 ש''ח) כי סכומים ששולמו על-ידי עו"ד קוריס, שלא מתוך חשבון הנאמנות, שמהותם כיסוי הוצאות מסוג זה, שייכים לעורך-הדין ויש להשיבם לו. ועוד ציין כי "העדר תדפיסי חשבונות הנאמנות וכן כרטיסי הלקוח או לחילופין העדר אסמכתאות מבססות על תשלומים בפועל על ידי החברה לעורך הדין לא אפשרו למומחה לבחון האם הסכומים האלה, כולם או חלקם, שולמו לעורך הדין".
לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים וכן את חוות-הדעת של המומחה ברזלי על פרקיה השונים בהקשרים אלו (בין היתר את האמור בפרקים 2, 4 ו-7 לחוות הדעת) מצאתי כי – במאזן ההסתברויות - דין טענותיו של עו"ד קוריס בהקשר זה להידחות. וארחיב.
תחת כלל יסוד כי המוציא מחברו עליו הראיה - סבורני כי עו"ד קוריס כשל להוכיח רכיבי תביעתו. כמו כן, מכוח האיסור על הלוואת כספים ללקוח, חלה על עורך-הדין החובה לגבות מלקוחו את הכספים שהוציא בקשר לטיפול בעניינו (קלינג, עמ' 98); וכך גם חלות על עורך-הדין חובות בקשר עם ניהול כספיי לקוחותיו, בהן חובת הנאמנות. עוד נקבע כי כספים שעורך-הדין מחזיק בשביל הלקוח יופקדו על-ידו בחשבון בנק נפרד, בין היתר, על מנת לאפשר עקיבה אחר הכספים המצויים בשליטת עורך-הדין, פירותיהם ותמוריהם "ויש בכך גם הקלה באימות חשבונותיו של עורך הדין בגין אותם כספים"; ועוד, בין היתר, עורך-הדין חייב להמציא ללקוח דין וחשבון על מצב חשבונו; "וחובה זו קיימת גם אם על פי מצב החשבון לא מגיע ללקוח כסף..." אך אף כי "אין חובה לנהל חשבון נפרד לכל לקוח, ויכול עורך דין להחזיק כספי פקדונות של לקוחות אחדים באותו חשבון. ניהול חשבונות בנק נפרדים לכל לקוח מאפשר שימוש במסמכי הבנק של אותו חשבון כמחליף אמין להצגת חשבונותיו של עורך הדין ללקוח". בנוסף, בהתאם לסעיף 85 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961: בדין וחשבון שמוסר עורך הדין ללקוחו חייב הוא להבחין בין שכר טרחתו לבין הוצאות (ראו קלינג, בעיקר בעמ' 107-101 וההפניות שם).
בנסיבות המתוארות, קבע המומחה ברזלי מספר ממצאים בקשר עם בדיקותיו, בהן הקביעה כי בהעדר אסמכתאות לא עלה בידו לבדוק אילו כספים שלומו לעו"ד קוריס זה מכבר ועוד קבע כי ככלל ששולמו על-ידי עו"ד קוריס כספים שלא מתוך חשבון הנאמנות, שמהותם כיסוי הוצאות מסוג זה, יש להשיבם אליו. ועוד קבע, במסגרת פרק 9 לחוות דעתו בקשר עם חשבונות הנאמנות: "טוען עורך הדין כי החברה חייבת לו שכר טרחה והחזר הוצאות. בבדיקת תדפיסי חשבונות הנאמנות, רצה המומחה לבחון כי סכומים אלו, אשר לטענת עורך הדין החברה חייבת לו, לא קוזזו מחשבון הנאמנות... בהקשר זה אציין כי אי העברת התדפיסים האמורים היוו הגבלה משמעותית ביכולתנו להשלים את חוות הדעת ועל קורא חוות הדעת לקחת שיקול זה בחשבון" (שם, בעמ' 33). חלק בלתי מבוטל מהליך זה, כפי שאף תואר לעיל, יוחד לסוגית חשבונות הנאמנות וגילוי המסמכים בקשר עמם, אף במסגרת סיכומיהם טענו לכך הצדדים באריכות. עו"ד קוריס התנגד בעקביות, לאורכו של ההליך, לגלות המסמכים בקשר עמם והעלה טענות שונות, כפי שאלו אף בא לידי ביטוי בחוות-דעתו של המומחה ברזלי, וכך נכתב בהקשר זה בחוות-הדעת: "במענה לבקשתנו לקבלת תדפיסי הבנק של חשבונות הנאמנות התקבלה התשובה הבאה: 'החל מתחילת שנת 2004 נוהלו מספר חשבונות נאמנות עבור חב' טיב שתיל ואף נוהלו עבור חב' טיב שתיל פעולות מרובות במסגרת חשבון הנאמנות הכללי של משרד עו"ד קוריס. מפאת חסינות המידע לגבי יתר לקוחות משרד קוריס לא ניתן לחשוף את כלל הפעולות שבוצעו בחשבון הנאמנות הכללי של המשרד וקיים ספק רב בדבר האפשרות הטכנית להזמין מהבנק תדפיסי חשבונות בנק רטרואקטיביים למשך 12-13 שנים'" (שם, שם). רק בשלב מאוחר של ההליך הסכים הוא לגלות מסמכים בקשר עימם וטען עוד כי ממילא בפנייתו לבנק נמסר לו כי תדפיסים אלו אינם בנמצא בשל טענות מספר. ודוקו: הסכמתו של קוריס לגלות המסמכים לאחר שנים אל תוך ההליך ולאחר שחוות-הדעת כבר נערכה - לאו הסכמה היא, ומשכך ניתנה ההחלטה אשר ניתנה בקשר עם ניסיונו זה. בד בבד - ובאותה העת ממש – טען עו"ד קוריס במסגרת כתב תביעתו – טענות הנוגעות ל"העברות [כספים] לצדדים שלישיים מתוך חשבון הנאמנות, קיזוז מסכומים שהתקבלו עבור הנתבעים שכנגד" אצלו ועוד טען כהאי לישנא: מ"עיון בחשבנות" ניתן ללמוד על הסך שהועבר "מתוך תקבולי הנאמנות" לידי צדדים שלישים (ראו למשל בסעיפים 207-203 לכתב התביעה שכנגד). צירופם של דברים הוא כי סירבו של עו"ד קוריס להמציא את המסמכים האמורים לצורך הוכחות טענותיו בהקשרים אלה צריכה להיות מוחזקת כנגדו, ברי כי קמה כנגדו חזקה ראייתית, שלפיה אילו היה מביאם כראיה היו פועלים לחובתו. לא זו אף זו, קוריס מסר גרסאות סותרות בקשר עם ניהול חשבונות הנאמנות וגם עובדה זו צריכה להיות מוחזקת כנגדו בהקשרים אלו.
ועוד. טוענים הנתבעים שכנגד טענות מספר בקשר עם עיתוי (ואופן) העלאת טענותיו של עו"ד קוריס מושא התביעה שכנגד ובכלל כך טענותיו הנוגעות להחזרי הוצאות וכיוצא באלה. כזכור, עו"ד קוריס העמיד את סך תביעתו על 8,333,333 ש''ח לצורכי אגרה, תוך שהוא טוען ביחס לשכר טרחה והוצאות בהיקף של כ-16,000,000 ש''ח. לב הטענה מצד הנתבעים שכנגד היא כי יש להורות על דחיית התביעה שכנגד במלואה, בין היתר, מאחר שהיא נועדה לשמש "מנוף לחץ" לסילוק התביעה למתן חשבונות; ולראיה עו"ד קוריס לא טען לקיומו של חוב ב"זמן אמת" ולמצער לא עמד על זכותו לקבל שכר טרחה – לא כל שכן בהיקף זה. לשיטתם, קוריס טען בשיהוי לשכר טרחה (מוכחש) ובהיקף מצומצם עשרות מונים - המסתכם בעשרות אלפי שקלים גרידא. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהונח לפניי בהקשרים אלה מצאתי כי יש ממש בטענתם זו. הפוך והפוך בחומר המצוי בתיק ולא תמצא דרישה סדורה מצדו של עו"ד קוריס, במועדים הרלוונטיים, בדבר חוב העולה כדי הסך של מיליוני ש''ח. כך למשל – לצורך ההמחשה – מתייחס עו"ד קוריס בסעיף 47 לתצהירו לשורת מכתבים המלמדים לשיטתו על כך שעמד על דרישתו לקבלת שכר-טרחתו. אלא שעיון במכתבים אלו מלמד כי סך החוב הנטען כלל לא נזכר בהם, להיפך – ניתן ללמוד מהם דווקא היפוכו של דבר - כי במועדים הרלוונטיים עו"ד קוריס עמד על דרישה שונה בתכלית, שלפיה "יש להסדיר את החוב". הא ותו לא (בהקשר זה ראו נספח 4 לתצהירו של עו"ד קוריס, והמכתבים שצורפו מימים: 17.11.2008; 26.1.2010; 8.3.2010; 9.3.2010; 23.4.2012; 16.5.2013; 12.8.2014; כמו כן, ראו דואר אלקטרוני וצרופותיו מיום 6.7.2010 שצורף כנספח 7 לתצהיר התשובה של מר עמר). ועוד ראיתי להתעכב על מכתב מטעמו של עו"ד קוריס מיום 2.5.2012 שכותרתו "חיובים בגין שכ"ט והוצאות" ואשר יש בו כדי לבטא את רוח הדברים ובעיקר את הדקויות עליהן עמד עו"ד קוריס "בזמן אמת", כהאי לישנא:
"מבדיקה שערכתי עולה, כי למרות הבטחותיכם, חיובים שונים טרם שולמו על ידיכם וחיובים נוספים חויבו בחסר ויש להשלימם עתה, כדלקמן:
...
2. כך במספר מקרים, עלה, כי לכאורה עו"ד ללוש חייב את מקום עבודתו העתידי בחסר, לדוגמא בגין נסיעה הלוך וחזור מתל אביב לנצרת (ובחזרה...), בתיק אדריס חייב גולן את טיב שתיל בסך של 25 ₪ בלבד, למרות ההוצאות ששילם משרדנו בפועל.
3. עוד עולה, כי בדיקתו של מר עוזי רפאל שנערכה מטעמכם במסרדנו בסוף חודש יולי של שנת 2010 ולפיה לטענתו הוצאו עבורכם הוצאות בסך של 52,329 ₪ בלבד מתוך חשבון הנאמנות אינה שלמה, שכן בפועל שולם על ידנו עבורכם לכאורה לערכאות השונות בלבד, סך של 263,806 ₪ בתקופה זו שלא חויבו במלואם.
4. לאור החיוב בחסר כאמור, נעדכן רישום החוב אל דף החשבון (בפורמט שהורה לי עוזי), לחיוב בחודש 04/2012."
(מכתב מיום 2.5.2012 צורף כנספח א לכתב ההגנה שכנגד וכן כנספח 9 לתצהירו השני של מר עמר מיום 28.8.2023).
רק בחלוף שנים טען כי טיב שתיל חבה כלפיו חוב בהיקף האמור. מצופה היה מאדם הסובר שמאן דהוא חב כלפיו מיליונים רבים כי יפעל לתיעוד ולשימור ראיות בקשר עם חוב זה. בפועל, עו"ד קוריס (למצער) לא פעל לשימור מסמכים מהותיים לביסוס טענותיו. כך גם לשם הדוגמה עו"ד קוריס טוען, בין היתר וכמתואר לעיל, כי אין בידיו ריכוז תנועות בחשבון הנאמנות הכללי שניהל בקשר עם כספי הנתבעים שכנגד ורק בפניה מאוחרת שביצע - זה מקרוב - לסניף הבנק בדרישה לקבלת מסמכים בקשר עם חשבון זה, לרבות "ריכוז פעולות" נמסר לו כי סניף-הבנק נסגר וממילא המידע המבוקש לא נשמר בשל חלוף הזמן (בהקשר זה ראו למשל הדברים שמסר בחקירתו: פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 186, שו' 23 – עמ' 187, שו' 9; עמ' 189, שו' 22-1). ודוקו: אדם שחבים כלפיו הסך של 16 מיליוני ש''ח לא ממשיך לספק שירותים לאותו גורם, אינו קופא על שמריו ואינו מציג דרישה כללית ל"תשלום החוב"; אלא, נוהג באופן נחרץ, מתעד ושומר ראיות, לרבות תדפיסים בנקאיים לצורך ביסוס טענותיו (וכפי הנטען על ידו); ציפייה זו מתעצמת שבעתיים שעה שעו"ד קוריס ידע גם ידע על הטענות הנגדיות שהועלו במצידה של טיב שתיל כנגדו וודאי נוכח התביעה למתן חשבונות שהקדימה את תביעתו (ועוד. עו"ד קוריס העיד בעצמו כי טיב שתיל ערכה "אי ספור ביקורות בחשבונות שהתנהלו אצלו" וכי זו שכרה שירותיו של "חוקר" לצורך בירור טענות שהחזיקה כנגדו). זה המקום לציין כי מצאתי לדחות טענתו של עו"ד קוריס, שלפיה ראיה לכך שדרש חובו "בזמן אמת" ניתן למצוא בטיוטה שהוחלפה בין הצדדים אותה כינה "טיוטת היפרדות בפשרה... אשר מגלמת פשרה של מיליוני שקלים" (ראו הטענה בסעיף 224 לתצהירו והדברים שמסר בחקירתו בהקשר זה - ביחס למסמך שצורף כנספח 3 לתצהירו של מר עמר). אבהיר – אין בידי לקבל ניסיון זה מצדו של עו"ד קוריס להתסמך עתה על מסמך זה (בשלב מאוחר זה של ההליך ולאחר שהתכחש אליו בהזדמנות אחרת), מאחר שמסמך זה נעדר כל משקל ראיתי. כך גם מצאתי לדחות טענתו, שלפיה העובדה שניהל משא ומתן עם טיב שתיל לסיום המחלוקת עובר להגשת התביעה מצדו מלמדת על כך שעמד על דרישתו להיפרע את סך חובו – זאת, מאחר ולא ביסס טענה זו בראיות.
ועוד. ניסיונו של עו"ד קוריס לטעון כאילו חשבון הנאמנות הכללי אינו רלוונטי לצורך בירור טענותיו לא יכול להתקבל; ודאי לא בשעה שהוא טוען (באחת מגרסאותיו) כי חשבון הנאמנות הכללי הוא החשבון היחיד בו הופקדו הכספים שבמחלוקת (ראו בעיקר טענותיו בעמ' 26 לכתב התביעה שכנגד תחת הכותרת "העברות לצדדים שלישיים מתוך חשבון הנאמנות, קיזוזים מסכומים שהתקבלו עבור הנתבעים שכנגד אצל התובע שכנגד" – דהיינו סכומים שהתקבלו אצל קוריס עבור הנתבעים שכנגד). למעלה מכך, עו"ד קוריס קיבל טיוטות מספר מחוות-דעתו של המומחה ברזלי, ובכולן ציין המומחה כי לא יוכל לחוות דעתו במרבית הסוגיות – להן הוא עתר - בהעדר המצאתם (מילים אחרות: המומחה הבהיר לא אחת כי אלו נדרשים לו לשם בחינת טענותיו של קוריס עצמו, אילו כספים שולמו על-ידו שלא מתוך כספי הנאמנות) – ואולם, הוא שבחר שלא להמציא את המסמכים או הראיות שנדרש להן ומשכך אין לו, לעו"ד קוריס, אלא להלין על עצמו (ואין לקבל טענתו המואחרת כי הסכים לגלותם, שהרי הסכמה זו ניתנה כאמור בשלביו המתקדמים של ההליך ובחלוף שנים).
גם ניסיונו של קוריס לטעון כאילו אינו חייב לנהל את המערך החשבונאי עבור טיב שתיל בדרך האמורה דינה להידחות. בהקשרים אלו ממש ראו (בעיקר) הדברים הבאים מחקירתו של עו"ד קוריס, כדלהלן:
עו"ד חינצין: אם היית פותח חשבון נאמנות ספציפי זה לא היה פותר לך את הבעיה הזאת?
העד, עו"ד קוריס: תראה במקרה של עמר אם הייתי פותח לו חשבון נאמנות ספציפי אז פשוט היה נכנס למינוס והיו סוגרים לי את החשבון ולא הייתי יכול לשלם עבורו אגרות. מה שקרה זה שאני הכנסתי כסף שלי לחשבון נאמנות כללי מהכיס הפרטי שלי ושילמתי עבורו את ההוצאות ואת האגרות דרך חשבון נאמנות.
עו"ד חינצין: הכנסת לחשבון נאמנות עו"ד כסף פרטי שלך בשביל לשלם הוצאות עבור לקוח?
העד, עו"ד קוריס: בשביל לתחזק את החשבון ברור, חד משמעי.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 119, שו' 21-15). עניין זה נסתר מניה וביה בגרסת עו"ד קוריס עצמו, שהעיד על היקפה הנרחב של הפעילות הכספית שהייתה כרוכה עבודתו בקשר עם טיב שתיל.
יתר על כן. מצאתי כי בנסיבות המתוארות הגרסה שהוצגה על-ידי הנתבעים שכנגד, שלפיה עו"ד קוריס עמד על תשלום הוצאות "בזמן אמת" ובסמוך להוצאתם, כפי שאף מתחייב בהתאם למידת הדין, היא גרסה שיש לאמצה - ולו בהתאם לדברים שמסר קוריס עצמו בקשר עם אופן התנהלות הצדדים, וראו בעיקר הדברים שמסר בחקירתו, כדלהלן:
העד, עו"ד קוריס: אני כמו שאמרתי ככל שהיה קיזוז של שכר טרחה כן? יש פה, רוב הסכומים שאני אומר קיזוז זה בעצם סכומים שקוזזו לצורכי אגרות, מה הכוונה? נניח פלוני אני חייב לעמר 100 שקל, גבינו 100 שקל עמר אמר לי עם זה תשלם את האגרה נגד אלמוני שזה לא קיזוז לכיסי כמו שאתה מנסה לטעון בכלל מדיני האתיקה אלא זה פעולה לפי מה שאמר לי עמר, הוא אמר לי קח את הכסף הזה תשלם עבורי לשם, תשלם לי את האגרה.
עו"ד חינצין: כל זה שום תיעוד בכתב כשיש לך חשבון נאמנות כללי אחד שכל הלקוחות שלך באותו חשבון נאמנות נכון?
העד, עו"ד קוריס: לא הבנתי את השאלה.
עו"ד חינצין: אתה אמרת בתחילת החקירה שהיה לך חשבון נאמנות כללי אחד, כל הפעולות האלה שאתה מבצע ללא תיעוד בכתב על הודעות קיזוז, ללא אישורי מסירה על הודעות קיזוז, הכל אתה מבצע מחשבון נאמנות אחד שבו אתה מנהל אלפי תיקים כי יש לך עוד לקוחות מתוכם מאות תיקים של עמר ואתה לפי לקוח שמתקשר אליך ואומר לך תקזז בעל פה מקזז בלי שום תיעוד שום כלום כן?
העד, עו"ד קוריס: תראה עו"ד חינצין,
עו"ד חינצין: זו השיטה.
העד, עו"ד קוריס: אני לא יודע אם אתה לא מבין את המטריה או שאתה מנסה להטעות אותי אבל אני אומר לך בצורה מאוד מפורשת צורת העבודה בנוגע לאגרות כן, מה שנכנס עבור עמר הוא אמר תשלם את זה על התיקים האחרים שלי, זה לא קיזוז לכיס שלי.
(פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 166, שו' 15 – עמ' 167, שו' 2). גרסה זו עולה אף מכתבי טענתיו של עו"ד קוריס (ראו בעיקר סע' 207-203 לכתב התביעה שכנגד) והנתבעים שכנגד אף אישרו הדברים. הנה כי כן, ממכלול הדברים ניתן ללמוד וכך גם מאשר עו"ד קוריס כי כספים שהתקבלו אצלו במישרין שולמו לצורך כיסוי ההוצאות, אגרות וכיוצא באלה, (וגם) לפיכך יש לדחות טענותיו כאילו המידע בקשר עם ביצועם מצוי בידיה של טיב שתיל (שהרי אלו לא התקבלו אצלה אלא הועברו על-ידו במישרין לצדדים שלישים או לצרכים אחרים, כך לפי גרסתו שלו). ודוקו: התנהלותם זו של הצדדים היא-היא שמונעת – להלכה ולמעשה – אפשרות להתחקות אחר פעילותם החשבונאית והעובדה שעו"ד קוריס לא מסר ראיות בקשר עם העברות כספיות אלה סיכלה כל אפשרות לברר טענותיו באופן ממשי. הסכמת הצדדים "לקזז" (כך לשיטתו של עו"ד קוריס) תשלומים בשיטה זו היא השומטת את הקרקע תחת טענתיו כאילו יש בידה של טיב שתיל להוכיח גרסתה (בהקשר זה ראו גם הודעת דוא"ל מיום 8.7.2010 מאת עו"ד קוריס, שצורפה כנספח 10 לתצהירו השני של מר עמר מיום 28.6.2023; התומכת בדברים דנן).
יתרה מזו. דחיית טענותיו של עו"ד קוריס בהקשרים אלה מתחייבת עוד אף בהתאם לקביעותיו של המומחה, שלפיהן נמצאו חיובים בכפל וכן אי סדרים בהקשרים אלה ממש. לצורך הדוגמה וההמחשה בלבד אתייחס לשתי דוגמות. האחת, בעניין "הוצאות ארכיב". בהקשר זה הציג, למשל עו"ד קוריס חשבונית מס על סך של 29,574 ש''ח נושאת תאריך 31.3.2012 (ראו נספח 16 לתצהיר קוריס, עמ' 814), שלאחר בירור שערך המומחה ברזלי התגלה כי היא שייכת לחברת כל הקסם, שהוקמה על-ידו ובה הוא משמש, לכל הפחות, כיועץ (בהקשר אלו ראו, בין היתר, פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 123, שו' 17 ואילך). לפיכך, בהינתן מלוא החומר שהונח לפניי בהקשר זה, לרבות הגרסאות שמסר עו"ד קוריס בקשר עם שירותי הארכיב בחקירתו ובכתבי הטענות מטעמו (ראו למשל סעיפים 17-15 לכתב הגנתו) מצאתי לדחותה אף לגופה מאחר שזו לא הוכחה בראיות. והשנייה, בעניין הוצאות ניהול נאמנות ודמי נאמנות. ביחס לחיוב זה התייחס המומחה ברזלי בחוות-דעתו במקומות מספר. כך, ציין למשל המומחה בעמ' 13-12 לחוות-דעתו: "הסכמי שכר הטרחה שנחתמו בין הצדדים אינם כוללים התייחסות מפורשת לעניין דמי נאמנות... טענת החברה... שכר טרחה בגין דמי נאמנות נלקחו מכספי הנאמנות מבלי שהחברה ידעה על כך. לא עלה בידי המומחה לבחון את סבירות החיוב האמור, שכן משנתבקש עורך הדין להמציא את תדפיסי הבנק מחשבונות הנאמנות שנוהלו בעבור החברה... בהעדר המצאת חשבונות הנאמנות וכרטיס הלקוח של החברה, לא עלה בידי המומחה לבדוק האם חלק מחיובים אלו כבר שולמו על ידי החברה לעורך הדין". בהינתן קביעותיו של המומחה בהקשרים אלה מצאתי לדחות טענות אלה אף לגופן. די אם אומר כי אין לו לעו"ד קוריס אלא להלין על עצמו ודומה כי למצער מצופה מהטוען לזכות לכספים בגין דמי ניהול שיציג גרסה סדורה בקשר עם החשבונות שנוהלו באמצעותו באותם הקשרים ממש; למעלה מכך, בהינתן העובדה שהסכמי שכר-הטרחה לא כללו התייחסות לרכיב זה יש להפעיל את חזקת כלל הפרשנות נגד המנסח כנגדו עת לא הסדיר את הנושא ודאי נוכח גרסת טיב שתיל, שלפיה לא הייתה מודעת לחיוב זה. ולבסוף, מצאתי לדחות רכיבים אלה בהינתן חקירתו של המומחה ברזלי, אשר אישר כי חיובים אחדים "בוצעו בכפל" וכי טענתיו של עו"ד קוריס לא נסמכו בראיות כדבעי. בהקשר זה ראו הדברים הבאים מתוך חקירתו:
עו"ד גבע: אוקי. בפרק 2 עמוד 12 אתה מציין שגיליון האקסל שהועבר כולל חיובים עבור הוצאות שהייה ודמי נאמנות, בעמוד 17 סעיף 3 לפרק 4 אתה כותב שגם פה עו"ד קוריס חייב בגין הוצאות שהייה ודמי נאמנות, אז בעצם זה חיוב בכפל?
העד, מר ברזילי: אני ב-225 ח', ומה הקודם שהראית?
עו"ד גבע: פרק 2 עמוד 12.
העד, מר ברזילי: כן.
עו"ד גבע: אז זה חיוב בכפל?
העד, מר ברזילי: כן.
עו"ד גבע: או-קיי, תודה. הוצגו לך קבלות,, לגבי פרק 4 כן, הוצאות תיקי הגנה, והוצאות טיפולים שונים, הוצגו לך קבלות או חשבוניות בגין ההוצאות שהוא טוען להם?
העד, מר ברזילי: לא.
עו"ד גבע: רק קובץ אקסל?
העד, מר ברזילי: כן.
עו"ד גבע: מדוע אז בעצם לא קבעת שורה תחתונה בפרק הזה? מה החוב לכאורה, אם יש חוב בכלל, אין חוב?
העד, מר ברזילי: מה שקבעתי קבעתי מדבר בעד עצמו.
(פרוטוקול מיום 9.1.2024, עמ' 19, שו' 21 – עמ' 20, שו' 5). הנה כי כן, עו"ד קוריס כשל להוכיח רכיבים אלה ומשכך דינן דחיה. כדי שהנייר לא יצא חסר אעיר עוד כי לא נעלמה מעייני טענת עו"ד קוריס, שלפיה הוסכם בין הצדדים כי מקום בו יתברר שהסכמי שכר הטרחה "כללו לקונות" שכר הטרחה יהיה בהתאם לכללי לשכת עורי הדין וכי לשיטתו הנתבעים שכנגד הודו בהסכמה זו, בין היתר, בהתכתבות שבין השנים 2017-2010 (בהקשר זה ראו למשל בסעיף 23 לכתב התביעה שכנגד ובסעיף 55 לתצהירו של עו"ד קוריס). בהינתן קביעותיי לא מצאתי לקבל הטענה וממילא אף בחינת הטענה גופה בהתאם לכללים אלו מחייבת את דחייתה. ואידך זיל גמור.
רכיב שכר-טרחה בשיעור שמונה אחוזים בגין הגשת תביעות לבית-משפט ובהליכי פשיטת-רגל וכן שכר-טרחה בגין פסיקות ופסיקות שכר-טרחה מפורשות בסך נטען של 4,304,168 ש''ח
עיקר טענתו של עו"ד קוריס ביחס לטענה כי בעבור ייצוג בבתי-משפט בתביעות (וערעורים) שהגיש עבור הנתבעים שכנגד, זכאי הוא לשכר-טרחה בלתי תלוי בשיעור של שמונה אחוזים (בצירוף מע"מ) מכל סכום שייתבע, בהתאם לסעיף 3 להסכמי שכר-הטרחה, בסך כולל של 1,128,411 ש''ח. לשיטתו די בראיות שצרף (נספחים 17, 36-23 ו-54 לתצהירו) העלות כדי סך כולל של לפחות 12,093,594 ש''ח. כמו כן, לטענתו, מר עמר הודה בזכאותו לקבלת סך זה להוציא הסך של 40,000 ש''ח, אשר לשיטתו של קוריס מבטא את ההפרש בין גרסאות הסכמי שכר-הטרחה השני (לאמור, בין המילה "שיתבע" לבין המילה "שיגבה"). לשיטתו, במרוצת השנים, המומחה ברזלי בחן את כלל טענותיו (בקירוב) בהקשר זה ולפיכך יש לאמץ קביעותיו. כמו כן, ביחס לטענה כי בעבור הפרשי פסיקות (ריבית והצמדה) ופסיקות שכר-טרחה מפורשות, זכאי הוא לשכר-טרחה בלתי תלוי בסך של 3,175,757 ש''ח. לשיטתו מדובר ב"בונוס" על בסיס הצלחה בפסקי-הדין שיתקבלו באותם ההליכים. בהקשר זה שב עו"ד קוריס על טענותיו בקשר עם שגיאתו של המומחה ברזלי ובעצם עמידתו על קבלת מסמכים, בהם "כרטיס הלקוח" ותדפיסי חשבון הנאמנות. עוד נטען בהקשר זה כי ממילא למן שנת 2012 לנתבעים שכנגד קיימת גישה בלעדית לכל הנתונים במערכת "נט-המשפט" ועם זאת מצאו הם להתייחס רק לארבעה מתוך עשרות המקרים שהציג. בהקשרים אלו מציג קוריס מספר דוגמות (ראו בעמ' 25-19 לתצהירו). מנגד, טוענים הנתבעים שכנגד כי סוגיה זו מושפעת בראש ובראשונה מטענת הזיוף בקשר עם הסכמי שכר-הטרחה, מאחר שקיים הבדל מהותי בין הגבייה בפועל, כפי שנחתם בהסכם המקורי, לבין אחוזים מגובה כל תביעה שהוגשה, כפי שנקבע בהסכם המזויף. בהקשר זה חזרו על הטענה שלפיה אין הגיון בנוסח המזויף, שהרי עבודת עורך-הדין אינה מתמצה בהגשת כתב-התביעה, אלא עם גביית החוב בסופו של הליך. באשר לסוגיית שכר-הטרחה בתיקי תביעה טענו כי לא בכדי קבע המומחה כי אין בידיו ממצאים בנוגע לגבייה בפועל. זאת, מאחר שעו"ד קוריס נמנע, בכוונת מכוון, מלמסור נתונים אלו. עוד נטען כי בדיקתו המדגמית של המומחה גילתה כי ארבעה תיקים שנרשמו בגיליונות האקסל, עליהם סמך קוריס תביעתו, אינם תואמים את פסיקת בית-המשפט וכי קוריס חייב את שכר הטרחה בכפל. המומחה ברזלי קבע בחוות דעתו בהקשר זה, בין היתר, כי מגיליונות האקסל עליהם ביקש עו"ד קוריס לסמוך תביעתו, עולה כי קיימים שלושה רכיבי חיוב: אחוז מתוך קרן החוב; שכר-טרחה שנפסק על-ידי בית-המשפט; והפרש בין קרן החוב הנומינלית לבין קרן החוב שנפסקה על-ידי בית-המשפט. המומחה מציין, בין היתר, כי ערך בדיקה מדגמית של כ-30% מסך חיובי שכר-הטרחה בגין תיקי התביעה. המומחה מציין עוד כי מתוך המדגם שנלקח נמצאה התאמה למעט בארבעה תיקים בעניינם של החייבים: עמר אילן ורינה; א.א. עלית ירקות העמק; יצחק שלמה; ובר אורן.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשרים אלה וכן את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי מצאתי כי במאזן ההסתברויות יש לקבל את טענות עו"ד קוריס בחלקן. ואבאר. יש להבחין בין שלוש הרכיבים להם עתר עו"ד קוריס בהקשר זה: אחוז גבייה מתוך סך קרן התביעות "שהוגשו" או "שנגבו" (לפי ההקשר); לרבות בחינת רכיב "הקרן הנומינלית"; "ותוספת כל סכום שכר-שיפסק".
ראשית, ביחס לטענה כי בעבור ייצוג בבתי-משפט בתביעות (וערעורים) שהגיש עבור הנתבעים שכנגד, זכאי הוא לשכר-טרחה בלתי תלוי בסך כולל של 1,128,411 ש''ח, שהם 8% בתוספת מע"מ מתוך סך כל התביעות הכולל, שהוגשו על-ידו בסך כולל של כ-12,093,594 ש''ח – מצאתי כי דין טענה זו להתקבל בחלקה. במסגרת סעיף 3 להסכם שכר-הטרחה הראשון קבעו הצדדים כי "בעבור ייצוג בבתי המשפט בתביעות בהן יגיש הלקוח ישולם סך של 8% + מע"מ מקרן החוב". כאמור, הסכם זה נכנס לתוקף ביום 1.6.2005 ועד ליום 31.12.2005. לאחר מכן ביקשו הצדדים לשנות מהסכמה זו; ובמסגרתו הסכם שכר-הטרחה השני נקבע כי "בעבור ייצוג בבתי משפט בתביעות בהן יגיש הלקוח ישולם סך של 8% + מע"מ מכל סכום שיגבה בפועל מקרן החוב הנומינלית" (ראו הדיון לעיל בקשר עם טענת הזיוף). הסכם שכר הטרחה השני נכנס לתוקף ביום 1.1.2006 ועד ליום 31.12.2007. לאחר מכן, הוארכו שני ההסכמים: הסכם שכר-הטרחה הראשון הוארך החל מיום 1.1.2008 "ועד להסכמה אחרת" ואילו הסכם שכר הטרחה השני נכנס לתוקף החל מיום 1.7.2011 למשך שנתיים (דהיינו עד ליום 30.6.2013). סבורני כי תחת החזקה שלפיה יש לפרש את ההסכמי שכר-הטרחה כנגד המנסח (עורך-הדין) ותחת הסכמת הצדדים כי הסכם שכר-הטרחה הראשון יחול "עד להסכמה אחרת"; כי אז יש לראות בהסכמה להאריך את הסכם שכר-הטרחה השני כ"הסכמה אחרת"; לפיכך, החל מיום 1.7.2011 וככל שמתקיימת חפיפה בין שני הנוסחים - הסכם שכר-הטרחה השני (המוארך) יגבר על-פני הסכם שכר-הטרחה הראשון (המוארך) וזאת עד למועד ההיפרדות. צירופם של דברים כי לעורך-הדין זכות "בלתי תלויה" בשיעור של 8% בתוספת מע"מ מהגשת תביעות ובכפוף לטענת ההתיישנות, רק ביחס לתביעות שהוגשו החל מיום 8.9.2008 ועד ליום 30.6.2011. כמו כן, החל מיום 1.7.2011 ועד למועד ההיפרדות קמה לעורך-הדין זכות "תלויה" בשיעור של 8% בתוספת מע"מ "מהקרן הנומינלית" וזאת, רק ביחס לתביעות שהוגשו עבור טיב שתיל ואשר נגבו.
אעיר במאמר מוסגר כי ספק אם בהתנהגותם לא ביקשו הצדדים לשנות הלכה למעשה מהסכמת כפי שזו באה לידי ביטוי בהסכם שכר-הטרחה הראשון, מאחר שהנתנהלותם משך השנים משקפת גמירת-דעת לסטות מהוראות הסכם ההסכם הראשון בזמן, בין היתר, כפי שמשתקף מהסכם-שכר הטרחה השני כמו גם מהסכמים אחרים עליהם חתמו הצדדים (וראו, למשל, בהקשר זה עמ' 322-320 לתצהירו של מר עמר). כך גם התנהלותו של עו"ד קוריס מלמדת כי זנח טענותיו בהקשרים אלה עת פעל בהתאם להסכם שכר-הטרחה השני ולא עמד משך כל אותן שנים על זכות תביעה כפי טענתו. עם זאת, נוכח הפסיקה מצאתי לפסוק כפו האמור. בנוסף, על מנת שהנייר לא יצא חסר אציין כי לא מצאתי לקבל את טענותו של עו"ד קוריס, שלפיה אין כביכול "היגיון כלכלי" בהסכמה מצדו לגבות שכר-טרחה רק בהתאם לשיעורי הגבייה בפועל (ראו למשל טענתו בהקשר זה בסעיף 283 לתצהירו); אציין כי מצאתי סתירות בגרסה זו הן בקשר עם ניסוח ההסכמים והן בקשר עם הטענה גופה, שכן לשיטתו שלו הפער בין "גבייה בפועל" לבין "תביעה בפועל" מסתכם לכדי הסך של כ-40,000 ש''ח (ראו למשל הטענה בסעיף 131 לתצהירו) וממילא במסגרת חקירתו הודה כי התיקון צריך היה להיעשות במסגרת סעיף 2 להסכם זה. כמו כן, בתצהירו טען עו"ד קוריס למספר עניינים משפטיים בהם טיפל ובהם לא שולמו לו שכר-טרחה והוצאות בניגוד למוסכם. למעלה מן הצורך בחנתי טענותיו של עו"ד קוריס ביחס לשנים-עשר עניינים משפטיים אלו ומצאתי לדחות הטענות בעניינם אף לגופן.
הנה כי כן, בהינתן תקופת ההתיישנות, קמה לעוה"ד קוריס זכות "בלתי תלויה" לגבות 8% בתוספת מע"מ מסך התביעות שהוגשו על-ידו במועדים שבין יום 8.9.2008 ועד ליום 30.6.2011 (להרחבה בשאלת ההתיישנות ראו למשל: בר"ע (מחוזי ב"ש) אררט – חברה לביטוח בע"מ נ' דדון (13.6.2006)). זאת, בין היתר, בהינתן החזקה שיש לפרש את ההסכם לטובת טיב שתיל כי אז יש לראות במועד הגשת ההליך על-ידה כמועד הפותח את מירוץ ההתיישנות בעניינו של עו"ד קוריס; בהינתן הנתונים שמסר עורך-הדין קוריס בקשר עם מועד הגשת התיבעות מושא רכיב זה (ראו נספח 23 לתצהירו של עו"ד קוריס, בפרט עמ' 1269-1261; טבלה המפרטת, לשיטתו, את מועד ההגשה בפועל של ההליכים מושא תביעתו לצד השיעור לו הוא זכאי); ובהינתן שטיב שתיל לא מסרה גרסה סדורה בהקשר זה - מצאתי כי במאזן ההסתברויות עו"ד קוריס זכאי לסך כולל של 75,556 ש''ח בתוספת מע"מ.
שנית, אשר לסך "המותנה" לו זכאי עו"ד קוריס בשיעור 8% בתוספת מע"מ "מכל סכום שיגבה בפועל מקרן החוב הנומינלית"; הרי שבהסתמך על קביעותיו של המומחה ברזלי שלפיהן: "אינו יכול להכריע בהקשר לתיקי התביעה מי חייב למי" (עמ' 26 לחוות-הדעת) וכי "אין נתונים אודות גביה בפועל" (שם, עמ' 27) מצאתי כי במאזן ההסתברויות עו"ד קוריס לא הוכיח טענתו זו. בהינתן קביעה זו בקשר עם הסכם שכר-הטרחה השני, הרי שאין צורך להידרש לסוגיית "קרן החוב הנומינלית".
שלישית, אשר לטענה כי בעבור הפרשי פסיקות ופסיקות (ריבית והצמדה) שכר-טרחה מפורשות, זכאי הוא לשכר-טרחה בלתי תלוי בסך של 3,175,757 ש''ח – לאחר שבחנתי מלוא טענות הצדדים בהקשר זה מצאתי במאזן ההסתברויות לקבל רכיב זה בחלקו. בהקשר זה העיד המומחה ברזלי, כדלקמן:
עו"ד גבע: אוקי. פרק 6 שכר טרחה עבור תיקי תביעה, בעמוד 26 אתה קובע שאתה לא יכול להכריע מי חייב למי, למה אתה לא יכול להכריע מי חייב למי? "על אף שהמומחה אינו יכול להכריע בהקשר לתיקי התביעה מי חייב למי תתואר הבדיקה".
...
עו"ד גבע: למה אתה קובע שאתה לא יודע, לא יכול להכריע מי חייב למי?
העד, מר ברזילי: יש כאן סלט אחד גדול של טענות הדדיות רובם, רובן לא מבוסס על מסמכי מקור,
...
העד, מר ברזילי: כן יש פה סלט אחד גדול של תביעות הדדיות, רובן לא מבוסס על מסמכי מקור אלא על מסלולים עוקפים,
עו"ד גבע: יכול להיות שזה בגלל שאין,
כב' הש' שוורץ: למה אתה קורא מסלולים עוקבים?
העד, מר ברזילי: לדוגמה פלטי הוצאה לפועל, בתוך פלט הוצאה לפועל ניסינו להגיד עד כמה טבלאות האקסל כגישתה של עוה"ד גבע משוללים כלל כל יסוד, או לגישתם של משרד פירון אומנם יש בהם אי-דיוקים, אבל לפחות הם מסד הנתונים היחיד הקיים פה בתיק, ובין שתי הדעות האלה אני לא יכול להכריע.
עו"ד גבע: אז אני רוצה להפנות אותך לעמוד 28 לפסקה האחרונה שם אתה קובע שזה בגלל העדר תדפיסי חשבונות נאמנות וכרטיס לקוח, האם זאת הסיבה שלא יכולת להכריע?
העד, מר ברזילי: כן.
(פרוטוקול מיום 9.1.2024, עמ' 22, שו' 30-3). ביחס לרכיבים אלה די בבחינת טענותיו של עו"ד קוריס (ראו בעיקר בפרק ה.5 לתצהירו), וכבר על פני הדברים, כדי להתרשם על-נקלה כי התביעה שכנגד רצופה אי-דיוקים וכי רכיבי תביעתו כוללים חיובים חוזרים וחופפים (רכיבים אחדים נתבעים אף ביותר מכפל). כך, למשל לצורך ההמחשה, עותר עו"ד קוריס לאגרות תחת רכיבי תביעה שונים; כך ביחס להוצאות שונות שנטען שביצע וכך אף ביחס לתביעתו לשכר-טרחה בקשר עם תיקי גבייה מסוימים. עניין זה חזר ועלה בחקירתו של המומחה ברזלי והוא אף ציין זאת בגדרי חוות-דעתו (ראו למשל בתחתית עמ' 27 לחוות-הדעת) כמו גם בחקירתו. בנוסף, ציין המומחה כי מתוך מדגם, המהווה כ-30% מסך חיובים אלה, נמצאו אי-התאמות, העולות כדי הסך של כ-182,000 ש''ח (המבטאות חיובה ביתר של טיב שתיל). ולבסוף, קבע המומחה כי העדר תדפיסי חשבונות הנאמנות וכן כרטיס הלקוח לא איפשרו לו בחינת טענות הצדדים. דברים אלה מצטרפים לדברים שמסר, כמתואר, בחקירתו, שלפיהם הצדדים לא הציגו בפניו "מסמכי מקור" עליהן נסמכו טענותיהם, זאת כדי שניתן יהיה לבחון טענויותיהם ההדדיות. אשר על כן, נוכח קביעותיו של המומחה ונוכח הדברים שמסר בחקירתו ביחס לרכיב בזה; נוכח תקופת ההתיישנות האמורה; ונוכח חזקת הפרשנות נגד המנסח, פועל יוצא יש לפרש את הסכם שכר-הטרחה השני לרעת המנסח כך שההתניה האמורה תחול אף ביחס לרכיב זה ובהינתן הראיות שהונחו לפניי - מצאתי להורות כי במאזן ההסתברויות זכאי עו"ד קוריס לסך של 50,527 ש''ח בתוספת מע"מ עבור שכר-טרחה פסוק רק ביחס לתביעות שהוגשו החל מיום 8.9.2008 ועד ליום 30.6.2011 ובכפוף לנתונים שמסר ואשר אומתו על-ידי המומחה ברזלי (ראו נספח 23 לתצהירו של עו"ד קוריס ועמ' 27 לחוות הדעת).
רכיב שכר-טרחה עבור הגנה בתביעות שונות בסך נטען של 194,250 ש''ח
עיקר טענתו של עו"ד קוריס היא כי בהתאם לסעיף 4 להסכמי שכר-הטרחה זכאי הוא לשכר-טרחה מדורג (בהתאם למנגנון שנקבע בסעיף זה) עבור טיפול בהליכים משפטיים בהם נתבעו הנתבעים שכנגד, קרי ייצוג בתביעות הגנה. עו"ד קוריס מתייחס לחוות-דעת של ברזלי וטוען, בין היתר, כי המומחה לא דרש צירוף אסמכתאות וכי ממילא הנתבעים שכנגד לא הכחישו טענותיו ועוד התייחס למספר דוגמות בקשר עם תיקים אלה (ראו בעיקר סע' 157-156 לתצהירו של עו"ד קוריס). הנתבעים שכנגד לא הציגו מצדם גרסה סדורה לבד מהכחשה לזכאותו של קוריס לסך זה. המומחה ברזלי קבע כי לא קיבל "אסמכתאות המאמתות את הקרן הנומינלית בתיקי התביעה וכן הסכמי הפשרה שהיוו בסיס לחישובים" ובהמשך קבע: "אם יוכח כי כל סכומי התביעה בתיקים הנ"ל אכן הופחתו, אזי החישובים שבוצעו הינם תקינים. בהעדר אסמכתאות המאמתות את סכומי הקרן בתיקי ההגנה וכן הסכמי הפשרה בכל תיק אין המומחה יכול לחוות דעתו ביחס לסעיף זה".
לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונחו לפניי ובהינתן קביעותיו של המומחה ברזלי מצאתי כי דין רכיב זה להידחות, מאחר שבמאזן ההסתברויות עו"ד קוריס לא עמד בנטל המוטל לפתחו. כך, המומחה ברזלי העיד כי לא הוצגו בפניו "מסמכי המקור", לאמור אסמכתאות מאמתות והסכמי הפשרה עליהם ביקש עו"ד קוריס לבסס תביעתו (וראו בפרוטוקול מיום 9.1.2024, עמ' 18, שו' 17 - שם מאשר המומחה כי להוציא גיליונות האקסל ופלטי תיקי הוצאה-לפועל לא קיבל מסמכים אחרים); יוצא אפוא כי המומחה בדק רק את אופן החישוב האריתמטי, שבוצע על-סמך מידע (לא מבוסס) שמסר לו עו"ד קוריס. הא ותו לא. ודוקו: אין לקבל טענתו של קוריס, שלפיה המומחה לא דרש המצאת אסמכתאות, שהרי המוציא מחברו עליו הראיה ובהקשר זה אין לו אלא להלין על עצמו. למען שלמות התמונה יצויין כי בחינת תצהירו של עו"ד קוריס בהקשרים אלו מעלה בבירור כי טענות רבות התיישנו; כי מרבית טענותיו אינן נתמכות באסמכתאות או כי נדחו בגדר רכיבי תביעה אחרים, כגון רכיבי הוצאות ובחינת שירותי ריטיינר בעניינם יש להחיל את כלל הפרשנות כנגד המנסח.
רכיב שכר-טרחה עבור טיפולים שונים בסך נטען של 226,307 ש''ח
עיקר טענתו של עו"ד קוריס היא כי במהלך תקופת ההתקשרות, ובין השנים 2012-2005, נתן לנתבעים שכנגד או למי מטעמם, שירותים משפטים בעניינים שונים, שלא נכללו במסגרת הסכמי שכר-הטרחה, כגון: רשום שעבודים והסרתם, ענייני מס, עובדים זרים, כתבי אישום בענייני תעבורה, איכות הסביבה ותכנון-ובנייה, ביטול קנסות מנהליים, ייצוג בבתי-דין רבניים, וענייני זכויות יוצרים; בגינם זכאי הוא, בהתאם להסכמי שכר-הטרחה, לשכר טרחה בסך של 226,307 ש''ח (ראו, בין היתר, סעיפים 142-141 לכתב התביעה שכנגד ובפרק ה.7 לתצהירו של עו"ד קוריס). בהקשר זה טוען הוא כי מדובר באלפי שעות ייצוג משפטי שניתנו. מנגד, בעניין זה הנתבעים שכנגד לא מסרו גרסה סדורה לבד מהכחשה. במסגרת תצהירו של מר עמר נטען, בין היתר, כי בהתאם לקביעתו של המומחה ברזלי, חיובים אחדים היו צריכים להיכלל תחת תשלום הריטיינר ולא לגרור חיוב נפרד; עוד נטען כי טענתיו של קוריס לא בוססו בראיות; וכי ממילא יש להחיל בעניין זה את כלל הפרשנות נגד המנסח. המומחה ברזלי אכן קבע בהקשר זה כי שירותים אחדים היו צריכים להיכלל תחת שירותי הריטיינר ועוד ציין כי הסכמי שכר-הטרחה אינם מפרטים על אודות השירותים אשר נכללים בגדרם של שירותי הריטיינר ואילו שירותים גוררים חיוב נוסף. המומחה הוסיף ודן בטענות לגופן. כך, ביחס לדרישה בקשר עם "חובות אבודים" קבע המומחה כי "עורך הדין כלל בגיליון האקסל תחת קטגוריה זו סך של 36,400 ש''ח. אך אסמכתאות מבססות הוגשו לגבי חיובים בסך 4,800 ש''ח". ביחס לדרישה בקשר עם "טיפול בתביעת הוצאות שהייה" קבע המומחה "עבור חיובים אלו לא הומצא אישור גבייה נפרד. אך, לעצם החיוב, יש מקום לסבור כי הטיפול בהוצאות שהייה אינו נכלל במסגרת הריטיינר". ביחס לחיוב בקשר עם דמי נאמנות קבע המומחה, בין היתר, כי "הסכמי שכר הטרחה שנחתמו בין הצדדים אינם כוללים התייחסות מפורשת לעניין דמי נאמנות... לא עלה בידי המומחה לקבע את סבירות החיוב... בהעדר המצאת חשבונות הנאמנות וכרטיסי הלקוח של החברה, לא עלה בידי המומחה לבדוק האם חלק מחיובים אלו כבר שולמו על ידי החברה לעורך הדין" (ראו בהקשרים אלו בעיקר בעמ' 13-11 לחוות-הדעת).
לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי מצאתי כי דין רכיב זה להידחות, בין היתר, נוכח הטעמים הבאים: עו"ד קוריס טוען כי סיפק שירותים משפטיים לנתבעים שכנגד ו/או למי מטעמם, בהתאם ל"סיכומים שונים... שלא נכללו בהסכם המסגרת או שלגביהם סוכמו סיכומים פרטניים". בנסיבות המתוארות, בהן - בין היתר - המערכת ההסכמית בין הצדדים כללה – כשלעצמה – לקונות מספר ובהינתן העבודה כי על עורך-הדין מוטלת החובה בקשר עם ניסוחה של המערכת ההסכמית (וביתר שאת לנוכח משך ההתקשרות ולנוכח העובדה כי זו המערכת ההסכמית הוארכה פרקים-פרקים), סבורני כי אין להרחיב את המערכת ההסכמים (ככל שלא נערכה הסכמה מסוימת בקשר עם השירות שניתן וזו הוכחה בראיות כדבעי) ביחס לשירותים שניתנו מחוץ לגדרם של הסכמי שכר-הטרחה, הרי שוודאי שאין להחילם ביחס לשירותים שניתנו לצדדים שלישיים אחרים, מבלי שההסכמה בקשר עימם עוגנה מפורשות. יתרה מזו, סברתי כי במאזן ההסתברויות עו"ד קוריס לא הוכיח בראיות טענותיו לגופן וממילא ראיתי לאמץ את חוות-דעתו של המומחה בהקשר זה, שלפיו ספק רב אם חיובים נטענים אלו מצדיקים חיובים נפרדים שלא במסגרת תשלום הריטיינר המוסכם, בין היתר, מאחר שיש להחיל בעניינם את כלל הפרשנות נגד המנסח; ועוד כי מצא בהקשרים אחדים שנמסרו אסמכתאות חלקיות גרידא (אם בכלל). אשר לחיוב הנטען עבור דמי נאמנות – ראו הדיון לעיל ובפרט אמירתו של רו"ח ברזלי כי מדובר ב"חיוב בכפל" (פרוטוקול מיום 9.1.2024, עמ' 19, שו' 29-20).
רכיב שכר-טרחה עבור שמונה אחוזים בצירוף מע"מ מהגשת בקשות לביצוע שטרות ופסקי דין וכן בגין הפרשי פסיקות ופסיקות שכר טרחה מפורשות בסך נטען של 9,856,239 ש''ח
עיקר טענתו של עו"ד קוריס היא כי זכאי הוא בגין רכיב זה לשכר-טרחה בלתי תלוי בשיעור של שמונה אחוזים בצירוף מע"מ מהגשת בקשות לביצוע שטרות ופסקי דין בסך נטען של 1,029,771 ש''ח, מאחר שטיפל בתביעות בהוצאה-לפועל בסך כולל של 10,908,589 ש''ח (סעיף 225 ט לכתב התביעה שכנגד). כמו כן, זכאי הוא בגין רכיב שכר-טרחה עבור הפרשי שכר-טרחה פסוק והפרשים פסוקים בהוצאה לפועל ולרבות בגין שמונה אחוזים בצירוף מע"מ מהגשת בקשות לביצוע שטרות ופסקי-דין בסך נטען של 8,826,468 ש''ח (סעיף 225 י לכתב התביעה שכנגד). מנגד, טוענים הנתבעים שכנגד, בין היתר, כי גרסתו של עו"ד קוריס אינה מתיישבת עם הסכמות הצדדים או עם ההגיון. כמו כן, קיימת לשיטתם חוסר התאמה בין גיליונות האקסל לבין הנתונים שהתקבלו מלשכת ההוצאה לפועל. ועוד כי יש להישען על קביעת המומחה בהקשרים אלה, שלפיה גיליונות אקסל כוללים חיובים בגין תיקים שלא נעשתה בהם גבייה בפועל ואף בתיקים בהם הוגשו "בקשות סגירה", אך לא הוצגו נתונים ואסמכתאות בגין התביעה בפועל. בחוות דעתו של המומחה ברזלי, הובהר כי רכיב זה כפוף להכרעה בסוגיית הזיוף; וכן כי לצורך בחינת רכיב זה "נדגמו ונבדקו מעל 60% מתיקי ההוצאה לפועל נשוא החיובים והטענות". בהמשך קובע המומחה, כדלהלן (שם, בעמ' 25):
"גיליון האקסל כולל את שכר הטרחה המקסימלי אותו יכול עורך הדין לדרוש עבור תיקים אלו, כאילו נגבו במלואם. בעוד שהסכמי שכר הטרחה בין הצדדים ביחס לסוגיה זו קובעים כי שכר הטרחה ייקבע בהתאם לגבייה בפועל בתיק. למעט הרכיב הראשון בהסכם שכר טרחה הראשון).
כלומר:
1. על פי הסכם שכר הטרחה בין הצדדים, חיוב בשכר הטרחה אפשרי רק למול גבייה בפועל.
2. בתיקים אלו, לא בוצעה גבייה בפועל.
3. עורך הדין טוען כי עבודות הופסקה.
4. ההיגיון גורס כי גם אם היו נמשכים הליכי גביה, בוודאי שלא היו נגבים מלוא יתרות החוב הנקוב, לרבות הריביות שהצטברו.
5. לעניין השכר לו זכאי עורך הדין בגין עבודתו שהופסקה, נפנה את קורא חוות הדעת לפרק השכר הראוי.
6. בהעדר המצאת חשבונות הנאמנות וכרטיס הלקוח של החברה, לא עלה בידי המומחה לבדוק האם חלק מחיובים אלו כבר שולמו לעורך הדין על ידי צד ג' או החברה."
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשרים אלה וכן את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי מצאתי כי במאזן ההסתברויות יש לדחות את מלוא טענותיו של עו"ד קוריס בהקשר זה. ואסביר.
ראשית, ביחס לטענת עו"ד קוריס, שלפיה זכאי הוא לסך "בלתי מותנה" של 872,687 ש''ח הואיל וטיפל בתביעות הוצאה-לפועל בסך כולל של 10,908,589 ש''ח; קובע סעיף 2 להסכם שכר-הטרחה הראשון כי "בעבור גביית שיקים ופס"ד ישלם הלקוח סך של 8% + מע"מ מכל סכום עד גובה הקרן". כאמור, הסכם זה היה בתוקף תחילה מיום 1.6.2005 ועד ליום 31.12.2005. לאחר מכן נכנס לתוקפו הסכם שכר הטרחה השני; במסגרתו נקבע כי "בעבור גביית שיקים ופס"ד ישלם הלקוח סך של 8% + מע"מ מכל סכום שיגבה בפועל עד גובה הקרן". הסכם זה נכנס לתוקף מיום 1.1.2006 ועד ליום 31.12.2007. או אז הוארכו שני ההסכמים: הסכם שכר הטרחה הראשון הוארך מיום 1.1.2008 ועד להסכמה אחרת והסכם שכר הטרחה השני הוארך מיום 1.7.2011 למשך שנתיים, באופן המקיים כאמור חפיפה בין שני ההסכמים המאורכים. בהתאם לקביעה לעיל ביחס לאופן החלת הסכמי שכר-הטרחה ופרשנותם, סבורני כי לפרש את סעיף 2 להסכם שכר-הטרחה הראשון כמוחזק לחובתו של עו"ד קוריס, קרי כי זכאותו לשכר-טרחה קמה רק עם השלמת הליכי הגבייה מושא השיקים או פסק-הדין ולא "עם מסירתם" לטיפולו כפי טענתו. ודוקו: בנסיבות המתוארות, הספק המוטל ביחס לפרשנותו האפשרית של סעיף זה – וספק משמעותי הוא – צריך להיות מוחזק כנגד עו"ד קוריס. בהקשר זה אציין כי מצאתי, בין היתר, שהתנהגותו של עו"ד קוריס, העוברת כחוט השני, מחזקת כי זו גם הייתה כוונת הצדדים ב"זמן אמת", כך, בין היתר, העובדה כי הצדדים ביקשו להבהיר נוסח זה בהסכם שכר-הטרחה השני; העובדה כי עו"ד קוריס לא עמד משך כל אותן שנים על זכות תביעה רק מכוח מסירתם של השיקים או פסקי-הדין לביצוע אלא בהתאם לגבייה בפועל משקפת גמירת-דעת לסטות מהוראת הסכם זה ככל שיש לפרשה באופן המתפרש לטובתו; כך גם ניתן ללמוד מהסכמות אחרות שהיו בין הצדדים אותה עת; וכך גם ניתן ללמוד מהתכתבויות דואר-אלקטרוני שהוחלפו בין הצדדים במועדים הרלוונטיים. הסכמה זו מקבלת חיזוק גם מעדותו של עו"ד כהן ניסן, שהגיש חוות-דעת מומחה מטעמו של קוריס, שאישר כי פרשנות זו אף מתיישבת עם הסכמים מסוג זה (פרוטוקול מיום 29.1.2024, עמ' 68, שו' 19-16). לא זו אף זו, שבמאזן ההסתברות, בהינתן מכלול קביעותיו של המומחה ברזילי בנוגע לריכיבי תביעה אלו, מצאתי כי עו"ד קוריס לא הוכיח במאזן ההסתברויות טענותיו.
שנית, ביחס לרכיב השני הנתבע על-ידי עו"ד קוריס (בנוסחו לפי הסכם שכר-הטרחה הראשון: "סכומים שייגבו מעל גובה הקרן ישולמו לעו"ד"; ובנסוחו לפי הסכם שכר-הטרחה השני: "סכומים שיגבו מעל גובה הקרן הנומינלי ישולמו לעו"ד") מצאתי כי במאזן ההסתברויות יש להורות על דחייתו של רכיב זה, מאחר שמצאתי כי עו"ד קוריס לא עמד בנטל המוטל לפתחו ולא הוכיח טענותיו בראיות. בנסיבות המתוארות, ראיתי לאמץ קביעותיו של המומחה, בין היתר, תחת ההנחה שלפיה "כל עוד לא בוצעה גבייה בפועל, לא ניתן לחייב את הלקוח בחיובי שכר טרחה בגין סכומים שכלל לא ידוע אם יגבו רק בהסתמך על סכום התביעה המשוערך של התיק בהתאם לתדפיסי הוצאה לפועל" (עמ' 19 לחוות-הדעת). בהקשר זה קבע המומחה כי קיימים תיקים אשר טרם נגבו, כפי העולה מנספח 11 לכתב התביעה שכנגד, ובכל זאת גיליונות האקסל כוללים חיוב בגין יתרת החוב ליום 1.1.2012 לבין קרן החוב, דהיינו חיוב עבור המרכיב השני (שם, עמ' 23). בכלל כך ציין המומחה את התיק בעניין פרש-מרקט, הכולל חיוב על הסך של מיליון ש''ח לזכותו בו הודה קוריס כי מדובר בטעות (פרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 197, שו' 15). בנוסף, כך קובע המומחה, גיליונות האקסל כוללים חיוב בין יתרת החוב ליום 1.1.2012 לבין קרן החוב, בגין תיקים אשר הוגשו בקשות סגירה בעניינם, אך לא הוצגו נתונים אודות סכום הגביה בפועל בגין קרן החוב הנומינלית לבין הקרן המשוערכת לינואר 2012 (עמ' 24 לחוות-הדעת). הנה כי כן, לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים בהקשרים אלו, מצאתי אפוא לאמץ מסקנותיו של המומחה (שם, עמ' 25) ובהסתמך עליהן; ועל היקף התיקים שהתגלה בעניינם כי טרם בוצעה גבייה; וכן בהסתמך על היקף התיקים שהתגלה בעניינם כי הוגשו בהם "בקשות סגירה"; ובהינתן הנטל המוטל לפתחו של עו"ד קוריס, מצאתי כי במאזן ההסתברויות לא הורם הנטל ולפיכך יש להורות על דחיית טענותיו בקשר עם רכיבים אלה. לא למיותר לציין כי לאחר שבחנתי תיקי גבייה אחדים, מצאתי כי נטענו בעניינם טענות סותרות, המחייבות את דחיית התביעה ביחס אליהם אף לגופה.
פסיקת שכר ראוי
טוען עו"ד קוריס כי לחילופים יש לפסק לו שכר ראוי בגין השירותים המשפטיים שסיפק לנתבעים שכנגד, בהסתמך על חוות-דעת שהוגשה מטעמו באמצעות עו"ד מרדכי כהן ניסן. לשיטתו, חוות-דעת זו מבססת את היקף השירותים שסיפק לאורך תקופת ההתקשרות לנתבעים שכנגד. זאת, בין היתר, על פי היקף העבודה שנעשה בפועל בהתאם לאסמכתאות שהוצגו בפניו; בהתאם לאופי התיקים; לסכומי התיקים; שיעורי הגבייה הישירה שביצע מר עמר; הגבייה בפועל ופוטנציאל הגבייה המוערך. מנגד, טוענים הנתבעים שכנגד, כי דין הטענה להידחות מאחר שהיא עולה כדי הרחבת חזית פסולה. בנוסף, טוענים הם, בין היתר, כי יש לייחס משקל ראייתי אפסי לחוות-דעת זו, שהוגשה מטעמו של קוריס, שעה שעורכה מצוי בקשר חברי הדוק עימו. עוד נטען ביחס לחוות-דעת זו, כי לא הוצגה לעורך חוות-הדעת כל ראיה ממשית - ולו רשימת שעות עבודה לביסוס טענותיו של קוריס, בהן הטענה שהושקעו לכאורה 30,000 שעות עבודה בענייניהם של הנתבעים שכנגד. כן נטען כי יש לייחס לחוות-הדעת משקל אפסי מאחר שהיא רצופה באי-דיוקים עובדתיים; כי הנתונים עליה ביקשה להתבסס לא נתמכו בראיות כדבעי וממילא עורך חוות-הדעת לא ידע להסביר קביעותיו והסתפק בהערכות כלליות ובלתי מבוססות. בחוות-דעת קבע המומחה ברזלי כי חישוב השכר הראוי בנסיבות כאן "הינו עבודה סבוכה ומורכבת הדורשת לנתח כל תיק בנפרד ולקבוע באם חוסר הגבייה נובע מהעדר מעש של החברה או מחוסר יכולת אובייקטיבי לגבות את החוב. אם ייקבע כי העדר הגבייה נובע מחוסר מעש, יש לקבוע שכר חלקי לכל תיק ויש להניח כי אין לקבוע את מלוא השכר התיאורטי שהיה נגבה אילו היה מתאפשר לעורך הדין להשלים את העבודה. לאור האמור לעיל, סבור המומחה, כי... ייקבע השכר הראוי על סמך שעות העבודה בפועל שבוצעו על ידי עורך הין או מי מטעמו בכל תיק עד למועד הפירוד" (ראו פרק 11 לחוות-דעתו של המומחה ברזלי, ובפרט בעמ' 51). כמו כן, מציין המומחה, כי עו"ד קוריס לא העביר את המסמכים שדרש לקבל בהקשר זה על מנת שיוכל לבחון ולהעמיק בטענותיו (שם, בעמ' 49).
לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים, כמו גם את חוות-דעתו של המומחה בעניין זה, ראיתי לדחות את מלוא טענותיו של עו"ד קוריס בהקשר זה. כך, מצאתי שאין מקום לפסוק לעו"ד קוריס שכר ראוי הן מן הטעם שיש בה משום הרחבת חזית אסורה; ולמעלה מכך, מצאתי לדחותה אף לגופה שעה שזו לא הוכחה בהתאם לדין. בחינת כתבי בי-הדין מטעמו של עו"ד קוריס מעלה על נקלה כי זה עתר לפסיקת שכר-ראוי רק בקשר עם הטענה לפסיקת שכר-טרחה בגין "שירותי הנאמנות" שסיפק (וראו בסעיפים 144 ו-146 לכתב התביעה שכנגד). תביעתו ל"שכר ראוי" כפי שהיא באה לידי ביטוי בשלביו המאוחרים של הליך זה, עלו כדי הרחבת חזית שאין להתירה (להוציא בהקשר בו נטענה כאמור בגדרי סעיפים 146-144 לכתב התביעה שכנגד). עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך בחנתי את מלוא טענותיו בהקשרים אלו ומצאתי לדחותן אף לגופן. כבר הוכרע בפסיקה ענפה שהנטל להוכחת השכר הראוי מוטלת לפתחו של הטוען לה, דהיינו על עו"ד קוריס. המסד הנורמטיבי לתביעה כגון דא מעוגן בהוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; הקובע עקרונות מדיני עשיית עושר ולא במשפט. ונקבע כי חיוב לתשלום בעד שירות, אשר לא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של "סכום שהיה ראוי להשתלם" לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה (בהקשר אלו ראו למשל: ע"א 136/92 ביניש-עדיאל – עורכי דין נ' סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 125 (1993)). ועוד נקבע, כי קביעת השכר הראוי תעשה בהתאם לנסיבות העניין בהתבסס על ראיות, ברי כי שיעור זה אינו בגדר "ידיעה שיפוטית" (שם, עמ' 126-125). בנסיבות דנן, עו"ד קוריס לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו. כאמור עו"ד קוריס ביקש להיסמך על חוות-דעת מטעמו של עו"ד מרדכי כהן ניסן (שהובא למסור עדות) - מצאתי כי לא עלה בה כדי לבסס את טענותיו, כי חוות-הדעת הייתה רצופה באי-דיוקים ולא נשענה על ראיות ממשיות להוכחת מסקנותיה. לא לשווא קבע המומחה ברזלי כי אין באפשרותו לבחון; ולא כל שכן להעריך שכר-ראוי בנסיבות המתוארות (ראו למשל בפרק 11 לחוות-הדעת; פרוטוקול מיום 9.1.2023, עמ' 27, שו' 32). ודוקו: תפקידו של המומחה לבחון את טענות הצדדים ולא להפוך לפרקליטם ולהוכיח טענותיהם. אין זה מתפקידו של המומחה לחקור ולברר מהו השכר הראוי לו היה זכאי עו"ד קוריס (אם בכלל) אילו הוא הוכיחה. כך למשל, בין היתר, הצהרתו של קוריס שלפיה הושקעו 30,000 שעות עבודה בעניינים של הנתבעים שכנגד לא בוססה וכך גם לא יוחס באופן מסוים ופרטני משך שעות-העבודה שהושקעו בהתאם לסוג התיק שטופל, סוג השירות שניתן ביחס לכל פרמטר אחר המצריך התייחסות. נהפוך הוא עו"ד תבע שכר טרחה אף ביחס למועדים שיש בהם מחלוקת, לא ביצע הבחנה נדרשת לפי מידת הדין ונסמך על הערכות כלליות גרידא ותוך שהוא נוקב בהיקף שעות-עבודה כללי ללא פירוט מדויק. בטרם סיום יובהר את שעולה מניה וביה מפסק-דין זה כי מלוא טענותיו של עו"ד קוריס בקשר עם פירוט העברות הכספיות שנעשו לטענתו בין הצדדים (ראו בסעיף 225 י' לכתב התביעה שכנגד) וכך גם ביחס לטענותיו בקשר עם הטיפול המשפטי שהוספק על-ידי טיב שתיל וטענותיו בהקשר זה – דינן להידחות.
סוף דבר
נוכח כלל האמור לעיל בית המשפט מחליט להורות על חיובים, כדלקמן:
1. בית המשפט מחייב את עו"ד קוריס לשלם לטיב שתיל בע"מ את הסך של 136,157 ש''ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה, 21.6.2015, ועד מועד התשלום בפועל.
2. בית המשפט מחייב את טיב שתיל בע"מ לשלם לעורך-דין קוריס את הסך של 267,465 ש''ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2010, (שנקבע כמועד היווצרות החוב האמור ,ולהקלת החישוב) ועד להיום. לסכום שיתקבל, יתווסף מע"מ כשיעורו כיום, וסכום כולל זה, יישא הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
3. נוכח התוצאה, והעובדה, שחלק תביעת התובעת המקורית שהתקבל, עולה על חלק התביעה שכנגד שהתקבל, ונדחה ביחס לנתבעים שכנגד 2 ו-3, ונוכח הסכומים שנתבעו במקור, וכאשר סכום התביעה שכנגד נמצא כמופרז ביותר, יש מקום לטעמי לחייב את הנתבע והתובע שכנגד , עו"ד קוריס בהוצאות הדיון, ושכ"ט עו"ד.
בית המשפט מחליט לחייב את עו"ד קוריס, לשלם לתובעת המקורית/לנתבעים שכנגד,
ביחד ולחוד, הוצאות דיון בסך כולל גלובלי של 60,000 ש''ח. וכן ,ובנוסף לשלם שכ"ט
עורך דין בסכום כולל של 120,000 ש''ח. סכומים אלה יישאו הצמדה וריבית כחוק מהיום
ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, בב' אייר תשפ"ד, ב10 מאי 2024, בהעדר הצדדים.

אהוד שוורץ